היכל הזכות - חלק לא | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת אליס מלכה, בת פרלה ברנה בברים ושסעה גידים,

והקדוש ברוך הוא יסיר ממנה כל חולי.

תוצאות עשיתי ויהיו תקינות לחלוטין, ללא שום ממצא פסול,

כמו שנאמר, כל המחלה ששמתי במצרים לא עושים עליך, כי אני אדוני רופאיך.

הקדוש ברוך הוא יעקור המחלה ממנה ויעתיק אותה לשווה בי,

יימח שמו וזכרו וחילותיו, אמן.

היכל הזכות חלק ל״א,

מתוך שיחה

של הרב צבי מאיר זילברברג.

לכל צדיק

בעובד השם

יש דרך שלו בעבודת השם. כתוב, יוחס צדיק דרכו,

ומזה עולה נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

עלילה לזלזל באיזו דרך עבודה של שום יהודי,

כי הכל חביב לפני השם יתברך.

וזה מה שמובא

בשמו של הרב ריבי ליבלה איגר,

זכותו תגן עלינו, אמן.

שמביא בשם זקנו, רבי עקיבא איגר,

זכותו תגן עלינו, אמן.

על מאמר חכמים, זיכרונם לברכה,

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא.

כל אחד מהצדיקים עובד את השם יתברך

בדרך שונה מחברו.

וכך,

דברי אהבת ישראל,

זכותו תגן עלינו, אמן,

שהקדוש ברוך הוא נותן חשק בלב אחד ללמוד דווקא מרב פלוני,

ולאחר נותן מרב פלוני.

כי אבינו שבשמיים רוצה את כל הדרכים בעבודת השם.

מאחד הוא רוצה סוג עבודה של לימוד שש שעות קודם התפילה,

דהיינו מחצות.

מאחר הוא רוצה סוג עבודה אחר.

ואבינו שבשמיים רוצה את כל המהלכים שיש בלימוד התורה,

ואת כל המהלכים שיש בעבודת התפילה,

ואת כל המהלכים שיש בענייני טהרה.

ומאיר ליהודי אחד התעלות עצומה והתעוררות נפלאה

בקרבת השם על ידי מהלך מסוים בעבודת השם,

ולחברו משפיע התעלות עצומה

והתעוררות נפלאה

ממהלך אחר לגמרי בעבודת השם.

כי אבינו שבשמיים

רוצה באמת מפלוני מהלך כזה ומחברו מהלך אחר.

לכן לכל אחד מאיר משפיע נחימות וערבות ומתיקות

בעבודה באופן אחר.

הצדיק

הוא חכם,

מבין,

כמו שהקדוש ברוך הוא מאיר לו אור נפלא במהלך עבודת השם שלו,

אז גם לאחר הוא מאיר באופן אחר,

כי הוא רוצה ממנו מהלך אחר בעבודת השם.

מי שאין לו את החוכמה הזו,

כל כך משוכנע וברור לו שהדרך שבה הוא דורך היא המהלך שכולם צריכים ללכת בעקבותיו.

הוא רואה שדרכו היא ממש אלוקות ממש,

והוא רואה ממש אלוקנו זה,

וחושב שכולם חייבים לנהוג בדרכו ולעבוד את השם דווקא במהלך כמו שלו.

לעתיד לבוא,

הקדוש ברוך הוא עושה מחון לצדיקים,

והתגלה שכולם בתכלית אחת לעשות את רצון אביהם שבשמיים,

והתגלה שכל דרכי הצדיקים

הם בחינת מחול,

שהכול סובב

לתכלית אחת נקודת האמת שביניהם.

כי באמת הכול אחד,

ואין שום הפרש ביניהם. זאת אומרת,

המחול עיגול זה אותו מרחק בדיוק לנקודת המרכז, וכולם מתכוונים

לאותו דבר.

עד שיבוא משיח,

לא יתגלה הגילוי הנפלא הזה,

ולכן צריך לעבוד ולהתייגע, לשרש ולעקור,

ולשבור את המחשבות הללו,

ולחפש עצות, להתחנן

לבורא שיעיר עינינו בתורתו.

מה זה יהודי?

