מסילת ישרים - פרקים ז-ח-ט - חלק ב

פרק ז' – בביאור חלקי הזריזות

'וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות. כמו שבאברהם כתוב בו: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" )בראשית יח ו-ז) רבקה, כתוב: "וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (שם כד כ). וכן אמרו במדרש )במדבר רבה פרשה י) על אשת מנוח נאמר: "וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי" (שופטים יג י) מלמד: שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה' כי צריך להיות זריז גם לפני המצווה וגם מרגע שהתחילו אותה. 

אומר הרמח"ל הקדוש: 'ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא יִשְׁקֹט עד אם כִּלָּה הַדָּבָר להשלימו' אז מי שהנפש שלו לוהטת בעבודת הבורא, וודאי שהוא לא מתעצל לקיים את המצוות. אלא התנועה שלו תהיה כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. אז אם אנחנו רוצים לראות אם אדם הוא צדיק? נסתכל על הזריזות שלו; אם הוא זריז - זה סימן שהוא צדיק. כמובן לענין של מצוות. אם רואים אותו שעושה הכל בזריזות, בין לפני מצווה בין מרגע תחילתה, זה סימן: שהוא צדיק. למה? יש לו להט פנימי! והלהט הפנימי הזה יוצא באבריו ומניע אותם נגד טבעו, כי טבעו של האדם העצלות והמנוחה. 

'ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדה של ההתלהטות הפנימי' אמרנו שאם יש להט פנימי שזה גורם לזריזות באברים, אז כמו כן, 'מן הזריזות (החיצונית) יולד ההתלהטות' (הפנימית). אז אם אדם מרגילים אותו לעשות מצוות אפילו שאין לו להט פנימי, והוא עושה אותם בזריזות, במהירות, מזה לבד כבר יבוא לו החשק הפנימי, והלהט הפנימי ואז את המטרה הוא משיג! אז מי שקשה לו ואין לו עדין להט פנימי, העצה היא: תזדרז בכל דבר מהר-מהר, וממילא יבוא הלהט הפנימי. 'והיינו; כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה' כמו שאדם מרגיש את התנועה החיצונית כשהוא ממהר, אז אם הוא מרגיש את עצמו בעת שהוא עושה את המצווה ככה, כמו שהוא ממהר את החיצונה 'כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית' ואז הוא גורם ללהט פנימי 'וכמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך' ככל שהוא ירבה בזריזות, ככה יהיה לו חשק יותר 'אבל אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו' דהיינו; - יוכיח את המעשה.

שואל: האם בן אדם מתחיל, מתחיל כאילו לעשות בהתלהטות חיצונית-חיצונית-חיצונית, אבל אין לו דלק מבפנים? 

הרב: ברור. מדברים שכשאין לו דלק מבפנים. 

השואל: לפעמים הוא מרגיש...

הרב: הלהט החיצוני, הזריזות החיצונית, יביא את הלהט הפנימי.

השואל: זה הרבה מאמץ אבל...

הרב: לא צריך הרבה מאמץ, צריך זריזות! לדוגמא: בן אדם, עצם את זה שהוא לבש כבר בגדי ספורט הוא כבר מתחיל לנוע, כאילו הוא ספורטאי, כבר הוא עושה ככה (הרב מדגים תנועות ריצה).

השואל: נכון.

הרב: אבל אם הוא לובש מעיל הוא לא יעשה תנועת של ספורטאי, הוא כבר נהיה כבד, כי המעיל כבר עושה את שלו. אז כבר הבגד עצמו נותן... הוא כבר שם 'אדידאס'(ADIDAS) אז הוא כבר אאא... כ'עוף יעופף'. 

הקהל: חחחח

הרב: אתה מבין. אז כל שכן אם הוא התחיל כבר לרוץ, אז זה כבר בא הלהט הזה, והוא אא.. 'התחמם' כמו שאומרים: 'מחממים מנוע'. 

'ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה' מה הקב"ה רוצה מאתנו? הוא רוצה את הלב! הוא רוצה לראות: אם יש חפץ בלב. אם הלב שלך חפץ לעשות את המצוות: 'רחמנא ליבא בעי' הקב"ה רוצה לראות את הלב: מה יש בלב? ותשוקת הנשמה, הוא רוצה לראות: למה אתה משתוקק? הנשמה שלך משתוקקת למצוות או לא? יש לב מלא מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, משתוקק לעברות, ויש לב שמשתוקק למצוות. לאן הולכת השקיקה והחפץ? במה אתה חפץ;

- בארוחה טובה או בתפילה טובה? מתי אתה מרגיש סיפוק יותר? אחרי סיחים (שיפוד בשר) או אחרי תפילת 'שמונה עשרה'?

- לאן אתה רץ יותר מהר? אומרים לך: 'יש עכשיו מסיבה, סעודה והכל...!' אתה רץ לשם או רץ לשיעור? 

- איך אתה רץ לפה, ואיך אתה רץ לשם?

אומר רבינו תם: 'אם אתה רוצה לבחון: האם אתה צדיק או אתה רשע? תבחן ככה: לאן אתה רץ יותר מהר. על מה אתה חושב יותר? במה אתה משקיע או מדקדק יותר? שמה תבין מי אתה. אם המשיכה שלך והמחשבה שלך הם סביב החומר - אז אתה רשע. אבל אם כל הזמן, זה כלפי המצוות והתורה והכל - אתה צדיק! פשוט. 

הוא אומר: אל תחכה לראש השנה, בשביל לדעת מה יצא בגורלך. אתה יכול לשפוט את עצמך מהתחלה. אז מה העצה? אדם אין לו להט פנימי? 

אומרים לו: 'תזדרז! תעשה הכל בזריזות אפילו שאין טעם ואין חשק כרגע, בזריזות...!' 

לדוגמא: בן אדם הוא עצלן הוא לא אוהב לרוץ, שום דבר הוא לא רץ. 

אבל פתאום אומרים לו: 'תשמע, בא, בא, תצא איתי להליכה'. 

