בני ברק - בני ברק - מלון ויזניץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אם בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

24,000 תלמידים היו לרבי עקיבא,

מעכב עד אנתיפרס.

מכולם בפרק אחד מתו.

למה?

שהייתה עיניהם צרה אלו באלו.

ובסוף העמיד שבעה,

רבי מעיר, רבי יהודה וכו',

אמר להם,

בניי,

הראשונים לא מתו אלא שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו.

תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם.

עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה.

אז רואים שהיו פרוסים תלמידיו של רבי עקיבא, מהצפון לדרום,

24,000 תלמידים, תנאים קדושים.

כולם מתו בפרק אחד בגלל שעיניהם הייתה צרה אלו לאלו.

דהיינו, עיניהם צרה בתורה של חברו.

ויש גרסה אחרת,

שלא נהגו כבוד זה בזה.

גם זה הולך על אותו מובן.

המערשע מביא בחידושי אגדות

שכיוון שלא חשו כל אחד על כבוד התורה של חברו, לכן מתו.

והם מתו בהשגחה בפרק אחד דווקא,

כדי שלא יגידו שהם מתו כדי לגונן על הדור,

אלא הם מתו בעוונם.

לכן הם מתו בפרק אחד.

ולמה מתו בזמן הזה?

אומר המהר״ל מפראג,

שהזמן הזה הוא מורה על כבוד התורה.

וכיוון שלא נהגו כבוד בתורה,

מתו בזמן הזה.

ונראה להבין קצת מה קורה פה.

משמע מדברי החכמים שהם ודאי לא הרגישו שיש בהם איזה חטא.

חבריהם גם לא הרגישו.

רבי עקיבא גם כן לא ידע מזה.

שהרי רק לאחר מכן הוא קרא ליתרת התלמידים ואמר להם,

בניי,

תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם של הראשונים.

לא מפורט מה הוא אמר להם.

אבל יש מקום שהוא אומר שעיניהם הייתה צרה אלו באלו.

מה כתוב שהם עשו? עמדו ומילאו

את כל ארץ ישראל בתורה.

היה צריך להגיד

שהתחילו לכבד אחד את השני.

אם זאת הייתה הבעיה,

אז היה צריך להגיד שזה מה שהם עשו.

אבל כתוב שהם עמדו ומילאו את כל ארץ ישראל בתורה.

משמע שמה שהיה חסר

זה היה הפצת התורה בכל ארץ ישראל.

זאת אומרת למדו, אבל למדו לעצמם.

ולא למדו לכלל הציבור.

וזו משמעות גם שלא נהגו כבוד זה בזה, כביכול אפילו אם לחברו

לא נוהג כבוד בתורתו, כל שכן מי שאין בו תורה.

ועל זה מתים 24,000 תלמידים,

שזה אומר שלמעלה מ-600 לוויות יצאו בכל יום.

מגפה כזאת לא הייתה בישראל.

ועד היום אנחנו מתאבלים על זאת,

אבל הבעיה שאנחנו לא מתקנים את הבעיה.

גם אנחנו לוקים בזה.

זאת אומרת,

כתוב בגמרא ביומת ט'

שמקדש ראשון מפני מחריו

מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

מקדש שני, היו עוסקים בתורה, במצוות וגמילות חסדים.

מפני מה אחריו?

מפני שהייתה בו שנאת חינם.

ללמדך ששנאת חינם היא כנגד שלושת העבירות הקשות ביותר.

ואם נתבונן,

אז גם זה היה בתלמידי רבי עקיבא.

כי צרות עין של אחד בחברו, מאיפה זה נובע?

משנאת חינם.

בעת שיש לאדם אהבת הבריות,

אין מקום לקנאה וצרות עין.

והרי מובא בחכמים, בסנהדרין קה,

אין אדם מתקנא בבנו ותלמידו,

מפני שאהבתו לבנו ותלמידו מונעת ממנו קנאה וצרות עין.

רבי יוחנן

ורבי אליעזר אמרי תרוויהו.

ראשונים נתגלה עוונם, נתגלה קיצם.

אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם.

מפורש

שמידה זו של שנאת חינם הייתה נסתרת מאיתם, כי לא נתגלה.

לא נתגלה עוונם.

זאת אומרת, הם לא חשו והרגישו שמשהו לא בסדר.

וזו שנאת חינם, על זה חרב הבית.

עוסקים בתורה, בגמילות חסדים,

אבל מכל מקום

זה החריב את הבית.

רבנו סעדיה גאון, באמונות ודעות, אומר שמאותה סיבה שחרב הבית,

רק אם יתקנו את הסיבה הזאת, יבנו את הבית.

אבל כל זמן שלא יתקנו, לא ייבנה הבית.

אז שנאת חינם עדיין בינינו.

מה זה שנאת חינם?

מה זה, אנחנו באמת שונאים אחד את השני?

אז קודם כל,

יש מקום נוסף שמסביר לנו מה זה שנאת חינם.

הגמרא ביום השם אומרת,

וכי במקדש ראשון לא הייתה שנאת חינם?

והרי כתוב, מגורי אל חרב היו את עמי.

ואמר רבי אלעזר אלו בני אדם

שאוכלין ושותין זה עם זה.

מסיבת מרעות, יושבים ביחד,

אוכלים ושותים,

אבל דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם,

מה שאצלנו קרוי היום עקיצות.

