הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ג | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

אנחנו נמצאים ב'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק ג | הכרת הטוב היא חובה גמורה! כתב בספר חובת הלבבות או חובות הלבבות רבינו בחיי זצוק"ל זתע"א כך הוא אומר: כי מן הידוע אצלינו כי כל מטיב אלינו אנו חייבים להודות לו כפי כוונתו להועיל לנו, אז דבר ראשון הוא אומר: שכל מי שמטיב לנו אנחנו חייבים להודות לו, אבל איך להודות לו? לפי כוונתו להועיל לנו. ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו וימנעהו מלהטיב אלינו - הודאתו חובה עלינו, כיון שנתברר לנו: כי דעתנו עלינו לטוב וכי כוונתו להועיל לנו. 

זאת אומרת יש אחד רצה להיטיב לנו מאוד, אבל קצרה ידו מלעשות את מה שהתכוין, קרה מקרה והוא לא יכול היה לבצע את מה שרצה, אנחנו חייבים להודות לו על כך! למה? כי נתברר לנו: שדעתו לטוב והכונה שלו היתה להועיל ורק לא התאפשר לו ברגע האחרון מסיבות כאלה ואחרות, אז זה לא אומר שאם לא קיבלנו את הטובה אנחנו לא חייבים בהכרת הטוב, חייבים בהכרת הטוב! אבל אם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כיון בה אלינו, יסתלקו מעלינו חיובי הודאה לו ואין אנו חייבים בה, אבל אם הגיע אלינו טובה בלי שמישהו התכוין אלינו בכלל, אז לא חייבים להחזיר לו טובה על כך, יש אחרים שאומרים: שכן, אבל אומר רבינו בחיי: אין לנו חיוב הודאה למי שהתגלגלה על ידו טובה בלי שום כוונה אלינו. 

עכשיו הוא מראה לנו דבר, שבעצם כמעט כל מי שמטיב לנו, כל חסד שאנחנו מקבלים זה בעצם לא טובה שלימה! נכון? וכאשר נתבונן בטובות בני אדם קצתם אל קצתם, בואו נתבונן הוא אומר: מהם הטובות שקצת בני אדם עושים עם בני אדם אחרים? מחלק את זה לחמש מחלקות, והוא אומר: ואינן יוצאות מאחד מחמש פנים, זאת אומרת יש כמה סוגי בני אדם, וכמה סוגי הטבות שמטיבים ונבחן אותן; האחד: טובת האב על הבן, ההורים מטיבים לילדים שלהם, השני: טובת האדון על עבדו, האדון זן ומפרנס את העבד נותן לו מקום לינה והכל. 

השלישי: טובת העשיר על הרש, כדי לקבל שכר שמים; מחלק צדקות וכו' העשיר עוזר לעניים הוא רוצה שכר מהשמים על זה. הרביעי: טובת בני אדם קצת אל קצתם לקנות השם והכבוד ולגמול העולם! למה הם עושים את זה? עוזרים אחד לשני ומטיבים אחד לשני, כי אדם שהוא איש חסד יש לו שם טוב מזה, יש לו כבוד וגם מקבל שכר בעולם הבא הוא עשה חסדים. והחמישי: טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב על ענינו, אז החזק עוזר לחלש מהסיבות האלה, הוא חומל עליו וגם כואב לו הענין שככה עושים לחלש. 

טוב, ועכשיו אומר רבינו בחיי: אלה החמשה, וצריך שנעיין עתה בכוונת כל אשר סיפרנו; אם אינה תלויה בדבר? בואו נבדוק: האם הטובה, החסד הוא ממש לשם טובה, או שזה מתנה שתלויה בדבר? יש פה אינטרס! כי אם לתועלת מי שמטיבים אליהם אם לא, האם זה רק בשביל התועלת להטיב למוטב או זה לא? אז בואו נתחיל הוא אומר: עם טובת האב על בנו, מה אתם אומרים, האבא מטיב לבן ממש לטובתו, כל מה שהוא מבקש לטובת הבן? 