הוא לא בא לו ללכת, זה להזיע, וזה... 

אומרים לו: 'בא, בא, זה בריא. פה תזה.. ככה זה...'

 שכנעו אותו. התחיל ללכת, יום אחרי יום (1). פתאום, כבר לא יכול בלי ללכת. אחרי זה אומרים: 'בא נרוץ קצת חמש (5) דקות' מתחיל לרוץ. אחרי זה, הוא יגיע לקילומטרים! והוא לא ירגיש, זה יחסר לו. אם הוא לא יעשה את זה כל יום, הוא מרגיש רע מאוד... 

אדם אומרים: 'בא-בא אל מכון כושר, מכון כושר'... 

- 'מה כושר, מה זה'... 

ותראה יש אנשים מכורים לזה, לא מפסיק. לא יכולים להפסיק. יש כאלה זה בגלל שהם רוצים להראות את השרירים... זה חשוב להם מאוד להיות עגולים. שהכל יהיה עגול. אבל יש כאלה שהם הולכים בשביל 'לשרוף קלוריות'. קוראים לזה: לשרוף קלוריות – לשרוף את הזמן. 

בקיצור 'ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹקִים" (תהלים מב ב)' כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם - זאת אומרת, כמו שאומרים: ארי נוהם, דב שוקק, אז אומרים: איל עורג. הצעקה של האיל זה נקרא: 'עריגה' אז כמו שהאיל עורג-עורג כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, בגלל שאין לו מים, אז הוא צמא למים, אז הוא עורג, צועק לה' וגם כל החיות מתאספות מבקשות ממנו: 'שהוא יערוג!'.

(שואל: מלשון 'ערגה' (כיסופים)? לא.. 

הרב: לא ערגה. אמרתי לך, זה שם צעקה שלו). 

כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹקִים – זאת אומרת, דוד המלך לומד מהאיל שהצעקה שלו – בקשת המים שלו, שמביאה בסוף מים, שהקב"ה מוציא לו מתהומות מים - בזכות העריגה שלו! אין מים, אין מים, אבל כשה' שומע את העריגה של האיל, מוציא מים מהתהומות. כך היה עורג דוד המלך לפני הא-לקים: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא-לֹקִים לְאֵל חָי" (תהלים מב ג) צָמְאָה נַפְשִׁי! אתה מבין? ככה צריך לעבוד את הבורא: הלב צריך להיות צמא לא-לקים! "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'" (שם פד ג) כיסופים גדולים! וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי כל זה לְחַצְרוֹת ה'. ככה צריך להיות הלב של הבן אדם: "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" (שם סג ב) – ככה צריך להיות כלפי ה'.

'ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי' ומה נעשה שיש הרבה אנשים שאין להם בכלל חמדה כזאת? 'עצה טובה היא לו: שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע' אפשר להביא לחמדה פנימית ע"י הזריזות החיצונית במעשים 'כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית' זאת אומרת, מה יותר מסור בידו של האדם; החלק הפנימי או החלק החיצוני? - החלק החיצוני! כי אם אדם מחליט: ללכת - אין לו בעיה ללכת. אבל אם בן אדם מחליט: שיהיה לו ערגה לה', זה לא אומר ש... הנה הוא רוצה וזה לא בא. 

ואומרים לו: 'למה אין לך חשק?' 

- 'מה אתה רוצה, לא יודע למה אין לי חשק'

בטח, למה אין לך חשק? אתה אין לך חשק, כי יש לך תאוות! יש לך זה, יש לך חשק לדברים אחרים... 

אבל הוא לא יכול לשלוט על זה. 

אומרים לו: 'תשמע, מותק, אתה רוצה שיהיה לך? תתחיל! תניע את התנועה החיצונית שהיא תעורר את הפנימית'. 

וע"י זה, אם תזדרז ברצונך, אז ימשך האדם ותיולד בו בחמדה בטבע. עד שהחמדה תהפוך בטבע. ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית 'אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאין בידו בהמשך' מה יש בידו? לנוע, להזדרז. - זה בידו. ומזה ייוולד - גם מה שלא בידו.

אנשים שהרגילו את עצמם לקום בבוקר לבוא לשיעור - קל להם. בהתחלה זה תנועה חיצונית, אחר כך, נהיה חשק. אבל יש כאלה שהזריזות שלהם - זה לישון... אז לכן, נולד להם החמדה לישון, ואז הם מפסיקים לבוא אל השיעור. כל מה שמזדרזים לו יותר - מוליד חמדה; מזדרזים למאכלים - נהיה תאווה לאכילה. מזדרזים לכסף - נהיה תאווה לכסף. מזדרזים לשיעורי תורה - נהיה תאווה לשיעורי תורה. מזדרזים לשמוע מוסר - נהיה תאווה לשמוע מוסר. 

מהקהל: 'הרב, גם אלה שהכריחו את עצמם ללמוד גמרא, אפילו שבהתחלה לא הלך להם, בסוף הם יתחברו'.

הרב: וודאי! "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' " (תהלים לד ט) הבעיה זה להגיע לטעימה. כל זמן שלא מגיעים לטעימה, לא טועמים ולא יודעים. 

אתה יודע כמה אנשים כבר חצי שנה ואמרים לי: 'אתה יודע כמה אני רוצה לבוא לשיעור שלך?!' 

חצי שנה הם כבר רוצים. אבל הם 'שכחו' שעם הרגלים אפשר להגיע... אבל הם אספו את הרגלים מתחת לשמיכה והתאווה לישון גברה... 

'כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון' אז אם בן אדם מתחיל להתנועע ברצון ללכת לשמוע שיעורי תורה וכו' - תיולד בו השמחה הפנימית, ויהיה לו חפץ וחמדה מכח מה שנולד בו הרצון ע"י התנועה. דהיינו; תנועה ברצון. 'והוא מה שהיה הנביא אומר: "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'" (הושע ו ג) אז צריך לרדוף אחרי ה'! "דֶּרֶךְ מִצְוֹדתֶיךָ אָרוּץ" (תהלים קיט לב) 'וְאַחֲרֵי מִצְותֶיךָ תִּרְדּוף נַפְשִׁי' (סיום תפילת עמידה) "הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה" (אבות ד ב) - הכל בריצה, בזריזות! וכתוב: "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג" (הושע יא י) כמו שאריה שואג, אז כל החיות מגיעות אליו, ככה כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג צריך להיות אדם, שכולם יתאספו סביבו; להיות כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג.

