כל המדות תלויות ונאחזות זו בזו | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלמה מהרה ל: עמרם בן עישה בן סימון ולאה בת שרה תרנין וכל חולי עמו ישראל – אמן. 

"וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז)

 אומר בעל מדרגת האדם הסבא מנובהרדוק: 'אם נתבונן בכל המידות כולם, נמצא, כי כל חסרון פרטי שנובע מהמידות, איננו חסרון פרטי אלא הוא חסרון כללי, מפני שכל המידות תלויות ונאחזות אחת בחברתה. וחברתה בחברתה ואם יכשל באחד מהם - יכשל בכולם!' 

חסרון במידה אחת יהיה חסרון בכל המידות. 

'נמצא, שלא יכול אדם לחשוב ולומר: 'מה לי אם יחסר לי פרט זה?!' - כי אם היה באמת הפרט רק פרט, אז לא רע... לא רע כל כך, אם חסר לאדם מכל המידות איזה פרט אחד? – אה... הבעיה: שהפרט הזה יגרום קלקול בכל הפרטים כולם! ואם לא יעמוד בניסיון במידה אחת - יפעל עליו שלא יעמוד בכל המידות כולם!! כי מיד כשיתן מקום למידה הזו, ישיג צמאון בשאר המידות!' 

וכך מראה הניסיון לכל אדם שמשגיח על עצמו, שאם הוא חסר בפרט אחד מן המידות הוא יחסר בכולם. 

'יתכן שבזה טעה שלמה המלך, במה שהרבה נשים' - השם ציווה אותו: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, יז) והוא הרבה. 

'כי הוא סבר: שכל מידה - דבר בפני עצמו וזה לא יגרור אחד את חברו ואם יכשל בפרט אחד - המכשול הוא פרטי. לכן הוא חשב ואמר: 'אני ארבה לי נשים ולא אסור!' כי על הפרט הזה הוא היה בטוח בעצמו: שיתגבר על יצרו לא יעשה עליו שום רושם! אבל אחר כך מה התברר? ש: "נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (מלכים-א יא, ד). וזה גרם ש: "הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" לא את המידה אחת, "אֶת לְבָבוֹ" כי מידה אחת נוגעת לכל המידות! כמו שאמרנו. 

ונוגעת גם כן למה שיצמח מזה לסוף חייו! כי כתוב: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (שם) וברור: שהכל היה מסובב מן ההתחלה הזאת!' שהוא אמר: 'אני ארבה ולא אסור'. 

אז רואים: שכל מידה קשורה לכל עוד מידה, עד שיש הטיה בלב!

'על ההקשה הזאת, ימצא אדם בעצמו באופן יותר בולט ויותר נגלה, שלא ימצא חסרון פרטי שיתחיל מן הפרט ויסיים לפרט, אלא ההתחלה מתחילה בקלקול בפרט והסיום יהיה בכלל כולו! 

לכן אם אנחנו שואלים אנשים רבים: 'מה גרם שאתה נהפכת ככה? ונהרס כל המצב הרוחני שלך!' 

מה יגידו לנו? – 'הכל התחיל בגלל פרט אחד! שהיה קשה לי לפרוש ממנו...' - וזוהי המידה הראשית לכל המידות כולם'. 

זאת אומרת מדבר אחד, נגיד אדם לא קם בבוקר ואז הוא מתייאש! ואז אומר: 'אין, לא מצליח' ואז אחר כך הוא מתדרדר... ואז בסוף הוא מתפלל בבית ואחר כך הוא לא מתפלל בבית ואחר כך הוא מהר לעבודה. ואחר כך הוא ככה ואחר כך אומר: 'טוב, אז כבר לא יכול ללמוד כי אני עייף...' אחר כך הוא יגיד ככה, בקיצור, הוא התחרבש לגמרי! עד שזה יקלקל אותו בכל מכל כל. 

והכל התחיל מסיבה אחת: אם אתה נותן לעצמך להתדרדר בדבר אחד ולא לעמוד מיד לסכור את הפרץ - אז אתה עלול לאבד הכל! 