גל עיני ואביט נפלאות מתורתך,

מטהר ליבנו,

מכבס לנו את הלב,

שנזכה להיות כאיש אחד בלב אחד עם כל יהודי,

ולשפוך את הלב בתפילות,

ולעשות תשובה על כל המהלך והמחשבות

שחשבנו עד עתה על כל מיני יחידים ועל כל מיני ציבורים,

וצריך על זה לעשות תשובה.

בחתם סופר, מאורח חיים סימן קצז,

כותב

ישעיין הנביא אומר לכלל ישראל,

הלוא כבני כושיים אתם לי,

מבערים חכמים, זיכרונם לברכה,

שכמו שהכושי משונה בעורו,

כך ישראל,

או כך הצדיקים לפי הגרסה שיש שם,

שהם משתנים במעשיהם.

אז כמו שהכושי מבחוץ הוא נראה שונה משאר בני אדם,

אבל בתוכו האיברים הפנימיים הם ממש כמו כל אדם,

אז ישעיין הנביא מוכיח אותנו.

מדוע אנחנו מזלזלים אחד בשני?

כל אחד כוונתו לשמיים.

בפנימיות זה אותו דבר,

רק מה?

הוא משונה במעשים חיצוניים,

כמו הכושי, הוא משונה רק בעורו.

וחתם סופר כותב, וכך היה מורגל בפיו,

שבזה אין סגנון אחד עולה לשניים,

כי אין לב שני בני אדם שווה באהבת השם.

לכן נקראו ישראל בני כושיים,

משונים במעשיהם,

אבל אך ורק משונה בעורו,

אבל תוכו מתאחד עם כל ישראל.

וכך מביא בתורת משה,

שכל אחד מכלל ישראל משונה מאוד במעשים.

זה בתורה,

זה בעבודה,

זה בגמילות חסד,

זה במצווה זו וזה באחרת.

פלאי פלאות לראות.

איך אבינו שבשמיים.

מעיר לכל אחד מה שהוא צריך.

אחד יש לו אור מיוחד בנושא שעטנז,

אחר יש לו אור מיוחד בתפילין.

אחד אחר בעניין לשון הרע.

ולכן, בכל דרך כללי יש הרבה פרטים.

מהלך כזה ומהלך כזה.

אחד מגיע לתפילה רק אחרי הכנה נפלאה,

למד שש שעות רצוף.

אחר כך זוכה לתפילה, מרגיש אור נפלאה.

אחר,

יש לו אור נפלא שהוא מקדים לפני התפילה

שירות ותשבחות.

ביהודי שלישי יש לו אור שהוא אומר תהילים קודם התפילה.

ביהודי רביעי

יש לו אור על ידי שהוא עושה גמילות חסד קודם התפילה.

אם זה בבית או בכל מקום שיהיה.

באמת חסד צריך לעשות בבית.

אין חילוקי דעות לעניין הלכה.

כמו שמעריך עתם סופר,

שמה שצריך לעשות אין זה משנה אם יש לו טעם בזה,

אם יש לו אור ונעימות בזה,

או אם אין לו.

זה לא משנה.

מה שצריך לעשות,

חייבים לעשות, כי זה רצון אבינו שבשמיים.

אבל אנחנו מדברים מעניינים

שיהודי מתחסד בהם עם כונו.

אמר לי פעם, אומר הרב,

הרב, אמר לי פעם, יהודי,

מחמת מצב שיש לו בבית,

הוא צריך לשבור את עצמו,

להכניע את עצמו קודם התפילה.

ורק כשהוא מגיע לתפילה כך,

מרגיש אור עצום ונפלא.

פלאי פלויים ממש.

אבל כולם, כוונה אחת להם, לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל לבביו.

וזהו המשונה בעורו.

רק במעשים הם משונים,

אבל לא בפנימיות,

כולם מכוונים לאותו מקום.

הבני סוכור העיד בנו

שיש בזה בחינה של ידעו רבנן מילתא וכעב רבה.

על כל פנים,

רצון אבינו שבשמיים, שנשנן לעצמנו,

לתלמידים, לחברים,

לכל הסובבים אותנו,

שכל העניינים הללו,

שהם לא עניין של טעות

או עבירות חס ושלום, אלא זה רק הרגלים ושינויים

ומנהגים אחרים,

ובזה פשוט מאוד שאין שייך

ואין נכון.