שואל: אבל אם בן אדם רץ אחרי זה הוא מתחיל ונופל...

הרב: אתה כל דבר ראיתי בסוף: 'נופלים אצלך' אין דבר כזה שעומדים, רק נופלים. זה 'יפה מאוד': באמת נופלים; נופלים מהתאוות, נופלים מהבלבולים...!

הרב: אין מצב שבן אדם יש לו איזה הרגל. כל בן אדם יש לו איזה טבע שלו שאם יותר מידי הוא מתחיל לעשות משהו שהוא כנד השגרת יומו..

הרב: נכון.

השואל: פתאום רץ, אז הוא יכול...

הרב: נכון. כל מי שרץ בהתחלה יש לו דפיקות לב חזקות. כל מי שרץ יותר נהיה לו פחות. כל מי שרץ הרבה, כמעט ולא זז. למה? הספוראטים אצלהם הדפיקות לב כבר פחות, כי כבר הגוף מורגל. אז זה הכל הרגל, בהתחלה תמיד 'שינוי וסת תחילת חולי' (נדרים לב ז) כל דבר שאתה משנה את הוויסות שלו, זה מתחיל חולי. השינוי גורם חולי כל שהוא. אבל אסור להתיאש! אף אחד לא יכול לרוץ ארבעים ושתים (42) ק"מ מרתון ביום הראשון (1), אבל רצים ביום הראשון מאה (100) מטר, ביום השני (2) 100 מטר, ביום השלישי (3) – מאה ועשרים (120) מטר, אח"כ מאה וחמשים (150) מטר, ק"מ, וככה מגיעים ל-42 ק"מ! מה הבעיה?

השואל: לרוץ קצת, לאט-לאט ואז..

הרב: תמיד אבל אם נזדרז. אם נזדרז. את יודע מה זה להזדרז? שאם מתחיל שיעור בארבע (4:00 בבוקר) אז מגיעים ב-4. ואחר כך, מזדרזים יותר ומגיעים בחמישה לארבע (3:55) לא בארבע וחמשה (4:05) ולא ארבע וחצי (4:30) אלא בזריזות!! תמיד להקדים למצוות! - אתה מבין?

שואל: הגוף שלו כבר התרגל לקום באותו זמן, השעון הביולוגי, הכל. 

הרב: נכון. אדם צריך לדעת: הרגל דוחים ע"י הרגל אחר, הרגל זה טבע בסופו, ואת הטבע משנים ע"י הרגלים חדשים! הבנת...?

 

פרק ח' – בדרך קנית הזריזות

אנחנו פרק שמיני עכשיו: 'בדרך קנית הזריזות' עכשיו, איך קונים זריזות? 'הנה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות, הם אותם אשר נקנה בם הזהירות' כשלמדנו את הזהירות; זהירות זה מצוות 'לא תעשה' והזריזות זה מצוות 'עשה'. איך קונים את זה? ע"י התורה. 'תורה מביאה לידי זהירות' (עבודה זרה כ:) וע"י הבנה ולימוד בחומר העבודה; חומר העבודה ועומק הדין. ע"י חומר העבודה ועומק הדין, צריך להבין: שע"י זה אדם זוכה להגיע לזהירות ולזריזות. ואמרנו, שבזהירות יש שלושה (3) מחלקות: יש השלמים, יש הפחותים ויש ההמון. ולכל אחד יש דרך הערה שונה. 

'ואמנם הנה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות, הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, כמו שכתבתי למעלה' ואני אמרתי את זה (את פרוט שלושת המחלקות במידת הזהירות) בקיצור עכשיו. 'כי ענינם קרוב זה לזה מאד, ואין הפרש ביניהם אלא שזה בעשין וזה בלאוין' הזריזות - זה במצוות עשה והזהירות - זה במצוות לא תעשה. להזהר מלעשות ולהיות זריז לעשות. 

'וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצות ורוב חובתו בהם, ודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה' זאת אומרת, אם אדם מאומת אצלו, זה אמת ברורה, גודל ערך המצוות – שהמצוות הן א-לקיות! ומה גודל ערכן. והוא יודע מה רוב חובתו בהם, כמה הוא חיב לעשות ולקיים את המצוות ולהימנע מהעברות. אז אם אדם יודע: שזה חובה! וודאי שיתעורר ליבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה - כי זה חובה. מה יעשה? יקדים את הרשות לחובה? אם זה חובה - צריך לעשות את החובה. 

- אדם חיב עכשיו נגיד, לשלם על חשמל ומצד שני (2) הוא רוצה להתנדב למישהו לתת לו צדקה, אבל אם הוא לא ישלם את החובה - ינתקו לו את החשמל, והוא ואשתו וילדיו יהיו באפילה! וההוא שנתן לו צדקה – הוא יהיה עם אור. אז מה הוא חיב קודם? הוא חיב את החובה כלפי ביתו וכו' או שהוא חיב לקיים קודם כל את הרצון שלו לתת צדקה? 

- אדם חיב במצוות בינו לבין המקום, אבל הוא רוצה לעשות מצוות בין אדם לחברו, מה הוא חיב קודם?

מהקהל: אותו דבר.

הרב: 'אותו דבר? אמרתי שהוא חיב במצוות בינו לבין המקום, והוא רוצה לעשות מצוות בינו לבין חברו'.

שואל: 'הוא חיב לעשות'.

הרב: 'שמעת מה שאלתי?'

שואל: 'שמעתי. מה זה רוצה אבל?'

הרב: 'רוצה... אני רוצה ללכת...'

