מצוות השמחה - חלק ט"ז - בנבל עשור זמרו לו
תאריך פרסום: 18.05.2024, שעה: 22:36
- - - ב"ה מצ"ב עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' באדיבות הרב ישראל שלמה שליט"א ישר כוחו! לכתבה על 2 ספרי השמחה - לחץ כאן, ואח"כ תמלול הדרשה אך לא מוגה - - -
פֶּרֶק יא בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ
מַעֲלָתָהּ וּסְגֻלָּתָהּ הָעֲצוּמָה וְהַפִּלְאִית שֶׁל הַשִּׁירָה וְהַנִּגּוּן - לְהַעֲלוֹת וּלְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', וְלַהֲבִיאוֹ לִידֵי שִׂמְחָה פְּנִימִית וַאֲמִתִּית, וּלְהַצִּילוֹ מִכָּל רַע, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.
אַחַת הַמַּתָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִנָּהּ מַתְּנַת הַשִּׁירָה וְהַנִּגּוּן, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יָכוֹל כָּל אֶחָד בְּכָל מַדְרֵגָה שֶׁהִיא לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי גַּם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בַּחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה וּבַאֲפֵלָה סְמִיכָה, לְלֹא כָּל חַיּוּת וְאוֹר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָבוֹא הַנִּגּוּן וִיעוֹרֵר אֶת לְבָבוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת.
גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִגִּדְרָם בְּבִטּוּיִים מֻפְלָגִים בְּיוֹתֵר בְּשִׁבְחוֹ וּמַעֲלָתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַנִּגּוּן, עַד שֶׁכָּתַב הָרַהַ"ק רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ זיע"א (מדרש פנחס), שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זוֹכֶה הָאָדָם לִפְשֹׁט אֶת צָרַעַת מִשְׁחָא דְחִוְיָא, שֶׁהוּא צָרַעַת עוֹר הַנָּחָשׁ, וְהוּא זוֹכֶה לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׁירָה זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁסָּרִים מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהָרַע, וְאֵין לַיֵּצֶר הָרַע שׁוּם שְׁלִיטָה עָלָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק גָּמוּר.
שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ
וְכָתַב בַּעַל הַ"שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" זיע"א (מאמר צהלי ורוני), שֶׁלָּכֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַחַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים קוֹרְאִים לְעַם יִשְׂרָאֵל, הוּא לָשִׁיר וּלְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ" (תהלים קה ב), וְכֵן "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת" (איכה ב יט), וְכֵן (זכריה ב יד) "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'", וְכֵן (תהלים צה א) "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ" וְעוֹד הַרְבֵּה.
וּמִשּׁוּם כָּךְ נָהֲגוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים זְמַן רַב בְּמִדְבָּרוֹת וּבִמְעָרוֹת, בְּשָׂדוֹת וּבִיעָרוֹת, כְּדֵי לְשַׁבֵּחַ וְלָשִׁיר לִפְנֵי הַשֵּׁם בְּשִׁירֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּבִשְׁאָר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, כִּי עַל יְדֵי הַנִּגּוּן אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֶת כָּל צִנּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
וְכָתַב בַּעַל הגה"ק רַבִּי אֶלְעָזָר אַזְכָּרִי זיע"א בַּעַל "הַחֲרֵדִים" (פ"ט אות ו) שֶׁבְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיְּמִים אֶת מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו ה), כִּי מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּלֵב שָׁלֵם, בְּוַדַּאי יָשִׁיר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ.
מְחִילַת עֲווֹנוֹת עַל יְדֵי הַשִּׁירָה
וְהִנֵּה מַעֲלָתָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה חֲשׁוּבָה וַעֲצוּמָה מְאֹד בַּמָּרוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שיר השירים רבה ד א) שֶׁהַשִּׁירָה מְכַפֶּרֶת אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל שָׁרוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְחֲלוּ כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם.
וְעַל פִּי זֶה בֵּאֲרוּ חֲזַ"ל (שיר השירים רבה ד א), מַדּוּעַ לִפְנֵי שֶׁנִּכְתְּבָה שִׁירַת דְּבוֹרָה נֶאֱמַר בַּנָּבִיא (שופטים ג יב) "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'", וְאִלּוּ לְאַחַר שֶׁנֶּאֶמְרָה שִׁירַת דְּבוֹרָה נֶאֱמַר בַּנָּבִיא (שם ו א) "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה'", וְלֹא נֶאֱמַר 'וַיּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה''? וְלִכְאוֹרָה הֲרֵי לֹא הָיָה זֶה תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל חֲטָאִים לִפְנֵי ה', כִּי לִפְנֵי כֵן - בְּפֶרֶק ד - כְּבָר נֶאֱמַר בַּנָּבִיא שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ.
אֶלָּא מְבָאֲרִים חֲזַ"ל שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל שָׁרוּ שִׁירָה לַה' - אֶת שִׁירַת דְּבוֹרָה - נִמְחֲלוּ כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ לְאַחַר שִׁירַת דְּבוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בַּנָּבִיא 'וַיּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה''.
וּמוֹסִיפִים עוֹד חֲזַ"ל וְזֶה לְשׁוֹנָם: כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (שמואל-ב כג א) "דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים", וְהָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הֵם? אֶלָּא כְּבָר מָחֲלָה שִׁירָה לְשֶׁעָבַר. עַד כָּאן.
הַשִּׁירָה מְכַפֶּרֶת עֲווֹנוֹת
וְכָךְ גַּם בִּזְכוּת הַשִּׁירָה שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁר וְהוֹדָה לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יוֹם הַשַּׁבָּת, וְאָמַר (תהילים צב): "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַה'", זָכָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ וְנִצַּל מִמָּוֶת לְחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק יח): אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת - שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר לְשֵׁם עֶלְיוֹן וּמוֹדֶה פְּשָׁעָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב לְהֹדוֹת לַה'".
וּבֵאֵר הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (ויקרא טז), שֶׁבְּ"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" רָמוּז, שֶׁכָּל נֶחָמָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר חֶטְאוֹ הָיְתָה מַעֲלָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן - אֲשֶׁר הוּא עָתִיד לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ וּלְזַמֵּר לְשֵׁם עֶלְיוֹן, וּבְכָךְ יְתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר חָטָא וְהֶעֱוָה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מזמור צב ד): "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר".
כֹּחַ הַשִּׁירָה לְתַקֵּן אֶת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן
וְכָתַב עוֹד הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (מיכה ה), שֶׁבְּכֹחָן שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה - עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר - לְתַקֵּן אֶת כָּל הָעֶשֶׂר קְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלֵּל הָעוֹלָם - שֶׁנִּבְרָא עַל יְדֵי עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת - וְהִתְקַלֵּל עַל יְדֵי חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
סְגֻלַּת הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת – לְהָגֵן עַל הָאָדָם מִכָּל רַע
וְהִנֵּה מַעֲלָתָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד לְהָגֵן עַל הָאָדָם וּלְשָׁמְרוֹ מִכָּל רַע בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבָאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' וישלח דף קעח), שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ שֶׁהוּא מֵגֵן עָלָיו תָּמִיד לְהַצִּילוֹ מִיַּד כָּל אוֹיְבָיו וְשׂוֹנְאָיו וְכָל מְבַקְשֵׁי רָעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב ו) "אַתָּה סֵתֶר לִי, מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה", שֶׁבֵּאוּרוֹ הוּא, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מְשׁוֹרֵר וּמְרַנֵּן עַל הַהַצָּלָה אֲשֶׁר מַצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיַּד כָּל שׂוֹנְאָיו וּמִתְנַגְּדָיו.
וְהִקְשָׁה עַל כָּךְ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' וישלח דף קעח), מַדּוּעַ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ "אַתָּה סֵתֶר לִי וְכוּ' רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה", הֲרֵי לִכְאוֹרָה הוּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר "רָנֵּי פַלֵּט יְסוֹבְבֵנִי סֶלָה", כִּי בְּכָךְ הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ שֶׁהוּא שׁוֹמֵר וּמֵגֵן עָלָיו וּמְסַבְּבוֹ וּמַצִּילוֹ מִכָּל רַע. וּמַדּוּעַ אָמַר דָּוִד "רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה", אֲשֶׁר מִכָּךְ מַשְׁמַע שֶׁהַשִּׁיר וְהָרִנָּה הֵם אֵלּוּ אֲשֶׁר מְסוֹבְבִים וּמַקִּיפִים אוֹתוֹ?
אֶלָּא מְבָאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָרִנָּה וְהַשִּׁירָה אֲשֶׁר הוּא שָׁר וּמְנַגֵּן וּמְזַמֵּר תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן אֵלּוּ שֶׁיַּצִּילוּ אוֹתוֹ מִיַּד כָּל אוֹיְבָיו לְשָׁמְרוֹ וּלְהַצִּילוֹ בַּדֶּרֶךְ, כִּי הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת אֲשֶׁר הָאָדָם שָׁר וּמְשַׁבֵּחַ, הֵן בְּעַצְמָן מְסוֹבְבוֹת אֶת הָאָדָם וּמַצִּילוֹת אוֹתוֹ מִיַּד כָּל שׂוֹנְאָיו וּמְבַקְשֵׁי רָעָתוֹ.
מֵהַשִּׁירִים וְהַנִּגּוּנִים - נַעֲשִׂים אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים
וּמְבָאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁמִּכָּל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת אֲשֶׁר הָאָדָם שָׁר וּמְשַׁבֵּחַ וּמְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נוֹצְרִים וְנַעֲשִׂים אוֹרוֹת רוּחָנִיִּים הַנִּקְרָאִים "אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים", וְהֵם אֲשֶׁר הֵם מַקִּיפִים וּמְסוֹבְבִים אֶת הָאָדָם לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ וּלְמַלֵּט אוֹתוֹ מִכָּל הַמְקַטְרְגִים הָרַבִּים הַמַּשְׂטִינִים עָלָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל מִינֵי צָרָה וְצוּקָה. וְלָכֵן נֶאֱמַר מִיָּד לְאַחַר פָּסוּק "אַתָּה סֵתֶר לִי וְכוּ'" – "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ", מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּשׁוּבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ, וּבִזְכוּת הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת הוּא אָכֵן יִנָּצֵל תָּמִיד מִכָּל רַע.
וּמוֹסִיף הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּפָסוּק זֶה – "אַתָּה סֵתֶר לִי וְכוּ'" (תהלים לב), יֶשְׁנָהּ סְגֻלָּה עֲצוּמָה לְקָרְאוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יָשָׁר וְהָפוּךְ, וּבִסְגֻלָּתוֹ לְהִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי מַגֵּפָה, וְהוּא מְבַטֵּל אֶת כָּל הַשּׂוֹנְאִים וְהָאוֹיְבִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם.
הַשִּׁירָה מַכְנִיעָה וּמְבַטֶּלֶת אֶת כָּל הָאוֹיְבִים
וְכָךְ גַּם בִּזְכוּתָם הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם, זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לְנַצֵּחַ אֶת כָּל אוֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם בְּנִסִּים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים (ב פרק כ), שֶׁבְּיָמָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הִתְאַחֲדוּ שָׁלֹשׁ אֻמּוֹת יַחְדָּו - בְּנֵי מוֹאָב, וּבְנֵי עַמּוֹן, וּבְנֵי שֵׂעִיר, לָבוֹא וּלְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה עֵת צָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד לְיִשְׂרָאֵל.
וּכְשֶׁרָאָה זֹאת יְהוֹשָׁפָט, צִוָּה לְהַעֲמִיד מְשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר בְּעֵת הַמִּלְחָמָה יְהַלְלוּ וִישַׁבְּחוּ וְיָשִׁירוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ, בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
וּמְסַפֵּר הַנָּבִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָאֻמּוֹת בְּעַצְמָן הֵחֵלּוּ לַהֲרֹג אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְכָךְ הָיְתָה חַרְבָּם הוֹרֶגֶת הָאֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, וּבִזְכוּת שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל שָׁרוּ וְשִׁבְּחוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיוּ לָהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְהֵם נִצְּלוּ מִיַּד כָּל הָאֻמּוֹת הָרַבּוֹת שֶׁבָּאוּ לְהִלָּחֵם בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה, נָתַן ה' מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ".
כֵּיצַד נִצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִשְּׁלֹשׁ הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל
וּבֵאֵר הַמַּלְבִּי"ם (דברי הימים פרק כ, כג), שֶׁבְּנֵי מוֹאָב וּבְנֵי אֱדוֹם רָאוּ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִלָּחֵם לְבַדָּם עִם עִם יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הֵם שָׂכְרוּ גְּדוּדִים וַחֲיָלוֹת רַבִּים מֵעֵבֶר לַיָּם, כַּאֲשֶׁר פְּלֶשֶׁת וְיוֹשְׁבֵי צֹר בָּאוּ לַעֲזֹר לָהֶם מִצַּד הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי אַשּׁוּר בָּאוּ לַעֲזֹר לָהֶם דֶּרֶךְ אֲרָם, וְכָךְ בָּאוּ עוֹד אֻמּוֹת רַבּוֹת מִכָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לָבוֹא לְהִלָּחֵם בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
וּלְאַחַר שֶׁהִתְאַסְּפוּ כָּל הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ לְהִלָּחֵם בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ כְּבָר מוּכָנוֹת לְמִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אֵרַע לְעַם יִשְׂרָאֵל נִסִּים עֲצוּמִים מְאֹד, וְכָל הָאֻמּוֹת הָאֵלּוּ הֶחְלִיטוּ לְהִלָּחֵם הָאַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, וְכָךְ הֵם הָרְגוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְעַם יִשְׂרָאֵל נִצְּלוּ מֵהֶם.
וְכָךְ הָיָה סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדְּבָרִים:
בַּהַתְחָלָה נָתַן ה' בְּלִבָּם שֶׁל בְּנֵי מוֹאָב שֶׁיַּחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת וִיטַכְּסוּ עֵצוֹת כֵּיצַד לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג אֶת כָּל בְּנֵי עַמּוֹן, וְלָכֵן בַּהַתְחָלָה הִתְחַבְּרוּ בְּנֵי מוֹאָב עִם בְּנֵי שֵׂעִיר כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימוּ בְּנֵי מוֹאָב עִם כָּל אֵלּוּ מִבְּנֵי עַמּוֹן שֶׁנּוֹתְרוּ מֵהַמִּלְחָמָה, בִּתְנַאי שֶׁיַּעַזְרוּ לָהֶם לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי שֵׂעִיר.
וְכָךְ הָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת חֶרֶב אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, וּבַסּוֹף הָרְגוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת כָּל בְּנֵי עַמּוֹן, וְהַנּוֹתָרִים מֵהֶם - נִגְּפוּ כָּל בְּנֵי מוֹאָב וְעַמּוֹן לִפְנֵיהֶם, וְכָךְ בִּזְכוּת שִׁירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵרְעוּ לָהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים, וְהֵם נִצְּלוּ מִיַּד כָּל הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר קָמוּ עֲלֵיהֶם לְרָעָה.
הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים עַל יְדֵי הַשִּׁירָה וְהַנִּגּוּנִים
וְכָךְ גַּם בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי, עַל יְדֵי הַשִּׁירָה וְהַנִּגּוּנִים נִצָּל הָאָדָם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וְהוּא זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"שְּׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" מִוּוֹלָאדְנִיק זיע"א (שארית ישראל - שמחת בית השואבה), שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה מַמְתִּיקִים אֶת כָּל הַדִּינִים בָּעוֹלָם.
וְזֶה הַפֵּרוּשׁ (תהלים סה יד) "יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ", כְּלוֹמַר, הַדֶּרֶךְ לְשַׁבֵּר אֶת הַחֲרוֹן אַף וְהַכַּעַס שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם בַּמָּרוֹם, הִיא "יָשִׁירוּ", לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִמְתָּקִים מֵעָלָיו כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְיִזְכֶּה לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא צָרִיךְ.
שִׁירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִשִּׁירָתָם שֶׁל הַמַּלְאָכִים
וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" זיע"א עַל הַפָּסוּק (תהלים קז) "וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם", שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְעַלֵּם וּמִצָּרוֹתָיו וְשָׁר וּמְנַגֵּן לַה' יִתְבָּרַךְ, בְּכָךְ נִמְתָּקִים מֵעָלָיו כָּל הַדִּינִים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה כֵּיצַד הוּא שׁוֹכֵחַ מִכָּל צָרוֹתָיו וּבְעָיוֹתָיו וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא שָׁר וּמְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְלָכֵן שִׁירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם חֲשׁוּבָה לִפְנֵי ה' יוֹתֵר מִשִּׁירָתָם שֶׁל הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם צָרוֹת כְּלָל, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים מֵעָלָיו וְסָרִים מִמֶּנּוּ כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהוּא זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת.
וְכָךְ בֵּאֵר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א אֶת הַפָּסוּק (שמות טו ב): "עָזִּי וְזִמְרָת קָהּ – וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה", לְרַמֵּז שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם שָׁר וּמְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְהִוָּשַׁע בִּישׁוּעָה גְּדוֹלָה בְּכָל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים.
וְכָתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת כַּמָּה טְעָמִים נִפְלָאִים, הֵן עַל פִּי הַנִּגְלֶה וְהֵן עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, לְבָאֵר אֶת מַעֲלָתָן הָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
עִקַּר הַתְּבִיעָה בְּדוֹרֵנוּ - לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְנִגּוּנִים
הִנֵּה הַטַּעַם לַחֲשִׁיבוּתָן הָעֲצוּמָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה הִזְהִירָה מְאֹד עַל עֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה, וְכָתְבָה שֶׁעַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הִנָּן בִּזְכוּת הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְכָל הַקְּלָלוֹת הִנָּן מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז-כח): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ", כְּלוֹמַר, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁלֹּא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, בָּאוּ אֲלֵיהֶם כָּל הַקְּלָלוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.
טַעַם רִאשׁוֹן - רַק עַל יְדֵי הַשִּׁירָה מְבַטְּלִים אֶת הָרוּחַ רָעָה וְזוֹכִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרַע
וְהִנֵּה חֲזַ"ל שָׁאֲלוּ עַל כָּךְ (ערכין יא): אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה? וְתֵרְצוּ חֲזַ"ל: אָמַר רַב מַתָּנָה, זוֹ הִיא הַשִּׁירָה.
וּבֵאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א (ערכין יא), שֶׁהַטַּעַם שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁרַק מִשּׁוּם שֶׁמְּבַטְּלִים אוֹתָהּ בָּאוֹת כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, זֹאת מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יְדֵי עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה מִתְבַּטֶּלֶת מֵהָאָדָם אֲחִיזַת הָרוּחַ רָעָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּשָׁאוּל, שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ רָעָה וְהוּא הָיָה שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ נַגֵּן יָבוֹא לָשִׁיר וּלְנַגֵּן לְפָנָיו, וְזֹאת כְּדֵי לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הָרוּחַ רָעָה, וְעַל יְדֵי הַשִּׁירָה שׁוֹרָה עַל הָאָדָם רוּחַ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל אֱלִישָׁע: "וְהָיָה כְּנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'". עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
וְהִנֵּה הַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע עַל הָאָדָם הִיא עַל יְדֵי הָרוּחַ רָעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל(סוטה ג א): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת.
מַדּוּעַ הַתּוֹרָה כֹּה הִקְפִּידָה עַל עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה
וְלָכֵן הַתּוֹרָה כֹּה הִזְהִירָה עַל עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה, מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יְדֵי עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה וְהַהוֹדָאָה לַה' זוֹכֶה הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵהָרוּחַ רָעָה, והוּא זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְאַהֲבַת ה' שֶׁהִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה, כַּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (נד), וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת ה' בֶּאֱמֶת.
וְהִנֵּה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַמָּקוֹם הַמְסֻגָּל לְהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן תִּקְּנָה הַתּוֹרָה שֶׁיְּשׁוֹרְרוּ בּוֹ הַלְוִיִּים בְּשִׁיר, וְעַל יְדֵי שֶׁשָּׁרְתָה עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה, זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרַע.
וּמִשּׁוּם כָּךְ הִקְפִּידוּ מְאֹד חֲכָמִים שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיוּ תָּמִיד כְּלֵי נְגִינָה רַבִּים וּמְגֻוָּנִים לְשִׁירָתָם שֶׁל הַלְוִיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ערכין י): אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִים וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה, אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר. וְתָמִיד הָיוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר כֵּלִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי שֶׁבָּהֶם יְנַגְּנוּ וְיָשִׁירוּ הַלְוִיִּים בְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
וּמְגַלֶּה הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (כי תבוא עז), שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נֶאֶמְרוּ עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְאִלּוּ הַקְּלָלוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא נֶאֶמְרוּ עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּאַחַר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, וּבָהֶן עִקַּר הַתְּבִיעָה שֶׁהָיְתָה עַל יִשְׂרָאֵל הִיא - "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" (דברים כח מז-מח), כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהַקְּלָלוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, בָּאוֹת עַל כָּךְ שֶׁאֵין מְקַיְּמִים ועוֹשִׂים אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְאֵין שָׁרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
הַנִּגּוּן מְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ טוֹבָה - וּמַכְנִיעַ אֶת הָרוּחַ רָעָה
וּבֵאֵר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (לקו"מ נד), שֶׁלְּכָל אָדָם יֶשְׁנָהּ רוּחַ טוֹבָה, אֲשֶׁר הִיא רוּחַ שֶׁל שִׂמְחָה, עַיִן טוֹבָה וְאַחְדוּת לֵבָב, וְרוּחַ שֶׁל אַהֲבַת ה', וְהִיא רוּחַ שֶׁל נְבוּאָה - רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וּלְעֻמָּתָהּ - יֶשְׁנָהּ רוּחַ רָעָה – רוּחַ נְכֵאָה, אֲשֶׁר הִיא רוּחַ שֶׁל עַצְבוּת וְשִׂנְאָה וְצָרוּת עַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל שָׁאוּל (שמואל א טז) "וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה", וְהִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקִּנְאָה וְהָעַצְבוּת וּמְקוֹר כָּל הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁל הָאָדָם.
וּסְגֻלָּתוֹ שֶׁל הַנִּגּוּן אֲשֶׁר הָאָדָם שָׁר וּמְנַגֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת כָּל הָרוּחַ רָעָה מִלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעַל יָדוֹ הוּא זוֹכֶה לְרוּחַ טוֹבָה - רוּחַ נְבוּאָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הוּא זוֹכֶה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְעַיִן טוֹבָה וּלְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עֲצוּמָה.
וְלָכֵן הָעֵצָה הָעִקָּרִית לִזְכּוֹת לְבָרֵר אֶת הָרוּחַ רָעָה מֵהָרוּחַ טוֹבָה, הִיא רַק עַל יְדֵי הַשִּׁירִים וְהַנִּגּוּנִים שֶׁמְּנַגֵּן הָאָדָם.
וּכְמוֹ כֵן לְהֶפֶךְ - כְּפִי שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ אֶת רוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, כָּךְ הוּא זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַנִּגּוּן, לְהַרְבּוֹת בְּנִגּוּנִים וּבְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לִפְנֵי ה'.
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַנִּגּוּן מְעוֹרֵר אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵהַכֹּל, כִּי הַנִּגּוּן מְבַטֵּל מֵהָאָדָם אֶת הָרוּחַ רָעָה אֲשֶׁר הִיא מַגְבִּירָה עַל הָאָדָם אֶת אֲחִיזַת וּשְׁלִיטַת הַיֵּצֶר הָרַע.
- - - לא מוגה!!! - - -
נציב יום אלמוג בת לירון השם יזכה אות להריון תקין ללא סיבוכים ובעיות תלד כטור נגול עם ידיים מלאות בן זכר לעבודתו יתברך אמן
בנבל עשור זמרו לו מצוות השמחה
אחת המתנות הגדולות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא זה השיירה והניגון שכל אדם בכל מדרגה יכול להתקרב לשם יתברך באמת וגם השרוי בחשכה גדולה ו באפלה שמיכה ללא חיות ואור בעבודת השם יתברך על ידי ניגון מעורר לבבו לשוב להתקרב לשם יתברך בשלמות גדולי ישראל לדורותיהם ייצאו מגדרם בביטויים מופלגים בשבח ומעלת הניגון עד שכתב הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכר צדיק וקדוש לברכה ותו תגן עלינו אמן על ידי שירות ותשבחות לשם יתברך אדם זוכה לפשוט את צרעת משח דחויה את צרעת ור נחש וזוכה ללבוש בגדי שבת קודש בשיירה זוכה אדם ששרים ממנו הקליפות והרע וליצר הרע אין שום שליטה עליו ובכך יכול לזכות להיות צדיק גמור בעל שומר אמונים זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן במאמר צהלי ורוני אומר לכן אנו רואים אחד הדברים שהנביאים קוראים לעם ישראל זה לשיר ולזמר שירו לו זמרו לו קומי רוני ולילה לראש השמורות רוני רוני רוני ושמחי בציון כי הנני בא ושכנתי וכך נאום אדוני כן לכו רננו אד וריע ור ישענו נגדו בזו איי איי איי הכל בזמירות התימנים הכל בזמירות אפילו ברכת המזון בזמירות משום כך נהגו הקדמונים להתבודד במדבר במערות בשדות ביערות לשבח לשיר שירי דוד המלך שירות ותשבחות כי על ידי הניגון אפשר לפתוח כל צינורות השפע ולהמשיך עלינו כל הברכות מלמעלה לא יאומן כי סופר אתם יודעים איך קוראים לדוד המלך מי שידע מה כתוב בזוהר עליו 100 שקלים איך הוא נקרא בדח ד מלכה המשמח של המלך מי היה המשמח של המלך מלכי מלכים הקדוש ברוך הוא דוד המלך נקרא בת חת ד מלכה י בביי מכל הצרות שלו והייסורים והרדיפות והניסיונות להרוג אותו ובזיונות הוא עשה שירות והילות לקדוש ברוך הוא נו יש דבר שיכול לשמח את הקדוש ברוך הוא שיש אדם כזה שמקבל עליו את כל הגזרות בשמחה ובשירה ובזה בזה וקם בלילה ועם נבל ומנגן והכל לכבוד השם על כל הרדיפות ועל כל הצרות ועל הכל הכל א איפה עוד יש דבר כזה ובסוף כולם הכירו במלכותו וכולם חזרו אליו וכל איי איי איי איי אי יוסף צדיק וואי וואי וואי איש מצליח איפה מצליח בכלא 12 שנה מצליח מה מצליח שמח כל הזמן שמח שמח שמח כל הזמן שמח לא עצוב בכלל שמח שמח שמח איך אפשר שיצליח השכינה איתו איך שכינה איתו אם הוא לא שמח שורה רק במקום של שמחה אז איך הוא יכול להצליח בלי שכינה אי אפשר להצליח אז איך הוא הצליח הה שכינה מאיפה נהייה שכינה מהשמחה שמח הכל מקבל בשמחה וואי וואי וואי כתב הקדוש רבי אלעזר הזכרי זכר צדיק קדוש ברכה ותו תגן עלינו אמן בעל החרדים פרק ט אותו בשירות ותשבחות השם יתברך מקיימים מצוות ואהבת את אדוני אלוהיך אם אתה שר סימן שאתה אוהב למי שרים למי ש אוהבים מי שאוהב את השם בלב שלם ודאי שישיר לפניו מעלת השיירה חשובה ועצומה מאוד במרום כתבו חכמים זכרונם לברכה בשיר השירים רבה ד א השיירה מכפרת על כל עוונותיו של האדם לכן כשעם ישראל שרו שירות ותשבחות לשם יתברך נמחלו כל עוונותיהם על פי זה בארו חכמים זכרונם ברכה בשיר השירים רבה דא מדוע לפני שנכתבה שירת דבורה נאמר בנביא ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני אדוני ולאחר שנאמרה שירת דבורה נאמר בנביא ויעשו בני ישראל הרע בעיני אדוני לא נאמר ויוסי לעשות הרע בעיני אדוני ולכאורה הרי לא היה זה תחילת עשייתם של ישראל חטאים לפני השם כי לפני כן כבר בפרק ד' נאמר בנביא שעם ישראל חטו מבארים חכמים הטעם מפני שעל ידי שעם ישראל שרו שירה לאדוני את שירת דבורה נמחלו כל עוונותיהם של ישראל ולכן אחר שירת דבורה לא נאמר בנביא וי סיפו לעשות הרע בעיני אדוני ועוד מוסיפים חכמים כיוצא בדבר אתה אומר בשמואל ב כג א דברי דוד האחרונים והראשונים מכנם אלא כבר מחלה שירה לשעבר עד כאן גם בזכות השיירה שאדם הראשון שר ועודה קדוש ברוך הוא מה השיר הראשון שהוא שר מזמור שיר ליום השבות טוב ד לאדוני לזמר אמר מזמור של יום השבת טוב להודות לאדוני זכה אדם הראשון שהתפר עוונו וניצל ממוות לחיים כמו שכתבו חכמים זכרונם לברכה פרקי דרבי אליעזר פרק יח אמר אדם הראשון ממני למד כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה על פשעה עוונותיו ניצול מדינה של גיהנום שנאמר טוב להודות לאדוני מבאר אלשך הקדוש ויקראו במזמור של יום השבת רמוז ככל נחמתו ושמחתו של אדם הראשון לאחר החטא היייתה מעלתו של דוד המלך שהיה גלגולו של אדם הראשון והוא עתיד לשיר ולשבח ולזמן לשם עליון ובכך הוא תקן את כל אשר חטה ועבה אדם הראשון ככתוב עלי עשור ועלי נבל עלי היגיון בכינור אז השמחה הגדולה של אדם הראשון שהוא טרם 70 שנה מחי לדוד המלך שעתיד לתת שירות ותשבחות לשם יתברך ואדם זה מי אדם דוד משיח שזה יהיה התיקון משיח יתקן את כל מה שיתקלקל בעולם איך הוא יעשה את זה המשיח משיח אותיות ישמח ישמח משיח הוא יביא שמחה לעולם כולו כתב עוד על שך קדוש במיכה בכוחן של השירות והתשבחות אשר נאמרו על ידי דוד המלך בעשרה מיני נגינה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור הוא זכה לתקן את כל ער הכללות שנתקל העולם שהעולם נברא בעשרה מאמרות תקלל על ידי חתו של אדם הראשון ומעלת השיירה גדולה ועצומה להגן על האדם לשמור עליו מכל רע ברוחניות וגשמיות כמו שאומר הזוהר הקדוש פרשת וישלח דף קעח רואים בספר תהילים שדוד המלך מהלל ומשבח את הקדוש ברוך הוא על כך שהוא מגן עליו תמיד להצילו מד מידי אויבה ושנאה ו מבקשה רעתו שנאמר תהילים לבו אתה סתר לי מצר תצרני רונ פלט תסובבני סל הבאור דוד המלך עליו השלום משורר מרנן על ההצלה שמציל אותו הקדוש ברוך הוא מכל שונאיו ומתנגדיו מקשה הזוהר הקדוש פרשת וישלח כעח מדוע אמר דוד המלך אתה סתר לי רונ הלת תסובבני סלה הרי לכאורה הייהה צריך לומר רונ הלת יסובני סלה כי בכך היה דוד המלך מודה ומשבח את הקדוש ברוך הוא על כך שהוא שומר ומגן עליו סבבו ומציל לו מקור ע מדוע אמר ונפל תסובבני אסלה מכך משמע שהשיר וארינה הם אלה אשר מסובבים ומקיפים אותו מבאר הזוהר הקדוש דוד המלך התפלל לקדוש ברוך הוא שרינה והשירה שהושר ומנגן ומזמר תמיד לשם יתבר יצילו אותו מיד אויביו לשמור אותו להצילו בדרך כי השירות והתשבחות שאדם שר ומשבח מסובבות את האדם ומצילות אותו מיד כל שונאיו ומבקשי רעתו עוד מבאר הזוהר הקדוש מכל השירות ותשבחות שאדם ש שר ומשבח ומזמן לשם יתברך נוצרים נעשים אורות רוחניים הנקראים אורות מקיפים שהם מסובבים את אדם להסתיר אותו למלאת אותו מכל המקטרגים הרבים מסתנים עליו ועל ידי כך מצילים אותו מכל מיני צרה וצוקה ולכן נאמר מיד אחרי זה אתה סתר לי אחרי הפסוק הזה אז כי לך ואורך בדרך זו תלך מפני שזוהי תשובת הקדוש ברוך הוא לדוד המלך שהתקבלה תפילתו ובזכות השירים ותשבחות הוא אכן ינצל תמיד מקור רע עוד מוסיף הזוהר הקדוש בפסוק כזה את הסתר לי יש סגולה עצומה לקרוא אותו שלוש פעמים ישר והפוך ישר והפוך ישר והפוך ובגללו להנצל מכל מיני מגפה ומבטל שונאים ואויבים שיש לאדם תרשמו את זה לפניכם אני מקווה שלא תתקלו לא באויבים ולא בשונאים אבל זה יכול לעזור גם בזכות השירות והתשבחות זוכים ישראל לנצח את האוייבים ומבקשי רעתו בניסים גדולים ועצומים כמו שכתוב בספר דברי הימים ב' פרק כ בימיו של המלך יו שפת התאחדו שלוש אומות יחדיו בני מואב ובני עמון ובני שעיר להילחם עם ישראל עת שרה גדולה היייתה לישראל ראה זאת יה שפת ציווה להעמיד מה תותחים 1035 לא משוררים שבעת המלחמה הם יהללו וישבחו וישאירו לשם יתברך כמו שנאמר ויעמד משוררים לאדוני ומהללים להדרת קודש בצת לפני החלוץ ואומרים הודול אדוני כי טוב כי לעולם חסדו מספר הנביא כשרק החלו המשוררים להודות להלל ולשבח על השם יתברך האומות בעצמם החלו להרוג אישת ראהו בחרבה מורגד אחת החבר ובזכות שעם ישראל שמחו השם יתברך היו להם נסים ונפלאות והם ניצלו מיד כל האומות הרבות שבאו ללחם בהם וכמו שנאמר ובעת החלו ורינה ותהילה נתן אדוני מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו ראיתי דבר מדהים נפוליאון הוא זכה לכבוש כמעט את כל העולם כולו הוא היה משבח לקדוש ברוך הוא מהלל ושמח כל הזמן והיה לו חיל משמחים מה זה חל משמחים לפני שיוצאים לקרב היו משמחים את החיילים לפני שהם יוצאים והם יוצאים בשמחה לקרב והיו מנצחים זה נפוליאון בונפרט אתם שומעים לא יאומן כי סופר אן משמחים איזה פטנט מאיפה הוא ידע כל גדולי הדורות התפלאו מאיפה היה לו שכל להגיד דבר כזה לשמח אותו באמת נדמה לי שאצל הסקוטים נכון לפני שהם יוצאים למלחמה יש להם את זה הם הולכים עעם החצאיות שלהם והזה כן והם מנגנים יוצאים למלחמה ככה הם ניגונים באר המלבים בדברי הימים פרק ככג שבני מואב בני אדום ראו שאינם יכולים להילחם לבדם עם עם ישראל כרו גדודים וחיילות רבים מעבר לים כאשר פלשת ויושבי צור באו לעזור להם מצד הים ובני ישמעאל ובני אשור באו לעזור להם דרך ארם וכך באו עוד אומות רבות מכל סביבותיהם להלחם בעם ישראל אחרי שהתאספו כל האומות שבאו ללחם בעם ישראל והיו כבר מוכנות למלחמה עם ישראל הראו לישראל נשים עצומים מאוד והאומות האלה החליטו ללחם אחת בחברתה והרגו שתראו ועם ישראל ישבו בצד וניצלו מהם הנה עצה אני נותן למר גלנט גלנט תגיד לכולם פקודת יום להגיד שיירת הים בשמחה לפני כל קרב ותראה נפלאות אני אמרתי את שלי ביי וככה הה הסדר שלות הדברים בהתחלה נתן השם בליבם של בני מואב שיחשבו מחשבות ויתקשו עצות איך להשמיד להרוג את כל בני עמון ולכן בהתחלה התחברו בני מואב עם בני שעיר כדי להשמיד בני עמות אחר כך השלימו בני מואב עם כל אלו מבני עמון שנותרו מהמלחמה בתניא שעזרו להם ללחם בבני שעיר וכך היו כל האמות חרב איש ביד ראהו בסוף הרגו בני מואב את כל בני עמון והנותרים מהמהם נקפו כל בני מואב עמון לפניהם וכך בזכות שירתם של ישראל הרעו להם ניסים נפלאות עצומים נוראים וניצלו מיד כל האומות שקמו עליהם לרעה אתם רואים אתם שרים לשם והוא עושה מלחמות השם יש מלחמות מלחמות אני עשיתי לא אתם תעשו מה שאני אומר ואני אעשה מה שצריך תשאירו נו תשאירו עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בו לפניו לפני ר רננ בוא לפניו לפני רנ לפניו רננ במישור האישי על ידי שירה וניגונים נצל אדם מכל צרה וצוקה וזוכה לכל הברכות והשפעות כמו שכתב השרית ישראל זכותו תגן עלינו אמן על ידי שירות שמחות מתוך שמחה ממתיקים את כל הדינים בעולם זה פירוש בתהילים ס יד יתרועעו אף ישירו כלומר מהי הדרך לשבר חרון אף וכעס שיש על אדם במרום לשיר לשבח לשם יתברך שמחה גדולה ועל ידי כך נמתק מעליו הדינים שבעולם ויזכה לישועה גדולה בכל הענינים שהוא צריך יתרועעו אף ישירו על ידי שהוא ישיר אז אף זה מלאך מסוכן מאוד יתרועעו זה לרוע אותו כן מחליש אותו כתב בעלי ישמח ישראל זכר צדיק קדוש ברכך זכותה תגן עלינו אמן תהילים כז ויר בצר להם בשמעה את ריתם שאדם מתעלה מהצרות במקום זה הוא שר ומנגן השם יתברך נמתק ק מעליו כל הדינים וזאת מפני שהשם יתברך רואה כיצד כיצד היהודי הזה שוכח מהצרות והבעיות ושר הו מזמן לשם יתברך שו תשבחות שירה זו חשובה לפני השם יותר מהשירה של המלאכים כי למלאכים איין צרות ועל ידי זה נמתק כל הדינים מעליו ושרים ממנו כל הקטרוג והוא זוכה לכל הברכות והשפעות להרבה אנשים התחלתי לענות בימים האחרונים אומרים לי יש ככה ככה ככה מה עושים מה עושים עושים לשמוח לשמוח לשמוח ורואים ישועות חבל לכם על הזמן אני לא עשיתי כלום הם עשו תשאירו תשמחו תזה וופ עובד הבן איש חי זכר צתי קדוש ברך אומר על הפסוק בשמו טוב עוזי זמרתיה ויהי לי לישועה מה מרמז לנו שאדם שר הו מזמ לשם יתברך מובטח לו שיזכה לשע בישועה גדולה בכל התחומים מישורים הנה עוזי זמרתיה וה לישועה מה אתה רוצה כתוב במפורש וכתבו גדולי הדורות טעמים נפלאים בנגלה ובסוד מה המעלה עצומה של השירות הטעם לחשיבות הגדולה והעצומה של שירות תשבחות לפני השם כי התורה הזהירה מאוד על עבודת השמחה וכתבה שעל ידי קיום המצוות בשמחה בטוב לבב זוכים לכל הברכות שנאמרו בתורה כי כל הברכות בתורה בזכות השמחה קיום המצוות כל הקללות מחסרון שמחה בעבודת השם תחת אשר לא עבדת וכולי מחמת שלא עובדים את השם מתוך שמחה באים הקללות והצרות של כל פרשת כיתבו 98 קללות רחמנא צל חכמים זכרונה כ שאלו בערכין יא איזו הי עבודה שהיא בשמחה אמר רב מתנה זו ישירה ר המרשה הטעם שהתורה הקפידה על עבודת השירה יותר מהכל כמו שאנחנו רואים שרק משום שמבטלים אותה באם כל הקללות זאת מפני שרק על ידי עבודת השיירה מתבטלת מהאדם אחיזת הרוח רעה כמו שמצינו בשאול כאשר תה עליו רוח רעה והיה בעצבות ביקש שדוד המלך ידע היודע לנגן יבוא לשיר לנגן לפניו לבטל ממנו את הרוח רעה ועל ידי זה שורה שורה על אדם רוח נבואה ככתוב אצל אלישה והיה כנגן המנגן ותהייה עליו יד השם הביאור הוא כל התגברות יצר הרע זה על ידי רוח רעה ואיין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסת בור וח שטות של היצר הרע רע ורק על ידי השמחה והשירה אפשר לגרש לכן התורה מזהירה על עבודת השיירה כי בזה שאדם שר ומודה לשם זוכה להנצל מרוח רעה וזוכה שתשרה עליו רוח קדושה ואהבת השם וזוכה לרוח נבואה ועל ידי כך הוא זוכה לעבוד השם איך יונה זכה לנבואה היה בבית המקדש כן מעולה רגלים ושמה הוא זכה בית המקדש ש מקום המסוגל להשראת רוח הקדושה לכן תקנה תורה לשורר שלבים יעמדו שמה וישורון בית המקדש רוח הקדושה זכו ישראל לנצל מיצר הרע ולכן הקפידו חכמים שבבית המקדש יהיו תמיד כלי נגינה רבים מגונים לשירת לבאים כמו שכתבו בערכין ות אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על שישה אין פוחתין שני חלילים ולא מוסיפים על 12 ותמיד היו 16 כלים בבית המקדש כדי שבהם ינגנו וישאירו עלים בהקרבת הקורבנות בבית המקדש מגלה הזוהר הקדוש כיתבו עז כל הקללות שכתובות בפרשת בחוקותי נאמרו על גלות ישראל לאחר חורבן בית ראשון כל הקללות הכתובות בפרשת כי תבוא נאמרו על גלות ישראל לאחר חורבן בית שני ובהן עיקר הטביעה שהייתה על ישראל תחת אשר לא עבדת את אלוהיך את השם אלקיך בשמחה טוב לב מרוב כל ועבדת את אויבך כלומר כל הצרות והקללות באות שלא מקיימים ועושים מצוות מתוך שמחה ולא שרים שירות ותשבחות לשם יתברך רבי נחמן זכר צדיק ברכה אומר לכל אדם ישנה רוח טובה רוח שמחה עין טובה ואחדות לבב ורוח אהבת השם והיא רוח של נבואה רוח הקודש אבל לעומתה יש לכל אחד רוח רעה רוח נכאה רוח עצבות ושנאה וצרות עין כמו שנאמר אצל שאול ובעתתו רוח רעה וזה שורש הקנאה והעצבות ומקור הבהמיות שבאדם הסגולה של הניגון שאדם שר ומנגן לשם יתברך להכניע ולבטל את הרוח רעה מלבו של האדם זוכה לרוח טובה רוח נבואה וזוכה לשמחה גדולה ועיין טובה ואהבת ישראל לכן העצה העיקרית לזכות לברר את הרוח רעה מהרוח טובה זה על ידי שירים וניגונים שמנגן האדם כפי שאדם זוכה לברר ולהכניע את רוח הבהמיות שבקרבו כך הוא זוכה לשלמות הניגון להרבות בניגונים בשיירות ותשבחות לפני השם משום כך הניגון מעורר את ליבו של האדם לשם יתברך יותר מהכל והניגון מבטל מהאדם את הרוח רעה והיא מגבירה את אחיזה ושליטת יצר הרע משום כך עיקר התקרבות הרחוקים לשם יתברך היא על ידי הניגון אשר על ידו מכניעים את הרוח רעה ומגבירים את הרוח טובה וזוכים להתקרב לשם יתברך באמת והנה ניגון שירת הלוים הרבה פעמים אתם רואים בהרצאות שמישהו עולה לבמה מפעילים את המוזיקה זה עוזר לו להחליט אם אין הכל יבש וכולם מסתכלים עליו הוא יעלה או לא יעלה הוא הוא נתקע לא יכול לזוז אבל שמתחיל ניגון בום בום בם דן דן דן זה כבר מקפיץ אותו והוא עולה לבמה ושם כן השמחה היא דוחפת דוחפת והנה ניגון שירת הלויים היה מבטל את הרוח רעה מישראל ומשום כך היו הלוים נגנים ושרים בש את הקרבת הקורבנות בית המקדש כי עיקר הקרבת הקורבנות להכניע את רוח הבהמיות מהאדם כאשר אדם היה מביא בהמה ומקריב אותה קורבן לפני השם הייה מכניע את כל הבהמיות שבקרבו והתאוות שבו זה הטעם שהיו לבאים מנגנים בשעת הקרבת הקורבנות כדי לברור את הרוח רעה מהרוח טובה ולהכניע את הבהמיות וזה נעשה בשירתם של הלויים בבית המקדש לכן תיקנו חכמים בתפילת שחרית אחרי המרת פרשת הקורבנות פסוקי דזמרה שכולם שיירות ותשבחות לשם יתברך כדי ל לור את הטוב מהרע מתחילים בפרשת הקורבנות שזה כנגד הקורבנות שהיו בבית המקדש ואחר כך משלימים את זה על ידי אמירת פסוקי דזמרה שזה כאילו אנחנו כמו הלויים עכשיו משוררים ולכן הנביאים זוכים נבואתם רק על ידי שירה וניגון כמו שכותב הרמבם בהלכות יסודי התורה זד וזה לשונו אין הנבואה שורה אלה מתוך שמחה לפי כך הנביאים שרוצים להתנבא יש לפניהם נב טוף וחליל וכינור ובכך מסיגים נבואה כתבו המפרשים שאנשי כנסת הגדולה תקנו לומר את אמירת פסוקי דזמרה בתפילת שחרית אשר תחילתם בשירות ותשבחות מהנביאים אחר כך יש בהם עשרה מזמורי תהילים שעיקרם אשרי ישמ בתך שעליו אמרו חכמים כל ה אומרו בכוונה גדולה ר הו מבני העולם הבא בגולת הכותרת זה שירת הים שעליה אמרו כל האמרה בכוונה בשמחה מוחלים לו כל עוונותיו ואחרי ממשיכים משבחים ומודים בברכת יוצר אור שזה נקרא מה 100 שק מה זה נקרא מה נקרא ברכת יוצר אור פעם ראשונה פעם שנייה פעם שלישית זכייתי שירת המלאכים זה נקרא שירת המלאכים ובסיומם מה חוטאים מה חותמים בהודעה בהלל על גאולת ישראל ממצרים אמירת פסוקי דזמרה היא עבודת השיירה בימינו עליה אמרו חכמים בערכין יא איזו היא עבודת עבודה זו הי השיירה שנאמר תחת השל עבת את אדוני אלוהיך בשמחה טוב לבב משום כך על ידי שאנחנו אומרים את פסוקי דזמרה בכוונה גדולה כראוי מתוך שמחה והודה לשם זוכים להכניע לבטל לגמרי את שליטת הרוח רעה מהאדם להגביר בו רוח טובה ועל ידי כך זוכה אדם להנצל במשך כל היום כולו מיד יצרו הרע שהשליטה על האדם היא ברוח רעה כמו שכתב המרשה לכן על ידי שירות תשבחות לשם יתברך זוכה אדם להתקרב לשם יתברך באמת ולנצל מכל האוייבים ושונאים ולנצל מכל רע בגשמיות כתב עוד רבי נחמן שעל ידי כל חטאה עוונותיו של האדם ובפרט חטא לשון הרע מגביר ו משליט עליו רוח רעה ומזה נמשך לחטאים ועוונות ואחר כך חטא מחלוקת וצרות עין וכל מהותה פנימיותה של אורח רעה זה צרות עין מחלוקת בשנת עיניו וכיוון שהיא שולטת על נשמתו של האדם וזה הופך להיות חלק ממנו לכן מה יעשה אדם שיש בו את זה אינו יכול להמלט מכל זה רק על ידי זה שיכניס לעצמו שמחה ושירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא זה העצה רבותיי אז עכשיו כל התקווה שלנו וכל התיקון של אנשים שחטאו בפרט מי שנכשל בלשון הרע שבזה מתלבשת עליו רוח רעה של צרות עניים נעת חינם ומחלוקת זה רק על ידי שירים וניגונים שעל ידם אדם מכניע את הרוח רעה ומחליף אותה ברוח טובה ושו וזוכה לרוח טובה של שמחה ואחדות ועין טובה ממילא רוחה טובה שו דעתו הישרה חוזרת אליו וא זוכה לנצל מכל מיני חטאים ועוונות ובעיקר זוכה על ידי רח טובה לנצל מצרות מצרות עין ממחלוקת משורש עצבות והמרה שחורה ושר ומנגן שירים של שמחה לפני השם זוכה לרוח טובה רוח אהבה ואחדות ועין טובה ושמחה גדולה שמחה שמחה גדולה שמחה שמחה שמחה גדולה
אז בואו שח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו ע את השם בשמח בו לפניו לפניו ביר ננה בואו לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו מיר ננ בוא לפניו מיר ננה הי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננה בואו לפנ לפנ רננה בוא לפנ בירנה יש בודדים שאני רואה שהם שרים עם השפתיים אבל הם לא שמחים צריך מפעם לפעם להגביר את השמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את הש בואו לפניו לפניו רננ בואו לפנ בינ בואו לפנ לפנ בננה בואו לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני בואו לפניו רננ בואו לפניו לפניו רננ לפנ רננה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה ו בוא לפני לפ בוא לפני ב לפ ה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם נותן חזק את השם בשמחה פנינ בוא לפני אדו אדו אדו אדו אתש אש מסי בו לבנ נרנ בו לבנ רנב לב נו דנו דנו דנו את השם בשמחה נונו דנו נו דנו את השם במחה בו פנ נבי נ לפניו ברננה.
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות