ערד - ערד

ערד 15-7-11

בקר טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"ושם האשה המוכה המדינית כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין הוא". בלק בן ציפור הוא היה ראש אומות ולא נרתע מלהפקיר את בתו כדי להחטיא את ישראל. עמדו כולם והפקירו את בנותיהם, כי אם אחד מן החבורה או אחד מן העם עושה מעשה, בין טוב ובין שאינו טוב, משפיע הוא בזה על החבורה ועל כל העם כולו. אנחנו מבינים מזה שמעשה של יחיד יכול להשפיע על רבים ואפילו על כל העם כולו. ונביא כמה דוגמאות.

פרעה גזר ואמר, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" אמר עמרם, ולריק ישראל מולידים? אז אם כל בן שנביא הוא ישליך ליאור, בשביל מה אנחנו מביאים ילדים? מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המיטה וגירש את אשתו, עמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהם. אז רואים שלמעשה יחיד, מעשה של עמרם, גרם שכולם עמדו וגרשו את נשותיהם, למה, שלא להוליד ילדים שאח"כ יושלכו ליאור. המעשה הקיצוני הזה לכאורה, השפיע על כל כלל ישראל במידה כזאת עד שכולם קמו ועזבו את נשותיהם. הרי ברור שהיו אנשים שאוהבים את הנשים שלהם, כן? והיו כאלה שהיו להם ילדים, והיו כאלה שהיה להם ילדות, וקמו והתגרשו. כולם הלכו וניתקו את עצמם בבת אחת וכהרף עין מהקן המשפחתי, שאותו בנו וטיפחו ברוב עמל אהבה ואחוה במשך שנים, ונטשו את הנשים לאחר קרבה וחיים משותפים במשך תקופה ארוכה, רואים מכאן עד כמה כוחו של יחיד עצום, שמסוגל להשפיע לא רק על אחד בקרבתו, אלא על כלל הציבור כולו. בהמשך, מרים אמרה לאביה עמרם, גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על ידי הגירושין גזרת גם על הנקבות, ז"א לא יולידו גם נקבות. עוד דבר היא אמרה, פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקיימת, אבל אתה צדיק וגזרתך מתקיימת. עמד והחזיר את אשתו. בגלל מרים בתו עמד והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראלו החזירו את נשותיהם. עכשיו זה כבר לא מעשה של יחיד, מעשה של יחידה, ז"א הכח הוא עצום אם אדם חושב מה אני משפיע, מה אני פועל, הוא אפילו לא מבין. אשה הולכת עם כיסוי ראש, היא מדברת או לא מדברת, היא משפיעה על הסביבה. אשה לא הולכת עם כיסוי ראש, היא נותנת לגיטימציה לא ללכת עם כיסוי ראש. ז"א בלי לדבר זה משפיע, כל שכן אם מדברים, וכל שכן אם הדברים הם מצודקים שמסתברים, אז הכח האדיר.

גם בפרשה שלנו אנחנו רואים, על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, הרי המרגלים בגלל החטא שלהם והעם שנהה אחריהם, הגזרה היא גזירה שיתמו פגריהם במדבר, ו-600 אלף איש נגזרה עליהם גזירה למות במדבר, לא להכנס לארץ. ומה עם הנשים? הנשים כן נכנסו לארץ. מה הטעם הם נכנסו לארץ, למה הם לא מתו גם? הרי גם הם בכו, בשעה שהמרגלים באו וסיפרו שיש ענקים בארץ והארץ אוכלת יושביה וכו' וכו', הם גם בכו, וה' אמר אתם בכיתם בכיה של חינם אז מזה צמח לנו תשעה באב פעמיים וחורבן בית המקדש, אז אתם תבכו בכיה לדורות, אז למה הם לא מתו גם כן הנשים? כיון שהנשים היו מחבבות את ארץ ישראל, האנשים אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות, תנה לנו אחוזה, הן לא רוצות לחזור למצרים, הן רוצות להגיע לארץ ישראל ולקבל נחלה ואחוזה בארץ ישראל, אז הן אהבו את ארץ ישראל, זה שהן בכו - הן בכו בגלל שכולם בוכים. אבל הם לא רצו להכנס? רצו להכנס, אלה שבכו ישר הסיקו מסקנות, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" לא רוצים בארץ ישראל, אלה ימותו, אנשים שלא הסכימו עם זה, רצו להכנס, אז הם לא מתו במדבר.

יש עוד טעם, כשהיה בהתחלה נשלחה אנשים ויתורו את הארץ טרם שליחת המרגלים, הנשים לא רצו בכלל שישלחו. ועולה השאלה, והלא הנשים שאמרו תנה לנו אחוזה, היו רק בנות צלפחד, והן רק חמש נשים, מחלה נועה חגלה נעה ותרצה, אם כן למה זכו כל הנשים להנצל מהגזרה? למה כל הנשים? משמע מכאן שחמש נשים אלה השפיעו על כל הנשים שגם הם התחילו לחבב את הארץ ואז זכו ולא נגזרה עליהם גזירה. אתם רואים? כח של נשים, כמה נשים בודדות יכולות לשנות את כל העם כולו. כמה נשים בודדות. וכמה גברים בודדים גם יכולים, כי כמה אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה"? דתן ואבירם, וזה גרם כליה ואלה גרמו הצלה. אתם רואים מעטים שמושכים לאיזשהו כיוון יכולים להטות את כלם. אז הנשים הצליחו להשפיע על הנשים והגברים על הגברים, והנה מזה מה יצא? יצא שהנשים לא מתו במדבר.

ומי השפיע על בנות צלפחד לחבב את הארץ? דבר זה מפורש. כתוב "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, למשפחות מנשה בן יוסף" הפסוק אומר את כל השושלת יוחסין שלהן עד יוסף הצדיק. פירש רש"י, למה נאמר למשפחות מנשה בן יוסף? אם הוא כבר אמר בן מנשה, למה חזר ואמר למשפחות מנשה בן יוסף? אלא לומר לך, יוסף חיבב את הארץ, שנאמר "והעליתם את עצמותי מזה אתכם", אז הוא חושב לפני שהוא יפטר מה יהיה איתו והוא מבקש שיעלו אותו לארץ ישראל, ובנותיו חיבבו את הארץ שנאמר "תנה לנו אחוזה", הן רוצות את ארץ ישראל ולקבל ולירש את האחוזה. ההשפעה של יוסף על המשפחה שלו היתה כל כך חזקה, עד שגם ניניו ונכדיו ספגו לקרבם את חיבת הארץ, והשאיר אחריו ברכה. הבנות הללו אפילו שהיו חמש במספר השפיעו על כל נשי ישראל לחבב את הארץ. הבנות הללו אפילו שהיו חמש במספר השפיעו על כל נשי ישראל לחבב את הארץ. אז רואים מכאן את הכח של היחידים, בטוח שכל אחד מאיתנו אומר מה אני מה כחי מה חיי, מה אני יכול לפעול, מה אני יכול להשפיע, ואף אחד לא מעלה בדעתו כמה יש לו כח לאין שיעור.

ראינו באלג'יריה בן אדם אחד שרף את עצמו התאבד, בגלל המצב של העוני והפרנסה והעבודה, מזה צמחו כל המהפכות, באלג'יריה, במצרים, בסוריה, בלוב ועוד, בתימן, ועוד זה ימשיך. כל זה ממה? מבן אדם אחד שעשה מעשה והדליק אצל כולם. אחד כתב בפייסבוק על הקוטג', נהיה מהפיכה עם הקוטג'. אחד, לא שניים, אחד! זה כח ההשפעה של יחיד. לא לזלזל, יחיד.

הגמרא מספרת על רבי פרידא, היה לו תלמיד אחד שהיה שונה לו 400 פעם עד שהוא מבין, לומד איתו משנה וצריך ללמוד איתו 400 פעם את המשנה בשביל שהוא יבין, ז"א הוא לומד איתו נגיד "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ... מעשה ידי להתפאר," הבנת? אומר לו לא. אומר לו טוב, עכשיו בעברית, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ..." הבנת? אומר לו לא, אומר לו באידיש, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, הבנת? אומר לו לא. מסביר, מפרק, אומר, מאיט את הקצב, עושה תנועות, מסמן לו אומר ככה, לא. ארבע מאות פעם עד שהוא מבין, 399 לא מבין, 400 סגולה להבנה, רק אז הוא מבין. וכל פעם הוא מלמד אותו עוד משנה ומתחילים את המסלול מחדש 400 פעם, כל פעם. כל פעם.