שואל: 'חיב לעשות מצוות שבין אדם לחברו והוא רוצה לעשות מצוות שבן אדם למקום, מה הוא צריך לעשות?'

הרב: 'אני רוצה עכשיו, לדוגמא: לחלק סחלב, אבל אני חיב ללמוד תורה, אז מה קודם למה? החיוב ללמוד תורה או לחלק סחלב? אבל זה בין אדם לחברו וזה בין אדם למקום, מה חיב קודם? - חיב קודם ללמוד תורה'.

שואל: 'ואם בן אדם מבקש עזרה, חיב לעזור לו, ופתאום הוא רוצה ללכת לבית מדרש, מה הוא צריך קודם?'

הרב: 'מה אתה אומר?'

שואל: 'לא יודע. מה הרב אומר?'

הרב: 'מה אתה אומר?'

שואל: 'אם בן אדם בא מבקש עזרה...'

הרב: 'כן...'

שואל:'הוא צריך קודם כל לעזור לו'. 

הרב: 'לא! חובתו ללמוד תורה'.

שואל: 'לעזוב את הבן אדם, 

להגיד לו: 'אני לא בא אליך! אני חיב לרוץ ללמוד תורה?'

שואל: 'לימוד תורה חיב לעשות ושלום. רק מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים..'

שואל: 'לא יכולה להיעשות ע"י אחרים...'

הרב: 'כגון; הלווית המת, המת ישאר במקום אם לא תקח אותו - זה אתה חיב! אבל לעזור? - לא תגמור. הרבה אנשים רוצים עזרה, מתי תלמד? מתי תלמד?!'

שואל: 'אז מה, לדרוך על גוויות בדרך לרוץ לבית מדרש?'

הרב: 'איפה הגעת...?'

קהל: 'חחחח...'

הרב: 'אתה רק נפילות וגוויות... אתה אין לך פחות. הבנתי...'

הרב: 'עכשיו, יש לך תפילה וקריאת שמע. אתה צריך להגיד בזמנה?'

שואל: 'כן.'

הרב: 'אבל יש לך עכשיו מי שמבקש עזרה: 'בא תעזור לי להעביר את הדברים פה וזה...?'

שואל: 'נו, באמת, מה? מה?' 

הרב: 'נו, אמרתי. ומה אתה אמרת?' 

שואל: 'אדם חולה פתאום, נמצא על ידך צריך עזרה, מה תעשה?'

הרב: 'מה, מה תעשה?'

שואל: 'מה נעשה?'

הרב: 'הוא ימות עכשיו?'

שואל: ' הוא חצי זה...'

הרב: 'אם הוא הולך למות - אתה פטור מזה, זה 'הצלת נפשות!' - אתה פטור. אבל אם הוא לא הולך מות, נו, ועכשיו יש לך תפילה ואתה חיב לעבור, להתפלל בזמן.

שואל: 'אז להגיד לו: 'לעזוב?'

הרב: 'אתה לא צריך להגיד כלום, אתה הולך עכשיו לתפילה.'

שואל: 'אז מה זה 'הכנסת כלה' באמצע 'עסוק במצווה - פטור מן המצוה!' - מה?'

הרב: 'אבל המצווה שלך, זה עכשיו החיוב הזה'.

שואל: 'מי אמר שזה החיוב ולא זה?'

הרב: 'כי זה בזמן. יש מצווה שהיא בזמן, תלויה בזמן, צריך לקיים את המצווה שתלויה בזמן. מצווה שהיא תלויה בזמן קודמת למצווה שאינה תלויה בזמן'. 

שואל: 'אפילו שהיא באה אלי המצווה היא קודמת בזמן'. 

הרב:'אפילו שהיא באה, אם היא לא תעכב אותך מלקיים את המצווה בזמן, אז מותר לך להתעסק במצווה. אבל אם לא - אתה צריך לקיים את המצווה בזמן'.

שואל: 'שמעתי, קבורת המת חיב...'

הרב: 'חיב. קבורת המת - חיב, כי זה מת מצווה קודם למצוות אחרות'.

הרב:' עכשיו, יש לך 'תקיעת שופר' ואתה אומר: אחד ביקש ממני שאני יעזור לו' ואז אתה לא תשמע תקיעת שופר. עכשיו, תחכה עוד שנה בשביל לשמוע עוד תקיעת שופר?! אם לא, אתה לשיטתך דורך על גופות'.

שואל: 'לא, הכנסה.. עברו לעשות הכנסת קלה ואמרו לא קראו קריאת שמע, איך זה?'

הרב: 'אם זה מצווה שלא יכולה להעשות על יד אחרים והמצווה הזאת מקיימת מצווה, אז 'העוסק במצווה פטור מהמצווה'. כגון; שהולך לפדיון שבויים. אבל פדיון שבויים, זה חובה. חובה המוטלת על כל הציבור: לפדות את השבוי! אז לכן, צריך לעשות את המצווה הזאת. לכן, ואז אם לא תניח תפילין באותו יום או שתניח יותר מאוחר, זה בסדר. זה מצווה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים. אבל אם יכולה להיעשות ע"י אחרים, אתה חיב לקיים את המצוות שהחובה שלהם בזמן'.

שואל: 'אז אני אכלא את הבן אדם?' לא יודע... מה?

הרב: 'כבר אמרנו. די, כמה פעמים?!...'

'ואמנם, מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברוב הטובות, שהקב"ה עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה' מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה, אדם שרוצה להתעורר ושיגיע למצב שהוא יעבוד את הבורא כמו שצריך! ושהוא יקנה את הזריזות לעבודת הבורא, ואין לו להט פנימי ואין לו חשק, מה יעשה כדי שיוכל להגביר ההתעוררות הזה? אז שיסתכל ברוב הטובות שהקב"ה עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה. 'והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון!' - אז איך אתה לא מתלהט לעשות טובות בחזרה לבורא יתברך שהם חובות! איך? נגיד, אתה מכיר מישהו שלא היה לך כלום, והיית עני ורש והוא סידר לך משכורת קבועה, בלי לעבוד! וסידר לך דירה, וסידר לך ריהוט, וסידר לך מכונית, וסידר לך אשה, וסידר לך הכל, ונותן לך הכל, ממשיך לזון ולפרנס אותך - כל קריאה שלו אליך אתה צריך לעשות? ואיך אתה תעשה את זה? בעצלות או בזריזות? ואם הוא יקרא לך עשר (10) פעמים ביום? ועשרים (20) פעם ביום? אתה תבוא בזריזות 

או שתגיד לו: 'אוףףף עוד פעם...' אווף, עוד פעם!'. 

