עין יעקב - יומא ל-לו | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 28.07.2024]

 

- - - לא מוגה! - - - 

עם השם נעשה ונצליח, השיעור יהיה לעילוי נשמת מרוסיה בת לאה רוח אדוני תניחיה בגן עדן.

אות כט

עין יעקב,

מסכת יומא, פרק שלישי, דף ל״ז עמוד א'.

תניא רבי אומר,

כי שם אדוני יקרא עבו גודל אלוהינו.

אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא,

אתם הוו גודל אלוהינו.

חנניה בן אחי רבי יהושע אומר,

את הפסוק במשלי זכר צדיק לברכה אמר להם

משה לישראל,

בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים, אתם תנו ברכה.

אות ל״מ.

בשניה מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב.

הילני אמו,

עשתה נברשת של זהב על פתחו של ההיכל.

אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.

ניקנור

נעשו ניסים לדלתותיו,

ומזכירין אותו לשבח.

אמר רבי יהודה מהלך לימין רבו, הרי זה בור.

נן,

הסגן בימינו,

וראש בית אב בשמאלו,

ואותן יש שלושה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע,

גדול מימינו וקטן בשמאלו.

וכן מצינו בשלושה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם,

מיכאל באמצע, גבריאל בימינו,

רפאל בשמאלו.

אומרת הגמרא, תרגם הרב שמואל בר פאפה כמא דרב עדה,

כדי שיתכסה בו רבו.

ועתניא, המהלך כנגד רבו, הרי זה בור.

אחורי רבו, הרי זה מגסי הרוח.

אומרת הגמרא, דמצא דד אצדוד.

אלא שייתן צד אצל רבו מקצת, ולא ילך לא ממש

אחר רבו, ולא

ממש

קודם רבו, אלא שיתכסה רבו.

למד אלף משנה,

ואלו לגנאי.

בית גרמו,

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.

בית אבטינס, לא רצו ללמד על מעשה הקטורת.

היו יודעים את סוד לחם הפנים, כיצד לעשות אותו,

שיישאר בטריותו, זה אחד מהניסים שנעשו בבית המקדש,

שיעמוד

באופן

כזה

וגם כמובן ב...

אבטינס שידעו את סוד הקטורת שאנחנו אומרים אותה כמה וכמה פעמים

בתפילות כל יום.

הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר

ולא רצה ללמד.

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר הפסוק במשלי יו״ד זכר צדיק לברכה

ועל אלו נאמר ושם רשעים ירכב.

אומרת הגמרא אילני אמו עשתה נברשת של זהב תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאות ממנה והיו הכל יודעין

שהגיע זמן קריאת שמא.

אומרת הגמרא מאי טבעי הקורא קריאת שמא שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא.

למה?

אומרת הגמרא מפני שאנשי משמר משכימין

ואנשי מעמד מאחרים.

אמר אבייל לשאר

עמד הבירו שלם.

ירושלים.

ל.ב. תנו רבנן.

מה ניסים נעשו לדלתותיו של ניקנור?

אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריה שבמצרים,

בחזרתו עמד עליו נחשול של מים שבים לטובעו,

ונטלו אחת מהן והטילו על הים, ועדיין לא נח הים מזעפו,

וביקשו להטיל את חברתה.

עמד הוא וקרחה.

אמר להם, הטילוני עימה, תזרקו אותי יחד עם הדלת.

ומיד

נח הים מזעפו.

והים מצטער על חברתה,

כיוון שהגיעה לנמלה של עכו,

הייתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה.

ויש אומרים, בריאה שבים בלעתה,

והקיעתה ליבשה.

ועלה אמר שלמה המלך בשיר השירים א',

קורות בתינו ארזים,

רהיתנו ברותים.

אל תקריא ברותים, אלא בריתים,

דהיינו ברית ים.

ולפיכך, כל השערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ

משערי ניקנור.

למה?

משום הניסים שנעשו בהם. ויש אומרים,

בפני שנחושתן מוצהבת הייתה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר,

נחושת קילוניתה הייתה,

והייתה מאירה כמו של זהב.

ל.ג.