פעם אחת לימד אותו 400 פעם, אמר לו הבנת? אמר לו לא. מה קרה הפעם? אמר לו היהודי הזה שנכנס באמצע הלימוד ועמד בצד, אז אני כל הזמן חשבתי הוא קורא לך למצוה ואתה תצא, אז לא נתתי דעתי, אז לא תפסתי. התחיל איתו עוד 400 פעם מחדש! כי הוא פחות מ-400 פעם הוא לא יכול. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי פרידא, נח לך שיוסיפו לך 400 שנה לחיים שלך או שתזכה אתה והדור שלך לעולם הבא? מה אתה מעדיף? ראיתם? קודם כל בואו נבין, כשהוא לימד 400 פעם, אם היה מישהו שומע שיש איזה רב שמלמד 400 פעם ועוד תנא קדוש, היה אומר זה ביטול זמן, זה הפסד החיים, מה אתה עושה? קח לו מלמד, תשלם לו כמה שקלים, שישב איתו או תקנה לו טייפ, שים לו קסטה, הוא ישמע אותה אלף פעם, אבל מה אתה מבזבז את החיים? אז אנחנו מבינים שזה בזבוז חיים, בשמים רואים שזה לא בזבוז, ואם אתה חושב שהוא בזבז, הנה נותנים לו 400 שנים נוספות. אז עכשיו הוא יכול ללמד אותו כל משנה 4000 פעם. לא מפסידים, רואים שלא מפסידים מזה שמשקיעים בציבור, לא מפסידים. מצד שני, אמרו לו או 400 שנה אתה תקבל או שאתה וכל הדור שלך תזכו לחיי העולם הבא. מה אמר להם? אמר אני רוצה לזכות עם כל הדור שלי לעולם הבא. ז"א הוא מוכן למות עכשיו, אבל שהוא וכל הדור יזכו לעולם הבא. אני לא בטוח שאם היו אומרים, אם בן אדם היה שומע בת קול היום שאומרת לו אם תמות עכשיו תזכה לעולם הבא, אם מישהו היה אומר בסדר. היה אומר עוד רגע, תנו לי רגע רגע, אני רק עכשיו התחלתי משהו אז אני צריך לגמור את הפרויקט, אני ככה ככה, וגם היה אומר מי אמר שזה בת קול, מאיפה אני יודע אם זה בת קול או לא בת קול, אולי זה אני חולם חלומות בסוף אני אמות סתם ואני אלך לגיהינום, לא יודע מה. והוא אמר - מוכן. אמר הקב"ה, תנו לו זו וזו, גם עוד 400 שנה וגם הוא והדור שלו יזכו לחיי העולם הבא. מדהים, הא?

אבל יש להבין, למה זכו בני דורו לאותו שכר אם הם לא עמלו כמוהו? נכון? הוא למד 400 פעם, אז למה הם זוכים? אלא כיון שרבי פרידא הראה דוגמא של מסירות נפש שהתבטאה בענווה גדולה ובסבלנות, ללמד 400 פעמים שיש עם זה עמל ויגיעה של הרבה ימים ולילות, ובזה היה להם למורה דרך גם להתנהג כך, לכן הם זכו כעת בשביל עצמם גם. ז"א הוא הפך את כל הדור בדוגמא האישית שלו שכולם התנהגו בענווה ובסבלנות כמוהו, לכן זכה כל הדור.

הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל אמר, תנו לי אדם אחד שהוא בעצם ירא שמים ושלם במידות טובות, אם תתנו לי אדם שהוא ירא שמים, אבל בעצם, בעצמותו, לא חיצוני, אם תביאו לי אדם שהוא בעצם ירא שמים ויש לו מידות טובות והוא שלם בהם, יש בידי סיכויים שאחזיר את כל העולם לטובה. המודל והדוגמא של אחד כזה יכולה להחזיר את כל העולם לטובה. כיון שאנחנו רואים שאפילו לחטא וקלקול יש ביכלתו של אחד לעוות ולהרשיע דור שלם, כמו ראש אומות בית מדין שמסר את בתו לזנות ועמדו כולם והפקירו את בנותיהם, והתמסרו לבזות את עצמם והשפילו את כבודם וגופם וההפקרות של בתו הפקירה את בנותיהם של כל עמון. אז רואים שזה הולך לשני כיוונים.

מצינו בגמרא, שאלו תלמידיו את רבי זכאי, במה הארכת ימים? אמר מימי לא כיניתי שם לחברי ולא ביטלתי קידוש היום, אף פעם הוא לא ביטל קידוש. גם אתם לא ביטלתם אף פעם קידוש, לא? אז מה המעלה שהוא אומר שהוא אף פעם לא ביטל קידוש? אז הוא מספר ככה, אמא זקנה היתה לי, פעם אחת לא היה לי קידוש, מכרה כיפה שעל ראשה והביאה לי קידוש היום, ז"א האמא שלו כל כך דקדקה במצוה הזו של קידוש ולא היה לה כסף לקנות, מכרה את המטפחת שלה שהיתה חשובה לה מאד בשביל שיהיה קידוש היום. והרי אם אין קידוש ואין כסף אפשר לקדש על הלחם, לא! היא לא ויתרה על הקידוש ביין. אז הוא מספר, כשמתה הניחה 300 גרבי יין, 300 חביות של יין, שהיה לה שכר מן השמים של עשירות ביין. כשמת הוא - רבי זכאי, הניח 3000 גרבי יין.

מפרש הרמב"ן ז"ל בספר אמונה ובטחון פרק ז', אפשר יש לומר מה שהיה מדקדק במצוה זו שלמד מאמו להיות נזהר בקידוש היום, שכן למד שעשתה אמו והוא עודנו קטן. אז למה הוא זכה שיהיה לו 3000? בגלל שהוא למד מאמו להיות נזהר בקידוש היום, הוא ראה את המסירות נפש שלה על מצוה, הוא המשיך ככה וממילא הם זכו, וזה עוד כשהוא ראה את זה כשהוא היה קטן. אז רואים שמעשה של יחיד, כמה יכול להשפיע.

האמא שלו הפגינה מסירות נפש וחביבות למצוה, שמכרה את הכיפה שלה שהיא קישוט לה ותפארת לנשים, והיתה מוכנה לוותר על כתר יפיה כדי לחבב את המצוה, זה השפיע על הבן במסירות נפש לנהוג גם הוא במצוה זו. מן השמים העריכו את המסירות וההוקרה שלהם למצוה ושילמו להם אפילו בחייהם. זה חוץ ממה שיקבלו לעולם הבא, אפילו בחייהם שילמו להם, שנתעשרו ונמלאו מחסניהם באלפים של חביות יין. זה כח ההשפעה וזה גורל הצדיקים וזכותם.

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, ואמרי לה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יהונתן, כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה. כל מי שמלמד בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, יש הבטחה, מי שרוצה פה לשבת בישיבה של מעלה, כמו שאומרים, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אתה רוצה למעלה בישיבה למעלה? הנה, תלמד את הבן של חברך תורה. זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר, אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. וכל המלמד בן עם הארץ תורה, לא בן חברו, בן חברו זה בן תורה שיש לו בן אז זה בית של תורה, אבל מי שלמד בן עם הארץ תורה, האבא עם הארץ ויש לו בן, והוא מלמד את הבן של עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה". אתה יהיה לך כח בפה כמו הקב"ה לבטל גזרות, כמו שהקב"ה יש לו כח לגזור גזרות, אתה יש לך כח בפה לבטל גזרות. מי? מי שמלמד בן עם הארץ תורה.

המהרש"א מסביר, כל המלמד תורה עם בן חברו, שגם חברו בן תורה, ומביא אותו לישב בישיבה, הוא זוכה לישב בישיבה של מעלה, אבל המלמד בן עם הארץ תורה, לפי שהגזרה שלו שהוא לא יהיה בעל תורה, כי הוא בן של עם הארץ, אם אבא שלו אינסטלטור יש סיכוי שהוא יהיה רב? אם אבא רב יכול להיות שהבן יהיה אברך, אבל אם הבן נפח יש סיכוי? זה לא טבעי, יכול להיות, אבל זה לא טבעי, הגזרה אומרת שבדרך כלל הבנים הולכים אחרי האבות, אז ממילא אם הוא בן של עם הארץ הוא גם יהיה עם הארץ, למה אם אבא שלי היה ככה מה אתה רוצה ממני? אבא שלי לא לימד אותי, מה אתה רוצה ממני? אז בד"כ זה ככה. שכל המוליד בדומה לו מוליד, אבל הלומד עמו, בא אחד לקח אותו התחיל ללמד אותו, מבטל טבעו וגזרתו, זוכה גם כן שהקב"ה מבטל גזרתו בשבילו. מידה כנגד מידה, אתה ביטלת את הגזירה שהוא יהיה עם הארץ והפכת אותו לבן תורה, אני אבטל גזרות שלי מפני גזירות שלך. לכן אומר, כמו רש"י בספר ירמיה, אני גוזר גזירה ואתה מבטל. תקשיבו, זה רק בן אדם שמלמד את הבן של עם הארץ תורה. שנאמר "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה". אם אתה לוקח שהיה אדם אמור להיות זול, אתה עושה ממנו יקר, אז אתה כמו הפה שלי, אומר הקב"ה, אתה יכול לבטל גזירות, לא סתם גזירות, גזירות שלי אתה יכול לבטל. "ותגזר אומר ויקום לך", אבל זה יותר מ"ותגזר אומר ויקום לך", אלא זה לבטל גזירות.

