הלכות והנהגות בהלל וקריאת הנשיאים בחנוכה

 - - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן תרפג. כל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל. אגב, בכל שמונת ימי חנוכה אין אומרים תחנון צדקתך למנצח בצידוק הדין. גם בערב חנוכה במנחה אין סימן קלא. אנחנו עם ישראל מצווים לומר את ההלל בכל שמונת ימי החג ואנחנו מברכים וציונו לגמור את ההלל. אחנו האשכנזים מברכים וציונו לקרוא את ההלל. ולמה המרם טוען? אם הוא יאמר לגמור עלול להיות חלילה שקר. יכול להיות שאיזה מילה הוא ידלג, יבלע איזה מילה ונמצא מה שאמר לגמור, הוא התחיל אבל לא גמר עדיין כדי שלא יהיה חלילה כשקר לכן הם מנסחים את הברכה אומרים וציוענו לקרוא את ההלן אבל שאר הפוסקים לא הסכימו עם המהרם בדרך הזו גם הרמבם בבית יוסף פוסק שהנוסח הוא וציונו לגמור את ההלל והלשון לגמור הכוונה היא מלשון קריאה לא מלשון להתחיל ולגמור שהרי המשנה אומרת בברכות י' ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה מה זה גומרים הכוונה היא קוראים את קריאת שמע עם הנץ החמה כמו ששם הלשון גומרים גם פה לגמור את הלל הכוונה היא לשון קריאה ולכן אפילו אם חלילה היה לו איזה אונס ואיזה מילה נבלעה אין כאן חלילה שקר. ככה אנחנו נוהגים ואנחנו מברכים לכתחילה לגמור. כותב בספר פעולה צדיק של הרב רצבי, אם טעה ואמר במקום לגמור, לקרוא או להפך, יצא. זה מצוי הרבה אותם שהולכים להתפלל עם אחנו בני ישראל האשכנזים בשתיבלך. הוא שומע את החזן אומר לקרוא, גם הוא אמר לקרוא. ידי עבד יצא ידי חובה או להפך אשכנזי שבא להתפלל עמנו עם הספרדים ושמע את החזן הספרדי אומר לגמור גם הוא אמר לגמור בסדר שניהם בדיעבד טובים כל הוויכוח בין הפוסקים מה יותר טוב בלכתחילה אבל לא חלילה שזה יהיה ברכה לבטלה תודה התוכן הוא פחות או יותר אותו דבר זו הברכה הראשונה ברכה האחרונה ברכת יהללוך אנחנו מוסיפים גם את הכתעים לא לנו ואהבתי הגמרא במסכת ברכות יד אומרת שאסור לדבר באמצע אלא שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם בין הפרקים ואם הוא באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כאן מה שנאמר לגבי קראת שמה בדרך כלל כשבא איזה חבר מד דבר איתך היום בזמן הזה גם החבר ואפילו האבא או הרב יבין מיד שאתה באמצע ההלל הוא לא יקפיד עליך אם לא תענה לו אלא אתה מגביע את כולך אתה אומר לו לא אמתים להללויה ולא כל ירדו דומה ואנחנו נברך יעמ אתה באמצע הלל טוב שלום הוא יעזוב אותך ולא יקפיד ואין צורך לענות את האמן עדיף להימנע אבל מה שכן קורה לעתים קרובות אדם שומע קדיש או קדושה באמצע אמירת ההלל ואתה למד מדברי הגמרא שהותה את דין ההלדין קריאת שמה שני הדברים האלה שווים ולכן כן עונה באמצע ההלל קדיש קדושה