טענו רבנן ב. גרמו היוב קין במעשה לחם הפנים, ולא רצו ללמד שלחו חכמים, והביאו מנים מאלכסנדריה של מצרים,

והיו יודעים לאפות כמותן.

ולא היו יודעים לרדות כמותן,

שהללו מסיקין בחוץ ואופיין בחוץ, והללו מסיקין בפנים ואופיין בפנים.

הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת.

וכששמעו חכמים בדבר, אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

לכבודו ברעו.

שנאמר בישעיה יחף מ' כל הנקרא בשמי ולכבודי ורעתיו, יצרתיו ואפסיתיו.

וחזרו בית גרמו למקומן.

שלחו להם חכמים ולא באו.

כפלו להם שכריו.

ובאו.

ובכל יום היו נוטלים שנים עשר מנה,

והיום עשרים וארבע מנה.

דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר,

בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה.

אמרו להם חכמים, מה ראיתם שלא ללמד?

אמרו להם, יודעים בית.

יודעים היו

של בית אבא שבית המקדש עתיד להיחרב,

ושמא ילמד זאת אדם שאינו הגון,

וילך

ויעשה זאת בעבודת כוכבים ומזלות.

בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח, שמעולם לא נמצאת

פת נקייה ביד ביניהם.

שלא יאמרו מלחם הפנים הם נהנים.

נקיים מה שנאמר את הפסוק במדבר ל״ב,

והייתם נקיים מאדוני ומישראל.

לילדים שלהם לא היו נותנים לאכול מאותה פת, אלא פת שאינה נקייה, כמו פת קיבה.

למה דעתנו רבנן בית אבטינסהו בקיאים ממעשה הקטורת?

ולא רצו ללמד.

שלחו חכמים והביאו אמנים מאלכסנדריה של מצרים, והיו יודעים לפטם כמותם,

ולא היו יודעים להעלות עשן כמותם,

שלהלל הוא מתעמר ועולה כמקל,

והלל הוא מפציע לכאן ולכאן.

וכששמעו חכמים בדבר,

אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, לכבודו ברא,

שנאמר במשלט הזה,

כל פעל ה' למענהו,

וחזרו בית אבטינס למקומם, ושלחו להם חכמים ולא באו,

כפלו להם שכרם ובאו.

ובכל יום היו נותנים שניים עשר מנה, והיום עשרים וארבע מנה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר,

בכל יום עשרים וארבע ויום ארבעים ושמונה.

אמרו להם חכמים, מפני מה ראיתם שלא ללמד?

אמרו להם, יודעים היו בית אבא של בית המקדשתי להיחרב, ושלא ילמד אדם שאינו הגון,

וילך ויעבוד עבודת כוכבים ומזלות בכך, עם הקטורת.

ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח, שמעולם לא יצאת

כלה מבושמת מבתיהם.

וכשנושאים נשים ממקום אחר,

מתניני מהם שלא תתבשם.

שמא יאמרו ממעשה הקטורת הם מתבשמים.

לקיים מה שנאמר במדבר ל״ב, והייתם נקיים מאדוני ומישראל.

וממעשי הקטור הם מתבשמים, לקיים מה שנאמר, כן,

שלא יאמרו כן. טניה,

אמר רבי ישמעאל, פעם אחת מצאתי אחד מבני בניהם, אמרתי לו, אבותיך ביקשו להרבות כבודם,

ורצו למעט כבוד המקום, עכשיו כבוד מקומם במקומו,

והמקום מיעט בכבודם.

ואמר רבי עקיבא סח לי רבי שמעון בן גולה,

יש גורסים רבי ישמעאל בן לוגה.

פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים,

וראטיב שבכה ושחק.

אמרתי לו, מפני בבא חיטא?

אמר לי, כבוד עבודי נזכרתי.

ומפני מה שחקת?

אמר לי, שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לנו.

ומה ראית?

אמר לי, מעלה עשן כנגדי הראו לי.

אמר לי, שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם.

ואמר רבי יוחנן בן נורי, פעם אחת מצאתי זקן אחד,

ומגילץ הממנין בידו. אמרתי לו, מעין אתה? אמר לי, מבית אבטינס אני.

ומה בידיך? אמר לי, מגילץ הממנין.

הראו לי.

אמר לי, כל זמן שבבית אבא היו קיימין,

צנועין, לא היו מוסרין אותה לכל אדם עכשיו, הרי ילך

וייזהר בה.

וכשבאתי והסחתי דברים לפני רבי עקיבא,

אמר לי, מעתה אסור לספר בגנותן של אלו,

תיקנו בעצם את מה שקלקלו.

ומכאן אמר בן עזאי,

בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך ייתנו לך.

ואין אדם נוגע במוכן

לחברו ואין מלכות

נוגעת בחברתה אפילו כמלון נימה.

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

אמרו עליו שהיה נוטל ארבעה קולמוסים בין חמש אצבעותיו,

כל האצבע היה שם קולמוס,

ואם הייתה תיבה של ארבע אותיות,

כן, מילה שהיא בת ארבע אותיות, היה כותבה בבת אחת.

אמרו לו, מפני מה ראית שלא ללמד?

כולם מצאו תשובה לדבריהם.

בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו.

על הראשונים אומרים,

אומר הפסוק במשלי זכר צדיק לברכה,

ועל בן קמצר וחבריו נאמר,

ושם רשעים ירכב. ומהי ושם רשעים ירכב? שואלת הגמרא.

אמר רבי אלעזר, רק ובי תעלה בשמותיהם.

רק ובי דהיינו כמו חלודה של ברזל.

שכבר לא משתמשים בו בגלל שהוא נחלד,

ככה יעלה בשמותיהם. ומהי?

אמר אבינא דלא מסקינן בשמיהו.

דהיינו שאדם לא יקרא שמו על שם אותו אדם

הקרוי בר קמצר, כי הוא,

או מבני משפחתו, כי הם רשעים.

הוגרס בן לוי וכו' לתניא, כשהוא היה נותן קולו בנעימה,

מכניס גודלו לתוך פיו,

ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכוהנים

נזכרים בבת ראש לאחוריהם.

דהיינו, הם היו נרתעים מהקול שהוא היה מוציא.

ל.ה.

מיטיב רבין המעשה בדואג בן יוסף, שהניחו אביו בן קטן לאמו,

ואימו בכל יום מודדתו בטפחים,

בטפחים,

ונותן את משקלו זהב לבית המקדש.

וכיוון שגבר אויב,

תבחתו ואכלתו,

ועליה קונן ירמיה הנביא,

באיכה בית אם תאכלנה נשים פרי ים עוללי תפוחים.

מענתה לו רוח הקודש ואמרה לו, אם יהרג במקדש אדוני

כהן ונביא.

חזה מאי סליק.

כידוע, זכריה בן יהוידע

הכהן

הרגוהו

והיה דמו כל הזמן מבצבץ ומבצבץ

עד שבא אותו רשע ושחט שמה

על הדם שלו ועוד שחט ולא נח ולא נח ולא נח.

איי איי איי.

ל.ו אמר רבי אלעזר, צדיק מעצמו ורשע מחברו.

צדיק מעצמו דכתיב במשליות זכר צדיק לברכה. רשם מחברו דכתיב ושם רשעים ירכב.

אמר לרב אמנון אלא הוא מרבנן דאה ומסדר רגלית הקמא.

מינא המילתא דאמו רבנן זכר צדיק לברכה.

אמר לה הכתיב זכר צדיק לברכה.

אומרת הגמרא מדאורייתא מנהלן.

דכתיב אלענאי אמר המכסה אני מאברהם.

הוא אומר.

וכתיב אברהם היו יהיה.

ומינא המילתא דאמו רבנן ושם רשעים ירכב.

אמר לה הכתיב ושם רשעים ירכב מדאורייתא מנהלן.

דכתיב איהל עד סדום.

וכתיב האנשי סדום רעים וחטאים.

עונאי מאוד.

ואמר רבי אלעזר, צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם. רשע

דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם.

צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם. עובדיה,

רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. עיסא.

ואמר רבי אלעזר, מברכתן של צדיקים אתה למד קללה של רשעים,

ומקיללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים.

מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב,

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ישמרו וכו'.

וכתיב בת רבע יאמר השם זעקת סדום ועמורה ומקיללתן של רשעין אתה למד ברכה של צדיקים דכתיב

ואנשי סדום רעים וחטאים להשם

מה סמיך לב והשם אמר אל אברהם אחרי פרדלות באמו שא עיניך וכו' וכו'.

עד כאן בסייעתה דשמיעה סיימנו באות ל״ו כולל

מעבור

בעזרת השם לפלא יועץ

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן

ועד

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה

מסכת אבות א״ד יהי ביתך בית ועד לחכמים

ומשחננו השם רוחב בתים יעשה זאת שיהיה ביתו בית מושב לכל עת שרוצים החכמים

או ירא השם וחושבי שמו להתוועד לעסוק בתורה או

לדבר מצווה.

ואל יחוש לטרחה יתרה שיהיה לבני ביתו לנקות הבתים

כי אישה יראת השם היא תתהלל שתיתן יד לבעלה לעשות כל דבר טוב ולא תחוס על יגיעתה וטרחתה

כי טוב סהרה

ויערב לה כל עמלה

נגד

רב טוב הצפון לה

וכן לא יחוס על ההוצאות

אם צריך לעשות כי למצווה רבה יחשב לו שעל ידו לומדים תורה ברבים

ואם גדול המעשה את היחיד לדבר מצווה על אחת כמה וכמה טובה כפולה

ומכופלת

למעשה את הרבים

לדבר מצווה.

ושנינו כל המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו.

ובהיות עבד בבית שכינה שורה בביתו, וברכה שורה בביתו כדכתיב

בכל המקום אשר אזכיר את שמי יבוא אליך וברכתיך.

וראיתי, כותב הרב, אנשי מעשה שהיו משתדלים לעשות ברית מילה בביתם

כדי לזכות שיבוא אליהו זכור לטוב לביתם.

ועל אחת כמה וכמה ראוי להשתדל שתבוא השכינה לביתו.

זה עשינו בדיוק כשנכנסנו לבית.

ברית מילה זה היה ערב פסח.

יש לו זמן ערב פסח.

ערב פסח עשינו ברית מילה בביתם.

זכינו להכניס את אליהו הנביא

כמה שעות קודם

שהוא מגיע.

קודם הפסח.

לכולם הוא מגיע בליל פסח.

אצלנו הגיע גם קודם לכי.

ועל אחת כמה וכמה ראוי להשתדל שתבוא השכינה לביתו.

ואף על פי שאפילו אחד יושב ולומד שכינה עמו,

אינו דומה השראת שכינה של יחיד

להשראת שכינה של רבים.

והרבה חילוק והפרש יש. ועוד,

שביות הוועד בביתו גם הוא יהיה נטפל לעושי מצווה, ואפילו אם אינו לומד עמהם ואינו מבין מה שלומדים, אי אפשר שלא ילמד איזה דבר מהם.

ומשל, לנוגע באפרסמון,

שאי אפשר שלא יקלוט ברחוב ויחשבו איש ואישה אשר חנן השם להם בתים,

כי לא במותם ילכו איתם, ואיזה בית אשר יבנו להיות להם בית מושב לעולם הבא,

כי אם בעשות זאת יבנו בית נאמן לעולם הבא.

ולכן לא יקפידו על הטרחה נגד המנוחה,

ויתהווה כל אדם מתי יבוא לידו לעשות בביתו הוועד.

וכל מי שעוזב ביתו לאחרים לדבר מצווה הוא דבר טובה.

כל קבל דנא לא יקבל אדם לעשות בביתו ועד למחלוקת או מושב ליצים וכדומה.

אפילו יאהבו לו כל חללי דעלמא, כי שמה רגיעה הרשעה והוא נוטל חלק

בראש על כל הרעה לעולם הבא.

ואוי להם,

כי גם לו רעה ליתן יד לפושעים, ידם במעל תחילה רעה תבוא עליהם נגע ומחלה.

כי יאמר ה' הגמול הזה קיוויתי על שנתתי לך בתים,

ודי בזה למי שיש לו לב טוב שיברח מכתוב,

וימאס ברא ויבחר בטוב,

כי במידה שאדם מודד,

גם ה' ימוד

ובית

צדיקים יעמוד.

ברוכים תהיו לה'