בני ברק - שמחת עולם

 - - - ב"ה מצ"ב עיקר הדרשה מהספר 'שמחת עולם' - - - לכתבה על הספרים - לחץ כאן ואח"כ התמלול לא מוגה!!! - - - 

פֶּרֶק א בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב

 סוֹד כֹּחָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשִּׂמְחָה לִזְכּוֹת לְכָל הַיְשׁוּעוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים

 א

 הִנֵּה כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּמַעֲלָתָהּ וַחֲשִׁיבוּתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵן עַל פִּי הַנִּגְלֶה בַּגְּמָרָא וּמִדְרְשֵׁי חֲזַ"ל, וְהֵן עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְרַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל וּגְדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי הַדּוֹרוֹת, אָנוּ רוֹאִים שֶׁחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים וּגְדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת הִפְלִיגוּ מְאֹד בְּשִׁבְחָהּ וַחֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּהַפְלָגוֹת מְיֻחָדוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא כָּתְבוּ עַל שׁוּם מִדָּה אַחֶרֶת, עַד שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל) שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, כְּלוֹמַר שֶׁהַשִּׂמְחָה מְשַׁמֶּשֶׁת כִּתְנַאי בְּסִיסִי וְהֶכְרֵחִי לְכָל הַמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל הָאָדָם, אֲשֶׁר כֻּלָּן בָּאוֹת מֵהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה כַּיָּדוּעַ. 

וּבֵאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א שֶׁכַּוָּנַת חֲזַ"ל בְּכָךְ הִיא עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בִּכְלָל, וְלֹא דַּוְקָא עַל שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.

וְעָלֵינוּ לְהָבִין מַדּוּעַ כֹּה הִפְלִיגוּ חֲזַ"ל בְּמַעֲלָתָהּ שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁכָּתְבוּ שֶׁאֵין שׁוּם קְדֻשָּׁה וְאוֹר רוּחָנִי יְכוֹלִים לִשְׁרוֹת עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה קָדוֹשׁ בְּדַרְגָּתָם שֶׁל הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, לְלֹא שֶׁיַּקְדִּים לְכָךְ אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה. וּבְיוֹתֵר עָלֵינוּ לְהָבִין זֹאת, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר מַפְלִיג מְאֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּמַעֲלָתָהּ שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה. 

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פר' פיקודי דף רנה ע"א) עַל הַפָּסוּק (קהלת ח טו) "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה", שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ מְאֹד אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת מִכָּל הַבְּחִינוֹת וְהָעִנְיָנִים זֶה לְעֻמַּת זֶה, לְעֻמַּת מִדַּת הָעַצְבוּת, כַּאֲשֶׁר מִדַּת הַשִּׂמְחָה הִיא מֵהַקְּדֻשָּׁה, וַהֲרֵי הִיא מְסַמֶּלֶת אֶת צַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאִלּוּ מִדַּת הָעַצְבוּת הֲרֵי הִיא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת צַד הַטֻּמְאָה,

וְכֵן הַשִּׂמְחָה מְסַמֶּלֶת אֶת צַד הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב - 

וְאִלּוּ הָעַצְבוּת מְסַמֶּלֶת אֶת צַד הַמָּוֶת וְהָרָע,

הַשִּׂמְחָה אֶת הַגַּן עֵדֶן - וְהָעַצְבוּת אֶת הַגֵּיהִנֹּם,

כַּאֲשֶׁר תָּמִיד הַשִּׂמְחָה מְסַמֶּלֶת אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ - וְאִלּוּ הָעַצְבוּת מְסַמֶּלֶת אֶת כָּל הָרַע שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּבְּרִיאָה.

וְעָלֵינוּ לְהָבִין, מַדּוּעַ מִדַּת הַשִּׂמְחָה הִנָּהּ כֹּה חֲשׁוּבָה בַּמָּרוֹם, עַד שֶׁהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִמֵּילָא הִיא מְבִיאָה עַל הָאָדָם אֶת כָּל הַטּוֹב וְאֶת כָּל הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת? וּמַדּוּעַ מִדַּת הָעַצְבוּת הִנָּהּ כֹּה גְּרוּעָה עַד שֶׁהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמִמֵּילָא הִיא מְבִיאָה עַל הָאָדָם אֶת כָּל הָרַע וְהַקְּלָלָה שֶׁבַּבְּרִיאָה בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים, רַחֲמָנָא לִיצְלַן? 

הַשִּׂמְחָה - מַהוּת הַקְּדֻשָּׁה

וְהַתֵּרוּץ לְכָךְ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הַמְגַלֶּה וְחוֹשֵׂף צֹהַר לְמַהוּתָהּ וְשָׁרְשָׁהּ הַפְּנִימִי שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, וּלְמַהוּתָהּ וּלְרֵאשִׁית הִשְׁתַּלְשְׁלוּתָהּ שֶׁל מִדַּת הָעַצְבוּת.

וְכָךְ מְגַלֶּה הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב ט עמוד ב) עַל הַפָּסוּק (בראשית ג טז) "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים": "בְּעֶצֶב" - זֶה סוֹד הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, אֲשֶׁר לְאַחַר הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן אֲשֶׁר בּוֹ הִכְשִׁיל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֶת חַוָּה בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, נָפַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתוֹךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְלָכֵן מֵאָז יָרְדָה עַצְבוּת נוֹרָאָה לְכָל הַיְקוּם כֻּלּוֹ וּלְכָל בְּרוּאָיו, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַהוּתָן וּפְנִימִיּוּתָן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הִיא מִדַּת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, הַדְּאָגָה וְהַיָּגוֹן. 

הַדְּאָגוֹת – מַהוּת הַקְּלִפּוֹת

וּמַדְגִּישׁ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקו"ז תיקון כ"א דף נט ע"א) שֶׁמִּדַּת הָעַצְבוּת אֵינֶנָּה תּוֹצָאָה שֶׁל הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן וְשֶׁל שְׁלִיטַת הַקְּלִפּוֹת אֲשֶׁר הִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ בִּלְבַד, אֶלָּא הָעַצְבוּת הֲרֵי הִיא כָּל מַהוּתָהּ וּפְנִימִיּוּתָהּ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת מַמָּשׁ. 

וּמְבָאֵר הַזֹּהַר, שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפְּסוּקִים (יונה ב א-ב) "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹקָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה". וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אַחֲרָא עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת עַל יְדֵי הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הָעֲנִיּוּת הַגְּדוֹלָה וְדֹחַק הַפַּרְנָסָה, אֲשֶׁר תִּהְיֶה מְנָת חֶלְקָם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

וְ"הַדָּג" וְ"הַדָּגָה" שֶׁבָּלְעוּ אֶת יוֹנָה הַנָּבִיא, מְרַמְּזִים עַל "דַּאַג וּדְאָגָה", שֶׁזֶּה הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם וּבַת זוּגוֹ שֶׁבָּלְעוּ אֶת יוֹנָה, אֲשֶׁר מְרַמֵּז עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְהַס"מ וּבַת זוּגוֹ נִקְרָאִים עַל שֵׁם הַדְּאָגָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַהוּתָם הִיא הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת אֲשֶׁר הֵם מְנַסִּים לְהַכְנִיס בְּכָל עֵת בְּלִבְבוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת כְּדֵי לְבָלְעָם וּלְלָכְדָם בְּרִשְׁתָּם, חַס וְשָׁלוֹם.

וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים הֵם יִרְצוּ לִבְלֹעַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁהֵם יְנַסּוּ לְהַכְנִיס בְּעַם יִשְׂרָאֵל אֶת מִדַּת הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגָה, מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּעַצְבוּת וּדְאָגוֹת, הֲרֵי הוּא נוֹפֵל כִּפְרִי בָּשֵׁל בְּיָדָם שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָם הִיא הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת, הֶפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָהּ הִיא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

הַשָּׂמֵחַ זוֹכֶה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקוני זוהר נט א) אֶת הַטַּעַם שֶׁהַתּוֹרָה צִוְּתָה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז טז): "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'", עָלָיו לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִמִּדַּת הָעַצְבוּת. 

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהָעַצְבוּת הִיא הַחֹשֶׁךְ וְהַשְּׁאוֹל, וְשַׁיֶּכֶת לְצַד הַטֻּמְאָה, וְלָכֵן כָּל הַשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת, מַרְאֶה בְּכָךְ שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְצַד הַטֻּמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהָעַצְבוּת נֶחְשֶׁבֶת לְמוּם בָּאָדָם, וְעַל כָּל מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת עָלָיו נֶאֱמַר (ויקרא כא יז): "אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹקָיו", וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְאֵינוֹ רָאוּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא שׁוֹרָה רַק מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. 

וּמִפְּנֵי כָּךְ הִזְהִירָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בִּשְׁעַת עֲלִיָּתָם לָרֶגֶל, לֵרָאוֹת וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רָאוּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הָאָדָם רָאוּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כִּי כָּל הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה הֲרֵי הוּא שַׁיָּךְ לְצַד הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא צַד הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא שֶׁ"כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" נִקְרֵאת שִׂמְחָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו. 

מַדּוּעַ אֵין לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל עֲסָקִים בִּירוּשָׁלַיִם 

וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה פ' שמות), שֶׁאֵין לָאָדָם לְחַשֵּׁב שׁוּם חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל עֲסָקִים בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא מָקוֹם הָיָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה לוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת בַּעֲסָקָיו לְחַשֵּׁב, הָיָה יוֹצֵא מִחוּץ לָעִיר וְהוֹלֵךְ לְמָקוֹם זֶה, אֲשֶׁר הָיָה נִקְרָא "כִּפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת", וְשָׁם הָיָה עוֹרֵךְ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא אָדָם לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹת עֲסָקָיו בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, כִּי מִכָּךְ הוּא יָכוֹל לָבוֹא לִדְאֹג וּלְהִצְטַעֵר בִּירוּשָׁלַיִם, אֲשֶׁר הִיא הָיְתָה מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. וְלָכֵן הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר, לִהְיוֹת שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם. 

הָעַצְבוּת – שֹׁרֶשׁ כָּל הַצָּרוֹת

וּבֵאֵר הָאֲרִיזַ"ל (שער הגלגולים), שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁלְּאַחַר הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן שֶׁבּוֹ חָטְאוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, הֵם הִתְקַלְּלוּ בְּעֶשֶׂר קְלָלוֹת, אֲשֶׁר כֻּלָּן קְשׁוּרוֹת וּמִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִקִּלְלַת הָעַצְבוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג יז): "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", וְכֵן הָאִשָּׁה הִתְקַלְּלָה בְּקִלְלַת הָעַצְבוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג טז): "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַחֵטְא שֶׁל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת נָפַל כָּל הָעוֹלָם לְתוֹךְ הַקְּלִפּוֹת, אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָן הַפְּנִימִית הִיא מִדַּת הָעַצְבוּת, אֲשֶׁר הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּלָלוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן לְאַחַר הַחֵטְא יָרְדוּ מִמָּרוֹם עַצְבוּת וְיָגוֹן נוֹרָא לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

וְהַטַּעַם שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁהִתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה קְשׁוּרוֹת לְקִלְלַת הָעַצְבוּת, מִפְּנֵי שֶׁהָעַצְבוּת מְסַמֶּלֶת אֶת שְׁלִיטַת הַקְּלִפּוֹת בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר נִגְרְמָה כְּתוֹצָאָה מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, וּמִמֵּילָא הִשְׁתַּלְשְׁלוּ מִכָּךְ כָּל הָעֶשֶׂר קְלָלוֹת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵאֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּהוּתָן עַצְבוּת

וְהִנֵּה אַחַת הַקְּלָלוֹת הַנּוֹרָאוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְקַלֵּל אָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר הַחֵטְא הִנָּהּ קִלְלַת הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יב): "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב", וְהִנֵּה קִלְלַת הַמָּוֶת אַף הִיא הִשְׁתַּלְשְׁלָה וּבָאָה מִקִּלְלַת הָעַצְבוּת, כִּי לִפְנֵי הַחֵטְא הָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן אֲשֶׁר הָיָה לְבוּשׁ שֶׁל אוֹר רוּחָנִי, וְלָכֵן הוּא הָיָה עָתִיד לִחְיוֹת לְעוֹלָם, אֲבָל לְאַחַר הַחֵטְא נִלְקַח מֵהָאָדָם הַלְּבוּשׁ הָרוּחָנִי שֶׁהָיָה לוֹ וְהוּא קִבֵּל גּוּף גַּשְׁמִי הַמְעֹרָב בַּאֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת, אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הִיא מִדַּת הָעַצְבוּת. 

יְסוֹד הֶעָפָר מוֹשֵׁךְ לְעַצְבוּת

כְּמוֹ כֵן עִקַּר גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם הֲרֵי הוּא מִיסוֹד הֶעָפָר, וִיסוֹד הֶעָפָר מוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם לְמִדַּת הָעַצְבוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַמַּהַרְח"וּ בְּסִפְרוֹ "שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה" (חלק ב שער ד), שֶׁיֶּשְׁנָם אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֲשֶׁר הֵם הַמַּרְכִּיבִים אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְהֵם אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, וִיסוֹד הֶעָפָר שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם וּמְבִיאוֹ לְמִדַּת הָעַצְבוּת.

וְהִנֵּה הֶעָפָר הִנּוֹ דָּבָר בָּלֶה וְנִשְׁחָק בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, וּזְמַנּוֹ קָצוּב וּמֻגְבָּל, וְלָכֵן נִגְזְרָה עָלָיו הַמִּיתָה.

מַדּוּעַ כֹּה נִמְשָׁךְ הָאָדָם לְעַצְבוּת 

וּמִפְּנֵי כָּךְ הָאָדָם נִמְשָׁךְ בְּכָל עֵת לְמִדַּת הָעַצְבוּת.

טַעַם רִאשׁוֹן - מִצַּד גּוּפוֹ אֲשֶׁר הִנּוֹ מִצַּד הַקְּלִפּוֹת הַמּוֹשְׁכוֹת אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת, וְהֵן מִפְּנֵי שֶׁכָּל יְסוֹדוֹ הוּא מֵהֶעָפָר הַמּוֹשְׁכוֹ בְּכָל עֵת לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה.

וְהַטַּעַם הַשֵּׁנִי - מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע, אֲשֶׁר זֹאת כָּל מַהוּתוֹ הַפְּנִימִית, וְהוּא מְנַסֶּה בְּכָל כֹּחוֹ לְהַשְׁרוֹת בְּכָל עֵת וְרֶגַע עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה עַל הָאָדָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ לִשְׁלֹט עַל הָאָדָם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת הֲרֵי הוּא נִקְשָׁר בְּכָךְ עִם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר זֹאת כָּל פְּנִימִיּוּתוֹ וּמַהוּתוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא נִקְשָׁר עִמּוֹ, הוּא מִמֵּילָא שׁוֹלֵט עָלָיו וְעַל נִשְׁמָתוֹ לְהַכְשִׁילוֹ בְּכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וּלְהַפִּילוֹ בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְדִמְיוֹן תַּעְתּוּעֵי הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, רַחֲמָנָא לִיצְלַן. 

הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה נִצָּל מֵאֲחִיזַת הַנָּחָשׁ

וּלְעֻמַּת זֶה, כָּל הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, עַל יְדֵי כָּךְ הוּא נִצָּל מִכֹּל וָכֹל מֵאֲחִיזַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁזֶּה הַיֵּצֶר הָרַע, אֲשֶׁר כָּל אֲחִיזָתוֹ בָּאָדָם הוּא עַל יְדֵי מִדַּת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, וְלָכֵן כָּל הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, עַל יְדֵי כָּךְ הוּא נִצָּל מִמֶּנּוּ, וַהֲרֵי הוּא זוֹכֶה מִמֵּילָא לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת. 

וְלָכֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהָעַצְבוּת אֵינָהּ בָּאָה לָאָדָם תָּמִיד בִּגְלַל אֵיזוֹ סִבָּה וְטַעַם, אֶלָּא לִפְעָמִים הִיא בָּאָה רַק מֵהִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּכָל כֹּחָם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים לְהַשְׁרוֹת עַצְבוּת עַל הָאָדָם, כִּי זֶה כָּל מַהוּתָם מַמָּשׁ, אָמְנָם זֶה לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ בְּכָל מִינֵי דְּבָרִים וְסִבּוֹת, וְלָכֵן הָאָדָם צָרִיךְ לְהַעֲרִיךְ וּלְהַחֲשִׁיב כָּל רֶגַע וְרֶגַע אֲשֶׁר הוּא מִתְגַּבֵּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי בְּכָךְ הוּא נִלְחָם עִם קְלִפּוֹת קָשׁוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָן זֶה רַק עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְעֶצֶם הַיְדִיעָה הַזֹּאת בְּכֹחָהּ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה תָּמִיד, לְלֹא כָּל עַצְבוּת וּדְאָגוֹת, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא יִנָּצֵל מִמֵּילָא מֵהַיֵּצֶר הָרַע וְכָל חֵילוֹתָיו וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת. 

וְעַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, הַטַּעַם שֶׁלְּאַחַר הַחֵטְא הִשְׁתַּלְשְׁלָה וּבָאָה עַצְבוּת לָאָדָם, הוּא מִפְּנֵי שֶׁלִּפְנֵי הַחֵטְא לֹא הָיָה לָאָדָם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל וּמַסְתִּיר מִמֶּנּוּ אֶת אוֹרָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּשָׁמָה הָאֱלֹקִית אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְלָכֵן כָּל מַהוּתוֹ הָיְתָה רַק שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד, כִּי זֶה כָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר הִנָּהּ חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, אֲשֶׁר עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ תָּמִיד. 

וּלְאַחַר שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא קִבֵּל גּוּף גַּשְׁמִי, אֲשֶׁר הוּא הַמַּסְתִּיר וּמַעְלִים מִמֶּנּוּ אֶת הֶאָרַת נִשְׁמַת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נָפַל לְעַצְבוּת, וּמִדַּת הָעַצְבוּת הֲרֵי הִיא גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ מִמֵּילָא אֶת כָּל הַצָּרוֹת וְהַבְּעָיוֹת, כִּי עַל יָדָהּ כָּל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת בָּאָדָם, אֲשֶׁר הֵן שֹׁרֶשׁ כָּל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וּמֵהֶן כָּל הַבְּעָיוֹת שֶׁל הָאָדָם בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּכָל שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כָּךְ תָּאִיר בּוֹ יוֹתֵר הֶאָרַת הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ אֲשֶׁר כָּל מַהוּתָהּ הִיא רַק שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה מִתְחַבֵּר הָאָדָם לְמַהוּתוֹ הַפְּנִימִית, שֶׁזֶּה הֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, אֲשֶׁר שָׁם שׁוֹרָה תָּמִיד הַשִּׂמְחָה, וְכָךְ הוּא מְקַבֵּל מִנִּשְׁמָתוֹ כֹּחַ עָצוּם שֶׁל קְדֻשָּׁה, לְהִלָּחֵם בְּיִצְרוֹ וּלְנַצְּחוֹ, וְאִלּוּ עַל יְדֵי מִדַּת הָעַצְבוּת מִתְרַחֵק הָאָדָם בְּיוֹתֵר מֵהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא נוֹפֵל לְכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.

וְאַף עַל פִּי כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁאִיר בְּיַד הָאָדָם אֶת הַבְּחִירָה, לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ לְהַגְבִּיר אֶת הֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ וּלְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ הָרַע, וְעַל יְדֵי כָּךְ לִזְכּוֹת מִמֵּילָא לְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁהוּא זָקוּק אֲלֵיהֶן בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים. 

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְדִּים תְּרוּפָה לַמַּכָּה

וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו מַקְדִּים תָּמִיד אֶת הַתְּרוּפָה לַמַּכָּה, רָמַז לְאָדָם וְחַוָּה אֶת הַתְּרוּפָה בְּתוֹךְ הַמַּכָּה, וְלָכֵן בְּתוֹךְ הָעֶשֶׂר קְלָלוֹת אֲשֶׁר הִתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה, רָמַז לָהֶם כְּבָר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתְּרוּפָה וְהַדֶּרֶךְ לְהִנָּצֵל מִכָּל הַמַּכּוֹת וְהַקְּלָלוֹת, וְזֹאת כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַפָּסוּק "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה" וְכֵן "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", וְזֹאת לְרַמֵּז וְלוֹמַר לָהֶם שֶׁכָּל עֶשֶׂר הַקְּלָלוֹת אֲשֶׁר הֵם הִתְקַלְּלוּ בָּהֶן, הֲרֵי הֵן כְּרוּכוֹת וּקְשׁוּרוֹת יַחַד עִם מִדַּת הָעַצְבוּת שֶׁאַף הִיא יָרְדָה עִמָּהֶן, וּמִשּׁוּם כָּךְ כַּאֲשֶׁר הִתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה בְּעֶשֶׂר הַקְּלָלוֹת, יָרְדָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלָה מִמָּרוֹם עַצְבוּת גְּדוֹלָה עַל כָּל הַבְּרוּאִים כֻּלָּם, כִּי הָעַצְבוּת הִיא הַכְּלִי לְכָל הַקְּלָלוֹת אֲשֶׁר כֻּלָּן יוֹרְדוֹת וּמִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמֶּנָּה.

אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאֶרֶת בְּיָדָם הַבְּחִירָה לְהִנָּצֵל מִכָּל הַקְּלָלוֹת וְהַצָּרוֹת כֻּלָּן, וְלִזְכּוֹת תָּמִיד רַק לִבְרָכוֹת וְשֶׁפַע, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיִּלָּחֲמוּ בְּכָל כֹּחָם בְּמִדַּת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, וְיִשְׁתַּדְּלוּ בְּכָל כֹּחָם לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה גְּדוֹלָה וּבְטוּב לֵבָב, וְעַל יְדֵי כָּךְ מֻבְטָח לָהֶם שֶׁיִּנָּצְלוּ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעַצְבוּת שֶׁהִתְגַּבְּרָה עַל יְדֵי הַחֵטְא, וְעַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הֵם יַעֲלוּ לַמָּקוֹם בּוֹ הֵם הָיוּ לִפְנֵי הַחֵטְא, וְלָכֵן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הֵם יִנָּצְלוּ מִמֵּילָא מִכָּל הָעֶשֶׂר קְלָלוֹת, וְיִזְכּוּ לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת. כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא הַתְּרוּפָה הַקּוֹדֶמֶת לְכָל הַמַּכּוֹת כֻּלָּן, וְלִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֹאת תָּמִיד – הוּא בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם, וּבְכָךְ הַבְּחִירָה נִמְצֵאת בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם, לְהִנָּצֵל מִכָּל רַע וְלִזְכּוֹת לְכָל הַבְּרָכוֹת, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת. 

הַיֵּצֶר חָפֵץ בְּעַצְבוּת יוֹתֵר מִכָּל הַמִּכְשׁוֹלוֹת

וְלָכֵן כָּל מַטְּרָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הִיא לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִמִּדַּת הַשִּׂמְחָה, וְכָל כַּוָּנָתוֹ בְּפַתּוֹתוֹ אֶת הָאָדָם לְהַכְשִׁילוֹ בַּחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, הִיא רַק בִּכְדֵי לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי כָּךְ לְמִדַּת הָעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, בְּהַרְאוֹתוֹ לָאָדָם אֶת גֹּדֶל יְרִידָתוֹ וְשִׁפְלוּת מַצָּבוֹ.

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי מִדַּת הָעַצְבוּת, מִתְרַחֵק הָאָדָם מִמֵּילָא מֵהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְכָל תַּאֲווֹת הַגּוּף וְלִמְקוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִלְכָּד בְּרִשְׁתּוֹ לְעוֹלָם.

וְהִנֵּה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ כָּל נְפִילָתוֹ לִמְקוֹם הַקְּלִפּוֹת, וְכָל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֲרֵי הִיא נוֹבַעַת מִמִּדַּת הָעַצְבוּת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר הִיא הַמַּרְחִיקָה אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר מֵהַקְּדֻשָּׁה, לָכֵן אֵינֶנּוּ נִלְחָם בְּמִדָּה זוֹ בְּכָל כֹּחוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, אֶלָּא עוֹד לְהֶפֶךְ - כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶת גֹּדֶל רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא נוֹפֵל עוֹד יוֹתֵר לְמִדַּת הָעַצְבוּת, אֲשֶׁר הִיא מַרְחִיקָה אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ, וּמִמֵּילָא מְבִיאָה אוֹתוֹ לְעוֹד חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, וּשְׁקִיעוּת בְּדִמְיוֹן הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְכָךְ הָאָדָם נוֹפֵל לְמַעְגַּל קְסָמִים אֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהִי הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב וְכֵיצַד נִתָּן לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ.

וְכֵן אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זיע"א, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חָפֵץ בָּעַצְבוּת שֶׁאַחֲרֵי הָעֲבֵרָה יוֹתֵר מֵהָעֲבֵרָה עַצְמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת יוֹתֵר מִכָּל הַמִּכְשׁוֹלוֹת.

הַשִּׂמְחָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה לַעֲלוֹת בַּמְּסִלָּה

וְאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זיע"א (צוואת הריב"ש אות מ"ד), שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא לִזְכּוֹת לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הוּא יִזְכֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְהָעֲבוֹדָה עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה תּוֹעִיל לָאָדָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹתֵר מֵאַלְפֵי תַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים, וְהִיא דֶּרֶךְ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְגִלָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זיע"א, שֶׁמַּה שֶּׁאָדָם צָרִיךְ לִטְרֹחַ בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים קָשִׁים בְּהַרְבֵּה שָׁנִים, אִם יַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּ"עֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה", לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, יַשִּׂיג כָּל זֹאת בִּזְמַן קָצָר, כִּי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הִיא כְּעֵין "מַעֲלִית רוּחָנִית" אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת וּלְהַגִּיעַ בִּזְמַן קָצָר מְאֹד לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲצוּמוֹת. (שומר אמונים, מאמר טהרת המחשבה) 

וְהִנֵּה הָעֲבוֹדָה עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, הִיא דֶּרֶךְ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה, כִּי עֲבוֹדָה זוֹ אָכֵן קָשָׁה וּכְבֵדָה מְאֹד עַל הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהַגּוּף שֶׁל הָאָדָם הַבָּנוּי מֵחֹמֶר עָכוּר מוֹשְׁכוֹ בְּכָל כֹּחוֹ לְעַצְבוּת, וּכְמוֹ כֵן הַיֵּצֶר וְכָל חֵילוֹתָיו שָׂמִים אֶת כָּל כֹּחָם לְהַעֲצִיב אֶת הָאָדָם וּלְמָנְעוֹ מִמִּדַּת הַשִּׂמְחָה, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֶּשְׁנָם אַלְפֵי מַלְאָכִים הַמְנַסִּים בְּכָל כֹּחָם לְהַעֲצִיב אֶת הָאָדָם.

אֲבָל לְעֻמַּת עֲבוֹדַת הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּגּוּפִים, אֲשֶׁר הִיא מַחְלִישָׁה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם וְשׁוֹבֶרֶת אֶת כֹּחוֹ, עֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה הֲרֵי הִיא קַלָּה מְאֹד, כִּי עַל יָדָהּ יָכוֹל כָּל אֶחָד וְאֶחָד אִם רַק יִרְצֶה בְּכָךְ, לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת רָמוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לְלֹא שֶׁיְּצַעֵר כְּלָל אֶת עַצְמוֹ, וּלְלֹא שֶׁיַּחְלִישׁ כְּלָל אֶת כֹּחוֹ וְיִשְׁבֹּר אֶת גּוּפוֹ, אֶלָּא רַק עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲבֹד בְּכָל עֵת עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּכָל כֹּחוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת. 

שִׂמְחָה הִיא הַבָּסִיס וְהַשֹּׁרֶשׁ לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת

וְכֵן כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי הַדּוֹרוֹת זיע"א, הָרַהַ"ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ליקו"מ כד) וּבַעַל הַ"בֵּית אַהֲרֹן" מִקַּרְלִין זיע"א (שמחת בית השואבה דף קמ ע"ב), שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ לְהַגִּיעַ לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה יוֹתֵר מֵהָעֲבוֹדָה עַל כָּל הַמִּדּוֹת הָאֲחֵרוֹת, וְכֵן כָּתְבוּ הָרַהַ"ק רַבִּי אַבְרָהָם מִסְּלוֹנִים זיע"א (תורת אבות כי תבוא), וְעוֹד הַרְבֵּה צַדִּיקִים, שֶׁהַבָּסִיס וְהַשֹּׁרֶשׁ לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, וְהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּחִלַּת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְכָךְ בֵּאֵר הָרַהַ"ק רַבִּי מִיכְל מִזְּלָאטְשׁוֹב זיע"א אֶת הַפָּסוּק (תהלים ק) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא: עִבְדוּ אֶת ה', בַּמֶּה? בָּעֲבוֹדָה עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה. כְּלוֹמַר שֶׁהָעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הִיא הָעֲבוֹדָה עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה.

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּכָךְ עוֹרֵךְ הָאָדָם מִלְחָמָה עֲקֻבָּה מִדָּם עִם כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְזֹאת עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה אֲשֶׁר הִיא הֶפֶךְ מַהוּתָם, וְכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא מִתְחַבֵּר לְהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בְּאֵין מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב, כִּי רַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה זוֹכֶה הָאָדָם לְהִכָּנֵס לְכָל הֵיכְלוֹת הַקְּדֻשָּׁה. וּמִדַּת הַשִּׂמְחָה הִיא הַסִּימָן שֶׁזָּכָה הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וּלְהֶאָרַת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ. (דברי משה ויגש)

שִׂמְחָה הִיא הַתְּנַאי אֲפִלּוּ לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים 

וְכָתַב בַּעַל הַ"שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" זיע"א (מאמר צהלי ורוני), שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' ויחי דף רטז), שֶׁכָּתַב שֶׁאֲפִלּוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה בְּחִיר הָאָבוֹת, רֶגֶל שְׁלִישִׁית בַּמֶּרְכָּבָה, אֲבָל בְּכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהוּא לֹא הָיָה שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה מֵחֲמַת מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, לֹא שָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, וְרַק כַּאֲשֶׁר הוּא קִבֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק חַי, מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה כז): "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם", שֶׁזֶּה מְרַמֵּז שֶׁנָּחָה עָלָיו רוּחַ ה' שֶׁזֶּה הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

וּמְסַיֵּם בַּעַל הַ"שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים", שֶׁאִם יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן, כָּל אָדָם אַחֵר אֲשֶׁר בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַגִּיעַ לִקְצֵה מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁאִם הוּא יִהְיֶה בְּעַצְבוּת וְלֹא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה, בְּוַדַּאי לֹא תִּשְׁרֶה עָלָיו שׁוּם קְדֻשָּׁה בָּעוֹלָם וְלֹא יִזְכֶּה לְשׁוּם אוֹר רוּחָנִי כְּלָל, כִּי רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה זוֹכֶה הָאָדָם לְהַשְׁרָאַת הַקְּדֻשָּׁה עָלָיו. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְכָתַב מוֹהֲרַנַ"ת זיע"א (נפילת אפים ד ה), שֶׁלָּכֵן הָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וּמְפֻרְסָמִים בְּדוֹרוֹ שֶׁהָיָה לָהֶם אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ כְּמוֹ בַּדְחָנִים, וְהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵיהֶם כָּל מִינֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת, וְזֹאת בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה.

הַמְנַגֵּן בְּכִנּוֹר שֶׁהָיָה עָצוּב

פַּעַם אַחַת הִשְׁתַּתֵּף הָרַהַ"ק רַבִּי מָרְדְּכַי מִלֶּעכָאוִויטְשׁ זיע"א בַּחֲתֻנָּה אַחַת, וְרָאָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁבַּעַל הַמְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר בְּאוֹתָהּ חֲתֻנָּה הִנּוֹ חוֹטֵא גָּדוֹל מְאֹד, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְקָרָא לוֹ וְהוֹכִיחוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, עַד שֶׁבַּעַל הַמְנַגֵּן בָּכָה מְאֹד, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לַחְדֹּל מֵעַתָּה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים וְלֹא לָשׁוּב עוֹד לְסוּרוֹ, וְאָז אָמַר לוֹ הָרַבִּי, כִּי עֲצָתוֹ לְהִנָּצֵל לְהַבָּא מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן, הִיא לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְלֹא יַטְרִיד אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יִתְעַצֵּב מִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מֵעַתָּה מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע. וּבַעַל הַמְנַגֵּן אָכֵן עָשָׂה כָּךְ, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם הִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה לְלֹא שׁוּם דְּאָגָה, וְאָכֵן חָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲמִתִּי. וְהִנֵּה לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּזְהַר לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, וְשָׁמַר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ מֵעַצְבוּת וּדְאָגָה, נָפְלָה קְטָטָה גְּדוֹלָה בֵּינוֹ לְבֵין אִשְׁתּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ נָפַל שׁוּב בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וּמִיָּד שָׁב לְסוּרוֹ כְּבַתְּחִלָּה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן. (תורת אבות) 

הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה - מִתְחַבֵּר לַשִּׂמְחָה הַשּׁוֹרָה בַּמָּרוֹם

וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל), שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָאָדָם אֶלָּא כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, וְיֶשְׁנָם כַּמָּה טְעָמִים לְכָךְ:

טַעַם רִאשׁוֹן הוּא, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְחֻבָּר בְּכָל עֵת בְּחוּט הַכֶּסֶף לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי חוּט הַכֶּסֶף הַזֶּה (כמבואר באור החיים הקדוש), וְרַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה הוּא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִתְחַבֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחוּט הַכֶּסֶף הַזֶּה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה תָּמִיד, כִּי "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים-א טז כז), כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (חגיגה יב) שֶׁאַף בִּשְׁעַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּאֲשֶׁר כָּל הַמַּלְאָכִים בָּכוּ וְהַשָּׁמַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה, אֲבָל בַּבָּתִּים הַפְּנִימִיִּים שָׁרְתָה תָּמִיד מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, וְלָכֵן רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה הוּא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁלְּמַעְלָה דֶּרֶךְ חוּט הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הוּא הַמְחַבְּרוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הַקְּדֻשָּׁה הַפְּנִימִית מִתְגַּלָּה בָּאָדָם רַק מִתּוֹךְ שִׂמְחָה

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָאָדָם רַק מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הַפְּנִימִית שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִיא נִיצוֹץ מֵהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, הִיא מִתְגַּלֵּית וְשׁוֹרָה בָּאָדָם רַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה וְרַק עַל יָדָהּ הָאָדָם מִתְחַבֵּר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב הוּא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְשָׁרְשׁוֹ בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים, כִּי בַּמָּרוֹם יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה תָּמִיד וְרַק כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה לְמַטָּה, הוּא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְשָׁרְשׁוֹ הַנִּמְצָא לְמַעְלָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה נִצָּל מֵהַיֵּצֶר הָרַע 

וְלָכֵן כָּל הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה הוּא נִצָּל תָּמִיד מֵהַיֵּצֶר הָרַע, כִּי בְּכָךְ הוּא מִתְקַשֵּׁר לְצַד הַקְּדֻשָּׁה וּלְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאֹד, אֲשֶׁר בָּהֶם יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי בָּהֶם לֹא שָׁלַט הַחֻרְבָּן כְּלָל, כִּי אֲלֵיהֶם לֹא מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִכָּל קִטְרוּגָיו וּפִתּוּיָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו.

כִּי כָּל כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הוּא רַק עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַפִּיל אֶת הָאָדָם לְמִדַּת הָעַצְבוּת אֲשֶׁר עַל יָדָהּ נוֹפֵל הָאָדָם כִּפְרִי בָּשֵׁל בְּיָדוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן לְהַדִּיחוֹ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.

הָשָׁרוּי בְּשִׂמְחָה שָׁרוּי בִּשְׁלֵמוּת

טַעַם שֵׁנִי - כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויחי דף רטז), שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא הֶאָרַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, שׁוֹרָה בְּמָקוֹם חָסֵר וְלֹא בְּמָקוֹם פָּגוּם, שֶׁזֶּה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מִדַּת הָעַצְבוּת, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא פָּגוּם וְחָסֵר, אֶלָּא הִיא שׁוֹרָה רַק בְּמָקוֹם אֲשֶׁר מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁזֶּה בְּמָקוֹם שֶׁל שִׂמְחָה, וְלָכֵן הִיא שׁוֹרָה עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הָאָדָם מְתֻקָּן וְשָׁלֵם, וְלָכֵן יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת עָלָיו הַשְּׁכִינָה.

וְכֵן כָּתַב הַמַּהֲרַ"ל זיע"א (דרך החיים פרק ו), שֶׁהַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה הוּא נִמְצָא בִּשְׁלֵמוּת, וְאִלּוּ הַשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת נִמְצָא בְּחִסָּרוֹן, וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (אבות פרק ו), שֶׁשְּׁנַיִם מִקִּנְיָנֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה הִנָּם: מִדַּת הַשִּׂמְחָה, וּמִדַּת הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת, שׁוֹכֶנֶת רַק אֵצֶל אָדָם שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁלֵמוּת. עַד כָּאן דְּבָרָיו. 

הַקְּדֻשָּׁה בָּאָה מִמְּקוֹם הַשִּׂמְחָה וְהַגְּדֻלָּה

וּבֵאֵר הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ (פ' ויחי), שֶׁהַטַּעַם שֶׁהַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עַצְבוּת וּדְאָגוֹת וְשִׁפְלוּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה מִמְּקוֹם הַשִּׂמְחָה וְהַמְּנוּחָה וְהַגְּדֻלָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת לְהִתְרַחֵק מֵעַצְבוּת וְכַעַס וּלְהִתְעַנֵּג בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג", וְזֹאת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הַבָּאָה בְּשַׁבָּת לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּאָדָם אֲשֶׁר נִמְצֵאת בּוֹ עַצְבוּת וְחֹסֶר שִׂמְחָה, אֶלָּא הִיא שׁוֹרָה רַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שִׂמְחָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

הָעַצְבוּת מוֹנַעַת אֶת הָאָדָם מִשְּׁלֵמוּתוֹ יוֹתֵר מֵהַכֹּל 

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְעַצֵּב בִּלְבָבוֹ, וְהַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה מְמַלְּאִים אֶת רוּחוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת חֹסֶר שְׁלֵמוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאֶת כָּל חֲטָאָיו וּפְגָמָיו הָרַבִּים, אֲשֶׁר הֵם הַמּוֹנְעִים וּמַפְסִידִים מִמֶּנּוּ אֶת שְׁלֵמוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְקִרְבָתוֹ לְבוֹרֵא עוֹלָם, עָלָיו לָדַעַת שֶׁבְּכָךְ שֶׁהוּא מִתְעַצֵּב בִּלְבָבוֹ הוּא מַפְסִיד אֶת שְׁלֵמוּתוֹ וְקִרְבָתוֹ לְבוֹרֵא עוֹלָם יוֹתֵר מִכָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו, כִּי הַשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת וְחֹסֶר שִׂמְחָה הוּא הֶחָסֵר וְהַפָּגוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר, וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין שׁוּם קְדֻשָּׁה יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת עָלָיו, וְאִלּוּ שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת אֵינָם מְעַכְּבִים וּמוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִשְּׁלֵמוּתוֹ וְקִרְבָתוֹ לְבוֹרֵא עוֹלָם כְּמוֹ פְּגַם הָעַצְבוּת. 

וְאִם הוּא נִכְשַׁל בְּאֵיזֶה חֵטְא וְעָווֹן, חַס וְשָׁלוֹם, יָשׁוּב וְיִמְחֹל לוֹ, וְיַעֲשֶׂה מִיָּד תְּשׁוּבָה, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְאַף אֶת הַתְּשׁוּבָה יַעֲשֶׂה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" זיע"א כִּי מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה אַף הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לְקַיְּמָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֲבָל לֹא יִתְעַצֵּב בִּלְבָבוֹ בְּכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו, כִּי אֵין פְּגָם וְחִסָּרוֹן כְּמוֹ הָעַצְבוּת וְחֹסֶר הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ נֶחְשָׁב הָאָדָם לְפָגוּם וְחָסֵר, כִּי רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּשִׂמְחָה הוּא שָׁרוּי בִּשְׁלֵמוּת וְהוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

מַדּוּעַ הָאוֹרֵחַ לֹא שָׂם לֵב לְכָל מַה שֶּׁהָיָה סְבִיבוֹ 

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה 

לְאָדָם שֶׁהִזְמִין אוֹרֵחַ חָשׁוּב וְרַם מַעֲלָה לְבֵיתוֹ, וְהִנֵּה טֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק לְהָכִין אֶת כָּל בֵּיתוֹ וּלְסַדְּרוֹ וּלְצַחְצְחוֹ, כָּרָאוּי וְכַיָּאוּת לְאוֹרֵחַ חָשׁוּב כְּמוֹתוֹ, בָּא הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב לְבֵיתוֹ, וּמָצָא אֶת הַבַּיִת בְּחֹסֶר סֵדֶר בּוֹלֵט, כַּאֲשֶׁר כֻּלּוֹ מְפֻזָּר וּמְלֻכְלָךְ, אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ שֶׁבָּא אוֹרֵחַ כֹּה רַם מַעֲלָה לְבַקְּרוֹ בְּבֵיתוֹ, לֹא שָׁת לִבּוֹ לְכָל זֹאת, אֶלָּא קִבֵּל אֶת אוֹרְחוֹ הֶחָשׁוּב בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מְאֹד, כְּשֶׁהֵם מִתְעַלְּסִים בַּנְּעִימִים בְּשִׂיחַת יְדִידוּת, בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָה לֹא חָשׁ כְּלָל הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב בְּכָל הַבָּלָגָן אֲשֶׁר שָׂרַר סְבִיבוֹ, וּבְצֵאתוֹ נָתַן לְבַעַל הַבַּיִת מַתָּנָה יְקָרָה מְאֹד.

וּלְעֻמַּת זֹאת הָיָה אָדָם אַחֵר אֲשֶׁר אַף הוּא הִזְמִין אוֹרֵחַ חָשׁוּב וְרַם מַעֲלָה לְבֵיתוֹ, אֲבָל טֶרֶם בָּא הָאוֹרֵחַ רַם הַמַּעֲלָה לְבֵיתוֹ, הוּא הִתְכּוֹנֵן כָּרָאוּי כְּשֶׁהוּא עוֹבֵד וְטוֹרֵחַ מִסְפַּר יָמִים לְלֹא הַפְסָקָה לְהָכִין אֶת כָּל הַבַּיִת כָּרָאוּי, לְקַשְּׁטוֹ בִּתְמוּנוֹת יְקָרוֹת מְאֹד, וְאַף קָנָה לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע רָהִיטִים יִקְרֵי עֵרֶךְ אֲשֶׁר יַעַטְרוּ אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד בּוֹאוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, וְכָךְ כַּאֲשֶׁר הַכֹּל הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן, הוּא חִכָּה לְבֹא הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי יִרְאֶה אֶת כָּל זֹאת וְיִתֵּן לוֹ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת וַחֲשׁוּבוֹת.

וְהִנֵּה דַּקּוֹת סְפוּרוֹת טֶרֶם בָּא הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת לְפֶתַע שֶׁהוּא שָׁכַח לְסַדֵּר מִסְפַּר דְּבָרִים קְטַנִּים בַּסָּלוֹן. אָמְנָם הָיוּ אֵלּוּ דְּבָרִים זוּטָרִים אֲשֶׁר בְּקֹשִׁי שָׂמִים לֵב אֲלֵיהֶם, אֲבָל לִכְבוֹד אוֹרֵחַ כֹּה חָשׁוּב אֵין זֶה נָאֶה וְיָאֶה שֶׁיִּהְיוּ אַף חֶסְרוֹנוֹת אֵלּוּ. וּבְזָכְרוֹ זֹאת הָעַצְבוּת מִלְּאָה אֶת לְבָבוֹ, כִּי הֵבִין שֶׁעַכְשָׁו בְּוַדַּאי כְּבָר לֹא יַסְפִּיק לְסַדֵּר אֶת כָּל זֹאת בְּטֶרֶם יָבוֹא לְבֵיתוֹ הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, וְכָךְ כַּאֲשֶׁר בָּא הָאוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ הוּא קִבְּלוֹ בְּפָנִים עֲצוּבוֹת וְזוֹעֲפוֹת, בְּחָשְׁבוֹ כָּל הָעֵת עַל אוֹתָם דְּבָרִים זוּטָרִים אֲשֶׁר טֶרֶם הִסְפִּיק לְצַחְצְחָם לִכְבוֹד בּוֹאוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב.

וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל פְּגִישָׁתָם וְשִׂיחָתָם הָיָה שָׁרוּי בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְבוּת וְחֹסֶר שְׂבִיעוּת רָצוֹן, בַּעֲלוֹתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֶת זֹאת שֶׁלֹּא סִדֵּר הַכֹּל לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ, כָּרָאוּי לְאוֹרֵחַ רַם מַעֲלָה וְחָשׁוּב כָּזֶה אֲשֶׁר בָּא לְבַקְּרוֹ בְּבֵיתוֹ. וְהִנֵּה, הָאוֹרֵחַ שֶׁרָאָה אֶת פְּנֵי מְאָרְחוֹ כְּשֶׁפָּנָיו זוֹעֲפוֹת וְסָרֵי טַעַם, כְּשֶׁהוּא שָׁרוּי בְּעַצְבוּת וְחֹסֶר שִׂמְחָה, קִצֵּר אֶת בִּקּוּרוֹ, וְיָצָא מִבֵּיתוֹ לְלֹא שֶׁהִשְׁאִיר כָּל מַתָּנָה, כְּשֶׁהוּא רוֹשֵׁם בְּיוֹמָנוֹ שֶׁלְּבַיִת זֶה, בּוֹ קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בְּפָנִים כֹּה זְעוּפוֹת וַעֲצוּבוֹת וְחֹסֶר שִׂמְחָה, בְּוַדַּאי אֵינוֹ חָפֵץ לַחֲזֹר יוֹתֵר לְעוֹלָם.

וְהַנִּמְשָׁל הוּא 

לִפְעָמִים הָאָדָם, מֵרֹב רְצוֹנוֹ לִשְׁלֵמוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מַפְסִיד אֶת הָעִקָּר, שֶׁזֶּה הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבְכָךְ הוּא מַפְסִיד אֶת כָּל שְׁלֵמוּתוֹ וְקִרְבָתוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר הִיא תְּלוּיָה בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה. 

וְכַאֲשֶׁר יָבִין הָאָדָם שֶׁשְּׁלֵמוּתוֹ תְּלוּיָה בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, וְאִלּוּ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, כִּי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֶלָּא עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְאִם לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ - יִשְׂמַח בְּכָל דָּבָר שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְיִזְכֹּר שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁזּוֹכֶה לְקַיְּמָהּ, זֶה מַתָּנוֹת שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֹב חַסְדּוֹ וְגֹדֶל רַחֲמָנוּתוֹ, לָכֵן עָלָיו לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּךְ וְלִשְׂמֹחַ בְּכָךְ, וְעַל יְדֵי כָּךְ בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד, וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת. 

מַדּוּעַ נִמְנְעוּ כָּל הַהַשָּׂגוֹת הָעֲצוּמוֹת מֵאוֹתוֹ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה

מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁבָּא אֶחָד מֵחַכְמֵי הַדּוֹר זַצַ"ל לְהָרַהַ"ק הַ"שַּׂר שָׁלוֹם" מִבֶּעלְז זיע"א, וּבְצֵאתוֹ מִמֶּנּוּ אָמַר הָרַבִּי, שֶׁאוֹתוֹ חָכָם הָיָה רָאוּי מִצַּד גְּדֻלַּת נַפְשׁוֹ וְכֹחַ תּוֹרָתוֹ לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת, רָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת, וְרַק מִצַּד הָעַצְבוּת שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הָאֵלּוּ.

כֹּחָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשִּׂמְחָה לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת

הִנֵּה כֹּחָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְלִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר זֶה נוֹבֵעַ מֵהִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת עָלָיו, לֹא יִפֹּל לְעַצְבוּת מִכָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה נוֹתֵן לָהֶם יוֹתֵר כֹּחַ, וּמַגְבִּיר אֶת שְׁלִיטָתָם עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִפֹּל בְּיַד יִצְרוֹ הָרַע, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - יִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁזָּכָה כְּבָר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הוּא מַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, וּמִמֵּילָא יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִיַּד הַיֵּצֶר הָרַע. (ליקו"מ כה)

עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא יָדְעוּ אֶת כֹּחָהּ הֶעָצוּם שֶׁל הַשִּׂמְחָה 

וְעַל פִּי זֶה בֵּאֵר בַּעַל הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ" זיע"א (פרשת וארא), מַדּוּעַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הֶאֱמִינוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כַּאֲשֶׁר הוּא בָּא לְבַשֵּׂר לָהֶם אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"? וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ יָדַע אֶת כֹּחָהּ הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, וְלָכֵן הוּא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה.

וְזֹאת הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כַּאֲשֶׁר הוּא בִּשֵּׂר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה - תִּכָּנֵס בָּהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה - תִּכָּנַע מִמֵּילָא קְלִפַּת פַּרְעֹה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְחֵרוּת עוֹלָם. אֲבָל עַם יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כְּלוֹמַר שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ אֶת כֹּחָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר כֹּחָהּ גָּדוֹל וְעָצוּם לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת.

וּמוֹסִיף עוֹד הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ" זיע"א, שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא הֶאֱמִינוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבָּא לְבַשְּׂרָם עַל בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּתָם מִמִּצְרַיִם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ אֶת הַסּוֹד שֶׁל כֹּחַ הַשִּׂמְחָה לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, וְהֵם חָשְׁבוּ שֶׁהָעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם זֶה רַק תַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים, וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה מַכְנִיעָה אֶת הַקְּלִפּוֹת יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְכֵיוָן שֶׁגַּם בְּמִצְרַיִם הָיוּ כְּבָר בְּעַם יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים צַדִּיקִים אֲשֶׁר הָיוּ מִתְעַנִּים וּמְסַגְּפִים אֶת עַצְמָם בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם לֹא נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, לָכֵן הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁיּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם, כִּי הֵם לֹא הֵבִינוּ כֵּיצַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָכוֹל לְהָבִיא לָהֶם אֶת הַגְּאֻלָּה. 

הַשִּׂמְחָה הִיא הַסִּימָן שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ הִיא מֵהַקְּדֻשָּׁה

כָּתַב הָרַהַ"ק רַבִּי מֹשֶׁה מִקּוּזְמִיר זיע"א בַּעַל הַ"דִּבְרֵי מֹשֶׁה" (בראשית), שֶׁהִנֵּה כָּתַב הָאֲרִיזַ"ל (שער המצוות פרשת ראה), שֶׁלִּפְעָמִים הַסִּטְרָא אַחֲרָא הִיא זֹאת שֶׁמְּעוֹרֶרֶת אֶת הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת וְלִלְמֹד תּוֹרָה, וְזֹאת כְּדֵי לִינֹק מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי הָרָשָׁע שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא נוֹתֵן יְנִיקָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא מִכָּל תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי".

וְלִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זֶה אֲשֶׁר מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁהוּא חוֹתֵר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. 

וְהַסִּימָן שֶׁיֵּדַע הָאָדָם הַאִם הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִיא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה אוֹ שֶׁמָּא הִיא מִצַּד הַטֻּמְאָה הוּא, שֶׁאִם יִרְאֶה הָאָדָם שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, הוּא שָׁרוּי בְּשָׁעָה זוֹ בְּשִׂמְחָה - זֶה סִימָן בָּדוּק שֶׁכָּל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי הִיא רַק מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא צַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאִלּוּ אִם כָּל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הִיא מִצַּד הַקְּלִפָּה - הוּא מִתְמַלֵּא עַצְבוּת וִילָלָה, כִּי הַקְּלִפָּה מְיַלֶּלֶת וּבוֹכָה תָּמִיד, וְכֵן הוּא מָלֵא כַּעַס וְחֵמָה עַל כָּל חֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו. וְזֶה הַבֵּרוּר הַגָּמוּר לְכָךְ, כִּי הָעַצְבוּת הִיא מִצַּד הַסִּטְרָא אַחֲרָא - וְהַשִּׂמְחָה הִיא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה. עַד כָּאן דְּבָרָיו. 

הַשִּׂמְחָה הִיא סִימָן שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה 

וְכֵן כָּתְבוּ בַּעַל הַתַּנְיָא זיע"א וְרַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (שיחות הר"ן שיחה מה), שֶׁהַסִּימָן לָדַעַת אִם תְּשׁוּבָתוֹ וּבְכִיָּתוֹ הָיוּ מִתּוֹךְ עַצְבוּת וּמְרִירוּת, אֲשֶׁר זֶה סִימָן שֶׁהָיָה זֶה מִצַּד הַטֻּמְאָה, אוֹ שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ הָיְתָה מִתּוֹךְ לֵב נִשְׁבָּר אֲשֶׁר זֶה תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, הוּא: אִם מִיָּד לְאַחַר תְּשׁוּבָתוֹ וּבְכִיָּתוֹ הוּא מְקַבֵּל שִׂמְחָה, כִּי אַחֲרֵי לֵב נִשְׁבָּר מְקַבְּלִים שִׂמְחָה וְהִתְחַדְּשׁוּת, וְאִלּוּ אַחֲרֵי תְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ עַצְבוּת וּמְרִירוּת מְקַבֵּל הָאָדָם עַצְבוּת נוֹסֶפֶת, כִּי מִדַּת הָעַצְבוּת גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ עַצְבוּת, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצַּד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאִלּוּ תְּשׁוּבָה מִלֵּב נִשְׁבָּר מְבִיאָה אַחֲרֶיהָ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ"תּוֹרַת אָבוֹת". 

מַדּוּעַ נָתַן הָרַבִּי לָעֶגְלוֹן לְסַפֵּר בְּדִיחוֹת בִּנְסִיעָתוֹ בַּדֶּרֶךְ

סִפֵּר הָרַהַ"ק רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדְּל מִוִּיזְנִיץ זיע"א (הליכות החיים עמוד ר"ד) מַעֲשֶׂה נִפְלָא. פַּעַם אַחַת נָסַע הָרַהַ"ק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזִיבּוּז זיע"א בַּדֶּרֶךְ עִם כַּמָּה מֵחֲסִידָיו, וְהִנֵּה הָרַבִּי ר' בָּרוּךְ הָיָה נוֹהֵג לִפְעָמִים לוֹמַר מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא, וְאַף בִּנְסִיעָתוֹ אָמַר קְצָת דִּבְרֵי בְּדִיחוּת, וְהִנֵּה עַל כָּל דְּבַר בְּדִיחוּת שֶׁאָמַר הָרַבִּי - עָנָה כְּנֶגְדּוֹ הַבַּעַל עֲגָלָה אַף הוּא בְּאֵיזֶה מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא, וְהַחֲסִידִים שֶׁרָאוּ זֹאת חָרָה אַפָּם בְּבַעַל הָעֲגָלָה וְרָמְזוּ לוֹ שֶׁלֹּא יָעִיז לוֹמַר אַף הוּא לָרַבִּי מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא, כִּי הָרַבִּי מִתְכַּוֵּן בְּכָל דִּבּוּרָיו לְעִנְיָנִים גְּבוֹהִים, וּבַעַל הָעֲגָלָה אוֹמֵר סְתָם דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, אֲבָל בַּעַל הָעֲגָלָה לֹא הִקְשִׁיב לָהֶם, אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ אָמַר לָרַבִּי מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא. 

וְכָךְ נָסְעוּ, כַּאֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַדֶּרֶךְ הָרַבִּי אוֹמֵר אֵיזֶה דְּבַר בְּדִיחוּתָא - וְהָעֶגְלוֹן מַחֲזִיר לוֹ אַף הוּא אֵיזֶה דְּבַר בְּדִיחוּתָא, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם רָצוּ הַחֲסִידִים לִפְגֹּעַ בְּבַעַל הָעֲגָלָה שֶׁהֵעֵז לוֹמַר דִּבְרֵי בְּדִיחוּתָא לָרַבִּי, וְאָז בִּקֵּשׁ הָרַבִּי שֶׁיִּקְרְאוּ לָעֶגְלוֹן, וּכְשֶׁבָּא הָעֶגְלוֹן אֶל הָרַבִּי, עָנָה וְאָמַר הָרַבִּי לַחֲסִידָיו: הִנֵּה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה לֹא הָיָה הָעֶגְלוֹן בְּעַצְבוּת, אִם כֵּן זֶה סִימָן שֶׁהוּא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה.

מָה אָמַר הָרַבִּי לֶחָסִיד שֶׁרָקַד בְּשִׂמְחָה

וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַהַ"ק רַבִּי דָּוִד מֹשֶׁה מִטְּשׁוֹרְקוֹב זיע"א בְּחַג שִׂמְחַת תּוֹרָה, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְּמוּ כָּל הָרִקּוּדִים וְהַהַקָּפוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הִמְשִׁיךְ הֶחָסִיד הָרַב יוֹסְל מֵהוֹרַדַּנְקָא לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בַּפולישׁ - שֶׁהוּא חֲדַר הַכְּנִיסָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶׁיָּצָא הָרַבִּי וְרָאָה אֶת רַבִּי יוֹסְל רוֹקֵד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עָנָה וְאָמַר לוֹ: הִנֵּה כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֶרֶת אֵצֶל הָאָדָם מִדַּת הַיִּרְאָה, הוּא צָרִיךְ לְבָדְקָהּ הַאִם הִיא טוֹבָה אוֹ לָאו, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּרְאָתוֹ הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֶרֶת אֵצֶל הָאָדָם שִׂמְחָה - זֶה תָּמִיד בְּוַדַּאי טוֹב מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ב ב) "וּלְשִׂמְחָה - מַה זֹּה עֹשָׂה", וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁשִּׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם עוֹשָׂה וּפוֹעֶלֶת תָּמִיד גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים. (נר ישראל)

וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן. 

