מצות השמחה - חלק ז' - פקודי ה' ישרים משמחי לב

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, לאה בת זיבא זויה תזכה להיריון תקין לידה קלה כתורנגולת עם ידיים מלאות בחיתו וזמנו

וכל המשפחה תזכה לאורה ושמחה תמידית

והצלחה מרובה בכל העניינים אמן.

אמן.

מצוות השמחה חלק זן פיקודי ה' ישרים משמחי לב.

עצות נפלאות המובאות בספרים הקדושים כיצד לזכות להרגיש שמחה עצומה בקיום המצוות.

הזוהר הקדוש פרשת ויכל

כותב ישנם מלאכים מיוחדים מהסטרה אחרה תפקידם להעציב את האדם

בעת שעוסק בתורה ותפילה

בכל דבר שבקדושה

להכניס בו עצבות

כדי שלא יזכה לקיים מצוות בשמחה.

כשאדם יודע זאת

לא ייפול רוחו בעצבות

כשהיא מתגברת עליו

בפרט כשהוא רוצה לעסוק בתורה ובתפילה.

ביזכור שיש מלאכים מיוחדים ממונים לכך.

לכן

לא יתעצם.

לא ייתן להם להצליח להחיל עליו את העצבות.

כתב הרב הקדוש רבי משולם פיש סגל הרבי מטוש זכר צדיק וברכה

זכותו תגן עלינו אמן.

כאשר אדם מתחיל לעשות מצווה מתוך שמחה

במשך הזמן זה הופך להיות טבעי אצלו

הוא זוכה לעשות תמיד

בשמחה ובטוב לבב.

זאת אנחנו לומדים מאיפה?

ממה שכתבו חכמים זיכרונם לברכה בשבת

ק.ל.

כל המצוות שקיבלו עליהם ישראל מתוך שמחה

כגון ברית מילה

ככתוב בתהילים ק.י.ט.

שש אנוכי על אמרתך כמוצא של הרב

ששון זו מילה

על ידי כך הם עושים אותה עדיין בשמחה אלפי שנים.

פירש רשי עושים כל

כל ישראל סעודה ומשתה

לכבודה של מצוות ברית מילה

קיבלו אותה בשמחה

אז היא נמשכת בשמחה

גם אנחנו נקבל עלינו לעשות מצוות בשמחה זה יהפוך להיות

טבע שני וככה זה ימשיך הלאה

הנה מאז ההרצאה בבני ברק

כל בוקר רוקדים שם כל המתפללים

כל בוקר הם רוקדים

המקום קיבל שמחה בעצמו וכבר מרקיד את כל מי שנכנס

מכך

לומדים שכאשר מתחילה מצווה מתוך שמחה

ככה יהיה לעולם

לכן

אדם צריך לבדוק את עצמו

האם הוא שמח במצוות או לא אם לא

יכין את עצמו כדי להתחיל את המצוות תמיד בשמחה

ממילא זה ימשיך אחר כך הלאה וכן הלאה ויעבור לדורות הבאים

אז צריך לתרגל ולהתרגל

לעשות מצוות משמחה

בשמחה גדולה

עד שיהפוך להיות טבע שני

זה העצה הראשונה

הרגל

מתחילים עם הרגל והסוף הופך להיות מתנה

זהו מן השמיים עוזרים

ואתה תוכל לשמוח תמיד

אחת העצות, עצה שנייה

זה להתבונן, להתבונן

עצה אחת נוספת

לזכות לקיים מצוות זה להתבונן בגדולתה העצומה של מצווה

ומה הפעולה הרבה שהיא פועלת בשמי מרום

ומה השכר הרב שמקבלים עליה בעולם הזה ולעולם הבא

אמרנו שכל מצווה שעושים בשמחה מקבלים שכר בעולם הזה חוץ מהקרן

דהיינו מקבלים בעולם הזה מיידית

ועל ידי כך זוכה במשך הזמן

מתוך ההתבוננות

בגדולת המצווה, בחרכה במרום, בהשפעה שבה

מה זוכים ממנה, מה מקבלים

ודאי שהאדם תיכנס בו שמחה גדולה

כמו שכתבו

הצדיקים בעל הבית אהרון ועוד שהעצה להילחם נגד מידת העצבות

בשעה שהם מקיימים מצוות

ולקיים הכל בשמחה זה על ידי התבוננות

אותיות בשמחה

זה מחשבה

אם אדם

מתבונן במחשבה זה מכניס אותו לשמחה כי אותיות בשמחה

אותיות מחשבה

כשמתבוננים

בשכר העצום

של המצוות בעולם הזה ולעולם הבא לנצח נצחים

ודאי שאדם צריך להתמלא שמחה

שהוא זוכה לעשות זאת

עכשיו אתם שומעים שיעור ואני לא רואה שאתם שמחים

וזו מצווה אין כמו תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן

אז צריך להיות בשמחה אפילו שאתם עייפים קמתם מוקדם בכל אבל לא צריך להיות ככה

צריך להיות ערני ושמח

לכן החפץ לזכות לקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב

יתבונן בדברים

ועל ידי כך יוכל לעשות זאת בשמחה

דבר ראשון

אדם נגיד מניח תפילין

יתבונן שהוא לובש עכשיו את הכתר של המלך

קיתרא דמלכה

התפילין נקראים קיתרא דמלכה

אין ערוך

למעלה וחשיבות העצומה

הוא כל עמי הארץ

כי שם השם נקרא עליך

ויראו ממך

כשאדם מתעטף בציצית

במה הוא מתעטף?

בלבושה דמלכה

לבוש של המלך

איזה זכויות? כתר של מלך

לבוש של מלך

וואי וואי וואי

אם אדם מתבונן

וזה בכל רגע, בכל רגע, בכל רגע, בכל רגע

איך הוא לא יהיה שמח?

עוד דבר

אדם צריך להתבונן הסברנו אתמול בהרצאה בטבריה שכל תכלית הבריאה של האדם שהוא יהיה משכן לשכינה

ושכנתי בתוכם

ועשו לי מקדש איפה? פה בלב

השם אומר אני רוצה להשכין את שכינתי

בתוך הלב, בחרתי לרדת לתחתונים

אני רוצה מדור, תכינו לי מדור

אם הקדוש ברוך הוא מזמין את עצמו אליך, אתה לא מכניס אותו

אבל אתה צריך לפנות את הלב

שהלב יהיה פנוי, מוכן

לכבד את השכינה

איך עושים זאת? היא לא שורה

בלי שמחה

אז צריך לשמוח

אז התבונן

מה הזכות הגדולה להיות משקל נשכינה כתב בעל התניא בפרק ל״ג

שאדם יתבונן בכך שתכנית כל הבריאה זה רק בגלל שהתאבק הקדוש ברוך הוא להיות לו דהירה בתחתונים

כמו שכתוב בתנחומא פרשת נסוטוס

ועל ידי קיום המצוות הוא נעשה משכן נשכינה הקדושה זה התכלית של הבריאה

אז איך אתה לא שמח בשמחה גדולה כשנתנו לך את האפשרות להיות המשכן

אם היו אומרים שהחופץ חיים נגיד

רוצה להגיע לירושלים הוא מחפש איזה דירה שהוא יהיה שם לשבת

מי לא היה רוצה לארח אותו?

כל אחד היה רוצה לארח אותו נכון אומר הקדוש ברוך הוא אני רוצה לבוא ולהתארח

לא חופץ חיים אתה מוכן לקבל אותי?

נו

אז איך אתה לא שמח שאני רק מוכן עוד לא באתי

עצם זה שאני מוכן

נו לא כדאי להיות שמח בשביל שהקדוש ברוך הוא ישרי שכינתו

זה מובטח

וואי וואי

משל למלך

התאכסן אצל אדם פשוט

בוודאי שהשמחה היא גדולה ועצומה

שהמלך

שכן אצלו

קל וחומר

שמלך מלכי המלכים יבוא להתאכסן אצלך

וכך האדם זוכה לשכינה הקדושה על ידי כל מצווה ומצווה שעושה בשמחה

דבר שלישי צריך להתבונן

כשאנחנו עושים את המצוות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה בהן

אנחנו עושים לו נחת רוח

לא שווה להשקיע

ולהתאמץ קצת

בשביל שיהיה נחת רוח לבורא? נו ואם אתה תעשה לו נחת רוח הוא לא יחזיר לך בכפני כפליים?

אם אתה עושה נחת רוח לבורא הוא לא יחזיר?

הוא לימד אותנו צריך הכרת הטוב, לא?

אז הוא לא יכיר טובה על זה שאנחנו עושים לו כזאת נחת רוח?

בעוד שאנחנו מארחים אותו?

תקשיב.

דבר נוסף, להתבונן בשכר העצום של המצוות. מה מקבלים על כל מצווה בעולם הזה ולעולם הבא?

תודה רבה.

הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וברכה

אומר שעל ידי שמתבונן אדם בשכר העצום שיקבל

על כל מצווה ומצווה שהוא זוכה לקיים

בוודאי שהוא יזכה לקיים את המצוות בשמחה עצומה כי אדם שיודע מה הוא הולך לקבל

אז ודאי שהוא יעשה מתוך שמחה

נגיד

אדם רוצה להשלים את הפרשיות עם הציבור ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בערב שבת

כמו שנפסק בשולחן ערוך סימן רפ״ב

יתבונן בגודל השכר המופלג שהבטיחו

חכמים זכרונם וברכה באומרם

כל המשלים פרשיותיו עם הציבור

מאריכין לו ימיו ושנותיו

מי לא רוצה לחיות הרבה שנים

הנה

כל שבוע תשלים את הפרשיות שלך

עם התרגום

מובטח לך אריכות ימים משנים

נו אז זה לא צריך להתחיל לקרוא את זה בשמחה עצומה

הנה עכשיו ביד שלי

אני מאריך את הימים

על כל מצווה קלה כזו אפשר לקיים אותה בשעה קלה בלבד

והוא זוכה להבטחה עצומה ונוראה

לזכות לאריכות ימים משנים

על ידי שאדם עוצר ומתבונן לפני הלימוד

של הפרשה

והוא מעביר את השניים מקרא ואחד תרגום מתוך שמחה גדולה

שכרו גדול לאין שיעור אמרנו פי אלף מקבלים ממי שאומר בלי שמחה

וכך בכל מצווה ומצווה לפני העשייה

יעצור להתבונן

מה גודל השכר העצום בזה ובבא

ומה הבטחות שהבטיחו

חכמים זיכרונם רכה

ואז בוודאי שהוא יעשה

את המצוות מתוך שמחה גדולה

ובטוב לבב

כל פעם שאני מזכיר לכם

חכמים זיכרונם ברכה

צריך להגיד את זה בשמחה

אהבה ויראה בשמחה יש לכם עוד פעם להגיד

זכר צדיק לברכה

עוד פעם אתם מקיימים מצווה זכר צדיק לברכה

ואהבת את השם

לרבות תלמידי חכמים, את השם אלוקיך עתירה, לרבות תלמידי חכמים, אתם מקיימים מצווה, מצווה דאורייתא.

למה אתם לא שמחים? למה רק?

אהבה מהירה.

אהבה מהירה.

ויפה, אחרים לא יודעים להגיד את זה.

אבל תעשו את זה כבר כמו שצריך, בשמחה, עם חיוך.

למה אני משחרר לכם מדי פעם?

אני חושב שאין לכם זכויות.

תהיו חכמים, תתפסו את זה.

כתבו בעל הקדושת לוי

כתבו בעל הקדושת לוי ובעל הדברי ישראל

זכר צדיקים לברכה

כבר גבולה.

יותר טוב

זכותם תגן עלינו אמן.

כשאדם עושה מצווה

הוא מקבל שכר על שני דברים

דבר ראשון זה על עצם המצווה שהוא עושה

ודבר שני

זה שהוא גרם נחת רוח לשם יתברך

ובזה הוא יכול יעבדוך העמים אתה מתכוון בגמילות חסדים אבל עם שמחה

אדם שעושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא יכול להשפיע ברכה ושפע לעולם

על ידי המצווה שהוא מקיים

לכן כשאדם עושה מצווה

יתבונן בכך שהוא משמח את השם יתברך במצווה הזו

ואז השם ישפיע שפע רב בעולמות

בזכות המצווה שהוא עשה אותה בשמחה

נו אז אם אתה יודע

שבקיום המצוות שלך אתה יכול להשפיע שפע רב לעולמות וכולם נהנים בזכותך

זה עוד שכר שאתה תקבל

שאתה השפעת לעולם טובה וברכה

חוץ מהמצווה שעשית

גם התוצאה

שזה פעולת השפע היורד לעולם בזכותך

גם על זה אתה תקבל שכר

אז אתה צריך לשמוח עוד כפל כפליים

כתב הישמח משה, זכר צדיק לברכה.

אהבה ואילן.

בהתחלה כשאדם מכין עצמו לעשות את המצווה,

לפעמים קשה לו לשמוע

מעצם המצווה בעצמה בלבד.

כי כל ההתחלות קשות.

קשה להתרגל.

מה העצה?

שבהתחלה,

לפני שאתה מתחיל לעשות מצווה, אל תמהר.

תחשוב עוד פעם על השכר הרב העצום הצפון לך,

ומה אתה עתיד לקבל בשני עולמות.

ואז

לאט לאט תוכל לעשות מצוות בשמחה ובחדווה עצומה,

כי אתה יודע מה אתה הולך לקבל.

על ידי כך יהיה לו קל

להתבונן בגודל הזכות

שהקדוש ברוך הוא מזכה אותך ונותן לך אפשרות לזכות לקיים את מצוותיו ולעשות לו נחת רוח לפניו.

ועל ידי זה

יוכל להגיע לעשיית המצוות לשם השם בלבד.

בהתחלה הוא יתבונן בשכר, לא בשביל השכר,

בשביל שיהיה לו שמחה.

אחרי שהוא יתרגל בשמחה,

הוא כבר יעשה את זה ממש לשם שמיים,

לשמח את הבורא שהוא שמח במצוותיו.

מתוך שלא לשמה הוא יבוא לשמה.

עצה שלישית

מובא בספרים הקדושים

כשאדם עושה מצווה לא יסתכל על החטאים והעוונות הרבים שיש לו

כי זה יביא אותו לעצבות

כתוב אין מעבירין על המצוות, רמז

חכמים זיכרונם לברכה. לאהבה עבירה. הופה, בפסחים ס'ד

פסחים סיעתא דשמיא ס'ד אומרים אין מעבירין על המצוות.

איפה זה רמוז פה?

מעבירין עבירה. בדיוק מעבירין עבירה. אין מעבירין, אין עבירות

על המצוות.

כשאתה הולך לעשות מצוות,

אין עבירות.

לא להתבונן שהיה לך עבירות ואתה לא הכי...

קדוש לא הכי טהור לא

תעשה את המצוות כאילו אין לך שום עבירה בעולם

אין מעבירים

לא להזכיר את העבירות בשעת קיום מצוות

ועוד רמז כתבו חכמים זיכרונם רכה ביבמות ה'

עשה דוחה לא תעשה

מה זה אומר?

נו?

בשעה שאתה עושה את העשה מצוות עשה תדחה את הלא תעשה את כל העבירות שהן לא תעשה אל תתבונן בהן מה שאתה עשית לא טוב

עשה דוחה אתה לא תעשה

איי איי גם אפשר להוסיף סור מרע

מעשה טוב תסיר מעליך את הרעם לא להתבונן בו

מעשה טוב

זה עצות בשביל שלא יהיה עצבות כי זה הפטנט של היצר הרע ככה הוא לוחט את האנשים

יש כאלה כדורים צהובים או כאלה משטחים צהובים עם דבק

מדביקים זבובים יתושים כן ככה הוא מדביק את האנשים לעצבות יש לו כאלה

טאק מדביק אותך נותן לך במחשבה

כל מיני דברים שליליים וזה וזה וזה שלא תהיה בכלל שמח

הוא לא מסכים

יש לו מלאכים ממונים

אבל אתה צריך להיות חכם אותך לא מעניין כל הקשקושים אתה לימדו אותך פטנט חדש

כל הזמן לשמוח ברגע זה אתה מגרש אותו

אתה קוטל חרקים עכשיו לא הוא

תהיו חכמים

כל הערעורים שמכניס היצר הרע זה רק בשביל להביא את האדם לחצבות ולמרעה שחורה

עכשיו זה מרומז גם בפסוק

בתהילים קי״ב אשרי איש

ירא את אדוני

במצוותיו

חפץ מאוד

לכאורה מי הוא ירא את השם?

מי שהוא ירא את השם מקבל

יראה עצומה

ובושה נוראה

לעשות את המצוות

כי הוא אומר מי אני?

מה חיי?

שאני אזכה לעשות דבר כזה?

שאני אעשה מצוות כאלה?

אז נשאלת השאלה,

מדוע נאמר עליו שהוא חפץ מאוד במצוות?

כתוב, אשרי איש ירא את אדוני, במצוותיו חפץ מאוד. הירא?

הוא אומר, מה לי ולזה? אני לא בנביאים, אני לא בגדולים.

אני אדם פשוט.

אז איך כתוב בהמשך? במצוותיו חפץ מאוד.

אלא רומזת לנו התורה הקדושה.

הדרך לעשות מצוות מתוך שמחה גדולה

זה בשעת עשיית המצוות תשכח,

תשכח מכל המעשים הרעים,

תזכור רק את הטובים.

והפירוש הוא כך,

אשרי איש

ירא את אדוני.

בשעת עשיית המצוות תזכור רק את המעשים הטובים ואת יראת השם שיש בך.

על ידי כך אתה תסכל לקיים את כל המצוות בשמחה גדולה,

ככתוב במצוותיו, חפץ מאוד.

אל תסתכל בהשלכות של היראת שמיים.

תסתכל על זה שאתה ירא שמיים.

וזה שמחה גדולה, אדם שזוכה להיות ירא שמיים. אבל לא להיכנס מהיראת שמיים לעצבות,

מי אני, מה חיי. לא.

כמו שסיפרנו אתמול בטבריה,

על אותו אחד שנרדם כל היום הכיפורים והתעורר

אחרי הצהריים

והיה בצער גדול,

וואי, וואי, וואי, הפסדתי את היום הגדול.

אבל מה הוא עשה אחר כך?

נכנס לשמחה.

אמר אבל התעניתי.

עיקר היום זה התענית.

ותענית התעניתי.

ובזה מחק את כל העוונות שלו.

למה? בשמחה שהייתה לו ביום הקדוש אפילו שהוא ישן.

למה?

הוא לא נכנס ליאגון, לדאגה, לצער.

הוא הפך את הכול.

ככה היה אתמול. יעקב

הגיע ונפל שם עם הזה.

מה קורה כשבן אדם נופל? אוי, איזה בושה. לפני כולם. ליפול וזה.

אמרתי לו ישר מהר. עבדו, עבדו, עבדו. התחילו לרקוד.

נשחרר את היצר הנער.

עושה, מצלם, יש לו זכויות, מצלם את הערב

בקידוש השם,

מעביר את זה לציבור וכו' וכו',

וצריך להשפיל אותו.

מה, אתה עושה ככה, אתה מפרסם כל מיני דברי תורה ודברים כאלה?

אני אפיל אותך, אני אראה לך.

אפיל אותו,

נתקע בכבל,

נפל, בפני כולם.

זה מבייש, נכון?

כשקמים אתה לא מחייך.

מייד אמרתי לו, חביבי, עבדו, עבדו, עבדו. מייד הוא קם, מרקע. תרקוד, אמרתי לו, רקע.

ניצחנו את היצר.

כן, ככה זה.

צריך לדעת מה לעשות.

מובא בספרים,

בתהילים ל'ד, טו, סור, מרע ועשה טוב.

כלומר, בשעה

שבא האדם לקיים את מצוות השם,

עליו לחשוב כאילו כל הימים

הוא סר מרע בכל המעשים שלא מתוקנים בשלמות,

ורק על ידי זה שהוא מקדים את הסור מרע, שאין לו שום רע,

הוא יכול לעשות טוב.

כי בראשית העבודה, כשהוא בא לקיים מצוות השם,

צריך לשכוח

לגמרי את כל הרעות שהוא עשה,

ולזכור את המעשים הטובים,

מתירת השם

שיש בו,

כדי לא להתעצב בשעה שעושה מצוות.

רק על ידי זה זוכים

לעשות טוב,

ולעשות את המצוות בשלמות,

מתוך שמחה וחדווה גדולה.

איך, איך, איך מגיעים לזה?

קלי קלות,

שרים.

עבדו, עבדו, עבדו,

את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, מרננה בואו לפניו, מרננה בואו לפניו, לפניו, מרננה בואו לפניו, מרננה מי שלא שר בעל גאווה עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו,

בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

בירננה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנם בירננה בואו לפניו בירננה יום חמישי

אחר שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

עד מקדשא,

מקדשא, מקדשא שבי שבת.

עד מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא שבי שבת.

אנחנו מקיימים מצוות דאורייתא בזה.

אחד,

זכור את יום השבת.

אנחנו זוכרים את השבת כבר מיום חמישי,

ואנחנו גם שרים.

שזה גם כן מצווה, כי מצווה לשמוח.

אנחנו עושים נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

כל אלה מצוות מן התורה.

אז עוד פעם.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת,

וקוראי עונג שבת עם מקדשא,

מקדשא, מקדשא שבי שבת.

עם מקדשא, מקדשא, מקדשא שבי שבת.

אשרנו, מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים בשמחה.

ריבי איחנניהו.