מדבר שקר תרחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציב יום, אברהם בן דליה,

השם יתברך, ישמח אותו וכל בני משפחתו, ויזכו לפרנסה בשפע, בריאות שלמה ואיתנה, אריכות ימים ושנים, שירבו נחת.

וירבו נחת לבורא עולם, וילכו בדרכיו תמיד, אמן כן יהיה רצון.

מדבר שקר תרחק.

התורה אומרת,

מדבר שקר תרחק.

לא רק להימנע מלשקר,

אלא להתרחק מכל דבר שעלול להביא לשקר.

לא הרחיקה התורה משום מצווה

כמו מהשקר.

אפילו באיסור נידה

נאמר

ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב.

לא תקרב, אבל לא אמרו תרחק.

ופה

תרחק.

ותיקוני הזוהר מבואר שבמידת האמת

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.

ועל האמת

עומדים עולמות עליונים ותחתונים.

וכשיש שקר ייהרס הבניין.

ועוד אומר הזוהר הקדוש,

בזמן השקר שולט הסמ״ך מ״ם.

כך כתוב, התשלך אמת ארצה.

והשקר גרם לחורבן בית ראשון ושני.

לכן, במגן אברהם מטריסק,

פרשת האזינו, הוא מדגיש,

הפוגם דיבורו בשקרים,

ממשיך עליו את שליטת הנחש הקדמוני.

שאין לו רגליים.

לנחש הקדמוני,

השם קיצץ לו את הרגליים.

זה מה שכתוב, לשקר אין רגליים.

זה הנחש הקדמוני, הסמ״ך מ״ם שהתלבש עליו.

בתנא דווה אליהו מוסיף דבר מדהים.

הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו,

חוץ מן השקר ומן העוולה,

אותם לא עשה הקדוש ברוך הוא.

הצור תמים פעולו ככל דרכיו משפט, אין אמונה ואין עוול,

צדיק וישר הוא.

הקדוש ברוך הוא לא ברא שקר ולא ברא עוולה.

בסנהדרין ק״ג אמר רב חיסדה,

אמר רב ירמיה ברבה,

ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה, חנפנים, שקרנים,

מספרי לשון הרע וליצנים.

ראשי תיבות חשמל.

כולם תלויים בלשון.

באשלה הקדוש,

מבאר שאין הכוונה דווקא לשקרן שמרמה בעסקים,

אלא אפילו סתם אחד שמשקר בדבריו.

אינו מקבל פני שכינה.

בפסחים ק״ג הגדילו בחומרת השקרן

שלושה הקדוש ברוך הוא שונאן

ואחד מהם המדבר אחד בפה ואחד בלב.

הקדוש ברוך הוא שונא את השקרן.

רבנו בחייה

בכד הקמח

אמונה

אומר שהשקרן גרוע ומאוס כל כך לפני הבורא

כי מחלל את שפתיו,

שהם כלי הדיבור שניתנו לו לשבח את הקדוש ברוך הוא.

ולא תחללו את שם קודשי.

מצד שני, גדולה מעלתו של הדובר אמת.

בספר חסידים ממזן,

מי שמדבר תמיד אמת,

כל דבריו מתקיימים.

היות ואינו משקר לעולם,

מסייע לו הקדוש ברוך הוא,

שמה שמבקש

והוא גוזר למטה והקדוש ברוך הוא קיים מלמעלה.

שנאמר, ותגזר עומר ויקום לך.

מוסיף העץ יוסף.

קרוב אדוני לכל קוראיו,

לכל אשר יקראוהו באמת.

קשה.

אדם המתפלל מעומק ליבו,

מכוון בתפילה,

האם הוא נענה תמיד?

אנחנו רואים רבים שמתפללים מבקי ומדמעות והכול בכוונה גדולה ולא נענים.

אלא מה זה קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת,

במי שיש בו מידת האמת.

זה יקראו באמת. תמיד הם באמת.

מי שזוכה להיות דובר אמת תמיד,

השם קרוב אליו ושומע תפילתו.

גמרא בשבת למד אלף.

אמר רבא,

בשעה שמכניסים אדם לדין,

לעתיד לבוא שואלים,

נסעת ונתת באמונה?

אחר כך שואלים אותו,

קבעת עתים לתורה. מה יותר חשוב?

אומר האליהו רבה,

למה ככה הסדר?

כיוון שאם הוא משקר,

הוא מחלל השם.

ומה תועילות תורה שהוא קבע עתים

ולמד תורה?

אם לא נסעת באמונה, אז אתה שקרן.

זה שקרן.

מה הועילה לו התורה שהוא למד?

לכן האמת קודמת ללימוד התורה.

בן ישחי מוסיף

ובן יהוידע סוטה למדי.

אל תחשוב בלבך לומר מעט שקר עם אמת,

שכן

כשאומר אמת ושינה מעט נעשה א' מת

וערבוך

אמת ושקר תערבב את המילים

גורם לשלושה דברים מאוד לא נעימים

אש קר מת

אש

לא כל כך קר מה שהולך להיות סוף שבוע

מת ברור

אל תערבב

זה גם אומרים יש לשון כזאת אצל הציבור שאומרים אל תערבב אותי

לפי זה תמוה מאוד

אין גדולה כל כך מעלת האמת

והקדוש ברוך הוא שונא שקר

איך בתורה מופיע שלוש פעמים ששינו מעין האמת?

בתורה הראשון

הגדול מכולם הקדוש ברוך הוא

אמר לאברהם

למה זה צחק השרה

ואני זקנתי

כאילו היא אמרה

ואני זקנתי היא לא אמרה כך

צרה אמרה ואדוני זקן

והקדוש ברוך הוא מספר לאברהם

ואומר לו שהיא אמרה ואני זקנתי למה הוא שינה?

האם הוא שינה משום דרכי שלום?

דבר שני

אחי יוסף

או שישיף

אמרו לו לו לו יסטמנו יוסף והשם ישיב לנו את כל הרעש אשר גמלנו אותו

אז לכן הם שינו מהאמת? ויצוו אל יוסף לאמור

אביך ציווה לפני מותו לאמור?

כותו אמרו ליוסף

אנא

צנא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך

יעקב לא ציווה שום דבר

יעקב לא חשד ביוסף בכלל שהוא יתנכל בהם

יתנכל עליהם

אז זה פעם שנייה

פעם שלישית

הקדוש ברוך הוא מצווה את שמואל הנביא

מלא קרנך שמן

בלך אל ישי

ומשח אחד מבניו למלך.

שמואל שאל את הקדוש ברוך הוא, איך אלך?

ושמע שאול והרגני, שאול הוא המלך,

ואני באותה שעה הולך להמליך מישהו אחר,

אם הוא ישמע הוא יהרוג אותי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, עגלת בקרתי כך,

ואמרת לזבוח לה' באתי.

מה אתה עושה פה?

אני באתי לזבוח לה'

ושם בבית לחם כבר תמשח אותו למלך.

זאת אומרת, יש פה ציווי לשנות מן האמת.

אתה הולך למשוח ואתה אומר שאתה בא לזבוח.

אז באור הדברים,

על פי הגמרא ביבמות ס׳ה.

רבי אליעזר ורבי שמעון ורבי נתן מוכיחים מהמקומות האלה,

שלא רק מותר,

אלא מצווה לשנות משום דרכי שלום.

אצל שרה אימנו,

כדי להשכין שלום בין בני זוג,

שיני הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מהאמת.

ואחי יוסף,

בשביל שלום המשפחה,

שינו מהאמת.

ושמואל הנביא,

משום דרכי שלום שלא ייחשב כמורד במלכות.

אבל יש כלל ראשון העולה מהגמרא, לשנות מותר, לשקר אסור.

ותכף נראה מה ההבדל.

אבל תשמעו דבר מדהים.

אברהם אבינו,

שאין לו שום בעיה להתבזות,

כביכול, זה לא בזוי,

זה מלאכת שמיים ממש להכניס אורחים,

להתבזות מול

ערביים שנדמו לו,

עובדי עבודה זרה, לרוץ, לזה, להכין, לתרוח, לעמוד עליהם, וזה.

זאת אומרת,

לא, לא, לא משפיע עליו שום דבר, כאילו.

ותראו מה זה,

אם היא, אם השם היה אומר שהיא אמרה עליו שהוא זקן,

זה היה גורם לבעיה בשלום בית.

טוב, ברצה אני זקן, אני רק בן מאה, מה קרה לך?

תראו מה זה, איזה רגישות, הקדוש ברוך הוא

יודע רגישות מה יכול לגרום.

לא יאומן כי יסופר.

כתוב שבשעה שאברהם ביקש מעפרון

לקנות את השדה,

מערת המכפלה,

אז באותו יום הוא נעשה

סתר ומושל חשוב.

למה?

כי בכל אופן, אם אברהם יצטרך לדבר עם אדם נחות,

סתם בן אדם, כאילו, משהו רע,

זה עלול

לפגוע ברגשות שלו וזה, אבל בשביל זה הגביעו את עפרון,

בשביל שהוא ידבר אל אדם שהוא חשוב וכו'.

אפילו אצל אברהם יכול, תראו איזה רגישויות יש

שאנשים אפילו לא מבחינים, אבל זה פועל עליהם ומשפיע עליהם.

והקדוש ברוך הוא יודע את זה.

לכן הוא אומר,

ואני זקנתי.

כאילו היא הזקנה, היא בת תשעים,

הוא בן מאה, אז היא זקנה.

טוב, אני הייתי עושה לונדס על זה, והייתי אומר,

אם אני זקנתי בת תשעים,

אז אתה בן מאה,

אוי אוי אוי,

אבל תראו מה זה לשנות בשביל שלום.

טוב, בספר נהרות איתן

הרחיב את הדברים באופן נפלא.

הרמב״ם,

בהלקות גזלה ועבדה, י״ד י״ג, פוסק.

אם מביא שלום בין אדם לחברו,

ומוסיף וגורע,

כדי לחבבן זה על זה, מותר פסק הלכה.

אבל המותר זה בתנאי ראשון לא לשקר.

אלא אפשר להוסיף.

כמו אחי יוסף שאמרו שאביהם אמר משהו שכלל לא אמר,

אבל ברור שיעקב היה מסכים לתוכן הדברים.

כי ודאי שהוא רוצה שיהיה שלום בין האחים.

וכמו שמואל שאמר שהוא בא לסבוח,

אז הוא הוסיף

על התוכנית המקורית.

הוא הוסיף.

התוכנית המקורית למשוח את בן ישי,

אבל אפשר להוסיף, אמרנו אפשר להוסיף, אפשר לגרוע, אבל לא לשקר ממש.

ומותר גם לגרוע,

כמו שהקדוש ברוך הוא גרע את דברי שרה,

ולא סיפר שיאמריו אדוני זקן.

על פי זה נבין את המשנה הידועה במסכת אבות,

ומתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום.

ובאבוד רבי נתן מתואר איך השכין אהרון הכהן שלום בעם ישראל,

אלפי פעמים.

שני בני אדם רבו,

לא יודע על מה היה להם להרים שם, היה להם הכול.

הלך אהרון הכהן

לאחד מהם ואמר לו, אוי בני,

תראה כמה חברך עצוב הוא,

דעתו מטורפת עליו.

תראה איך קרעת בגדיו,

ואמר איך הסף עיני לחברי,

בושתי המנו וגם נכלמתי,

שאני הוא שסרחתי.

כשרואה אדם את הדמות של אהרון הכהן, גדול הדור,

כל כך מתרפסת,

כאילו הוא עובר את מה שהוא עובר על השני,

נכנסו הדברים לליבו,

והתרכך מהפגיעה שנפגע.

הלך אהרון, אמר אותם דברים לצד השני.

כשנפגשו,

השניים נפלו אחד על צווארי השני, בוכים.

איך חשדתי אותך ככה?

אהרון. אהרון שינה משום דרכי שלום. לא שיקר,

אלא רק הוסיף.

לשנות,

להוסיף או לגרוע מותר.

מאיפה אנחנו יודעים שזה בסדר מה שהוא עשה? עובדה.

כי כל אחד החזיק שהשני ככה, אבל אם הוא היה יודע שהשני לא ככה,

אז באמת לא היה מקפיד. אם הכוונה שלו לא הייתה לפגוע בו,

אלא זה, ואפילו אם הוא פגע, הוא כזה מתחרט.

הוא באמת, אתה רואה שהם באמת התחרטו אחד כלפי השני והכול.

אז זה לא שקר.

בתוך-תוך היותם,

באמת הם ירצו להתפייס.

אבל אם הוא היה יודע שההוא התחרט,

אם הוא היה יודע שהוא לא התכוון.

זה מה שהוא עשה.

עכשיו, אתם לא תאמינו, לא תאמינו.

אחרי זה צריך לשיר.

חייבים לשיר אחרי זה.

הבן איש חי,

ובן יהוידע שם מוסיף פנינה נפלאה.

לא תאמינו.

שקר בגימטריה,

דרך שלום.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה.

בירננה, בואו לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

היות ודיברנו על השיר, שצריך לשיר.

זה השיר הזה עושה נפלאות. פסוק זה, לא שיר.

כבוד הרב,

כבודו היום שמעתי הרצאה שלך.

בתוך כדי חתכתי ירקות.

פתאום חתכתי פרוסה מהאצבע בסכין.

פרוסה מהאצבע בסכין.

הייתי בהלם.

לא ידעתי מה לעשות.

שטפתי את האצבע המדממת והתחלתי לשיר עבדו, עבדו, עבדו.

ואין להפתעתי.

הצלחתי להגיע לארון תרופות,

לחבוש את האצבע.

לא רק שהדימום ישר פסק,

עד עכשיו אין טיפת כאב או דופק במקום.

דבר לא טבעי בעליל, בחתך עמוק שכזה.

שלוש עמני קריאה.

השתבח שמך לעד מלכנו,

בורא עולם ששלח לנו שליח כמוך בדורנו.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשים.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשים.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה.

בואו לפניו בירננה.

אז שקר זה דרך שלום.

בכתובות, טוז.

תנו רבנן.

כיצד מרקדין לפניה קלו?

איזה שבחים מותר לומר בפניה?

בית שמאי אומרים קלה כמו שהיא.

זאת אומרת,

ישבח במה שיש ולא ישקר,

ואם אין מה לשבח,

ישתוק.

בית הלל אומרים, תמיד יאמר

קלה נאה וחסודה.

מקשים בית שמאי מהפסוק בפרשה.

וכי אם שומה היא או חיגרת,

איך יאמר קלה נאה וחסודה?

מפורש בפסוק, מדבר שקר תרחק.

אמרו להם בית הלל,

לדבריכם,

מי שקנה מכה

ישבחנה או יגננה.

פשוט שישבחנה.

אחד בא ואומר, קניתי זה וזה וזה.

מה להגיד לו?

לשבח אתה מה שהוא קנה או שלגנות?

פשוט, הוא אומר.

בית הלל אומרים, פשוט צריך לשבח.

מכאן אמרו חכמים,

זיכרונם רכה,

לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

בשולחן ערוך,

באבן העזר, סמיחי, פסק כבית הלל,

לומר

קלה נאה וחסודה.

וביאר עטורי זהב.

מה שורש הוויכוח

בין בית הלל לבית שמאי?

תמוה מאוד.

מה השיבו בית הלל לבית שמאי?

כי הרי עדיין נקרא שהוא אומר שקר.

וכי משום שלקח מיקח רע מותר לשקר? להגיד לו שזה יפה מאוד, כל הכבוד.

אלא שתענו בית הלל,

גם אם הוא ישתוק

תהיה לו בושה גדולה.

מה אתה אומר?

קניתי את הבגד הזה?

לא אומר כלום.

לא אומר כלום, אז הוא מבין מה זה לא אומר כלום.

על כן יאמר לשון שמשתמע לשתי פנים.

קלה נאה וחסודה.

אפילו אם יש בעיה.

מו,

הוא נשא אותה לאישה?

אז סימן שהיא נעה וחסודה בשבילו.

אז אתה לא אומר שהיא נעה וחסודה בעיניך.

כשאתה אומר שהיא קלה נעה וחסודה בעיני בעלה.

ובוודאי שהוא מצא חוט של חסד משוך עליה,

והיא מוצאת חן בעינה.

אחרת למה התחתן?

מגשים בית שמאי.

אבל כל הסביבה יחשבו זה שקר.

וכי חוט של חסד משוך בעיני כולם עליה?

מה עונים בית הלל?

הכל כבר יודעים את המנהג שמי שלוקח מקח מן השוק תמיד תשבח אותו בפניו שלא יצטער.

כיוון שכשהקונה מרוצה,

סימן שהמקח טוב בשבילו.

ולפיכך, כשאומרים קלה נא וחסודה,

כולם מבינים שהלשון משתמעת לשתי פנים,

והכוונה שבעיני בעלה היא נושאת חן,

לכן זה לא שקר.

אם כן יצא הדין,

מותר רק לשנות משום דרכי שלום

בשני אופנים,

שמגרע או שמוסיף,

או בלשון המשתמעת לשתי פנים.

וכך פסק השולחן ערוך, יורה דעה כנז,

ברלב.

אם אדם נמצא בסכנת נפשות,

או בהפסד ממון,

יכול לומר לשון המשתמעת לשתי פנים,

להציל עצמו או את נכסיו.

כל זה בתנאי שעושה למען השלום,

כי העולם עומד על הדין, על האמת ועל השלום.

עכשיו מובן,

אפילו הקדוש ברוך הוא ששינה מדברי שרה,

מותר היה למען השלום.

אבל בהקשר הולדת יצחק היה עוד עניין של שקר.

כתובה, תרחש שרה לאמור לא צחקתי

כי ירעה.

זה בעניין הולדת של יצחק.

בת שבעים.

אותי הייתה לי עדנה,

אז היא צחקה,

ותצחק שרה בקרבה.

אבל היא מכחישה,

ותכחש שרה לאמור לא צחקתי,

כי ירע.

זה היה שקר,

ולא היה פה שינוי,

כי היא צחקה,

והיא אמרה שלא עשתה כך.

מביאה ספר חסידים דבר מבהיל,

בשביל זה היא נענשה.

ידוע שנפטרה שרה בבהלה עצומה, כשבאה אליה השטן וסיפר לה שיצחק בנה האהוב כרגע נשחק,

מתוך בעליי שאיבד נפשה.

למה נפטרה ככה?

למה לא כדרך כל האדם?

כיוון שהיא כיחשה בעטיו של יצחק,

נפטרה בעקדת יצחק.

היא לא האמינה שהיא תלד בגיל כזה.

אז היא,

כמו שאומרים, שיקרה

בעניין יצחק,

ונפטרה בעניין יצחק.

ויש מעשה נפלא בירושלמי ברכות זן ב',

בימי רבי שמעון בן שטח,

היו שלוש מאות נזירים.

לחצי מהם הוא מצא פתח

להתיר להם את הנזירות, ולחצי לא מצא.

אם לא מצא, הם צריכים להקריב קורבנות.

רבי שמעון

שלח לי ינאי המלך, יש כאן שלוש מאות נזירים,

כל אחד מהם צריך להביא שלוש קורבנות.

תביא אתה חצי ואני אתן חצי.

שלח לו ינאי 450 קורבנות.

הלך

אדם אחד והלשין לפני ינאי המלך,

שבעצם רבי שמעון בן שטח מצא לחצי שלו פתח להתיר להם את הנזירות,

וביטל להם את הנזירות.

אבל הוא לא הביא משלו אפילו קורבן אחד.

זה שקר, לא?

אתה תביא חצי ואני אביא חצי.

הוא הביא 450 קורבן.

קורבנות, והוא לא הביא כלום.

מה זה?

איך הוא שיקר?

שאל

ינאי המלך את רבי שמעון,

למה הרמת עליי?

אמר לו, תשמע, לך יש כסף ולי יש חוכמה.

אני בחוכמת התורה מצאתי לחצי מהם פתע,

ונאמר כי בצל החוכמה, בצל הכסף.

מבאר על פני משה שהוא טען, לא שיקרתי,

אלא כשמצאתי פתע,

נחשב שהבאתי משני.

פתרתי אותם.

זה החצי שלי.

לסיום.

בגמרא סנהדרין קב',

יש לקח נורא.

אחאב מלך ישראל חמד את הכרם של נבות היזרעאלי.

שלח אחאב לנבות, תמכור לי את הכרם שלך,

ואתן לך כמה כרמים טובים בהרבה.

אז תרב נבות.

אמר לו, הכרם בירושה מאבותיי,

בעד שום הון שבעולם לא אמכור.

שמעה איזבל, אשת אחאב,

עשתה מעשה שלא ייעשה,

שחדה עדים שהעידו נגד נבות

שהוא חייב מיתה על עבירה שכביכול הוא חטא בה,

ונהרג נבות בבית דין.

והגדילו אחאב ואיזבל חטא על פשע, לא רק רצחו אותו,

גם לקחו

את הכרם.

על זה נאמר, הרצחת וגם ירשת.

טוב,

אחרי פטירתו של נבות,

מסופר במלאכים א' כ' ב'

ויאמר אדוני,

מי יפתה את אחאב?

מי יגרום לו לצאת למלחמה ולמות?

וייצא הרוח ויעמוד לפני אדוני ויאמר אני אפתנו.

ויאמר אדוני אליו במה?

ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו.

כלומר,

אגרום במחזה שווא לנביאי הבעל

שיגידו לאחר שהוא ינצח במלחמה ועל ידי זה ילך וימות.

מי זה היה רוח?

אמר רבי יוחנן רוחו של נבות.

ויאמר אדוני צא ועשה כן.

אמר רבי נא מה פירוש צא?

היה אומר לו, היה אומר השם, עשה כן.

מה זה צא? צא ממחיצתי!

דובר שקרים לא ייכון לנגד העיניים.

אתה רוצה לפתות אותו בדרך של שקר.

מי שמוכן לשקר,

צא ממחיצתי.

צאת המת, אמר לו.

אביא לדבר.

נבות,

נרצח משקר על ידי אחאב.

רוחו

רוצה לנקום

ולהיות הגואל דם של עצמו.

אומר לו הקדוש ברוך הוא על כל פנים, אם תשקר,

יצא תצא.

נלמדנו שבכל אופן שיהיה ולצורך מטרה נעלה עדיין אסור לשקר.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו

לפניו, בירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, ישמעו

במלאכותך שמרי שמרי שמרי שם, בדבקור עונג שמעת.

תשנאו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שם בדקור עונג שמעת.

אההה מקדישי, מקדישי,

מקדישי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי. תודה רבה, תזכו למצוות תמיד.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומן אשר יש עשת דאורייתא כבד את אבינו ותשמיך את הכבד.