קרית ים - קרית ים

קרית ים 25-5-14
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר מבני ישראל מבן חודש ומעלה ושא את מספר שמותם". בילקוט שמעוני זה שאמר הכתוב שישים המה מלכות אחת היא יונתי, משל לסוחר שהיו לו אבנים של זכוכית, והיה מוציאם לשוק ולא היה מונה אותם, לא מוציא במנין ולא מניח במנין, כיון שהיו שם זכוכית ולא היו חשובים בעיניו כל כך אבל היתה לו מרגלית אחת נאה והיה נוטלה ומוציאה במנין. כך אמר הקב"ה, לעובדי אלילים לא נתתי להם מנין, לפי שאין הם חשובים לפני כלום, שנאמר "כל הגויים כאין נגדו", אבל אתם בני, אתם העמוסים מיני בטן הנשואים מיני רחם, לכך אני מונה אתכם בכל שעה ועל זה נאמר "פקוד כל בכור זכר". למה הקב"ה מרבה למנות את ישראל כל פעם - משום חשיבותם. למה הוא לא ציוה למנות את הגויים - משום שאינם חשובים בעיניו מאומה, כאין כאפס וכתוהו נחשבו לו, עם כל השבע מיליארד, שמונה מיליארד, אינם חשובים אצל הקב"ה כהוא זה. הם לא רצו לקבל את התורה, הם לא רצו לשמוע בקול ה', הם אפילו שבע מצוות בני נח לא שומרים, הם לא חשובים בעיניו כלום, הם רק משמשים היום עזר לעם ישראל. כל מה שהם עושים בעולם זה רק כלי עזר במה שהם הכינו ויצרו וכו', רק עזר לעם ישראל. אבל עם ישראל כל הזמן הקב"ה מבקש לפקוד אותם, לספור אותם, למנות אותם. ונשאלת השאלה, מה הדגשה שהגויים הם כאין נגדו, אם אתה רוצה להגיד את השבח של עם ישראל, למה צריך להשמיע את הביטול הקיצוני נגד כל אומות העולם? גם כשמחנכים לבטל את העולם, לא להיות מושפע מן העולם, לא להיות מושפע מתרבות הגויים, כל הדברים האלה אפילו שמחנכים להם ראוים שקשה מאד גם אחרי החינוך להיות לא מושפע, כי כשאדם יוצא ורואה את העיר הגדולה ורואה בנינים גבוהים ורואה גורדי שחקים ורואה כך וכך הוא מתכופף בעיני עצמו והופך להיות קטן, הוא לא מרגיש שהגויים הם כאין, הפוך, הוא מחשיב אותם מאד מאד. הנה הגיע הפאפא כולם מחשיבים שטפו את הכבישים את המדרכות, חיפשו אם יש נמלים, דאגו הכל שהכל יהיה בדיוק יפה לפי התכנית.
מספרים על אחד מאלה שהיו עובדים את ה' ככה ברצינות, והוא היה מבטל את כל העולם כעפרא דערעא, היה לומד מוסר ורואה כמה העולם הזה הוא עולם של דמיון, עלמא דשקרא, הכל שקר הכל דמיון אין ממשות ואין קיום, אדם יוצא מפה הוא יוצא בגפו, יוצא לבד, לא לוקח כלום, מערימים עליו ערימות של חול, סותמים עליו את הגולל והולכים הביתה. אז מה יצא לו מכל העולם? הבל ורעות רוח, שום דבר, אז הוא היה מהביל את העולם הזה לגמרי. נו, פעם אחת ישבו כל החבר'ה בישיבה וכל אחד אמר איך הוא מבטל את העולם, דיברו איך מבטלים את העולם, וחיכו שהוא ידבר, והוא לא דיבר, ניסו ללחוץ עליו שהוא ידבר - הוא לא מדבר, בסוף אחרי לחץ גדול אז הוא החליט לענות להם, ואמר להם: האם ראיתם פעם אנשים שמתאספים ויושבים ודנים על דבר מאוס ומגונה? אם יושבים אנשים ומדברים על דבר מאוס ומגונה זה סימן שהם מחשיבים אותו, אם אתה מדבר על נושא מסוים אתה מחשיב אותו. גם העולם הזה הוא לא קיים כלל, ממילא אין על מה לדבר. מי שהוא במדרגה שלו הוא בכלל מה יש לו לדבר על העולם, הרי כל מה שתגיד היום זה בטל מחר, כל מה שתגיד היום זה ישתנה מחר, אין שום דבר אתה מבין שמתקיים, שיכול לעזור לך במשהו לחיי העולם הבא אלא אם כן אתה יודע לבטל את העולם הזה ולא להחשיב אותו.
אבל אנחנו כל כך שפלים כלפי עולם הזה החיצוני, ועד כמה שמשתדלים לדבר ולבטל, בכל זאת מרגישים שלהיפך, אנחנו לא קיימים, אנחנו כלום לעומת העולם, מה אנו ומה חיינו, ומחשיבים את העולם מאד, ואילו את התורה הקדושה הפוך, כאילו מה יצא לי מזה, מה זה נותן לי וכו' וכו'. והתורה כל כך מחשיבה את ישראל שאומרת "פקוד כל בכור זכר", ומצד שני אומרת התורה שכל הגויים כאין נגדו. ז"א המבט שלנו על העולם הוא מבט לא נכון, הוא מבט של טעות. אנחנו מחשיבים את מה שהוא בר חלוף, זה כמו שאדם ישן ובחלום הוא רואה שהוא עשיר ויש לו חבילה ויש לו מכוניות ויש לו פרדסים ויש לו כסף ויש לו בנקים ויש לו רכבות ומה אין לו, שמה הוא רואה הכל והוא לא רוצה לקום אפילו מהשינה, אבל ברגע שהוא יתעורר הוא ירצה לחזור לאותו חלום אין, נגמר החלום, שלום, זה היה חלום. העולם הזה אותו דבר בדיוק, מרגע ששמים את האדם בקבר זה חלום, מה היה לך מזה? מה נשאר לך מזה? תקח מברשת שיניים איתך לקבר? גם לא, אז מה יש לך מכל זה? כלום. מה כן? אם היית מבין שהעולם הזה זה רק עולם חלוף ואתה צריך להעביר, להעביר סחורה לעולם הבא שאליו אתה הולך, נו, זה חכם, אז אתה תשתמש בעולם הזה רק להעברה לעולם הבא, ואז ממילא כשתצא תמצא את כל מה שהכנת. אבל מה לעשות שבינתיים העולם לא ככה. תראו, בן אדם, מי יכול להיות בלי רדיו, בלי טמבלויזיה, בלי אינטרנט, בלי שום דבר, רק עם ספר, לקרוא ספר, ללמוד משניות, ללמוד חומש, ללמוד גמרא, ללמוד ספרי מוסר, ללמוד, נו, כמה יש אנשים? אנחנו נקראים עוד עם הספר, עדיין נקראים עם הספר, אבל כמה אנשים יכולים בלי החיצוניות, בלי העולם החיצון, בלי להתוודע לכל מה שקורה בכל רגע ורגע כמעט. אבל אם אדם שקוע בעולמה של תורה זה העולם שיישאר לו, זה העולם שאליו הוא הולך, זה הגן עדן, אין משהו אחר, אין ביסלי ואין במבה, ואין מנוחה ואין שינה ואין יקיצה ואין עמידה ואין יפוי ואין כלום, זה כמו מלאך, אין כלום מלאך מהעולם הזה, כלום, שמץ של משהו, כלום. מה יש שם רק? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, החכמה שאתה ספגת, התורה שאתה למדת שמה היא תתרחב לאין שיעור, שמה תזכה להיות במחיצת הצדיקים, שמה תבין את כל הסודות של הבריאה, של הבורא, של כל מה שהקב"ה רצה בעצם שהאדם ישיג וידע. פה זה עולם של נסיון, עולם של העלם, עולם זה מלשון העלם, עלום, נסתר, כל מה שאתה רואה זה דמיון, לא יישאר מזה כלום, זו לא מציאות קיימת, היא תתבטל כהרף עין, כמו שאתם רואים שאיתני הטבע פוגעים במשהו, נמחק נמחה נעלם מתאדה, ככה העולם ברגע אחד, שה' החליט להביא מבול כמה ימים של גשם לא מפסיק וזהו, העולם מכוסה עד ראשי ההרים ביי ביי. העולם הזה רבותי זה עולם שקרי, הוא מגניב וגנב, הוא גונב את נפשו של האדם, הוא צד אותו. ואדם נפתה אחריו.
רואים מכאן כמה גדול המרחק בין דעת התורה לדעה שלנו, כל ההתפעלות שלנו היא מערכים חיצוניים, אבל שלמה המלך מכריז ואומר, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, ז"א אם נסתכל על הפסוק כמות שהוא, אל תסתכל על החיצוניות של האשה, תסתכל על הפנימיות שלה. אותו דבר, אל תסתכל על החיצוניות של העולם הזה, תסתכל על הפנימיות, מה המכוון, למה נברא בכלל עולם. בשביל שאתה תעבור בו ותצא, מה אני צריך לקחת? אם אני לא לוקח כלום פיזית אז מה באתי לקחת? בשביל מה עברתי פה? אתה תקח רוחניות כי הנשמה שלך היא רוחנית, רק הלבישו אותך בתוך מלבוש של בשר ועצמות למשך השהות שלך כאן, ואחרי זה אתה יוצא. זה כמו חייל בחיל הים בשביל לעבור את האוקינוס הוא עולה לצוללת, הצוללת הוא נכנס בתוכה, היא נכנסת בתוך הים היא לא נראית על פני השטח, וכשהיא תגיע למחוז חפצה היא תעלה שוב למעלה והחייל שלנו המלאך יצא החוצה, זהו. וכל משך הזמן היא היתה בהעלם, גם אתה - באת, נכנסת לצוללת לתוך הגוף, צולל, עד שאתה מגיע שמים אותך בקבר, פושטים ממך את הגוף, אתה הנשמה עולה למעלה ואומרים יתגדל ויתקדש ולהתראות, ומה היתה המשימה? המשימה היתה להביא את כל המצוות והתורה שאתה למדת פה בעולם הזה איתך לעולם העליון, זה שכרך. מה שטרחת זה מה שתאכל. זה אתה וזה את, כל אחד לפי מה שהוא מחוייב.
אז שלמה המלך אומר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, ההשגות וכלי המדידה הם כה שונים משלנו, אנשים שמחים מכל הישג שהוא, אחד קנה איזה אייפון, פששששש איך הוא מבסוט, קנה סמסונג חמש וי וי וי וי, החליף אוטו פפפ, קנה נברשת יבבי, כל חרטה שי שלו זה יום הילולא ושמחה, כי הוא הצליח להשיג עוד משהו גשמי, כמה אנשים אתם רואים שמתהלכים ואומרים יו, בא תשמע איזה חידוש שמעתי, איזה דבר ו, כמה יש כאלה? חידוש שהוא למד, חידוש בתורה זה נשאר לו פה לכל החיים זה ישמש אותו שם, יקבל על זה שכר. שום דבר. מתכופפים מלוא קומה מול דוקטור או פרופסור, או עשיר, כל מי שבעיניהם נחשב שהשיג הישגים ניכרים מהעולם הזה כולם משתחוים לפניו.
תראו דבר מצחיק, יש נשיא שעומד לסיים את התפקיד כרגע, קוראים לו פרס, הבחור הזה הוא לא זקן, הוא עדיין בחור, הוא קופץ ממקום למקום לקבל מדליות, הכל מסודר, מסדרים לו מדליות בכל מקום בכל מיני ארצות ועל חשבון המדינה מטייל לו הולך זה פה, רק הכבוד האישי והעצמי שלו, כל פעם מדליה, מדלית כבוד, דוקטור כבוד, חרית כבוד, הכל, אבל ברגע שהוא יצא מפה אני כבר ראיתי את השבעה שישבו על סוניה, הייתי שם, על אשתו, זה כמו מסיבה, אף אחד לא יושב על הרצפה, אין אבלות אין שום דבר, מה נשמע, מה שלומכם, מה זה מה זה מה זה, וכמה ישאלו את מר פרס, או אתה יודע מדעים, אתה יודע הרבה תורת העמים, אתה יודע הרבה מושגים, אתה למדת הרבה, אתה מלומד, כל הכבוד לך, טוב, בא נתחיל עכשיו אתך פרשת בראשית שמות ויקרא במדבר דברים, תגיד לנו רש"י על הפסוקים, בא נראה מה אתה יודע. בור ועם הארץ. טוב, בא נעבור למשניות, נראה איזה משניות למדת ואיזה סדרים אתה סיימת, כמובן כאדם אינטליגנט, בור ועם הארץ. בא נראה בתלמוד מה אתה יודע מה למדת ופה ושם, בור ועם הארץ. אולי תגיד את סדר התפילה בעל פה נראה אם אתה יודע, בור ועם הארץ. סליחה, אתה יהודי? בטח אני יהודה, אני אפילו שברתי טרנזיסטור כשהייתי קטן, אבל מה אני יעשה, התקלקלתי קצת ופה ושם, אבל תשמעו הייתי הנשיא של העם היהודי בארץ ישראל, יחביבי, אני לא רוצה להגיד לכם מה יהיה אחרי זה. אבל יש לו עוד סיכוי אם הוא רוצה, אם הוא רוצה הוא עוד יכול לחזור בתשובה, עדיין הוא יכול, כל אחד יכול עד הרגע האחרון, אבל אם עכשיו קורה לו משהו והוא לא הספיק, יוווווי מה מחכה לו. כי הוא לא יוכל לטעון שהוא לא ידע, הוא לא הבין, הוא היה מסכן, אנאלפבית, הוא לא יודע כלום, הוא לא יוכל להגיד את זה, רק המדליות יתנו לו בראש, כמו בקסילופון טנטנטטקטקטקטק...
ואם אנו משיגים כמה רגעים של התעלות ושל התרגשות כשאנחנו לומדים מוסר אלה שבאמת יושבים ולומדים, אז לצערנו הרב זה גם כן ענין רגעי וחולף. אבל התורה מכריזה שזה ענין של מציאות תמידית.
רבי ישראל יעקב זצ"ל אומר שאם מציירים לעצמנו צורה של חזיר מצורע אז תקחו בחשבון שזה העולם, זה העולם, - חזיר מצורע. ואין לרדוף אחרי ואין לרצות אותו. כך היו מרגישים בזמנם, העולם הזה חזיר מצורע. חזיר זה טמא ועוד מצורע זה גם מדבק. אז כל שכן בימינו שהעולם כבר ירד לדיוטא התחתונה ביותר, אז כמה צריך לברוח מחיבור לעולם הזה ולהתחבר יותר לעולם הבא להכין צידה לדרך.
כך רואים גם בקרב עם ישראל, הקב"ה מצווה למנות את שבט לוי בנפרד, לא עם כלל ישראל. לא במנין שלהם. לכאורה זה נראה זלזול בשאר השבטים, אבל רואים שהתורה מתפעלת בעיקר מן האיכות, שבט לוי היו מסוגלים למחות בעושי העגל, כשמשה קרא "מי לה' אלי" שבט לוי כולם באו אליו. ואז הוא אמר להם להעניש את כל אלה שהיו בעגל והם עשו. הם מחו כנגד מה שהיה. שאר השבטים לא עשו כן, לכן הם מתו במדבר. הם היו מושפעים מהחברה, זה לא נעים, זה לא יפה, מה אני אגיד לו, מה אני אגיד לו, איך אני אגיד לו, איך אני אגיד לו - אל תגיד לו, תמות איתו זה הכל, אל תגיד לו כלום.
שבט לוי היו מסורים לעבודת ה', וגם בתוך השבט יש משפחות חשובות אחת מן השניה, כל אחת זוכה לפי מידת התקרבותה לעבודת ה' שנמסרה לה. קנה המידה האמיתי אצל הקב"ה זה איכות ולא כמות, אם היה רוצה כמות היה לוקח את הסינים, אבל הוא לא לקח, אנחנו בסה"כ היום לפי מנין של אומות העולם - 13 מיליון, זהו. פחות מחצי אחוז מכלל העולם. כל העולם מסביבנו מתפעלים מכמות ומברק חיצוני, אבל כל זה חולף, החכמה היא שלא לחכות עד שזה יחלוף ואיננו אלא להרגיש את זה כבר עכשיו, זה מה שהתורה אומרת, שכל הגויים כאין לא יהיו כבר מעכשיו, לא צריך לחכות למסקנה עד שנראה שכל הערכים שלהם מתערערים ומתבטלים, אנחנו צריכים להחזיק במידת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" לא לנהוג בשפלות מול העולם הזה וכל השפעותיו כי הכל כאין נגדו יתברך. רק אנו המרגלית הנאה שהקב"ה מכניס ומוציא במנין להראות חשיבותה בעיניו. ובאמת אתם רואים שהאומה היחידה שמזכירים אותה בכל יום בכל החדשות בעולם זה ישראל. על כל דבר הקטן ביותר מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת ובודקים אותנו עם פינצטה, לפני מספר ימים נורו שני פלשתינים, כל העולם ועדות חקירה לעשות ועדה חקירה, סוריה לידינו, שלש מאות אלף נרצחו עד עכשיו, ממשיכים כל יום מאות, כל יום מאות, חזרו לגז וחזרו לכימי וחזרו לכל, שששש שקט, לא לבדוק לא כלום זה בסדר. מה זה הצביעות הזאת? מה זה הצביעות הזאת? שום דבר, עולם כולו של שקר, ומי אומר לנו לבדוק? הידידים, הידידים, מי זה הידידים? אמריקה. אתם יודעים מי זה אמריקה? זה אדום, אתם יודעים מי זה אדום? זה עשיו, אתם יודעים מי זה עשיו? זה החזיר. החזיר המצורע. ז"א עשיו אומר ליעקב תבדוק את עצמך, איך ירו בשני פלשתינים, ואתם שבתימן מחסלים אנשים מהאויר חופשי על הבר ופוגעים בילדים חפים מפשע ובאפגניסטן בעירק הרגתם בתי ספר שלמים של ילדים וחיסלתם עיתונאים מהליקופטרים ושומעים איך עושים את זה, והראיתי את זה באחת ההרצאות, וכל זה ואתם לא עושים בדיקה על עצמכם, לכם אין מי שיגיד תבדקו את עצמכם, מה פתאום, מה יש לבדוק? מישהו צעק על רוסיה שתעשה חקירה איך היא הרגה אנשים בגאורגיה? איפה אמריקה שהיתה אמורה לשמור על הידידה ודחפה אותה לעשות מה שהיא אמרה לה ובסוף הניחו אותה לבד, נו, עולם צבוע, חזיר מצורע. אז מה מתפעלים? ממה מתפעלים? הציבור תמים אבל, רחמנות עליו, לא מבין אפילו, לא מבין מה עושים לו ,לא בארץ ולא בחו"ל. לא יודע מה השיקולים והחישובים של כל אלה שמנהלים ומנווטים מדינות, הכל זה רק לעצמם, שום דבר לא לצורך העם.
