כבוד אב ואם - חלק ה | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

תוכן עניינים

פרק ט': מכבדם במותם;

פרק י': מי הם החייבים בכיבוד אב ואם?

למה מבטלים הכרת הטוב?

 אנחנו ממשיכים כיבוד אב ואם חלק ה'; 

פרק ט': מכבדם במותם; 

חייב לכבד את אביו ואת אמו אף לאחר מותם, וחיוב זה הוא מהתורה, ויש שכתבו: שהחיוב הוא מדרבנן. כיצד מכבדו במותו? היה אומר דבר תורה או שאר דברים בשמו, אם זה תוך שנים עשר חודש לפטירתו; אומר כך: כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו, כלומר; יבוא עלי כל רע הראוי לבוא על נפשו או על בשרו! כך אומר הבן והבת במשך שתים עשרה חודש לאחר פטירת ההורים, למה? הוא מוכן לקבל עליו כל הראוי לבוא עליו - כך אומר רש"י. 

ולאחר שנים עשר חודש אומר זכרונו לברכה משום: שמשפט רשעים בגיהנם הוא שנים עשר חודש, והוא כבר קיבל עונשו אז אומרים אחרי זה: ז"ל, יש שכתבו לומר: זכרונו לחיי העולם הבא, ויש שכתבו לומר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" כלשון הפסוק (משלי י ז) ויש שנהגו לומר: עליו השלום, ואין חילוק בין האבא לבין האם בשניהם אומרים אותו לשון. כתב הש"ך שאפילו תוך שנים עשר חודש יכול לומר: ז"ל, ורק לאחר שנים עשר לא יאמר: הריני כפרת משכבו, וסיים: שכן נוהגים. 

יש אומרים: שאם כותב תוך שנים עשר חודש דבר, כותב ומזכיר אביו, לא צריך לכתוב: הריני כפרת משכבו, אלא כותב: ז"ל, שהרי כתיבתו מתקיימת לאחר שנים עשר חודש ואם כן יש בזיון לאביו שיהיה עליו כתוב, כתוב: הריני כפרת משכבו, לאחר שנים עשר חודש כי הכתב נשאר, ונראה כאילו מחזיק אותו לרשע! שעדיין לא נגמר דינו וצריך לקבל עליו את העונות אם יש לו... ויש מחמירים: אפילו בכתיבה! ולא חששו: שכתיבתו מתקיימת לאחר שנים עשר חודש, שבני אדם יתלו: שכתב זה נכתב לפני שנים עשר חודש, וכן נוהגים. 

וכן מכבדם במותם על ידי שמספידם, או משתדל בהספדם, וכן על ידי שאומר קדיש במשך השנה כמו שנהגו, וכן מכבדם במותם ע"י שמקיים מצוות, ובפרט על ידי שמתמיד בלימוד התורה ומתכוין בתפילות, ומתכוין בברכות ובפרט בברכת המזון, כל זה מועיל להם ומכבדם בזה לאחר מותם, לכן מכבדם במותם על ידי שנותן צדקה עבור נשמתם, וכן אבילות יב' חודש על אביו ואמו שזה גם כן משום כבוד אב ואם. וכן מכבדם במותם על ידי שקורא לבנו הנולד לו על שם אביו שזהו כבודו וטובה למת וזכרו לדור דור. וכן מכבדם במותם על ידי שמקיים מה שציוו אותו אביו ואמו: לעשות דבר מה לאחר מותם, ויש חולקים על זה, יש כלל: 'מצוה לקיים דברי המת', ובפרט אם זה אביו ואמו שציוו אותו לעשות משהו לאחר מותם אבל יש חולקים על זה. 

וכן בכלל מכבדם במותם זה לפרוע חוב של אביו ואמו כי 'מצוה על היתומים לפרוע חוב של אביהם' והוא ענין כבוד וגדולה שחושש לכבודם ופורע חובותם, אם לא? האבא והאמא יצטרכו להתגלגל! וכן בכלל הכיבוד לכבד מקום קבורתם, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו על התורה בטעם: שהתורה כתבה פרשה של קבורת שרה, כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו! 

כתוב במסכת 'שמחות': מכבד אביו ואמו במותם כאילו כיבדם בחייהם, משום שהמכבדם בחייהם אז זה משום יראה ומשום ירושה; יש כאלה מכבדים בשביל הם רוצים שהאבא יכתוב אותם בצוואה... והמכבדם במותם זאת אומרת לאחר שמתו אינו מכבד, אלא לשם שמים! והפלא יועץ כותב בערך כיבוד אב ואם: שעיקר הכיבוד הוא שיהיה מכבדם במותם. 