עכשיו מי שמחזיר יהודי בתשובה, זה הרבה הרבה יותר ממי שמלמד בן חברו תורה, זה שינוי הטבע טוטאלי, זה להפוך אותו מרשע ואפיקורוס לצדיק וחסיד. שהקוצקער רב'ע היה אומר, שמי שרוצה לראות מופת יראה בעל תשובה, כי בעל תשובה זה מופת. ואתם יודעים, הבעלי תשובה הם נמצאים בהיכל החמישי מתוך שבעה היכלות שיש בעולם העליון, למעלה מן הצדיקים, מן התמימים, מהישרים והחסידים. ומי עומד בראש ההיכל שלהם? מנשה בן חזקיה. אני אדבר על זה בימים הקרובים, נלמד מה עם כל ההיכלות ומי נמצא שם, בעל תשובה. אז מי שעושה בעל תשובה יבבי, יבבי, יבבבבבי. אז ז"א רואים מה הכח של יחיד לעשות.

כתוב "ויקרא משה לכל זקני ישראל". הכתוב אומר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהם? אלא בשעה שנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמר לו, לך ואספת את זקני ישראל, מיד "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישראל ויאמן העם" בזכות הזקנים האמין העם. אמר אני פורע הקב"ה אמר, הרי אני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי, כי אם הזקנים לא היו מתיחסים למה שאמר להם משה, והיו מבטלים את הדברים, לא היה מאמין העם, אבל כיון שהזקנים האמינו זה גרם - ויאמן העם. אמר הקב"ה הרי אני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי, בשעה שאמר משה, אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אילו לא קיבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלים, אלא הזקנים קיבלו תחילה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותם להאמין לשמו של הקב"ה. אמר הקב"ה, אני עושה להם כבוד והגאולה של ישראל תהיה על ידי הזקנים, שנאמר "ויקרא משה לכל זקני ישראל". על זה נאמר ועל זה משבח הכתוב "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה". רואים שכל מי שמצטרף לדבר טוב לעבודת הבורא, כל מי שקופץ ראשון שני שלישי ומסכים על דבר מסוים שהוא של תורה ושל קדושה ושל מצוה, הוא גורר אחריו את האחרים והזכות תלויה בו. אז לעולם אדם צריך להיות מן הנחשונים שקופץ לכל דבר של מצוה, למה? כי הוא נותן תמיכה וגושפנקא בשביל שיעשו כדבר הזה. ומי שנמנע חס ושלום מצנן ומקרר את כולם, אפילו שלא אומר לא, עצם זה שהוא לא מסכים לדבר מצוה, עצם זה שהוא נמנע, הוא כבר מקרר ומצנן. אתם שמים לב שבד"כ כשרותמים את הציבור לדבר מצוה, אז אם הם רואים שאף אחד לא מתעורר, אז כולם מחכים לראות מה יהיה, אבל אם מתחיל ראשון שני שלישי רביעי חמישי ככה במהירות, זה מדליק את כולם וכולם ממשיכים במהירות. ככה זה בכל דבר, אם אדם בא לקנות בפרויקט של בניה והוא שואל כמה כבר קנו? למה הוא שואל? הוא רוצה לראות שהוא לא היה הפראייר היחיד, כי הוא תלוי בדעת אחרים. אבל אם הוא שומע ככה או שהוא רואה תור שיש הרבה, אאוווווו איך זה משפיע עליו. אתם רואים א נשים הולכים לבאבות, הם רואים הרבה, וואו אתה יודע כמה היו, חיכיתי שבע שעות, 17 שעות, יומיים ישנתי שם... הוא מתלהב מכמות, הוא מתלהב מתנועה, הוא מתלהב לא ענינית. ז"א זה משפיע, היחיד משפיע לטוב ולמוטב. כל אחד משפיע. אין בן אדם שלא משפיע. אפילו כשהוא פאסיבי הוא משפיע, כי זה אומר משהו, זה אמירה, פאסיביות זה אמירה. אין מצב שאדם לא משפיע. והוא יקבל שכר ועונש בהתאם.

כתוב על איוב שהוא שתק, שהיתה הצעה הבה נתחכמה לו לישראל במצרים, היו שלשה יועצים: היו בלעם והיה איוב והיה יתרו, בלעם שהציע מת בחרב, איוב שתק, היה פאסיבי, לקה ביסורי איוב! אתה לא יכול להיות פאסיבי. יתרו ברח - זכה וישבו מבני בניו בלשכת הגזית. האמירה שלו היתה בבריחה, הוא מתנגד לכל מה שנעשה פה, אפילו שהוא לא דיבר, אבל עצם זה שהוא ברח, הוא הפסיד את התפקיד, יש לו תפקיד, הרבה כסף, כבוד, ברח, לא מוכן להיות פה. ישבו בלשכת הגזית.

אז רואים, אין דבר כזה שאתה פאסיבי, או אתה בפנים או אתה בחוץ, או אתה נגד או בעד, היום קוראים לזה לייק או נוט לייק, תלוי, אתה בעד או לא בעד.

קיצורו של דבר, רואים מפה את הכח של היחיד לפעול. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, יחיד פעל לבד והציל את כל עם ישראל בפעולה שלו, במעשה אחד איש אחד הציל את כל עם ישראל, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאו את קנאתי. אל תזלזלו בעצמכם, כל אחד יש לו כח, כל אחד יש לו כח. למה רודפים אחריכם בבחירות. כי כל אחד יש לו כח, כל קול יש לו כח. מה זה, מוכנים לשחד אתכם בכל, כי כל קול יש לו כח, אפילו סבתא זקנה שיושבת בבית על כסא גלגלים לא יכולה לזוז, שולחים לה אוטו לקחת אותה, למה - כי כל קול קובע. אז מי שתורם את הקול שלו למען ה', לעבודת ה', למצוות, לתמוך במצוות, לתמוך בעובדי ה', לתמוך בתורה, הקול שלו משפיע הרבה יותר מהבחירות. כל קול. הקול קול יעקב. הקול קול יעקב, כל קול.

עכשיו נעבור לעוד דבר, ונסכם. "צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המוכה ב יום המגיפה על דבר פעור". כתוב במדרש, אף על פי שכתוב בתורה "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", לאלו לא תעשו כן, לא תדרוש שלומם וטובתם, ועוד כתוב, אע"פ שכתבתי בתורה לא תשחית את עצה, עץ נושא פירות אסור להשחית אפילו שיוצאים למלחמה, לאלו לא תעשו כן, אלא חבלו את אילונותיהם כיון שנאמר "לא תדרוש שלומם וטובתם" לא תדרוש שלומם זה לא תבקש מהם שלום לפני שאתה מתחיל במלחמה, אלא ישר צרור - תאהב אותם ותלחם בהם מיד, וגם טובתם, זה האילנות הטובים שלהם, הבארות הטובים שלהם,ה שדות הטובים שלהם, לא להשאיר שום דבר. לא תדרוש שלומם וטובתם. כל ימיך לעולם, למה הנהגה של הקב"ה עם מדין היתה הנהגה שונה וחמורה יותר משאר כל המלחמות? חכמים אומרים, שעלה בדעת משה רבינו ע"ה שאם למדיינים שבאו רק לעזור את מואב, היה עונש חמור כל כך, המואבים עצמם שהם גרמו להביא את המדינים והם שפתחו במלחמה מה שנקרא וכו', על אחת כמה וכמה שענשם חמור יותר, ככה למד בקל וחומר משה רבינו. מה ענה לו הקב"ה? אל תצור את מואב, צרור את המדינים כן, את העוזרים למואבים כן, אבל את מואב עצמו - אל תצור את מואב. הנהגה עם מואב צריכה להיות שונה מההנהגה עם מדין, מה הטעם? היתה תביעה מיוחדת על מדין, כיון שהיו מתעברים על ריב לא להם, הם נכנסו לענין שלא נוגע אליהם, זה שמואב חששו מישראל "וירא בלק בן ציפור את אשר עשה ישראל לאמורי, ויגרו מואב מפני בני ישראל, זה שמואב חושש, מה זה נוגע אליך מדין? הרי אתם בכלל הייתם בסכסוך איתם, מה הצטרפת לכל זה? אז מואב פחדו מישראל שהם חונים סביבותיהם לכן הם באו להכשיל את ישראל, הם חיפשו כל עצה להרחיק את ישראל מהם, אז העונש שלהם קל יותר, כי יש להם הצדקה, אבל מדין שלא היו נוגעים בדבר ובאו לעזור את מואב, לכן לא תדרוש שלומם וטובתם וצרור את המדינים עד כלותם.

