היכל הזכות - חלק כד | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אסף בן הדסה ומיטל בת רות, בריאות הגוף והנפש ושמחה, חזרה בתשובה מאהבה, פרנסה ברווח וכל טובה וכן ברכה ותזכה לצאת לשנת שבתון עם תשלום בעזרת ה' אמן.

'היכל הזכות' חלק כד.

פתיחה מהגאון הצדיק רבי בנימין רבינוביץ זכרונו לחיי העולם הבא: 'עיקר סיבת הגלות בשביל שלא דנים לכף זכות וצריכים להתעורר בזה. הגמרא (יבמות סב): 'היו לו לרבי עקיבא ארבעה ועשרים אלף (24,000) תלמידים וכולם מתו במיתת אסכרה בין פסח לעצרת' אסכרה זה מחלה של חנק בגרון. 

ואיתא (שם) שסיבת מיתתם היתה: 'משום שלא נהגו כבוד זה לזה'. 

המהרש"א כתב: 'שהיה זה דווקא בין פסח לעצרת מן השמים זה היה דווקא באותו זמן כי הזמן הזה הוא ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כמו שלמדנו שהשם של חודש אייר הראשי תיבות שלו זה: "אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו) וזה היה ענין שלפני זה לא היתה כזאת וגם אח"כ לא היה כמוהו! זה היה דבר שקרה באופן יוצא מן הכלל, הראו מן השמים: שזה השגחה פרטית. 

וצריך להבין: מה הענין הזה, מה רצו בשמים להראות עשרים וארבע אלף תלמידים? תנאים קדושים! 

הסיבה: 'שלא נהגו כבוד זה לזה' וזה מחמת שלא דנו אחד את השני לכף זכות. 

המעשה הזה היה ממש בתחילת הגלות והגמרא (יומא ט') אומרת: שסיבת הגלות... היום יודעים בבהירות מה הסיבה של הגלות? זה שנאת חינם! ולכן תיכף ומיד בתחילת הגלות הראו להם זאת. 

ובאמת, מה היתה הסיבה שהם לא נהגו כבוד זה לזה? הרי שנינו במסכת אבות: '(רבי) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' (אבות א ו) 

וצריך להבין: מה השייכות בין 'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר' להמשך 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'? אף שבאמת אפשר לומר שאינם שייכים זה לזה, אבל אנחנו מחפשים לראות המשך דבר אחד למשנהו. 

רבנו עובדיה מברטנורה אומר: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב' - אפילו איננו רבך, תעשה אותו עליך לרב. 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר' - שאפילו אם אין לך חבר בחינם, תקנה בכסף, כי זהו דבר שצריך בהכרח'. 

אמנם הסדר הוא שאדם שעדין לא תיקן מידותיו, אז הוא רואה חסרונות בזולת, ככה הטבע של כל אדם, רואה חסרונות בחבריו ועל עצמו רואה רק מעלות, רק מי שעובד לתקן מידה זו יכול לעמוד בזה, אבל מצד הטבע אדם רואה על עצמו מעלות ובחברו חסרונות ולא רואה מעלות על חברו ואפילו אם מוצא כבר איזה מעלה, רק עשירית (0.1) ממנה וממילא הוא מוצא כסדר חסרונות ואז אי אפשר הדבר להתקיים: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב וקְנֵה לְךָ חָבֵר' בפרט שאיננו רבו והוא רק עושה אותו עליו לרבו וכשרואה את החסרונות - נחלש הדבר והוא כבר לא נהיה רבו. 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר' גם כך, שרואה את חסרונות חברו, גם כן לא ישאר לו חבר. 

בשביל שיהיה לך רב ויהיה לך חבר, אז צריך ש: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) אם אתה תראה, תלמד זכות ותראה מעלות ולא חסרונות ישאר לך רב וישאר לך חבר וחברים והכל! 

לכן סיים התנא 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת' ממילא הפעולה הזאת תגרום שישאר לך רב וישאר לך חבר, כי לא תראה את החסרונות, אלא תדון לְכַף זְכוּת יהיה מי שיהיה. 