הוא עוקץ אותו קצת.

הרי שהייתה בהם שנאת חינם.

זאת אומרת, אפילו שיושבים ביחד,

לומדים ביחד,

באמת מזמינים אחד את השני לביתו של השני,

אבל יש ביניהם עקיצות,

דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם,

זה נקרא שנאת חינם. אתה לא דואג במאה אחוז לכבודו של הזולת.

לא אכפת לך לעקוץ אותו קצת, שהוא יתאדם קצת ככה, ייעלם קצת,

לא מפריע לך.

אז זה נקרא שנאת חינם.

אז אם כן,

מבואר שזה היה בבית ראשון, הגמרא מתרצת למה באמת לא חרב הבית הראשון מסיבה זו,

משום שזה היה רק בנשיאי ישראל.

זאת אומרת,

נשיאי ישראל היו מתנהגים כך,

אבל שאר העם לא.

בבית שני זה כבר התפשט עד שזה נהיה בכלל ישראל.

אז אם כן רואים

שזה שנאת חינם.

עכשיו,

יוצא מכאן שהייתה פה קנאה,

הייתה פה צרות עין

כלפי תורה של חברו, אי כבוד.

ומה פירוש שנאת חינם? הרי ראינו שזה לא שנאה ממש, כי יושבים ביחד.

אלא אם נסביר את זה כמו שכתוב אצל לאה.

מה כתוב אצל לאה?

וירא השם כי שנואה לאה.

וכי אפשר לומר שיעקב אבינו היה שונא את לאה, ממש שונא.

חלילה לומר זאת, אלא כיוון שאהבתו לרחל הייתה יותר מאהבתו ללאה,

אז כלפי אהבת רחל זה נחשב לשנואה.

זאת אומרת, מה מרגיש זה שהוא פחות נאהב?

הוא מרגיש שהוא שנוא.

ואנשים מרגישים כי כמיים לפנים,

לפנים, כן לב האדם לאדם.

יוצא שחסרון במידת אהבה זה גם שנאה שעליה אפשר שיחרב הבית.

רבי יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק לברכה,

אומר שהשנאת חינם שהייתה בזמן חכמים,

חכמים,

זו הייתה שלא היו מוכיחים זה את זה.

או כמו שאומר השלה הקדוש בהקדמה לספרו

היו שריה כאיילים

מה איילים?

אייל זה שם ראשו תחת זנבו של זה

כך הם היו, אף אחד לא מסתכל על השני להוכיחו

לא מוכיחים אחד את השני

בעניינים חיצוניים מוכיחים

זאת אומרת אם רואה כתם בבגדו של חברו או קרע

או משהו שנפגם אצלו הוא אומר לו הנה סליחה יש לך פה זה אפילו מנקה לו לבד

אין לו שום בעיה עם זה

אבל אם רואה אותו מדבר בקדיש הוא לא יגיד לו מילה וחצי מילה מה לי להגיד לו למה אני צריך להעיר לו למה אני צריך להסתכסך עם אנשים

אם הוא יראה אותו עושה מעשה שלא ראוי או מתנהג שלא כראוי

לא יעיר לו

אומר רבי יונתן אייבשיץ, זו שנאת חינם,

כי בקלות אתה יכול להוציא אותו מגיהינום לגן עדן.

למה אתה לא מעיר לו להצילו,

להועילו,

להושיעו?

למה אתה לא עושה זאת?

למה על הבגד שלו אתה חס?

למה על הרכב שלו?

למה על הבית שלו?

למה על נשמתו לא?

זו שנאת חינם.

זאת אומרת, אדם שיכול להוכיח את חברו לטובתו,

והוא לא עושה זאת,

זאת שנאת חינם.

אני צריך לדאוג לגן עדן שלו?

אם הוא רוצה גיהינם, שילך לגיהינם. אני צריך להגיד לו את זה? צריך לריב עם הבריות?

כל אחד אני אעיר לו?

חוץ מזה אני לא הכי כשר.

יגידו ליטול קורה מבין עיניך, בשביל מה אני צריך את זה?

אבל אם אני אגיד לו שיש לו כתם, הוא יודה לי.

אם אני אעיר לו, הוא לא יודה לי.

ומה אני מחפש?

אני מחפש כבוד. מה, אני מחפש לריב עם הבריות?

זה שנאת חינם, אומר רבי יונתן הייבשיץ.

אז את אומרת, מפה אנחנו רואים שזה היה גם אצל תלמידי רבי עקיבא,

ולכן,

רחמנא ליצלן, זה מה שקרה בפרק אחד, ועוד אצל הרבה הגדול,

רבי עקיבא, שאמר להם,

ואהבת לרעך כמוך,

זה כלל גדול בתורה.

והם לא הרגישו

כלל וכלל שזאת הבעיה.

אז אם כן,

נתקדם הלאה ונראה

כמה דברים.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

אמור לישראל,

בניי,

עסקו בתורה,

ואין אתם מתייראים משום אומה.

אם אנחנו בעזרת השם נעסוק בתורה כפי שהשם רוצה,

אז שום אומה ולשון לא יכולים עלינו כלל וכלל.

ואין אתם מתייראים משום אומה.

ועכשיו אומר המדרש,

אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה,

לא הייתה תקומה חס ושלום לשונאי ישראל.

כי אם כולם היו צריכים להיות עמלים בתורה,

מי יכול שכולם יהיו עמלים בתורה?

אז חלילה עץ חיים היא,

למי?

אם היה כתוב לעמלים, אין תקומה.

אבל כתוב למחזיקים בה.

זה יותר קל.

אילו נאמר,

עץ חיים היא למחזיקים בה, כמו שאמרנו.

אבל אילו נאמר, אשר לא ילמד,

אשר לא ילמד, לא הייתה תקומה חס ושלום לשונאי ישראל.

אלא אמר, אשר לא יקים

את כל דברי התורה הזאת לעשות אותם.

כתוב, ארור אשר לא יקים

לעשות את דברי התורה הזאת.

אם היה כתוב, ארור אשר לא ילמד, אוי ואבוי, מי יהיה נשאר?

לכך נאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה.

אז זאת אומרת, עצם זה שאדם מחזיק תורה,

מעמיד תורה, מקיים תורה,

דואג לתורה,

האדם הזה זוכה שהוא נתלה באילן החיים.

עכשיו רב הונא שואל,

אם נכשל אדם בעבירה,

חייו מיטה בידי שמיים.

מה יעשה עכשיו?

רופא לא יכול לעזור,

כי אם אדם מתחייב מיטה, אין מה לעשות.

מה יעשה ויחיה?

אומר, אם היה למוד לכרות דף אחד, קורא שני דפים.

אם היה למוד לשנות פרק אחד, ישנה שניים.

ואם אינו למוד לכרות ולשנות, מה יעשה הרי הוא עלול למות?

אדם שלא למוד לכרות ולשנות, לא יודע, לא לומד,

מה יהיה איתו?

אומר, ילך ויעשה פרנס על הציבור וגבי של צדקה

והוא חי.

מה פירוש? יעמיד תורה, יזכה את הרבים, ידאג שאחרים ילמדו.

אם יעשה כן, יחיה, תתבטא לגזירה של מיטה.

הוא לא יודע ללמוד, הוא לא לומד,

הוא לא יודע לשנות,

לא למד, מה תעשה? מה תעשה? תנצל.

אומר, יהיה פרנס על הציבור, או

יעסוק בצדקה, יהיה גבי צדקה.

שאילו נאמר ארור אשר לא ילמד, לא הייתה לו תקומה,

אלא ארור אשר לא יקים,

אבל להקים הוא יכול.

אילו נאמר עץ חיים לעמלים בה, לא הייתה תקומה,

אבל כתוב למחזיקים בה,

כי בצל החוכמה, בצל הכסף.

אלה שזוכים להחזיק תורה, ולאו דווקא עשירים,

אלה שזוכים להחזיק תורה,

אלה

זוכים גם להיות בצל החוכמה,

ממש אצלם ביחד,

ואפילו יש להם זכויות יתרות בכמה דברים.

אמר רבי אחא,

בשם רבי תנחום בא רבי אחייה,

ופה זה מפחיד עכשיו.

למד אדם

ולימד

ושמר ועשה.

תלמיד חכם גדול,

למד ולימד, שמר ועשה, קיים את כל המצוות, אין לו שום עוונות. צדיק אמיתי, אמיתי, אמיתי.

והייתה סיפק בידו למחות

ולא מיחה.

מה שאמר רבי יונתן אייבשיץ,

מה שאמר אשלה הקדוש.

אם הייתה לו אפשרות למחות באחרים על מעשיהם הלא טובים ולא מיחם,

הייתה לו אפשרות להחזיק ולא אחזיק,

אפשרות להחזיק תורה ולא אחזיק, הרי זה בכלל ארור.

מה זה ארור?

עמדו 600,000

בני ישראל

בהר גריזים והר עיבל, ומשה ואהרון, ואהרון ברית ה'

וערערו את מי שלא יעמיד את התורה, מי שלא יקים את התורה.

לא מי שלא ילמד, לא מי שלא יבין, לא מי שלא יעיין ולא מי שיהיה עמל,

אלא מי שלא יחזיק תורה,

לא יקים את התורה במקום שהוא יכול,

לא ימחה בעוברי עבירה.

האדם הזה ארור. מי קילל אותו? כל ישראל.

רבי ירמיה אמר בשם רבי יחיא לא למד אדם אז ודאי שהוא גם לא לימד

ולא עשה ולא שמר

חילוני

גורנישט מיד גורנישט

לא עשה כלום

ולא לימד לאחרים

ולא הייתה סיפק בידו להחזיק והחזיק

אין לו כדי להחזיק אבל הוא עשה מאמצים להחזיק

אז יש מפרשים את זה בכמה אופנים

אחד שבאמת הוא חילוני אחד שלא יכול היה ללמוד אחד שהיה חולה כל מצב שטרף יכול להעמיד

והאדם הזה לא היה סיפק בידו לא הייתה לו אפשרות

להחזיק ובכל אופן החזיק תורה

לא היה בידו למחות ובכל אופן הוא מיחה הרי זה בכלל ברוך

ברכו אותו כל ישראל משה ואהרון ואהרון ברית השם עכשיו ציירו לכם את הציור

עומד פה צדיק

תלמיד חכם גדול למד ולימד שמר ועשה אין לו עבירות

ועומד לידו פראייר מה שנקרא

וכל ישראל מקללים את התלמיד חכם ומברכים את החילוני

שמעתם פעם דבר כזה?

זה מה שכתוב

למה?

כי הקדוש ברוך הוא ציווה להעמיד תורה, להקים תורה, לעשות למען התורה

זאת אומרת בן אדם גם ש...

אין לו אפשרויות ואמצעים. לעשות שיעור תורה הוא יכול?

לקבץ אנשים הוא יכול?

לתלות מודעות הוא יכול?

לחלק דיסקים הוא יכול?

כל פעולה שרק תביא לעמדת תורה, לקיום תורה, להרבצת תורה,

זה נקרא שהאדם הזה מקיים את התורה ומעמיד אותה.

בואו נראה עד איפה הדברים.

בספר חומת הדת של החפץ חיים

הוא כותב בראשית מחצבנו אברהם אבינו עליו השלום

הוא היה האחד

שנתדבק בימיו בשלמות באהבת השם

ונמרוד רדף אותו בכל מיני רדיפות והשליך אותו לכבשן האש.

מה היה סוף דבר?

הקדוש ברוך הוא הצילו ממנו,

הציל אותו מפרעה,

הציל אותו מאבימלך,

הציל אותו מארבעה מלכים

ונתפרסם בימיו לשם ולתפארת לכל באי עולם,

עד שאפילו בני חטא נתנו לו כבוד גדול וקראוהו הוא נשיא אלוהים אתה בתוכנו.

אברהם אבינו הוכיח את המלכים בימיו,

הוכיח אברהם את אבימלך

וכן

יצחק אבינו עם אבימלך

ואפילו שבתחילה גירשו מגרר מכל מקום,

סוף דבר היה שהמלך בעצמו בא אליו לכרות עמו ברית.

וכך היה עם יעקב עם לבן.

אפילו שבתחילה היה לו רדיפות מכל מקום, סוף דבר שיצאו מיעקב אבינו 12 שבטים

והפרם והרבם השם עד שיצא מהם אומה שלמה ונשאר שם האבות כולם לשם ולתפארת לכל באי עולם.

עד היום הזה מה שאין כן נמרוד ולבן מחבריהם

אין שום אחד שיזכיר שמם לטילה

וכן לא נזכר בשום מקום שיצאה מהם איזה אומה או שבט

אלא כלוא הם בזרעם.

זאת אומרת יש מצב לפעמים שהשעה משחקת

לאנשים מסוימים, לאומות מסוימות, למעצמות,

אבל זה לא אותה שעה. ואלה שעומדים כנגדם ומוחים בהם

ובמעשיהם הם נראים ככלום,

כחדלי אישים

שלא תועיל שום פעולה שלהם כנגד המכונה המשומנת.

אבל בסופו של דבר מה קורה?

שרואים שאותם בודדים, אברהם, יצחק ויעקב,

העמידו אומה שאין יום שלא מזכירים אותה בכל העולם כולו בחדשות,

ואומות שלמות נכחדו וכל אלה שרבו איתם אינם לא קיימים,

ואין מי שיזכיר אותם חוץ מאיתנו.

וכך מסכם החפץ חיים, וזו הייתה מידת אברהם אבינו,

ככתוב, כי ידעתיו

למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו וישמרו דרך השם.

באר הכתוב,

כי באמת היו בזמנו כמה עובדי השם.

היה בית מדרש גדול

של שם מעבר,

והם היו במדרגה של נביאים.

בתי המדרש של שם ועבר, והם היו נביאים,

ככתוב מלכי צדק, מלך שלם, והוא כהן לאל עליון,

מדובר על שם,

וכתוב שרבקה הלכה לדרוש את השם,

וזה היה אצל שם,

והכל היה אצל שם, וכן עבר היה נביא גדול,

שקרא לו שמו פלא, כך קרא לו שמו.

והיו מתקבצים אליהם שם אנשים לעבוד את השם.

אצל מי?

אצל שם ועבר.

ואף על פי כן, אומר החפץ חיים,

לא יצאה מהם אומה או אפילו משפחה שתזכה לעבוד לשם.

למה זה?

על כן גילתה לנו התורה טעמו של דבר,

מפני שאלו כולם,

הייתה כל מגמתם רק שהם עצמם יעבדו לשם.

שם ועבר הנביאים, ותלמידיהם דאגו לעצמם,

לא דאגו לאחרים.

תלמידי רבי עקיבא לא חלקו כבוד זה לזה, וממילא לא לאחרים,

ולא הפיצו תורה בכלל ישראל.

אבל בא רבי עקיבא אצל התלמידים הנותרים,

למאן דאמר חמישה, למאן דאמר שבעה,

ואמר להם, בניי,

תנו דעתכם,

ואל תעשו כמעשיהם של הראשונים.

כתוב מיד, עמדו ומילאו את כל ארץ ישראל תורה.

אם חמישה או שבעה תלמידים מילאו את כל ארץ ישראל תורה, ודאי שהייתה תביעה גדולה.

על עשרים וארבע אלף מה היו יכולים למלא תורה.

זאת אומרת, אומר החפץ חיים הקדוש ברוך הוא לא חפץ,

לא בשם ולא בעבר ולא בתלמידיהם,

כי הם למדו תורה לעצמם.

כל מגמתם רק שהם עצמם יעבדו לשם.

אבל אברהם אבינו עליו השלום, שהיה אוהב נאמן לשם

יותר מכולם,

כפי שקראו הכתוב, אברהם אוהבי,

התבונן בעצמו.

מה יהיה סוף דבר?

הלא אדם לא יחיה לנצח,

הוא מוכרח למות.

ואם כן, חס ושלום, יתבטל כבוד השם מן העולם.

על כן עמל בכל כוחו לפרסם אלוקותו בעולם לעיני כל,

ככתוב ויקרא שם אברהם בשם אדוני אל עולם.

ונאמר, והשביעך באדוני אלוהי השמים ואלוהי הארץ.

ורש״י אומר, הרגלתי את שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל ברייה.

וכתוב עליו, את הנפש אשר עשו בחרן,

שהיו מגיירים גרים.

ותרגמון קלוס דשעבידו לאורייתא.

וציווה אברהם לכולם ללך בדרך השם.

ואף את המלאכים הוכיח שאינם מוחים לעבדיהם

ונכשלים באיסור גזל.

ועל עודות באר המים

וכן הלאה.

כל מה שהיה נגד דרך השם

הוכיח אברהם, ולא עוד,

אלא שיבר את הצלמים.

מה לך להתערב? למה אתה שובר?

תעיר להם. לא רוצים? ללך הביתה. לא.

שובר את הצלמים. אם זה יישאר,

הם יחזרו לזה.

צריך לשבור את הטמפלוויזיות.

לא להשאיר.

וכל שכן שוכיח בזה לאחרים.

ועל אשר התחזק בכל כוחו לזרז לכל הנבראים שיכירו אלוהותו וילכו בדרכיו,

על כן זיכהו השם ונתן לו את יצחק.

אחר כך את יעקב.

12 שבטים, גם הם הלכו בדרך זו לזרז את האנשים לעבודת השם,

כמו אברהם אבינו, עד שיצאה ממנו אומה שלמה עובדי השם.

זה שכרת עם אבותינו ברית,

להיות להם לאלוהים ולזרעם אחריהם.

ועל זה כתב, כי ידעתיו,

אומר רשי, אהבתיו

מפני מה אני אוהב אותו יותר מכולם?

הלא יש כמה עובדי השם בבית מדרש של שם ועבר.

מסיים למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, זה גם הנלווים אליו,

ושמרו דרך השם.

מה שאם כן האחרים, הם לא דאגו לזולת.

בהם לא הייתה מידה זו.

היוצא מדברנו,

כיוון שאנו מזכירים תמיד זכות אבות שתגן עלינו.

אומר החפץ חיים צריכים גם להתנהג בדרכם

ולזרז אחד לחברו,

בכל שכן לבניו לעבודת השם.

ובזה תהיה לנו זכות בעולם הזה והבא,

ובזה לא תהיה שנאת חינם.

וממילא נוכל לתקן את האלפיים שנה שעדיין לא זכינו.

ועכשיו אני אתן לכם דרבון אחרון

למי שהבין מה שאמרתי.

אומר חובת הלבבות

בשער רביעי, בשער הביטחון,

בפרק ד',

מי זכאי לעולם הבא?

פה תהיה הפתעה גדולה.

כתוב,

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד.

אך יהיה ראוי מן האלוהים משני דברים

אחר המעשה הטוב.

אם אדם חושב שיש לו מעשים טובים, הוא לומד תורה,

יש לו מעשים טובים והכול בסדר,

והוא בטוח שבזה יש לו עולם הבא,

טעות גדולה בידו.

קודם אמרנו שיותר גרוע מזה,

למד ולימד, שמר ועשה.

היה בידו למחות ולא מיכה.

היה בידו אפשרות להחזיק ולא החזיק, ארור. אז ודאי שהוא לא בין העולם הבא.

אפילו שהוא תלמיד חכם גדול.

אפילו שהוא שם בעבר, נביא.

לא העמיד מהם הקדוש ברוך הוא אומה.

אבל אם אדם חושב שיש לו מספיק זכויות...

זכויות

והוא בין העולם הבא, טעות.

אומר רבנו בכיר

יש שני סוגי אנשים שזוכים.

אחד מהם

זה שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

זה בין העולם הבא.

כמו שכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

וכתוב ולמוכיחים מן העם ועליהם תבוא ברכת טוב.

אז מה כתוב?

מי שמורה לבני אדם את עבודת הבורא,

זהו, לקח תפקיד להורות לבני אדם,

לא לחבר, לשכן, לבן, לבת.

לבני אדם.

לקח משימה להורות את בני האדם את עבודת הבורא.

ולא עוד.

אלא ינהיגם לעשות הטוב.

יוכיח אותם.

ימחה בהם.

זה מה שכתוב.

מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. כמו שהכוכבים לעולם ועד, גם הוא יהיה לחיי העולם הבא.

ולמוכיחים, אלה שמוכיחים, ינעם להם.

הם יהיו ודאי בגן עדן.

ועליהם תבוא ברכת טוב, ברכתו של הקדוש ברוך הוא וברכת התורה.

ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, כמו שאמרנו.

וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו את הרבים,

אל גמול צדקתו

וגמול אמונת ליבו וסבלו,

כי צריך להיות מאמין גדול בשביל לעשות דברים כאלה

וגם לספוג הרבה עלבונות.

יהיה לו הרבה סבל.

אז הוא יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

ופה אני רוצה להביא ראיה נוספת.

במסכת צמחות בפרק שמיני כתוב שרבי עקיבא מספיד את הבן שלו שנפטר,

והוא עומד בבית הקברות ואומר, מובטח אני שבני זה בן העולם הבא,

שזיכה את הרבים.

למה אתה לא אומר שהוא תנא קדוש ותלמיד חכם ושקדן ומתמיד,

והוא בעל מידות טובות,

והוא בעל צדקה ואיש חסד? תגיד, מה שאומרים בדרך כלל.

איך אתה בטוח מובטח שהוא בן העולם הבא?

איך אתה בטוח?

הוא אומר, הוא זיכה את הרבים.

מה זה הבטחה?

אז הוא מביא ראיה.

אומר רבי עקיבא,

ראויים היו ישראל

לצאת ממצרים לולא

משה ואהרון.

גם אם לא היה משה ואהרון, היו יוצאים ממצרים.

שהרי כתוב, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

אז השם הבטיח לאברהם שהם יצאו ממצרים.

ולמה הם יצאו על ידי משה ואהרון?

כיוון שהם היו הזכאים בדור,

וכיוון שמגלגלים זכות על ידי זכאי,

ממילא הם זכו להוציא את ישראל ולגאול אותם.

כי אין מגלגלים זכות, רק על ידי זכאי.

מי קבע שהם זכאים? השמיים.

אז אם רואים שגלגלו מן השמיים זכות גדולה

על ידי אדם מסוים,

זאת הראייה הברורה שאי אפשר לחלוק עליה,

שהוא זכאי בשמיים.

ואם הוא זכאי בשמיים, הוא בן העולם הבא.

אומר רבי עקיבא, מובטח אני שבני זה בן העולם הבא. איך אתה יודע?

זיקת הרבים.

אז מה?

מה זה אז מה?

אין מגלגלים זכות, אלא על ידי זכאי. ומי קובע את זה? השמיים.

ואם גלגלו, אז הוא זכאי. אם הוא זכאי, הוא בן העולם הבא.

זה אומר רבי עקיבא.

טוב, מי השני שזוכה לעולם הבא?

לא תאמינו.

לא תאמינו.

מי זוכה?

השני זה חסד מאלוקים בין דבה וטובה.

כמו שכתוב. ולך אדוני חסד.

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

השני שזכאי

זה אף אחד.

רק מי שהקדוש ברוך הוא נותן לו חסד.

נדבה וטובה.

ומביא פסוק.

ולך אדוני חסד.

מה זה חסד?

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. זה נקרא חסד?

אדם פעל משהו, מגיע לו לפי פעולתו.

אדם עשה משהו, תשלם לו מה שמגיע לו.

אומר הקדוש ברוך הוא, לא מותק לו.

גם מה שאני משלם

כמעשהו,

אפילו שהוא עשה מיליארד מצוות, זה חסד.

למה?

אומר רבנו בחייב, העילה בזה.

כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר,

לא יהיה שקול בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה.

אתם שומעים?

לך תחזיר לקדוש ברוך הוא על טובה אחת, במד שלם.

כל מה שתעשה בעולם אתה לא יכול להחזיר. כתוב

במדרש רבה, פרשת קדושים,

שכל התורה והמצוות של האדם

לא יספיקו בשביל זריחת השמש.

כל עמל אדם לפיהו,

אומר הגאון מווילנה,

שכל עמל אדם בתורה ובמצוות לא יספיק לארוחת בוקר,

מה שהוא אכל לארוחת בוקר.

לא יספיק לפיהו למה שהוא אכל בפיהו.

איך זה יכול להיות?

אז איך אנחנו, מה יישאר לנו שכר אם כל ארוחה גמרנו את כל המצוות?

אז איך נחיה לחיי העולם הבא?

אלא כתוב שבת קול יוצאת

ומכרזת, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני.

אז מי מוריד לנו את כל השבע של המזון?

צדיק יסוד עולם.

ובזכותו כל העולם ניזון.

כל העולם ניזון בשביל חנינא בני.

כתוב בגמרא שאפיקורוס,

מי זה?

מי שאומר, מאי אהנולן רבנן?

לדידו קרא, לדידו טאנן.

מה הם מועילים לדתיים האלה? כל הזמן יושבים ומתנדנדים להם

כל היום וזה. מה הם מועילים לעולם? לא משרתים בצבא, לא עושים שום דבר,

לא משרתים אפילו משמר אזרחי,

רק לוקחים תקציבים וזה הכול.

מה הם מועילים?

זה נקרא אפיקורוס.

ומה גזרו עליו חכמים? שאין לו חלק לעולם הבא.

רוצח,

יש לו עולם הבא.

הוא, אין לו עולם הבא.

למה אין לו עולם הבא? מה הוא אמר?

כמה מילים? כמה מילים?

מה אמר? מה יענו לרבנן? הוא לא מבין שהתורה מועילה, הוא לא מבין שהחכמים מועילים.

אומר החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

שבעצם חכמים לא ענשו אותו בזה שאמרו שאין לו חלק לעולם הבא.

זו המציאות שלו, שאין לו חלק לעולם הבא. למה?

אתם זוכרים שאמרנו שהגאון אומר שכל עמל אדם לפיהו?

זאת אומרת, הלוואי שכל התורה והמצוות של האדם יספיקו למה שהוא אוכל?

אז שאלנו איך אנחנו,

איך אנחנו, יהיה לנו עולם הבא אם אנחנו אכלנו הכל פה?

אז הבאנו את מה שכתוב, שכל העולם ניזון בשביל חנינה בנים.

אנחנו מאמינים בזה שצדיק יסוד עולם, זן ומפרנס את כל העולם כולו בזכות שלו,

שכל העולם ניזון בשביל, אל תקרה בשביל, אלא בשביל של רבי חנינה.

אז כיוון שאנחנו ניזונים בזה בהיותנו מאמינים, אז לא לוקחים לנו את המצוות והתורה בשביל הרוחות.

אבל האפיקוירס, מה הוא אומר?

מה יענו לנו רבנן? הוא לא מאמין שהם מועילים בכלום.

אז אתה מותק תאכל את מה שיש לך זכויות בארוחת בוקר.

ולכן לא יישאר לך, אוי לו מה בו.

לא נשאר.

מאיפה יהיה לך? אתה כבר אכלת אותו.

זה לא עונש.

זה מצי אס.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין,

לא פשוט שהאדם זוכה לחיי העולם הבא.

ופה כתוב שגם אם נעשה מצוות כחול הים,

לא נוכל לתת אפילו כנגד טובה מטובות הבורא,

ולו יהיה לו חטא.

אם יש לאדם עוד חטא, השם ירחם, מה יהיה איתו?

אם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת

הודאת הטובה,

יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות של הבורא ידברה.

אז מה למדנו?

למדנו שיש רק אחד בלבד

שאומר רבנו בחיה, שהוא זוכה ודאי.

כי האדם נברא בשביל הזולת.

בעולם חסד יבנה.

והשם רוצה שכולנו נהיה כאברהם אבינו.

וכך פוסק הרמב״ם במצווה שלישית בספר המצוות.

ואהבת לרעך כמוך,

ואהבת את השם אלוקיך, סליחה, ואהב...

השם אלוקיך הוא אומר שתהא מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות

כאברהם אבינו שעליו נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.

זאת אומרת חובה על כל אחד מאיתנו לדאוג לזולת להסתכל סביבותיו ולפעול בכל מה שהוא יכול בשביל להורות

את הדרך בעבודת השם לאחרים

וגם להנהיגם בדרך טובה.

אז הוא מובטח לחיי העולם הבא.

וזה נקרא אהבת חינם

ולא שנאת חינם.

ועל זה אנחנו יכולים לזכות גם בדין הזה הפרטי

וגם בדין הכללי ולזכות את כלל ישראל.

אין אדם פטור מזה. שמעתם במפורש

שנאמר שאפילו לא למד

ולא שמר ולא עשה.

ולא יסיפק בידו, אין לו אפשרות, ועמיד תורה.

פעל.

שיהיה תורה זה ברוך.

למד ולימד, שמר ועשה גדול בישראל.

קוראים לו הנביא שם.

הנביא עבר ארור.

למה הוא לא מעמיד תורה?

מי קילל אותו?

יהודי מהרחוב?

משה ואהרון?

בכל ישראל.

לשבט הלוי וארון ברית ה'. וזה כתוב בתורה, קללה של ערעור.

ואין לו עולם הבא.

זה לא פריבילגיה של כמה אנשים,

זה כל יהודי מחויב לדאוג.

ועל זה בוחר רבי יונתן אייבשיץ.

הוא אומר, זו שנאת חינם.

ישראל, גומלי חסדים.

יש בית אבל, כולם משתתפים בצער.

יש שמחה, באים לשמוח.

כל דבר שאפשר להושיט יד, עושים. אבל במה?

בגופניות,

בחומריות,

אבל לא ברוחניות.

ואם כן, לא מספיק.

למה? כי עם ישראל במצב כזה.

נגיע לנקודה האחרונה שאני רוצה לעמוד עליה, שזו הסוגיה שכולנו מסובכים איתה,

זה הגיוס לצה״ל.

שרוצים לגייס את הבחורים לצבא ההגנה לישראל.

ולא נמצא פתרון בינתיים, והם הולכים על זה בגדול וכולי.

אז קודם כל,

כתוב כאן במפורש, והקראנו את זה קודם,

שאם עוסקים בתורה, אין שום אומה יכולה לשלוט עלינו. זוכרים, נכון?

עכשיו תראו מה כתוב.

כתוב, סמך זבולון בצאתך ויששכר באוהליך.

אמר רבי תנחומה,

כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוון לבוא למלחמה,

סוף שהוא נופל במלחמה.

צריך להתכונן, למלחמה צריך להתכונן. אם לא התכוננת ולא הכנת עצמך רוחנית וגשמית,

נופלים במלחמה.

אבל שבטו של זבולון,

בן מתכוון,

בן שאינו מתכוון, יוצאין למלחמה ונוצחין תמיד.

עדה הוא דכתיב בדברי הימים א', יב',

מזבולון יוצאי צבא, עורכי מלחמה,

ולעדור בלא לב ולב.

מה זה בלא לב ולב?

אלא בן מתכוונין, בן שאינן מתכוונין,

הם יוצאים ומנצחים.

למה?

הם מחזיקי תורה.

מי שמחזיק תורה מנצח במלחמות.

מדינת ישראל לכאורה עד עכשיו, עד עכשיו לכאורה, בלית ברירה,

החזיקה תורה.

לכאורה.

עכשיו הם החליטו לא להחזיק תורה, הפוך, לבטל תורה, לעקור תורה,

להעמיד את כולם לעשות מהם חיילים.

זבולון שהחזיק תורה יורד תמיד למלחמה ונוצח.

אבל עכשיו שהם הפסיקו להחזיק תורה,

אני כבר לא בטוח שיהיו ניצחונות מזהירים.

תרשמו את מה שאני אומר.

אחרי שהם עוקרים תורה,

ההצלחות לא יהיו כמו שהיינו זוכים לניסים כאלה ואחרים. ואתם יודעים מה צפוי לא רחוק מעכשיו,

אלפי טילים על ישראל, וכבר דיברו בימים האחרונים שכן,

אנחנו נספוג, נספוג הרבה.

יתמוטטו המון בניינים,

יהיה הרבה אבדות,

אבל חיל האוויר בסוף יכתוש אותם,

ובסופו של דבר אנחנו נכריע את המלחמה בקוצר זמן,

ונשתיק אותם למספר שנים בלבד כמובן.

נו, אז בזה ועל זה הם סומכים.

היום היה מטס של חיל האוויר,

וזה אומר שאנחנו בשמיים.

זהו.

אז אני אראה לכם תכף סרט קצר שאני הכנתי וחילקתי למעלה מ-200,000 דיסקים כאלה לפני כבר שלוש שנים,

כשראיתי שעומדים לעשות את הגזירה,

והבנתי שאם הציבור הישראלי לא ידע על מה מדובר, אז באמת הגזירה תעבור. הבעיה שאני עובד לבד,

והציבור לא משתתף,

אז לכן זה קשה.

אבל אם כולם היו עושים מה שלמדנו

ודואגים שהציבור הישראלי,

החילונים, הרחוקים,

ידעו מה ערכה של התורה, לא עכשיו,

לפני,

לפני היינו מודיעים להם מה זה ערכה של התורה.

אם כל אחד היה דואג לתפוס לו חברותא

של חילונים וללמוד איתו, והיה רואה מה טעם התורה,

בטוח שהם היו עוזרים לנו שלא תעבור שום גזירה,

כי היום הם יודעים מה זה תורה.

אבל כשלא יודעים זה המצב.

הסרט שתראו עכשיו תכף

זה סרט שהחזיר חילונים בתשובה,

והוא לא מחזיר בתשובה, הוא רק מדבר

מי המנצחים האמיתיים במלחמה,

לא צה״ל אלא לומדי התורה.

וראינו את זה פה מפסוק מפורש,

שזבולון, שמח זבולון בצאתיך. כשאתה יוצא למלחמה אתה יכול לשמוח. למה אתה יכול לשמוח שתנצח?

למה?

כי ישכר יושב באוהליך.

אתה שמת אותו שם, מימנת אותו, דאגת לו,

אז תהיה בטוח שאתה תנצח, זו ההבטחה.

אז בואו נראה את הדברים בעין ונזכין.

אוה, ברוסיה לפני עשרות שנים מנעו מיהודים לעסוק בתורה.

מי שנתפס עוסק בתורה, שלחו אותו לסיביר.

הם רק ייגעו בעם ישראל, ביהודים האלה שיושבים בתורה, והם מעטים,

הם בכלל לא נצרכים. הם גם לא מתאימים.

פה הוא תורם את החלק הכי טוב שהוא יכול לתרום לעם ישראל בתמורה של 600 שקל לחודש. כי אם זה היה להשתמט,

אחרי שלוש שנים או אחרי הפטור היו הולכים לעבוד בגדול.

אבל הם לומדים כל הזמן עשרות שנים בתנאים האלה.

אם הרב קנייבסקי,

גאון ישראל וקדושו יצא במכתב חריף, משהו לא רגיל מימיו, להגיד, היזהרו על קיומכם.

הקדוש ברוך הוא מקפיד שמי שנוגע בבבת עינו זה שומרי התורה והמצוות, הוא מטפל בו אישית.

החזון איש זכר צדיק לברכה,

כשבא אליו ראש הממשלה הראשון, מנוחתו שדה בוקר, אז הוא אמר לו,

אם אתה יוצא למלחמה,

אם אתה מחזיק בנשק, יבואו מולך גם כן עם נשק.

אם אתה לא בא עם נשק,

אתה בא עם הכוח האלוקי, אתה בוטח בשם,

תסתכל לדוגמה היום, עם מה הערבים הולכים?

אין להם צבא כמו שלנו, והם לא יוצאים. אז צריך להפיץ את זה בציבור. אם הציבור היה יודע,

מצבנו היה יותר טוב, אבל אין לנו הסברה מספיקה, וזאת הבעיה.

שאלו אותי פה האם שם ועבר הם ארורים,

חלילה וחס. אמרתי שאם יהיה אדם אפילו בדרגה של שם מעבר ולא יעשה את מה שכתוב, על זה נאמר ארור. הם לא נתחייבו עדיין בארור זה, כי לא היה עדיין מתן תורה. אבל לאחר שניתנה התורה,

אז הארור הזה חל על כל אדם, ולא משנה מה תהיה מדרגתו, אם הוא לא עומד בקריטריון.

אני מודה על ההאזנה.

מי שירצה להשיג את הדיסק יוכל בכניסה. תודה לכם, והמשך יום נעים.