באמת צריך הבנה מדוע חמור כל כך ענין של מי שמתעבר על ריב לא לו, שעבור זה לבד נענשו יותר המדיינים מהמואבים, שהמואבים עצמם הם היו המחטיאים ממש את ישראל. מבואר בזה ענין חדש בהנהגת הקב"ה ומשפטיו, תקשיבו איך זה נוגע אלינו. מורגלים אנו להבין שעבודת המידות ותיקונן, דהיינו לכל אדם יש מידות טובות ורעות כביכול, אין כאלה  טובות ורעות, כל המידות צריך להשתמש בהם בכל מקום לפי הענין, אבל אם יש מידות שאדם לא יכול להשתמש בהם על הצד הטוב תמיד, הוא צריך לתקן אותם, ז"א יש לו מידות שהו אלא יכול להשתלט. נגיד שהוא כעסן, נגיד שהוא קמצן,  נגיד שהוא שונא, יש לו כל מיני מידות, אז אם כן הוא צריך לתקן אותם. אז אנחנו מורגלים שעבודת המידות ותיקונן הם דברים עמוקים שנתבעים מגדולי ישראל וחכמיו, אבל פשוטי העם לא יתבעו אותם על תיקון המידות, ככה חושבים אנשים. מה אני יכול להיות כמו משה רבינו, כמו אברהם, כמו יצחק, כמו יעקב, אני יכול להיות, מה אני יכול להיות? אני אדם פשוט, מה אני יעשה מרגיזים אותי, כל היום מרגיזים אותי, מה אני אתן לו, אלה גנבים כולם גנבים, מה אתה רוצה ממני שאני לא אדבר עליו, מה אני לא אדבר עליו, אני מזהיר את כולם ממנו. וככה הוא מחרתת לעצמו כל היום שהכל בסדר, והוא לא חושב שהוא צריך לתקן אתה מידות שלו וכו'. אבל התורה מגלה לנו שחובה עליהם והם ענינים הנתבעים לכל אחד ואחד, שאפילו הרשעים שבאומות העולם נתבעים על המידותה רעות, לכן צרור את המדיינים והכיתם אתם יותר ממואב, כי המואבים חששו מפחד מוות של מלחמה, אבל מדין לא. אז מה אתה נכנס לדבר שלא נוגע אליך? זה כמו בן אדם שמפחד ממישהו שבא לתקוף אותו, ואז הוא מחזיר לו, פתאום בא אחד רואה חביט מתלהב נותן צ'פחות גם דופק בו מכות, מה אתה עושה פה? הוא אוהב לתת מכות אז יש לו הזדמנות. מדין שנאו את ישראל ומצאו עילה, אם כבר מואב הולכים אז הם חיברו את השנאה שלהם לשנאתם. המדינים התעברו על ריב לא להם ובאו לעזור את מואב למרות שלא היתה להם סיבה לכך, וזה גם למידת הקנאה שהיתה להם, שהם קנאו בהצלחה ובגאולת ישראל ומידת הקנאה הזו דחפה אותם לעזור למואב ולהחטיא את ישראל.

אתם יודעים מי זה מדין? מי יודע מי זה מדין, הבן של מי זה מדין? מי זה מדין? אתם קוראים כל שנה פרשת השבוע? מי זה מדין? הבן של מי הוא? הבן של אברהם אבינו. אברהם נשא את קטורה, והיא ילדה לו את מידן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח ואת זמרן ואת יקשן, מדין - הבן של אברהם. היתה לו שנאה, למה שנאה? כי אברהם אבינו נתן לבני הפילגשים מתנות "וישלחם מעל פני יצחק בנו" לאן שלח אותם? למזרח הרחוק. אז בגלל שהוא הרחיק אותם מעליו, היה להם שנאה לזרע אברהם, ליצחק, היה להם שנאה. ועוד דבר הם שנאו, תקשיבו מה הם שנאו, המדיינים בגלל השנאה הזאת התחברו לשונא השני - מואב, למה מואב היה שונא? כי מואב בא מלוט, שהרי לוט היה עם שתי בנותיו, ומהם נולדו לו מואב ועמון, אז כיון שאברהם אבינו אמר ללוט, "הפרד נא מעלי" לא באשמת אברהם, באשמת לוט, שלוט רצה להיות פה בסדום ובעמורה, ים המלח זה סדום, אתם יודעים, סדום. ים המלח זה המקום שנשרפה סדום, זה מה שנשאר מזה. זה נקרא ים המוות, שפה הסדומיים מתו, ופה היתה אשת לוט נציב מלח, אתם יכולים לחפש אותה, תמצאו אותה שם. מכל מקום, אז הם שנאו, ועוד דבר הם שנאו, לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם, אז הם שנאו, וגם בלעם שנא, והוא התחבר אליהם גם, כולם משפחה, כולם המשפחה שלנו, כולם המשפחה שלנו. כי לוט הוא בן אחי אברם, בן הרן, ובלעם, בלעם הוא לבן, ומי הבנות שלו? רחל ולאה, מי הפילגשים שלהם? בלהה וזלפה, והם הקימו את בית ישראל, וארמי אובד אבי הוא רצה לגמור על כולם. הוא לא יכול היה לסבול שיעקב אבינו יצא מאצלו צדיק, הוא רצה לקלקל אותו והוא לא הצליח, אז הוא אמר לו הבנים בני והבנות בנותי והצאן צאני וכל אשר לך - לי הוא, רצה לאבד הכל. אז היתה לו שנאה גדולה מאד. כל אלה התחברו ביחד נגד ישראל. עכשיו מדין נכנסו והתעברו על ריב לא להם, לכן ענשם גדול מאד, על כן ענשם גדול מאד. מפה רואים שהעונש של בעל המידות הרעות חמור לאין שיעור. עמון ומואב לא יבואו בקהל ה' עד עולם על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים, אז מידות, ממי אתה מבקש? מהעמים הכי שפלים. לא עושים? נענשים. מדין מתערבים על דבר שלא נוגע אליהם, נענשים להרוג אותם. אז אם מהגויים מאומות העולם השפלים האלה הקב"ה דורש תיקון המידות מה מאיתנו? אז מי יכול להגיד מאיתנו אני אדם צדיק, אני לא מה זה, זה צדיקים גדולים, אני לא יכול. אין דבר כזה, אין דבר כזה הדרישה היא מכל אחד ואחד מאיתנו. לכן נענשו המדיינים "לא תדרוש שלומם וטובתם".

עכשיו אם אנחנו נסתכל על עצמנו נראה כמה אנחנו רחוקים מהמידות האלה. באותה המידה שנמצאת באנשי מדיין נמצאת אף בנו, מה, לא קורה שלפעמים אנחנו מתערבים בדברים שלא נוגעים אלינו? לא תמיד ישירות, לפעמים בעקיפין מאחורי הקלעים, ואל תגיד שאני אמרתי, ואל תגיד שאני אמרתי, אתם מכירים את זה, כן? ואל תגיד שאני אמרתי. אז ז"א זה להתעבר על ריב לא לו. ואותה המידה נמצאת באנשי מדין היא נמצאת גם בנו. וחכמים אמרו לנו מפורש, הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, כמו בלעם שהיה לו קנאה תאווה וכבוד, אז זה נאמר על כולם. ולצערנו זה ממלא את חלל חיינו. מי יכול להגיד שהוא לא מקנא בכלל באף אחד בשום ענין? ומי יכול להגיד שאין לו תאווה לשום דבר? מי יכול להגיד שאין לו גאווה? לא לגמרי, כמה דברים שחושב שמותר לו להתגאות. אז אם אנחנו לא נתקן את המידות אנחנו בבעיה. אתם יודעים למה בעיה? כי כשמגיעים לעולם האמת נשארים אותם המידות.

אתם יודעים כשהעלו את בלעם באוב, ואת טיטוס באוב, אונקלוס הגר העלה אותם באוב, ושאל אותם מי חשוב למעלה? אז הם אמרו  ישראל. אז הוא שאל, אפשר להדבק בהם, מה אתם אומרים, כדאי להדבק בהם? אמרו לו "לא תדרוש שלומם וטובתם" מה שנאמר, עליהם אמרו על ישראל. אחד מהם אמר, תעשה להם צרות, למה - כל המיצר לישראל נעשה ראש. הוא שאל אותם ומה העונש שלכם, מה קורה אתכם שמה? אז טיטוס אמר, ששורפים אותו כל יום, הוא אוסף עצים שורפים אותו ומפזרים אותו בשבע ימים, ובלעם אמר שהוא כל הזמן שמים אותו כל יום בשכבת זרע רותחת, זה העונש שלו. מה מדהים פה? שהם יודעים את האמת, הם אומרים שישראל החשובים למעלה, והם לא משקרים, הם לא אומרים שהם בגן עדן, הם אומרים בדיוק מה העונש שלהם, אז למה הם לא אומרים תדבק בישראל? אתם יודעים למה? - כי הם נשארו עם המידות שלהם. הם לא יכולים להתפטר מהמידות שלהם, הם לא עבדו להתפטר מהמידות פה, הם נשארו איתם. הם אומרים את האמת, אבל הם לא יכולים להגיד טוב על ישראל כי הם לא שינו את המידות. לכן כתוב שרשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה, ואנחנו לא מבינים דבר כזה, לא מבינים, אני מבין את זה, אני מבין את זה. אני מבין את זה מאד. אני נתקל בזה כל יום. כל יום. איך אני נתקל?

בן אדם מראים לו גיהינום, אפילו אם נגיד שזה תנור קטן, נגיד שזה בגודל הזה ויש פה אש רותחת עם גחלים, ואומרים לו עכשיו אנחנו זורקים אותך לבפנים יחף, יש מי משוגע שמוכן להכנס לכזה דבר? מה שיגידו לו לעשות הוא יעשה. אז אומרים לו תחזור בתשובה, על פתחה של גיהינום לא חוזר בתשובה. למה? הוא לא יכול, לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול. הוא לא יכול.