המדרש רבה (פרשת דברים אות טו') אומר: "ראה כמה גדול כבוד האב והאם אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי ומצאתי שכיבד עשו לאביו יותר ממני! כיצד? אמר רשב"ג: הייתי משמש את אבי בכלים צואים! וכשהייתי הולך לשוק הייתי משליך אותן הכלים ולובש כלים נאים ויוצא בהן, אבל עשו לא היה כן אלא אותם כלים" הכונה בגדים "שהיה לובש ומשמש בהן את אביו הן מעולים!" - בִּגְדֵי הַחֲמֻדֹת (בראשית כז טו).

פרק י': מי הם החייבים בכיבוד אב ואם? 

בין איש בין אשה חייבים בכבוד ומורא אב ואם! במה דברים אמורים? באשה שאינה נשואה, אבל אשה נשואה שהיא משועבדת לבעלה אין בידה לכבד אביה ואמה, ולכן היא פטורה מכיבוד אב ואם, זאת אומרת היא ברשות בעלה, היא צריכה לשמוע בקול בעלה, אז היא לא פנויה ללכת מתי שהיא רוצה לכבד את ההורים וכו' וכו', לכן היא פטורה מכיבוד אב ואם. כמובן אם בעלה מאפשר לה וזה אז זה בסדר. ומכל מקום חייבת במוראם. ואם היא נתגרשה או נתאלמנה היא חוזרת להיות חייבת, לא פטורה! אם אין בעלה מקפיד או שאינו מוחה בה, אז היא חייבת בכל דבר שהיא יכולה לעשות כמו האיש. 

בעלה מתיר לה: מה שאת צריכה לעשות בשביל כבוד אבא ואמא שלך חופשי על הבר! אז אם הוא לא מקפיד אז יהיה מותר לה והיא תהיה חייבת לעשות כל דבר שמבקשים ממנה ההורים כמו הבן, אבל אם בעלה מקפיד או מוחה בה היא לא יכולה לעשות. כתב בספר החסידים: שהאיש שצריך דבר מבתו לא יצווה לה לעשות צרכיו כל זמן שעוסקת בצרכי בעלה, שלא יכניס ביניהם מריבה, מחלוקת יגיד לה: תעשי לי כך וכך תכיני לי כך וכך תבואי לכך, והוא יודע שהיא עכשיו עוסקת בצרכי בעלה אז לא יצוה לה לעשות את צרכיו. אמנם ראוי שהבעל יאמר לה: לעשות צרכי האב קודם, אם הבעל מתחשב ובאמת הוא יכול לאפשר לה כי זה לא באמת שהוא נזקק לה למשהו דחוף או רצוי וכו' אז ראוי! 

כתב השלחן ערוך (סעיף יח'): "היה אביו רשע או בעל עבירות חייב לכבדו וגם לירֹא ממנו!" זה מרן הבית יוסף והרמ"א חלק וכתב: "שאין חייב לכבד אביו רשע אלא אם כן עשה תשובה!" ונכון להחמיר כדברי השלחן ערוך, דהיינו; שאפילו אם אביו רשע צריך לכבדו. פה זה קיצורי הלכות זה לא הכל, אפי' אם אביו עשה אותו ממזר - חייב לכבדו! ויש שכתבו: שאף לדברי השולחן ערוך כל זה שחייב לכבדו זה רק בחייו, אך לאחר מותו אין חייב לכבדו כיון שלא עשה תשובה!! (הוא לא אומר מה זה 'לא חייב?' להגיד קדיש לא להגיד קדיש – מה? צריך...) 

ואפילו לדעת הרמ"א שאינו חייב לכבד אביו רשע אבל לצער אותו? אסור! ואינו נקרא רשע האבא אלא אם כן חוטא באופן קבוע לא פעם אחת! לא חד פעמי כי מי שעובר עבירה במזיד פעם אחת הוא נקרא רשע אבל לא מדובר בציור של פעם אחת אלא אם הוא חוטא באופן קבוע! וכן לא נחשב לרשע אם הוא אומר לו: לעבור על דברי תורה, שבדיבור בלבד לא נחשב רשע, אם האבא אומר לבן: לעבור על דברי תורה, לענין זה הוא לא נקרא רשע דהיינו; שיהיה פטור מלכבד אותו לפי דברי הרמ"א. הנה מצות כיבוד אב ואם נאמרה לעם ישראל בעשרת הדיברות ומכל מקום כתב הנצי"ב: שגם הגוים מצווים עליה משום שהיא מצוה שהשכל מחייב שיש לקיימהּ! 