וכיוצא בהם אם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד גם כאן אין לך משים מפני הכבוד גדול מזה זה כשהוא ענה קדיש בקדושה זה מצוי מאוד כשנמצאים או בכותל המערבי או בשתיבלכים ויש מניינים סמוכים מוסי הופך היצולפעמים החזן במניין השני יש לו בן פורת יוסף קולו רם וניסא ושומעים את קולו והם רוצים לענות באמצע העל קדיש הקדושה אפשר לכתחילה מעיקר הדין אין איסור בדבר קשה לומר שחייב. הגמרא במסכת סוכה בדף כה הגמרא דרשה מהפסוק ובלכתך בדרך בלכת דידה דמחייבת אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה אז מעיקר הדין קשה לומר שחייב להפסיק ולענות את האמן אבל אם רוצה בוודאי שיכול לענות פוסק ואין בכך כלום אין בזה חשש הפסק כלל ועיקר לפעמים מבחינה טכנית קשה מאוד לענות זה מבלבל לא שזה מבלבל אותו, אלא זה גם יכול לקחת לו זמן. תתאר לך, הוא ילך לכותל, יש שמה 10עשה מניינים מסביבו. אז הוא אומר פסוק אחד שבחי ירושלים את השם עליי לך ציון. זה אומר יש שמר רבה. עוד פסוק אחד עונה למניין השני וכן הלאה. הוא ישב אפילו אם הוא יבוא רבע שעה קודם כולם ויתחיל מוקדם ספק אם יגיע עם החזן ביחד. ברוך אתה השם גאל ישראל זה לפעמים כאב ראש גדול וכמו שאתה אומר זה מבלבל מוציא את האדם מהכוונה מבלבל אותו הוא רוצה לקרוא את הפסוקי דזברה רוצה לכוון כל רגע הוא צריך להסיח את דעתו לקדשים קדושה ברכו וכיוצא בזה ולכן מעיקר הדין מותר לו להתקדם כמו שאמרנו העוסק במצווה פטור מהמצווה כך כותב בספר אש של אברהם וכך הוא עיקר הדין המחמיר תבוא עליו ברכה שש אברהם אומר את זה אפילו בדברי תורה גם כשהוא יושב וקורא תהילים לפי דעת אש של אברהם פטור אבל שם יכול להיות אולי שיש מקום יותר לחייב ולכן כדאי שיפסיק שמה זה לא נורא בעלי זה זה יותר קל מבי שלנו אפילו אמן דבר יכול לה אולי אם אפשר להדליק את המאוורר הקיץ חזר של כן בספר הגורה באולך דם בדיוק לשון מרן מרן אצלנו כאן קיצר למעלה בסימן תרמד שהמרן העתיק את ההלכה הזו והלשון של מרן בדין ההלל שזה שווה לדין קריאת שמה הלשון של מרן ואין מפסיקים בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמה. משמע שזה דומה ממש לקראת שמה. כך משמע פשט לשון מרן. והרי בקריאת שמע אסור לענות אמן של ברכות. אני שומע חבר שאמר להתעטף בציצית או להניח תפילין באמצע קרת שמע אני לא עונה אמן. האם פה אני רשאי לענות אמן או לא? אומר הרב כאן אתה רשאי. וההבדל הוא כך. שם אתה אומר שמע ישראל השם אלוהינו עיקר מצוות קריאת שמה לייחד את שמו של הקדוש ברוך הוא השם אחד ואמן של ברכות זה לא מהעניין מה שאין כן כאן אצלנו מה כל אמירת ההלל זה שבח לבורא עולם שבח והודעה גם אמירה תאמן גם היא שבח והודעה לבורא עולם גם זה דבר מהעניין ולכן הגורה בהולך אומר שאפשר לכתחילה לענות גם אמן של ברכות מדברי הגורה והולך התיקו שערי תשובה משנה ברורה יביע עומר חלק ב ועוד מהפוסקים וככה מסקנה למעשה כאין זה ממשיך הרב ואומר לגבי פסוקי דזמרה מרן כתב בסימן נא ברגע שאדם אומר ברוך שאמר אסור לו לדבר בין ברוך שאמר להישתבח גם בזה חלילה יש איסור גם בזה אין לו יותר מפטפט אבל הוא שומע אמן האם הוא רשי לענות אמן של ברכות שומע את חברו שומר להניח תפילין האם יש לו יותר או לא שוב גם שמה הלשון של מרן בסימן נה שאסור לדבר באמצע הפסוקי דזמרה כאין קריאת שמע שוב לו דווקא זה לא דומה לקריאת שמע ממש אלא הכוונה היא שלא ידבר דברים בטלים אבל אמן של ברכות עדיין רשאי לענות מה זה פסוקי דזמרה? הוא אומר זמר ושבח לבורא עולם. ממילא גם האמן גם היא דבר מהעניין ולכן הדבר קל יותר. באמצע קריאת שמחלוקת אם עונה בקדושה רק שתי פסוקים קדוש וברוך ולא אומר אםך השם לעולם. המחלוקת שייכת רק שם פה לא. פה גם אם נאמר שאסור לדבר דברים בטלים וזה דומה כאן כעת שמה אבל אם אתה מוסיף את הפסוק ימלוך השם לעולם גם זה שבח לבורא עולם ולכן כאן בוודאי יכול לכתחילה לומר את כל הפסוקים כולם קדוש ברוך וימלוך גם לא אומרים שיש שמרבה מברך אומר עד יתברך ולא יותר באמצע קריאת שמע ברכותיה לא רשי לעלות עד אמירן בעלמה פה אצלנו יהיה רשי בלכתחילה לענות עד דמירן בעלמה ואין חשש בדבר אדם שהוא אבל בתוך שבעה ימי אבלותו והגיע ראש חודש שבט או ראש חודש אדר כתבו שבולי הלקת ספר תניה הרבה מגדולי הפוסקים דנו ואמרו שלא יאמר האבל, לא יאמר את ההלל. כך כותב גם בספר הפרדס. יש כמה טעמים בדבר והמסקנה היא שהאובלים שהם בתוך שבעה ימי אבלות הגיע יום ראש חודש לא יגידו את ההלל. אלא אם כן אם זה יום השביעי לאבלותם. יום השביעי של שבעה ימי אבלות חל בדיוק ביום ראש חודש אחרי שאומרים להם את הפסוקים לא יבוא עוד שמשך אז כן יכול לומר את ההלל אבל אם זה יום השלישי או הרביעי לאבלנות פטורים מאמירת ההלל הדין הזה לא כתוב בגמרא אלא זה החידוש של הראשונים והם נתנו לנו טעם לדבר הטעם הראשון האבנים אסורים בשמחה ואפילו לומר שלום אסור להם איך איך יאמר האבל באמצע ההלל? זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. טעם שני, הנשמה נמצאת באותו בית. הנשמה הולכת ובאה מהקבר לבית ומהבית לקבר. קשה להיפרד. איך הוא יאמר? לא אמיתי הללויה ולא כל ירדו דומה ואנחנו נברך. איך הוא יכול להגיד דבר כזה? הוא לועג לרש. ולכן לא מבעיה שהאבלים לא אומרים, אלא גם אנחנו שהולכים להתפלל, לגמול חסד ולהתפלל שמה, אין לנו רשות לומר את ההלל שם באותו חדר, אלא צריך לעזוב את החדר, לצאת למרפסת או למדרגות. כך כותב הנודע ביהודה. כותב נהר מצרים שכך הוא המנהג בירושלים וכך המסקנה למעשה. ספר שער המצוות אומר על פי רבנו הארי הוא אומר שיש לכל אדם שבעה מקיפין זה כשנפטר האדם לבית עולמו הוא לא הולך בבת אחת לשם לקבר קשה לו להיפרד אלא כל הזמן הנשמה הולכת ובאה כיוון שהנשמה נמצאת פה לכן גם רגילים להדליק נר נר השם נשמת אדם יום הראשון מוריד אור אחד מקיף אחד ונשאר שם יום השני כן על זה הדרך יום השביעי הולכת לשם ולא חוזרת לכן גם לא עושים את המצבה עד שיגמרו שבעה ימי אבלות ולא עושים את המצבה לא מתחילים בציקה לפני כן ולכן לפי זה לא רק שהאבנים לא אומרים הלל אלא כמו שאמרנו גם אנחנו שברוך השם אנחנו בסדר לא אומרים באותו חדר בספר הר הכרמל דן אם אותו המנוח נפטר בבית החולים מה נפטר באותו בית אז אומר בזה בחיגנה אין בעיה אנחנו יכולים לומר שם את ההלל כל הטעם הוא לא מי הללויה אתה כאילו לועג לנשמה אומר הנשמה לא הולכת ובאה לבית כאן הולכת ובאה איפה שהיה יציאת נשמה הולכת ובאה לבית החולים לפי זה גם הדלקת הנר איפה צריך להדליק באותו חדר בבית חולים אם הוא מת על שולחן הניתוחים זאת אומרת אין כל כך תועלת בדבר לא יבוא ולא יהיה תאונה דרכים או פיגוע אז לפי המהלך הזה משמעות הלשון של שער המצוות לכאורה אותו מקום שיצאה נשמתו שמה יש תועלת להניח את הנר יותר מאשר בבית אבל אנחנו נוהגים אם כן יש חולקים על דברי הר הכרמל ובכל מקרה את הנר משאירים בבית מי יתן לך להשאיר שם בחדר ניתוחים נר מישהו ירשה לך להשאיר נר שמה על שולחן הניתוחים אולי אם יהיה מותר להתפלל בכולים הל כל הזמן האמת הולך ובת בבחולים עצמו אז אי אפשר להגיד הלב בבכול לא סתם ככה להתפלל ודע שמות רק את הפסוק הזה לא המתים מהללויה זה כאילו אתה עוקץ אותו רק על זה יש את הבעיה אבל סתם ככה זה עדיין מותר זה זה הסימן שלהם הם קר כל רגע הם מתים אנשים בסדר באותו חדר לא כל הבניין לא כל בית החולים זה לא כמו טומאת כהנים אלא כאן רק על אותו חדר המדובר בדבר ולכן אנחנו סומכים על דברי הר הכרמל ברבי חיים פלצ'י כשקשה לאנשים לצאת החוצה לפעמים יום קר מאוד וקשה לאנשים לצאת למרפסת או לצאת לחדר המדר דרגון אז יכולים להקל בדבר כיוון שהמנוח ההוא נפטר בבית החולים יכולים האנשים להישאר שם ולומר שם את ההלל אבל במקרה הזה לפחות האבל יצא החוצה לא יישאר באותו מקום שהם אומרים את ההלל כמו שאמרנו הוא לא אומר איך הוא יאמר זה היום עשה השם נגיע לה ונשמחה בו לכן הוא יצא לחדר אחר עד כאן 10ה ראשי חודשים מראש חודש חשבה עד ראש חודש אלול חוץ מהימים הללו כותב שיבולה הלקת בימים האלה שמונה ימי חנוכה גם האבל עצמו חייב באמירת ההלל מה נשתנה הוא מצטט לנו את הגמרא בסוכה כה האבלים חייבים בכל המצוות שבתורה ממילא אם האבל חייב בכל המצוות איך הוא יפתור את עצמו ממצווה זו מצוות אמירת ההלל לא מבעיה לדעת בעל הלכות גדולות שזה דאורייתה אלא גם לדעת הרמבם שהמצווה באמירת הלל היא דרבנן מכל מקום גם במצוות דרבנן האבל חייב ולכן אין ספק ברור הדבר שגם הוא אומר את הלל יחד עם כולם יש מי שחולק אבל אנחנו הולכים במחלוקת הזו כדעת רוב ככל הפוסקים ורוב פוסקים נקטו להלכה את דברי שבולי הלקת והתניה אבא דן בנושא הזה ביבי עומר חלק ד' הוא מצטט את דברי המשנה ברורה שאומר שלא יגידו העבדים הלל גם בשמונת ימי החנוכה אבל אבא מביא שמה אוסף כעמיר גורנה את דברי הפוסקים ואומר שלהלכה גם לאשכנזי שחלילה מחוסר זמן בימים האלה שהוא עבל צריך להראות להם כדברי רוב ככל כל הפוסקים שאי אפשר לפתור אותו מאמירת ההלל. כמו שאמרנו הוא חייב בכל המצוות ממלא תתחייב גם במצוות אמירת ההלל. כי כל הטעמים שנאמרו בדברי שיבולי הלקת בשם רי יהודה, ספר הפרדס, ספר התניה, ספר הרוקח, כל זה דברי הראשונים שאין להם מקור בגמרא. זה לא דין הגמרא, אלא הלל של ראש חודש רגיל שהוא רק מנהג, אתה יכול לבוא ולהזיז את המנהג על פי איזה טעמים, על פי איזה סברות, אבל אתה לא יכול לעקור דבר שהוא דין כמו ההלל של ימי החנוכה. כאן אחד משבע המצוות אתה מברך ברכה בשם מלכות. את זה אין בכוחנו, אין בכוח הראשונים לעקור כשאין לנו שום מקור מהגמרא. ולכן המסקנה היא בזה עדיף יותר לומר גם לאבלים שיברכו על ההלל. לא כדאי שהאבל יהיה חז"ל. אנחנו צריכים לומר את ההלל בנעימה לנגן. האבן לא מסוגל לומר את זה בנעימה. הוא יאמר את זה עין במר בוכה וכולי. אבל אם הוא לא חזן אבל הוא אומר בלחש עם החזן מילה במילה. בוודאי שבלכתחילה מן הראוי שכן יאמר את ההלל מתחילתו ועד סופו אומר רק שחיינו אם הוא יורה ש לא נכון נכון ממלא גם את המצווה הזו גם כן מן הראוי שיאמר ולא יפסיד את המצווה חודש כמו היום כמו בית חודש או חנוכה הוא יגיד כן, היה צריך לומר נכון שזה גם ראש חודש אבל זה גם מתוך שמונת ימי החנוכה כיוון שיש כאן דין גמור היום בירכת על זה היום לא היה לך ספק על ראש חודש שבא ראש חודש שבט אתה לא מברך היום בירכת מדין חנוכה ולכן גם היום הזה אותם האבלים צריכים לברך ולא יחסירו כלל ועיקר גומר את ההלל אומר מחר חצי קדיש אתמול והיום ראש חודש אמרנו קדיש שלם תתקבל מחר אנחנו אומרים רק חצי וההבדל הוא מחר אנחנו רוצים שאמירת קדיש תתקבל תחול גם על הקטע אשרי יושבי ביתך וגם על ובה לציון שיחול על הכל תתקבל צלותנה ובעותנה ואכן אנחנו לא מקדימים אלא מאחרים קצת אומרים את קדיש תתקבל במקומו מה שאין כן אתמול והיום שהיה ראש חודש בשני הימים האלה יש לנו פעמיים באהבה תתקבל יש לנו בלו אחי עוד תתקבל אחרי מוסף כיוון שיש לך עוד קדיש אחרי מוסף אז מה שתאמר אשרי ובא לציון יחול על זה תתקבל מה שתאמר לאחר מכן ולכן בחיי גבונה אין לנו מה לחשוש יכולים להקדים ולמר תתקבל לפני אבל מחר שאין לנו פעמיים מן רק פעם אחת התקבל לכן עדיף לאחר קצת את התקבל ולא יקדים זה הדין בלכתחילה אבל קורה לפעמים שהחזן טעה מיד אחרי הלל אמר את כל הקדיש תתקבל טוב ביד עבד יצאו ידי חובה ולכן כשיגיעו חיזקו יאמץ לבבכם לא יחזור לומר תתקבל אלא יאמר שמה רק קדיש יהה שלמה רבה זה מה שיעשה אין צורך לכפול פעמיים זה קורה גם לפעמים במוצאי שבתות אנחנו אומרים מיד אחרי העמידה חצי קדיש ומתחילים לומר שוב השם עד מתי ואחר כך אומרים קדיש תתקבל לפעמים קורא שחזן לא שם לב כמו בכל ערבית בימי החול אמר מיד תתקבל יודע אבל יצאו ולכן אחרי חיזקוץ לבבכם כשהחזן יאמר קדיש יאמר שמה קדיש יהיה שלמה ולא כדאי לכפול פעמיים לחזור ולומר פעם שנייה את התקבל אלא פעם פעם אחת מספיק איך כן אין בעיה אפשר לומר פעמיים יש אדמה אין אין בזה שום חשש סימן תרפד קוראים בקורבנות הנשיאים שפרשת נסו שלושה בכל יום כשמשה רבנו סיים את מלאכת המשכן והתחילו להקריב קורבנות על המזב מזבח כל שבט הקריב כל נשיא שבט הקריב באותו יום יום אחד הקריב הנשיא השבט הזה השני והשלישי וכולי גם אנחנו בימי החנוכה קוראים בתורה בפרשה הזו כי אותם הייונים הרשעים ששחטו חזיר הקריבו חזיר על המזבח שקצו את אבני המזבח אי אפשר היה להמשיך ולהקריב על זה קורבנות כשנכנסו החשמונאים המקבים פרקו את המזבח וגנזו, לקחו לגניזה את אותם האבנים. במקומו בנו מזבח חדש. גם פה התחלת עוד הפעם להקריב קורבנות מחדש על המזבח החדש. לכן בגלל זה חנוכת המזבח הזאת דומה למה שהיה שם. ולכן אנחנו קוראים מדי יום ביומו את הפרשה של הנשיא. קראנו היום ביום השביעי וכולי מחר יום האחרון קוראים וביום השמיני זה הסדר שצריך לקרוא מחר כתבו בספר פרי הארץ פרי האדמה הגאון חידה בברכי יוסף וחיים שעל כתבו שהסדר צריך להיות כך הכהן עולה ראשון קוראים לו רק שלושה פסוקים עד פר אחד בן בקר עולה הלוי קוראים לו מפר אחד בן בקר עד וביום התשעי השלישי מגיע, החזן חוזר עוד הפעם זה קורא לו וביום השמיני. אחר כך הגיעו ביום התשעי, לא מברך ברכה אחרונה אלא ממשיך את כל הפרשה עד סופה. הוא ביום התשעי, ביום העשירי וכולי. מתחיל גם בפרשת בעלותך את הנרות עד כן עשה את המנורה ואז מברך ברכה אחרונה. זה הסדר שלנו. יש חלק מהחנו האשכנזים שלא עושים כך אלא הם ממשיכים לאותו העולה שלישי. ממשיכים וביום התשעי. אבל הסדר שלנו טוב יותר. עיקר חיוב קריאת היום הוא וביום השמינים. זהו הקורבן של אותו היום. מה שאנחנו מוסיפים ביום התשיעי עד הסוף זה רק מנהג. אבל זה לא עיקר חובת קריאת היום. ולכן אתה לא יכול לתת לעולה השלישי לקרוא בדבר שהוא לא עיקר חובת היום אלא רק מנהג בעלמה. ולכן טוב יותר שהעולה שלישי יתנו לו לחזור עוד הפעם על הקטע וביום השמיני ואחר כך ימשיכו עמו את הכל. זה הדין ולכתחילה בדיעבד החזן לא שם לב והמשיך עם השלישי וביום התשעי וגמר עמות הפרשה וברכו ברכה אחרונה דע עבד יצאו ידי חובה אבל בלכתחילה מי ששם לב יסתכל מיד איפה החזן קורא באיזה קטע הוא קורא לשלישי ואם הוא התחיל ביום התשעי תעיר לו שיחזור עוד הפעם וביום השמיני לפעמים החזן הזה מיד פונה אליך הוא אומר לך אני כשהראיתי לעולה לקרוא אני הראיתי לו באצבע וביום התשעי אם כן העולה הזה לא כיוון על הפסוקים ובים השמיני אז לפי דבריך הוא צריך עוד הפעם לחזור ולברך אשר בחרבנו כך ישאל אותך החזל תענה לו שלא לא צריך לחזור ולברך אשר בחרבנו מרן מדבר בהלכה מעין זו באור החיים סימן קמ ומרן מביא שתי דעות לדעת מרן צריך באמת לחזור ולברך וכך פוסק המשנה ברורה כך נוהגים מחנו האשכנזים אבל אנחנו לא נוהגים בזה כמרן דווקא הם עושים כמרן ואנחנו לא כי אנחנו אומרים ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן החולקים מסבירים ואומרים האדם הזה נכון שיראו לו ביום התשעי הוא התכוון על כל מה שיש לפניו בעמוד הזה של הספר תורה כך שאין מה לחשוש בדבר ולכן יחזור וביום השמיני ואין צורך להחזיר אותו שיברך עוד הפעם אשר בחרב בנו אלא ימשיכו לו וביום השמיני והלאה זה הדין זה סדר הקריאה בעזרת השם מחר לו בעמוד אחר שוב מחלוקת בראשונים האם הראו לו בעמוד האחר ודעתו היה להמשיך או לא שוב אותה הבעיה לפי דעת מרן יכול להיות שיצטרך עוד הפעם לחזור אבל נדידן כמו שאמרנו ספק ברכות להקל יותר מזה אם חלילה היה טעות בספר תורה אתה מביא ספר תורה אחר האם הוא חוזר לברך על הספר תורה השני אשר בחרבנו לא למה כל אדם שמברך אשר בחרבן יודע שאם חלילה יהיה טעות כוונתו אז גם פה אז אם על הספר השני אתה לא חוזר אשר בחרבנו כאן כל וחומר כאן על הקטע שאתה חוזר וביום השמיני כל וחומר שבזה אנחנו חוששים בדבר עומרים ספק ורכות להקל ולא יחזור בשום אופן יש לו בשאר הימים כן חנוכת המזבח יום האחרון מעולה יותר אדם שאכל בשעה 4 לא הספיק לברך ברכת המזון נעשה 5ח ורב צד הכוכבים מחלוקת דבר שנים אם יאמר על הניסים או לא ההלכה היא בדעבד שכן מרן מדבר בזה בכמה מקומות בסימן קפח גם בהלכות קידוש סימן רעא לקמן מרן מדבר בזה בהלכות פורים לדעת מרן שכן יאמר על הנישיאים אבל בלכתחילה עצה טובה שכל אדם יזדרז יסיים את ברכת המזון בזמן כדי שלא יסתבך שלא יכנס למחלוקת האמורה אבל אם כבר קרה מה שקרה אין ברירה בדעבד לסמוך על כו הדין כמו שאנחנו עושים גם ברצבע חליצנו התחיל סעודה שלישית ביום שבת ומברך ברכת המזון במוצאי שבת אף פעם פי כן אומר צבח חליצנו כך הוא הדין גם פה גם בזה יחול אותו כלל ואותו דיןלה מלאכת המשכן סיימה בחודש כסף כוי רק שמונה עוד לעתיד לבוא כשיבואו גם עשרת השבטים תעשה כמו שכן תעשה כאשר דיברת בינתיים