הדבר הזה גם כן אצל תלמידי ר' עקיבא שאם אין דנים לְכַף זְכוּת, אף על גב שיש מאמר חכמים ברור (מסכת דרך ארץ רבא פרק ה'): 'כבדהו וחושדהו' דהיינו; שאם אומרים לאחד על פלוני ופלוני: 'שאינו בסדר ותשמר ממנו ואל תעשה איתו שותפות ואל תסחר איתו!' צריך אתה לשמור עצמך ממנו אף על פי שאסור לקבל זאת, אבל צריך להכניס את זה לחשבון וצריך להישמר.

אין הכי נמי, זהו מה שאמרו: 'כבדהו וחושדהו' זהו ענין בפני עצמו, אבל תיכף עם זה צריך קודם כל לדון אותו לְכַף זְכוּת ובאם אינו דן אותו לְכַף זְכוּת, נאסף בליבו הרבה קושיות על האיש הזה ואז אפילו כשהוא שומר את עצמו; לא פוגע בו ולא מבזה אותו, עם כל זה לפעמים זה מבצבץ ופולט איזה מילה לא טובה עליו! 

וזה הסיבה שהיה אצל תלמידי ר' עקיבא 'שלא נהגו כבוד זה לזה' כי לא דנו אחד את השני לכף זכות וזה גרם להם שלא נהגו כבוד זה לזה ואם היו דנים לכף זכות, לא היה מתרחש כל האסון הזה.

תיכף בתחילת הגלות, עשו זאת מן השמים כדי שילמדו לתקן את השנאת חינם ואת השנאת חינם אי אפשר לתקן רק אם דנים אחד את חבירו לכף זכות ואם לא דנים - זה אינו כלום! ואפילו אם אדם נשמר מלדבר גנות בחברו ולא פוגע בו, בכל אופן נאספת טינה לחברו, עד שמבצבץ והולך ולא יכול להתאפק ויֵצאו דברי גנאי מפיו על חברו. 

האדם אסור לו להניח זאת כך ואסור לו להשאר עם קושיות על חברו וצריך לדון את חברו לכף זכות. 

איך ובאיזה אופן דנים לכף זכות? 

הגמרא (שבת דף קכז) מביאה שם ציור איך דנים לכף זכות, תעיינו שם. וכך מובא גם שם: 'מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש (3) שנים' זה היה רבי עקיבא אצל רבי אליעזר. 

ערב יום הכיפורים אמר לו: 'תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני!' אחרי שלוש שנים!! 

אמר לו: 'אין לי מעות', 

אמר לו: 'טוב, תן לי פירות', 

אמר לו: 'אין לי', 

אמר לו: 'תן לי קרקע', 

- 'אין לי', 

- 'תן לי בהמה', 

- 'אין לי', 

- 'תן לי כרים וכסתות', 

- 'אין לי', 

הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. אחרי הרגל, נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משאוי שלושה (3) חמורים; אחד של מאכל, אחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לביתו של ר' עקיבא, אחר שאכלו ושתו... 

אחרי שאכלו ושתו! בן אדם לא שילם לו שלוש שנים, מגיע אליו: 'מה עם הכסף, הבאת משהו?' - לא מדבר כלום! קודם אכלו ושתו, אחרי שאכלו ושתו נתן לו שכרו. 

ואז שאל אותו: 'בשעה שאמרת לי: 'תן לי שכרי' ואני אמרתי: 'אין לי מעות' במה חשדתני?' 

אמר לו ר' עקיבא: 'אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן' אז לא נשאר לך כסף, כי קנית בכל הכסף המזומן קנית סחורה. 

- 'ובשעה שאמרת לי: 'תן לי בהמה' ואמרתי: 'אין לי בהמה' במה חשדתני?' 

אמרתי: 'שמא היא מושכרת ביד אחרים' אז הבהמות הם מושכרות, זה לימוד זכות! הוא לא חשב 'שהוא מתחמק! והוא לא רוצה לשלם' זה הדבר הכי ברור שהוא לא רוצה לשלם, מה זה, כל מה שאני מבקש אין לך?! שום דבר אין לך? 

- 'ובשעה שאמרת לי: 'תן לי קרקע' ואמרתי: 'אין לי'... 