הרי כל רגע הוא יכול להוציא אותך מהנכסים שהוא הכניס אותך אליהם! אתה נמצא על זמן שאול אצלו. 

עכשיו, אחד שהחיים שלך בכלל תלויים בו, איך אתה יכול בכלל לא להזדרז למה שהוא מבקש?! אז אם אדם יתבונן: כמה טובות עושה לו הקב"ה! ומיום בריאותו ועד עכשיו!! בכלל: שהוא נברא, שתים (2) שהוא בריא! בריא, אתה יודע מה זה בריא? בלי מום בלי כלום, אתה יודע מה זה בריא!? ואחר כל שומר עליו, וכן הלאה. וגידל אותו, והשפיע עליו והשכיל אותו שיהיה לו שכל וכו', וכו' וכו'. איפה-איפה הטובה?! איפה אתה מחזיר? במה? למה אתה לא מזדרז? 

- 'אין לי כח לקום, אין לי כוח...'

מה זה אין לי כח? מי נתן לך כח? היו אומרים לך: 'חמשת אלפים דולר (5,000$) מחכה לך בבית המדרש!' 

מה זה? לא היית... לא היית ישן! לא היית ישן. אַה! אתה מבין כסף: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי" (תהלים פד ג) זה אתה לא מבין..?! ושתקבל מיליונים של מצוות על זה שאתה קמת... 

- 'שוכב, אני עייף... אני עייף, עייף.. עייף (הרב מדגים) היום יום שישי, אני לא חיב לקום, יום שישי, לא חיב... עייף (הרב מדגים)'.

'כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים האלה, הנה ירבה להכיר לעצמו: חובה רבה אל האל המטיב לו, ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו!' ע"י זה, הוא לא יתרפה לא יתעצל. כי אם הוא רואה את האמצעים האלה שהם: ההתבוננות בטובות הבורא והחובות שלו כלפיו, איך הוא יתעצל?! 'כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך, הרי עַל אַחַת, מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ" ('נשמת כל חי') – לא יכול אדם להחזיר להקב"ה אפילו על טובה אחת (1)! אז 'לפחות יודה לשמו ויקיים מצותיו' לפחות את המינימום!! תודה להשי"ת על כל רגע ורגע, ותעשה לפחות את המצוות. 

'והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא; אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה - שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו!' הרי אין לך שעובר עליו רגע בלי טובות נפלאות מהשי"ת; כי העשיר והבריא - כבר הוא חיב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו. והעני חיב לו שאפילו בעוניו ממציא לו פרנסתו!' הרי הוא עני אין לו כלום במה להתפרנס, והוא בכל אופן ממציא לו את פרנסתו 'דרך נס ופלא! ואינו מניחו למות ברעב' כי הוא קרוב למות 'עני חשוב כמת' (נדרים סד:) והוא מחזיק אותו. 'החולה - על שמחזיקו בכובד חוליו ומכותיו ואינו נותן לו לרדת שחת!' כי אם בן אדם יש לו חום - זה כאילו הוא כבר עומד למיתה; 'היוצא לשוק, זה כאילו נמסר לסרדיוט' זה כבר כאילו התלין מחפש אותו... אדם שנפל למשכב, זה כאילו השור כבר על הרצפה ורק הסכין של השוחט צריכה... זה הכל. והקב"ה עם כל כובד חוליו מחזיקו בחיים! וכמה פעמים היינו חולים? 'וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חיב לבורא. ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו: ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו, כמו שכתבתי למעלה!' זה ע"י ההתבוננות מה החובות שלנו כלפי הבורא! ומה הטובות שהוא מעניק לנו!! 'כל שכן אם יתבונן: היות כל טובו תלוי בו יתברך!' אין לך דבר שלא תלוי בהשי"ת; העינים שלך. האוזנים שלך. הפה שלך. הנשימה שלך הרגלים שלך. הידים שלך. כל מה שיש לך. הילדים שלך, מי שומר עליהם שהם הולכים לבית ספר? מי מחזיר לך אותם בריאים? כמה מכוניות עברו בכביש? כמה זה...? כמה הם קפצו לכביש? כמה הם נפלו מהמיטה? כמה נפלו מהערסל? כמה זה? כמה בלעו חפצים? כמה זה? מי שמר עליהם? מי שומר על אשתך? מי שומר על אבא ואמא? מי שומר לך על הפרנסה? מי..? אם לא הוא! הכל תלוי בו! אז אתה לא חיב כלום?! אז אתה לא מזדרז?!

פעם אמרו לי: 'תראה, אי אפשר הכל מהר, צריך לאט-לאט'.

אז אמרתי: 'ואם ה' יתן לכם לנשום לאט-לאט? לא חיבים מהר... שאתה תקח כל סחיבה (נשימה) הרבה זמן! (הרב מדגים) אא....אא... אאא... עד שיכנס לך הנשימה, אתה לא תרצה לשחרר אותה אפילו! אתה יודע מה זה?! תשאלו חולי אסטמה: 'מה זה לנשום?' - אם הוא לא משיג את המשאף ברגע, עושה תזז...תזז.. - הוא יכול ללכת! למה? קשה לו לנשום!! אבל אנשים רגילים, 'נושמים' וזה והכל. מתעטשים אפילו ואין להם בעיה ו... איפה הכרת הטוב? שום דבר! 