מאיפה אני יודע שזה ככה? אתם יודעים כמה מקרים היה לי עם נשים שאמרתי להן לשים כיסוי ראש בשביל שיתרפאו ממחלת הסרטן שהרופאים אמרו להם שלא נשאר להם עוד כמה זמן והן לא הסכימו, אתם יכולים להבין דבר כזה? ואני מסביר, אני אומר מה זה לקשור את הראש, הרי אם הרופא היה מחליט שצריך לעשות לך תחבושת בראש ורק להוציא את העיניים, לא היית אומרת לו לא, היית אומרת שזה לא יפה לי? הרופא החליט שזה מה שצריך. אם הוא אומר שצריך לעשות טיפולים כימותרפיים ששורפים לך את הגוף את לא אומרת לו לא. פה את יכולה לקנות איזה בגד יפה שאת רוצה, מטפחת כובע, משהו יפה. לא. תסבירי למה לא? לא יכולה. לא יכולה. לא יכולה. היא לא רואה את עצמה אחרת, לא יכולה. אתם מבינים דבר כזה? הרופא אומר טוב, הגידול הוא כזה שצריך לנתח עכשיו והסיכוי עשרים אחוז לצאת מהניתוח, שימי כיסוי ראש, לא יכולה. לפני הניתוח הוא מחתים אותה שאם היא מתה היא אחראית, היא חותמת לו, רגע, קחי כיסוי לפני, לא יכולה. אתם מבינים דבר כזה? עכשיו אני מבין את הגמרא, רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה, לא יכולים! אז אם בן אדם לא יתקן את עצמו פה, הוא יצטרך אלפי שנים, עד עכשיו בלעם וטיטוס וקורח בגיהינום מנקים אותם ועוד לא התנקו. עוד לא התנקו, כי המידות זה הבן אדם, זה הבן אדם, זה האישיות שלו, זה הוא. והכל נובע מהמידות. כל מה שהוא עושה נובע מהמידות, בין לטוב בין למוטב. אז צריך לתקן, אז אם אדם חושב מה אני, מה חיי, אני אדם פשוט אני זה... אין דבר כזה, אם תובעים את זה מאומות העולם הכי שפלים ועל זה הם נענשו לדורי דורות, אז כל שכן ישראל עם סגולה, קדושים תהיו, אי אפשר להתעלם מזה.

כתב הרמח"ל בביאור של מידת הקנאה, הוא מבאר מה זה קנאה. הוא אומר גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות, אדם שהוא קנאי הוא חסר דעה, הוא טיפש, כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו, והוא גם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו, אחד מקנא למה לשני יש דירה רחבה, ארבע כיווני אויר, והוא גר בדירת פרטר, הוא מקנא בו. נו, שואל הרמח"ל, אתה מרויח משהו מזה שאתה מקנא עכשיו? הרחיבו לך את הדירה? עלית קומה? מה הרווחת מהקנאה? שתיים, האם בקנאה שלך הורדת אותו קומה? צמצמת לו בדירה? מה הרווחת? חוץ מצער ושברון לב וסוכר ולחץ דם ומחלות, מה הרווחת? אומר זה חסרון ידיעה וסכלות. וזה דבר שיארע ברוב בני האדם, כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש, אבל לא ניקו ממנה. קשה לאנשים להיות מנוקים ממידה זו של קנאה, וקנאה - קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת יה.

מפורש בדברים של הרמח"ל, שמידת הקנאה מקיפה את רוב בני האדם, אז עכשיו פשוט, כמה אנחנו חייבים להשתדל לעקוד מקרבנו מידת הקנאה ולהשריש בקרבנו מידת טוב עין, שזה ההיפוך של מידת הקנאה, שישמח במה שיש לחברו, אדרבא, טוב עין הוא יבורך, ז"א אתה צריך לשמוח, למה לא? אתה יש לך את זה והוא יש לו  יותר, אז למה לא תשמח? למה לא תשמח? למה לא תשמח? הפסדת אם אתה שמח? אבל עודדת אותו, השפעת ברכה עליו, למה לא? אם תהיה כזה וההוא יהיה כזה, אז כולנו נהיה מבורכים. אבל אם אתה קנאי, אתה צר עין, כואב לך למה לשני יש, אתה סובל והוא סובל, כי עין רעה יכולה לפגוע. אז חייבים להשריש בנו את מידת טוב עין שהיא ההיפוך ממידת הקנאה, ולחפוץ בטובת הזולת ולשמוח כשרואים את טובת החבר. זו היתה המידה של אאע"ה, ועל זה נאמר כל מי שיש בו משלש מידות הללו הרי זה מתלמידיו של אברהם אבינו. מה הן המידות? רוח נמוכה ועין טובה ונפש שפלה. ורש"י אומר, שביאר, טוב עין זה שיהיה כבוד חברך חביב בעיניך, כבוד חברך יהיה חביב בעיניך, למה לא תשמח? יש לבן אדם כל טוב, למה לא תשמח? למה לא תשמח? מי שזכה להיות מטובי העין, רחוק מקנאה, נהנה ושמח בטובת חברו, הרע עין עינו צרה בטובת זולתו, מקנא בו ושואף ומשתדל למנוע טוב מהבריות. זו היתה מידתם של המדיינים, מכח רוע העין שהיתה בהם נתקנאו בטובתם של ישראל, והתעברו על ריב לא להם, ובאו לעזור את מואב להחטיא את ישראל, והמידה הזאת מביאה אותו ליותר גרוע מזה. כמו שאומר המסילת ישרים, ואמנם, יש מי שסכלותו רבה כל כך עד שאם יראה לחבירו איזה טובה יתאשש בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חבירו. ועליו אמר החכם, "ורקב עצמות קנאה". סתם בן אדם שמת אז הבשר שלו נאכל, אבל העצמות נשארות, כמו שאתם רואים שארכיאולוגים  מוצאים עצמות מלפני, אפילו אלפי שנים. ויש אנשים שיפתחו את הקבר שלהם אחרי כמה חדשים לא ימצאו אפילו עצם אחת. מה ההבדל בין אלו לאלו? זה לא האקלים בקבר, אלא מי שיש בו קנאה, היא מרקיבה את עצמותם. שמעתם עד איפה זה מגיע? עד העצמות זה מגיע.

מצינו בבלעם הרשע, שלמרות עשרו וחכמתו, לא הסתפק בהם, לא הסתפק לא בעושר ולא בחכמה. וכל שאיפתו היתה רק להרע לישראל, אם היינו מכירים את המידות שלנו, היינו מתביישים בעצמנו לראות איך מידת רוע עין שולטת בנו וכל מעשינו מודרכים מכח מידה זו, ורק ע"י עבודה ויגיעה מרובה נזכה להגיע להיות מבעלי טוב עין. במה מדובר? לדוגמא עולים לאוטובוס ואחד תפס מקום יותר טוב, כולם הסתכלו עליו כאילו הוא לקח את כל האוטובוס לבד. הולכים לקחת אוכל מהבר, רואים אחד הצליח לקחת משהו ולא נשאר יותר, עוקבים אחריו ככה, לא נפרדים מהאוכל. אחד תפס מיקום טוב בחדר אוכל או חדר יותר טוב, לא יכול כבר, השהות שלו כבר היא בעיה, זהו באיתחרגר, קוראים לזה באידיש באיתחרגר, הוא כבר נשרף, לא יכול, הלך, הלך היום הלך הכל, שלום הולך הביתה. אשה רואה את חברתה עם שמלה יותר, זהו, עצובה. והיא תחפש דופי, שמלה יפה אבל לא מתאים לה. מה זה? קנאה. יש כאל המדברים בפה מלא, תראה תראה, תראה מה קנו, תראה מה עשו, תראה איך הם יוצאים, כל שבוע הם הולכים, זה ככה, מה זה? קנאה, מדברים, מדברים ברור, לא ברמזים, לא בהבלעה, טוחנים קנאה, טוחנים. אם היו עושים מיקסר של קנאה, סלעים היה הופך לאבק. אם אדם יבדוק את עצמו, יראה כמה יש לו קנאה. בקטנות, לא בגדולות, בקטנות. וזה גורם לרקב עצמות, חייב אדם לתקן את עצמו פה בעולם הזה מהר ודחוף כי אחרי זה שמה לנקות אותו זה בלגן בלגן. חם מאד שם, חם, חם. אין מיזוג, אין מזגן, יש כאלה מתלוננים שאין מזגן בחדר טוב, שמה אין מזגן בכלל, רק חם חם כל היום. אז כדאי שבן אדם יהיה בגן עדן, שמה מיזוג אויר אמיתי, אמיתי, אויר צח וואו וואו וואו, שויץ חרטה ליד זה. אז כדאי. מה צריך לעשות? לתקן את המידות, לעבוד עליהם, לאתר אותם, להרגיש אותם, לעמוד עליהם, להבין את הגנאי שבהם ולהתחיל לעשות שיפוצים. איך עושים שיפוצים? עושים את ההיפך, אם אתה מקנא, אמרנו אתה צריך להיות טוב עין, אז אתה צריך להרגיל את עצמך לברך את השני ולשמוח בשלו ולגשת אליו ולעודד אותו, לעשות הפוך. יש כאלה שהקנאה אצלם מתבטאת בזה שהוא רואה בטובת חברו אז הוא לא רוצה שהוא יראה שהוא ראה שטוב לו, אז הוא מעלים עין, כאילו הוא לא נמצא, כאילו הוא לא ראה את האוטו שלו, כאילו לא ראה את הבית שלו, כאילו לא, בזה הוא מבטא את הקנאה שלו, לא רוצה שההוא יהנה שהוא ראה שטוב לו. זה נקרא מתעבר על ריב לא לו כמו המדיינים. מה עניינך שה' נתן לו ככה? מה עניינך? ה' נתן לו בן אם זה בשביל לתת לו שכר בעולם הזה ולא בעולם הבא, ובין אם נתן לו גם פה וגם שם, מה זה עניינך? אתה רוצה שיהיה לך גם - תעבוד, תרצה את הקב"ה והוא יתן לך. אבל מה אתה חושב שאם תקנא בו תקבל? אתה לא תקבל, תקבל כן - אולקוס. מה תקבל? מה אתה רוצה, עם העיניים שלך לקחת את הכל? מה אתה רוצה שהוא ימות? מה אתה רוצה? יש לו, מה נעשה, יש לו. קשה לאנשים. קנאה.

