בנתיבות החיים - ס | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצלח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים

סגולה להצלחה אמיתית בשלום בית.

השתיקה, הכותרת להיום,

כוח

הדיבור החזק ביותר.

לו היינו נדרשים לענות מהו הכוח החזק ביותר שיש לאדם

המסוגל להשפיע על הזולת,

סביר היה להניח שרבים היו בוחרים בתשובה.

הדיבור,

לפה יש את היכולת להשפיע יותר מכל האיברים בגוף האדם,

ואכן כן הוא,

אך ישנו כוח חזק ממנו שזועק לשמיים ומפצח את ליבותיהם של האנשים.

כוח זה קרוי בשם שתיקה.

ליתר דיוק, השתיקה

היא הדיבור בעצמו,

ואילו הדיבור המוכר לנו כהוצאת מילים מהפה הוא כקליפה לעומתו.

במצבים רבים השתיקה מחברת בין בני אדם יותר מהדיבור.

השתיקה היא סימן למלכות,

כמו שהגמרא מספרת על רב ששת,

שהיה עיוור והלך לקבל את פני המלך.

והיה שם מין אחד,

אפיקוירס, שלעג לו,

על שהלך לראות את המלך.

זה הרי אתה לא יכול לראות.

אמר לו רב ששת, בוא וראה

שיודע אני יותר ממלחמתי בא המלך.

עבר הגדוד הראשון, וכאשר נשמע העם רעש,

אמר אותו אמין, בא המלך!

אמר לו רב ששת, עדיין לא בא המלך.

וכך עזר הדבר, פעם שנייה ופעם שלישית, והשתתקו כולם.

אמר רב ששת, עכשיו בוודאי בא המלך.

אמרו לאותו אמין, מנין לך דבר זה?

ענה רב ששת,

מלכות הארץ כאין מלכות שמים.

ובהתגלות השם כתוב כל דממה דקה, ברכות נח.

מכאן שהיכר המלכות היא הדממה והשתיקה.

אדם חזק הוא בעל אדם

שיודע לשתוק.

שתיקה

מלמדת אותנו מהו איפוק וסובלנות.

חז״ל מספרים שכאשר רצו לבדוק איזו משפחה היא מיוחסת,

היו בודקים אותה על ידי מידת השתיקה.

לדוגמה,

כאשר היו רואים שניים שמתקוטטים ואחד מהם

הפסיק ראשון ושתק,

היה זה סימן שהוא מיוחס יותר מחברו.

נמצא שהשתיקה באדם מלמדת על אצילות ועל מלכות,

על גדלות ואף על ייחוס.

הדברים דרושים הסבר.

יתרון האדם על שאר יצורי עולם הוא בכוח דיבורו.

ומאידך ידועים הם דברי המשנה.

באבות כל ימי גדלתי בין החכמים,

ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.

וכיוצא בזה גמרא במגילה יח.

סם של הכל שתיקה.

אין סתירה בין הדברים.

בספרים מבואר...

שיש דיבור שמקורו בנשמה, ויש דיבור שמקורו בגוף.

דיבור שמקורו בנשמה, צריך להוציא אותו מהפה.

ולכן בענייני רוחניות, כגון לימוד תורה,

תפילה, ברכות, צריך לדבר,

שלכך ברא הקדוש ברוך הוא את הפה,

שנעסוק בו בתורה,

אבל בדיבור שמקורו בגוף,

לזה אמרו חכמים,

טובה שתיקה.

וכך אמרו בגמרא בחולין פט,

מה אומנותו של אדם בעולם הזה,

ישים עצמו כאילם.

יכול אף לדברי תורה,

שואלת הגמרא, תלמוד לומר, צדק תדברון.

יכול יגיס דעתו, תלמוד לומר, מישרים תשפטו בני אדם.

הוא מפרש ראשי במקום, מישרים, כמישור ארץ חלקה

שנוח לה להידרס.

ובמילים אחרות, אם היו שואלים את החכמים, מה הנקודה העיקרית

שעל גביה בונים את שלום הבית, או לחלופין,

לו היינו מבקשים לתת עצה

או לקבל עצה אחת חכמה שבאמצעותה ניתן למנוע מריבות בין בני אדם.

מה לדעתכם הם היו מייעצים?

התשובה היא, לדעתי, הם היו מייעצים לדעת לשתוק.

ולא ייטה האדם

לחשוב שהשתיקה פירושה היעדר דיבור,

אלא גם היא מסוג של צעקה.

אדם שמסוגל בשתיקתו למסור מסר לזולת,

המסר שלו אף גדול יותר מהדיבור.

ומהיכן הראיה?

מהשמיים.

עליהם נאמר השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע.

תהילים יט השמיים מספרים,

מגידים, כבוד אל.

אמירתם היא ברורה ודעתם

צלולה ביותר עד

שממשיך הפסוק ואומר יום ליום יביע עומר ולילה ללילה יחווה דעת.

אולם, כיצד נשמעים דבריהם?

עונה על כך הכתוב אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם.

שפת השמיים היא שתיקה.

ושם הטובה תאמר אולי קולם לא נשמע.

על כך עונה הכתוב בכל הארץ יצאה קווים ובקצה תבל מלהם.

זעקת השתיקה היא כל כך חזקה של השמיים עד שבכל הארץ ובקצה תבל מלהם.

כך מבארים הגדולים את העוצמה

של מידת השתיקה.

ולא רק בשיחת חולין,

טובה השתיקה,

אלא בכל מקום עדיף לבחור את השתיקה מאשר את הדיבור.

וכפי שאמרו רבותינו באבות ג', סייג לחוכמה שתיקה.

ועוד אמרו יפה שתיקה.

לחכמים וקל וחומר לטיפשים תוספתא בפסחים פרק ט׳ ב׳ ויתרה מזו בגמרא במגילה י״ח מילה בסלע

משטוקה בטרן

דהיינו הדיבור

שווה סלע אבל השתיקה שווה שני סלעים בספר חסידים כתב בסימן פ״ו

כשאני מדבר אני מתחרט וכשאיני מדבר איני מתחרט עד שלא דיברתי אני שליט ומושל על דיבורי

אבל כשיצא הדבר מפי אז הדיבור מושל בי ועל כן אומר שלמה המלך גם אוויל מחריש

חכם יחשב

אוטם שפתיו נבון משלי יז

והרמב״ם בהלכות דעות פרק ב׳ הלכה ד׳ פסק לעולם ירבה אדם בשתיקה

ולא ידבר אלא או בדברי חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו

וידוע כי הגאולה תהיה בזכות רחל אמנו

שנאמר בירמיהו ל״א מן העיק הולך מבכי ועינייך מדמעה כי אי שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב

ובמה זכתה רחל?

לכך הווה אומר בזכות השתיקה רחל תפסה בשתיקה עמדה

זרועה בשתיקה

רעתה את סבלנויותיה בידי אחותה ושתקה

בנימין בנה האבן שלו מן האפוד

קרויה בשם ישפה

ישפה

ידוע במכירת יוסף

שנמכר

ובכל אופן שתק

וזהו ישפה ישפה ובכל אופן אני שותק

שאול בן בנה

כתוב עליו ואת דבר המלוכה לא הגיד לו

אסתר

כתוב עליה אין אסתר מגד את מולדתה ואת עמה תנחומה

מגילה

מגילת אסתר

אסתר המלכה היא סמל לאישה יהודייה מאסתר אנו לומדים שעל האישה ללמוד לשתוק

ומדוע דווקא לאישה לשתוק תחילה למה לא אבד?

משום שהאיש מטבעו אמור לדבר

בורא העולם נתן בו את כוח הדיבור כדי שיעסוק באמצעותו בתורה

ובאמת ראוי היה לאיש שלא להשתמש בפיו אלא לתורה ומצוות בלבד

וכבר מורחמים ביומאי ט'

הסך שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודיברת בם

דרשה הגמרא בם ולא בדברים אחרים

ולעיתים נדמה לבריות שהדברים אמורים למלאכי השרת בלבד

אך הבה נתאר לעצמנו

אדם שהיה משתמש בגיליונות של ספר תורה

ספר תורה כמפה לשולחן שבת.

מה הייתה תגובתם של הבריות למראה זה?

מדוע באמת שלא יעשו דבר שכזה?

אך הרי הכל מדובר בשולחן שבת,

והרי השולחן הוא כמו מזבח.

ביזיון ספר תורה?

יזעקו כולם, ובצדק.

אך מדוע כשמדובר בספר תורה כולם מבינים

שלא ניתן להשתמש בו לדברי חולין,

אבל כשמדובר בפה שלנו,

בפה האדם שדרכו אנחנו לומדים דברי אלוקים חיים,

שם כבר אדם לא נזהר להשתמש בו

רק לצורכי שמיים,

אלא גם לצרכיו,

ולפעמים גם לדברים לא טובים.

התביעה הזו זועקת לשמיים,

והוא שמו רחמים שאפילו שיחה קלה שבין איש

לאשתו ובין אישה לבעלה מגידין לו בשעת מיתתו.

לאישה יש את הכוח ואת העוצמה לעמוד בניסיון השתיקה יותר מהאיש.

לה נתן הקדוש ברוך הוא את היכולת

לסבול את צער העולם,

ובכלל זה נתן לה כוח לשמוע עלבונה ולשתוק.

ומאחד אנו רואים זאת, רשי

בבראשית ל״ה כותב,

כשמתה רחל נטל יעקב מיתתו שהייתה נתונה תדיר באוהל רחל

ולא בשער האוהלים, ונתנה באוהל בלעה.

ובא ראובן וטבע עלבון עמו,

ואמר אם אחות אימי הייתה צרה לאימי,

שפחת אימי לא תהיה צרה לאימי?

לכן בלבל את יצועי אביו.

ולכאורה, מדוע לא תבעה לאה בעצמה את עלבונה?

למה הבן שלה צריך לעשות זאת?

ואם תאמר משום שאין דרכה של האישה לתבוע מבעלה דבר שכזה?

והלא כבר נאמר בבראשית ל״ה ותצא לאה לקראתו,

ותאמר אלי תבוא כי סחור שכרתיך בדודי בני וישכב עימה בלילה הוא.

אלא

הפסוק בא ללמדנו,

שאישה מסוגלת

לשתוק

ולסבול את עלבונה.

היא מסוגלת להיות מאופקת ולשמור הכל בלב,

ולכך הזהירה אותנו התורה,

והזהירונו חכמים.

לעולם

יהיה אדם זהיר בהונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה.

בבא מציע נט.

ומעלה גדולה היא לאישה,

שהיא שומעת עלבונה ושותקת.

למרות כל הכאב, היא ממשיכה לשמש כעזר לבעלה,

והיא המעלה שנשתבח בה הקדוש ברוך הוא.

כמו שאמרו חכמינו זכרונו לברכה על הכתוב, מי כמוך באלים השם,

מי כמוך באלים השם, מי כמוך באלים השם.

מי כמוך שומע ריבונו של עולם על אבון בניך ושותק.

כך מובא במחילדא דרבי ישמעאל גיטין נ״ו.

ועל פי הרעיון הזה מובנים דברי הגמרא גדול יום הגשמים מתחיית המתים.

שתחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים.

תענית ז.

ולכאורה מה מיוחד בזה שהגשמים יורדים גם לרשעים?

הלא כתוב משנאיך השם השנא תהילים קלט.

ומזה למדו חזל בתוספתא בשבת יג ה'

כשם שאין מצילין את המינים מפני הדלקה כך אין מצילין אותן לא ממונפולת ולא מן המים

ולא מכל דבר המאבד אותן.

ואם כן מה גדולה בכך שהגשמים יורדים גם לרשעים?

אלא ידוע

שהעולם כולו מתקיים בזכותם של לומדי התורה ואילו הרשעים בעוונותיהם מחריבים את העולם.

יוצא אפוא שהגשמים יורדים גם עבור הרשעים

ואף על פי שהרשעים פוגעים במעשיהם הרעים בגשמים עצמם

זוהי הגדולה של הגשמים.

שלא זו בלבד שרואים את עלבונם ושותקים אלא אפילו ממשיכים לגמול חסד עם אותם רשעים

כמו שהם גומלים חסד עם הצדיקים.

ועל כן אמרו חזל גדול יום הגשמים מתחיית המתים.

ואומנם נכון שניתן גם לאישה פה אך המטרה שלשמה היא קיבלה את הפה כדי שהיא תדבר באמצעותו בחוכמה

ותגמול איתו חסדים וכדברי הכתוב במשלי ל״א פיה

פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה.

כוח הדיבור שניתן לאישה הוא כוח

שיכול לעודד ולפייס את בני ביתה ובכללם את בעלה.

כפי שהייתה פורעה מדברת והוגה לוולד.

עושה לו כל מיני קולות והוא היה מתלהב כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה.

יכולה אישה לנצל את הכוח הזה לתפילה,

לדבקות בה הקדוש ברוך הוא,

כמו שאמרו בגמר בקידושין מ״ט עשרה קבין שיחה,

דהיינו תפילה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים.

אך באותה מידה יכולה היא לנצל כוח זה כדי להחריב את עולמה.

כשיש ויכוח בין בני זוג ולא משנה מי הצודק, קודם כל

זה הזמן לשתוק.

השתיקה תעביר מסר חזק לזולת ברוגז

ורק אחרי זמן כשהרוחות נרגעו רשאים לשוחח שיחה מכובדת על העבר.

אלא שגם כאשר מדברים על העבר יש לדעת כיצד ואיך לשוחח.

ברוכים תהיו להשם.