'ומה שמצטרך לו, ומה שמוכרח אליו ממנו יתברך הוא, ולא מאחר' אז, כל מה שיצטרך לו האדם וכל מה שמוכרח אליו, זה ממנו יתברך, ולא מאחר 'אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו' ואז לא יחסיר לו הקב"ה את מה שמוכרח אליו.

'והנך רואה: מה שכללתי פה בדברי שלשת (3) המדרגות אשר חלקתים בזהירות (מה שלמדנו, עכשיו אנחנו בזריזות) כי כבר ענינם אחד' גם הזהירות וגם הזריזות, 'והדבר למד מענינו' שמה? שלשלימי הדעת - אלה שהם שלמים בדעתם ולא יכולים לסבול חסרון של משהו, וכל דבר הם רוצים לעשות פיקס-פיקס - אלה נקראים: 'שלמי הדעת' – 'שלשלימי הדעת תהיה ההערה מצד החובה' מספיק שהם יודעים: 'שזה חובה'. 'ומצד ערך המעשים וחשיבותם, ולפחותים מהם - מצד העוה"ב וכבודו, תהיה להם ההתעוררות.

כי הפחותים הם אומרים: "אֶה... לא חיבים לעשות כל המצוות, וגם לא חיבים לעשות את זה בדקדוק העיקר: שעושים בעיקרון מצוות. וכתוב: 'מי שרובו זכויות - הוא צדיק!'" 

אומרים להם: 'אבל תשמעו, אתם יודעים ששמה מקבלים לפי מדרגות - לפי מה שמשתדלים. ואדם זוכה: 'לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה' (אבות ג טו) כמה שירבה במעשים - יזכה יותר!"

אז הם אומרים: "כן, אני מספיק לי להיות בכניסה בג"ע, העיקר: בג"ע. לא חיב להיות למעלה-למעלה-למעלה'. 

אז אומרים להם: "כן. אבל: "קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" (קהלת ד ד) בעוה"ז אם תראה מישהו מחבריך מעליך, אה... אתה עם טוסטוס והוא עם מרצדס לידך 

ועוצר לידך ואומר: 'מה נשמע? מה שלומך? וזה.. לאן אתה נוסע?' 

- 'אני נוסע לפתח תקווה'. 

- 'יואוו, עם הטוסטוס עד שמה? פששיי.. בי". 

טרר.. נותן גז וזזז... נעלם לו. וההוא טאח.. טאח.. טאחחח.. 

אז יש אחד כזה שיגיד: "אני מספיק לי טוסטוס, אני לאא..." 

פה אתה לא יכול להסתדר עם זה, איך תסתדר שמה?! 

ועוד יותר גרוע, אם המעביד שלך יש לו מרצדס והוא נתן לך טוסטוס, ופתאום יתחלף, שהעובד נהיה בעל הבית, וקיבל את המרצדס 

ועכשיו אומר לזה עם המרצדס: "אתה עכשיו תסע בטוסטוס"... - איך הוא ירגיש? אז אם אחד יראה, את מי שהיה שבעיניו שפל בעוה"ז, כשהוא יגיע למעלה, הוא רואה אותו מעליו. יָא... איך הוא יכול לסבול את זה?! איך הוא יכול לסבול את זה? 

לדוגמא: פיצי (ח"כ ציפי לביני) שיוצאת נגד החרדים ונהיתה 'פיצי' עכשיו. כשהיא תגיע למעלה ותראה את החרדים 'המאוסים' שהם למעלה בג"ע והיא בגיהנם - יואווו.. איך היא תרגיש? וגם ביבי (בנימין נתניהו) ופרס (שמעון פרס) וברק (אהוד ברק), וכולם. 

ישאלו אותם אמרתם: 'בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' (פסוקי דזמרה)? 

- "לא היה לנו זמן 'העוסק במצווה פטור מהמצווה'... 

קהל: חחח

יגידו: 'עכשיו יש לכם זמן. תלמדו למטה קודם כל, כל התפילות והכל, אחר כך נדבר אתכם'... 

אבל קשה מאוד עם העשן שמה ללמוד! לא רואים את הכתב. גם כל הכתב שם נשרף, זה בגהינם, זה הכל נשרף. אז אי אפשר ללמוד בתנאים כאלה. זה קשה מאוד! לך תלמד בתנור. אתה יכול למוד בתנור?! איי.. אייי 'עולם הפוך ראיתי; תחתונים - עליונים, עליונים – תחתונים!' עולם השקר פה. פה חושבים: 'מי שלמעלה, הוא פשש.. מסודר...'

מהקהל: 'כל מי שהוא רחוק קצת יותר מהתורה הוא יותר מסודר. כל מי שיותר דבק בתורה כאילו נראה ככה.'

הרב: 'פה.' 

מהקהל: 'כן.'

מהקהל: 'יותר רחוק יותר מוצלח כאילו'. 

הרב: 'כן'.

מהקהל: 'ככל שהוא יותר לייט - Lite, יותר זה..' 

הרב: 'יותר לייט, יותר ארור. 'לייט' זה "ארור!" כן...'

ובכן, תקשיבו-תקשיבו. 

רגע, אז אמרנו: 'לפחותים מהם מצד העוה"ב וכבודו, שלא תשיגהו בושה ליום הגמול בראותו הטובה שהיה יכול להשיג ואבד אותה. ולהמון מצד העוה"ז וצרכיו, דהיינו; ההמון צריך להפחיד אותם: להגיד להם מה השכר ומה העונש...

 

פרק ט' – בביאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם

מה הם מפסידי הזריזות? 'המפסידים את הזריזות, הם מגדילי העצלה' מה שמגדיל את העצלה, הוא גורם להפסד הזריזות. מה מגדיל את העצלה? הגדול שבהם: זה בקשת המנוחה הגופנית! 

- 'איפה אתה הולך?' 

- 'להתנוח... אני הולך לנוח'. 

- 'איפה אתה הולך?' 

- 'לחופש'... 

זהו, המנוחה: 'תן לנוח, תעשה טובה'. 'תן לנוח'. 'תן לנוח'. 'מנוחה. הפסקה. הפסקה. פסק זמן. פסק זמן. בשביל מה פסק זמן? - לאכול פסק זמן. קח פסק זמן. תאכל שוקולד. פסק זמן...' אז אחד המגדילים של העצלה 'והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח' לא אוהב לטרוח. תראו אנשים, נגיד, עכשיו יפול איזה משהו, אז יהיה אחד (1) או שנים (2) שינסו לקום ככה ואחרים יחכו לראות: מי יקום...

קהל: חחחח

לא כולם יקפצו לעזור או משהו. יש חלק יסתכלו אם מישהו קפץ או לא, אם כן קפץ - זה בסדר. אבל הם יהיו מהאחרונים כאילו. למה? זה נקרא: 'שנאת הטורח'. 

- 'תוריד את הזה..' 

- 'אחר כך. מה בוער? לא עכשיו. אחר כך' כל דבר: 'אחר כך' - שנאת הטורח. כל דבר חשבון. מתי להתכופף? מתי לא. כדאי, לא כדאי 'זה חכה כשאני עשה זה...' כשאני יעלה לשם, אז אני כבר אביא איתי את הזה וזה'. הכל ככה בכמה שפחות לטרוח. 

אבל כשהולכים לפיקניק, יא ווואי וואי: 'תביא את המטקות, תביא את הנעלים, תביא את הכדור, תביא את הזה.. תביא.. אתה יודע מה שכחנו? שכחנו את ה.. אני עולה. הולך מביא, זה... אחר כך שכחנו עוד משהו, כבר אני עולה. עוד פעם זה...' 

אם צריך לחזור גם, חוזרים בחזרה לעשות סיבוב...

איפה הטורח? אין-אין טורח. בענייני עוה"ז - אדם מבסוט, כל זמן שזה משרת את התאוות שלו - הוא לא עצלן. אבל אם זה ענינים שהוא לא אוהב, אין לו בזה ענין, או מצוות, שמה הוא כַּסְלָן (טיפש) זה 'טורח גדול' טורח.

שואל: הרב, גם ללכת לבית מלון, לפי מה שהרב עושה, זה גם טורח. כלומר, ללכת כל שבוע , חודש.. כל שבוע לבית מלון לדוגמא. אנשים קשה להם גם את זה. אפילו בית מלון כל שבוע ללכת.

הרב: נכון. 

שואל: זה לא שזה קל. 

הרב: זה לא רק כל שבוע. זה גם שלושים וחמש (35) שנה...! 

שואל: זה טרוף גם כן. 

הרב: ועכשיו, זה כל שבוע יהיה. נו, מה לעשות?

שואל:לא. מה אני אומר?

הרב: ואפילו לנהריה, הלוך-חזור. כן. 

שואל: נו, לא פשוט. 

הרב: וגם להרצאות; דימונה, וקרית ים, וחיפה וחזור. והלוך, ו... כן. וגם כל בוקר, לקום בבוקר. וגם לא לישון לפעמים, כמו היום...!!! אז זאת אומרת, זה: 'שנאת המנוחה ואהבת הטורח' - בדיוק הפוך! למה? כל רגע שאתה חי, זה כשאתה ער. כל רגע שאתה חי, זה שאתה טורח במצוות. אז אם קיבלת חיים - תנצל אותם! הם לא חוזרים עוד פעם. אם כן, זה בגלגול, וזה לא משתלם! לא משתלם. גלגול, זה לא כיף. 

אתם יודעים מה זה שבן אדם אחרי שגמר שבעים-שמונים-תשעים (70, 80, 90) שנה, צריך להחזיר אותו בחזרה?! 

אתם יודעים למה זה דומה?

'אחד, עזב את אשתו וילדיו, לא היה לו כסף. אז הלך למדינת הים, ושהה שמה שבע (7) שנים! ואסף ואגר-ואגר הרבה כסף. הוא כבר שמח לחזור הביתה, 

בשביל שיגיד: "הנה! ראיתי ברכה בעמלי וסוף סוף אוכל לשהות אתכם ולהנות את שארית ימי. יש לי מספיק כסף בשביל לחיות אתכם". 

כמה שמחה יש לו? 

אבל חבריו אמרו לו: "לפני שאתה עולה לאניה, ומפליג ארבעה (4) חודשים, אז כדאי שתבדוק אם אתה חיב למישהו משהו, שלא יתלכלך השם שלך. יגידו: 'ברח! וזה... לא שילם את החובות וזה...' - תבדוק". 

- "לא, לא, אני לא חיב לאף אחד. ולא זה ולא..."

עלה לאוניה. אחרי ארבעה (4) החודשים, עם כיסופים רבים הוא כבר מגיע, אז כשיורדים בודקים את התעודות של כל אחד. 

פתאום עומד שוטר אומר לו: "סליחה אדוני, אתה לא יכול לרדת!". 

- 'מה קרה?' 

אומר: "קיבלנו טלגרף שהשארת חובות".

- "מה זה חובות? מי אמר? מה פתאום? מה הבעיה?"

אומר: "הנה רשימה, כל אלה האנשים שאתה חיב להם כסף. יש אישור נוטריוני: שאתה חיב את הכסף!". 

- "טוב, כמה החוב? אני מוכן לשלם".

אומרים לו: "לא. אנחנו לא פקידים שלך. אתה צריך לחזור עכשיו בחזרה עם האניה, וללכת להחזיר את כל החובות, ואחר כך לחזור בחזרה".... 

אתם יודעים מה זה שבשביל אלף (1,000) שקל בן אדם עכשיו, צריך לחזור בחזרה את כל הדרך?!"

אדם נמצא פה בעולם 70, 80, 90, 

אומרים לו: 'לפני שאתה עוזב, אל תשאיר חובות. למה? גזל - מתגלגלים בחזרה."

- "לא-לא. אני לא חיב לאף אחד". 

יוצא מפה, מגיע לשמה (לעוה"ב) אומרים לו: "אדוני! אנחנו לא מתחילים לדבר. קודם כל, יש לך חובות".