כתוב "הוי מתפלל בשלומה של המלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". מגלים לנו חז"ל, עד היכן מגיע עומק מידות האדם, שהוא מסוגל לבלוע את חברו פשוטו כמשמעו. ז"א אם הוא יוכל לאכול אותו, אם לא היה חוק, הוא היה אוכל אותו. כמו נבוכדנצר, נבוכדנצר היה אוכל את האויבים שלו, אוכל אותם ממש. היה שובה את המלכים, וכל יום היה חותך מהם חתיכה בשיעור של שתי אצבעות ואוכל להם בפנים את האיברים שלהם, וככה גומר עליהם לאט לאט, כמו קניבל. אז אם אתם חושבים שזה נבוכדנצר והקניבלים, המשנה אומרת שכל אחד מאיתנו, אם לא היה מוראה של מלכות היו אוכלים אחד את השני, אוכלים ממש, לא בעיניים, אוכלים ממש. ויש כאלה אומרים את זה, תאמין לי הייתי אוכל אותו לארוחת בוקר, זה - אני אוכל אותו לארוחת בוקר, מאיפה זה בא לו? מה ארוחות, אנשים אוכלים בארוחות? מה קרה לך? והוא מת היה לאוכל אותו, ככה הגרטו, ככה אאאה... אז חכמים לא מפריזים, הם לא מפריזים, הם אומרים לנו את האמת, רק מה, אנחנו מתעלמים מזה כאילו זה לא, זה קצת משל כאילו חושבים. לא, זה לא משל, זה לא משל, היום בפרט שאתם רואים שכולם דוקרים את כולם, וכולם הורגים את כולם, וחותכים מסביב במקרר, וההוא ה' ירחם בארה"ב רצח את הילד חתך אותו חתיכות, הלך לישון והרגליים שלו לבד פה לידו. וחלק מהאיברים במקרר, שלח את השוטרים לראות. אז אומרים שהוא מפגר, משוגע, אבל גם מפגרים ומשוגעים יש הרבה בלי עין הרע, העולם מלא במשוגעים ומפגרים, אבל כמה חותכים אנשים ושמים אותם במקרר? שומעים אני ידוע, חמש מקרים בשנה, עשר מקרים בשנה. אבל המשנה אומרת, שלא מפגרים, אפילו החכמים - אם לא היה מוראה של מלכות היו אוכלים אחד את השני.

בעומק נפשו של אדם יש רצון להרע לזולתו, הא, בעומק נפשו של אדם יש בו רע שהוא רוצה להרע לזולתו. איפה אתם רואים את זה? כשיש אגרוף, תן לו תן לו תן לו... כולם מעודדים שישחט אותו, יהרוג אותו, מבסוטים שהוא מרביץ לו. נכון או לא נכון? וכל התחרויות אתה רואה אנשים מעודדים שיהיה חביט כמה שיותר, מאיפה זה בא? מהרוע שיש באדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. רע! צריך לעקור את זה. אנשים רואים אחד שהחליק, כולם צוחקים, ראיתם פעם מישהו החליק וכולם בוכים? אין דבר כזה. אחד החליק, איזה קטע, איזה קטע, ראית יבבבי, .... אתה יודע מה היה, בא אספר לך, יו ויושבים וחוזרים עוד פעם, לא לא ספר איך זה היה, הוא אומר הוא עלה ככה תיק... וכולם צוחקים. ראיתם מישהו בוכה שמישהו נפל? מה פתאום, מתעלפים מצחוק, מבסוטים. רע, רע כל היום. צריך לעבוד על המידות.

אדם מוכן אפילו לסבול בעצמו והעיקר שחברו ינזק. לא לי ולא לך. אתה יודע מה, לא לי ולא לך, מוכן להפסיד העיקר שיהיה רע לחברו. העיקר שיהיה רע לחברו. איייי. ואם נבדוק את עצמנו נראה באמת כמה אנחנו קרובים למידה הזאת, כמה אנחנו קרובים למידה הזאת.

איך אני יודע? מי פה לא מדבר בכלל לשון הרע על אף אחד? יש פה מישהו כמו החפץ חיים? אם אין אז אנחנו מדברים. אז אם מדברים, קוראים לזה לשון הרע, מה זה לשון הרע? שאומרים רע על אחר. מה זה עושה לשון הרע? מזיק לו, מפרסם גנותו, אומר מעשיו, לא מתכוון לתקנו, רק לפרסם רעתו. זה רע. זה יותר גרוע מרוצח. יותר גרוע מרוצח. למה? רוצח אם רצח בן אדם אפילו בדם קר, יכול להיות שיהיה לו חלק לעולם הבא, אם זה רק העבירה שלו שהוא רצח בן אדם, הוא דתי נגיד והוא רצח בן אדם, הוא לא מאבד את העולם הבא. אבל בעל לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא. יותר גרוע מרוצח.

אדם אומר מה עשיתי, אני רק אמרתי כמה מלים עליו, זה האמת, אני לא משקר, אמרתי את האמת. אבל להגיד את האמת זה לשון הרע, אם זה לא לתועלת, לתועלת האדם שאתה מדבר, נגיד שאתה רוצה להציל אותו מעבירה וניסית לדבר על ליבו וזה לא עוזר ואתה לא מצליח, אז אתה פונה למישהו אחר שאתה חושב שיש לו השפעה שישפיע עליו לטובה, לתועלת. אבל אם אתה מפרסם את גנותו סתם, שידעו, ואין בזה שום תועלת ואתה גם לא מציל מנזק, אתה לא מציל אחרים מנזק שהוא עלול לעשות להם, אז למה אתה אומר?

דברי לשון הרע, הם בגדר איש את רעהו חיים בלעו. אתם יודעים שבן אדם יכול להרוג את החבר שלו באף? אדם יכול להרוג את חברו באף, כתוב בפסוק "כי באפם הרגו איש". שואלים בן אדם תגיד מה אתה אומר על פלוני אלמוני? הוא עושה עם הנוחרה ככה, זהו, לא צריך להסביר, גמר עליו, כבר לא יעשו איתו עסקים, לא ידברו איתו לא יתקרבו אליו, שום דבר, גמרו את הכל. תגיד לי הבת של פלוני היא בסדר? אפשר לקחת אותה לשידוך? הוא לא אמר כלום, אין לה שידוך. אפשר לקבל את פלוני לישיבה?  נגמר, הוא לא יכנס לישיבה. חתך לו את החיים, עם הנוחרה. מה זה, זה לא איש את רעהו חיים בלעו? ולפעמים מדברים מענינים שנוגעים לנפש חברנו ולא נמנעים מכך, לפעמים זה בנפשו. ואדם מדבר ויכול לגרום למיתתו אפילו של הבן אדם, לא במישרין, בעקיפין, ע"י זה שימנעו מלעזור לו.

ואנחנו לא מרגישים בכלל שיש חטאת בידינו, לא מרגישים. אין זה כי אם מאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ונמצא באדם רוע ופחיתות שמתאימים לבעלי חיים ממש. אז אם לא מורא מלכות, אוי ואבוי, אם היה פה חוקי הג'ונגל לא היו נשארים הרבה אנשים, כולם פה היו אריות. טורפים.

המדרש אומר, הקב"ה אמר למשה, קח לך את יהושע בינון ועשה משה בטוב עין, משל למלך שאמר לבן ביתו, תן לפלוני סאה של חיטים. הלך ונתן לו סאתיים - כפול, אמר הקב"ה למשה, וסמכת את ידך עליו, על מי? על יהושע בינון, מה אמר לו? וסמכת את ידך - יד אחת, מה עשה משה? ויסמוך את ידיו ויצווהו. לקיים מה שנאמר "טוב עין הוא יבורך", עין טובה היתה למשה.