איך אין לי?! אנחנו יושבים פה על הקרקע שלך! והכל, מה זה 'אין לי'?? 

- 'במה חשדתני?' 

אמרתי: 'שמא היא מוחכרת ביד אחרים' 

- 'ובשעה שאמרתי לך: 'אין לי פירות' במה חשדתני?' 

אמרתי: 'שמא אינם מעושרות', נו, בעיה כבר לעשר?! וזה... 

- 'ובשעה שאמרתי לך: 'אין לי כרים וכסתות' במה חשדתני?' 

אמרתי: 'שמא הקדיש את כל נכסיו לשמים!' איך יקדיש את כל נכסיו לשמים?! הלו! אתה חייב כסף לאנשים, עבדו אצלך שלוש שנים, מה הלכת להקדיש את כל...?! והוא מלמד עליו זכות שככה היו הדברים. 

מה הוא עונה לו? 

אומר לו: "העבודה", לשון שבועה "העבודה" זה שנשבעים כביכול בבית המקדש בעבודת בית המקדש. אומר לו: 'העבודה' שזה לשון שבועה, כך היה! כך היה, הידרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה!! וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי את כל נדרי, אז לא היה לי כסף לשלם לך'. 

נו, אבל גם כן, איך בן אדם עושה כזה דבר, תשאיר לפחות קודם כל את הכסף שאתה חייב לבן אדם?! אז הוא אומר: 'הדרתי הכל' אז לא היה לו כסף, אבל בשביל שיהיה לי כסף לשלם לך הלכתי אצל חברי בדרום והתירו את נדרַי. 'ואתה כשם שדנתני לזכות - המקום ידון אותך לזכות!'.

למה היה צריך להגיד לו את זה? הרי זה ברור! כתוב: 'כל הדן לכף זכות דנים אותו מן השמים לכף זכות!' 

אבל אתם רואים פה מעשה לא יאומן כי יסופר! זה לא טבע אנושי, זה מידות תרומיות שאי אפשר להבין אותם וזה קיום מצוה בשיא של השיא של לימוד זכות, בפרט שבן אדם מייחל, כתוב: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד, טו) בְּיוֹמוֹ! בְּיוֹמוֹ!! התורה מקפידה לשלם באותו יום. וזה שלוש שנים עובד ובסוף על כל שאלה, כל בקשה מקבל תשובה: 'אין לי, אין לי, אין לי, אין לי...!' איך תלמד זכות על דבר כזה?! הנה! אתם רואים איך מלמדים זכות? - לא יאומן כי יסופר! ומה היה בסוף? האמת שכך היה, האמת שכך היה.

כל הענין של השנאת חינם נוצר מזה שאין דנים אחד את חברו לכף זכות ומדקדקים על כולם על כל דבר קטן והמצב הוא קשה מאד כך! אם היינו מסירים את השנאת חינם ודנים לכף זכות, מן השמים גם היו עושים עמנו כך - והיתה באה הישועה! כי כל סיבת הגלות בגלל שנאת חינם. 

הגמרא (יומא ט') אומרת: 'שהכל בגלל שנאת חינם!' ובזמן הגמרא עדין הגלות לא היתה ארוכה כל כך כמו היום אלפַּים (2,000) שנה! והראו להם כבר תיכף ומיד שמתים עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא!! בשביל להראות מה זה: 'שלא נהגו כבוד זה בזה', כשלא דנים לכף זכות - באים לדברים גרועים! 

המהרש"א אומר: 'לכך מתו במיתת אסכרה, שזה נוגע לגרון וזה סימן ללשון הרע!' 

ודיברו לשון הרע, למה מדברים לשון הרע? כי אם לא דנים את הזולת לכף זכות, אז מדברים לשון הרע, אם לא היו מדקדקים עם כל ישראל - הכל היה בסדר! אבל יש עוד יהודים צדיקים ואם רק לא ידקדקו איתם כל כך בחוזקה, הכל יהיה בסדר ולכן בתחילת הגלות כבר הראו להם דבר זה.

אנחנו אומרים: 'שאם אתה דן לכף זכות - ידונו אותך לכף זכות!' אז אמרנו, מה קשור 'מידה כנגד מידה' בזה? בשיעורים הקודמים הסברנו. 

