כבוד אב ואם - חלק ב | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

תוכן עניינים

(פרק א) לא עומד במקומם;

פרק ב': לא סותר את דבריהם;

פרק ג': לא יקראם בשמם;

פרק ד': לא יכלימם;

כיבוד אב ואם - חלק ב' היום אנחנו נלמד: מה זה מורא אב ואם? צריך לירוא מאבא ואמא! קודם מהאמא אח"כ מהאבא, "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט ג) אז בפרק הראשון זה: 

(פרק א) לא עומד במקומם;

אסור לבן, כל מקום שכתוב לבן הכונה זה גם לבת, אסור לבן לעמוד במקום המיוחד לאביו שעומד שם עם חבריו, או במקום המיוחד לו להתפלל, וכן לא ישב במקום המיוחד לו בביתו, וכמו שרגילים שהאבא יושב בראש השלחן, אז לא ישב במקום הזה וטעם האיסור: שעל ידי שעומד או יושב במקומו הוא משווה את עצמו לאביו. איסור זה אפילו לא בפניו, האבא לא בבית, בחו"ל, לא יושב במקומו, ולא עומד במקום המיוחד לו, אבל יש שמקילים שלא בפניו, ראוי להחמיר באיסור זה מפני שהוא מן התורה. אז אפילו אם יש איזה דעה מקילה בכל אופן ראוי להחמיר באיסור זה שאפילו לא בפניו לא יעמוד במקומו ולא ישב במקומו משום שזה מן התורה. 

אולם לאחר מותו לכל הדעות מותר, אחרי שהאבא נפטר כבר מותר יהיה לשבת במקומו ולעמוד במקומו. אם אביו נתן לו רשות מותר לו לשבת על מקומו, למה? משום שיש לנו כלל: "אב שמחל על כבודו - כבודו מחול!" זאת אומרת האבא יכול למחול על כבודו (אבל זה מענין: כתוב פה מורא אב ואם, וכתוב 'אב שמחל על כבודו - כבודו מחול- מה עם מורא הוא יכול למחול על המורא?) 

איסור זה הוא בין אם יושב על מקומו של האב ובין אם יושב על מקומה של האמא אותו דבר. ויש לנו כלל, ולא צריך לחזור עליו כל פעם תזכרו אותו מהתחלה מה שכתוב בן זה בת, ומה שכתוב אב זה גם אם. כתב החיי אדם כלל: בכל הלכות כיבוד אב ואם, שלעולם אין חילוק בכל דבר בין אבא לאמא. דהיינו שכל ההלכות שנתבארו בכבוד אביו הוא הדין גם בכבוד אמו. 

בחיי אדם (בכלל סז' בסעיף יא') אומר: "כל המבזה אביו ואמו אפילו בדברים אפילו ברמיזה - הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה! שנאמר: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז טז) מי שמֵקל בהם אפילו אם זה ברמיזה, ואם זה בדברים שמשמיע דברים כלפיהם הוא נקרא אָרוּר מקולל מן השמים ועל זה אמר שלמה ברוח הקודש במשלי (ל יז): "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל" 

וכתב בספר חרדים: "מעשה היה בימינו באיש אחד שהיה זן את אמו רק שהיתה קלה ובזויה בעיניו לפי שנשאת לאיש אחר לאחר מות אביו, אז הוא היה מזלזל באמא שלו בגלל שהיא נִשאה לאדם אחר לאחר מות אביו, זאת אומרת היה לו אבא חורג והאיש הזה הלך דרך הים ונהרג והושלך לים וחיפשוהו היהודים לבקשו ומצאוהו על שפת הים ועין אחת מנוקרת שניקרוה העורבים לקיים את מה שאמר שלמה המלך ברוח הקודש עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, והעורבים באו ונקרו לו את העין. 

פרק ב': לא סותר את דבריהם; 

אסור לסתור דברי אביו ואמו כגון; אם אמרו דבר והבן יודע שאין הדבר נכון, אסור לו לומר להם: שהדבר לא נכון! יש אומרים: שהאיסור הזה זה רק בפניו (הט"ז והחיי אדם) אך שלא בפניו מותר לבן לומר את דעתו שהיא לא כדעת אביו. ויש אומרים: שאפילו אם סותר דברי אביו שלא בפניו גם כן אסור (זה אומרים הש"ך והדרישה) בקיצור; לא פשוט לסתור דברי אביו; בפניו - ודאי שאסור, שלא בפניו – מחלוקת. אולם כל זה מדובר כשהוא עדין חי, לאחר מותו מותר לסתור את דבריו. אם האבא אומר לבנו: רצוני לשמוע את דעתך, מותר לו לומר את דעתו אפילו אם היא לא כדעת אביו, כי אביו ביקש לשמוע את דעתו. 