יש לפעמים שהפוליטיקאים מסכמים ביניהם חצי קדנציה, וכשמגיע החצי והוא צריך לפרוש והשני יעלה, ראיתם מישהו שסמך את ידיו על השני ובירך אותו, נתן לו מי שברך? בדרך כלל הם לא מפסיקים את הקדנציה, ומתחיל מלחמה ומחפשים עצות איך לא להחליף, אבל שיברך אותו בטוב עין? משה היה מנהיג היחיד ברמה שאין כדוגמתה, ולא קם כמשה עוד, הוא צריך עכשיו להמליך תחתיו את יהושע בינון, עכשיו הוא יודע שיהושע בינון זה התלמיד שלו, זה פחות ממנו בהרבה, כי משה נמשל לחמה ויהושע ללבנה, כידוע לכם ללבנה אין אור עצמי, רק השתקפות של הקרני האור של השמש בלבנה, ז"א יהושע בינון אין לו מעצמו כלום רק מה שנתן לו אור משה רבינו. וה' אומר לו ביד אחת, והוא הולך לברך בשתי ידיים, זה טוב עין. זה טוב עין. זו המדרגה העליונה של טוב עין.

משה רבינו רצה להוריש את התפקיד שלו, את המנהיגות לבנים שלו, לבנים שלו, והקב"ה אמר לו לא, לא, לא, לא, קח את יהושע, לא לא לא, למה בנים לא? נוצר תאנה יאכל פריה, הבנים שלך לא היו כמו יהושע בינון - נער לא ימיש מן האהל, שלא הפסיק מן התורה, והיה דבוק אליך יותר מהבנים שלך. ואפילו כשמשה עלה להר סיני, והוא הודיע שהוא יבוא עד ארבעים יום, אז הוא לא חיכה יהושע באהל, הוא חיכה ליד ההר לבד, שלא להפסיד רגע אחד מרגע שירד משה רבינו. להיות הכי קרוב למשה, הכי סמוך למשה. נו, אז כשאתה אומר רבש"ע, אני רוצה שהבנים שלי יהיו תחתי, וה' אומר לא, קח את יהושע, איך הוא צריך להיות בפנים משה רבינו עכשיו? אתם מכירים באידיש את המילה מברטם, שבן אדם עושה ככה, אתם מכירים את הילדים שעוזבים את החדר ועושים ככה והולכים? משה רבינו אומרים לו לא, לא הבנים שלך, איך הוא היה צריך ללכת? הוא היה צריך להיות שמח, הוא צריך להיות טוב לב, הוא היה צריך לברך את יהושע שלוקח כאילו את התפקיד מהבנים שלו? בלי שום דבר, בשמחה, עם ברכות ועם שתי  ידיים, לא יאומן כי יסופר, זה לא אנושי, לא אנושי. הוא נקרא איש האלקים.

כשה' אומר לו "עלה אל הר העברים וראה את הארץ" הוא היה צריך משה לכעוס על עם ישראל, כי למה הוא לא נכנס לארץ? בגלל מי מריבה, בגלל שהם ביקשו מים, ובגלל שהם לחצו עליו יותר מידי, הוא טעה במקום לדבר אל הסלע הוא הכה על הסלע, ובגלל זה הוא הפסיד את הכניסה לארץ. מי גרם לו? ישראל. אז מה הוא היה צריך? לכעוס עליהם, בפרט ברגעים האחרונים שעכשיו הוא עומד ורואה את הארץ והוא רואה שהוא לא יכול להכנס, אז זה מזכיר לו מי גרם לו, זה מזכיר לו מי גרם לו. באותה שעה הוא מברך אותם. "זאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים את בני ישראל", זה איש אלקים, זה לא אנושי, איפה רגשות? איפה הרגשות? אין. טוב עין.

רואים מכאן כמה יקרה וחשובה מידת טוב עין, שעל ידה אדם נמנה מהתלמידים של אברהם אבינו, כל מי שמתברך במידה זו, קרוב מאד שישיג שלמות בכל הענינים, ז"א היא מידה יסודית שאיתה ניתן להשיג את כל שלמות המידות, בין ממה שנוגע בין אדם לחבירו, ובין מאשר נוגע לבין אדם למקום. כי בעל טוב העין שמח ומרוצה בהנהגת השי"ת. שמח ומרוצה בהנהגת השי"ת. ה' נותן לו מעט - שמח, מלקה אותו ביסורים - שמח, ממעט במזלו - שמח, איך יכול להיות כזה דבר? אומרת המשנה, איזהו עשיר השמח בחלקו, זה חלקו, זה חלקו שהקב"ה נתן לו, עם זה אתה צריך לעבוד אותו. עם מיעוט ממון, עם מיעוט חופשיות, עם לחץ, עם יסורים, כן, כן, אני רוצה שתעבוד אותי במצב הזה, ככה אני רוצה. אז מה אומר האדם, אם יהיה לי ככה ויהיה לי ככה אני אוכל לעבוד את ה', לא. הוא רוצה שתעבוד ככה.

כמו שאחד עשיר שירד מנכסיו בא אצל הח"ח ובכה,  ואמר לו רבש"ע לקח לי את הכסף, לקח לי את הכסף, עד עכשיו הייתי נותן צדקה הרבה ואני רוצה להמשיך לזכות את הרבים והכל והכל והקב"ה לקח לי את הכסף, אז אני מבקש ממך, רבי, תתפלל עלי שיחזיר לי את הכסף. אז הח"ח אמר לו, תראה, הקב"ה ניסה אותך עד היום כשהיית עשיר, והוא ניסה אותך בזה ועמדת בזה מצויין, הצלחת, אבל עכשיו הוא רוצה לנסות אותך בעוני, אני מקווה שתצליח גם בזה.

אדם בוחר את הנסיון שלו? הקב"ה מנסה כל אחד ואחד כפי שהוא מבין, מה שצריך, אתה צריך לעבוד את הקב"ה בכל מצב. לכן המשנה אומרת, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, אם תעמוד בנסיון העוני, אין ספק שהקב"ה ינסה אותך בעושר. למה? כי אם עמדת בעוני ולא בעטת, לא מרדת, לא אמרת לו ולי את הלא, אז איך אתה רוצה שהוא ילמד כמוהו, הוא לומד עם מזגן, אני אין לי מזגן, הוא יש לו כסף אני רץ אחרי חובות, הוא יש לו ככה אני אין לי ככה, איך אתה רוצה שאני אעבוד? אם אדם לא בעט מעוני גם כשיהיה לו עושר הוא לא יבעט, אז ה' יתן לו.

לכן להגיע למידה זו יתכן רק ע"י אמונה בהשגחת השי"ת, אם מאמינים שה' משגיח על כולם ועושה עם כל אחד מה שראוי לאחד, האדם הזה יוכל לעבוד את הקב"ה בלי שום ספק.

במסילת ישרים כתוב, שהדרך להתמודד עם מידת הקנאה היא, לו ידעו ולא יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואפילו כמלוא נימה, והכל כאשר לכל מה' הוא, כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל. מישהו מאיתנו מצטער שהוא לא נולד לבית המלכות הבריטי? מישהו מאיתנו מצטער שהוא לא נולד אובמה? לא מצטערים. מישהו מצטער למה הוא לא ברלסקוני? מישהו מצטער? מישהו מצטער למה הוא לא ראש הבורסה? לא. מישהו מצטער למה הוא לא ביבי? לא. מישהי מצטערת למה היא לא ציפי ליבני? אף אחד לא מצטער. אז למה אתה מצטער למה יש לחבר שלך קצת יותר ממך, למה אתה מצטער? אם כבר תצטער על דברים גדולים. אתה מצטער על דברים קטנים, למה הוא מודל 2010 ואני 2007, למה הוא קומה ג' אני קומה ב', למה הוא בשלחן ליד החלון ואני באמצע האולם? למה ולמה ולמה ולמה ולמה. למה אתה מקנא? למה אתה בצער? למה אתה מצטער?

המאמין האמיתי אין לו אלא רצון השי"ת, אבל אין הרבה אנשים שמצטערים למה הוא תורם ואני לא תורם. למה הוא זוכה במצוות ואני לא. למה הוא מזכה את הרבים ואני לא, למה הוא מתפלל עשר דקות ואני שלש, בזה - אין צער. למה? כי זה מצוות, ויצר הרע לא רוצה שיהיה קנאת סופרים תרבה חכמה, הוא רוצה קנאה זולה ופשוטה, והוא לוקח את אותה מידה שיכולה להביא אותך להשיגים הכי גדולים ולוקח אותה איתך לכיוונים השליליים. לכולנו יש קנאה, השאלה במה מקנאים, יש אחד מקנא זה גמר כבר את כל הש"ס, תראה בן 13, אני בן שבעים עוד מעט לא גמרתי מסכת, הוא היה צריך לבכות, הוא היה צריך לקנא, והוא לא מקנא בזה. אבל אם ההוא הרויח והוא לא, הוא מקנא. בתורה אם תקנא זה יועיל לך, כי אתה יכול להגיע גם למה שיש לשני. אבל בחמריות אם תקנא אתה לא יכול להגיע למה שיש לשני, כי מה שנגזר בשמים זה מה שיהיה לך, אם לא נגזר אתה יכול להשתדל כל החיים לא תגיע, אבל ברוחניות - רק ההשתדלות תביא אותך להישגים. זה לא גזירה מהשמים, זה ביד שלך. תעבוד - יגעת ומצאת האמן. זה תלוי בך. אז קח את הקנאה ותשתמש בה לדברים הטובים. אבל מה לוקחים אותה? עם יצר הרע לכיוונים השליליים. לכן המאמין האמיתי אין לו אלא רצון השי"ת, לא מעניין אותו כלום, מה שה' רוצה ממני, מה שהוא נותן לי, מה שהוא רוצה ממני אני אעשה, לא מעניין אותי מה יש לאחרים אין לאחרים, את מי זה מעניין בכלל? נתנו לך חיים פרטיים? מה אתה עושה שיתוף? מה אתה עושה פייסבוק? אתה לבד? תחיה לבד.

"ויוותר יעקב לבדו" כמו שה' יוותר לבדו, זה מידת לבדו, לא תלוי באחרים. מכיר מה הוא צריך לעשות ועושה.

ומכיון שהמאמין האמיתי שרואה שרצונו יתברך בהצלחת זולתו, אז נהפך גם זה רצונו, הוא מבסוט אם ה' נתן לו את זה, יבורך למה לא? כל המידות נובעות רק מחסרון אמונה, שסובר שחברו מקבל ולוקח מעצמו, לכן הוא מתקנא בו, והוא לא מבין שמן השמים נתנו לו, הוא לא יכול לקחת אם לא הסכימו בשמים. שאפילו ריש גרגותא מן שמיא מוק מילי, אפילו התפקיד הכי פחות, להיות דולה דליים מהבאר, אפילו תפקיד כזה שמקבלים שכר מינימום, גם זה תפקיד שניתן מן השמים.

זה מה שאמר חבקוק, בא חבקוק הנביא והעמידן על אחת - "וצדיק באמונתו יחיה" בשעה שזוכה לאמונה אמיתית, אפילו שאר המידות הרעות רחוקים מאיתו, ולכן הכל תלוי באחת והיא האמונה.

אני רוצה לסיים במעשה. ואני אשאל שאלה. שאלה. אם אדם זוכה לדוגמא בפיס, כולם רוצים לזכות בפיס אפילו שהם לא קונים הגרלה, והוא זוכה בפיס, שמעתם על מישהו שהרויח בפיס ותרם את כל הכסף למפעל כזה או למפעל כזה או למפעל כזה? ממה שעד היום שמענו בעולם, מישהו שמע? שמעתם דבר כזה? לא שמעתם, נכון? עכשיו אני שואל אתכם שאלה, אם מישהו מכם היה מרויח עכשיו או זוכה בעשרים אלף שקל, יש מצב שהוא יתן את כל העשרים אלף שקל למישהו או למשהו, יש מצב כזה? יש? אה, אתה רוצה שאני אתן לך את העשרים בשביל שאני אנסה, הבנתי, ז"א עד היום לא קיבלת בחיים עשרים אלף, אם קיבלת בחיים עשרים אלף תראה לי מה עשית עם עשרים אלף שאניא דע, או, זה חשוב מאד. אם מישהו היה מקבל חמישים אלף בן אדם היה יכול לתת את כל הכסף לאיזה דבר? אני יודע לאן צריך לתת, אבל השאלה מי יכול לתת, חמישים אלף לא שיש לו מיליונים אז הוא נותן חמישים אלף, לאחד שיש לו את החמישים אלף שהוא קיבל עכשיו ואת כל זה הוא נותן, מאה אלף, מאה אלף, כן, כולם יודעים את מה שאת אומרת, אין פה אחד שחושב שהוא יקח כסף איתו לעולם האמת, אבל כולם משאירים אותו פה. ברור, ברור, אי אפשר לעבוד 24 שעות, אבל אי אפשר.

ש. (התחלה לא שומעים) אלף דולר שהיה לי, כל כך אבא שלי היה מספר על קדוש ברוך ושמשה רבינו קיבל בהר סיני את תורת אמת שלנו, ואני אמרתי, בואי אני אתרום את זה, נקנה כלבותן שאמרו לי שמה לא הולך, לא יכולים לבנות, אף אחד לא קונה, כי שמה, מאיפה אני עולה חדש הייתי, לא ידעתי ששמה מזויפים משקרים, לא ידעתי, אני אמרתי בא נקנה, פעם בשנה אני הולך שמה עם המשפחה, עם הילד, עם הבת שלי בהר עולים בהר, נוסעים שמה, וקרוב שמה הר סיני, ושמה אני יראה אותו ככה, אי אפשר לראות, אי אפשר לראות את הקב"ה, אז עשיתי מצוה כזה

הרב: ובסוף עבדו עליך ולא היה כלבוטל, כלה בדין כלב. עכשיו הבנתי הבנתי, עכשיו מה כן, אבל העשרים ושבע אלף דולר הלכו לטובה אישית, כמובן ליד הקב"ה, טובה אישית, להיות במלון פעם בשנה שבוע ימים זה נפלא, זה טובה אישית. אבל זה לא מה שאמרתי. האם יתכן שבן אדם יעבוד עשרים שנה עבודה, ומגיע לו פיצויים מאה חמישים אלף פיצויים, ואיך שהוא מקבל את הפיצויים הוא תורם אותם לשופר, יכול להיות דבר כזה? לא יכול להיות דבר כזה. אפילו ששופר זה ארגון גדול שעושה הרבה להצלת יהודים והציל כל כך הרבה ועשה ופועל, והכל וזה מביא הרבה הרבה רווחים רוחניים ושכר לעולם הבא וכו' וכו' וכו', אין. בן אדם לא יכול לעשות כזה מעשה. לא יכול. אז אני רוצה להגיד לכם יהודים יקרים, שבתוך הקהל הזה יש זוג שהאשה עבדה עשרים שנה, קיבלה פיצויים ותרמה את כל המאה חמישים אלף לשופר. ואיך היא תרמה? ואיך היא תרמה? איך היא תרמה? היא צלצלה לארגון, ואמרה שלום, אני רוצה לתרום 150 אלף שקל, איך אני עושה את זה? אז הפקיד אמר לה לא יודע מה אמר לה, בקיצור נודע לי שיש דבר כזה במשרד שמדברים שכאילו מישהו תרם 150 אלף שקל, לא היה דבר כזה מאז שהוקם המשרד לפני 25 שנה בערך, לא היה דבר כזה, מכל מקום, אז אמרתי מי, מי זה אמר לכם? אמרו פלוני אלמוני אמר לפלוני אלמוני, אמרתי זה עבדו עליו, תביא לי אותו, שאלתי אותו איך היה הוא מספר לי איך היה. אמרתי והיא לא ביקשה ברכה? היא לא ביקשה לדבר עם הרב ולא כלום? אומר לא, היא אמרה שהיא רוצה לתרום 150 אלף, נתתי לה פרטים איך עושים וזהו. אמרתי תביא לי טלפון, צלצלתי, אז היא אומרת כן, מה קרה? קרה משהו? לא. פשוט מאד, אנחנו מעריכים את העבודה שאתם עושים, אבל בכל אופן זה פיצויים, זה עשרים שנה, אפשר להרחיב דירה, אפשר לקנות רכב חדש, אפשר לקנות לילדים, אפשר לעשותה רבה דברים, עשרים שנה! עשרים שנה. בלי ברכות, בלי שום דבר, בלי תגמול, בלי סופי שבוע בחינם, כלום, נתינה פשוטה - זה מה שצריך לעשות, זה מה שאני עושה, שלום על ישראל. אה, שמעתם דבר כזה? זה אנשים בארצנו, לא יאומן כי יסופר. עד היום אני לא נרגע מהתפעלות. אז כמובן, בירכתי אותם לאין שיעור, וכמובן שהזמנתי אותם לבוא איתנו לסופי שבוע, והם באו, והיה לי שמחה גדולה, ופעם אחת סיפרתי את המעשה והם ברחו מההרצאה. לא רצו שידעו מי הם ולא רצו שיתפרסמו ולא שום דבר. וגם עכשיו הם ברחו, זה טוב עין, זה טוב עין. זה המידה של התלמידים של אברהם אבינו. אבל לא כל אחד זוכה, לא כל אחד יש לו מידות כאלה, להיות מתלמידי אברהם אבינו זה לא קל, לא קל, לא קל. אז ז"א אדם צריך להבין, טוב עין זה נמדד בהרבה אופנים, אבל במקום שאדם יהיה אגואיסט וידאג לעצמו, ופה מדובר שזה מאה אחוז מגיע לו כי הוא עבד על זה, זה שלו, זה שלו ביגיעה כפיים, זה לא זכיה, זכיה זה יותר קל, כמו שזה בא ככה זה הלך, אז לפחות הלך דבר טוב, אבל עשרים שנה הבן אדם עובד, ולא תגידו שהמשפחה משופעת בנכסים, יש להם ילדים, וצריכים כמובן לחתן, אתם יודעים שאנשים כבר מכינים כבר לילד העשירי כבר מעכשיו וכו', מה עם העתיד? מה יקרה? ואם יהיו חולים ואם יהיה ככה, כל הדמיונות שיש לאנשים. מרגע שנתקבל תק, רגע אחד לא חיכו, ישר לשופר.

אז יש לי עוד הזדמנות לברך אותם, ולומר שיצליחו בכל מכל כל וה' ישלם להם אלף פעם יותר ממה שנתנו לנו.

אני קודם כל מודה לכם על ההקשבה, וזה מראה שיש לכם מידות טובות שסבלתם אותי, ועכשיו נראה אם תסבלו את הרב יוחאי, בכבוד כבוד הרב.