ע"פ ירושלמי (בקידושין פרק א') כתוב: כיצד כיבד ר' טרפון את אמו? פעם אחת בשבת ירדה אמו של ר' טרפון לטייל בחצר ביתה ונקרעו מנעליה הלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת רגלי של אמו והיתה מהלכת על ידה עד שהגיעה למיטה שלה! פעם אחת נכנסו חכמים לבקר את ר' טרפון אמרה להם אמו: שיתפללו עליו! שהרי הוא נוהג בי כיבוד אם הרבה מאוד!! שאלו אותה החכמים: במה היה מכבדך? סיפרה להם המעשה שהניח ידיו תחת רגליה, אמרו לה חכמים: אפילו אם הוא יעשה כפול מכבוד זה אלף אלפים! עדיין לא הגיע לחצי מחיוב הכיבוד שאמרה התורה!! 

למה מבטלים הכרת הטוב?

כידוע, שכיבוד אב ואם נובע מהכרת הטוב, צריך להכיר טובה שההורים הולידו אותו וגם שגידלוהו, זאת אומרת השקיעו בו הרבה מאוד! אז בואו נראה: למה אנשים מבטלים לפעמים הכרת הטוב? יש הרבה ילדים שהם מלאי תרעומת נגד ההורים שלהם! אין כמעט איזה משהו שאין! בכל מצב בכל מה שיעשו לו בכל מה שיגערו בו יגידו לו יסטרו לו, אין מצב שהוא כל הזמן יכבד וירא מההורים ממש כמו שאנחנו לומדים, אבל זה לא יאומן! למה? למה מבטלים הכרת הטוב?? על כל כך הרבה-הרבה טובות שהם עושים ההורים שאם פעם פעמַיִם משהו לא מצא חן בעיני הבן אז הוא כבר הוא עושה פרצופים והוא לא זה ולא מכבד ומתחמק וזה מה זה? מה זה?? 

אז תשמעו עכשיו כמה דוגמאות נפלאות! שיראו לנו כמה אנחנו מפגרים; אם מתבוננים בטובות שמקבלים - זה מביא לידי הכרת הטוב! אם לא מתבוננים - זה לא מביא... כתבו בפסוק (במדבר יא ו-ז): "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" פירש רש"י: "כלומר; ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? והמן כך וכך הוא חשוב!" מה הם אומרים? אוכלים מן שיש בו את כל הטעמים! וכל המעדנים בלי לטרוח בלי לבשל בלי לאפות בלי לטגן בלי עשן בלי שמן בלי בטיח הכל בריא! מצויין ומה הם אומרים? וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ לא רואים פה איזה סעודה כמו במסעדה ככה על השלחן כולה' גרגירים כמו כוסברה מה זה? 

וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא, מה אומר רש"י? "כלומר, הקב"ה אומר: "ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? והמן כך וכך הוא חשוב!" וההד הזה מצלצל גם היום שומעים את זה בכל מקום שהקב"ה אומר: "ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני?" הבעל בא ממלאכתו הביתה מוצא את הצעצועים של הילדים על הרצפה מפוזרים אי סדר ילדים משתובבים מתלונן ומתקוטט עם אשתו על זה...! ואז יוצאת בת קול בשמים ואומרת: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? כמה אנשים גדולים וטובים ממנו! משתוקקים מתגעגעים שופכים נפש בתפילה להשי"ת: שיתן להם ילדים שישתובבו ויהפכו את הבית ושאזניהם תשמענה את קול שמחת הילדים המתענגים בשחוק ובצחוק! – ולא זכו לכך! והוא מתרעם שזה...?! לא יאומן כי יסופר! 

ציור שני: הבן בא לבית מהלימודים בארוחת ערב רואה על השלחן קערה עם בשר טונה באמצע מסביב מיני ירקות מסודרים בציור נאה מעשה אומן! זיתונים ופטרוזיליה ומתלונן ואומר: עוד פעם טונה?! כבר יצא לי מהאף! ומיד נשמעת בת קול בשמים: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? הבן מתפרץ נגד אמא שטרחה כל כך והכינה לו סעודה שאלפי אנשים זה היה בשבילם סעודת מלכים! 

ציור שלישי: איש אחד שידך את ביתו לבן תורה מצוין! בחור יקר בחור חמד משפחה חשובה, והנה ששון ושמחה גם אבי החתן שמח מאוד כי הכלה בעלת שם טוב בעלת חן 'כלה נאה וחסודה' והנה מגיעה עת דודים זמן הנישואין ויבוא השטן וירקד ביניהם! על מה? על דברים של מה בכך 'אין כתובה שאין בה תגרה!' אה... איזה זר הוא קנה לכלה... ? איזה מה, לא היה סידור שולחן לא היה זה מה זה? הם הזמינו את הקייטרינג הזה... ומתחילים קטטות! - הלו! שכחתם את מי חיתנתם עם מי? ושוב שומעים כרוז בת קול משמים: על מה מצטערים בני? הרי זה 'ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל!' אבל בשביל דברים של מה בכך ערבה שמחתם ובליבם טינה זה על זה: אני לא יסלח להם על זה בחיים...! פיש, איזה דברים? 

כדי להבין ולהכיר תודה וטובה להורים לרבותיו לאשתו לידידיו; כל זמן שלא נמצאים במקומם - אין אפשרות להבינם ! נביא דוגמאות; כל זמן שאין אדם נהיה אבא לילד – הוא לא מבין מה אבא שלו עשה למענו! כל זמן שאדם לא מכין שיעור – שיעור! כן? לא מכין שיעור ועמל עליו ומוסר אותו לשומעיו - לא יכול להבין את גודל העמל שהשקיע רבו בהכנה ובמסירת השיעור! 

כל זמן שהאבא לא נמצא כל היום בבית וכל רגע ילד אחר צריך שיטפלו בו ובסוף היום האוכל לא מוכן הבית לא מסודר – הוא לא יבין את אשתו! בוא נראה אותך אתה תסתדר אתה נשאיר אותך תשאר יום יומיים אתה תסתדר עם הילדים תכין הכל ותעשה כביסות תשטוף את הכלים תדיח הכל–הכל ונראה שבערב הארוחה מוכנה כמו שצריך... 

אדם מארח אורחים לשמחתו, כל זמן שהמארח אינו נוסע למקום רחוק ממקום מגוריו, וממתין זמן רב לכלי נסיעה שיקחהו למחוז חפצו למקום שידידיו ורעו עורך את שמחתו - לא יוכל בעל השמחה להוקיר את האורח ולהודות לו על שטרח בזמנו בגופו ובממונו ובא לברך אותו להשתתף איתו בשמחתו! תודה רבה שבאת! תודה רבה שבאתם!! תודה רבה! תודה!! הלו! אתה חושב שכולם זה אותו דבר? זה עמד באוטובוס אין לו רכב בכלל האוטובוס נתקע... החליפו אוטובוס אתה יודע מה קרה? באמצע האוטובוס צעק ועליו: תשים מסכה! לא רצה לשים מסכה כמעט הזמינו לו משטרה היה ככה וככה אתה יודע איזה מסירות נפש? אתה יודע... 

תגיד לו: תודה רבה שבאת תודה רבה שבאתם! אתה יודע מה עשה הבן אדם? כמה הפסיד כמה זה מי יודע מה הוא ביטל בשביל להגיע אליך! זהו? תודה רבה תודה רבה... ?! כל זמן שלא עמדת במקומו... 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!' 

אדם לא יודע כמה הודאה והכרת הטוב הוא צריך להכיר! אחד מהדברים שיש בו טעם: למה הקב"ה ציוה שיהיה שמיטה? אז קודם כל זה בשביל להראות בעלות על הארץ והכל שהקב"ה - הכל חוזר אליו הוא הבעלים לכן הוא מפקיר לנו את השדות והכל והכרמים והפרדסים והכל הפקר! כעין 'הפקעתא דמלכותא' יש אומרים: שזה הפקעתא דמלכותא כל מיני... ודבר שני: בשביל שכל "אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג יד) יאכלו והגר והיתום והאלמנה כל מי שנמצא בשעריך - יוכל להכנס, אפילו נכרי יכול להכנס לאכול! וזהו, ואתה? אתה אוכל כמותם אתה לא יכול לקחת מסעודות הנצרכות לך, אתה לא יכול לשמור ב'אוצר'. 

אז מה קורה? אתה עשיר! ויש לך אלפי דונמים!! ואת כל זה אתה צריך להפקיר!!! עכשיו מה קורה בשנה הזאת השביעית? אתה מרגיש כמו העני! שנזקק!! אין לך רשות לקחת יותר. זה שלך? היה! עכשיו זה לא שלך זה הפקר אתה לא יכול לקחת יותר, ואז פתאום אתה רואה כל כמה זמן אתה צריך לצאת עוד פעם להביא עוד פעם זה ככה היה לך באוצר... עכשיו אתה מרגיש מה שהעני מרגיש! 

זאת אומרת יש ענין להרגיש מה שהשני מרגיש, אם אתה לא מרגיש לעולם אתה לא תוכל להכיר טובה על הטובות שה' מיטיב לך שאתה עשיר והוא עני, ואז אתה לא סובל שכל פעם הוא בא אליך: כל פעם מבקשים ממך וכל פעם זה... מהזה? אבל אם אתה היית במצב הזה איך היית רוצה שיתייחסו אליך? אז לכן אנשים לא מתבוננים, ועל זה אומרת הבת קול: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני?! 

ולכן מה אנחנו צריכים? לזכור את הטובות של כל רגע שאנחנו חיים ולכן שרים: "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ..." (X7) "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת (X2) עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי (X2) שְׁבִיעִי שַׁבָּת!" (2X) שבת שלום!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]