היכל הזכות - חלק כז | הרב אמנון יצחק

נציב יום: 'ה: 'כנישתא חדא' והאחדות של נשות וילדי קפ"ז (קהילות פז) בארץ ובעולם ובתוכם קבוצת 'שערי תשובה' בכלל הברכות האמורות בתורה, יזכו כולם לתשובה עילאה מאהבה, אמן כן יהי רצון.

'היכל הזכות' חלק כז.

הפעם מדברות קודש מהאדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א, ב: 'אור לחיים' כתב (פרשת נח): 'שאל פעם את רבו הרב הקדוש ר' שמלקא מניקלשבורג זכותו תגן עלינו אמן: 'איך אפשר לו לאדם לקיים: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) בשעה שחברו עושה לו רע?' 

והשיב לו בפשטות: 'מה יקרה אצל אדם אם ידו האחת תכה את ידו השניה? האם יתרגז על היד שהכתה אותו?! וודאי שלא יהיה לו שום טינה עליה, שתיהם ידיו! ואם יכעס על היד הזאת המכה, נראה חסר דעה. 

כך ישראל אינם אלא 'כאיש אחד' (1) כי שורשם ומחצבתם ממקור אחד, אם כן איך יכעס על מי שגמל לו רעה?! אין זה כאילו הוא עשה לעצמו את הרעה, אין שום סיבה לכעוס עליו בשביל כך'. 

זוהי עבודה גדולה שצריך להשריש בלבו תמיד ולפי ראות עיניו נדמה לו שחברו עשה לו רע, אין סיבה שתהיה טינה בלב על חברו! למה? כי הכל בגזרת הבורא! הכל בהשגחה ושלחו אליך את הבן אדם בשביל שיעשה מה שעשה כי זה ראוי ומגיע לך, למה? מכל הסיבות שבארנו בכל הקונטרס על הביזיונות (ספר 'נפשי תידום' כתבה) ועל הייסורין שהכל הולך לפי מעשיו של האדם, או 'מידה כנגד מידה' או לזכותו, לנקותו, להעביר לו זכויות וכן הלאה.

מובא ב: 'חינוך' (רמא) ובשאר הראשונים: 'אם אדם מאמין באמת: 'שהכל נעשה עמו בהשגחה פרטית מן השמים!' ברור אצלו: שכל מה שנעשה עמו בכלל לא שייך לחבר שלו, אלא זה מוכרח היה להיות בין אם זה ע"י החבר הזה, בין אם זה היה ע"י מישהו אחר, הכל בהשגחה פרטית, ממילא אין סיבה לכעוס.

ושמעתי מהרב החשוב ר' בן ציון קרינפיס זכרונו לחיי העולם הבא: 'שהרב הקדוש ר' מרדכי מקרמניץ זכותו תגן עלינו סבל הרבה מאד מהרבנית שלו שהיתה מקללת אותו! מחרפת אותו תמיד והיה סובל הכל בדומיה. 

פעם נכנס אליו אדם בשעה שהיא בעידנא דריתחא; צועקת ומקללת אותו! והוא שומע ומקבל הכל, 

שאל אותו: 'איך כבודו יכול לקבל הכל בשתיקה?' 

אז הוא ענה לו באידיש (מה שאני לא מבין כאן...) אבל הוא אומר לו: 'תשמע אני גר פה בעיר הזאת, מי, מי? מי יכול לבזות ולקלל את הבן של הרב הקדוש, המגיד מזלוטשוב?! זכותו תגן עלינו אמן, שום אדם לא היה עושה זאת! אבל מן השמים רוצים: שיחרפו אותי ויקללו אותי! אז בשביל לקבל קללות ודאי הייתי צריך לנדוד למקום שלא מכירים אותי, כי מי יקלל אותי בעיר שלי?! 'רבה'!' אז הייתי צריך לנדוד לעיר אחרת בשביל שיקללו אותי... 