אסור לסתור את דברי אביו בין בעניני הלכה ובין בשאר ענינים, ויש שכתבו: שבעניני הלכה אסור רק אם הוא אומר את דעתו בלשון החלטה, להגיד לאבא שלו: אתה טועה בהלכה! וככה בצורה כזו החלטית אסור לומר כך, אבל לטעון מסברא ולהקשות מותר, כי כך דרכה של התורה, ומצינו בהרבה מקומות שתלמידים הקשו לרבותם וסתרו את דבריהם, ובפרט כשיש לו ראיה מוכחת אז לא הוא מכריע את הדין, אלא הראיה שהוא מביא היא מכריעה את הדין. 

וכן אסור גם להכריע את דברי אביו, אם אביו חולק עם מישהו אחר, אסור לו לומר: נראין דברי אבא! אע"פ שהוא דוחה את דברי החולה הוא עוזר לאבא שלו הוא מכריע כדבריו ואומר: אבא צודק! אסור, זה לא דרך ארץ! למה? אין דרך להכריע בין שני בני אדם אלא מי שגדול משניהם אבל אתה יותר קטן מאביך ואתה בא להכריע? הוא צריך אותך שאתה תכריע את דבריו?! אך כל זה כשאומר דרך הכרעה, אבל מותר לו להשיב על דברי החולקים על אביו, להכנס לתוך הדיון אם זה אפשרי ומותר וראוי, אז לסתור את דברי השני אפשר ולהכריע כנגד דבריו, אבל לא להגיד: נראים דברי אבא. 

פרק ג': לא יקראם בשמם; 

אסור לאדם להזכיר שם של אביו בין בדיבור בין בכתיבה ויש מקילים בכתיבה, (אני לא אגיד את כל המקורות בסוף אני אגיד את הספר אז אתם תוכלו לדעת משם) ויש להקל כשחותם את שמו ומזכיר שם אביו, כגון; שחותם: יצחק בן אברהם, ויש מתחסדים לכתוב: בן לאדוני אבי אברהם, כאילו לא לכתוב את השם בלבד, לדעת אלה שאסור גם בכתיבה להזכיר את שם אביו, אז הם מוסיפים: אדוני אבי, וכותבים את השם. אדם המתפלל על אביו שהוא חולה, לא יאמר: רפא נא לאבא מארי או לאדוני אבא, אלא יאמר את שמו, משום שאין גבהות לפני המקום, שום תואר אין לפני המקום, גם כשמתפלל על רב גדול וזה, בלי תוארים: הרבה זה וזה או הרב הגאון זה וזה, אומרים רק שם ושם האבא, כי אין גבהות לפני המקום. 

אביו שהוא רבו מובהק אז לכאורה הוא צריך לכבד אותו ולומר לו גם: כבוד הרב אבא, לא! נהגו שהבן קורא לו: אבא, ואפילו שחייב בכבוד רבו יותר מכבוד אביו, ויש לו אבא שהוא גם הרב שלו המובהק ושהוא גם אבא שלו, על כל פנים יש לקרותו בשם אבא המיוחד לו מילדותו דהיינו; לקרוא לו: אבא, וגם כנראה האב מוחל על כבודו. 

פעם הזדעזעתי ממעשה שהיה בפתח תקוה, אבא עם שני ילדים הם ירדו ואוטובוס בא והרג את שני הילדים! והיה שמה תינוק כאילו שבתוך העגלות לא זוכר אם זה היה תאומים בקיצור; נדרסו למות! ובלווייה שם בהספד אז הוא אומר: הוא לא הספיק אפילו לקרוא לי: אבא! זה מראה כמה חשוב לבן אדם שיש לו בן שקורא לו: אבא! אז זה מסביר פה קצת שהאבא מוחל על זה, ושם אבא זה מספק את האב, ולא צריך לבקש שיקראו לו: הרב אבא. 

אם שם אביו כשם חבירו, אם השם הוא רגיל שם אביו למשל; אברהם או יצחק או יעקב וגם חבירו קוראים לו כך יכול לקרוא לחבירו בשמו אבל לא בפני אביו, אבל בפני אביו יש אוסרים משום שאביו יחשוב שקורא לו בשמו ויש מקלים, אז יש שאוסרים ויש שמקילים בזה, וכתב החיי אדם: שעכשיו נוהגים להקל בזה שמסתמא אביו מוחל. אם שם אביו אינו רגיל אלא שם פלא כגון; השמות אבטליון או קוראים לאבא שלו מַכִיר ולחבירו יש את אותו שם אסור לקרוא לחבירו באותו שם בפני אביו, לאביו קוראים אבטליון ולחבירו גם, אסור לקרוא לחבירו בשמו בפניו אביו, וכן אסור שלא בפני אביו, אבל יש שהקילו שלא בפניו, ויש להזהר בדבר הזה. 

כבוד אב ואם! מה עם לקרוא בחומש או בנביאים אפילו בפני אביו אם מזכיר שם שהוא כשם אביו? זה מותר, וגם אם זה שם שלא רגיל כיון שהוא מזכיר את זה בתוך דברי התורה אז ניכר שהוא לא מתכוין לשמו של אביו. מותר לקרוא לחבירו את השם שלו כשם של אביו למשל; אבטליון אבל אם הוא יוסיף את משפחתו יגיד; אבטליון לוריא, אה! זה ברור שלא מדובר על אבא שלו זה מדובר על אבטליון לוריא, ואפילו בפניו מותר, וכל זה כשניכר מתוך הדברים שאין כונתו לאביו לכן מותר כיון שיש שינוי בשם, ועוד שניכר שהוא לא מכוין על אביו, אז כמה זהירות בכינוי השם ובקריאתו. 

פרק ד': לא יכלימם; 

ואי ואי ואי ואי! עד היכן מוראם? היה הבן לבוש בגדים חשובים ויושב בראש ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו - לא יכלימם! אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה שציוהו על כך: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, הבן לבוש בגדים חשובים יושב ברש הקהל יש לו קהל אלף איש, באים אבא ואמא קורעים לו את הבגדים מעליו לעיני כולם מכים אותו בראש עם הנעלים יורקים לו בפנים - לא יכלימם! אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה איי!..! צריך להיות מלאך! סומכים עלינו שאנחנו מלאכים, אין מה לעשות, אין מה לעשות! אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. 

וכן אם נטלו כיס של זהובים, יש לו ארנק עם מאה אלף דולר והשליכו בפניו לים - לא יכלימם ולא יכעוס עליהם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק! אבל מה כן הוא יכול לעשות? לתבוע אותם בדין שישלמו לו על מה שהזיקו לו את הבגדים את הכסף שזרקו את הממון הוא יכול לתבוע שיחזירו לו. 

אבל על המכות ועל הכל - אמא של שלמה היתה קושרת אותו לעמוד ונותנת לו בנעל כשהוא מלך! והוא כתב עליה דברים טובים: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (משלי לא י) "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲ‍שֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" (משלי לא א) הוא הזכיר את זה! "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי" (משלי לא ב) היתה אומרת לו: מה זה? הבן של מי אתה? בשביל מי אני נדרתי? מה עשיתי? למה סחבתי אותך תשע חודשים? מה זה?! שיבח אותה מאוד מאוד! וגם הוא אמר: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (משלי כט יז) ואמר: "כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" (משלי כג יג) ועוד פסוקים! (רק אח"כ תצטרכו לזכור הרבה...) 

ויש אומרים: שכל זה אם כבר קרעו את בגדיו או זרקו את כיסו, אבל אם עוד לא קרעו את בגדיו ועדין לא זרקו לו את הכיס - הוא יכול למנוע מהם שלא יקרעו לו את הבגדים ושלא יזרקו לו את המאה אלף דולר. ויש אומרים עוד: שכל זה רק באופן שאביו ואמו שוטים, כאילו מי יעשה כזה דבר לבוא בפני כולם ולעשות לו ככה את הדברים האלה ופאדיחות כאלה?! או באופן שיש לאביו הנאה מהזריקה, איך אבא שלו נהנה מהזריקה? נגיד הם עכשיו בבית ויש לילד איזה משהו, נלך על משהו קל; 

יש לילד ארטיק שהוא קנה מכספו, והוא לוקח את הארטיק שלו והוא זורק לרצפה ככה...: "לא ברכת?!" ויש לו הנאה מזה לאבא! למה? הוא מחנך את הילדים מטיל עליהם מורא! שאין דבר כזה לאכול בלי לברך, אפילו שזה הממון של הילד. אה נגיד... או באופן שיש לאביו הנאה מהזריקה כגון; שעל ידי זה יטיל אימה על אנשי ביתו, דאם לא כן יש למנוע את זה משום 'איסור בל תשחית!' יש דברים, דברי מאכל שזה בל תשחית או כלים שזה בל תשחית, אבל אם יש לו מזה הנאה – מה הנאה? שהוא מחנך את הילדים בזה! 

מי שאביו או אמו שוטים, ישתדל לנהוג עמהם כרצונם אפילו שהם שוטים, ישתדל להתנהג עמהם כרצונם עד שיחזרו לדעתם, ואם אי אפשר לו לעשות דבר זה כי הם שוטים גמורים! כי הם שוטים גמורים, ילך לו וינחם ויצוה לאחרים: שיטפלו בהם כראוי! אז לא יעזוב אותם וזהו, אלא ילך ויניח אותם, אבל יצוה לאחרים שיטפלו בהם, לא סתם להגיד: העיקר תטפלו בהם וזהו, אלא שיטפלו בהם כראוי! משום שלפעמים על ידי שהוא מטפל בהם באים לידי בזיון, ולא ראוי שהבן יעשה דבר זה, ועל כן יניחם יעזוב אותם ויצוה לאחרים: שיטפלו בהם. 

כתב בתנא דבי אליהו (פרק כז'): אפילו אם רירו של אביו יורד על זקנו - ישמע לו מיד! זאת אומרת האבא כבר חצי סנילי כזה וכבר יורד לו ריר מהזקן ופה ושם כאילו חצי בהכרה חצי הכרה מלאה מבין מה מדבר לא מבין מה מדבר לא נגיד שמות של מחלות מכל מקום אפילו אם יש לו כבר ריר ויורד על הזקן והוא לא שולט בעצמו - ישמע לו מיד! לא יגיד: הוא בלאו הכי לא מבין לא מרגיש לא יודע לא בסביבה וכו' הקב"ה מסתכל! ה' ציוה: לכבד את ההורים: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ יא) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. 

עוד אופנים נוספים של מורא אב ואם: צריך להתנהג עם אביו ועם אמו כמו שהוא מתנהג עם מי שהוא ירא ממנו כגון; מן המלך! אתה צריך לראות אותם מלך ומלכה! איך היית מתנהג לפני מלך ומלכה? כך אתה צריך לירֹא מהם! ואיך ידבר עמהם? כמו שמדבר עם מלך ומלכה! ביראה, וכבוד רב!! כמו מלך ומלכה. ואיך יעמוד לפניהם? כעבד העומד לפני רבו! ולא יכנס לתוך דבריהם, הם מדברים - לא לחתוך אותם בדיבור. בן שיושב עם אביו ואדם אחר שואל דבר מהם, לא ישיב הבן בפני אביו. ראינו שרחל השיבה ליעקב בפני אחותה הגדולה לאה - והיא נענשה שמתה לפניה! בשביל פעם אחת שהקדימה לדבר לפניה ומן הכבוד הראוי היתה צריכה לתת לאחותה הגדולה לדבר, והקטנה תמתין, אז כל שכן בן ואב שיושבים ביחד ובא מישהו שואל משהו והבן קופץ ועונה במקום האבא. 

אין לבן לבקש מאביו: שיעשה לו דבר שליחות, לא משתמשים באבא ובאמא לעשות להם שליחויות, אלא אם כן האבא הציע לבן לעשות שליחות. בכלל מורא אב ואם, אם אביו או אמו מבקשים מהם: שיעזור להם ושיעשה להם דברים בעניני הבית או שליחויות מחוץ לבית כגון; להביא דבר ממקום למקום, או לקנות, כל מה שהם מבקשים, או שיעשה להם כל דבר שמבקשים ממנו – אם אינו עושה הרי הוא כסותר את דבריהם! וכתוב בהמשך שגם אפילו יהיה לו הפסד ממון מזה, כאילו הוציאו אותו באמצע העבודה צריכים ממנו משהו דחוף! – צריך לעשות!! 

במדרש אגדה כתוב: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט ג) למה נסמכה מצות שבת למורא אב ואם? בפסוק אחד; אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ למה זה הולך ביחד? אמר הקב"ה: "מי שמכבד את אביו ואמו - אני מענגו בכבוד שבת! ומי שמקלל אביו ואמו - מיתתו בסקילה כמו מחלל שבת! מי שמחלל שבת זה העונש שלו סקילה, מי שמקלל אביו ואמו גם בסקילה, זה כשהוא מקלל את ההורים בשם ה'. שנאמר בו: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא יד) שכבוד אב ואם - שקול כשמירת שבת! וזלזול אב ואם - שקול כחילול שבת!! לכך נסמכה זו לזו; אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – אני משלם שכר לשומרי שבת, ואני משלם שכר למכבדי אב ואם! 

ואמרנו בשיעור הקודם (כבוד אב ואם – חלק א): שזה מצוֹת עשה מורא וכיבוד שאדם יכול לזכות בהם עשרות פעמים ביום! והשכר? אריכות ימים! וכאילו הוא שומר שבת, וה' יכבד אותו בעונג שבת, ויזכה לברכות רבות! כדאי להקשיב טוב, לשנן, והתחיל לתרגל יהיה לכם עולם אחר, מרגע שמתחילים לכבד את ההורים לפי ההלכה - עולם אחר! עולם אחר, חיים אחרים והשפעות אדירות מן השמים!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]