'ובעת שיחשוב אודות תיקון מצבו - יפול מיד במחשבה: 'הפרט הזה שהוא הסיבה שגרם לו' ואז הוא אומר: 'זה לא יכול עליו!' ומתייאש עוד פעם "פטנטים" של יצר הרע, אלוף העולם! 

אוי אוי אוי... זה כמו שעכשיו הופכים כולם להיות עבדים; אז בהתחלה אומרים להם: 'להתרחק!' אחר כך אומרים להם: 'לשטוף ידיהם 20 שניות...!' אחר כך: 'תלכו עם אלכוג'ל...' אחר כך אמרו להם ככה, אח"כ: 'תחנקו את עצמכם...' אחר כך 'בידודים' אחר כך 'מלוניות' אחר כך 'קורנות' אחר כך 'בדיקות' אחר כך 'פי.סי.אר'... אחר כך ככה ואחר כך... ואדם כבר לא שם לב שהוא בעצם משועבד! הוא עושה דברים לא רציונליים!! 

הנה, הוציאו חוברת שלמה עכשיו: 'שאלה להלכה בענייני השעה הבוערים' הרבה פוסקים עכשיו יוצאים נגד הכל: 'שאסור לעשות חיסונים!' ואסור לעשות שום דבר, כלום, הכל שקר, בלוף! בדיוק כמו שאני אומר, ישבו וחקרו את הכל ודנו את הכל גם על פי הלכה גם על פי המציאות, הנה כל החוברת הזו אתם רואים: 'מהדורה מיוחדת לרבנים' מי שרוצה להשיג אותה: 05331170 ושמה אפשר להשיג ואם רוצים לראות את זה אז במייל [כירל סריל k i s a שטרודל פרטון פרוטון מיל p t m.com] תוכלו שמה לראות את כל החומר הזה מרוכז, משהו מדהים! 

ככה זה מתחיל, מתחילים עם דבר קטן ומתדרדרים בלי לשים לב על זה! 

ככה התחילה ה: 'שואה!' התחילו עם דבר קטן ולאט לאט זה-זה... עד שהוציא אותם למחנות שמד! (לתפ"ץ) וכן הלאה, ככה זה. ועכשיו נגד כל ההגיון! בעשרים ושבע (27) אנשים שמתו לכאורה מקורונה כבר הכריז 'ארגון המוות (הבריאות) העולמי' - על מגפה!! 

לא היה דבר כזה בעולם! היו דברים הרבה יותר!! שפעת רגילה, היום מודים: 'שכל מי שנפטר משפעת - כתבו גם קורונה!!' היום מודים, כי אין שפעת בעולם?! נעלמה?! אז זאת אומרת הכל שקר! אל תאמינו לכלום. 

עכשיו יש אחד בשם טסלה, טסלה מסק, אלון מסק, הוא עשה ארבע (4) בדיקות קורונה של חברה אחת (1), ארבע באותו יום אצל אותה אחות; שתים (2) חיובי, שתיים שלילי!!! של אותה חברה! של אותה חברה!! היום מפורסם, עכשיו פרסמתי, שלחתי בקבוצות; ארבע בדיקות הוא עשה באותו יום, של אותה חברה, אותה אחות, באותו יום קיבל; שתי תוצאות שליליות, שתי תוצאות חיוביות... הכל בלוף! הכל שקר!! הכל רמאות!!! אין מה לעשות. מי שרוצה להיות אהבל? ואלקם... אתה רוצה למות?! אתה רוצה להתאבד?! זה, יש בחירה! אתה רוצה להיות זה... שוללים ממך את החירות! מי הם שישללו לך את החירות?! אבל ככה אתה הופך להיות צייתן פתאום, פתאום אתה צייתן, 

כל אדם שנוסעים לשלול לו את החירות, ישבו לך בחניה מישהו יבוא לחניה שלך ויעמוד בחניה אתה מצפצף אתה בא פפה... אתה לא מוותר על חניה! חונים לך בחיים, נכנסים לך לחיים!! משגעים לך את השכל!! אומרים לך ככה, אתה רוצה? אתה לא... אתה מוותר על החיים?! "חייבים, אסור-אסור, תיזהר, תשים..." איזה אהבלים! שותים קולה שותים 'קולה'... תמשיכו לשתות קולה. 

'אדם יודע בעצמו: שאפילו אם יסכים מאה (100) הסכמות על כל המכשולים כולם, אבל אם יניח את החלק הזה שהיה בהתחלה שגרם לו להתדרדר, סופו שיגרום החלק הזה להרוס את כל החלקים כולם! למה? - כי כל המידות אחוזים זה בזה בטבעות, בשלשלת. וכאשר תיפול הטבעת הראשונה - יפלו כל הטבעות כולם!' כמו שרשרת. 

'משל למה הדבר דומה? - אדם קונה כובע יפה על הראש, לא כמו פה שהולכים עם כובעים וחליפות שזה הסטנדרט, כן. אבל הוא החליט לצאת מגדרו לקנות כובע יפה, אז אחרי שהוא קונה כובע יפה, אז הוא אומר: 'אבל זה לא מתאים לבגדים הבלויים! אז צריך לקנות בגדים יפים עכשיו...' אז הוא קונה בגדים יפים, אבל הנעליים שלו מרופטות! אז הוא גם צריך להחליף את הנעליים: 'איך אפשר ללכת בלי שעון זהב?! עכשיו אחרי שיש לך כאלה בגדים יפים וכל הזה...' אז הוא צריך לקנות שעון זהב ואם יש לו כבר שעון זהב, הוא לא יכול להסתובב עם החברה' של עכשיו שהיה הולך איתם אז הוא צריך להתחבא לחברה מכובדת! 

ובקיצור, בסוף זה גורר אותו ויוצא מכל החברה שלו, מכל הדת, מכל הכל והופך להיות 'צפונבוני...'

'וזה יגרום לו לפרוש מן העבר שלו עד שיכול ערום מכל התורה כולה! ונמצא: כי כל המידות כולם סובבים אחד את חברו'. 

כל מידה אומרת ככה וזה אומרת ככה 'אז אם ככה צריך ככה, אז איך אני אהיה ככה, ככה ככה...' ובסוף אתה מתדרדר בכול. 

'ואין אדם יכול מפני זה לוותר אפילו על חלק אחד!' כל דבר צריך להיות בשלמות!! אם אתה לא תדאג שאתה תהיה שלם בכל דבר ודבר - זה יגרור אותך להתקלקל בכל! 

'ולא בגלל שאתה תאבד את החלק האחד' אם תוותר עליו ולא תלחם עליו כדי לתקן אותו, אלא אתה תקלקל את הכל בסוף! לכן חשוב לעצור איפה שאתה מרגיש שיש לך מידה לא מתוקנת, או מקולקלת ולעבוד על זה מיד! כדי שזה לא יתפרץ ויגרור את המידות האחרות. 

אם אדם מבין מה שאמרתי עכשיו והוא גם מרגיש את זה בעצמו שיש לו איזה בעיות בכמה מידות מסוימות; אם זה עצלות, אם זה-זה... או כל מיני...' זה יכול לפתוח לו פתח תקווה בדרך התיקון! כי כמו שמחוט שערה של מידה אחת - יכול לקלקל את כל המידות! אבל גם בצד השני: אם אדם מתקן את חוט השערה - הוא יתקן את כל המידות! ובכולם הוא ישמור כפי מידת התיקון שעשה בזאת ולא צריך להתחיל עם כל המידות כולם, צריך להתלמד לעשות פעולה אחת (1) שתהיה טובה בכל החלקים שלה ואז יפעול עליו אשר ידע לעשות כך עם כולם!' 

זאת אומרת אם אתה תהיה מושלם במידה מסויימת שהיית לקוי בה ותשלים את עצמך ותעשה את הכל כמו שצריך, אז פירושו של דבר: שאתה מתוקן ושלם! 