עכשיו הקב"ה חמל עלי! ונותן לי להישאר בביתי, לשכון בשלווה, לישון במנוחה ולקבל את כל הביזיונות והקללות בתוך הבית, לא צריך לנסוע לעיר אחרת בשביל לקבל ביזיונות, פה בתוך הבית 'קצר וקולע' כמו שאומרים וזהו זה נגמר, אני צריך להכיר לה טובה על כל החסד הזה שהיא לא מטריחה אותי לגלות לערים אחרות...!

בספר הקדוש 'קול בוכים' מהגלנטי זכרונו לחיי העולם הבא, יש בענין הזה אגננצע' שמוע'ס (שמועה גדולה! דהיינו; חידוש גדול) ב: 'בית אהרון' (בהשמטות שם): 'הוא הורה לחסידים ללמוד אותם היטב! כי באמת כאשר חוטא האדם רח"ל! הנה יש על כל חטא, תעניות וסיגופין לתקן את המעוות! ואם ירצה לתקן את כל החטאים כראוי, יצטרך שנים על שנים להתענות וסיגופין לרחוץ עוונותיו...! 

אבל יש עצה לקיים מאמר הכתוב: "יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה" (איכה ג, ל). מה זה הלשון "יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה"? אז הוא אומר: שהכוונה כשהאדם מקבל ביזיונות מחברו, מבייש אותו, מצער אותו, יבליג וישתוק ויקבל הכל באהבה ובשמחה! כאילו הוא אוכל ושבע, איך אדם נהנה אם הוא אכל טוב ושבע... ככה יהיה שבע מהחרפות והגידופים והקללות והביזיונות! ועל ידי זה יתקן את נפשו וירחץ עצמו מכל עוונותיו וככה הוא יפטר מכל הסיגופים והתעניות, לא צריך שנים. 

והאריך בענין הזה אגרוסע' שמוע'ס (שמועה גדולה) אמרדיק' שמועהס' (שמועה נוראה). 

כשמתבונן אדם בכל זה יראה: שכאשר מקבל איזה ביזיון - צריך לשמוח, צריך לרקוד, צריך להיות מאושר! וגם צריך להודות לאיש שבייש אותו ולחשוב: 'שהוא עשה עמו את הטובה הגדולה ביותר!' כי על ידי כך הוא ניצל כל כך הרבה מעונשים בעולם העליון שזה צריך להיות שמחה: 'ימא טבא!' יום טוב זה צריך להיות.

צריכים להתאזר להתחזק בסבלנות, הרב הקדוש מרוז'ין זכותו יגן עלינו אמן, אמר על הכתוב: "וְהָאֱ-לֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (קהלת ג, טו) מהי הבקשה שמבקש הקב"ה מאת הנרדף? (לא יודע מה הוא אומר באידיש)... 

אבל צדיקים אמרו על מאמר רז"ל: 'סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה' (אבות ג, יג) אם השתיקה אינה אלא סְיָג לַחָכְמָה, דהיינו; היא גדר לחוכמה מה היא החוכמה עצמה? 

ואמרו: כי החוכמה היא שמחמת ענוותנותו, לא יהיה אכפת לו אפילו בתוך הלב! ולא יעלב בכלל מכל מה שאומרים כנגדו. השתיקה היא הגדר והסייג להגיע לידי כך שאם יבוא אחד ויעקוץ אותו בדברים, אפילו שזה דוקר וכואב! יתגבר על ההרגש וישתוק לא יענה לו מאומה ועל ידי זה הוא יבוא אל החוכמה עצמה שכבר התרגל שזה לא כואב לו בכלל כל מה שאומרים לו בני אדם. 

אדם עובר ברחוב - יש כלב: 'הב...!' הבנת מה הוא אמר לך? לא הבנת! 'הב...!' עוד פעם הוא אומר משהו! לא? מה הוא אמר, אכפת לך מה הוא אמר? אתה לא מתייחס! אתה הולך... אז אם יש אחד נובח עליך כל מיני מילים וגידופים - לא מתייחס 'סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה'.

בסידור השל"ה הקדוש: 'על הבקשה שאנחנו אומרים: 'אֱ-לֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה' או שאנחנו אומרים: 'וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה' לפעמים מצערים אדם, כואב לו! כואב לו, אבל הוא שותק, האיש הזה עדין לא הגיע לעיקר, עיקר המדרגה היא: שירגיש כמו שדשים את העפר תמיד עם הרגלַים בנעלַים ולא אכפת לו בכלל! ועל זה מבקשים: 'וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה' צריך להגיע למדרגה שבנפש פנימה לא ירגיש כלל וכלל, זה רק נביחות או יתושים שמציקים או זבובים... (בישז...) זה הכל.

ואפשר עוד כוונה בזה: אם נזדמן לאדם מישהו שמחרף אותו, העצה היא כמובן: לשתוק, לא להשיב כלום, כי אם אדם כזה נוהג לא כשורה, זה לא אומר שגם אתה צריך להתנהג לא כשורה ולענות לו בדברים חריפים: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ" (משלי כו, ד) וממילא תפוג המתיחות ותתבטל 'כעפרא דארעא' (כעפר הארץ) ותקום סערה לדממה! וכל ה'בבבום...' אתה לא עונה, לא מגיב, זה הכל ישקוט, זה כמו שיש סערה ואח"כ נהיה דממה. 

וזה מה שאנחנו מבקשים: 'אֱ-לֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה' שלא אדבר שום דבר רע! 'וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם' גם אם יעמוד מישהו ויקלל, תשתוק ולא תשיב לו כגמולו ועל ידי זה אתה מקיים: 'וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה' זאת אומרת לא יתפתח שום סכסוך ולא תהיה מריבה והסערה תהפוך להיות דממה.

עוד איזה קטעים קלים מתוך מכתב הדרכה שהוא כתב למישהו, אומר: 'אמנם אינני בעל מדרגה בגדר הזה, אבל צריכים לחזור על הדברים כדי שיחקקו בנפש! אבל אני אעתיק לך מפירוש על מסכת אבות לה: 'חסד לאברהם' אזולאי זכרונו לחיי העולם הבא (פרק א' משנה יז) שם כתוב: 'וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה; וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה'. 

וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב משתיקה ואפילו שיחרפו אותו! כמו שאומר שלמה המלך: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ" וכן אמרו: 'מי שאינו סובל דבר אחד (1) - ישמע דברים רבים!' אם אתה לא יכול לסבול דבר אחד ואתה עונה, אז אתה תסבול עוד דברים רבים, זה לא יגמר בדבר האחד, אם היית שותק זה היה נגמר בדבר האחד! אבל אם אתה עונה, אז גם תשמע דברים רבים... 

ואח"כ הוא אומר: וְלֹא הַמִּדְרָשׁ בזה הוּא הָעִקָּר, כשיודע שהסבלנות זה טוב, זה לא מספיק שהוא יודע, אלא צריך להרגיל את עצמו במעשה הסבלנות! זה הָעִקָּר. לא הַמִּדְרָשׁ עיקר שדבר על זה ולדרוש דרשות: 'שצריך להיות אדם סבלן ואם יפגעו בו צריך לשתוק...' זה לא, לא הַמִּדְרָשׁ עיקר לדבר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה שכשתגיע לידי מעשה באמת אתה תקיים את מה שאמרת במדרש. לכן זה סמוך, לכן זה סמוך; 'וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב משתיקה, אבל תדע וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה שתהיה ככה.

הרבה מבינים את מעלת הסבלנות... 

דרך אגב, מעלת הסבלנות - זה מידת החכמים! לטיפשים אין להם סבלנות, אבל החכמים יש להם סבלנות... 

אבל בני האדם בדרך כלל אפילו שיודעים את ערך הסבלנות, הם לא פועלים כך ולכן אני אומר: שהעיקר הוא הַמַּעֲשֶׂה וצריך להרגיל את עצמו בסבלנות עד שיהיה לו קנין בנפש. 