זה טעות ממש

לזלזל בזה מחמת

זה שיש בחברו.

הייתה מחלוקת גדולה בין העשידים והמסנגדים,

הגאון מבילנא ובעלתניה ועוד,

ויש על זה כתובים

מדהימים.

ויש איזו שיחה שאני מתכוון להגיד, אם ירצה השם,

היא תיתן לנו אור גדול בעניין הזה.

האגרא דחאלא מביאים בפרשת מסעם הצדיקים שבכל דור,

כל אחד דרכי עבודתו מיוחדת מזולתו.

והנה, מי שאין לו מוח בקודקודו,

בראותו דרכי הצדיק,

אשר הוא מסתופף בצילו,

נעימה לנפשו.

ואז ובזה בעיניו

דרכי צדיק אחר,

שדרכי עבודתו סובבים באופן אחר.

וחלילה חלילה

נחשוב כזאת על עם השם אלה,

כי הכל הולך אל מקום אחד,

ומכולם מתקלס אליו.

צא ולמד משבטי שורון,

וכל אחד היה במדרגה מיוחדת.

עם כל זה,

על ידי כולם נעשה הייחוד השלם.

על ידי ישראל אבינו,

דהיינו יעקב אבינו, כולל את כולם יחד.

כי כל אחד דרכיו מיוחדים,

והכול הולך אל מקום אחד.

כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל.

רוצה לומר,

מה שזה דרך עבודתו בכך,

וזה דרך עבודתו באופן אחר.

כל אחד מוכרח ללך בדרך

שהיא נחלת אבותיו.

זה מהיסודות

של דן לקו זכות,

ומיסודות היהדות ממש.

ודברי הקמרנר, זכותו תגן עלינו אמן,

שההפך מזה הוא הבחינה של תועבת השם כל גבה לב.

אדם שלא מקבל דרך העבודה של חברו,

הוא גבה לב.

הוא מובא מהשינו ורוב,

זכותו תגן עלינו אמן.

שרבי נתן אדלר,

זכותו תגן עלינו אמן,

עשה איזה דבר.

ושאל לו אחד,

אה, זה מחזיק יוהרה.

מה שאתה עושה כרגע זה נראה כאילו יוהרה.

והשיב

רבי נתן אדלר,

שזה פלא בעיניו.

אנשים מפחדים כל כך ממחזיק יוהרה,

ומיוהרה עצמה אינם מפחדים.

מה שהוא מעיר לו זה יוהרה ממש.

והוא חושש מהמחזיק יוהרה,

מה שנראה כיהרה אצל רבי נתן אדלר.

הוא אומר לו, איך?

ממי חזיק מפחדים ומהיוהרה עצמה לא?

לזלזל ביהודי.

איי, איי, איי, כתוב מצדיקי עולם,

אותם תגן עלינו.

ופסקו באופן ברור שזה תועבת השם,

כל גבה לב.

חס ושלום, עומד ומזלזל ביהודי,

בשמיים מסתכלים עליו באותו רגע,

אתה מזלזל בו,

הרי זה ממש עליונים למטה ותחתונים למעלה.

ברגע זה אתה מרכבה לטומאה.

ואיך אתה חושב שאתה יותר טוב מחברך?

הרי ברגע זה שאתה מזלזל בחברך,

אתה צריך לעשות מי התשובה.

וכשמדברים מעניין לדון לכף זכות, צריך לדעת,

לפעמים קל לדון לכף זכות

כשהחבר עושה עוולה גדולה.

אז יותר קל, בבחינה מסוימת, לדון לכף זכות. למה?

כי כל אחד יכול להבין שמסתמה הוא לא רצה לעשות לי עוולה כזאת גדולה,

ואם עשה, היה לו סיבות אמיתיות שהוא לא אשם בזה.

הרבה פעמים מדברים מעניין

לדון לכף זכות ורגילים להביא עובדות ומעשיות.

ראו אחד נוסע בשבת,

או אחד נכנס לאכול במקום לא כשר,

ואחר כך מתברר שזה היה פיקוח נפש.