 - - - תמלול הדרשה לא מוגה!!! - - - 

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב יהיה בחזרה ב מהרה לכל השבויים רפואה לפצועים א וכל הלוחמים יחזרו בריים ושלמים לעבודתו יתברך אמן בלחש במהרה אמן עילוי נשמת הורים מנוחתם עדן

עיקר העבודה שלנו בכלל ובתקופה הזו בפרט זה עבודת השמחה בשמחה וטוב לבב כשמתבוננים במעלת וחשיבות מידת השמחה בדברי חכמים זכרונם ברכה על פי נגלה בגמרא ומדרשי חכמים והן על פי הסוד של הדברים בזוהר הקדוש רבנו הארי וגדולי ומאורי הדורות רואים שהפליגו מאוד בשבח וחשיבות מידת השמחה בהפלגות מיוחדות מאוד שלא נכתבו על שום מידה אחרת עד שכתבו חכמים זכרונם ברכה ב שבת ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וטוב לבב כלומר השמחה משמשת תנאי בסיסי והכרחי לכל המעלות הרוחניות של האדם שכל המעלות הרוחניות של האדם באות מהשרת השכינה עליו אבל אין א השראת שכינה בלי שמחה ממילא אם אין השראת שכינה לא משיגים מעלות רוחניות אז תנאי ראשון זה שמחה המרשה הקדוש מבאר שהכוונה של חכמים שמידת השמחה מדובר על שמחה באופן כללי לאו דווקא שמחת מצווה יש מצווה ושמחת תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה צריך לעבוד את השם תמיד בשמחה אבל יש עניין להיות בשמחה גם כשאין כרגע מצווה סתם במשך היום אדם עובר ברחובה של עיר הוא צריך להיות בשמחה הוא בבית צריך להיות בשמחה כל מקום הוא צריך להיות בשמחה בקיצור הוא צריך להיות בשמחה כל הזמן בשמחה יש לנו על מה לשמוח או אין לנו כן מה למשל אני אני או [מוזיקה] אתה רגע נראה אם יש חיבור כן אז אתה אומר שיש על מה על עצם החיים עצם זה שאנחנו חיים רואים שומעים מבינים מריחים טועמים אוכלים הולכים חשים יש הרבה הרבה הרבה הרבה סיבות למה לשמוח הרבה מאוד סיבות למה לשמוח אבל רוב האנשים לא שמחים עשו סקר לא מזמן כמה שנים אחרונות 92% מתושבי אמריקה בדיכאון טוב אם יש להם כזה נשיא למה לא אבל 250,000 מתים שמה כל שנה משימוש מכדורי הרגעה בעלינו להבין מדוע הפליגו חכמים במעלה זו של השמחה עד שכתבו שאין שום קדושה ואור רוחני יכולים לשרות על האדם אפילו אם יהיה קדוש בדרגה של נביא מבלי שיקדים לכך מידת השמחה וידוע שכלי אשה רצה אלישה הנבי כשרצה לקבל נבואה ולא היייתה לו שמחה ממש אמר להביא לפניו מנגן בשביל שיביא אותו למצב של שמחה כדי שתוכל להשרות עליו נבואה זאת אומרת אנשים הכי גדולים הכי גדולים אם לא תקדם להם שמחה לא יכלו להשיג את המדרגות הרוחניות הגבוהות שהם נמצאים בהם הזוהר הקדוש מביא את הפסוק בקהלת ושבחתי אני את שחה שלמה המלך משבח מאוד מאוד את השמחה מפני שהיא עומדת מכל הבחינות והעניינים זה לעומת זה דהיינו לעומת העצבות השמחה היא מצד הקדושה והעצבות מהסטרא אחרה מצד הטומאה עצבות דאגה דיכאון דיקי כל זה זה מהצד של הסתרה אחרה השמחה מסמלת את צד החיים ואת הטוב העצבות מסמלת צד המוות והרע השמחה זה בחינת גן עדן והעצבות בחינת הגיהנום השמחה מסמלת את כל הטוב שיש בבריאה והעצבות מסמלת כל הרע בבריאה ולמה היא חשובה כל כך במרום עד שהיא מסמלת את צד הקדושה ומביאה לאדם כל הטוב וכל השפע כל הברכה גם ברוחניות וגם בגשמיות למה העצבות היא גרועה כל כך שהיא מסמלת הסתרה אחרה ומביאה על האדם את כל הרע והקללות שבבריאה בכל התחומים ומישורים למה הזוהר הקדוש מגלה זאת בכמה מקומות חוסף צוהר למהות ושורש הפנימי של מידת השמחה ואת ראשית השתלשלות מידת העצבות וכך הוא אומר הפסוק אומר בעצב תלדי בנים בעצב זה סוד הנחש הקדמוני שלאחר חטו של אדם ואכילת חווה מעץ הדעת נפל כל העולם כולו לתוך הקליפות והסתרה אחרה ומאז ירדה עצבות נוראה לכל הבריאה והברים מפני שכל מהותן ופנימיות של הקליפות היא מידת העצבות והמרה השחורה הדאגה והיגון זה הבחינה של הקליפות זה הסתרה אחרה ברגע שהם אכלו מעץ הזה הם תקללו בקללות האלה בעצבון תוכלנה בעצב תלדי בנים ירד עצבות לעולם דאגו יגון ועוד מדגיש הזוהר הקדוש שמידת העצבות זה זהלא תוצאה של החטא הקדמון ושל שליטת הקליפות שהשתל שלה בעקבותיה בלבד אלא העצבות היא המהות והפנימיות של הסתרה אחרה והקליפות ממש הזוהר הקדוש רומז לנו בפסוקים הבאים מה יקרה עכשיו באחרית הימים זה מה שאנחנו רואים ממש הוא אמר את זה לפני 2000 שנה ואנחנו עכשיו חווים ביונה פרק ב' בפסוקים אב כתוב ויימן אדוני דג גדול לבלוע את יונה ויתפלל יונה אל אדוני אלוהיו ממעי הדגה מרומז כאן מה יקרה באחרית הימים תתגבר הסתרה אחרה על עם ישראל על ידי עצבות ודאגות שיהיו לעם ישראל ותהייה עניות גדולה יקפיצו את המחירים ב 25% וו יהיה דוחק בפרנסה וזה יהיה מנת חלקם מאחרת הימים ומה הרמז הדג שבלה את יונה זה רומז על דאג והדגה שבלעה אותו זה דאגה הסמ בבת זוגו הם בלעו את יונה דאג זה הסמ הדג דאגה זה הדגה זה אשתו של הסמ ליי והם בלעו את יונה הדאג והדאגה שניה וזה מרמז על עם ישראל שהס מ הובת זוגו שהם נקראים על שם הדאגה כי כל מהותם זה עצבות ודאגות שהם מנסים להכניס ב לבבות עם ישראל כדי שלא יכלו לעבוד את השם כי אם אתה עובד מתוך דאגה אתה עובד את הסתרה אחרה אם אתה לא שמח באלוקים אתה עובד את הסתרה אחרה וזה כדי ללכוד את עם ישראל ברשתם ואחרית הימים ירצו לבלוע את ישראל בזה כל מה שאנחנו חווים עכשיו זה דאגות ויגון וצרות ובחיות כמה אנשים יש שמחים בעטן הזה כמה יש אנשים שמחים לא בשמחה של איזה חתונה או בר מיצו או ברית כל יום כל יום כל היום כמה יש אנשים כאלה אולי בכפ ז יש כמה אולי מפני שכשאדם שרוי בעצבות ודאגות הוא נופל פרי בשל ביד הסטרה אחריו הקליפות שהם עצם המהות של העצבות והדאגות ההפך מהקדושה שכל מהותה שמחה וחדוה על פי זה מבאר הזוהר הקדוש למה ציוותה תורה לשמוח בשלושת הרגלים ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגך והיית אך שמח ושג ת שממת ג אתם רואים אתם קצת שמחים עוד לא מסוגלים לשמוח ממש זה לא פורץ ממש זה פורץ מהפה לא מהלב מהלב צריך שזה יצא תכף לאט לאט תתרגלו למה ושמחת בחגיך בגלל שאנשים עולים לרגל לקבל פני שכינה שכינה היייתה בבית המקדש אי אפשר לקבל פני שכינה בלי שמחה אז אתה מחוייב לשמוח בחגים כי אתה הולך לקבל פני שכינה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון אדוני לכן עלינו להיזהר להגיע בשמחה וטוב לבב להישמר מעצבות העצבות היא חושך היא שאול היא שייכת לטומאה לכן השרוי בעצבות הוא שייך לטומאה העצבות היא מום בבן אדם כל מי ששרוי בעצבות עליו נאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלוהיו בעבודתו פסולה ואינו ראוי לראות פני שכינה קדושה רק אם שורה בשמחה טוב לבב לכן הזהירה התורה הקדושה עם ישראל בשעת עלייתם לרגל לראות ולראות צריכים להיות בשמחה גדולה כי בזה הם שייכים לצד הקדושה כנאמר כי בשמחה תצאו כנסת ישראל היא בעצמה נקראת שמחה תשמעו דבר מדהים דבר מדהים מדהים מדהים מדהים במדרש רבה פרשת שמות כותבים חכמים זכרונם ברכה אין לאדם לחשב שום חשבונות של עסקים בתוך ירושלים עיר הקודש והמקדש אין חשבונות שמה אין רואה חשבון ואיין חשבונות אלא מקום היה מחוץ לירושלים שכל מי שה לו חשבונות בעסקיו לחשב יוצא מחוץ לעיר הולך למקום הזה שנקרא כיפה של חשבונות שם אתה הולך למקום הזה יכול לעשות חשבונות חוץ לירושלים למה לא יבוא אדם לחשב חשבונות עסקים בתוך ירושלים כי עלול מהחשבונות להגיע למצב של דאגה וצער אבל זה מקום של השראת שכינה והי אינה שורה אלא מתוך שמחה לכן היו צריכים להיזהר ישראל בהיותם שרויים בשמחה בעיר הקודש בירושלים שלא לבוא לצער בדאגה שמעתם פעם את הדין הזה עד כדי כך עוד אומר הארי הקדוש בשער הגלגולים זה הטעם שאחרי חטא הקדמון שחטאו אדם הראשון וחווה באכילת עץ הדעת תקללו בע כולן קשורות ו משתלשלות מקלת העצבות כמו שנאמר אצל אדם הראשון בעצבון תאכלנה כל ימי חייך והאישה נאמר הרבה הרבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים כי על ידי חטא אכילת עץ הדעת נפל העולם לתוך הקליפות שמהן עצבות וזה שורש כל הכללות כולת לכן לאחר החט הם ירדו ממרום ולמטה לעצבות ויגון נורא לכל העולם למה הקללות שתקל אדם מחווה קשורות לקללת העצבות כי העצבות מסמלת את השליטה של הקליפות בעולם זה נגרם מחטא אכילת עץ הדעת משם השתלשלו ער הקללות כי העצבות היא השורש של כל הקללות אתה לא צריך לקלל את עצמך לא צריך שיקללו אותך אם אתה בעצב אתה כבר מקולל לבד אתה מזמין כללות וצרות ובעיות ושליטה של קליפות עליך אחת הקללות שהתקלקל המוות נאמר עד ת שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשו גם כלילת המוות משתלשלת מכליל העצבות לפני שחטא אדם הראשון גופו היה קדוש מגן עדן וזה היה לבוש של אור רוחני והיה עתיד לחיות לעולם אבל אחרי החטא נלקח מהאדם הלבוש הרוחני שהיה לו וקיבל גוף גשמי מעורב באחיזה של קליפות וכל מהותן היא עצבות כמו כן עיקר גופו של האדם הוא מיסוד העפר וגם היסוד הזה של העפר מושך את האדם לעצבות כמו שמבאר המרו הקדוש בשערי קדושה ישנם ארבעה יסודות מרכיבים גופו של אדם אש רוח מים עפר יסוד העפר מושך אדם לעצבות והעפר זה דבר בלה ונשחק ברבות הימים והשנים זמנו קצוב ומוגבל ולכן נגזרה עליו מיתה ולכן אדם נמשך ברוב זמנו לעצבות תראו אנשים שהולכים ברחוב תסתכלו עעל הפנים שלהם כולם שקועים במחשבות בזה דאגות אתה לא רואה אנשים הולכים ומחייכים ושמחים בחוץ לארץ אמרתי לאנשים שהיו איתי תסתכלו תסתכלו כל אלה חיים פה בשוויץ מקום שאנשים מתאווים להגיע מגיעים לפרק זמן מאושרים ושמחים אלה חיים פה תראו איזה דיכאון מספר המתאבדים הכי גדול בעולם זה שווייץ מספר המאריכים ימים בעולם זה שוויץ למעלה מ-100 אל איש עוברים את גיל 100 מתוך שבע שה מיליון אנשים ועם כל זה הם בדיקי כל הזמן אם הם רואים שמישהו זרג בטעות סיגריה על הרצפה הם נכנסים לטראומה הם ניגשים מרימים ואומרים לו נפל לך מבולים כל הראש אדם נמשך בגלל גופו למידת העצבות טעם ראשון הגוף הוא מצד הקליפות המושכות את האדם לעצבות כל היסוד שלו מעפר מושך אותו לעצבות ומרה שחורה טעם שני מצד היצר הרע כל מהותו הפנימית זה להשרות בכל עת עצבות הומרה שחורה על האדם כדי לשלוט עליו כי מי ששרוי בעצבות הוא קשור עם הנחש הקדמוני כי זו פנימיותו ומהותו ועל ידי זה הוא נקשר עמו ממילא הוא שולט עליו על נשמתו ומכשיל אותו בחטאים ועוונות ולהפיל אותו בתאוות ודמיון תעתועים בבלי העולם מה קה כשאדם בעצבות אומר לו היצר הרע תשתה ערק תהיה שמח תשתה קוניק בוא אני אמסל אך אתה תהיה בכיף מישו אחר אומר עזוב זה משקאות קלים בשבילך יש דברים שמריחים אם ומעופפים אני ארים אך מעל העננים יש אחרים הוא אומר להם בוא אני אקח אותך לאיזה מועדון תרקוד תרקוד תרקוד תהיה מבסוט תהיה שמח וככה הוא משגע את האנשים בכל מיני דמיונות ותאוות איך הוא מכניס אותם לדיכאון והוא אומר להם את הפתרונות איך הוא יוציא אותם מהדיכאון אבל לן הוא לוקח אותם לגני גיהנום איזה תרגילים יפים הוא עושה אבל לעומת זאת מי ששרוי בשמחה וחדוה הוא ניצל מאחיזתו של הנחש הקדמוני שזה היצר הרע שהוא אוחז את האדם בעצבות ומראה שחורה ובשמחה תצאו אתה יכול לצאת ממנו להשתחרר על ידי השמחה לכן כל פעם שאדם מגיע למצב מכל סיבה וטעם שמתגברים בו הקליפות והסתרה אחרה ומשרים עליו עצבות על האדם להעריך כל רגע ורגע ולהתגבר בשמחה ככה הוא נלחם בקליפות קשות ויכול לנצח אותם בקלי קלות קלי קלות איך אתה מתפטר ממנו על ידי השמחה וסוד הדברים הוא אחרי החטא באה העצבות ואז האדם בשעה שהוא עצוב שולט עליו הסתרה אחריה וכוחותיו וקשה לאדם להתרומם אם הוא לא יודע את הפטנט הזה שאנחנו מלמדים עכשיו שקוראים לו שמחה אפילו לא שמחה של מצווה אפילו לא שמחה של מצווה שמחה לצאת ממצב של עצבות על ידי שמחה ומתחבר לקדוש ברוך הוא ואם יש לו הבנה גם שאיין לו סיבה להיות עצוב למה אין לו סיבה להיות עצוב מי משקיע פה במניות אני רואה שיש פה חכמים לא משקיעים במניות מניות עולות ויורדות עולות ויורדות לא תמיד כן 92% מפסידים אבל מה קורה אם בן אדם קרה שהוא הפסיד מיליארד דולר במניה אבל באותה שעה גילו לו שהוא עלה ב-20 מיליארד במניה אחרת הוא צריך להיות עצוב או שמח טוב אם בא לאדם איזה בשורה לא טובה חס ושלום משהו לא כל כך טוב נו אז הוא צריך להיות עצוב צריך להיות בדיכאון הוא צריך עכשיו להגיד אוי מרלי מרלי וכולי לבכות לא למה יש לו מניות שעולות כל רגע כל יהודי שיושב פה ועשה ברית יש לו מצווה כל רגע על הברית הבניה הזאת לא מפסיקה להביא לו להנפיק לו זכויות כל מי שיושב בארץ ישראל ואמר שהוא מכוון לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל כל רגע שהוא יושב בארץ ישראל יש לו מניה שעולה כל הזמן כל הזמן כל רגע כל מי שיש בו ציצית בבגדו כל רגע כל רגע כל רגע המניה הזאת נ לו כל מי שיש לו זקן ה מקיים כל הזמן מצוה ולא תשחי פעת זקניך ולא תשחי ולא תשחי ולא יכל רגע כל גע כל מי שיש לו פות לא תקיפו פת ראשכם יש לו כל רגע כל רגע כל רגע זכו כל רגע כל רגע יש מניות שעובדות כל הזמן מה אתה לא מבסו לא רק זה אתה הבן של הקדוש ברוך הוא הוא בחר בך מת מליארד ואתה הבן שלו איך אתה לא שמח יש לך אבא כזה ואתה הבן שלו והוא קורא לך סגולה הוא אומר ישראל אשר בך התפר וקורא לך בני בכורי מה זה על מה אתה יכול להיות עצוב על מה אתה יכול להיות עצוב מה קרה מה יכול להיות כבר חוץ ממה שאתה שומע ורואה ומדבר והולך ואתה לא בית חולים ואתה יכול לטייל אתה יכול לחזור אתה יכול יכול לשבת אתה יכול לעמוד למה אתה עצוב על מה אתה עצוב איי איי איי איי איי אבל יהיה לכם קשה להאמין שבאמת עם שמחה אפשר לצאת מכל הבעיות מכל הברוכים מכל הזה יש חובות יש ארנונה יש זה זה יש עיקולים יש כל מיני צרות מצרות שונות אז מה אם בן אדם ישמח אז הכל יעבור קשה לאנשים להאמין אז בואו אני אגיד לכם משהו מה קרה

היום שולחים לי ככה בוקר טוב כבוד הרב בני אתמול יצא מחדר ניתוח אחר אב שעות מכיוון שהעין שלו נפגעה ממש וכנראה שהיום ידרש עוד ניתוח ממש נפגע לילד הרשתית וכנראה העדשה מה עלינו לעשות אנחנו ממתינים לעוד בדיקה בניתוח לעדשה בעין כתבתי להם תשובה לשמוח לשמוח לשמוח אם הייתם מקבלים תשובה כזאת מה הייתם אומרים מה קרה לו צריך לעשות ניתוח צריך זה הוא אומר לשמוח מה יש לשמוח בניתוחים מה הם ענו לי תודה רבה כוד הרב היקר אחרי כמה זמן שעה שעתיים בערך אני מקבל מהם עוד פתק כבוד הרב נאמר לנו לפני כשעה שהילד לא צריך כרגע לעבור ניתוח נוסף מה שלפני כן הי בטוחים שצריך עוד אחד מידי האולטרסאונד עבר תוצאות טובות ישתבח שמו לעד כמובן הכל בשמחה שמחה שמחה המון תודה רבה רבה לבורא עולם על הכל ולך כבוד הרב וכולי נו אתם מאמינים איי איי אי רופא אומר לך תשמע צריך לעשות ניתוח אתה אומר לו לא לא עזוב במקום ניתוח אני רוקד ביי מתחיל לרקוד שמח וזה ופה ושם וא אומר לו אני הולך הביתה עובד לשמוח לשמוח לשמוח עשו את זה בשמחה בשמחה בשמחה הכל התהפך איך זה בורא עולם הוא אומר אם אתה שמח בגזרות שלי אני גזרתי שתגיע לבית חולים עם ילד עם פגיעה בעין זה אני שלחתי אותך איתו אני אתה מל את הגרה שלי או לא אם את בבע תה אומר לאמי אתה לא מקבל כאילו את חושב שלא עשיתי כדין ובצדק ברחמנות ורב חסד אתה לא מאמן בזה אה אתה חושב זה זה זה זה זה אז טוב תמשיך עוד ניתוח ועוד ניתוח אבל אם אתה שמח זה אומר שאתה מקבל עליך את מה שאני גזרתי זאת אומרת אתה מאמין שמה שהשם עושה לטוב עושה אה אם אתה הבנת את זה תחזור הביתה בסדר זה מה שרציתי לראות רציתי לראות אם אתה מקבל את הגזרות שלי באמונה בשמחה נראה מוזר לא א לא מוזר כתוב שאם אחד נפטר לו אבא או אמא נכון מה הוא מברך מה הוא מברך הוא מברך קודם כל הוא מברך אבל קודם כל הוא מברך אדם מברך שאבא שלו מת כן אומרים לו כן תברך יש ברכה על זה צריך לברך את הקדוש ברוך הוא ברוך אתה השם דיין האמת ואיך צריך לברך בשמחה כתוב מה אבא מת אמא מתה בשמחה איך אפשר בשמחה זה הלכה אתה צריך לקבל גזרות השם בשמחה איזה גזרות הכי קשות אבא ואמא בן ובת חטוף וחופה אתה צריך לקבל הכל באהבה בשמחה ולהודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר ואם תעשה ככה אם עדיין בחיים וזה רק גזירה זמנית כמו שאומרים היא יכולה לחלוף ואם היא סופית כמו שאבא נפטר וגמרנו בכל מקרה אתה צריך לקבל את זה בשמחה ידוע בגמרא על אותה אישה שאיבדה בן ובכתה בכתה בכתה באו אליה חכמים ואמרו לה די שלושה ימים לבכי שבעה להספד מספיק לא היא לא לא מפסיקה לא שומעת אמרו לה תשמעי את תאבדי עוד ילד את עושה כאילו את הקדוש ברוך הוא אכזרי לא שמעה עוד ילד לא שמעה עוד ילד לא שמעה עוד ילד שבעה ילדים אחד אחרי השני זהו לא נשאר לה על מי לבכות אבל המשיכה אמרו לה עכשיו אל תלכי לא שמעה עלך אדם צריך לקבל בשמחה כל מה שהשם מביא עליו אין מקום לדאגה ליגון לזה אין אין יש הרבה גזרות שנפלו על עם ישראל וגזרו רבנים לעשות תעניות ולעשות זה ולעשות זה ולעשות זה וצדיקים אחרים אמרו במקום תעניות והכל לרקוד ולשיר ולשמוח

היה מעשה כזה בשואה הנוראה לקחו איזה 30 בחורים של ישיבה והכניסו אותם לכבשים ו הם אמרו עכשיו זה שמחת תורה אז אנחנו נרקוד בנגיל ונשמח לפחות מצווה אחרונה נעשה והתחילו לרקוד הגרמנים שמה השתגעו מהחופה כאילו כאילו הם לא מצליחים לעצר ליהודים הם שמחים הוציאו אותם אמרו טוב אתם לא תמותו כמו כולם רגיל אנחנו נחתוך אותכם מחר חתיכות חתיכות ככה נהרוג אתכם חתיכות חתיכות ולמחרת רע נס ופינו אם משמה למקום אחר וכולם ניצלו

יש מעשה שסיפרנו יהודי בן 97 ראו אותו בשמחת תורה שמח ורוקד יותר מכל הצעירים בלי הפסקה רוקד עם הספרי תורה 97 מישהו ניגש אליו שאל אותו מאיפה כבודו שואב כוחות כאלה עצומים לרקוד בגיל כזה בלי הפסקה אומר לו אני אספר לך איך זה בזמן השואה היה איזה נצי מח שמו זכרו שהתעלל באיזה יהודי ואני לא יכולתי לסבול לראות מה שהוא עושה לו ניגשתי אליו לגרמנים ונתתי לו סתירה לתוך הפנים ואני ידעתי שהוא יהרוג אותי אבל לא יכולתי לסבול נתתי לו סתירה ואחרי זה רקדתי לפניו רקדתי לפניו והוא אמר זה משי גנר וברח הוא אומר ואני ניצלתי ניצלתי בסוף מהשואה ניצלתי ואחר כך התברר לי שביום שאני רקדתי זה היה שמחת תורה זה לא היה מתוכנן שהוא ירקוד אבל פתאום בא לו לרקוד הוא לא ידע זה שמחת תורה הוא אומר מאז כל שמחת תורה אני רוקד לזכר הריקוד ההוא שאני רקדתי אני כבר 97 שנה ואני לא מפסיק לרקוד איך אפשר לצאת מכוח שמחה

מעשה באחד תפסו אותו שודדים ורצו להרוג אותו אמר להם תנו לי רק לקיים דבר אחד ואחר כך תהרגו אותי מה אמר להם עכשיו זה זמן ברכת הלבנה אני רוצה רק זה כמה דקות אני אגיד את הנוסח ואחר כך תעשו מה שאתם רוצים ואז אמר את ברכת הלבנה בשמחה בן אדם יודע שהוא הולך למות צריך להיות בדיכאון לא צריך לבכות צריך להתחנן על חייו החליט שהוא עושה את הברכה הזאת בשמחה וכשהגיע לאמר כשם ש שאנחנו מרקדים כנגדך השם הטיס אותו והוציא אותו מהם והרחיק אותו וניצל זה מעשה שמביא אותו הבאר היטב בשולחן ערוך מעשה אמיתי שמחה אין לכם מושג מה היא מסוגלת לעשות אפילו לא בשעת מצווה תקשיבו עצם זה שאתה שמח בשם יתברך ככל שאדם משתדל להיות בשמחה ככה תאיר בו הנשמה כי כל מהותה זה שמחה מאיפה היא באה עוז וחדוה במקומו היא באה מלמעלה עליונים שמה יש כל הזמן שמחה אז היא שואפת לזה מי מעכיר עליה הגוף העפר מי משתלט עליו הסתרה אחריו הקליפות שהם עושים לאדם דאגות ועצבות וככה הם מושכים אותו נדבקים אליו ואחר כך נותנים לו פתרונות כמו שאמרנו אבל הקדוש ברוך הוא הקדים תרופה למכה למרות 10 הקללות ש ו אדם בחווה בעצבון תוכלנה בעצב תלדי בנים אבל אם יש שמחה אדם מתפטר מכל הקללות אם יש שמחה אדם מתפטר מכל הקללות יצר הרע חפץ בעצבות שתהיה לך מהעבירה ולא בעבירה עצמה לא מעניין אותו שתעבור עבירה העבירה זה רק כלי שהוא יביא אותך לעצבות זאת אומרת הוא יתן לך לעבור את העבירה אבל הוא יודע שאחרי זה תהיה עצוב למה עשית את העבירה ושמה כשאתה עצוב הוא משתלט עליך עד שאתה עושה את העבירה אתה כאילו שמח כי אתה הולך לעשות עבירה מי הולך לעשות עבירה בשביל להיות עצוב בשביל להיות שמח מי עושה עבירות מישהו חושב שמעבירות הוא יהנה למה עושים עבירות להנות מהם אבל מה קורה אחרי זה אתה נהייה עצוב אתה אומר איזה אדם שפל אני תראה מה עשיתי איך הגעתי לזה זה מה שהוא רוצה את התוצאה מהעבירה לא את העבירה עצמה ואז הוא משת עליך ואז אתה לא יכול לעבוד את השם כמו שצריך וכל העבודה שלך זה על הפנים ואה מתייאש מעצמך ואתה אומר אני סמרת ואני לא שווה כלום וככה הוא מדרדר אותך לאט לאט שאתה אין לך תקווה ואין לך כלום וכולי משמה הוא יודע לאן לקחת אותך לכן אדם צריך להיות תמיד בשמחה הוא לא יכול להתקרב אליך איך אפשר להכניס עצבות לאדם שמח אם הוא שמח לא ניגש אליו עצבות הבעל שם טוב הקדוש אומר כל עבודת האדם לזכות למידת השמחה על ידה הוא זוכה לעבוד את השם באמת העבודה על מידת השמחה מועילה לאדם להתקרב לבורא יותר מאלפי תעניות וסיגופים וזאת הדרך קצרה ארוכה הבעל שם טוב אומר מה שתשיג בשמחה לא תשיג באלפי תעניות וסיגופים שמעתם אתם יודעים מה זה ריקוד ריקוד זה דבר גדול ריקוד זה דבר גדול ריקוד זה אותיות דיקור דיקור בריקוד אתה דוקר את היצר הרע שלא יכול להתקרב אליך הוא רוצה להתקרב והוא לא יכול אתה דוקר אותו בריקוד שמעתם פעם על מלאכה בשבת שקוראים לה מרקד מרקד שמעתם עליה מרקד אדם מרקד בורר כן מרקד מה הוא עושה מוציא את הפסולת ומשאיר את האוכל מה עושה אדם שהוא מרקד מוציא את הפסולת את כל הטומאה את כל הגשמיות והכל ונשאר רק עם הנשמה שלו רוקד זה מרקד יא באבאי אדם צריך לדעת מה המעלה של השמחה והריקוד למה הנשים לא נפלו למה הנשים לא נפלו בחטא העגל הגברים נפלו בחטא העגל והנשים ו למה למה שבר משה רבנו את הלוחות לא מיד שהוא שמע שהם עשו עגל רק שהוא הגיע קרוב ויר את העגל ומחולות אז הוא שבר למה כשהוא שמע על העגל הוא עוד לא שבר אבל כשהוא ראה מה גם הם רוקדים ושמחים בעגל לשמוח עוד בעגל אז הוא שבר את לוחו למה הנשים לא נפלו בעניין העגל למה הם לא השתתפו כשעם ישראל אמרו שירה כשהם יצאו מהים אז הם שרו אז ישאיר משה ובני ישראל שרו אבל מה כתוב אצל הנשים ותיקח מרים את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות בגלל שהם היו בשמחה יתרה יותר מן הגברים הם לא השתתפו במחולות של העגל כי היה להם שמחה מוקדמת שמחת המצווה להודות לשם על זה ש הוציא אותם מים סוף וכולי וכולי רואים שמי שיש לו שמחה אמיתית מרובה יכול להציל אותו בעתיד מכל מיני דברים אחרים לא יאומן כי סופר אז אומר הבעל שם טוב שמחה זה דרך קצרה ארוכה היא טובה יותר מאלפי תעניות וסיגופים צריך יך אבל לתרגל את זה בשביל להיות בשמחה וזה מעלה רוחנית בדרכה אפשר להגיע לדרגות גבוהות ועצומות אליעזר עבד אברהם מחפש אישה מה הוא אומר אם אני אומר לה הינח הדך והיא תאמר לי וגם לגמליך אשקה והיה הנערה אשר אומר אליה אותה הוכחתה איך אתה יודע נגיד שהיא למדה בבית לעשות חסדים לעשות חסדים מרובים לא לתת רק מה שמבקשים אלא לעשות יותר מזה נו מי אמר מי אמר שבשאר המידות היא לא מקולקלת אולי היא מקולקלת במידות אחרות אתם יודעים מה היה המבחן של אליעזר הוא אמר לא לא מספיק שהיא תיתן לי יותר לא מספיק אני רוצה לראות אם זה יהיה בשמחה והיה לשון שמחה בהייה הנערה אשר אומר אליה בהייה לשון שמחה אם תיתן לי לשתות וגם לגמלים תיתן לשתות אבל בשמחה זה הראייה ככה נבחרה תערו לכם אחד בא אלכם הביתה דופק בדלת ואומר שלום אני ממש צמא אתה יכול לתת לי לשתות אז הוא אומר כן בכבוד אין בעיה מה אתה אוהב לשתות אתה אוהב תוסס אתה אוהב מים טבעיים מה אתה אוהב ונותן לו אומר לו אבל שכחתי א יש לי עוד בחוץ כמה מהמשפחה 500 איש שגם רוצים לשתות אתה יכול לתת להם לשתות כל גמל שותה ארב ליטר 400 ליטר 400 ליטר אתם יודעים מה זה 400 ליטר יא חביבי אז הוא אומר לא לי התית קדך קצת תני לי לשתות אבל יש לי עוד כמה גמלים 10 גמלים 400 ליטר טוב נגיד שהיא עושה את זה אבל אפשר לעשות את זה בשמחה להשקות עכשיו 10 גמלים ובשמחה כן היא עשתה את זה בשמחה אברהם רץ אל הבקר והכל הכל בריצה זה שמחה ודאי זה שמחה זה לא מספיק לעשות את המצווה צריך לעשות אותה בשמחה כל דבר שאתה עושה צריך לעשות בשמחה מאיפה אנחנו יודעים הפסוק אומר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ירנן בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננה רננה עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה לפניו רנני לני רננה בואו לפניו לפניו יר ננה לפניו רננה מה זה אומר אם אנחנו נעבוד את השם בשמחה תהיו בטוחים שאתם באים לפניו לגן עדן רננה ככה כתוב אם אתם עובדים אותו מה זה עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים אותו עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים אתם תבואו לפניו ברננה ברור מי שעבד את השם בשמחה כל הקללות שכתוב כל התוכחות 98 קללות כתוב בגלל שאתה לא עובד את השם בשמחה תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה בטוב לבב ועבדת את אוייבך מי לא עובד את האדון בש [מוזיקה] מי שחושב שהאדון מעמיס עליו יותר מדי והוא מרגיש כאילו זה אויב שלו אומר השם אתה לא שמח במצוות שאני נותן לך בשביל שתזכה לחיי העולם הבא אתה לא שמח מה אני אויב שלך אתה יודע מה אם זה ככה ועבדת את אוייבך אני אראה לך תעבוד את האוייבים שלך ואחר כך תדבר איתי למה אתה לא שמח רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך בא להם תורה ומצוות שיהיה לך זכויות מה אתה מתלונן למה אתה עושה את זה עם פרצוף כזה הבא לידו מצווה אל יחמיצו אל תעשה פרצוף חמוץ מה אתה עושה פרצוף חמוץ הבאתי לך מצווה מצוות זה כמוצא שלל רב אם היית מוצא עכשיו שלל רב לא היית שמח ואם היית עוד פעם מוצא שלל רב ההיית עצוב ו כמה שלל רב מה זה כל פינה יהלומים כל פינה זהב מאיפה יש לי כוח לסחוב את זה מישהו יתלונן לא אחרי מצוותיך תרדוף נפשי למה אתה לא שמח אדם צריך להבין זאת כתבו מאורי הדורות הרב מברסלב והבית אהרון מקרלין זכותם תגן עלינו צריך אדם ליגע עצמו להגיע למידת השמחה יותר מעבודה על כל המידות האחרות הבסיס והשורש לכל המידות הטובות הדרך לזכות למדרגות הגבוהות זה שמחה וחדווה וזה תחילת עבודתו של אדם להיות שמח וככה היה אומר רבי מיכאל מזלוטשוב זכר צדיק לברכה הפסוק הזה ששרנו עכשיו בתהילים קוף עיבדו את השם בשמחה מה פירוש אומר עבדו את השם במה במה בעבודה על מידת השמחה כלומר העבודת השם הגדולה ביותר זה עבודת השמחה לכן אדם עורך מלחמה נגד הקליפות והסתרה אחרה ומנצח רק בע ת השמחה ככה הוא מתחבר להערת הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל וזוכה לעלות מדרגה לדרגה ואין מי שימנע בידו רק במידת השמחה זוכים להיכנס לכלות הקדושה מה לנו יותר מהעדות של הארי הקדוש הארי הקדוש אומר כל מה שאני זכייתי זה היה בזכות זה שכל מצווה כל מצווה שעשיתי עשיתי בשמחה גדולה כל מצווה אתה מניח תפילין נכון כל יום נכון בתפילין שראש יש לך ש' וש' מה זה ש' וש' סס סס אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב צריך להסתכל בשני השינים ולשמוח שהשם זיכה אותך זיכה אותך וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממכ אז זאת אומרת בן אדם צריך לדעת לשמוח בכל דבר ודבר שהשם ממציא לו מזמן לו השמחה היא תנאי גדול אפילו לצדיקים הגדולים ביותר תקשיבו טוב עכשיו אומר השומר אמוני הזוהר הקדוש כותב אפילו יעקב אבינו בחיר האבות רגל שלישית במרכבה בשנים שלא היה שרוי בשמחה בגלל מכירת יוסף לא שרתה עליו שכינה רק שקיבל בשורה ששמח ממנה שעוד יוסף חי מיד שרתה עליו השכינה אתם שומעים צדיק ברמות כאלה גל שלישית במרכבה לא שורה עליו שכינה אין שמחה אין שכינה יש שמחה יש שכינה אפילו על אדם פשוט אפילו על אדם פשוט אתם יודעים סוד השמחה זה תלוי במידה שקוראים לה ענווה סוד הדאגה והיגון זה במידה שקוראים לה גאווה למה מי עצוב בעל גאוה אכלו לי שתו לי לא נתנו לי לא כיבדו אותי לא עשו לי מזה הוא רצה זה ולא השיג זה אז הוא עצוב מי גרם לו הגאווה אבלם הו עניו הוא יודע שלא מגיע לו כלום ואף אחד לא חייב לו כלום ואדרבה כל מה שהוא מקבל זה פרס שלא מגיע לו אז הוא תמיד בשמחה כי הוא זוכה בפיס כל יום עוד יום הוא רואה עוד יום הוא שומע עוד יום הוא הולך עוד יום הוא שמח למה שהוא לא זה עניו שהוא חושב שלא מגיע לו כלום תמיד הוא ישמח אבל אם אתה מחשיב את עצמך למן דהוא ואתה רוצה כל מה שאתה רוצה ואתה לא משיג את מה שאתה רוצה כי אין אדם מת בחצי תאוותו בידו אז אתה אובוד קוראים זה ביידיש אובוד למה אתה בעל גאווה אז אתה חלקך עצבות אז רואים שאפילו יעקב אבינו מחמת זה שהוא אבד בן לפי הבנתו באותה שעה לא יכול היה לשמוח לא יכול לשמוח כל הימים הוא מתאבל לא שרת עליו שכינה עם כ המעלות שלו לא שרת עליו שכינה רק שנודע לו ותחי רוח יעקב אביהם אז נחה עליו רוח השם השראת שכינה אומר השומר אמונים אם יעקב אבינו היה מוכרח להיות בשמחה לזכות להשראת שכינה כל שכן וכל שכן כל אדם אחר שלא מגיע לקצה של הקצה של הקצה של יעקב אבינו אם הוא בעצבות ולא בשמחה ודאי שום קדושה לא תשרה עליו ולא יזכה לשום אור רוחני בעולם הזה רק על ידי שמחה יכול לשרות קדושה על עצמו ולכן היו צדיקים שהיו מזמינים בדחנים שישמחו אותם בשביל שיהיו בשמחה כי בשביל לעבוד את השם כראוי צריך שמחה ואם הם הרגישו שחסר להם עדיין בשמחה מספיק היו מזמינים בדחנים בדחנים זה משמחים לא בדיחות בדיחה זה בארמית שמחה היו מזמינים אותם שישמחו אותם כמו שכתוב בלישה וה כנגן המנגן ותהי עליו רוח השם

תשמעו מעשה פעם אחת השתתף הרב הקדוש רבי מרדכי מלכוביץ זכר צדיק ברכה בחתונה וראה ברוח הקודש שמנגן בכינור חוטא גדול קרה לו וכיח אותו על מעשיו ומנגן נדהם שהוא יודע עליו הכל בכה בכי מרורים והבטיח שהוא לא ישוב לכסלה עוד מאז הוא השתדל להיות שרוי בשמחה תמיד והשתדל לא להתעצב משום דבר בעולם כדי להינצל מחטאים ופשעים ככה אמר לו תעשה וכן עשה שנים הוא החזיק כבעל תשובה שנים ועלה במדרגות ונהייה בעל תשובה אמיתי אחרי שנים שהוא נזהר תמיד להיות בשמחה שמר עצמו מעצבות ודאגה נפלה קטטה גדולה בינו לבין אשתו מכך נפל לעצבות ומרה שחורה וחזר להיות כמו שהיה בהתחלה תראו מה הכוח של יצר רע פעם אחת מכניס אדם לעצבות משמה הוא יכול לגרור אותו עד שירים אותו לקומה 22 בום על הראש צריך להזהר ר מאוד מאוד מאוד לא ליפול בידיים שלו חכמים כותבים אין שכינה שורה על האדם אלא כשהוא שרוי בשמחה ויש לכך כמה טעמים טעם ראשון הנשמה שלנו חצובה מתחת כיסא הכבוד ור החיים הקדוש אומר שכל אחד מישראל מחובר בכל עת בחוט כסף לשורש של למעלה כשאדם שרוי בשמחה מתקשר ומתחבר לשם בחוט הכסף הזה כי אצל הקדוש ברוך הוא יש שמחה עצומה תמיד הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו אפילו בשעת חורבן בית המקדש כשמלאו בשמיים הורידו דמעה אבל בבתים הפנימיים שרתה תמיד מידת השמחה והחדה לכן כשאדם שרוי בשמחה מתחבר לשורשו דרך חוט הכסף המחבר ומקשר לקדוש ברוך הוא זה הטעם שהשכינה שורה על אדם רק מתוך שמחה מפני שהשכינה שהיא הקדושה הפנימית שיש בכל אחד מישראל שזוהי הנשמה שניצוף מהשכינה הקדושה מתגלית בשורה באדם רק על ידי מידת השמחה וחדוה ככה הוא מתחבל לשורש למעלה לכן השרוי בשמחה ניצל מיצר הרע מקושר לקדושה ולעולמו עליונים וגבוהים בהם תמיד יש שמחה בהם לא שלט החורבן כלל עליהם לא הגיע שום פגם וזוכה להנצל מהקטר ג והפיתויים של יצר הרע חילותיו כי כוחו של היצר הרע להפיל את האדם בדאגה בעצבות וביגון הטעם השני כותב הזוהר הקדוש אין הקדושה העליונה שהיא הארת השכינה הקדושה שורה במקום חסר והיא לא שורה במקום פגום שזה זה מי שיש לו עצבות כי מישהו עצוב הוא פגום וחסר היא שורה רק במקום מוכן ומזומן להשראת שכינה וזה השמחה לכן מי שיש לו מידת השמחה הוא מתוקן ושלם ויכולה לשרות עליו השכינה המהרל הקדוש כותב בדרך החיים פרק ו' מי ששרוי בשמחה נמצא בשלמות מי ששרוי בעצבות נמצא בחיסרון וזה הטעם שכתבו חכמים באבות פרק ו' שניים מקנייה התורה הם מידת השמחה ומידת השמח בחלקו כי התורה היא שלמות והיא שוכנת רק אצל אדם שנמצא בשלמות אורח הקדוש פרשת וחים מסביר למה הקדושה העליונה לא יכולה לשרות במקום של עצבות דאגות ושפלות כי ה באה ממקום של שמחה ומנוחה וגדולה לכן הרחיק הקדוש ברוך הוא את עם ישראל בשבת מן העצבות והכעס ואמר וקרת לשבת עונג כדי לזכות להערת נשמה יתרה שבאה בשבת כי הקדושה העליונה אינה שורה אלא במקום של שמחה כשאדם מתעצב ויגון והנחה ממלאים רוחו נגיד בגלל שהוא מרגיש שהוא חסר בעבודת השם והוא מודע לפגמים הרבים שיש בו והם המונעים ממנו שלמות עליו לדעת בזה שאתה עצוב אתה מפסיד עוד יותר מהשלמות וקרבה לשם אלוקים ואם נכשל בחט ועוון ישוב בתשובה בשבר אפלו אבל את התשובה צריך לעשות משמחה ברור למה שאדם לא יעשה תשובה משמחה אם מוחקים לי את העוונות למה שאני לא עשה ואם אדם מסוגל לעשות תשובה משמחה סימן שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא אם אוהב את הקדוש ברוך הוא מה קורה כל העוונות הופכים להיות זכויות אז איך אני לא אשמח איך אדם לא ישמח אם הוא יכול להפוך את כל העוונות לזכויות אתה בעובר בבנק מיליון אומרים לך תחייך אתה עובר לפלוס הוא יהיה מש ר כל ימי חייו משל למה הדבר דומה אדם הזמין אורה חשוב לביתו אבל לא הספיק לסדר את הבית אבל הוא מקבל את הבן אדם ההורה החשוב בעשה מה זה סבר פנים יפות ומחייך לו ומקבל אותו ומדבר איתו ואיך אני מאושר שיגעת אליי וזה האורח הגדול לא התבונן שהבית לא כל כך מסודר ולא זה לא עניין אותו עניין אותו שזה מקבל אותו ממש ממש בשמחה איזה כיף לבוא לאדם כזה שככה מעריך אותי מדבר אליי מפרגן וזה וואי וואי וואי אחרי שהות גם נתן לו מתנה והלך עוד אחד הזמין אותו זה אמר אני צריך לצחצח את הבית שיהיה פיקס זה אדם גדול מכובד אסור שיהיה לכלוך והכל ויהיה מסודר והכל בינתיים צלצול בדלת והיה עוד כמה דברים קטנים פיצ'פקס שהוא לא סידר כל כך הכרית לא היייתה במקום וזה לא היה שמה וזה וזה אז כשהוא קיבל את הבן אדם ניכר עליו קצת שהוא עצוב כי הוא לא שמח שהכל יואו אם הוא יסתכל ויראה שפה זה וזה האורח ראה שהוא מודאג וזה פה ושם קיצר את הביקור וגם לא נתן לו מתנה והלך איי איי איי איי אי מה נמשל לפעמים אדם מרוב רצון לעשות את עבודת השם בשלמות מפסיד את העיקר שזה השמחה בעבודת השם עבודת השם זה שמחה אם אתה מקבל את השם בשמחה אפילו אם לא דקת פה ושם ושם אבל הכל אתה עושה בשמחה יש לקדוש ברוך הוא שמחה להיות איתך אבל אם אתה מתיירא כל דבר לעשות בדקדוק ואם לא עושה בדקדוק אתה בדיכאון יואו לא עשיתי את המצווה בשלמות לא עשיתי את הזה וזה וזה הקדוש ברוך הוא לא שמח להיות איתך שמחה שמחה זה פי 1000 יותר ממי שירא שמיים מי שירא שמיים בדרגה הכי גבוהה הכי גבוהה ויש אדם שהוא בשמחה בעל השמחה הזה הוא פי 1000 יותר מהירה השלם איפה לומדים את זה כתוב שהקדוש ברוך הוא נותן שכר לאוהביו ולשומרי מצוותיו קודם כל יראיו לשומרי מצוותיו לאלף דור לאוהביו לכמה 2000 אז מי שהם יראים את השם הם מקבלים לאלף דור ומי שאוהבים את השם מקבלים ל2000 דור אוהב השם זה אדם ששמח מי שירא הוא לא שמח תמיד ירא ירא כל הזמן יראה ירא ירא לא שמח אז הוא מקבל ב1000 יותר מהירה כן מי ששמח תזכרו מי יכול להיות שמח מי שמאמין בשם יתברך שהכל מה שהוא נותן לו אין יותר ממה שהשם נותן אין אין יותר מדויק ונכון ומגיע איזה הוא עשיר השמח בחלקו מה זה חלקו מה שהשם נותן נתן מעט נתן הרבה נתן עימום נתן מנימום נתן נתן לא נתן לא נתן שמח זה העשיר זה עשיר עשיר אמיתי הוא לא רק עשיר בגשמיות הוא עשיר אמיתי גם לעולם הבא למה כל דבר שהוא עשה בשמחה זה אומר שהוא קיבל גזרות השם יתברך באמונה ובנאמנות ואין לו שום טרוניה אין לו שום טרוניה על הקדוש ברוך הוא הוא שמח כל דבר כל דבר

סיפרנו מעשה באחת הדרשות האחרונות שחתם סופר פעם נסע עם הרב שלו הרב נתן אדלר זכר צדיקים לברכה זכותם תגן עלינו אמן הם נסעו בעגלה והעגלון נתקע בשלג והייתה בעיה היה צריך עכשיו להביא סוסים שיחלצו את ה אבל מה הוא עשה הוא חזר אחרי שעה והביא שני שברים שהם יגררו את העגלה ויוציאו א השברים יש להם כוח יוציאו אותם מהזה ואז מה קרה הרב של החתם סופר ירד עם גרביים לשלג כפור והתחיל לרקוד רוקד באמצע השלג בלי סיבה ה לא שומע כלום החתם סופר רואה את הרב שלו ככה יורד גם רוקד איתו ביחד גמרו לרקוד בינתיים הם אמרו לעגלון אנחנו לא יכולים להמשיך איתך בעגלה כי לא חרוש בשור וחמור יחדיו אז אתה צריך ללכת להביא סוסים כי אי אפשר סוס עם שור לך תביא סוסים הלך הביא אחרי שעה שעתיים את הסוסים והם רוקדים בסוף שואל החתם סופר את הרב שלו כבודו למה רקדנו אז הוא אומר לו עד שהזדמנות נדירה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו איך אני לא ארקוד משמחה שהשם מזמן לי מצווה דירה כזאת בבית המדרש אני יכול לקיים מצווה כזאת לא תחרוש בשור וחמור יחדיו יכול לקרוא על זה אבל לא לקיים את זה פה אני לא הסכמתי לנסוע בעגלה עד שהוא יחליף אתם שומעים לרקוד בשלג והכל על מצווה ואנחנו כל כך הרבה מצוות ישל כל יום האם אנחנו באמת שמחים בכל מצווה מה המצווה הראשונה של הבר מצווה שמחה נכון ש בבר מצווה הוא שמח הוא לא יודע אפילו שהוא מקיים מצווה מצווה לשמוח מצווה

היה מעשה שבא אחד מחכמי הדור לשר שלום מבלז זכותו תגן עלינו אמן והרבי אמר כשהוא יצא מאצלו הוא אמר תדע לך החכם הזה שהיה פה מצד גדולת נפשו וכוח תורתו ראוי לזכות למדרגות עצומות ורק בגלל העצבות שיש בליבו מנעו ממנו את כל המדרגות אתם שומעים בן אדם מי יודע לאיזה מדרגות הוא יכול להגיע אם יש בו שמחה הוא לא יודע ואנשים גדולים גדולים גדולים אם הם עובדים את השם מצויין מצויין הכל הם עושים אבל אין להם שמחה בכל המצוות הם מפסידים מדרגות שיכולים לשיים רק שתבינו הארי הקדוש אמר שכל מה שהוא זכה זה היה בגלל שהוא היה שמח בכל מצווה וזה דבר הגיוני ופשוט כי זה אוצרות אוצר שהשם נותן לך הרי כתוב בזוהר הקדוש אם בא אליך עני בפתח זה דורון ששלח לך הקדוש ברוך הוא מתנה שלח לך עני לפתח למה אולי אתה צריך למות בצדקה תציל ממוות אתם יודעים מה זה מתנה מתנה שאתה יכול במקום למות לחיות על ידי שקל שתי שקל נו אתה לא צריך לשמוח אבל אדם לא יודע לא יודע והחידה מעיד ואומר ברור לי ב100 שארי הקדוש זכה לגילוי אליהו הנביא שהביא לו אפר פרה אדומה כדי לטהר אותו מטומאת מת כי אחרת הוא לא היה יכול להגיע למדרגות שהוא הגיע אם היה בו טומאת מת כמו שיש בכולנו הוא לא יכול היה להגיע לזה שהוא היה יודע סוד הגלגולים של כל בני אדם שהוא היה יודע את שיחת הציפורים וכמה הוא נפטר 38 והוא הספיק להקיף את כל התורה כולה ואת כל הסוד איך הוא אומר בזכות השמחה כותב הרב רבי משה מקוזמיר זכותו תגן עלינו שהארי הקדוש כתב בשער המצוות פרשת ראה לפעמים הסתרה אחרה מעוררת אדם לתשובה לעשות מצוות ללמוד תורה כדי לינוק מתורתו ועבודתו כי רשע שלומד תורה נותן יניקה לסטרה אחרה מתורתו ותפילתו כנאמר ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי ולפעמים הקדוש ברוך הוא מעורר אדם לתשובה וחותר חתירה מתחת כיסה הכבוד לעוררו לשוב אליו הסימן שידע אדם האם ההתעוררות שיש לו היא מצד הקדושה מצד השם או שמה מצד הטומאה מצד הסמ זה שיראה האם בשעה שהוא עשה תשובה היה בשמחה אם היה בשמחה סימן בדוק שכל ההתעוררות שיש לו מצד הקדושה כי השמחה היא מצד הקדושה ואם כל ההתעוררות שיש לו לתשובה ומעשים טובים זה מצד הקליפה הוא מתמלא עצבות ויללה כי הקליפה מייללת ובוכה תמיד והוא מלא כעס וחמה על כל חבריו ואוהביו וזה בירור גמור אומר הארי הקדוש לבדוק מאיזה צד אתה עשית את התשובה אותו דבר כותבים בעל התניה ורבי נחמן מברסלב זכותם תגן עלינו אמן אמן סימן לדעת אם התשובה ובכיה מתוך עצבות ומרירות שזה אומר מצד הטומאה או שהתשובה מתוך לב נשבר שזה מתכלית הקדושה אם לאחר התשובה ובכיה הוא מקבל שמחה כי אחרי שהלב נשבר מקבלים שמחה והתחדשות אז זה תשובה מצד הקדושה ואם אחרי התשובה מתוך ע צות ומרירות וא מקבל עצבות נוספת זה מצד הסטרה אחרה ותשובה מלב נשבר לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה זה מביא אחרי כן שמחה בטוב לבב

סיפר הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מויזניץ זכר צדיק לברכה מעשה נפלא פעם אחת נסע הרב הקדוש רבי ברוך ממז'יבוז זכותו תגן עלינו עם כמה חסידים והוא היה נוהג לומר לפעמים מילת דבדיחותא גם בנסיעה אמר כמה דברים משמחים ועל כל דבר שהיה אומר בדיחותא בעל העגלה העגלון גם כן החזיר לו במילת דבדיחותא החסידים ראו את זה חרה הפעם בבעל העגלה איך הוא מעיז לומר לרבי קונטרות כמו שאומרים מילה דבדיחותא כי הרבי כשאומר מ ד בדיחותא יש לו כוונות גדולות עניינים גבוהים ובעל העגלה אומר שטויות דברים פשוטים אבל בעל העגלה לא הקשיב להם ובמשך כל הדרך המשיך ככה ככה נסעו הרב אומר מלד בבדיחותא והעגלון מחזיר לו וכשהגיעו למחוז חפצם רצו החסידים לפגוע בבעל העגלה החוצפן שעז לומר בדיחות על הרבי ביקש הרבי לקרוא לעגלון כשבא העגלון אמר הרבי במשך כל הנסיעה לא היה העגלון הזה בעצבות זה סימן שהוא מצד הקדושה יא באבא אבא בי אבא ביי שמעתם דבר כזה הוא היה צריך להיות עצוב לא גוערים בו אומרים לו תתבייש לך איך אתה מדבר ככה וזה היה צריך לענות להם בחוצפה היה צריך זה אתם מכירים את זה כן לא הוא ממשיך כל הזמן במל ד בדיחות הכל הנסיעה פסק רבי מנחם מנדל מוויזניץ הוא מצד הקדושה למה כיוון שהוא לא היה ב עצבות כל הנסיעה

מעשה בבית מדרש של הרב הקדוש רבי דוד משה מ צורקוב זכותו תגן עלינו אמן בחג שמחת תור אחרי שהסתיו כל הריקודים והקפות בבית המדרש המשיך החסיד הרב יוסל מהורדנקא לרקוד ולשמוח בשמחה גדולה בפוליש זה חדר הכניסה לבית המדרש יצא רבי ראה את רבי יוסל רוקד בשמחה גדולה עניו ואמר לו כשמתעוררת אצל האדם מידת היראה הוא צריך לבדוק אם היא טובה או לאו יכול להיות שיראה תוצאה של עצבות ומרה שחורה אבל כשמתעוררת אצל אדם שמחה זה תמיד ודאי טוב מאוד שנאמר ולשמחה זו עושה וכך מרומז ששמחת של האדם עושה ופועלת תמיד גדולות ונצורות בשמי מרומים נו מה שנשאר לנו להגיד זה ה צון שנזכה לשמוח בשמחת הגאולה השלמה בבניין ירושלים ירושלים כל הזמן מוזכרת בתפילה ואתם נשארים פה בסביבה יהי רצון בגולה שלמה בבניין ירושלים במרה בימינו אמן אמן ועל זה נאמר עבדו עבדו עבדו עיבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו יר ננה בואו לפניו יר ננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה לפניו לפניו רננה בואו לפניו רננה עוד פירוש אם אתם עובדים את השם בשמחה אתם יכולים לפול לפניו רנה נה נה נה לבקש ממנו נה נה תן לנו תן לנו תן לנו אחרי שאתה בשמחה אתה יכול רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו בואו לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו ביר ננה לפניו רננה

אתם רואים שמה שניים רוקדים צריך להצטרף אליהם למה כתוב כשרואים שני יהודים רוקדים צריך להצטרף כי תצטרכו את הריקוד הזה למעלה למה כתוב שמי שרוצה לזכות להיות במחול של הצדיקים למעלה זה אם הוא רקד למטה יהודים רקדו קדימה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו רננ בוא לפני עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו ירנ בואו לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו בואו לפניו רננ בואו לפניו לפניו ירנן מי שלא רוקד בעל גוה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בוא ב לפני רננה בוא לפני לפני ננ בוא לפני ח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עוד מע עוד מע פפ לפנ ש בואו לפניו לפניו בננה בואו לפניו יר ננ בואו לפניו לפניו יר ננ בואו לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו ננה בואו לפניו לפני רננה בואו לפניו רננ השם בשמח עבדו עבדו עבדו עבדו השם בשמחה בו לפניו רנני יר ננה בואו לפניו יר ננה בואו לפניו לפניו רננה בוא לפניו ביר ננה ה פ לפניו ביר ננ ב לפניו ביר ננה בוא לפניו לפניו ננ לפנ את השם בשמחה עב השמח לפני רנ בוא לפ רנ בואו לפנ רנ לפנ עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו אבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו רנני בואו לפניו לפניו ננה בוא אבדו אבדו אבדו אבדו את השם בשמחה אבדו עבדו עבדו דו השם בשמחה בואו לפניו לפניו ירנ בואו לפניו ירנ בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו ננ עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמ בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו יר ננ בוא לפניו יר ננש רחם ישראל בשמיים הקדוש ברוך הוא קרא לפמליה של מעלה ואמר בואו תראו איך הבנים שלי שמחים במצוות עכשיו

מי שברך אבותנו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה בכל הקהילות הקדושות והטהרות הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה שרקד פה ובבתים אני בטוח שרקדו בבתים כל אלה שרקדו הקדוש ברוך הוא יזכה אותם להיות במחול של הצדיקים אמן אמן

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים בשמחה רבי חניש אומר הקדוש ברוך ה לפכ רב תור ומצוות שמור למג ידיל תור ד כונות נו מכווננים מכוונים קודם יש לנו כוונות חרי הכוונות אתה יכול להגיד רגע איפה מי הזיז לי את זה פה איפ נ איפה איפה יר בסדר זה מספיק כן ‏k בכבוד דש ש [מוזיקה] רבפ מש אמ יש אמן ר עם י [מוזיקה] [מוזיקה] [מוזיקה] [מוזיקה] ור רמו חמו יעשה שלום עלינו ועל כל עמי ישראל ירו אמן אמן

תעקבו אחרי ההרצאות האחרונות הכל בנושא שמחה טבריה בעוד יומיים שמחה כל הזמן שמחה עד שנתרגל יש הרבה חומר על זה אין לכם מושג מה אפשר להפוך את כל הבעיות את כל הצרות את כל הדאגות הכל לזרוק לפח להתחיל לשמוח בעבודת את השם יתברך על כל דבר ודבר הוא רק עושה לנו טוב ואנחנו צריכות צריכים להראות לו שאנחנו שמחים במה שהוא עושה איתנו לא ביקשנו והוא נתן לנו לראות לא ביקשנו והוא נתן לנו לשמוע לא ביקשנו בלי לבקש הוא נתן לנו הכל הכל הוא נתן לנו הכל אז מה אתם מודאגים ודואגים ועצובים צריך להיות שמח כל הזמן שמחים עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו ע את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננה בוא לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו ירנ בוא לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשוא לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו יר ננה עוד הערה לא מספיק שאנחנו שמחים צריך לשמח גם את הנשים כן כן אם תשמחו אותם הם ישמחו אותכם תזכרו יש כאלה מפקירים את הבית אנשים זה פה שם באים ם טענות כל ה לא איך שאתה נכנס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננה בוא לפניו יר ננה בוא לפניו לפניו ירנ בוא לפניו בננה רגע עוד משהו שמאי שהיה קפדן אמר הביא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות זאת אומרת כל יהודי שאתה רואה ברחוב אתה צריך חייך ולשמוח שלום עליכם שלום עליכם מה שלומכם זה פה ושם לשאול בשלמה מה הוא יענה ברוך השם אז אתה זוכה להיות כמו יוסף הצדיק ששם שמיים שגור על פי ואתה גורם להרבה אנשים להזכיר את השם ברוך השם ברוך השם אז תשאל מה שלומך מה שלומך מה שלומך מה שלומך תקבל ברוך השם ברוך השם ברוך איך לא נשמח אם אתה יכול כל פעם להיות כמו יוסף הצדיק עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו יר ננה בואו לפניו לפניו ביר ננה בוא לפניו יר ננ דו את השם ב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמ לפניו לפניו מיר ננ בוא לפניו ביר ננ בואו לפניו לפניו בואו לפניו יר ננה למה נשאר הרבה שמחר תרצו לא תרצו פתאום אתם תשאירו לא לא בלי פתאום במק עבדו עבדו עבדו עבדו את השם ב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני ביר ננ בוא לפניו ביר ננ בוא לפניו לפנ רננה בואו לפני ר ננה ה את השם בשמח עמדו עמדו עמדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו יר ננה בוא לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו ביר ננה בוא לפניו רננה

עכשיו אני רוצה להגיד לכם שמי ששמח באמת יש לו כוח לברך אז אני מבקש שכל אחד יברך את מי שלידו וכל אחד יברך את השני קדימה תברכו אחד את השני כל אחד יברך את השני קדימה תברכו לברך לברך ולסיום עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ירנ לפניו ביר ננ בוא לפניו לפניו ירנ בוא לפניו ירנ עבדו עבדו עבדו את השם בש בשמחה בוא לפניו לפניו ביר ננ בוא לפניו ביר ננ בוא לפניו לפניו יר ננ ב לפניו יר ננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם ב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בסמח בואו לפני לפניו ביר ננ בוא לפניו יר ננ בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו יר ננה הי עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה ו את השם שמחה בואו לפניו לפניו רננ בוא לפנ יר ננ בוא לפנה לפנ ננה ב לפניו רננה הבדו עבדו דושם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בוא לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננ לפני ננה אשריכם ישראל אי עם ישראל א חי תזכו למצוות