ויש דבר נפלא הוא אומר, ממש נפלא! ממש-ממש, אפשר להגיד: 'ממֶש!' שמעתי מ: 'האמרי אמת' מגור זכרונו לחיי העולם הבא, חז"ל אמרו (ברכות נח): 'כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות'. 

מה הייתם לומדים מזה? מה הייתם לומדים מזה? יש פה קביעה: 'כשם שפרצופיהם שונים' נכון הפרצופים של כולם שונים, גם הדעות שונות, נכון, לא כולם באותה דעה בכל הענינים נכון, מה לומדים מזה? 

אז ה'אמרי אמת' דייק מזה, מה החידוש שחידשו חז"ל בזה? הוא אומר: 'חז"ל רוצים להקיש את הדעות השונות שבין בני האדם לפרצופים שלהם; כמו שלא אכפת לך אם הפרצוף של חברך לא דומה לשלך, אתה כועס על מישהו שהוא לא דומה לך?! 'למה הפרצוף שלך לא כמו שלי?!...' אז גם בדעות, למה אתה רוצה שיהיה לו דעה כמו שלך?! הוא לא חושב כמוך, הוא חושב אחרת! הוא חושב הפוך ממך, תמיד הפוך, גם הפרצוף שלו הפוך משלך, למה אתה לא כועס עליו? תכעס! 

תגיד לו: 'איזה פרצוף יש לך! למה אתה לא כמו הפרצוף שלי?'. 

אז אותו דבר גם בדעות, לכן אל ירגז רוחך אם דעת רעך אינה דומה לך, כי יש לו דעה אחרת כמו שהפרצוף אחרת, מה, מה קשה לך להבין? ו: "דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן" (קהלת י, יב) מתוק מדבש! נכון?

ידוע מאמר חז"ל (קידושין מא): 'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא' כשאדם מתרגז מה עולה בידו? נגיד על דבר שנעשה כבר, הוא מתרגז: 'למה נעשה ככה וכהה וככה?' 

מה עלתה לו מזה? הוא החזיר את המצב?! עולה לו רגזנות-רגזנות! רגזנות זה לא טוב, זה מעלה את הסוכר למי שיש, זה יכול לעשות לחץ דם, סחרחורת, מריבה, קטטה, הרבה בעיות, רוחניות וגשמיות, יכול להביא לעבירות, לקללות, ידיים, בלאגן! 'מה עלה לרגזן ברגזנותו? רגזנותא'.

ב: 'חוק לישראל' של אותו יום שהוא כתב, יש פסוקים ממשלי: "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ" (משלי ד, כג) וגם: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה" (משלי ד, כד) אז אדם צריך להיזהר ולשמור את הלב, כי כל החיים נובעים משם ואם כועסים ואם מתקוטטים, יש אנשים שמאבדים חייהם ומקבלים שבץ לב! "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ" וגם: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה" ואז ה' ישמור אותך מִכָּל רָע וישמור "צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קכא, ח) ובזכות זה נמצא "חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם" (משלי ג, ד) ו: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט, ט). 

וזה רק תקציר דברים! וזה הכיון והשאר אם אתם חכמים - תעשו לבד. אבל זכרו: לא המדרש עיקר רק לדבר ולשמוע מזה, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. 

והתורה נותנת עצות נפלאות! מרחוק מאבינו שבשמים איך להדריך אותנו בנתיבות המשפט ואיך לזכות להגיע לחיי עולם הבא ואיך להיפטר בקלות; מעבירות, מעוונות מפשעים, ממרדים וכו'. 

ואם נתרגל את זה - נוכל לשיר (וכבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים שאחרי הנץ): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''... וכן: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי', וכן: 'ושמחת בימיך והיית אך שמח'.

הקב"ה נתן לנו מתנה! עוד יום לחיות!! צריך לנצל אותו לשמוח לעבוד את ה' ברמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים מתוך מחשבה: שאנחנו מודים להשי"ת על כל רגע ורגע ועל כל נשימה ונשימה!

'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'