בשמים אבל יודעים את הסיבה האמתית של כל אדם מה עשה ולמה עשה, אז מה מועיל אם אתה מלמד עליו זכות? כשבשמים יודעים שבעצם כל הלימוד זכות שלך הוא מוטעה! מה שייך לדון לכף זכות? ומחזירים לך, מחזירים לך! ודנים אותך לכף זכות, אפילו שגם עליך יודעים הכל בשמים, מה הולך פה? 

אלא אנחנו מבקשים: 'זכוֹר כי עפר אנחנו!' בבקשה להכניס לחשבון שאנחנו מעפר. 

והגמרא (מסכת ערכין יז) אומרת: 'תניא, ר' אליעזר הגדול אומר: 'אלמלי בא הקב"ה בדין עם אברהם יצחק ויעקב - אינם יכולים לעמוד בפני תוכחה!' 

כשישאלו אותם: 'למה עשית כך? יכולת לעשות אחרת!' - לא יהיה להם מה להשיב! אז מה אנחנו נענה?! והלא צריכים אנחנו שבשמים יכניסו לחשבון: שעפר אנחנו! וכשאדם מתנהג כך שהוא דן את חבירו לכף זכות 

והוא אומר: 'נו, מה לעשות?! מה לעשות, גם חברי הוא מעפר, נו, מה לעשות?' 

ומחפשים ללמד זכות, אז מתקיים הכתוב: "ה' צִלְּךָ" (תהלים קכא, ה) זאת אומרת כמו שאתה מתנהג, ה' מתנהג איתך, כמו צל. ומן השמים מתנהגים עם האדם גם כן כך, אבל כשאין דנים את הזולת לכף זכות, אז מדקדקים איתך בדיוק אותו דבר.

אנחנו צריכים לתקן זאת ומהר, זו העבודה הכי חשובה! וכל איש יכול לעשות זאת, אמרנו אתמול עצה: לקחת אחד ולהתבונן, איך אני מלמד עליו זכות ורואה רק את המעלות שלו וכו' וכו', לא לראות את הנקודה השחורה בדף לבן, אלא, את הלבן ולא את השחורה. 

אלא מאי, יכול אדם לומר: 'מה יצא מזה שאני אלמד זכות? ואני שומע את כל 'היכל הזכות' עם כל פרקיו ואני בסדר, אני השתכנעתי ואני כבר מתחיל ללמד זכות, אבל מה זה יעזור, אני רק לבד!' 

אבל מצינו שאמרו חז"ל (יומא פו): 'יש לפעמים יחיד ששב בתשובה - ומוחלין לכל העולם כולו!' וכשבן אדם עושה בעצמו הוא גם מביא התעוררות לאחרים וצריכים לקחת את העבודה הזאת ברצינות ולפרסם אותה בכל מקום ולהעביר את השיעורים האלה אחד לשני לדון לכף זכות. 

ומה שאמרו: 'כבדהו וחשדהו'? - אין שייכות בין שני הדברים האלה! אם הוא שומר את עצמו ממה שצריך להישמר, צריך לשמור את עצמו ומקיים מצווה של: 'וחושדהו' אבל זו מצווה נפרדת, אבל דבר ראשון צריך לדון לכף זכות. אולי מה שאני חושד... חושד זה רק חושד זה לא בטוח, חושד וגם מה שאתה רואה בחברך, זה רק אתה חושד, זה ספק, אז אתה צריך להיזהר פה ולהיזהר פה, להיזהר – להישמר. ולהיזהר: שלא ללמד חובה אלא ללמד זכות! שתי (2) זהירויות שהם לא קשורות אחת לשניה, שתיהן צריך להזהר, אבל ללמד זכות צריך. 

ואם נעשה זאת בעזרת השם יתברך ידון אותנו הקב"ה לכף זכות, את כל ישראל ואז תבוא הגאולה במהרה בימינו – אמן! ועל כך...

הרב שליט"א שר עם קהל המתפללים לאחר הנץ החמה: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''  ועוד שיר: 'ושמחת בימיך והיית אך שמח'  

ואח"כ: 'ר' חנניא בן עקשיא...'.