מצות השמחה - חלק ט"ו - לך אכול בשמחה לחמך

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה, שמעון בן איילה, יזכה לגדול להיות תלמיד חכם, צדיק, ירא שמיים, עמדות טובות,

מלא בשמחה בעבודת השם,

וכל המפריעים והמשפיעים עליו לרע לא יצליחו לקלקלו

ולאימא שלו

בעבודת השם שלהם, ויעלמו מחייהם, אמן.

לך אכול בשמחה לחמך.

אנחנו ממשיכים בסדרה, כרגיל,

והכותרת מצוות השמחה חלק טו בשמחתיים בבית תפילתי.

לא בשמחתיים בבית תפילתי, אלא לך אכול בשמחה לחמך, אמרנו יוחנן.

התורה הקדושה הזהירה את האדם שיאכל סעודתו מתוך שמחה בטוב לבב,

כמו שאומר שלמה המלך בקהלת ט' זן,

לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יהנך,

כי כבר רצה האלוהים את מעשיך.

הטעם לכך, על פי סוד הדברים,

בשעת האכילה,

השכינה הקדושה באה ועומדת לפני האדם.

זה השולחן אשר לפני ה'.

כותב הזוהר הקדוש בתרומה,

דף קסח,

והיא אשר מחיה

ומשביעה אותו,

כי כל חיותו של האדם

מהניצוץ האלוקי שבמאכלים,

שנאמר, כי לא על הלחם לבדו

יחיה האדם,

כי על כל מוצף יש שם יחיה האדם.

למדנו כבר בעבר שאין דבר בעולם

שאין בו ניצוץ רוחני, כי לא היה לו קיום.

מה שמחיה כל דבר בעולם הוא מקיים אותו, בן דומם, צומח, בעל חי, מדבר וכו',

זה מאמר השם

שאמר ויהי

והניצוץ הזה

הוא מחיה.

כשאדם אוכל

אז הגוף שבע.

אם אדם לא יאכל

הוא ימות.

מה קשור המאכל

לנשמה? הרי הנשמה לא...

לא נהנית מהאוכל

אלא שיש בכל מאכל

בכל כל כל מאכל יש ניצוץ אלוקי

כשאתה אוכל את המאכל

הגוף לוקח את החומרי

בנשמה מקבל את הניצוץ הרוחני

וזה מחיה אותה

הגוף חי מהגשמי

בנשמה מהניצוץ האלוקי הרוחני

ופה מסביר לנו הזוהר הקדוש שזה בעצם ניצוץ מהשכינה הקדושה שנמצא במאכל

ועל זה נאמר לא על הלחם לבדו הפיזי החומרי הגשמי יחיה אדם

אלא על כל מוצא פי השם

יחיה אדם מוצא פי השם שנמצא בלחם

או בכל דבר

וכן כתב במדרש תלפיות בענף אכילה

שולחנו של אדם מכפר לו כמזבח

וכמו

שהשכינה שורה במזבח

כך היא שורה בשולחנו של כל אחד ואחד מישראל

כמו שנאמר זה השולחן

אשר לפני ה'

זה שמצביעים זה זה זה זה כל שולחן ושולחן

וצריך אדם לשים ליבו לכך שהוא אוכל לפני המלך

הוא מסתכל עליך איך אתה אוכל וזה

אני לא רוצה להגיד לכם מה אני ראיתי איך אנשים אוכלים

היה צריך להסריט אותו והגשנו עליהם את הסרטון

יכול להיות שהיו נרגעים לאבא

עכשיו

כתבו גדולי הדורות שאדם צריך להיזהר בכמה דברים בשעת

אכילתו לכבודה של השכינה הקדושה שבאה לסעודה כותב הבן ישחי

זכר צדיק וקדוש לברכה

זכותו תגן עלינו אמן

בפרשת בהר ובחוקותי בסעיף ב'

הוא אומר צריך לשבת בשולחנו במלבושים מכובדים

לכבוד השכינה הקדושה נמצאת שם

זה הרבה אנשים מזלזלים והם יושבים

לא נתער

כל אחד יודע איך

אדם יושב

על שולחן שנחשב מזבח והמזבח מכפר והשולחן מכפר והשכינה כנגדו

ונו,

נו, נו, תן דעתך

איך אתה יושב לאכול?

כתב רבי

נחמן מברסלב בליקוטי מצוות, יו״זן שצריך האדם לאכול במתינות

ובדרך ארץ

כמי שאוכל לפני אדם חשוב

ועל ידי כך יזכה ששולחנו יכפר לו כמזבח

וזאת מפני שצריך אדם לכבד את השכינה הבאה לשכון אצלו בסעודה

ואם הוא מכבד אותה

היא תסכים לבוא עוד פעם

אז יש כללים איך אוכלים, לא תופסים את הפיתה ביד וכל הזמן מנטפים ועושים ככה וזה וממלאים על זה ערימות של סלטים והכל וואווווווווווווווווווווווווווווו ויורד לו על הזקן

צריך לאכול בדרך ארץ בנימוס לאט לאט מדי פעם להירגע וזה

והנה כיוון

כשאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

לכן צריך אדם להיזהר בעיקר לאכול את הסעודה מתוך שמחה וטוב לבב

וזאת כדי שיזכה להשרות שכינה עליו בשעת סעודתו

מה שאמרנו עד עכשיו יקשה מאוד לאנה שהם פועלים

בבניין בחשמל בריצוף בכל

כי הם עם בגדי עבודה

והם רוצים העיקר זהו

להרגיע את הכרסט

איזה שכינה מולם ואיזה זה יש להם שקית שהביאו להם הבית וזה מה שהם רואים בעיניים ואיך הם גומרים את זה צ'יק צ'אק

אז זה בעיה

אבל אחרי שאנחנו לומדים את זה אז צריך נראה אם יש מישהו

נראה

נראה שכנעתי כמה אנשים שהם באים מהעבודה ללכת עם תיק

שיהיה בו חליפה ומגבעת

וכשהם באים לפני אז הם יחליפו את הבגדים אלה באלה וייכנסו להתפלל לפני השכינה

ולא עם בגדי עבודה וזה יצליח לי עם כמה אנשים

אני רוצה רק מי הראשון שיהיה מסוגל לעשות את זה גם באכילה

שלפני שהוא הולך לאכול בין שהוא עובד

בין שהוא פועל בין שהוא זה, אין לו מזוודונת קטנה

לצורך הארוחה שהוא יחליף בגדים

בשביל לאכול לפני, וישאלו אותו, מה אתה עושה? הוא אמר לו, לאן אתה הולך? הוא לא גמרנו את העבודה, אבל לאן אתה מתלבש, לא?

הוא אומר לו, לא, לא, אני הולך פשוט לאכול מול השכינה ולכן אני

מכבד אותה וזהו, יעשו אותך ככה

אבל בשמיים ישמחו שמחה גדולה. נראה מי יהיה הראשון.

טוב,

כתב

אשלה הקדוש, אדם צריך לאכול בשמחה ולא להצטער ולכעוס בשעת הסעודה

ועל ידי כך המאכלים מתעכלים היטב

והמאכל מוסיף לו בריאות

אבל ידוע שמי שאוכל בעצבות או בעצבנות

האוכל מזיק לו

אז לכן אשלה הקדוש אומר לאכול בשמחה

לא להצטער

לא לעלות כל מיני דברים ולא לדבר ודאי בשעת האוכל זה סכנה

ואם אוכלים את זה ככה

המאכלים מברים את גופו של האדם.

כך גם כתב הגאון

במשלי יח יד יחיד יחיד יחיד יחיד יחיד

במשלי

מידת השמחה גורמת שמתחזקים האיברים של האדם

לפעול את הפעולות כראוי

מתעכל המזון בקלות

ולכן ראוי לאדם לשמוח מחלקו.

זהו, יש לבניה, יש שמנת, יש לחם יבש מאתמול, זה לא משנה מה יש, יש סחוג ועגבנייה וזה, זעם, הכל בסדר.

העיקר שיהיה בשמחה, לאט לאט,

במתינות ועם בגדי מלך.

יא ביי, זה לבד.

זה לבד. צריך כבר להכניס את הבן אדם לפרופורציות חדשות.

אפשר גם לבאר את הטעם לכך על פי סודם של דברים.

על ידי השמחה זוכה אדם ששכינה שורה בשולחנו,

ובכל מקום ששכינה שורה,

כידוע ברכה מצויה,

ולכן

תהיה ברכה במעיו

וכל המאכלים יתעקלו כראוי

ויפוזרו

בכל הגוף

כראוי

ממילא

הוא יהיה בריא.

אפשר להתרפא מזה.

תכף נראה.

עיקר עבודת האכילה, מה היא?

לפני שאתה אוכל, מה אתה מכוון?

חוץ מ-ונשמרתם מאל נפשותיכם,

חוץ מ-

יישמר לך ולשמור את נפשך.

חוץ מ- גומל נפשו איש חסד.

צריך להתכוון לברור את הניצוצות הטובים שיש במאכל,

מהניצוצות הלא טובים.

וצריך להתכוון שיהיה לי כוח מהאוכל הזה לעבודתו יתברך.

ושכל המאכל שאני אוכל יהיה לבריאות.

עיקר העבודה של האכילה היא לברר ולהעלות ניצוצות טובים שיש במאכלים מהקליפות והרעש שיש בהם.

יש עוד דבר,

להתכוון לתקן גלגולים אפשריים שנמצאים במאכל.

והנה עיקר הבירור של הטוב מהרע נעשה על ידי שמחה

של האדם. איך מבררים?

על ידי השמחה.

כמו שכתוב בליקוטי מוהראן, מאמר נ״ד,

ומי שרוצה יעיין שם.

מפני כך, על ידי שאדם אוכל את סעודתו מתוך שמחה וטוב לבב,

הוא מברר את הטוב שיש במאכלים מהרע שיש בהם.

כי כל דבר מורכב מטוב ורע, מאז חטא הדם הראשון.

ואז הוא יהיה ניזון רק מהטוב שבהם.

ממילא המאכל לא יזיכו אלא יוסיף לו כוח ובריאות.

סיפר

דוקטור מפורסם

שהוא מצא תלמיד חכם גדול

מלא בשמחה גדולה ואהבת ישראל.

והוא אומר, אני בתור רופא,

ידעתי שהיהודי הזה סובל מפגיעה בעור,

שהיא מעידה על זיהום רב-שנתי עמוק

שקיים בגופו.

על פי טבע,

היה אמור לגרום לו תופעות קשות וכרוניות

ולהשפיע על מערכות גופו,

כולל על המוח.

אלא שבפועל היהודי הזה היה בריא

ותפקודו מלא.

ועוד יותר מזה, היה מסתפק במיעוט אכילה ושינה.

התבוננתי במנגנון ההגנה שלו

ונזכרתי בפלאי כוחה גדול של השמחה.

כי השמחה פותחת את כלי הדם.

והבנתי שהיהודי הזה יש לו פטנט עולמי

להגן על עצמו מפני חדירת מזיקים

בגופו לא נכלל בחוקי הטבע.

על ידי העבודה התמידית שלו בשמחה המחוברת לעבודת השם ולבורא עולם,

הוא תיקן את הגוף שלו.

רק עם שמחה.

אתם רואים מה זה?

תודה רבה.

ממה אדם שבע?

עיקר השביעה

היא מהשראת השכינה שהיא מחיה את האדם ומשביעה אותו. יש אנשים

שאוכלים ואוכלים, אוכלים, לא שבעים.

כן.

אומרים לו רק עכשיו גמרת לאכול.

מה אני אעשה? אני רעב.

מה זה מה אני אעשה? לאן זה הולך?

השביעה היא מהשראת השכינה המחיית האדם ומשביעה אותו.

ככתוב, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצפי השם יחיה האדם.

אליהו הלך ארבעים יום בלי אכילה ושתייה.

משה רבנו גם, אבל הוא היה נגיד במרוא,

מזל תקרתה, הלך בנימוסה.

אבל אליהו,

הנביא הולך פה.

ימים חמים והכול והכול, לא אוכל, לא שותן.

לכן מי שאינו נזהר לדבר

רק דיבורי אמת

ורגיל לדבר שקר,

שדה האדם שיש לו תאוות אכילה ורעבון.

שקרנים.

אם אתה רואה אחד כזה,

יש לו בולמוס אכילה,

לפי רבי נחמן,

יש לחוש שהאדם הזה הוא מחריץ

עבר על הזמן.

לכן גם האוכל שלו יוצא חרטא.

מה הביאור לכך?

תשמעו איזה ביאור, זה לא יאומן כי יסופר. אף אחד לא יאמן על דעתו כזה ביאור.

חכמים כתבו בסנהדרין קובזן

כת שקרנים, כת שקרים, אינה מקבלת

פני שכינה.

כתוב דובר שקרים,

לא יכון לנגד העיניים.

כיוון שהוא רגיל לשקר,

זו שכינה מצטלקת ממנו.

ממילא הוא לא שבע מסעודה,

אלא נופל לרעבון ולתאוות אכילה,

כי אין הברכה שורה במערב.

שמעתם?

כשאדם נזהר, לא להוציא דבר שקר מפיו,

אז השכינה שורה עליו.

הוא לא מסלק אותה.

שקר לא יכון לנגד העיניים.

אבל הוא דובר אמת, אין בעיה איתו.

אז השכינה יכולה לשרות עליו.

ממילא הוא זוכל תחושת שובע,

והוא לא חש רעב.

רק כשמגיעה שעה שזקוק הגוף לאכילה,

אז יש את ההרגש הטבעי שצריך לאכול מלא דלק,

כמו שאומרים להמשיך.

אז זאת אומרת דובר אמת

טבע בדרך כלל, אין לו תאוות אכילה, לא רודף אחריה וכולי.

לכן רואים למשל,

אברכים שהם באמת אברכי אמת,

יושבים ולומדים, לא מעניין את המוחר.

שעות, שעות הם יושבים, לא מעניין את המוחר.

אתה רואה אנשים אחרים, כל רגע מנשנשים,

מנשנשים,

מנשנשים, מנשנשים, כל הזמן.

כתב רבי נתן,

בדרך כלל יצר הרע מפיל אדם

לעצבות בשעת האכילה.

בשעת האכילה אדם נוכח

לראות גודל ריחוקו מהבורא,

שעדיין הוא לא זוכה לאכול בקדושה כראוי,

ואז נופל לעצבות גדולה בשעת הסעודה.

האמת,

אסור לאדם ליפול בעצבות בגלל כך,

אלא לאכול סעודה תמיד בשמחה גדולה. כדאי.

שיתבונן ויזכור תמיד

שהאכילה הזאת שהוא אוכל כרגע חשובה מאוד במרום,

ואם הוא אוכל כראוי, הוא עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

ובפרט שהוא אוכל מאכלות של קפז,

מאכלים כשרים על פי התורה,

וגם הוא מברך כמו בקפז,

ומודה לפני האכילה

ואחרי האכילה.

ובוודאי שהוא מעלה בזה ניצוצות גדולים באכילתו,

ועושה ברורים עצומים

באכילה ובשתייה,

ולכן השכינה ודאי נמצאת עמו בשולחנו.

ועוד התבונן,

באכילה כזאת אתה מקיים את הנפש והנשמה שתישאר בקרבך ולא תפרח.

הוא מקיים ממש

את דברי החכמים, זיכרונם לברכה,

בסנהדרין פד,

כל המקיים נפש אחת מישראל,

כאילו קיים עולם מלא,

ובאכילתו הוא מקיים את המצווה הגדולה ביותר ב...

תורה לקיים נפש מישראל שלא, לכן אמרנו גומל נפשו

איש חסד, זה מכוונים לפני שאוכלים.

כשאתה גומל עם הנפש שלך חסד גדול, כשאתה מקיים אותה,

ואתה מחיה נפש מישראל.

ואם אתה זוכה לקיים את הנפש שלך,

זה לא מספיק לשמח אותך ולהיות בטוב לבב,

אז ודאי שאתה יכול לאכול בשמחה ובטוב לבב,

כי אתה הולך לקיים את הנפש.

ואם אדם אוכל, והכוונה היא בשביל שיהיה לו כוח לעסוק בתורה ולקיים את מצוותיה,

אז הוא מקיים עוד מצווה,

בכל דרכיך דעהו.

אפילו זה דרכיך,

אתה צריך לאכול ולשתות.

אתה יודע את השם הזה,

אתה לא אוכל כמו בעל חי,

אתה אוכל עם כל מה שלמדנו עד עתה.

וכמו שנפסק בשולחן ערוך,

אורח חי עם סימן ר' למד אלף,

בכל דרכיך,

כן, כתוב שמה ועליו לקיים מצווה זו בשמחה,

כמו שצריך לקיים את כל המצוות בשמחה.

ולכן צריך לאכול את הסעודה בשמחה.

מה קורה כשאדם נופל לעצבות בשעת האכילה?

בזה הוא מפסיד את השכינה,

כי היא לא שורה אלא מתוך שמחה.

לכן על ידי כך הוא נופל לתאוות אכילה יתרה.

כשהשכינה מסתלקת משולחנו אין הברכה שורה במעיו.

אז הוא מרגיש שהוא צריך עוד ועוד ועוד ועוד,

ונופל לתאווה יתרה.

וכשהוא רואה שהוא שוקע בשפלות של תאוות אכילה,

נופל לעצבות,

וכך הולך ונופל מדחי אל דחי,

באין עוזר וסומך, כי השכינה הסתלקה ממנו.

לכן העצה היא להתחיל לשמוח בשעת האכילה.

על ידי שיזכור

שגם אם הוא בדרגה נמוכה,

באכילה עצמה אתה עושה נחת רוח לבורא אם אתה אוכל כראוי.

ותשמח שאתה אוכל מאכלים כשרים,

ואתה מברך את הברכות כראוי עם הכוונות,

גם בהתחלה וגם בסוף.

ועל ידי זה תשרה שכינה באכילתך,

ותנצל מתחילתך.

אהבת אכילה

ותזכה להארת רצון בשעת האכילה

וגם תוכל לעלות מדרגה לדרגה באכילה.

לא יאומן כי יסופר מה אפשר להשיג על ידי אכילה.

אדם השרוי בשמחה

מגביר את נשמתו

בצד הרוחניות שבו.

העצבות מגבירה את הקליפות והבהמיות שבו.

כותב הזוהר הקדוש בפקודי רנ״ה רנ״ה

העצבות היא שורש כל הבהמיות והקליפות

והם מתגברים על נשמתו, מסתירים את האור.

לכן

בעצבות אינו אוכל בקדושה כראוי,

מסתיר אור נשמתו

הרבה יותר מאשר

יאכל בהלעתה,

כי כל מהותן של הקליפות

זה מידת עצבות ומרה שחורה.

חכמים אמרו שעת אכילה שעת מלחמה.

שעה גורלית ומוכרעת.

למה?

בשעה הזאת שאתה אוכל

נעשה חיבור בין הגוף לנשמה.

ועכשיו נקבע מי גובר

ומי שולט.

האם צד הנשמה שולט על הגוף או הגוף שולט על הנשמה?

לכן יש מלחמה של היצר

להפיל אדם לעצבות בשעת האכילה,

להגביר את הקליפות

שיתגברו על הנשמה ויסתירו את אורה.

אז זו המלחמה שיש.

אתה צריך להיות שמח.

איך אמר שלמה המלך עליו השלום?

אטריפני לחם חוקי.

אני מספיק לי.

כמה שיש לאכול, לא משנה כמה.

אטריפני לחם חוקי.

איזה הוא עשיר, שמח וחלקו. זה מה יש.

לשמוח בכל מה שיש.

לכן יצר הרע נלחם באדם בשעת האכילה להפיל אותו לתאוות אכילה.

להפיל אותו לעצבות.

ולאכל אותו ברשתו.

ולכן הזהיר שלמה.

לך אכול בשמחה לחמך, לא לאכול בעצבות.

לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יחד.

כי כבר רצה האלוהים את מעשיך.

כשאדם אוכל בשמחה, מגביר צד נשמתו,

ויתרו לא יכול לגבור עליו

בלהסתיר את אורה של הנשמה

על ידי האכילה.

וכל חיות האדם באכילה עם הניצוץ האלוקי שיש במאכל,

שהוא מחיה את האדם,

לכן בשעת אכילה אפשר לזכות להארת רצון עצומה,

מה שאי אפשר לזכות בשום שעה אחרת ביום.

והקדוש ברוך הוא עוז בחדווה במקומו,

לכן הדרך לזכות לקבל אור גדול המתגלה בשעת האכילה זה רק על ידי שמחה.

ולכן צריך לאכול בשמחה

כדי לקבל את האור העצום והגדול

המאיר ממרום בשעת האכילה.

אז עוד דרך לשמוח זה להתבונן בחסדי השם יתברך.

קודם כל יש אוכל,

תשמח,

אוכל כשר,

תשמח,

אתה מסוגל לאכול,

תשמח,

אתה מעכל,

תשמח,

החלק הטוב הולך למקומות הנכונים והחלק הלא טוב יוצא במקומות הראויים,

תשמח,

אתה בריא,

תשמח,

זה לא סיבות מספיקות בשביל לשמוח.

יש אדם, אוכל, ואחרי זה הבטן

עושה מה שהיא רוצה.

יש כאלה שימים או שבועות

אין להם יציאות חוץ מכבודכם.

יש כאלה על המקום שלהם.

יש כאלה שיש להם כאבי בטן.

יש כאלה שזה מזיק להם האוכל.

כן אוכל גלוטן, לא אוכל גלוטן, כל מיני דברים.

ואתה בא ואוכל והכול בסדר, למה אתה לא שמח?

אתה יודע כמה אנשים יש להם בעיות מאכילה?

ואתה בסדר.

אז תשמח.

תשמח, תהיה בריא.

יהיה לך כוחות?

נערה של השכינה?

חטר רצון?

השפעות טובות? משמח אתה בורא?

איזה דברים.

עולה מדרגות.

אז לכן אנחנו מברכים בסוף,

אזן את העולם כולו בטובו בחן, בחסד, ברווח וברחמים רבים, נותן לחם לכל בשר.

איזה הודעות.

מה זה בחן?

בחסד?

וברחמים.

בחן,

זה מתנת חינם.

הוא לא חייב לנו שום דבר.

גם אם נעבוד מהבוקר עד הערב נעשה כל מה שהוא אומר,

הוא לא חייב לנו שום דבר.

אם הורים לא חייבים בילד עד גיל שש,

הוא לא חייב מאז שנולדנו.

והוא נותן לנו מתנת חינם.

בחן,

בחן,

אין לנו זכויות.

כתוב שאם נקיים אפילו את כל התרי״ג מצוות,

לא נוכל,

וכל תרי״ג המצוות, ולא נעשה שום עבירה, לא נוכל להחזיר לקדוש ברוך הוא על טובה אחת שעושה לנו מאלף אלפי אלפים ברבבות פעמים הטובות וכו' וכו' וכו'.

ככה אומר רבנו בהם.

אז הוא נותן מתנת חינם.

מתנת חינם.

אין לנו זכויות ואוכלים.

בחסד.

מה זה בחסד?

לא רק שאין לנו זכויות, יש גם חובות.

חובות, חטאים וחוונות.

נו, זה נותנים אוכל ל...

אתם רואים איך

בן גביר שם מתלונן על הנוח'בה שנותנים להם לאכול.

מה נותנים להם לאכול?

אז זה בחסד.

מה זה ברחמים?

לא רק שאין זכויות ויש חובות,

הם כבר נמצאים בעונש.

יצא לפועל פסק דין נגדם.

וגם נותן להם לאכול בחסד וברחמים רבים.

נותן להם לכל בשר, יא בביי, מחם האוויר

פסל

בתוך

קריעת ים סוף, מה שהם,

נותן להם לעבוד.

עם ישראל עושים עגל

והוא נותן להם מן.

בחסד וברבע וברחמים רבים.

נו, אז אתה לא צריך לסמך.

לא מגיע לך וקיבלת.

ברור שלא מגיע.

ואתה מקבל.

אז תשמח.

כל מקום שהשכינה שורה הברכה מצויה.

על ידי השמחה בשעת האכילה

זוכה אדם לברכה

במעב

וניצל

וגם יכול לאכול, לשבוע ולהותיר ממאכלו, כמו רותו

וגם לא יהיה רעב בכל עת

ולכן נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, לא בטנו

צדיק אוכל לשובע נפשו

אבל בטן רשעים תחסר, להם יש רק בטן

ואומרים חכמים שחסר להם עוד בטן

הם רוצים עוד בטן, ובטן

רשעים תחסר, חסר להם עוד בטן.

כשאדם אוכל בקדושה ומברך על המאכל עם כוונה ובשמחה

יכול לזכות לא רק לשכינה, גם לרוח הקודש.

כך כתב רבנו בחייה בראשית כז״ד

יצחק אבינו

ביקש מעשיו שיכין לו מטעמים ומעדנים לנפשו

ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי

לא מפני שרצה יצחק אבינו להתענג בתענוג הגוף

ובחוש הטעם חלילה

אלא שנפשות יהיה שמחה ומתענגת

על ידי המאכלים האלה.

וזאת כדי שמתוך שמחת הנפש

תחול עליו רוח הקודש

כמו שאמרו חכמים שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

ומאכלים מביאים שמחה

ועל ידי כך הוא זוכה להשראת השכינה.

משום כך הדגיש יצחק אבינו

שלוש פעמים

בעבור תברכך נפשי

בעבור תברכני נפשך

למען תברכך נפשי

הכל מדובר בנפש

הוא לא חפץ במעדנים ולא במטעמים בשביל תענוג הגוף

אלא רק לזכות על ידם לשמחת הנפש

שהיא תביא אותו לרוח הקודש.

עד כאן דברי רבנו בחייה

על יצחק אבינו.

והוסיף על כך הרדק

עשיו הוסיף והבין יצחק אבינו גם יין למשקהו

שנאמר ויבא לו יין

אף על פי שיצחק אבינו לא ביקש

עשו הוסיף והביא יין כי בסגולתו של היין נשמח

הוא רצה שאבא שלו ישמח שהברכה תחול כמו שצריך מתוך שמחה, מתוך שכינה

שנאמר בתהילים כד ויין נשמח

לבב אנוש

וכדי שיברך אותו אבי בשמחה ובטוב לבב

זה אומר הרדק

וכתב הרשב״א

בבא בתרא

עין ה בחידושי הגדול

המאכל והמשתה הם סיבה גדולה לשמחת הלב

ולהרחיק את העצבות והדאגות

לכן על ידי המאכל והמשתה

המביאים אדם לידי שמחה מתחזק השכל

והוא יותר מוכן להשיג ולהבין את המושכלות

דברים שהם שכליים, רוחניים וכולי

מצד שני כתבו החכמים

ריבוי אכילה מביא אדם לחטאים בעוונות

והוסיפו גדולי החסידות

שריבוי אכילה מפיל את האדם לעצבות ובהמיות

ומורידו מדרגות של קדושה

שנאמר במשלי יד כג בכל עצב יהיה מותר זאת אומרת למה אדם מגיע לעצב בגלל שהיה לו מותר מותרות הוא אכל תענוגים ומותרות יותר מדי הוא נופל לעצבות

כאשר אדם

מתכוון באכילתו

לשמחת הנפש

הוא אינו מתגשם מזה

הוא זוכה לשמחה גדולה ועצומה

ולחיות רוחנית וקרבת אלוקים

אבל כאשר כוונתו לענק גופו בתענוגי הגוף

האכילה הזו מרחיקה אותו מהבורא

ומחיות נפשו

כתב החזון איש דבר קשה קשה קשה

אכילת תענוג

היא אבי אבות הטומעה

יא בביי

אם אדם מוכר רק בשביל להתענן לא לשום סיבה אחרת לא להבריא את גופו לא לברור ניצוצות לא גלגולים

לא בשביל לשמוח במצווה לא להודות להשם לא בשביל לחזק את גופו לעבודת הבורא לא סתם

לא תודה לא תודה

הבא לי עכשיו, פה פה פה פה.

זה אבי אבות הטומאה.

לכן כשאדם חש עצבות ומרא שחורה,

מצווה לאכול קצת,

קצת מעדנים ומטעמים.

למדנו שאם אוכלים תמרים זה מוציא מעצבות,

מדאגה.

כי המתיקות של זה מיישבת דעתו של הבן אדם.

אז אם בן אדם נופל לזה,

אם הוא יאכל משהו מתוק,

קצת משהו ככה, כדי לשמח נפשו,

זה נחשב עדיין בגדר קדושה.

כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

ובזה הוא מצליח

לרומם את עצמו.

יש אנשים שאוכלים קובייה של שוקולד וזה מספיק להם, יש אנשים שאוכלים חפיסה וזה עדיין לא מספיק להם.

אבל כאשר אדם מרגיש שמחה בליבו

והוא אוכל סתם לתאווה של גופו,

ודאי שזה לא מוסיף לו שמחה לנפשו,

אלא מפילו לעצבות יתרה,

כי זה מותרות ובהמיות,

ובזה הוא מגביר את החומר העכור,

שהחומר הוא שורש העצבות.

טוב,

איך אנחנו הופכים את השולחן שלנו שיהיה מזבח כפרח?

כותב הזוהר הקדוש בתרומה כסח.

צריך אדם

לתת בסעודתו צדקה לעניים.

לפני כל צעודה,

לא צריך לצאת לחפש. תעשה לך קופה לעניים לידך,

כמו שאנחנו באים הביתה ואומרים,

ולא נפקד ממנו איש וסמים,

שים לך קופה לפני כל אכילה,

או שתאכיל,

או שתאכיל ממש,

או שתיתן מראש.

ואתה שם,

אז אדם

שנותן צדקה לעניים

בשעה שהוא אוכל או לפני,

וגם אומר דברי תורה בסעודה,

זוכה שהשולחן שלו מכפר עליו כמזבח ממש.

וכותב הארי הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אותו תגן עלינו, אמן,

בזה הוא מכניע ומגרש את הסטרא האחראה שלא תיטול חלק בשולחנו.

הקטרוג הכי גדול של השטן על אברהם אבינו זה שהוא עמד בפתח,

והוא לא הזמין אותו,

ביום מגמלי תצחק.

ומזה היה עקדה.

ויהי אחר הדברים האלה.

אומר הזוהר הקדוש, שהוא קטרג,

למה הוא לא הזמין אותו?

אמר הקדוש ברוך הוא, אין בעולם יותר גדול ממנו בהכנסת אורחים.

תכלס, תכלס, אומר לו השטן, תכלס, הוא לא הזמין אותו. עמדתי בדלת, הוא היה עסוק עם גדולי עולם והכל,

תכלס, אני עמדתי.

אין המקטרג הזה, לא מוותר, מחפש את הפינות,

והנה יש חסימות.

חסימה, אתה רוצה לחסום אותו?

תן צדקה,

תגיד דברי תורה ואתה מסלק אותו מעל השולחן.

למה?

בשני הדברים האלה

אתה מעלה את השכינה ביותר.

וזוכה שהשכינה תשרה בשולחנך.

ממילא גם נמחלים לך כל העוונות,

כי המזבח מכפר, נכון?

מה הוא מכפר? על העוונות.

מה השולחן מכפר? על העוונות.

ונמחלים לך העוונות.

מה עיקר הפגם הפנימי של החטאים?

שאדם בעוונותיו גורם לנפילת השכינה.

לכן אנחנו אומרים כל הזמן להקמה שכינתה מעפרה,

ולעילוי שכינת עוזנו.

מה, אנחנו גרמנו לה לרדת

חס ושלום?

אנחנו צריכים להרים.

לכן, כשאתה מעלה את השכינה בשולחן

על ידי הצדקה ודברי תורה,

ממילא נמחל על מה שהוריד,

להעפיל כביכול את השכינה קודם.

בספרים הקדושים מובא שהאדם צריך למחד באכילתו

מאיזה מאכל מכל מאכליו.

למה?

כשהוא משאיר קצת,

אכול והותר. אתה משאיר קצת,

אז מה אתה עושה בעצם?

אתה משתתף בסעודה בצער השכינה הקדושה שהיא עדיין בגלות.

כמו שאנחנו לא יכולים לשמוח שמחה שלמה בגלל חורבן הבית,

יש גם צער של השכינה.

שהשכינה בגלות.

בשביל להראות שאתה משתתף בצער השכינה,

אז אתה לא אוכל עד הסוף,

אין שמחה שלמה, אתה לא יכול לאכול עד הסוף, אז אתה משאיר משהו.

ותקנו חכמים, האשכנזים אומרים זאת,

שבסוף הסעודה אומרים על נהרות בבית.

שם ישבנו, גם בכין.

לזכור את צער השכינה בשולחן.

ואחר כך צריך לברך את ברכת המ...

מזון בשמחה גדולה

ועל ידי שהוא זוכר את הצער הגדול של השכינה הקדושה

ומשתתף עימה בסעודתו,

בזה שהוא לא אוכל את החלק הזה כנגד זה,

היא באה ושוכנת אצלו

ואז שולחנו הופך להיות מזבח כפרה.

יש שוברים את הנוסח,

ואף על פי שאכלנו ושתינו חורבן ביתך הגדול והקדוש לא שכחנו.

זאת אומרת, אדם

זוכר שיש צער לשכינה עדיין היא בגלות והקדוש ברוך הוא רוצה לגאול אותנו ואנחנו עדיין מעכבים.

עוד דבר צריך לדעת,

אנחנו מקפידים, נכון? כל הזמן

להשלים 100 ברכות.

ואנחנו אומרים לפני כל ברכה, הרי אני מכוון להשלים 100 ברכות בכל יום.

ולברך כמצוות חכמים בשמחה.

כתבו חכמים זיכרונם רכה בראשית רבה מ״ח ז״ן.

על כל שבח ושבח שישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא

ומשרה שכינתו ביניהם.

איפה זה כתוב?

בטילים כ״ב.

מי יודע מאה שקלים.

זמנכם עבר.

ואתה קדוש

יושב תהילות ישראל.

על כל שבח ושבח שישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא ומשרה שכינתו ביניהם, ואתה קדוש איפה אתה יושב?

איפה שיש תהילות ישראל.

איפה שמשבחים אותך.

עוד טעם לכך?

בזמן דוד המלך היו מתים כל יום מאה מבחורי ישראל. מאה.

תיקן דוד המלך עליו השלום מאה ברכות שיברכו ישראל בכל יום, ונפסקה המגפה.

ששש, כל ברכה יכולה לחיות בן אדם?

לא יאומן כי סופר.

כתב הבעל בית חדש באורח חיים סימן מ״ו.

הגזרה שהייתה בימי דוד המלך עליו השלום,

עדיין מרחפת עד עצם היום הזה.

ומאה ברכות

שאנחנו מברכים ומשבחים את השם יתברך יום יום,

עוצרות את המגפה

וממשיכות שמירה על ישראל.

בזכותנו,

פחות מתים.

למה?

על ידי השבח שמשבחים ישראל את השם יתברך במאה ברכות בכל יום, הם ממשיכים השראת שכינה הבאה לשכון ביניהם,

שומרת ומגינה עליהם מקורה.

עכשיו, אם אתה מברך בשמחה,

אתה יודע מה קורה?

מה קורה?

השכינה מברכת אותך בשמחה.

הסוהר הקדוש, פרשת תרומה, דף

קצח

בכל שעת סעודה השכינה הקדושה עומדת לפני האדם,

אבל בשעת ברכת המזון

שורה עליו ממש.

וואי וואי וואי.

לכן, כשאתה בא לברך ברכת המזון, תברך בשמחה גדולה

כלפי חוץ,

וכמובן בפנים,

ולא בעצבות,

אלא הסיר כל דאגה

כדי שלא תהיה שליטה לחיצונים בברכת המזון,

והוא זוכה להיות כיסא ומרכבה לשכינה הקדושה עומדת עליו ושורה בו בשעה גדולה וחשובה זו.

טאה.

מי ידע על דבר כזה?

כפי שאדם מברך ברכת המזון בשמחה גדולה,

זוכה שנותנים לו ממרון ברכות גדולות ושפע רב בשמחה וחדווה גדולה.

זוהר הקדוש, פרשת ויקל, דף ריח.

אז זוהר הקדוש, בפרשת עקב, דף רעב.

אדגיש ביותר שיש לברך

ברכת המזון בשמחה גדולה,

כמו שאדם מברך בשמחה,

ככה שכינה קדושה מברכת אותו בשמחה גדולה.

טוב או לא טוב?

תראו כמה מרוויחים.

מה אפשר לעשות עם אוכל?

לא יאומן כי יסופר.

כתב הפלא יועץ בשם המפרשים על הזוהר.

אדם צריך לאכול בסעודתו מאכל

שערב לחיכו

כדי לשמח את לבבו

ועל ידי כך יזכה לברך ברכת המזון בשמחה גדולה.

אז צריך שאתה תמצא משהו שבתוך כל סעודה יהיה משהו שערב לך ומשמח אותך.

בשביל שתשמח ממש

ואז תשרה עליך השכינה.

אז זוהר הקדוש באותו מקום אומר,

מה הטעם שיש לברך ברכות בשמחה גדולה וברצון הלב? ברעותא דליבא. למה?

כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

טוב.

מה עצה לזכות לברך ברכת המזון בכוונה גדולה ובשמחה עצומה?

תכלס.

בואו.

עכשיו, יהיה לנו עוד מעט תעודת שבת,

ואנחנו צריכים עכשיו להפיק לקחים ממה שלמדנו ולהשרות שכינה עלינו חוץ מנשמה יתרה.

השכינה הקדושה

ולזכות לברכות ולמחילת עוונות וכל הדברים הטובים שכתוב פה.

מה עושים?

אז יש להתבונן בכמה דברים חשובים

כשאנחנו באים לברך ולהודות לקדוש ברוך הוא.

אז תזכרו קודם כל,

לפני כל ברכה,

הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד גדול

ברחמים גדולים,

במתנת חינם,

על כל המאכלים שאנחנו אוכלים,

שמבריאים את הגוף, שמטעימים,

שמענגים עונג שבץ,

וחסד.

הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו לאכול רק תבן.

בהמות אוכלו תבן.

לא נתן להם מעדנים, ולא שניצלים, ולא אנטריקוט.

לא נתן להם.

נתן להם תבן.

זה דוקר?

איכלתם פעם תבן?

תנסו.

כן, ככה תדעו לעריך מה אתם אוכלים.

ראיתם פרה אוכלת שמנת?

היא בעצמה מוציאה לנו את השמנת,

והיא לא אוכלת שמנת.

נו.

צריך להודות לקדוש ברוך הוא.

וצריך להתבונן לפני שמברך בזכות העצומה והגדולה שבכלל נתן לנו הקדוש ברוך הוא אפשרות לברך ולהודות

לשמו הגדול.

שזה תכלית כל היצירה.

בשביל מה נברא העם היהודי, אתה יודע?

נו, איפה זה כתוב?

מה כתוב? כן.

אה, כל הנשמה תלילה, מה כתוב?

בישעיה, אתה צודק, מ״ג כ״א. מה כתוב?

מה כתוב?

מה אתה אומר?

מה כתוב?

עמזו יצרתי לי תהילת...

שתהילתי יספר.

כל העם הזה, למה יצרתי אותו?

שתהילתי יספר.

אתה זכית להיות מאלה שבחר הקדוש ברוך הוא, המקהלה שמשבחת הקדוש ברוך הוא בעולם. זה עם ישראלי.

אתה נמחרת להיות במקהלה.

דבר שלישי, התבונן שעל ידי שהוא מברך ברכת המזון בכוונה גדולה ובשמחה רבה,

משרה שכינה עליו שולחן קדוש ומכפר קו מזבח.

זה מספיק משמח, לא?

אם יש כפרת עוונות, מי לא שמח?

לפני שברך,

יתבונן בכוחה גדול ומעלתה עצומה של הברכה שיש בה את כל התרופות בעולם.

בטח שלא.

בוודאי, גם לא צריך עוונות, אז לא צריך כפרה בכלל.

אבל אחרי שאדם עשה שטויות,

יש לו עד יום כיפור מספיק דרכים ואמצעים לכפר.

בוודאי.

גם הוא יכול כל רגע לעשות תשובה.

כותב רבי נתן

כאשר אדם מברך ברכותיו בכוונה גדולה,

השם יתברך מזמין לו רפואות.

בתוך הלחם, במים שהוא אוכל.

ושום מאכל ומשקה לא יזיקו לו,

יהיו לו לרפואה ולא יצטרך לרופאים בתרופות.

שמעתם?

סיפרתי לכם עם אמא שלי, עם מנוחת העדן, עם הקוקה קולה. אתם זוכרים שסיפרתי לכם?

מה אתה לא זוכר?

אתה לא שומע הכול, זה לא טוב.

היה לה שיעול כרוני, חודשים, רופאים נתנו לה סירופים, זה לא עזה.

וזה לא מציק, אין תרופה.

אתם יודעים, לפעמים בא שיעול יבש כזה,

שאתה לא יכול לנשום כבר.

טוב, יום אחד ישבתי לידה

ואמרתי לה, אמא, למה את לא מברכת?

אז היא אמרה, לא לימדו אותי.

אמרתי לה, אני אלמד אותך לברך, מה הבעיה?

תגידי מה שאני אומר וזה וזה.

אז סוף שכנעתי אותה.

שכנעתי אותה. זה היה בהתחלה, בהתחלה, שאני חזרתי בתשובה.

אז היא אמרה, אבל על מה אני מברך?

אמרתי לה, הנה, יש פה קולה.

אמרה לו, אני לא אוהבת עם גזים.

אמרתי לה, לא בשביל לשתות, בשביל לברך.

גם אם שותים משהו קטן,

הברכה היא ברכה.

קיצור, הסכימה.

ושתתה קצת ברכה ושתתה.

וראה איזה פלא,

אין יותר שאול.

אין יותר שאול.

היא התחילה לשמור כל הכמו תרופות.

אמרתי לזה פסוק.

וברך את לחמך ואת מיימך.

ואסיר אותי מחלה מקרבך.

אם אתה מברך

על הלחם ועל המים, אני מסיר את כל המחלות.

אל תקרא וברך

וברך.

אם אתה תברך את לחמך ואת מיימך,

אני אסיר ממך

כל מחלה.

כך היה.

מאותו רגע נגמר, נעלם, לא היה ולא חזר, כאילו לא היה שום דבר.

אה?

אתה רואה אפשר להפוך

את המים המרים על ידי מרים,

על ידי ערבה, להמתיק את המים המרים.

ומר, להמתיק את זה. אתה יודע, אתה עם החשמל, לא?

מינוס ומינוס זה פלוס.

לא יאומן כי סופר.

אפילו שהקוקה-קול הזה רע,

נהיה תרופה.

מדהים.

כשאדם מתבונן לפני שהוא מברך,

בכוחה גדול ובמעלתה עצומה של הברכה,

שיש בה את כל התרופות בעולם,

בתנאי שהוא מברך בכוונה גדולה,

אז הוא זוכה באמת שברכה יש לה כוח להשפיע תרופה

על הדברים שאף אחד לא יכול לרפא.

מה אתה אומר? אתה אומר ברוך.

מה זה ברוך?

אתה מקור הברכות.

אתה המקור של כל הברכות. אין מקור לברכות, רק אתה.

ברוך.

מקור הברכות.

אתה.

אתה לפניי, פה לפניי, נוכח לפניי.

ברוך אתה. אתה פה נמצא לידי,

ואתה מקור הברכות.

ואתה

אדון הכל,

ואתה היה הווה ויהיה,

אתה הבית מהווה ותהווה את כל העולמות כולם, זה אתה.

אלוקנו,

אתה תקיף בעל היכולת, רק אתה בעל היכולת.

ואתה בעל הכוחות כולם,

אין שום כוח בעולם חוץ משלך,

ואתה מעניק אותו לאנשים מסוימים ולגניינים מסוימים וזה הכול, וזה אתה, זה הכול זה אתה.

זה הכול

זה ביד שלו.

ברוך אתה השם אלוקינו ואתה מלך העולם.

אתה היחיד שמנהיג ומשגיח, זה אתה.

ואז אתה אומר בורא פרי העץ.

בעץ, ווי, כמה דברים יש בעץ.

אמרתי לכם ששם הוויה יש בעץ, נכון? בפרי העץ, הם זוכרים?

פותחים אותו באמצע, אתה רואה עשר נקודות,

שזה כנגד היוד,

יש לו חמישה עלים למעלה וחמישה למטה,

שזה ה' וה', ויש לו את הלונגבי

למעלה

את העץ שהוא תלוי בו.

כן?

אז יש לך יוד וה' וו' וה' שמא וים בתוך התפוח.

בליל שבת יש מצווה,

לא מצווה דאורייתא, אבל חכמים אמרו לאכול תפוח.

לאכול תפוח,

וזה סגולה לפרנסה.

ואז סגולה לפרנסה.

תפוח אותיות פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצוף. בכל דבר יש סגולות, יש רמזים, יש עניינים.

אנחנו לא מבינים הכול,

אבל בברכה אחת שאדם מברך כמו שצריך יכול לרפא את כל גופו.

צריך להעריך כל ברכה וברכה.

אדם שמברך זה כמו ניתוח.

ניתוח.

בניתוח חייבים לדייק.

צריך לדעת איפה לפתוח, כמה,

איך לא לפגוע באיברים נוספים, ואיך לטפל איפה שיש בעיה, ואחר כך איך לסגור גם.

צריך לדעת.

אבל אם יבוא ומנתח, אם מספריים יגזור וזה,

ויזיז פה וישים פה נעל ושם יושים ככה בשביל לתפוס את הזה,

אתה מבין מה,

מי יודע אם הוא יצא בכלל משם הבן אדם.

אז בפתיחה, בברכת הפתיחה צריך לפתוח בזהירות,

ואחר כך בסגירה גם כן צריך לסגור בזהירות,

ואז אם הניתוח היה טוב שאכלת יפה,

וכמו שלמדנו על דרך ארץ והכל וזה,

אז הניתוח הצליח, בעזרת השם, כל המחלות,

זה אסירותי, אסירותי.

השם מסיר את הכול.

בכוח הברכות.

כשיהודים מברכים את השם יתברך מתוך שמחה,

ומתבוננים בזכות הגדולה והעצומה לברך, להודות ולהלל לשמו הגדול והקדוש,

ובכוונה גדולה ובשמחה עצומה,

הם ממשיכים אשרת השכינה.

שורה עליהם וניצלים מקורה ברוחניות ובגשמיות.

זה מספיק סיבה להתחיל להשתנות

בשעת האכילה והברכות.

למה?

כשאנחנו מברכים

ברכת המזון בכוונה ובשמחה גדולה,

ברגש הודאה והכרת הטוב על המזון, על החסדים שהקדוש ברוך הוא עימנו בכל עת ובכל שעה,

השכינה הקדושה שמחה לבוא ולשרות עימנו

והיא משפיעה עלינו ברכות ברוחניות ובגשמיות,

אמן כן יהרצון.

אז תגידו לי עכשיו, האם

לא כדאי לעבוד את השם בשמחה?

כדאי, נכון?

יאללה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה, עמדו, עמדו, עמדו,

את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננא. בואו לפניו, בירננא.

בואו לפניו, לפניו, בירננא. בואו לפניו, בירננא.

יאללה. עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננא.

בואו לפניו בירננה בואו לפניו ולפניו בירננה

היי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ולפניו בואו לפניו ובירננה בואו לפניו

לפניו בירננה בואו לפניו בירננה ועבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה

באו לפניו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו לפניו ביר נא נא יס...

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

אה, מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא שביעי שבת.

אה,

מקדשא, מקדשא, מקדשא שביעי שבת.

הכל יודוך והכל ישמחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם.

הכל יודוך והכל ישמחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם.

הכל יאמרו והכל יאמרו. הכל יאמרו. הכל יאמרו. הכל יאמרו. הכל יאמרו. והכל יאמרו. הכל יאמרו. והכל יאמרו.

אין קדוש כשם ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח

בימיך

והיית אך שמח

ימיך

והיית אך שמח דגא דומבה ושמחת בימיך

והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמח

והיית אך שמח דגא דומבה ושמח

והיית אך שמח דגא דומבה

אנחנו עושים הפסקה

והמשך יבוא