אתם ראיתם שר שמתרוצץ כל היום מהבוקר עד הערב בקרב העם לברר ולבדוק, להתחפש ולהכנס ולשמוע כמו שמסופר בסיפורים של פעם? כשיגיעו הבחירות לפני המוקדמות תראו אותו בשוק במחנה יהודה, בשוק הכרמל, אולי פה יש גם שוק, הוא יבוא ויצטלם, זה בעיקר להצטלם, זה לא בשביל באמת לפתור בעיות וכן על זה הדרך. עולם של שקר. איזה כיף לבן אדם שהוא מנותק מכל זה, יושב ועוסק בתורת האלקים מחובר וקרוב אליו, מה שה' רוצה ממנו הוא עושה, מה שהוא רוצה ה' עושה בשבילו, לא יותר טוב? להיות בקשר עם מלך העולם, מה אתה צריך מישהו אחר, למה אתה צריך לבקש בקשות מאנשים אחרים?
לפני כמה ימים צלצל אלי אדם ואמר לי תשמע, יש לי בעיה, אני נמצא במוסד שאני עובד בו כרגע שמונה - תשע שנים, ועובדת איתי אשה שהיא 15 שנים, ואנחנו צריכים לעבוד ביחד, והיא באה בכוונה בצורה פוגענית, ואני לא יכול כבר, זה משגע אותי, אני מאבד את כל הזהות שלי, את כל הישות שלי, את כל היהדות שלי, הכל אני מאבד, ממש בכוונה, וניסיתי לבקש שיחליפו אותי מחלקה והכל ופה ושם ולא הולך שום דבר, אמרו אתה רוצה תלך הביתה. שאל אותי שאלה מה אתה אומר, בחנתי את הדברים, שאלתי שאלות, האם יש אפשרויות כאלה ואחרות, בסוף התברר שאין מה לעשות, אמרתי לו תתפטר. אחרי יומיים הוא מצלצל, לא תאמין, הוא אומר לי, היא התפטרה. הלכה להנהלה וביקשה להתפטר מהמחלקה הזאת, לא רוצה להשאר, אין סיבה אין נימוק. אדם מוכן למסור נפש, לאבד את המשכורת, הוא אומר משכורת גבוהה מאד, מאד! אבל מוכן לאבד את המשכורת כי ה' לא רוצה שהוא יהיה במקום כזה, אז הקב"ה אומר למה צריך להתפטר? שהיא תתפטר, נו, אפשר להבין דבר כזה? כשיש קשרים עם הקב"ה אפשר להסתדר צ'יק צ'ק, הוא פנה למעביד, פנה להנהלה, פנה לכולם, ביקש ממנה דחילק תלכי ככה תיראי ככה, שום דבר, קיר. אבל רק הקב"ה יכול בשניה אחת לסובב הכל. אחשוורוש חתם להמן ואח"כ חתם לאסתר והכל התהפך. אין לו בעיה לקב"ה לסדר את הכל. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", מה אתם מתחשבים בגויים, מה אתם עושים להם חשבון בכלל, הן עם לבדד, הבדד שלכם זה המעלה והסגולה שלכם. אבל מה לעשות שהמדינה מכניסה לאנשים כל הזמן את החיבור לאירופה ולמערב כל הזמן, כל התכניות, כל החדשות, הכל הכל הכל כאילו תלויים בהם, תשמעו דבר אבסורדי לא יאומן כי יסופר, לפני כמה ימים ביטלה ארה"ב לישראל עסקה של שלש מיליארד דולר שהיינו צריכים למכור לפולין נשק, הם רצו לקנות מאיתנו, כיון שיש אינטרס לאמריקאים שהם ימכרו לפולנים, אז הם ביטלו לנו את העסקה, ראיתם איזה ידידים טובים? אז בשביל שאתה מקבל מהאמריקאים שלש מיליארד אתה מפסיד מיליארדים שהיום אתה מסוגל לייצא ואתה נדרש כי יש לנו אפשרויות טובות מאד ופיתוחים שאין בעולם. גם בסין הם ביטלו לנו עסקאות, וגם אם הם מסכימים לאיזה עסקאות הם נכנסים שותפים, מי אמר לך להכניס את הראש שלך לרצועה? מה אתה כלב? כלב מכניס את הראש לרצועה. בשביל מה לך להיות קשור לעמוד? למה שהאמריקאים יחליטו פה תעמוד זהו, קושרים אותך לעמוד אל תזוז, עד שנבוא נקח אותך לטיול, למה? למה? כי אין זהות אמיתית, הישראלים הם חקיינים עלובים של תרבות האומות, אין להם שום דבר משלהם, שום דבר, חוץ מפלאפל שזה גנוב מהערבים. נו, שישים ושש שנה, איזה תרבות הצמחתם שאתם מחקים את כל המחזות וההצגות של אומות העולם, מה יש לכם? שירים שאתם גונבים מהיוונים ומהאיטלקים ומהצרפתים ומפה ומשם ועושים מזה כאילו שירים, מה אתם, מה יש לכם? שיר אחד יש, הבה נגילה הבה נגילה הבה נגילה ונשמחה, הבה וחוזר על עצמו, הבה נגילה, אין עוד בית? לא, הבה נגילה הבה, זהו, כן, זה שיר מוצלח שאפילו יש להקות בחו"ל שמחקים אותנו, יפה, אז יש משהו הבה. תורת ישראל כל העולם תרגם אותה, לומד אותה, הדרום קוריאנים באים לפה, עושים סיורים בישיבות בכל, להבין מה זה הגנום היהודי, השכל בכל העולם, יהודי מקום ראשון, איך? הם אומרים זה הגמרא שלכם, בגנום שלכם יש לכם את הגמרא הזאת, אנחנו רוצים לדעת, תרגמו את זה חמישים וארבע מיליון לומדים דרום קוריאנים גמרא, בקריות אין אלף שלומדים גמרא. למה? אין הערכה עצמית, העולם מזוייף, מסתכלים על החיצוניות, והם הדרום קוריאנים שהיא מדינה מפותחת מאד, יש להם הרבה דברים שאין לנו, באים ללמוד אצלנו את הגמרא. נו, אז איך יהודי לא מעריך את עצמו, איך יהודי לא מעריך את עצמו. כמה חבל שאדם לא יודע את ערכו.
כן יהודים יקרים, למי שיש שאלות בבקשה. שאלה בלי ברכה, שאלה תן לו בסוף.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני לא רוצה ברכה, אני רוצה לברך את הרב לפני שאני אשאל שאלה, ה' ישמור את הרב מכל רע יאריך שנותיו בנעימים ושלא יחלה לעולם. עכשיו שאל הלכבוד הרב לגבי הרב לגבי השאלה הבן איש החי הקדוש והרמב"ם דיברו על שינה בלילה בין שש לשמונה שעות, וכל גדולי ישראל ותלמידי חכמים וגם מורינו ורבינו בטח לא ישנים שש שעות בלילה, השאלה איך להתייחס לזה, כאילו איך ל