לא כמו כאלה שאתה רואה אותם לפעמים שהם צריכים לנקות שטח פה מסוים אז הם לוקחים איזה כזה שמעיף כן מפוח ועוברים ומעיפים את הלכלוך מפה לפה מפה לפה מפה לפה מפה לפה... זאת אומרת הם עושים רק את הפעולה של כאילו, אתה מבין? אבל הם לא נקו כלום! מעבירים את זה מפה, מחביאים את זה מאחורי העציץ וכן הלאה, אז אחר כך אתה יכול להיכנס לבית כנסת ולראות: שהשטיח לא עשוי ושמה שכחו ופה לא עשו, כי זה הכל מחרבש! אף אחד לא מנסה לתקן את המידה של העצלות שלו. 

ו... אדם צריך להיות שלם! שלם במידותיו, זאת אומרת לדקדק עד הסוף בכל דבר. 

'נמצא שאדם שמרגיש בעצמו שיש לו הרבה חסרונות והוא מושחת בכל המידות כולם והוא לא יודע: ממה להתחיל? אם הוא יבין מה שלמדנו: שכל החסרונות משתלשלים מאחת לחברתה ומאחת לחברתה...' כמו: 'עבירה גוררת עבירה' יש 'מידה גוררת מידה' אז הוא יבין: שהוא גם לא צריך להתחיל בכולם לתקן! אלא יתעכב על פרט אחד (1) כיוון שכל אחד גורר את חברו 'וחברך חברא אית ליה' - כל חבר יש לו חבר וכל מידה יש לה מידה. 'ואין צריך לכולם לתקן בבת אחת אלא אחת! ושם ילמד לתקן הטב בכל הצדדים של המידה ואז יהיה לו דרך לכולם ואז הוא יוכל לתקן את כולם כי הם תלויים זה בזה'. 

אז כמו שבקלקול ממידה אחת - אפשר לקלקל את כולם, כך בתיקון; אם מתקנים אחת - מתקנים את כולם!

 בעת שהלך אליעזר לבחון את רבקה: אם היא צדקנית? אם היא לא, במה בחן אותה? - בדבר אחד קטן! 

וכולם תמהים: איך דמשק אליעזר בונה על פעולה אחת (1) שתעשה המיועדת שבמקרה שלנו זו רבקה, איך זה יוכיח? "אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (בראשית כד, יד) איך מפעולה אחת שאתה דורש שאם היא תעשה - זה ראיה: שהיא מושלמת! איך אתה מגיע למסקנה כזאת?! 

ועוד, אולי היא עושה את הפעולה משום בושה? או משום כבוד? היא אוהבת כבוד! אולי היא רצה להגמיע את הגמלים ואת הכל זה בגלל: שהיא מתביישת! כי ביקשו ממנה והיא ביישנית אז היא עושה, או בגלל שהיא אוהבת כבוד – אֶה... מחשיבים אותי שאני עושה ואני מקבלת שבחים וזה וזה... מי אמר?! 

ועוד, שאפילו שעשתה באמת! אז למה אתה סומך על זה שהיא מושלמת בכל המידות?! יכול להיות שהיא זריזה, יכול להיות שהיא זריזה... יכול להיות שהיא זריזה... אבל היא לא וותרנית! יכול להיות שהיא צעקנית, יכול להיות שהיא לא נקייה, יכול להיות ש... כמה יש מידות שאדם צריך לבדוק! אז איך אתה יודע שבפעולה אחת מסויימת אם היא תעשה אותה - אתה כבר יודע שהיא שלמה ואפשר להביא אותה ליצחק! מי אמר?! מה, ככה עושים שידוך?! מה זה? 

אולי היא בעלת מידה של הטבה, אוהבת לעשות טובות, אשת חסד, אבל במידה אחרת - חסרות לה השלמויות! ואיך הכיר באמת אם יש לה תיקון המידות? 