בדרך כלל,

כל אחד מבין שאם רואים יהודי שומר תורה ומצוות, הם פייס,

נוסע בשבת, ודאי שיש פה עניין של פיקוח נפש.

וככל שהמעשה הוא יותר משונה,

קל יותר לדון לכף זכות.

אבל יש דן לכף זכות

הרבה יותר קשה.

נגיד,

אדם מתכונן למנחה,

אומר קורבנות,

באשרי, במתינות, בכוונה,

מכין ניבול, התפלל לאבינו שבשמיים,

ורואה אחד

יושב בצד

וממשיך ללמוד ולכתוב משהו,

ופתאום

עומד ומתחיל להתפלל.

זה גורם לו להרגשת זלזול. איך ייתכן להתפלל ככה מנחה,

בלי הכנה, בלי כלום?

עומד ישר.

וזה ניסיון גדול

לא לזלזל בשום אופן ודרך ומהלך בעבודת השם,

דרך העבודה שלו על ידי

הגיעת התורה שהתייגיעה סמוך למנחה.

זה הכין אותו באופן עצום ונפלא למנחה.

ממילא אין שייך הרגשת זלזול.

לדעת שכל זה מחשבות זרות,

ואדם צריך להבין שבדברים יותר קלים

קשה לו לדון לכף זכות, בדברים יותר משונים,

קל לו.

אז צריך להיזהר בדברים הקלים,

שנראה לך כאילו יש פה איזה זלזול.

וכשעוקרים דבר זה,

כמובן אחרי הגיעה,

ומכירים בעניין כמה יצר הרע

מכניס בלבנו קטנות ושפלות

בקינדרשקייט,

דהיינו ילדות,

לזלזל בשני מפני שהוא הולך בלבוש כזה או בלבוש אחר,

מפני שהוא מתנהג באופן אחר ממני בעבודת השם,

ולדעת

שכל המחשבות של לשם שמיים שבא אחר כך

צריך לבדוק

בשבע בדיקות וחקירות, בלי שיעור וסוף,

מאיפה מגיע אלינו כל הברן הזה של לשם שמיים,

ולבדוק בציציות של כל אחד ולחפש בהם מומים.

כשיהודי עובד ומשתדל בזה,

הוא מרגיש פתאום שהוא מתמלא באהבת השם,

ובאהבת ישראל,

וזה השורש למידות הטובות

בבחינות מסוימות,

זוהי הבחינה הגבוהה ביותר.

צריך סבלנות,

לא לזלזל באחרים,

ולא לחשוב שכל אחד צריך לנהוג בדיוק כמוני,

וכולם צריכים לחשוב כמוני.

אם אתה חי ככה, אתה גוזל מעצמך את המנוחה,

את שלוות הנפש.

אבל צריך לדעת שהכול ממש נפלא וטוב,

ולכל אחד יש דרך בעבודת השם,

וזה מביא השפעות טובות על האדם בכל ימי חייו.

חכמים,

זיכרונם לברכה, קדושים, מאריכים,

עד כמה המעביר על מידותיו משפיע לו אריכות ימים.

עד שאפילו במצב שכבר לוקחים לו תכריכים,

על ידי מעביר על מידותיו קורעים גזר דינו, כמו שיש מעשה בגמרא מרב הונא.

המעביר על מידותיו מבטל וקורע כמה וכמה גזרות,

מזכך ומקדש ומטהר עצמו,

ומובא מהקמרנה.

זכותו תגן עלינו,

שהוא אומר שיש בחינה שהמעביר על מידותיו מזכך את היהודי יותר משלוש מאות שנה של תעניות.

מעביר על מידותיו

מזכך עצמו יותר משלוש מאות שנה של תעניות.

נו,

לא כדאי.

אבל צריך לעבוד על זה ולתרגל את זה, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים.

ומי שלא התחיל עד עכשיו, הגיע הזמן שיתחיל.

ואם יש לנו עצות נפלאות כאלה מאת השם יתברך,

על זה

והכל ידעך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל ידעך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך

והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

יום טוב.

שבוע טוב.

רבי חנן יובל רגשי אומר

נושא הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל