באר יעקב - באר יעקב

ערב טוב!

בהנ"ו והעב"י!

הדברים לרפואת וכו' ותודה לוכו' בוסקילה וכו' וחתונה בקרוב וכו' ורפוא"ש וכו' בתוך חולי ישראל מהרה

טוב שם משמן טוב

בעזרת ה' אנחנו נלמד משהו היום על מה שראינו בפרשה:

"ויאמר משה: "ראו קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"

המדרש אומר: "זהו שאמר הכתוב: "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו" כמה הולך שמן טוב? מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך? מסוף העולם ועד סופו! שנאמר: "ויצא שם דוד בכל הארצות" שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר: "זבובי מות יבאיש שמן רוקח" שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר "ויעל וישכב על הילד"

אליהו הנביא גוהר על הילד ומחיהו.

ובכן, "טוב שמותן של חנניה מישאל ועזריה, משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא; שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופים, ואלה נכנסו לכבשן האש - ויצאו בשלום!"

מכאן רואים שטוב שם משמן טוב

ודברי המדרש צריכים ביאור!"

בואו נבין את מה שאמרנו.

המדרש אומר, קשה לו, קשה לו: איך משווה הפסוק, שלמה המלך בין שמן לשם? ששם זה דבר רוחני! ושמן זה דבר גשמי, אז זה קשה! איך אומר טוב שם משמן טוב? זה כמו אתה אומר: 'טוב וילה מאבטיח' הולך דבר כזה? צריך מין במינו, טוב זה מזה, זה עדיף על זה, אבל לא שלא מאותו סוג, זה רוחני וזה גשמי!

"וכן מובא בפירוש 'יפה תואר': שהדמיון משם טוב לשמן טוב - אינו עולה יפה! אחרי שאינם סוג אחד ואין ביניהם דמיון כלל!

לכן ביארו שמדובר כאן על שמן המשחה; שהיא מכתירה לכהונה, ועל זה נאמר 'טוב היה שמותן משמן המשחה של נדב ואביהוא' שהיו הבנים של אהרון ונכנסו למשכן ונשרפו"

אז נחזור להבין: מה אמרנו?

שמן, זה מקיטון לטרקלין, במקום מצומצם הריח הבושם מריח. שם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו! אז בחינת השם טוב עדיפה על השמן הטוב, שזה ריחו רק במקומו, וזה ריחו בכל העולם כולו!

אחר כך ראינו ששמן טוב נופל על מת, דהיינו שמים על מת בדרך כלל שמנים שלא תסריח הגופה, מכל מקום בסוף גם השמן מסריח! אבל שם טוב שנופל על המת אינו מבאיש, כמו אליהו הנביא שהוא גהר על המת, ולא רק שהוא לא הבאיש - אלא החיה את המת!

וטוב השם של חנניה מישאל ועזריה, משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא; שאלו נכנסו ויצאו שרופים, ואלה נכנסו לכבשן האש, שהשליכן נבוכדנצר הרשע - ויצאו משם חיים בשלום!

"המדרש בעצם בא לומר לנו על פי הפסוק: שישנם 2 סוגי בני אדם; האחד בבחינת שמן, והשני בבחינת שם. שניהם בני מעלה, אלא לאחד יש מעלה 'שמן' דהיינו שמן המשחה.

מה זה אומר?

הוא השיג את המדרגה שלו והמעלה מצד התולדה, כמו כהן, כהן ירש את המעלה שלו מאביו לא מכח עצמו, מעצם זה שהוא נולד לאבא כהן אז הוא כהן, אז זה נקרא יחוס, יש לו יחוס, הוא מתיחס לאבותיו, אביו כהן גם הוא כהן, אז המעלה והגדולה שלו הוא זכה לה בעקבות היחוס שלו, זה נקרא מעלת השמן, כמו שמן המשחה שנמשחים בו הכהנים.

אבל השני שמדבר עליו הפסוק, יש לו מעלת השם שלו, טוב שם שמו של האדם עצמו, זה שם העצם שלו, המהות שלו, עצמיותו, מה שויו? מה ערכו? הוא בנה את שמו! הוא הגיע למעלתו ומדרגתו מצד עצמו, מצד עבודתו ויגיעתו בעבודת הבורא!

וכלפי חוץ, אין הבדל ביניהם! כלפי חוץ - אין הבדל ביניהם!

כרגע אנחנו רואים 2 אנשים, 1 שהוא בעל מעלה ומדרגה, ועוד 1, אחד הוא מצד יחוסו, ואחד הוא מצד עצמיותו, שעבד על עצמו.

כרגע לא רואים בהם שום הבדל!

"אבל בשעה שהם נפגשים עם הנסיונות, באותה שעה שהם נפגשים עם הנסיונות אז אפשר להבין ולהכיר את ההבדלים במדרגות ושוני המעלה שביניהם!

וכך אמר דוד המלך עליו השלום, כשהבדיל בין צדיקים לרשעים: "והיה כעץ שתול על פלגי מים, לא כן הרשעים; כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח!" והוא מדמה את הצדיק לעץ שתול על פלגי מים, ואת הרשע למוץ אשר תדפנו רוח.

אבל אנחנו עלולים לטעות, כמו שאנחנו רואים את המוץ מונח במקומו, אפשר לטעות ולחשוב שהוא גם כן מושרש ויציב, כן מדובר על אדם שבעת שהוא במקומו במצב רגיל אפשר לטעות ולחשוב שגם הוא מושרש ועומד חזק - יש לו שורשים בריאים, ואכן הוא לא יזוז ולא יזוע, אבל בעת שבא הרוח, דהיינו הניסיון, הרי תדפנו! ולא ניכר מקומו ומעלתו כלל, כי העיקר תלוי בעת שבא הרוח דהיינו הניסיון"

זאת אומרת, מה ההבדל בין צדיקים לרשעים?

זה שהצדיקים מדמה אותם דוד המלך לעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול, אבל הרשעים הם כמוץ; נראה שהוא במקומו כל זמן שאין רוח, אבל אם באה הרוח, אז היא תדפנו והוא נדף כקש!

מתי אנחנו רואים את זה?

בנסיונות שיש לנו בחיי היום יום, בחיי היום יום אם אתה עומד איתן על פי התורה, על פי הרצון האלוקי!

לא תמיד צריך את ההלכה בשביל לדעת; 'מה מותר ואסור?'

צריך גם לדעת: 'מה רצון הבורא?'

הרי חכמים אמרו לנו: 'הסתלק מן הכיעור ומן הדומה לו' זאת אומרת הסילוק הוא לא רק מן הכיעור, גם ממה שדומה לו צריך להסתלק.

חייבו אותנו להתרחק משקר; מדבר שקר תרחק,

 - 'כן, אבל אם אני לא נדבק בשקר, למה להתרחק?'

אומרים: "לא-לא-לא, אם אתה לא תרחק, אתה עלול להדבק!"

אז יש כל מיני הרחקות וכל מיני גדרים שחכמים לימדו אותנו, וגם הם 'עשו משמרת למשמרתי' ודאגו שעם ישראל יתרחקו מדברים שעלולים ליפול בשבי של יצר הרע!

לדוגמא; נושא הזמרים הפסולים; שהנושא הזה הוא שובה את ליבו של האדם כי אנשים אוהבים מוזיקה, ונקשרים אליה, מחוברים אליה, והראיה; שברגע ששומעים מוזיקה שהיא מקפיצה ומעוררת - מיד כולם מתחילים להתנועע והיא פועלת עליהם! ירצו או לא ירצו…

אז לכן, צריך לדעת: מי שהוא שתול על פלגי מים אדם יציב אז הוא לא מתערער אם הוא שומע שיר; הוא בוחן קודם כל אם השיר מותר או אסור? בעת הראויה או בעת הלא ראויה? וככה הוא מחליט; אם הוא נשאר במקום או שהוא עוזב את המקום? אם הוא מוחה או לא מוחה! תלוי לפי הענין…

אבל מי שהוא כמוץ נידף, אז ברגע שהוא שומע מוזיקה - זה לא מענין אותו; מותר, לא מענין אותו אסור, מתאים, לא מתאים, העת מתאימה לא מתאימה, זה כיעור? זה דומה לכיעור! - לא מענין אותו! הוא מתחבר ישר… והוא עף ונדבק אל הזמרים ואל התזמורת ואל המוזיקה… וכמובן שיהיה לו אלפי תירוצים להגדיר ולהסביר; למה זה מותר, למה זה לא אסור, למה זה לא חייבים, למה ככה וככה…

בקיצור פה ההבדל בין מי שבא מבית שהוא דתי, ובין מי שהוא חוזר בתשובה;

חוזרים בתשובה יותר חזקים בהרבה דברים מדתיים! מדתיים סטנדרטיים, כן, יש דתיים שהם באמת חרדים ויראים! על כל דבר - והלואי ונהיה כמותם.

אבל הדתיים הסטנדרטים, אלה שנראים דתיים, לא תמיד תוכם כברם.

מתי זה מתברר?

בשעה שיש ניסיון; ברגע שמגיע הניסיון - שמה הם נבחנים!

על זה מדבר כרגע המדרש, יש 3 חילוקים בין מעלת 'שם' למעלת שמן כמו שאמר המדרש בהתחלה.

"ההבדל בין 2 סוגי אנשים האלה ניכר בעת שהם נפגשים עם הניסיון, ואז זה מתבטא ב-3 אופנים; מי שהוא במדרגת שמן, שמן טוב - הולך רק מקיטון לטרקלין"

זאת אומרת יש גבול מצומצם למדרגה שלו, כשהוא נמצא בסביבתו, כמו מקיטון לטרקלין, מהחדר לסלון שזה מדיף ריח, שמה המדריגה שלו והגבול שלו מצומצם!

"אבל כל המעלה היא רק בשעה שהוא נמצא בסביבתו, בין הוריו מכיריו ומיודעיו שבוחנים את צעדיו, אבל בעת שיוצא מגבולו"

אם יש איזה הופעה ברחוק שלא יכולים לראות אותו - הוא חושב…

"אז באה הרוח ומבלבלו והוא כמו מוץ נידף"

והולך לראות הופעה אסורה ופסולה!

"אבל מי שיש לו מעלת שם"

מי שבנה את עצמו בזכות עצמו, הוא החליט לחזור בתשובה, הוא לא היה דתי מהתחלה, או שהיה דתי וחזר בתשובה, אבל הוא החליט שזו הדרך, ככה הוא הולך, הוא אמיתי עד הסוף! זה המהות שלו, זה שם העצם שלו.

"מעלתו ומדרגתו היא מהעצמיות שלו, הוא יכול ללכת מסוף העולם ועד סופו, והוא יעמוד בצדקו, ולא יתפתה לשום דבר!

כמו יוסף הצדיק!"

יוסף הצדיק, הוא יוסף שנשלח על ידי אביו אל אחיו, הוא יוסף שמלך במצרים, הוא לא השתנה! אותו יוסף עומד בצידקו, לא הושפע מערות מצרים, מהתאוות שלהם, מהשגעונות שלהם, לא הושפע כי הוא זה! זה נקרא 'עומד בצדקו' זה צדיק שתול על פלגי מים זה שם העצם שלו יוסף.

אז לכן מי שיש לו 'שם' הוא עדיף ממי שהוא שמן טוב, מי שבא עם יחוס; 'אני דתי, אני הבן של הרב… אני הבן של הקדוש… של האדמו"ר… אני הבן של… אני כהן… אני, אני, אני',

אבל זה מתיחס לאלה שהיו לפניו, זה עדין לא קובע את מצבו, כשיבוא הניסיון; נראה אותו ביחס למקרים שיבואו ויזדמנו.

אז פה ראינו דוגמא אחת; שהשם טוב יותר מהשמן טוב, צדיק בעל שם - עדיף על מי שבא עם יחוס…

"שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש"

מה זה נוגע אלינו?

"שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש… יש אדם שכבר נתחנך הרבה ורוח העולם אינו מזיק לו, אבל בכל זאת הוא רק בבחינת שמן"

זאת אומרת בן אדם חינכו אותו טוב בבית, בית דתי, אמון על התורה, מקיימים את המצוות, והרוח של העולם לא מפריעה לו! עדיין הוא נקרא רק 'שמן' כי זה חינוך שהוא קיבל בבית, מתי המבחן?

כשהוא נופל על מת,

מי הולך ונופל על מת?

מת, אומרים חז"ל: 'אלו הרשעים שקרויים בחייהם מתים!' כמו שאומר הפסוק: 'כי לא אחפוץ במות המת כי אם ישוב מדרכו וחיה"

לא אחפוץ במות החי - היה צריך לומר?

אלא אומר לא אחפוץ במות המת - אני לא חפץ במיתתו של המת, מי שהוא רשע, שנקרא מת מבחינה רוחנית, אני לא חפץ במותו - אומר הקב"ה, כי אם ישוב מדרכו וחיה.

אבל מהפסוק למדנו; שהרשעים קרויים מתים, מבחינה רוחנית הם מתים.

אז כשהאדם שיש לו יחוס ובעל שמן טוב, והוא בא מבית טוב, כשהוא נפגש עם הרשע ואפיקורוס - הוא מושפע מהם! והם מקלקלים אותו.

הוא מושפע מהם והם מקלקלים אותו!!

ואנחנו נראה דוגמא לאחר מכן; מי זה רשע ואפיקורוס שיכול לקלקל כל כך הרבה?

אבל מי שיש לו שם, דהינו שם העצם, אחד שבנה את עצמו, שמעלתו היא מהעצמיות שלו, אז גם בשעה שהוא נופל על המת, דהיינו כשהוא בא במגע עם רשעים, לא רק שהוא לא מושפע מהם, אלא הוא יכול גם להחיות אותם ולתקן אותם ולהחזירם בתשובה!

כמו שאליהו החיה את המת - גם הוא מחיה מתים! רק אליהו הנביא החיה מת - הכונה גופה, והוא מחיה נשמות! שזו מעלה יותר גדולה מאליהו הנביא ואלישע הנביא!! כמו שאומר רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בדרוש 11 שלו ב'יערות דבש': שזה תחית המתים האמיתית - להחיות מתים!!

"מחיה מתים" שאנחנו אומרים 4 פעמים בתפילת 'שמונה עשרה' ב-3 ברכות ראשונות, אחד מהם זה כנגד אלה שמחזירים בתשובה!! כמו שאומר ה'ראשית חכמה'.

מכל מקום, מי שהוא במדרגת שמן טוב, גם כשהוא נכנס להקריב בקודש הקודשים, גם שם יכול להכשל ולהיות מקריב אש זרה והוא יצא שרוף!

אז גם מי שהוא כמו נדב ואביהוא, שהיו גדולים במשהו יותר ממשה ואהרון!! כי הקב"ה התקדש בהם! אז מכל מקום, הם נכנסו למשכן ולהקריב בקודש הקודשים - ויצאו משם שרופים, כי הם הקריבו אש זרה.

זאת אומרת, זה לא הגנה עדיין מה שיש לך יחוס, ואפילו הגבוה ביותר שהיה בעם ישראל!

"אבל מי שהוא במדרגת שם העצם, מי שבנה את עצמו, את אישיותו הוא בעצמו, אדם כזה שכל גדלותו היא מעבודתו ויגיעתו, הגם שהוא נכנס לכבשן האש במקום שיש סכנת נפש ממש! - אינו ניזוק, והרי הוא יוצא בשלום"

זאת אומרת, הקב"ה מגן על אלו שמוסרים את נפשם לעמוד ולהעמיד את תורתו של הקב"ה בכל מצב! והשם שלהם, שמם העצמי - הוא הגנה ביותר עליהם!

אז ראינו 3 דוגמאות;

דוגמא 1: שאדם עם יחוס אפילו שהוא צדיק אז כל מצבו זה בסביבתו, אבל אם הוא יצא למקום אחר, אז קשה יהיה לו לעמוד בפיתויים…

בעוד שמי שיש לו שם טוב - יעמוד בכל העולם כולו!

מצב 2: כל זה טוב כשהוא בסביבתו אצל מכיריו ומיודעיו, אבל אם הוא יפגש עם רשעים - יוכל להיות מושפע מהם, ולא להשפיע עליהם.

בעוד שמי שיש לו שם טוב, הוא בעצמו יכול להשפיע עליהם ולהחיותם, ולא להיות מושפע מהם.

ועוד דבר נוסף!

ראינו שאפילו תהיה בדרגה גבוהה ביותר של שמן המשחה, ולהכנס למשכן ולקודש הקודשים ולצאת משם שרוף "בהקריבם אש זרה"

ובעוד שהשם טוב של חנניה מישאל ועזריה, שמסרו נפשם לא להתגעל בפת בג המלך - נבוכדנצר, ולא השתחוו לצלם אפילו שהיה מותר להם לעשות כן 'לפנים', מכל מקום במסירות נפשם קנו להם 'שם עולמי' והקב"ה הצילם והושיעם, והם יצאו משם בשלום!

"אנחנו רואים אצל הנשיאים בפרשה שלנו שהחסירו משמם את האות יו"ד ובמקום 'נשיאים' כתוב "נשיאם" למה?

משום שנתעצלו מתחילה נחסר אות משמם.

למה החסירו אות משמם?

להראות שהיה להם חסר בעצמיותם! הנשיאים לא היו נשיאים ממש, בשם שלם ומלא, אלא זה מורה על חסר בעצמיותם"

כי הם התעצלו אמרו: "קודם ישראל יביאו את התרומה מה שיביאו ואחר כך נראה מה שחסר אנחנו נשלים!" זאת אומרת הם לקחו בחשבון שיכול להיות שיחסר אפילו הרבה והם היו מוכנים להשלים את כל החסר!

אבל התורה גילתה שבעצם מה שהם התמהמהו זה היה מצד העצלות שבהם, וממילא זה פגם בעצמיותם, לכן החסירו אות משמם.

וזהו הענין של פרסום שמו של "בצלאל",

מה כתוב בפרשה שלנו?

"ראו קרא השם בשם בצלאל" שפרסם הכתוב את מעלת שם העצם שלו, שמעלתו היתה מעצמיותו "ראו קרא השם -ב-ש-ם בצלאל"

שימו לב!

הוא קורא לו בשם שלו, פרסם הכתוב את מעלת שם העצם שלו שמעלתו היתה מעצמיותו ואחר כך אמר את ההמשך: "ראו קרא השם בשם בצלאל" ואחר כך את היחוס שלו: "בן אורי בן חור למטה יהודה" אז השם שלו העצמי קודם ליחוסו.

אם כן זה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום: "טוב שם משמן טוב" זאת אומרת אדם שבנה לעצמו שם; שם עצם, שם עצמיותו על פי מעשיו ותהלוכותיו אין לו להבטל בפני אחרים שיש להם יחוס, אלא ידע שמעלתו העצמית היא יותר חשובה אצל הקב"ה מהיחוס של השני.

 - במידה והם שוים במעלתם ובצידקותם, כי בשעת הניסיון ודאי שהוא יצליח לעמוד בזה יותר כמו שאומר המדרש, ועל זה נאמר: 'במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד!'

למה?

 - שהם טעמו טעם חטא! אומר הרמב"ם, והם עמדו בזה! זאת אומרת הכח של הבעל תשובה הוא לעמוד בשעת הניסיון.

ובאמת אומר הרמב"ם: שמי שעושה תשובה צריך שיעמוד באותו מקום באותה אשה באותה… באותו זמן באותה הזדמנות - שהמצב יהיה כזה שיראה שהוא עומד בניסיון ולא חוזר על המשגה שלו!

אז זאת אומרת אדם צריך לזכור כל אחד מחויב לבנות לו שם בגדולים "ויצא שם דוד בכל הארצות"

מה כתוב ב'דעת זקנים'?

"לפי כשאמר משה לישראל, שבצלאל יעשה את המשכן, היו ישראל מרננים אחרי משה ואומרים: "שכל הגדולה - הוא נוטל לו ולמשפחתו!" ככה היו אומרים.

למה?

עכשיו הוא נותן לבצלאל מהמשפחה שלו…

אבל לפי הדברים שאנחנו ביארנו, משה הסביר להם: כי 'שם העצם' היינו מעלת עצמו גדול יותר משמן טוב ובצלאל נבחר מפני שיש לו מעלת עצמו ואמר להם: "ראו קרא השם בשם בצלאל" הרי רק בהסתכלות עליו אתם יכולים לראות שזה שם העצם שלו, ולכן אל לכם לקנא בו כלל! כי זה תלוי בכל אחד ואחד גם אתם יכולים להגיע למדרגה כזו.

ועל כן על האדם להזהר לא להסתפק במועט ולא לסמוך על 'מצות אנשים מלומדה' אלא להתאמץ להיות עמל בעבודת הבורא כדי שיוכל לעמוד בכל ניסיון

אז הנה ראינו פה עידוד גדול מאוד!

מי שחשב שהוא מסכן והוא לא זכה הוא נולד למשפחה חילונית לא חינכו אותו ולא לימדו אותו בכלל לא במצוות לא במידות הטובות הוא לא למד שום דבר הוא לא יודע כלום ופתאום! מתברר לו שצריך לחזור בתשובה וזה הדרך הנכונה וזה דרך השם וזה מה שרוצה מאיתנו הקב"ה ועל זה מקבלים שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

והוא אומר: "מה אני אשם אני נולדתי למשפחה כזו הורים כאלה אתה מצפה ממני שאני יהיה כמו אלה שיושבים ועוסקים בתורה מגיל הינקות?"

אז קודם כל, יש דוגמאות נפלאות! בהיסטוריה היהודית של כאלה שתחילתם לא היתה כזו והם הגיעו לגדולות ונצורות מה שאף אחד לא זכה!

ומי לנו גדול כרבי עקיבא! שרבי עקיבא עד גיל 40 היה עם הארץ ובגיל 40 התחיל ללמוד אלף' בית' כמו שאומרים ו-40 שנה הוא למד ברצינות ואחרי זה 40 שנה הוא לימד את כל ישראל והוא נפטר כ'רבן של כל ישראל' והיו לו תלמידים שהיו תנאים קדושים 24 אלף תנאים קדושים שביניהם רבי שמעון בר יוחאי רבי מאיר בעל הנס ואחרים… הם היו כל אלה תלמידים שלו וזה הוא התחיל בגיל 40 כעם הארץ שהיה שונא תלמידי חכמים

והיה אומר: "מי יתן לי תלמיד חכם - ואנשכנו נשיכת חמור!"

אתם מבינים איזה קיצוני הוא היה? באיזה צד?

ומהמצב הזה בגלל שהוא ראה פעם אחת: שמים נטפו על סלע ועשו בו חור - הוא נדהם! מה כוחה של טיפה לעשות חור? לנקוב חור בתוך סלע!

והוא השתומם ואמר: "אבנים שחקו מים?" יכול להיות שאת האבן תשחק מים? מה כוחה של טיפה?

אבל הוא התבונן וראה שטיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה מסוגלות בסוף לעשות חור בסלע!

אז הוא אמר: "קל וחומר! ומה טיפה - שחקה סלע, התורה לא תעשה חור בליבו של רבי עקיבא?!"

טיפה ועוד טיפה עוד שיעור עוד הלכה עוד מוסר עוד משנה עוד פרשה עוד לימוד עוד פסוק ועוד טיפה ועוד טיפה וקובץ על יד ירבה ועוד ועוד ועוד - עד שנהיה רבי עקיבא!

והנה אנחנו רואים שאצל הקב"ה מי יותר חשוב?

מי שיש לו שם עצמי !

"טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו"

יש אחד נולד למשפחה של כהנים אז ביום הולדו הוא כבר כהן, כבר כהן!

אומר שלמה המלך: לא! "ויום המות מיום הולדו" אני רוצה לראות ביום המות איך תצא? מי אתה? מה יגידו עליך? מי היית? מה עשית? זאת אומרת כמו ש"שם טוב משמן טוב" ככה "יום המות טוב מיום הולדו" אז בוא נראה איך אתה יוצא מכאן אז מי יוכל לומר אני לא יכול?

ריש לקיש היה ראש כנופיה של גנבים ורבי יוחנן אחרי שהוא גנב לו את הבגדים על שפת הנהר החזיר אותו בתשובה והוא הפך להיות אחד מהגדולים שלנו! כל הגמרא מלאה מ'ריש לקיש'! חברותא של רבי יוחנן!! נו, אז גם אם אדם היה ראש כנופיה של גנבים - יכול להגיע למדרגות גבוהות ביותר!

וזה לא מקרים בודדים, רבים הם המקרים, והנה אנחנו נמצאים בדור שיש בו מליון וחצי חוזרים בתשובה!! שהם לא ידעו מאומה! והיו רחוקים לחלוטין, ואני מדבר על 30 שנה! היום זה קל לדבר על ליבם של אנשים, פעם - לא היו מבינים מה אתה מדבר בכלל? "על מה אתה מדבר?!"

אתה צריך להוכיח בכלל שיש אלוקים, אתה צריך להוכיח בכלל שיש תורה, אתה צריך להוכיח בכלל שיש נביאים, אתה צריך להוכיח שהנבואות התקיימו, אתה צריך להוכיח שיש עולם הבא, אתה צריך להוכיח… אוו… כמה אתה צריך לדבר, כמה אתה צריך להוכיח!!

עבודה - 30 שנה!!! יום יום יום יום יום … אבל מה? ברוך השם! כשדבקים במטרה ומוסרים נפש על דבר - מצליחים! וברוך השם היום יש בלי עין הרע כמות כזאת שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת, עד כמה… עד כמה אנשים יכולים לחזור בתשובה - זה דבר מדהים!

אז זאת אומרת לא יהיה פתחון פה אחרי 120 שנה לאף אדם לומר: "אני לא ידעתי…" אף אדם לא יכול לומר: "אני לא ידעתי"

אבל לדאבוננו, רבותי! מצד אחד אנחנו עובדים בשביל להחזיר יהודים בתשובה ומצד אחר יש דתילונים או חילונים פרום… או חרדים לייט או חרדים חדשים או כל מיני שמות כאלה חדשים - שעושים הפוך!

מקררים את הציבור, ובמקום להכניס אותם להיכלי התורה, ללמוד תורה לשמוע לגדולי הדור למנהיגי הדור מלמדים אותם לבוז מהם להתרחק מהם לא לשמוע אליהם לעשות מהם סנילים שהם לא מבינים ועובדים עליהם - לא יאומן כי יסופר!

וכל זה בשביל מה?

בשביל בצע כסף!

ובתחום הזה עובדים רבים! כל הזמרים הסוררים למעשה, סוררים והולכים נגד כל גדולי ישראל ומופיעים בהופעות מעורבות… ומושכים את הנוער וגם לא נוער…