אם נבקש ההבדל, אנחנו רוצים לדעת, מה ההבדל בין אדם שלם לאדם שאינו שלם? איפה מונח ההבדל? 

אדם לא שלם, כשנבקש ממנו דבר, די לו אם יתן לנו את הדבר ששאלנו ממנו בדיוק באותה כמות, בדיוק באותה איכות. אבל, אותו אדם לא דן מעצמו להשלים את כל החלקים שאפשר עוד לעשות בפעולה הזאת, את זה הוא לא מבקש. 

נגיד אומרים לאדם: 'תנקה פה' אז הוא מנקה פה. אבל אם הוא יבין: שרוצים פה ניקיון - אז הוא כבר מסתכל צידה והוא גם רואה: שגם פה לא נקי וגם פה לא נקי, אז הוא מבין: שאם דואגים לניקיון - אז רוצים ניקיון! רק ראו כרגע את המקום הזה, זה לא אומר שעכשיו אפשר להשאיר את הלכלוך שם והלכלוך שם והבלאגן פה... הוא מיד מבין. כי אם ביקשו ממנו דבר מסוים, אז צריך להבין. 

'אבל אדם שהוא שלם, הוא לא מסתפק במה ששאלו ממנו, אלא הוא שוקד להשלים את הדבר בכל האפשרויות!' זאת אומרת 'והוא יכול להגדיל את האפשרויות ויעשה את הדבר של השואל בכמה חלקים יותר ממה ששאל ממנו! והוא לא יגביל את עצמו למלא שאלת השואל בלבד. אלא, מאיפה היה שורש השאלה! מה הוא ביקש? – ניקיון, אַה, ניקיון - אז אני רואה: שפה גם כן לא גם כן... איפה תראו בית כנסת כמו זה - שמנקים את המנורות! כל פעם מבריק הכל מבריק דניאל, דניאל וכל החברה' תראו איזה דבר זה! מה זה? – ניקיון! 

'אלא צריך להשלים את הכל על כל החלקים. את הדבר הזה מצינו אצל רבקה!' 

שאלנו: איך הוא אמר לה?

ומפה רואים: שאליעזר "דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית טו, ב) – 'דולה ומשקה מתורת רבו' ידע מה זה שלמות! הוא גדל בבית של אברהם אבינו!! זה לא צחוק, אברהם אבינו היה שלם בכל השלמויות!! אז הוא למד שמה, אז הוא ידע את היסוד הזה, מה שאנחנו לומדים, מה שמלמד אותנו 'מדרגת האדם'.

'את הדבר הזה מצינו אצל רבקה, הוא לא שאל אותה רק: "הַגְמִיאִינִי" (בראשית כד, יז) – המשמעות: לי בלבד! "מְעַט מַיִם" (שם) אז מה אני שומע? - לא הרבה! "מִכַּדֵּךְ" (שם) - רק ממה שיש לך בכד, זה מה שהוא שאל. הוא לא שאל משהו אחר: "הַגְמִיאִינִי" זה רק אותי, אותי "הַגְמִיאִינִי" לא הגמיאינו, אלא 'ני', ני - אז זה רק אותי. "מְעַט" אני מבקש, לא הרבה. "מִכַּדֵּךְ" - אל תשאבי לי, רק מה שיש לך בכד תביא לי טיפה קצת לשתות, זה הכל. 

ומה היא עשתה? - היא השקתה אותו (בראשית כד, יח) ואת גמליו! (שם פסוק יט) עשרה (10) גמלים!! כל אחד - ארבעים (40) ליטר!!! ועד תומם. כמה פעמים היא צריכה ללכת ולחזור ולהרים ולהגביה. 

ולמאן דאמר: 'בת שלוש (3) היתה!' 

למאן דאמר: 'בת שלוש עשרה (13)'.

'ושאבה מן הבאר הרבה-הרבה מים! והשלימה כל החלקים שיכולים להימצא בהטבה הזו גם שלא שאל ממנה'. 

מה רואים פה? - שלמות בכל החלקים האפשריים! אי אפשר יותר לעשות, בכל החלקים האפשריים. 

מה ההבדל בין עבד לבן? - אמרנו פעם; 

האדון אומר לעבד: 'תעשה לי כוס תה' - אז הוא מביא לו כוס תה.

 הוא אומר אותו דבר לבן - אז הוא מביא לו עם עוגה! עם עוגיות, עם זה... על כל צד השלמות, כן. 

התימניות ככה למדו בתימן, כשמישהו בא אורח: 'מה תאכל? מה תשתה'? - ישר 'מה תאכל? מה תשתה?' ומגישים לו חביבי, לא מחכים שיגיד: 'כוס מים...' מגישים לו וחונג'רי ו... 'לא, אתה חייב לשתות! אתה חייב לאכול, אתה חייב זה, יש לי משהו עכשיו עשיתי וזה טרי וזה זה... וזה טעים! וכדאי שתטעם זה ככה...' 

יש כאלה, אתה לא תבקש? - אתה יכול למות! ואף אחד לא יזכיר לך אפילו... 

'והנה, אפילו אם לא היתה משקה גם אותו, או אם היתה משקה אותו רק כמו ששאל להּ - לא היה מזה ראיה: שהיא לא בעלת הטבה!' 

גם אם לא היתה משקה אותו בכלל וגם אם היתה נותנת לו בדיוק מה שהוא רצה - זה לא אומר: שהיא לא בעלת הטבה. למה? - כיוון שעל פי דין, ילדה בת שלוש - אדם כזה גדול! בא ומבקש ממנה?! – בוא הנה זה ניצול זה, מה זה? אתה בילי הדבילי?!... (ביל גייטס) מה הולך פה? אתה רוצה לשעבד אותי?! מה זה התנפלת עלי? אני ילדה! אתה בא אלי: 'תתני לי לשתות!' ומי אתה? סליחה! מי אתה?! מה, אתה מנצל אותי?! יש לו הרבה עבדים! אז בשביל מה יש לך עבדים? - שהם ישאבו לך וישקו אותך! עד שאני שאבתי אתה רוצה לנצל שאני אחר כך אחזור עוד פעם לזה?! 

זאת אומרת אם היא היתה מזהה את זה כניצול, כהתעמרות בה - אז היא היתה צודקת! כאילו, מה פתאום שאני זה?! זה לא אומר שאני לא בעלת הטבה, אני צריכה להטיב למי שראוי להטבה, אבל לא למי שמנצל אותי! וכיוון שהם יכולים להשקות את עצמם והם חסונים ובריאים והכל! אז למה שאני צריכה כאילו?! 

'בכל זאת אם היתה משקה אותו כפי בקשתו לבד, לא היתה ראיה באמת שהיא לא בעלת מידות טובות. ואולי בכלל היא לא עושה את זה בגלל שהיא מתביישת' מה, פונה אליה אדם מבוגר כזה ופה ושם... וילדה קטנה מתביישת! אתם רואים ילדים; 

- 'בוא חמודי בוא רגע' 

עושה ככה... מה קרה? - הוא מתבייש! אז אולי היא מתביישת, זה לא אומר שאין לה הטבה. 

'אבל כשהיא עשתה למעלה מבקשתו! והשלימה את כל החלקים שהוא לא ביקש, יש ראיה: שהיא בעלת מידות מתוקנות! לא רק בעניין הטבה וחסד, אלא בכל המידות כולם!! שאם לא היתה עושה את הדבר הזה משום בושה, אז למידות שלה היה גבולים והגבול של כל המידות שלה תלוי בבושה' תמיד הבושה תעצור אותה אפילו להשתמש במידות טובות שבה! 

אז רואים: שאם יש לאדם מידה של 'בושה יתרה' יכול למנוע אותו מהרבה דברים טובים! למה? - כי הוא מתבייש!! 

אומרים לו: 'בוא תגיד דבר תורה' - הוא מתבייש... אז הוא נמנע מלהטיב לבריות בדברי התורה שיש לו! לא שאין לו, אם אין לו, אז מה זה מתבייש?! אין לו מה להגיד. אז... אבל אם אדם מתבייש, יש לו בושה, היא יכולה לחסום אותו בהרבה מידות טובות שהוא יכול לפעול איתם. 

אז זאת אומרת היה לה גבולים אם היתה מצד בושה. ואז יכול להיות שהיתה עושה רק כפי שאלתו; זאת אומרת אתה ביקשת "הַגְמִיאִינִי" אז בוא קח ושלום ונגמר הסיפור כי יש לה בושה קצת, אז היא לא רוצה להרחיב יותר מדי ולעשות, אז מידת הבושה יכולה למנוע הטבה יתרה! 

'אבל עכשיו שהיא עשתה יותר מגבול המידות - יש לנו ראיה: שלא עשתה מטעם המידות אלא מטעם השלמות!' שיש לה שלמות, לעשות כל דבר בצורה השלמה ביותר ולכן היא השלימה את כל החלקים. 

המבקש – אחד, אבל יש איתו עוד עבדים וגמלים! אז היתה צריכה להביא לו רק מהכד ורק מעט ולא לשאוב ולא כלום. 

אבל אם נמצאים פה כבר כולם, זה כאילו עכשיו בוא נגיד, בוא נגיד עכשיו שבאו אליך עשרה (10) אורחים הביתה והם יושבים אצלך; 

ואחד אומר: 'אפשר לקבל כוס מים?' 

אפשר לתת עכשיו כוס מים רק לבן אדם הזה וכל התשעה (9) יסתכלו איך הוא שותה?! אז ודאי שאם אחד כבר ביקש - אז נותנים לכל העשרה! אם לא, זה לא... אפשר להביא חתיכת עוגה רק לאחד וכל התשעה אחרים יסתכלו?! 

אז היא עשתה את הכל בשלמות! היא ראתה פה שזה קבוצה אחת, אז היא דאגה לכולם. אפילו שהגמלים לא ביקשו ויש להם מאגר של 40 ליטר! יכולים ללכת מדברות!! בלי לחפש באר. זאת אומרת 'ספינת המדבר' השם ברא אותה בצורה כזאת שתוכל ללכת לאורך זמן... כן 'תחנת דלק' בפנים, הכל בפנים. אז למה היא צריכה להשקות גם את הגמלים?! מי אמר שחסר להם עשרים (20) ליטר?...

'ולזה יש לנו ראיה ממה שהיא עשתה ואיך שהיא התנהלה - שהיא מתוקנת בכל המידות כולם גם כן! כי אם היא היתה חסרה בכל המידות, אז מאיפה באה לה השלמות הזו?! למה באה לה כאן השלמות שהיא לא נטבעה על זה, לא נדרשה לזה. כי השלמות – מי שהוא שלם, אדם שהוא שלם ועושה דברים בשלמות, לא יכול להמצא רק שלמות בפרט אחד (1) כי המידות תלויות זו בזו! ואם היא היתה חסרה רבקה בשאר המידות, אז היא היתה צריכה להיות גם חסרה במידה הזאת!' 

כי מי שהוא לא שלם, כל דבר הוא עושה חפיף! אדם שאין לו שלמות, הכל הוא עושה... כל מידה שיהיה לו - עושה חפיף. אבל מי ששלם, דקדקן - אז הוא עושה הכל בדייקנות בכל דבר! זה האופי של הבן אדם, קוראים לזה, כאילו. 

'וכיוון שראינו שכאן היא השלימה הכל על הצד הטוב ביותר, יש לנו ראיה: שכמו שהיא עושה כאן - כך היא בכל המידות!'

ועכשיו מבינים: איך אליעזר עבד אברהם במידה אחת (1) שהוא בדק אותה - ברר לעצמו: שהיא ראויה ליצחק כי היא אשה שלמה! זה צריך להכיר את סוד המידות שבאדם, זה רק מי שהוא תלמיד של אברהם אבינו! שיודע מה זה שלמות בעבודת השם. אתם רואים איך אברהם אבינו רץ אל הַבָּקָר (בראשית יח, ז) איך הוא עושה הכל בשלמות! איך הוא מריץ את כולם (שם פסוק ו) איך הוא מריץ את הנער (שם פסוק ד) איך הוא עושה את הכל! איך הוא "עֹמֵד עֲלֵיהֶם" (שם פסוק ח) איך הוא מגיש להם את הטוב ביותר! איך הוא עושה את הכל, זאת אומרת שלמות. שלמות! 

הוא (אליעזר) ידע: אם נמצא בה מידה אחת שלמה – מספיק! אני יודע: שכל המידות שלמות!!

'עכשיו אם אדם מאיתנו רוצה לתקן את המידות אז יש לנו את הנוסחה עכשיו, אל תבלבל לעצמך את הדעת: 'שאתה יכול תקן את כל המידות... תשמע, אתה יודע כמה מידות יש לי לתקן?! אתה יודע מה? בזה אני לא טוב, בזה אני חלש, בזה אני לא יכול, בזה אני...' 

תפוס מידה אחת, תעבוד עליה ולעשות אותה בשלמות! ברגע שאתה שולט במצב - אתה תשלוט בכל המידות; היא תשליך על כל המידות כולם! 

'תשתדל להגיע לשלמות כפי היכולת, בכל פעולה להשלים אותה בכל החלקים שיש בה; בין ב: "סוּר מֵרָע" בין ב: "וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו) בכל דבר לעשות. ואז אתה תבוא מהפרט לכלל, בדרך של סיבה ומסובב. 

אבל זה לא יבוא מאליו בלי השתדלות, אלא אתה צריך לדעת איך לתקן מידה אחת וככה זה ישליך לך על כל התורה כולה!' 

זאת אומרת אם אתה תהיה "חפיף" - אז כל המצוות שלך יהיו חפיף! אם אתה תהיה דקדקן, ללמוד כל מצווה על בוריה כדי לעשותה בדקדוקיה ובפרטותיה - אז ככה יהיה לך בכל! 

אבל יש לנו פה תקווה! כי יש לנו את הנוסחה עכשיו, הנוסחה היא: לעבוד על מידה אחד! לא משנה איזה אפילו, אפילו שהיא תהיה יותר קלה בשבילך כרגע!! אבל תעבוד לקיים אותה בשלמות, לללמוד אורחות חיים; את הצד החיובי והצד השלילי של כל מידה, לתרגל-לתרגל-לתרגל, לא לוותר על שום פיפס קטן! הכל לעשות בשלמות, ברגע שאתה יודע להתנהג במידה אחת כזאת - היא תשליך על כל המידות! 

כי ברגע שהרגלת את עצמך לשבלונה הזאת שככה עובדים את השם, כל דבר בשלמות - ככה אתה תעשה בכל השאר! לא תוכל יותר לצאת מזה, כי יש לך שבלונה כבר, בשבלונה אני לא יכול להיות רמאי! פה אני מדקדק פה אני מחפף?! זה לא הולך ככה. אז אם אתה אמיתי ורוצה: לתקן באמת ואתה מתחיל לתקן מידה אחת ותיקנת - אוטומטית זה ישליך על כל השאר שיהיו מתוקנות, כי אתה לא תוכל לוותר יותר על הדרך שבחרת והיא תתקן אותך בכל שאר הדברים. 

זה מה שמלמד אותנו הסבא מנובהרדוק מהמעשה של אליעזר עבד אברהם: איך הוא יכול היה לבחון בכמה מילים? – "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" זה כל הניסיון! מזה אני אדע אם: "אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (בראשית כד, יד) וברגע שהיא לקחה והשקתה אותו ואת הגמלים ואת הכל ורצה וזה... ועשתה את הכל בשלמות גמורה - הוא ידע: שהיא שלמה ומתוקנת במידות! ואכן ממנה קם בית ישראל – אמן!

 המשך יבוא... 

(השיעור הבא: ארור וברוך מה טעמן? ).