בנתיבות החיים - סא | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

אם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר

נתיבות חיים

לדעת כיצד לחיות.

הכותרת להיום, סוף מעשה במחשבה תחילה.

הרבי מקוצק, זכותו תגן עלינו אמן,

אמר אמירה נפלאה

המלמדת על ההבדל התהומי בין החכם לסחל.

הסחל אומר מה שהוא יודע,

החכם יודע מה שהוא אומר.

התורה מספרת על הנחש

שפיתה את חווה לאכול מעץ הדעת.

במה היה הנחש שונה בחוכמתו מחווה?

המעיין יבחין שיתרון בסיסי אחד היה על הנחש על חווה.

דבריו היו יותר ברורים ויציבים.

הנחש לא התבלבל והוא ידע בבירור מה הוא רוצה,

ומשום כך

הוא אף הרשה לעצמו לדחוף את חווה לעץ ולומר לה,

כשם שלא קרה לך דבר כשנגעת בעץ,

כך לא יקרה לך דבר כאשר תאכלי מהעץ.

ומעלה ככה נלמד מכאן,

בחיים ישנם מצבים בהם נדרש האדם לעמוד מול

הזולת ולשכנע אותו בצדקת דרכו.

לא ניתן לשכנע,

אלא אם המשכנע עצמו יודע בבירור מה הוא עומד לדבר עם הזולת.

אדם

שידיעת עצמו מעורערת לא יהיה מסוגל להשפיע על הזולת ולשכנעו לקבל את דעתו.

והנה גלוי וידוע שיצר הרע הוא המשכנע הגדול ביותר שקיים בעולם כולו,

וממנו אף ניתן ללמוד כיצד לשכנע,

אך תוך זהירות שלא להיות חלילה כמוהו.

רבנו יונה,

על המשנה באבות פרק ה', משנה זן כותב,

וליבו אל ימהר להוציא דבר,

עד יהיה ברור כשמש לפניו, והוא מדרך החוכמה,

כי בזה תהיה תשובתו נכונה.

והדברים מדויקים להפניב, וליבו אל ימהר להוציא,

הפה הוא צינור לשני מקורות,

כוח שיש באדם, הראש והלב.

הראש הוא מקום השכל והלב, הוא מקום הרגש.

אדם שכלי מדבר, אדם שכלי, סליחה, מדבר מהראש.

אדם רגשי מדבר מהלב.

אדם ממהר להוציא דבר קודם שיהיה ברור אצלו כאור השמש,

הדבר מלמד שהוא לא דיבר מהראש.

כדי לשלוט על המילים,

יש לשלוט תחילה על הרגשות.

דהיינו,

הרוצה שדבריו יהיו ברורים,

צריך להיות אדון לרגשות שלו.

על מלאכי השרת, נאמר בנוסח תפילת יוצר,

וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה,

להקדיש ליוצרם בנחת רוח ובשפה ברורה.

סימן מובהק יש באדם החכם, הוא על ידי דיבורו.

כשהדברים ברורים ולא מגומגמים,

הדבר מלמד על תבונתו של האדם או לחלופין.

כשאדם לא יודע להסביר את דבריו,

פירוש הדבר שהדברים אצלו אינם ברורים דיים.

הסבר שגוי

מלמד על הבנה,

שגוי, סליחה, מלמד על הבנה לקויה.

בדרך כלל שאדם בטוח בדיבורו, גם שפת הגוף שלו מעורערת

ולא יציבה, אינו בטוח, סליחה.

בדרך כלל שאדם אינו בטוח בדיבורו, גם שפת הגוף שלו מעורערת ולא יציבה.

אדם החלטי

ישדר עוצמה וביטחון,

אלא שעל כל פנים יש להיזהר שלא יתנשא על הזולה.

יהוהרה זו מלמדת על מידות רעות,

כנאמר בדתן ועבירם,

בדתן ואבירם יצאו ניצבים פתח העולהם במדבר תז.

וכדי להשפיע על הזולת נדרש האדם להיות בטוח בדבריו,

אך עליו להיזהר שלא להגיס דעתו.

כאשר מדברים מלמעלה

משיגים תגובה הפוכה והזולת מתנגד לשמוע ולקבל.

להיות בטוח בדברים אין פירושו להיות צודק.

אדם שחושב שרק הדברים שלו הם נכונים ואמיתיים הוא מגסי הרוח.

להתעקש

על שלך היא חולשה.

אדם שבטוח בעצמו יודע לשמוע גם אחרים וגם לקבל דעתם.

ויתרה מזאת,

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם באופן שיהיה תלוי באחרים, וגם הנשמה תלויה וזקוקה לאחרים.

לדוגמה,

הנשמה זקוקה לחברה.

חברה זו מפיחה בחיות.

לימוד התורה ביחיד ולימוד התורה בחברותה הם שני עולמות שונים.

אדם שלומד בחברותה זוכה להוסיף חוכמה על חוכמתו,

ואילו אדם שלומד תורה יחידי ללא חברותה,

עליו אמרו חז״ל את הגמרא בברכות סג׳ חרב על שונאיהם

של תלמידי חכמים,

בלשון סגי נאור,

שיושבים בד בבד ועוסקים בדורה, ולא עוד אלא שמטפשים.

ועוד אמרו רבותינו במסכת אבות, פרק ה' משנה ז', שהמודה על האמת הוא מסימני ההיכר של החכם.

הדברים מבוארים היטב בדברי רבנו יונה. החכם

יודה לדברי חברו ולא יחוש מן הניצחון,

וכבוד הוא אליו, כך כותב רבנו עיניו.

כי מידה היא נאה ומקובלת,

ואילו הגולם לא יחשוב בזה ובעיניו ייחשב לביזיון כשהוא מנוצח.

ולא זה בלבד,

אלא אדם מסוגל להודות בטעותו זוכה לשכר רב, ובמיוחד זוכה הוא להשפיע על בניו

ועל בני בניו שיהיו מיושבים בדעתם מרוב עושר ועושר.

צריך ללמד מהמסופר בתורה,

שאחר ששלחה תמר אל יהודה את החותמת ואת הפתילים ואת המטה,

ואמרה לאיש אשר אלה לא אנוכי הרע,

אמר הפסוק ויקר יהודה

ויאמר צדקה ממני.

וכותב רש״י, לפיכך קרא רבץ בימי שלמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו,

וכשמודים על הטעות,

אזי מקבלים דעה אחרת,

ואם מקבלים דעה אחרת,

זוכים לרוגע ולמנוחת הגוף והנפש.

ברוכים תהיו להשם.