בנתיבות החיים - עז - הבית אינו מפעל תחרותי - הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים היום

בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום, הבית אינו מפעל תחרותי.

אומר הזר הקדוש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. מה כוכבים אין בהם איבה,

שנאה, קנאה ותחרות?

כך הם צדיקים.

כך מובא בספרי, דברים ממזן.

אחת השאלות המפורסמות שהעולם נוהג לשאול,

מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?

הרי הצדק והיושר מחייבים אותנו להיות להפך.

הצדיק יקבל את הטוב, כי הוא עושה רק טוב,

והרשע יקבל את הרע.

על השאלה הזאת עמדו כבר גדולי עולם בכל הדורות, והרבה תשובות

ישנה לקושייה נפלאה זו.

המאמין יודע כי שאלה זו מתייחסת רק למי שמביט בעיניים החומריות והעכשוויות.

השכר והעונש הוא מיסודות הדת,

ורק הוא מסבב הסיבות יודע תעלומות,

יודע חשבונות עולם,

וצדקתו היא צדק אמת צדק של עולם.

אולם דווקא בטענה זו של העולם פוגע יצר הרע באדם.

הבית היהודי הפך לבית תחרותי.

נעשית בו כל העת השוואות. הבעל עושה השוואה בין הבישול של אשתו לבין של אמו.

ההורים עושים השוואות בין הילד שלהם לבין הילד של השכן.

הם שוכחים שכל ילד הוא עולם בפני עצמו.

כל אישה היא עולם בפני עצמה.

והיא ורק היא מתאימה לבעל הזה, היא המיועדת לו.

רק הבעל הזה הוא האדם היחיד המתאים ביותר בעבורה,

הקיים בכל העולם כולו אך ורק בשביל אשתו.

לכל אדם יש את החליפה המתאימה לו,

והיא על פי מידותיו המדויקות.

ההשוואות הללו נוראות.

הן יוצרות אווירה עכורה בבית.

הסכנה הגדולה ביותר להיות לבית שכזה מנוהל על בסיס של השוואות אלו.

עלולים עד כדי כך להגיע לאיסורים של ממש.

אדם שרואה אחרים שעוברים עבירות

ולא קורא להם מאומה,

מכרסמת בליבו התחושה למה לא ליהנות מהעולם הזה,

וגם מהעולם הבא.

העובדה שבעיניים החומריות נדמה לנו כי לא זו בלבד שאין הרשעים באים על עונשם,

אלא גם מצליחים,

היא כאשר הגורמת העיקרית לבדוק.

בפני האדם לא לפחד מהעונש,

דהיינו מהתוצאות.

בא יצרה בראייה חומרית זו ומשכנע את האדם לא למלא את חובתו ותפקידו בעולם.

ובטענה זו,

כי משתלם לו להיות יותר רשע,

ועל כך אומר דוד המלך, אל תתחר במרעים,

אל תקנא בעושה אבלה.

חז״ל הקדושים בברכות ז אומרים, אל תתחר במרעים, על הפסוק להיות כמרעים,

אל תקנא בעושה אבלה, להיות כעושה אבלה.

ואומר, אל יקנא ליבך בחטאים כי אם ביראת השם כל היום.

בתורה ישנו פסוק מפורסם,

לא תחמוד אשת רעך ועבדו ועמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך, שמות כף.

ולכאורה, מדוע התורה העריכה לספר לנו שלא תחמוד אשת חברו, עבדו, עמתו, שורו, חמורו וכל אשר לרעך?

היה ניתן לכתוב רק את סוף הפסוק, וכל אשר לא תחמוד,

וכל אשר לרעך,

או כל אשר לרעך.

ומכך היינו מבינים שהכוונה לכל הדברים שיש לחברו.

אלא עומק הפשט כך הוא, לא אחת נדמה לאדם שאם הייתה לו את הדירה הזאת,

או את האישה הזאת, או את הכלים הנאים הללו של חברו,

הוא היה האדם הכי מאושר בעולם.

על כך אומרת לנו התורה הקדושה, כשהוא לוקח את הדירה,

האישה והכלים של חברו,

הוא לוקח בנדוניה הזאת את כל אשר לרעהו,

את המשכנתה,

את החובות של הדירה,

את כל המרעין בשין אשר בהמתחתו של רעהו, ובקיצור, כל אשר לרעך.

אדם נמצא בחדר ולפתע מתרחשת רעידת אדמה.

מה עליו לעשות באותו רגע?

להתכופף?

להסתר באיזשהו מקום?

אבל איפה?

שאלות אלו ואחרות מעוררות לכל אדם שנקלע לבעיה דומה.

צריך הוא להחליט מהר.

הזמן משחק לו כתפקיד חשוב ביותר.

בצעירותי, כותב המחבר,

עת הייתי בשליחות קודש בעיר סמרקנד,

נקלעתי לבעיה דומה.

הייתה זו שעה מוקדמת לבוקר.

לפתע חשתי כי המיטה שאני שוכב זאת מתנדנדת.

היא זזה.

בתחילה, להיטה ואחר כך בחוזקה במהירות.

אדם ברגעים שכאלו, מתוך שינה, מאבד את כושר האחים.

מה עליו לעשות?

מעולם הוא לא נכח

ברעידת אדמה,

ובפרט כשהוא רואה שנוע תנוע הארץ כשיכור,

וחשים שכל הבית שבתוכו הוא נמצא עומד לגרוס עליו.

דבר אחד ברור באותו רגע,

מה שחשוב ביותר הוא למצוא את הדלת לברוח החוצה.

העיקר שהבית לא יתמוטט עליך.

וברם,

הבעיה היא שבלחץ שנמצאים אנשים מסוימים,

מאבדים כיוון ופשוט לא זוכרים מריחן הדלת.

כך הוא בעולמנו.

האדם נמצא בעולם שבכל רגע מתרחשת לה רעידת אדמה קטלנית,

רעידה שיש לה סכנה רוחנית ענקית,

סכנה לדורות.

אין זו הגזמה, רבותיי, אלא קריאה אמיתית

של המציאות.

במקרה מעין זה יש לחפש את הדלת.

העיקר שלא להיות נוכחים בתוך התופת הזאת, אלא לרוץ למקום מבטחים.

יש להיזהר שלא לאבד כיוון,

לזכור היכן היא דלת המילוט.

הזוהר הקדוש של פרשת וישב כותב,

כשאדם בא לעסוק בתורה ולשמור מצוות,

כשרואי יצר הרע שאין איש עומד לנגדו ולערוך איתו מלחמה, מיד ותתפסהו בבגדו לאמור שכבה עמי,

להידבק עמי,

ומי שהוא צדיק.

עליו נאמר המשך הפסוק, ויעזוב בגדו בידיו ויענוס ויצא החוצה.

כדי להינצל ממנו, שלא ישלוט עליו, כמו שעשה יוסף,

כך מתאר לנו הזוהר הקדוש את הדרך שיש לכל אדם להילחם נגד יצא הרע, לברוח למקום בטוח מהר מאוד.

חז״ל בסוכה נ״ב אומרים, אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח ועם ברזל הוא מתפוצץ.

וברב,

יצא הרע משכנע את האדם בטענה חזקה, אין צורך לחפש דרכי מילוט,

ובפרט לא בשלב זה.

הוא מתעתע בנו בתעתועי שווא, הוא מעניק לנו תחושה כי אין מקום לחשש כלל וכלל,

ולחיזוק טענותיו הוא מראה לנו

אלו אנשים שנשארו שלמים והבית לא התמוטט עליהם, ועדרה רבה,

לטענתו אף אותם שיצאו מבוהלים מהבית נפלו

ונפגעו.

מדברי הזוהר הקדוש יוצא שהיצר הרע תופס את האדם בבגדו.

חז״ל דורשים

הפסוק וירח את ריח בגדיו אל תקריא בגדיו אלא בוגדיו

סנהדרין ל״ז אף לבפה ליצר הרע פוגע בנו דרך הבוגדים

הוא מראה לנו כמה הם מצליחים הבוגדים על אף שהם עושים עבירות

נהנים מכל העולמות כולם וזוהי כוונת הפסוק ותתפסהו בבגדו

בבוגדים שבו בבגדו בבוגדים שבו את האמת יודעים רק

אותם שהם מחוץ לתופת

אחרי שהמערכה מסתיימת נוכחים בתוצאותיה ומבינים שכל דברי יצר הרע

היו תעתועים

תעתועי רוח

למעשה אותם אנשים שלמים שהראה לנו יצר הרע נמצאו ללא רוח חיים

הם נהיו כפגרים מתים בתוככי ביתם

חיותם נסתלקם הם מיד עם תחילת רעידת אדמה

ובעינינו החומריות

ראינום

והם חיים וקיימים ושלמים בגופם ובממונם כי כך הראה לנו יצר רע אך לאמיתו של דבר

עצם העובדה שלא התאמצו לברוח ממקום מבטחים רע כל כך

מסוכן כל כך הינה ההוכחה האמיתית כי נשמתם פרחה

עוד בטרם התמוטט עליהם ביתם.

בית מקדש מעט הינו בית של תורה

הינו העצה הטובה ביותר בעבור האדם החפץ להגן

על עצמו ועל בני ביתו

מפני רעידות אדמה

עם אבן הוא נימוח

ועם ברזל הוא מתפוצץ.

מספרים על החפץ חיים זכותו תגן עלינו אמן

שכאשר עמד בנו לפני חתונתו הלכה

איתו אמו הרבנית עליה השלום

לקנות חליפה נאה ליום החופה

מדד לו החייט את הבגד ובירכו כנהוג שישתמש בו בהצלחה

ושמזלו

יאיר לו פנים ויהיה עשיר ובעל בעמיו

כעסה רבנית ואמרה מי ביקש מכם ברכה זו?

ברכהו שיהיה לתלמיד חכם גדול וירא שמים

והיה החפץ חיים אומר מעט תורה שזכיתי לה

חייב אני להודות בעבורה לרעייתי שהסתפקה בפת חרבה ובלבד שיהיה זה בית

אמיתי של תורה

ברוכים תהיו להשם