אומר לנו רבינו בחיי: לא! לא, מן הידוע שהאבא מכיון לתועלת עצמו בילד, כי הבן הוא נתח מהאב עם עוצם תקוותו בו, זה חלק ממנו זה כמו שהוא רוצה ויש לו שאיפות ותקוות לאבא כל שהן, הוא רוצה לראות אותן בבן שלו אז הוא משקיע בבן שלו שיהיה כמותו כמו שהוא שואף ומה שהוא רוצה שיהיה בו, אז הוא לא עושה את זה כמו שאומרים לטובת הילד בלבד, אלא הוא כועס אם הוא לא עושה בדיוק מה שהוא אומר לו, לא רק בדברי תורה, גם בדברים אחרים, יכול אפילו להתנתק ממנו, הוא לא שומע לו הוא לא הולך בדרכיו, אז איפה הטובה שאתה מטיב לו? וזה ופה ושם... אז רואים שזה לא טובת הילד בלבד, אלא טובת האבא. 

אבל עם כל זה אומר רבינו בחיי: חייבה התורה והשכל על הבן; את העבודה והכבוד והיראה לאבא! למרות זאת שאתה יודע שאבא שלך מכוין לתועלתו גם ולתקותו בך, נגיד יש הורים שרוצים שהבן יתן להם כבוד אז הם שולחים אותו לאוניברסיטה בשביל שהוא יהיה ד"ר יהיה פרופסור שולחים אותו לשמה, למה? שיתן כבוד למשפחה! אם הוא אומר להם: לא! הוא רוצה להיות מציל בים... איזה כעס יהיה להם עליו מה זה מציל בים? מה זה מציל בים? ישאלו אותנו: מה זה? מה הבן שלך עושה? מציל בים, מה אני אגיד להם? תהיה ד"ר תהיה זה... זאת אומרת הם מחפשים את הכבוד שלהם גם בילד. העבודה - חייב לעבוד את ההורים, חייב לכבד אותם חייב לירוא מהם למרות שהוא יודע שהם מכוונים בו לתועלתם. 

ואפילו האבא מוכרח בזה בדרך הטבע, והטובה לאל! הוא שליח בה בלבד. זאת אומרת למה חייב הבן בעבודה כלפי ההורים לעבוד אותם, לשרת אותם לשמש אותם, למה הוא צריך לכבד אותם ולירא מהם? הרי האבא בעצמו הוא מוכרח בדרך הטבע: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהלים קג יג) הקב"ה טַבע טֵבע בהורים שהם ידאגו להורים, רואים את זה גם בבעלי חיים! זה טבע מוטבע, אז בעצם מה האבא עושה? הוא מוכרח על פי טבעו! הוא חומל על הילד אז הטובה צריכה להיות למי? לקב"ה! שהטביע טבע בהורים שלא יפקירו את הילדים.

כי אם הילדים יעשו להם קצת הצקות אז יש משוגעים שזורקים את הילד שחונקים אותם שמתעללים בהם שומעים כמה מקרים... אבל בדרך כלל רוב העולם יש להם טבע לחמול על הילדים שלהם להגן עליהם בכל מחיר! אז אנחנו צריכים להודות לקב"ה: שהטביע את הטבע הזה בהורים שהם לא מפקירים אותנו! והאבא והאמא הם רק שליחים בדבר, אז עם כל זה שהאבא מתכוין לטובתו ולתועלתו שלו ולא תמיד דוקא רק לבן, ועם כל זה שבאבא טבוע הטבע לחמול ולרחם ולגדל את הילדים, ובעצם הטובה צריכה להיות לקב"ה שהטביע בהם את הטבע ושלח אותם להגן עלינו, וההורים הם רק שליחים בדבר, עם כל זה חייבים בעבודה, ביראה ובכבוד להורים - עם כל זה! 

אבל, אומר רבינו בחיי: טובת האדון על עבדו: ידוע כי הוא מכוין לתקן ממונו בממונו עם צרכו לעבודתו, והוא אינו מכוין בזה כי אם לתועלת עצמו, ועם כל זה כבר חייבו הבורא יתברך בעבודתו והודאתו, כמו שכתוב: "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו" (מלאכי א ו) העבד חייב לכבד את האדון אפילו שהאדון הוא מכוין לתקן ממונו בממונו, מה זה לתקן ממונו בממונו? הוא קנה את העבד הוא ממון קנין כספו העבד הזה זה רק רכוש כמו שאדם קנה להבדיל חמור קנה סוס למה הוא קנה את הסוס? בשביל להאכיל אותו?! בשביל לטפל בו? בשביל שהוא ירכב עליו שיקח אותו למקום שישא לו משאות, למה הוא קנה את העבד? קנה את העבד לתקן ממונו בממונו, על ידי העבד שהוא ממונו הוא יתקן את ממונו הוא יעשה לו עבודות, ישפץ לו יעשה לו דברים וזה... והוא ירויח מזה כסף זאת אומרת כל האינטרס שיש לו עבד זה בשביל לתקן ממונו בממונו, ויעשה לו את צרכיו ועבודתו. 

ואינו מכוין בעבד, הוא לא לקח עבד כאילו הוא לקח יתום, לגדל יתום, הוא לקח את העבד רק לתועלת עצמו, ועם כל זה מחייב הבורא יתברך שהעבד יודה לו ויעבוד אותו בנאמנות כמו שאמר: בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו, הבן חייב לכבד את האב והעבד חייב לכבד את אדוניו, אז זה הסוג השני. הסוג השלישי: אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים, ולא נתכוין אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלקים בידו לתיתה למי שראוי לה, ומן הידוע כי ראוי להודות לו ולשבחו אע"פ שהיתה כונתו לפאר את נפשו באחריתו. 

אומר רבינו בחיי: עכשיו יש לנו עשיר, והעשיר נותן כסף לרש, בשביל מה הוא נותן לו כסף? לקבל שכר שמים! אם לא היה שכר שמים ולא היה כבוד מזה ולא כלום אף אחד לא היה נותן כלום לאף אחד! הוא לא מתכוין בזה שהוא נותן לו אלא לפאר נפשו באחריתו, שבסוף יגידו לו: שהוא נתן צדקות והוא עשה צדקה ועשה חסד ועשה ועשה ועשה אז שמה הוא יקבל שכר, אבל בעצם הוא מתכוין רק לפאר את נפשו באחריתו! במה? בטובה שהפקיד האלקים בידו, ה' הפקיד בדיו עושר, זה לא הוא התעשר בגלל שיש לו 'ראש עסקי' ה' נתן לו ממון ועושר. 

וזה פקדון כדי לתת למי שיהיה ראוי לזה, אתה לא עושה טובה שאתה נותן לעני, אם אתה לא נותן לו – אתה תענש! והעולם גלגל; הוא ירים את העני וישפיל אותך! "מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (שמואל-א ב ז). אבל מן הידוע, שלמרות שזה כונתו לצורך עצמו ראוי להודות לו ולשבח אותו אע"פ שהכוונות שלו זה לפאר את נפשו באחריתו. בכל אופן קיבלת ממנו! בסדר, הוא לא התכוין לשם שמים הוא התכוין לאינטרסים שלו קיבלת, אכלת שתית, קנה לך - צריך לשבח ולהודות! 

סוג הרביעי: אבל טובת בני אדם קצת אל קצתם, למה אנשים עוזרים אחד לשני קצתם אל קצתם. בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם! הם מרויחים פשוט מזה, משבחים אותם – הם אוהבים שבחים, הם מקבלים כבוד: אה! זה יש לו לב זהב, אני אומר לך זה משהו משהו... וגם יש להם גמול עולם! למה הם דומים? הם דומים כמי שאוצֵר דבר אצל חבירו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן, יש בן אדם הוא לא יודע מה יקרה, אז הוא שם חמישים אלף אצל פלוני אולי הוא יצטרך את זה בבוא הזמן או משהו פה ושם, אז שלא יבזבז את הכל וכו' וכו' הוא מפקיד אצלו ממון, או אוצֵר את זה אצלו כי הוא ירא שיצטרך את זה לאחר זמן. 

ואע"פ שכוונתו לתועלת עצמו כשהוא מטיב לזולתו, אז מה הפירוש? כל ההפקדה הזאת שהוא עושה והכל זה לתועלת עצמו בינתים ההוא יכול ליהנות אם הוא אפשר לו: תהנה מזה בינתים-בינתים, זה במושגים שלנו שאומרים: יד לוחצת יד, יד רוחצת יד, כן, שמור לי ואשמור לך, זה רק באופן כזה שהוא יודע מפקיד פה ויום אחד הוא יוכל לקבל בחזרה בתמורה על מה שהוא עשה לו טובות. עם כל זה חייב לו השבח וההודאה על זה עכ"ז! 

וכבר נראה לנו ממה שהקדמנו, כי כוונת כל מטיב לזולתו מבני אדם הוא לתועלת עצמו תחילה, אומר רבינו בחיי: מה אנחנו רואים? לפי ההקדמה הזאת, כל מי שהוא מטיב לבני אדם יש לו חשבון של תועלת עצמו קודם! ולקנות קישוט נאה לעולם הזה או לעולם הבא, או כדי לדחות צער מעל נפשו, או לתקן את ממונו, אבל אין כל זה מונע משַׁבֵּחַם והודאתם, צריך לשבח אותם, צריך להודות להם, מיראה ומאהבה אותם, ומהשיב להם גמולם. אז פה הוא אומר, אם שמתם לב, לכל אחד הוא אמר משהו אחר מה החיוב להודות, רק פה הוא סיכם את הכל, שפחות או יותר לא כולם אותו דבר, כן, אבל חלק צריך לשבח ולהודות, וחלק צריך לירוא לאהוב כמו ההורים וזה, ולהשיב להם גמולם. זה חובות הלבבות בהקדמה לשער עבודת האלוקים. 

אז למרות שאנחנו מקבלים טובות עם אינטרסים של אנשים - חייבים להודות ולשבח אותם! עכשיו, יש דבר מדהים! אצל רַחב כשהיא הכניסה את המרגלים והצילה אותם, אז היא ביקשה מהם: שיעשו חסד; עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד - כשם שעָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד, אז אני מבקשת: שתעשו עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד, ולי תעשו אוֹת אֱמֶת! (יהושע ב יב) למה היא שינתה? אני עשיתי לכם חסד אז אתם תעשו עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד אבל איתי תעשו אות אמת, מה זה הדבר הזה? הפירוש הוא כך: מה שאדם עושה לחבירו טובה מחדש הוא הראשון, עשה חסד עם חבירו או עם אדם, זה נקרא חסד! 

מה שהאדם משלם טובה לחבירו על שעשה עמו מכבר טובה - זה נקרא אמת! למה? כי הוא מחוייב לעשות לו! הראשון שעושה זה חסד, מקבל החסד כשמשיב לו על הטובה שעשה - הוא עושה אמת, למה? כי זה חוב! אתה חייב! חייב להחזיר, אז זה נקרא אמת שאתה עושה את האמת. 

זהו שאמרו חז"ל: "אם אחד מאכיל אותך בשעורים - תאכיל אותו בשר!" אם הוא האכיל אותך שעורים ואתה תחזיר לו שעורים מה עשית? החזרת פשוט חוב, אבל הוא עשה איתך חסד, אתה גם צריך לעשות איתו חסד, אבל אם תחזיר לו בדיוק זה אמת, אבל אם תעשה לו יותר אז גם אתה על היתרה מה שהוספת לו יותר ממה שהוא עשה – אתה עושה גם כן חסד, אז לכן מי שמאכיל אותך שעורים, אתה לא תאכיל אותו שעורים אתה תתן לו בשר! כי זה שהאכיל אותך ראשון עשה אתך חסד, אבל אם תחזיר לו אותו דבר לא עשית כלום, בעד החסד שהוא עשה לך לא עשית כלום! רק שילמת לו חוב, אלא צריך להאכיל אותו מאכל היותר טוב וביותר ממה שהוא קיבל ואז המותר, מה שנתת לו יותר יהיה גם כן חסד. 

ועל זה נאמר הפסוק: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז כ) מה פירוש? פירוש: מה שהבטיח לאברהם - זה היה חסד! למה? כי זה טובה חדשה, פעם ראשונה, מה שהוא הבטיח לאברהם זה היה חסד. אבל אצל יעקב זה היה אמת, ששילם לו מה שהבטיח כבר לאברהם זה לא דבר חדש, זה הבטחה ישנה שהבטיח לאברם ושילם ליעקב, אז זה נקרא תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב אבל החסד בגלל שהיה ראשון זה היה אצל אברהם. 

ולכן רחב אמר למרגלים: אני עשיתי עמכם חסד! במה? שאני החייתי אתכם, נכון זה חסד? חסד! על כן תעשו עמדי גם כן חסד, איזה חסד? מהו החסד? שתחיו את בית אבי! זה תוספת, כי מה שתחיו אותי - זה רק אמת, כי בתמורה שאני החיתי אתכם אתם תחיו אותי אז אתם מחזירים לי בדיוק, זה נקרא אמת לא הוספתם כלום, אבל אני מבקשת: כמו שעשיתי עמכם חסד תעשו גם עם בית אבי חסד, זאת אומרת תעשו יותר! חוץ ממה שהחייתי אתכם ואתם תחיו אותי, אבל בגלל שעשיתי עמכם חסד אני הראשונה אז תעשו גם חסד, לא רק אמת מה שאתם חייבים אלא גם עם בית אבי ותחיו אותם גם. ['אדרת אליהו' של הגאון מוילנא!]. 

אם אנחנו חושבים: שענין הכרת הטוב או כפית הטוב - זה בגדר 'מעלה' ו'יתרון הכשר'? זה טעות מוחלטת! אלא יש דינים על כולנו, וגזל ממש אם לא מחזירים טובה ואם כופים חלילה על הטובה! ועל פי דין ממש יש למקבל להתבונן, ולהכיר את הנותן, את גודלו של הנותן, את רוממותו, ולהבין את הנותן וטובתו! כמו שאמר הקב"ה למשה רבינו: "מתנה יש לי בבית גנזי ושבת שמה! רצוני ליתנה לישראל לך והודיעם!" שידעו את ערך המתנה ואת ערך הנותן! אז זאת אומרת אנחנו רואים את החיובים שזה דינים ממש! 

עכשיו פירוש של ר' אברהם ארלנגר: יסוד הענין של הכרת טובה ידוע בשכל ובהנהגה בין הבריות אבל באופן שטחי מאוד! ורוב הציבור לא מתעמק ללמוד את הסוגיא הזו ולהוציא ממנה מסקנות למעשה, על ידי בירור והקף בעומק הענין גם בלב גם בשכל וגם בחובת האברים כמו בכל ענפי החיים, רוב העולם מקבלים איזו טובה מזולתם הם יוצאים ידי חובה בהכרת הטוב שאומרים: או! ישר כח, ישר כח, ישר כח, תודה רבה תנקס' תנקס', זהו והמהדרים בזה כבר, שכשמקבלים טובה גדולה משגרים דורון ומתנה כדי להביע בזה הרגשת הודיה בסמוך לקבלת הטובה או בהזדמנות של שמחה בביתו של המטיב להם, בזה הם מרגיעים את מצפונם כאילו שילמו טובה תחת טובה. 

אבל הם האמת היא: שהם לא יוצאים ידי חובה כלל! לא באיכות ולא בכמות, כי חובת האדם אל המיטיב עמו גדולה ורחבה ואינו כלל ענין של 'דרכי נימוסים' בכלל אלא 'פריעת בעל חוב - מצוה!' וכמו "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב ז) בין אם זה כלפי שמיא - צריך להודות גם לבורא על כל טובה שקיבלנו ממשהו – כי ה' שלח אותו! וגם כלפי חבירו, ואנו צריכים להכיר טובה אפילו כלפי חפצים דוממים! כמו שנתנו דוגמאות אתמול בהרצאה באשדוד (18-10-2021 'שרה אמנו נתבעה על צייתנית') מה גודל חובת הכרת הטוב? ההרגשה של הכרת הטוב ונתינת הודיה הוא חיוב שהשכל מחייב, וזה דבר שמוסכם לכל, וזה באמת משרשי הנפש. 

אבל מה שלא ידוע כל כך, זה עד כמה שהוא יסודי, ועד היכן מגיע החיוב, ואולם האמת היא, שהוא יסוד כל החיים - הכרת הטוב! וזה היסוד של עבודת ה'!! כל ספר 'חובות הלבבות' בנוי על יסוד זה, וכך ביאר רבינו בחיי בשער עבודת האלוקים פרק ג' שהמחייב והמכריח של כל עבודת ה' וקניני השלימות - צריך להיות ההרגשה: של הכרת הטוב לבורא יתברך שמו! זאת אומרת מה מכריח אותנו? מה מחייב אותנו לעבוד את הבורא ולהגיע לשלימות? מה מחייב אותנו? ההרגשה: כמה אנחנו צריכים להכיר טובה לבורא יתברך שברא אותנו בעולמו ונתן לנו את ההזדמנות לעמוד ולשרת לפניו ולקבל את הגן עדן בעולם הבא לנצח נצחים! 

והדבר הזה חוזר הרבה פעמים בתורה: יש פסוקים מפורשים, שהיסוד של כל שמירת התורה, היסוד: זה הכרת הטוב: שה' הוציאנו מארץ מצרים! כמה פעמים אנחנו חוזרים? חמישים פעם אנחנו חוזרים בתורה על יציאת מצרים! ופדה אותנו מבית עבדים, וכל חיובי התורה; בין החיובים בין אדם למקום, בין החיובים בין אדם לחבירו, הכל מיוסד על הכרת הטוב; ו'מה שעליך שנוא - אל תעשה לחברך!' נכון שאתה שונא שכופרים בטובה שעשית? אז אותו דבר אל תעשה לחברך ותכפור בטובה שהוא עשה לך! וכך צריך להתנהג כמובן-כמובן, כמובן-כמובן! עם הקב"ה!! אם אחד עשה לך איזה טובה – אתה כבר צריך להחזיר לו כל כך, אז מה לקב"ה צריך להחזיר?! 

וכבר אמרו חז"ל על הפסוק: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם"?! (איוב מא ג) מי מל לפני - עד שלא נתתי לו בן זכר! מי הקדים? מי הקדים, מה ביקשתי שתעשה ברית זה, אחרי שנתתי לך בן! מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מתי אני ביקשתי לשים ציצית? אחרי שנתתי לך טלית, מתי ביקשתי ממך מצוות מעקה? אחרי שנתתי לך בית! מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם והלא הטובות של ה' יתברך עמנו - פי כמה וכמה לאין ערוך! כלפי המעט שהוא מבקש מאיתנו!! אז איך יתכן שאדם לא מקיים את מה שה' מבקש?! נתן לך בית! אומר לך: תשים מזוזה, - יו! זה הוצאה!! כמה עולה מזוזה היום? - שילמת שתי מליון על הדירה! כמה זה מזוזה? 100-200-300 שקל על מה אתה מבלבל את המוח? – או! יש משהו בפחות?... לא יאומן כי יסופר! 

זאת אומרת רואים: כמה בן אדם כפוי טובה! כפוי טובה! לא יאומן כי יסופר! ולמה צריך מזוזה? משום שאני ישמור עליך! 'שומר דלתות ישראל!' אני שומר עליך, אתה לא קונה שמירה בזה? על שמירה של בן אדם 'גורילה' עולה יותר ממזוזה! ואתה לכל החיים המזוזה הזו תשרת אותך! ולא יכנסו לך מזיקים הביתה! איזה צרות-מוח! לא יאומן כי יסופר. והנה, אמרו חז"ל: "מי שפותח פתחו לחבירו - נפשו חייב לו!" מבואר: שהכרת הטוב מחייב יותר משמירת כל התורה! בכל התורה אינו צריך לתת את נפשו, ופה פַתח לו פֵתח הכניס אותו, ארח אותו - נפשו חייב לו! אז כמה אנחנו חייבים לבורא עולם שמטיב לנו בלי שום גבול! 

ואמרו חז"ל: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהלים קנ ו) - על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס ולשבח לבורא!" אז אנחנו חייבים חוב! שכבר לא ניתן לנו לשלם!! כי כל הזמן צריך להגיד: הַלְלוּ יָהּ! הַלְלוּ יָהּ! הַלְלוּ יָהּ! הַלְלוּ יָהּ! הַלְלוּ יָהּ! כל רגע! להלל את ה' על כל נשימה ונשימה, וזה רק עבור הנשימות! מה עם כל שאר הדברים שאנחנו מקבלים כל רגע? אז איפה אנחנו בהכרת הטוב? נו, אז יש איזה מציאות שאדם יכול להחזיר טובה לקב"ה? תגידו לי: יש איזו מציאות שאדם יכול להחזיר טובה לקב"ה? 

אתם יודעים מה הטובה שאדם יכול להחזיר לקב"ה? - להחזיר את עם ישראל בתשובה! פיש....! אתה לא משלם רק על מה שאתה חייב, אתה דואג שגם אחרים ישלמו! אתה גורם לאנשים לחזור הביתה לאבא! ואי ואי ואי - הילדים שלו בשבי, של היצר הרע של השטן! ואתה הולך נכנס לגוב האריות ומוציא לו משם את הילדים ומחזיר לו אותם – יא בא בי יא בא בי! אז אם בן אדם רוצה להחזיר לקב"ה בגדול? שיתעסק בענינים אלה! ואם לא יכול להתעסק בעצמו, ישתתף בענינים האלה, לא חד פעמי, ולא דו ולא תלת - כל ימיו יעסוק בזה! הקב"ה אומר: זה הקרבן הנבחר שאני רוצה! 

אתם רוצים לעשות לי נחת רוח? נחת רוח "רֵיחַ נִיחוֹחַ" (ויקרא א ט) בבקשה! "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה'!" (ויקרא א ב) זהו, תקרבו לי את הבנים זה הקרבן, זה מה שאני רוצה, לזה אני מתאוה, ואני מחכה, זה הכרת הטוב שאין כדוגמתה! נעצור פה, תחשבו, תחשבנו, ותתחילו למעשה להתחיל לזוז בכיון, ומחר נמשיך אי"ה, ה' יתן חיים! "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (X6)...! תהיו בריאים, יום טוב!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]