הרב: לפי כוחו ובריאותו של האדם.

ש. אבל תמיד יש כזה, יש מציאות שאנשים לוקחים לישון פחות כדי ל, השאלה מה

הרב: לפי כוחו ובריאותו של האדם.

ש. ברוך תהיה.

הרב: גם אתה, שאלה נוספת. כן יש שאלה? אם לא אני אתן לכם שאלה. תשמעו שאלה, הגאון רבי יעקב ריישר בעל שאלו ותשובות שבות יעקב נשאל פעם אודות זקן וזקנה שמת בנם והניח אחריו בן, נכד, והם גידלו את היתום ולמדו עמו ושכרו לו מלמדים עד שזכה ללמוד כאחד הבחורים והוא יורש שלהם. אולם אמו של אותו נער יתום נחרדה כאשר התברר לה שבנה מתכוון לומר קדיש לאחר פטירת הסבא, ולאחר פטירת הסבתא שהם כה דאגו וגידלו אותו. נשאלת השאלה, האם יכולה היא למנוע אותו מלומר אחרי הסבא והסבתא קדיש? שהרי בכך הוא יעבור על מצות כיבוד אם שהיא לא מסכימה, או שמא אין בכוחה למנוע אותו מכך. בעל שבות יעקב מאריך לדון, אנחנו אומרים רק תוספת בשולי התשובה. אם אביו זקנו למד עמו בעצמו נראה לי פשוט שיאמר עליו בן הבן קדיש, אם אין לו בן אחר כמו שאר אבלים בשווה להם, דהא אפילו אם רק גידלו לתלמוד תורה ע"י אחרים שלמדו עמו, דעת הרמ"א שם בתשובה אפילו בבן הבת שמדינא יאמר בשווה עם שאר אבלים, ז"א הוא שווה לשאר האבלים, כמו אחד שהוא אבל על אביו גם הוא שאבל על סבו או סבתו הוא שווה להם. בנידון הזה שאב אביו למד עמו בעצמו תורה, שזו עיקר המצוה כמו שמופיע בקידושין, אמר רבי יהושע בן לוי, כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך", ודאי שהוא כבנו ממש לענין אמירת קדיש בשווה וכל המפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהים. ז"א, סבא וסבתא שגידלו נכד שהיה יתום ולימדו אותו תורה או דאגו שהוא ילמד תורה, הרי זה כבנם לענין קדיש לומר עליהם קדיש גם אם האמא לא תסכים או האבא לא יסכים הוא לא עובר על כיבוד אב ואם והוא חייב בכבודם ולהגיד קדיש והוא שווה לשאר אבלים.
באותו ענין בהקדמתו לספר זרע אברהם על הש"ס מספר הגאון רבי שלמה זלמן זלזניק ראש ישיבת עץ חיים עובדה מעניינת. אביו הסתלק לבית עולמו בהיותו בן שלש שנים, ועל כן הוא ואחיו גדלו והתחנכו אצלו סבם, אבא של אמא שלהם, כאשר הלך הסב לעולמו הורה הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים שאחד מבין האחים שגדלו בבית סבם יתפלל אחריו, והנה באותו זמן גם נכדו של רבי שמואל סלנט התפלל אחר אמו, והתעוררה השאלה מי קודם למי, היו שסברו כי הנכד לבית זלזניק שהצטווה להתפלל אחר סבו שאימץ אותו יידחה מפני זה שמתפלל עבור אמו, כי לכאורה אין זה מעיקר הדין, אולם רבה של ירושלים פסק בנחרצות, הנכד שגדל אצל סבו ומתפלל עליו לא יידחה מפני שום אבל. דהיינו הוא שווה לשאר אבלים.
על יסוד זה מה שלמדו חכמים ז"ל, כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, הביא בנו של הגאון בעל נודע ביהודה בשם אביו לבאר מה שהשיב בן עזאי שהוא לא נשא אשה, כאשר אמרו לו שהוא נאה דורש ואינו נאה מקיים, היתה תשובתו נפשי חשקה בתורה, שעל פי פשטותה היא תמוהה, אומרים לך אתה נאה דורש אבל לא מקיים, ואומרים לך אתה לא נשאת אשה, אז מה אתה עונה? יש מצות פרו ורבו, איך אתה מקיים מצות פרו ורבו? מה הוא ענה, נפשי חשקה בתורה, וזה תמוה, וכי העלה בן עזאי על דעתו שלימוד תורה זה במקום מצות פריה ורביה? אלא אפשר שבן עזאי מרמז בתשובתו שהוא גם כן מקיים פרו ורבו, הרי לאור דרשת חכמים ז"ל מעלה עליו הכתוב כאילו ילד את תלמידיו, שהרי כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו.
עכשיו האם החידוש הזה הוא הלכה למעשה? האמנם מי שלא קיים מצות פריה ורביה יוכל לקיים מצוה זו על ידי שילמד תורה, ילמד תורה לתלמידיו? מה יעשו אנשים שלא זכו לילדים, האם זה יגרום שהם יוכלו לקיים מצות פריה ורביה אם הם ילמדו אחרים, שאלה להלכה, אפשר שיש מקום להביא ראיה מדברי הגאון רבי שלמה קלוגר מבראדי בפירוש שלו חכמת שלמה על אבן העזר סימן א', וזה לשונו: הנה נסתפקתי במי שגידל יתום ויתומה בתוך ביתו, האם זה נחשב שהוא קיים פריה ורביה? יש היום אנשים שאין להם ילדים, והם מאמצים ילדים, מגדלים יתום יתומה וכו', מה הדין, האם הם יצאו בזה חובת פריה ורביה בלית ברירה? כיון שאמרו חכמים ז"ל, המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, אם כן יש לומר שזה כמו המקיים פריה ורביה. אז החכמת שלמה מסיק שהדבר יהיה תלוי במחלוקת בין הדרישה לבין הט"ז ביורה דעה סימן רמ"ב. דעת הדרישה שכל מקום שנאמר כאילו אין המוקש שווה אל המקיש, זה נשאר כאילו, אבל דעת הט"ז היא שהמוקש שווה ממש אל המקיש, ואם כן לדברי הט"ז המגדל יתום בתוך ביתו יוצא בכך ידי חובת פריה ורביה.
אחד ממחברי זמננו הביא לכך ראיה מעניינת ממה שכתב בתשובות מימוני משפטים סימן מ"ה והובא להלכה ברמ"א בחושן משפט בסוף סימן מ"ב, שמי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני, על היתום הוא כתב בני, או היתום כתב על המגדל אותו אבי, או כתב על האם המגדלת אותו אמי, לא נקרא מזוייף, זה לא שטר מזוייף, זה שטר תקף, כי הועיל וגידלוהו ראוי לכתוב כך. ראיה לדין זה הובאה ע"י הגאון בעל חתם סופר באחת מתשובותיו באבן העזר סימן ע"ו. ממה שנאמר בפסוק בפרשת פנחס ספר במדבר כ"ו פסוק מ"ו. "ושם בת אשר סרח", מי ששומע מה שכתוב בפסוק מה מבין? שם בת אשר סרח, איך קראו לבת של אשר - סרח. לאשר היתה בת שקראו לה סרח. מי זאת סרח? הבת של אשר. אבל בואו תשמעו דבר מדהים, התרגום אונקלוס אומר, אני אומר את זה בעברית, ושם בת בת אשר סרח, היא היתה הבת של הבת של אשר, היא היתה הנכדה של אשר, שהרי היתה בת אשת אשר ולא בת אשר, סליחה טעיתי, שם בת אשת אשר, היא לא היתה בתו של אשר, בת אשתו של אשר ולא בת אשר. וביאר הרמב"ן שאכן סרח היתה בת אשתו של אשר שנולדה מאיש אחר, והיא גדלה בבית של אשר עם בניו, ומשום כך היא נקראה בפסוק בת אשר, מפה ראיה שהמגדל ילד בתוך ביתו ניתן לקרוא לו בנו. הוסיף על כך הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שמצינו שסרח היתה ממנין השבעים נפש שירדו למצרים, ועליהם נאמר כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו, הרי שאף סרח נחשבה ממש כיוצאת ירכו, והיא לא יצאה מירך של אשר, אלא מאשתו של אשר, מכאן ראיה לחידושו של החכמת שלמה. אז ז"א כאילו לפי הט"ז המוקש הוא כמו המקיש, ממש שווה לו, ולכן זה נחשב ממש.
על אותו מאמר חכמים ז"ל של כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, כותב הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי הסטייפלר, בעל קהילות יעקב בספר חיי עולם עמוד ל"א, הוא אומר ככה, וזה לשונו, פרק ל"א, וזו עצה יקרה לחשוכי בנים רח"ל להחזיק תלמיד חכם על הוצאותיו עד שיגדל להיות תלמיד חכם אמיתי ויהיה נחשב בבית דין של מעלה כאילו הניח בן ממש. החזון איש אמר על שלשה אנשים, ביניהם הרב שלי המנוח הרב שפירא, הוא היה חשוך בנים החזון איש, הוא אמר זה הבן שלי לעולם הבא. כי הוא היה תלמיד מובהק שלו. אז ז"א, אנשים שהם חשוכי בנים אם יקחו בחור ישיבה וישקיעו בו ויתנו לו הוצאותיו עד שיגדל ויהיה תלמיד חכם, עליהם נאמר כל הנלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ויחשב בבית דין של מעלה כאילו הניח בן ממש, לא רק לענין מצות פריה ורביה אלא שזה ממש כמו בן מזכה אב וכל הזכויות שלו יעלו אליהם גם כן. עצה זו יכולה להועיל לא רק לחשוכי בנים, כך מובא בשמו של הגאון רבי שלמה היימן ראש ישיבת רמאייליס בוילנא, אח"כ היה ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק, וביאר את הפסוק "וראה בנים לבניך", כל התכלית שמולידים בנים כדי שילכו בדרך התורה, כמו שמצינו במדרש, אברהם אמר רבון כל העולם, אם אני עתיד להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, אל תביא לי ילדים, ילדים שהכעיסו אותך אני לא רוצה. ואם כן, אם אדם רואה שהבנים שלו אינם הולכים בדרך התורה ולא התקיימה התכלית של הולדתם צריך הוא לראות בנים אחרים לבניו, זו הכוונה וראה בנים אחרים לבניך שהם יהיו בניך, על ידי שילמד את בן חברו תורה או שיחזיק ויפרנס בנים של אחרים שהם לומדי תורה, שעל ידי זה מעלה הכתוב כאילו ילדו.
סיפרתי פעם מעשה כזה מהרב שפירא שהגיע לירושלים והתברר שחנווני שלח שני תלמידים ללמוד בסלבודקה ושניהם יצאו גדולי דור, אחד ר' אהרן קוטלר ואחד הרב יעקב קמינצקי שהם היו גדולי הדור של אמריקה, אז כל התורה של אמריקה שייכת לחנווני הזה. בגלל שהוא מימן את זה שהם ישבו בישיבה וילמדו, מה אדם יכול לזכות.
לפי זה יוצא שאם אדם החזיר אנשים בתשובה או לימד אותם תורה והם למדו תורה מפיו, לפי מה שלמדנו הם הבנים שלו, לפי זה הוא אבא שלהם, לפי זה הם חייבים בכבודו כמו בכיבוד אב ואם, לפי זה אם הם מכבדים מעריכים ימים ואם לא מכבדים - מקצרים ימים. אז מי שסטו מן הדרך ובועטים במי שהחזיר אותם בתשובה או לימד אותם תורה או למדו מפיו, מצבם גרוע ביותר. והמבין מבין.
שאלה נוספת, כן, תן לבחור.

ש. שלום כבוד הרב, יש לי כמה שאלות, אחת מהן נמצא איתי בן דוד שלי פה, והוא שואל מה לקבל על עצמו בקשר למצב של אביו, אבא שלו גילו לו לאחרונה סרטן הריאות מתקדם, ועכשיו הוא מונשם באירוע מוחי

הרב: מה גודל הסרטן?

ש. הרופאים אמרו שזה שנה

הרב: שנה זה המון זמן

ש. עכשיו הוא אירוע מוחי אבל הוא מונשם

הרב: והוא לא דתי

ש. לא

הרב: לא דתי. הוא לא בהכרה אתה אומר עכשיו?

ש. לא.

הרב: גם לא.

ש. הבן שלו נמצא פה

הרב: טוב, אז תן לי לדבר איתו.

ש. אני אדבר במקומו

הרב: מה זה יועיל? טוב, כמה אחים?

ש. ארבע,

הרב: קודם כל שיקבלו על עצמם לחזור בתשובה שלמה אם הם רוצים להציל את אביהם,

ש. הרב, רק הבן פה הוא דתי

הרב: אני מדבר על כל הארבעה. יקבלו על עצמם לחזור בתשובה גמורה, יתענו ארבעים יום תענית, ויקבלו עליהם לקבוע זמן קבוע ללימוד תורה, הבנים שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים לפחות והבנות חצי שעה שערי תשובה של רבינו יונה שלשה חדשים לפחות.

ש. הרב, אפשר רק מה שהוא יודע

הרב: הבן זה אחד, אם רוצים לאבטח אז אם המקרה יגרום שהבנים יחזרו בתשובה והבנות, זה אומר שהאבא גרם במצב שלו שהם יחזרו בתשובה, כל הזכויות שהם יעשו מרגע זה ואילך שזה זכויות של תחיית המתים, כי להחזיר יהודי בתשובה זה תחיית המתים, אז זה יכול לזכות אותו מידה כנגד מידה בתחיית המתים, שיהיה לו נס תחיית המתים. אבל אם הם לא רוצים, בסדר, זכותם לוותר על האבא, כנראה שהוא לא שווה שישקיעו בשבילו כל כך הרבה, הרי בשביל אבא שבשמים הם גם לא השקיעו הרבה.

ש. אבל הרב, רק הבן פה, הוא לא יכול לדבר במקום אחרים

הרב: מה אכפת לי עכשיו מהבן, אכפת לי מהאבא, אבל האבא, פתרון לאבא, מה עושים להציל את האבא.

ש. ורק אם הוא יקבל הרב

הרב: אז הסיכוי תחלק לעשרים וחמישה אחוז.

ש. הבן הבכור בטוח....

הרב: אז מצוין, אמרתי ארבעה. אם ארבעה זה מאה אחוז הצלה אם זה לא גזרה בדם, אם זה לא מאה אחוז אז כמה שירדו האחוזים כך הסיכויים יהיו.

ש. אז תענית ומה עוד?

הרב: ושעתיים בשלשה חדשים רצוף לבנים, לבנות - חצי שעה שערי תשובה של רבינו יונה.

ש. מה זה תשובה שלמה הרב? הם לא יודעים הלכות

הרב: האח הגדול אתה אומר הוא יודע, אז ילמד אותם, יכנס אותם, יסביר להם מה צריך לעשות, מדברים פה להציל את האבא, אין יותר מפעם אחת להציל, רק פעם אחת אפשר להציל, לא הצילו - הלך האבא. הוא הביא אותם והם לא אכפת להם שילך. אני לא מדבר ספציפית עליהם, אני מדבר על הפרנציפ, הפרנציפ הוא כזה, שאבא אחד יכול לכלכל עשרה ילדים ועשרה ילדים לא יכולים לכלכל אבא אחד. מה פתאום שהוא יבטלו בשביל האבא את אורח חייהם? אבל הוא שהיה צריך להתרוצץ מקופת חולים לקופת חולים, מבית ספר לבית ספר לשמוע את הנזיפות של המורים וכל מה שהם עשו לו ואת כל מה שהשקיע להם והכל הכל, זה הכל היה, זה היה פעם, זה היה פעם, עכשיו אנחנו חיים ורוצים לחיות. וזה חבל. ככה הם גם יצילו את עצמם כי גלגל חוזר לעולם, היום זה אבא מחר זה יכול להיות מישהו אחר.

ש. הרב, מה להגיד להם

הרב: מה שאמרתי זה מוקלט, אפשר להשמיע להם, לא צריך לחזור עוד פעם.

ש. כל אלה שיתחילו לשמור שבת תפילין

הרב: הכל, תשובה שלמה.

ש. אין משהו אחר הרב?

הרב: כן יש משהו אחר, להוסיף עוד מצוות, לחלק צדקות, לעשות גמ"חים, כן, יש עוד, להאכיל עניים, יש עוד. רוצה עוד? להחזיר בתשובה, לזכות את הרבים, לעשות הרצאה.

ש. אם הארבע ילדים חוזרים בתשובה מאה אחוז

הרב: מאה אחוז אם זה לא גזרה בדם. אם זה גזרה בטיט יכול להיות נס, בלי שום ספק. תראה באינטרנט, תראה ביוטיוב, יש לי עשרות של סרטים של אנשים שקיבלו על עצמם והפכו עורם מה שנקרא והשתנו - שינו את המצב לגמרי. אבל זה אלה שדבקו באמת במה שנאמר להם, אני סיפרתי רק לפני שבוע והראיתי סרטון, שבן אדם רצה ממני שאני אתפלל שיהיה לו בן, אמרתי לו אני מוכן בתנאי שיהיה לך זקן, משא ומתן עשר דקות, הבן אדם בסוף עשה טובה הסכים שיהיה לו זקן, אחרי חודש נודע לאשתו שהיא מעוברת, ברגע שהוא שמע הוריד את הזקן, ברגע שהוריד נפל העובר. ועכשיו בדרך שנסעתי, עכשיו בדרך שנסעתי נוסע איתי יהודי שמספר לי שהשכנה סיפרה להם שהיה להם גם כן אותו מקרה, ביקשתי ממנה שהיא תשים כיסוי ראש שיהיה להם ילד, והיא שמה את הכיסוי ראש, הילד גדל אחרי כמה שנים הורידה את הכיסוי ראש, איך שהורידה הוא נפטר. אין קונצים, לא משחקים עם הקב"ה. אני לא אמור לשכנע, אני אומר מהם הדברים, אם ירצו יעשו יעשו.

ש. הרב הבן פה לידי מקבל על עצמו ואני אדבר עם האחים בעזרת ה'

הרב: אשריכם ואשרי חלקכם, יש לו כבר ציצית או עוד לא?

ש. לא, אין לו הרב .

הרב: תביא לו ציצית שיתחיל את הדרך כמו שצריך. תברך שהחיינו ותודיע לי אח"כ אם אבא התעורר.

ש. ברכת שהחיינו

הרב: אמן. מה השם של האבא?

ש. חיים בן חנה

הרב: ה' יקימהו ממיטת חליו לחיים טובים ולשלום ויזכה את בניו לשוב בתשובה וירפאהו ברפואה שלמה מהרה.

ש. אמן.

הרב: תהיה בריא.

ש. עוד שתי שאלות הרב, יש לי חבר שאל אותי יש לו חרדות, הוא לומד תורה, יש לו חרדות מחשבות לא טובות מטרידות אותו והוא שאל מה הוא צריך לעשות

הרב: ללמוד תורה בלי הפסקה לא יהיה לו זמן לחרדות.

ש. עכשיו, הרב בהרצאה קודמת שהיתה פה ביקשתי אותך שתברך את אשתי להריון, ברוך ה' אבל הרופאה אומרת יש לה אנמיה, הרופאה אמרה שהיא תקח כדורים, אם היא רוצה להמשיך, רציתי לשאול מה הרב אומר

הרב: אני לא רופא, אבל אם הרופאה אומרת שזה לא יזיק וזה יועיל לחזק אותה ואת הולד אין שום בעיה.

ש. תודה רבה הרב

הרב: תהיה בריא וכל טוב.
כן, עוד שאלה. שאלה יש לך? שאלה, תן לו בסוף.

ש. יש לי שאלה, מה אפשר לעשות כדי לשמח את הרב על מה שהרב עושה למען עם ישראל בתור הכרת הטוב, מה אפשר לעשות כדי לשמח את הרב?

הרב: תחזיר גם כן אנשים בתשובה.

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.
עוד שאלה. שאלה אחרונה רבותי, הנה בבקשה.

ש. בקשר למה שהרב אמר מקודם עם הקדיש של האמא, שצריכים להגיד עליה קדיש, אז ראיתי תוס' בקידושין אומר שרצונם הוא כבודם ואם האמא רוצה משהו כרבי ישמעאל עם הסיפור שמה, אז זה לא מסתדר עם מה שהרב אמר. רצונם הוא כבודם.

הרב: מה לעשות, אבל קראנו פסק של החכמת שלמה ותסתדר איתו.

ש. אני לוקח על עצמי לרפואת ה

הרב: או, יפה מאד אשריך ואשרי חלקך תזכה לכל מילי דמיטב.
שאלה? תן לו שאלה שמה.

ש. שלום ערב טוב לכולם, אני רק רוצה לספר לכולם וגם לרב, קצת מתרגש, אני הייתי בספרד לפני כמה שנים ועשיתי שם קירוב, והיו שמה שתי זוגות צעירים שלא נפקדו בילדים, והם היו בארץ והם סיפרו לי שהם הגיעו לרב והרב אמנון יצחק שליט"א, והרב אמר לפני שתי אנשים שיכסו את הראש ולאחד הוא אמר לגדל זקן, זה מה שהם סיפרו לי כשהם חזרו, אשה אחת כיסתה את הראש ברוך ה' יש לה כבר שלש בנים, ואשה אחת לא כסתה את הראש ושנתיים היא לא התעברה, אחרי שנתיים היא החליטה, היא היתה אצל הרבנית קנייבסקי עוד פעם בארץ והיא אמרה לה שוב פעם לכסות את הראש, היא כסתה את הראש כנגד כל הסיכויים כי הרופאים אמרו שאין לה סיכוי ללדת, ברוך ה' יש לה כבר בן ובת. והיהודי היקר הזה שאל אותי לפני שנה וחצי בערך אם הוא יכול להוריד את הזקן, אמרתי לו אם הרב אמר אתה חייב להשאיר את הזקן ולא ליגוע בזקן, כמו שהרב אמר. אז רציתי רק לחזק את ידי הרב כי כל מה שהרב אומר אמת ויציב, לא שהייתי צריך לעשות את זה אבל רק הרגע נזכרתי בזה וזה מאד חיזק אותי באמונה.

הרב: תודה תודה.
תן לו לבחור בסוף.

ש. סיימנו עם השאלות? אפשר ברכה?

הרב: כן, כן,

ש. תברך יונתן בן שרה אותי למצוא עבודה בעזרת ה', ושאני אצליח במבחן בעזרת ה'.

הרב :לא.

ש. ווי? למה לא?

הרב :מה אתה רוצה לעבוד?

ש. לא יודע, בינתיים עבודה מזדמנת

הרב: וכמה אתה רוצה ללמוד?

ש. ללמוד תורה?

הרב: בטח אז מה?

ש. אני משקיע, אני שומר שבת

הרב: לא, זה לחוד, אבל צריך גם ללמוד, אני רוצה שתהיה חכם גם.

ש. בין לבין

הרב: אתה מוכן לקבל עליך ללמוד שעה כל יום

ש. הבעיה שאני יכול להגיד לך אבל אני לא מבטיח שאני

הרב: בסדר, גם אני לא מבטיח לך שתקבל פרנסה.

ש. אתה זוכר אותי בדוק

הרב: בדוק, אתה שעה לומד ויש פרנסה, אתה מפסיק ללמוד יש פיטורין. מה אתה אומר?

ש. אני מוכן

הרב: על זה אני מוכן, על העסקה, על העסקה. שעה ועבודה. כתוב הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, אומר הרמב"ם תשע שעות ללמוד שלש שעות לעבוד, אני נותן לך רק שעה ללמוד והשאר לעבוד, ואתה לא לוקח חוטף את זה?

ש. האמת אני אגיד לך שאני לא יכול להתחייב לזה,

הרב: נכון, גם אני לא.

ש. טוב, מה אני אגיד לך

הרב: אהלן, אהלן,

ש. אני מאד אוהב אותך ועזרתי לך בקלפי

הרב: אשריך, אשריך.

ש. תודה.

הרב: טוב, אני מאחל לכולם ערב טוב, ברוכים תהיו, שיהיה לכם כל טוב ותצליחו בעבודת ה'.

ש. אמן.

הרב: מי שרוצה ציציות יכול לקבל.