- "כמה אני חיב"?

- 'חמשים (50) שקל! אתה נדרת בבית כנסת 50 שקל - לא שילמת!' 

- אומר: "אז מה לעשות עכשיו?" 

אומרים לו: "אתה צריך לרדת".

- "לא! אתה יודע מה, אני מוכן להיכנס לגיהנם. אפילו תשים אותי חודש (30 יום) בגיהנם, תן לי..."

אומר: "לא.... חיב 50 שקל! צריך לרדת בחזרה, ולשלם את ה-50!' 

מה זה אומר? הוא צריך להיות עכשיו תשע (9) חודשים בבטן מחדש...! הוא צריך להיוולד תינוק. הוא צריך להתחיל לאכול ולשתות מחדש. 

ולהגיד: "א-ב-א, א-מ-א, ג-ד-י, ג'-דתי, זה"... 

ללמוד הכל. ללכת עוד פעם לגן. 

ועוד פעם: 'יומולדת ל....' 

והכל מחדש. עד שהוא יגדל ויהיה לו 50 שקל, ואז הוא יאבד את ה-50, ואז יבוא ההוא שלא מחל לו. ואז הוא ימצא את ה-50, ואז הוא יוכל לחזור בחזרה....! 

היה משתלם, בשביל 50 שקל? 

שואל: 'ההוא שלא מוחל גם הוא מתגלגל, הרב?'

הרב: 'וודאי. אם היה מוחל לא היה צריך להתגלגל. אבל הוא לא מוחל'.

שואל: 'לא משתלם לא למחול'.

הרב: 'וודאי! הגוזל והנגזל'. 

שואל: 'אם קנית במכולת בגיל שש-שבע (6, 7) - זה התשובה מכסה על זה'

הרב: 'צריך להחזיר. אני פעם פגשתי אחד בעל קיוסק, כשהייתי קטן. 

ואמרתי לו: "תשמע, יש לי איזה חוב אצלך!"

הוא הסתכל עלי ככה, כאילו אני נפלתי מהירח. והוצאתי לו סכום שהיה בערך מה שאני חיב. ונתתי לו, הוא לא האמין. הוא לא האמין. אחרי ארבעים (40) שנה - טוב שהבן אדם נשאר חי! 

והוא נכנס לבנק וסיפר שמה לכל הפקידים: "אתם יודעים? זה.. עכשיו בן אדם פוגש אותי אומר לי זה וזה.. אני הייתי תלמיד וזה וזה.. מגיע לך כך וכך כסף! איפה נשמע דבר כזה?" 

- היה קידוש ה' גדול'. 

שואל: 'אם המוחל מחל?'

הרב: 'אם הוא מחל - מחל. אם הוא לא מחל - לא מחל'.

שואל:'אם הוא מחל לבן אדם שחיב לו 50 שקל, זה נמחל לו?'.

הרב: 'אם הוא מחל הבן אדם, אז אין לו חוב. אז אין חוב. 

שואל: 'אין חוב?'.

הרב: 'אין חוב. אבל הוא יענש אבל על זה שהוא גזל'.

שואל: 'גמרנו, לא נצטרך להחזיר?'

הרב: 'כן'.

שואל: 'אומרים שכולם גלגולים היום...'

הרב: 'נכון.'

שואל: 'כשמגיע ראש השנה כולם מוחלים אחד לשני.'

הרב: 'מה הקשר?'

שואל: 'יום כיפור...''

הרב: 'אם אחד חיב לך מאה אלף (100,000) שקל, אתה מוחל לו ביום כיפור?

קהל: חחחח....

שואל: 'כבוד הרב, מי שבגיהנם, מגיע לו כסף, שווה לו לבוא לפה, לא?'

הרב: 'בשביל לצאת מהגיהנם?'

שואל: 'כן'. 

הרב: 'לא הבנתי. חיבים לו כסף? חיבים לו כסף?'

שואל: 'כן. הוא לא רוצה למחול, ימשיכו לו את הגיהנם?'

הרב: 'קודם כל, שיגמור עם הגיהנם, אחר כך נדבר איתו.'

שואל: 'אז מה זה עם זה שגזל?'

הרב: 'מה... הוא לא חיב לבוא מיד. יש אנשים שמתגלגלים אחרי אלף (1,000) שנה!'. 

שואל: 'על גזל?'

הרב: 'על כל דבר. לא חיב שגלגול יהיה תכף שהוא מגיע, תכף הוא חוזר'. 

שואל: 'והוא יהיה בג"ע עם מגיע לו ג"ע?'

הרב:'מי שמגיע לו ג"ע - ג"ע.'

שואל: 'יחזור בגלגול?'

הרב:' אם צריך לתקן, כן'. 

שואל: 'הרב, אבל אם הוא בא לתקן משהו אחד?'

הרב: 'רבי מתיא בן חרש, הגיע לעולם העליון, והוא הגיע למדרגות הכי גבוהות! אבל כדי להגיע למדרגה האחרונה שהוא צריך להיות - הוא לא יכול היה להגיע בגלל שהוא פגם בעיניו. 

אז אמרו לו: 'אתה רוצה להעלות למדרגה שראויה לך? אתה תצטרך לחזור לתקן את העינים'. 

אז הוא ירד עוד פעם: רבי מתיא בן חרש. מי הוא היה קודם? פַּלְטִי בֶּן לָיִשׁ. אז לכן הוא היה צריך לרדת. אבל הוא היה כבר בג"ע!'

שואל: 'אבל זה בחירה שלו לחזור לפה.'

הרב: 'נכון. אם לא, הוא יהיה פחות במדרגה.'

שואל: 'אתה אמרת, כאילו מי שמגיע באניה, יחזור חזרה.'

הרב: 'זה בגזל.'

שואל: 'הוא היה בג"ע, ויחזור חזרה'.

הרב: 'מתי שצריך עם הנגזל, אם הגזל לא מחל'. 

שואל: 'אפשר למחול למעלה?'

הרב: 'מה?'

שואל: 'הוא יכול למחול לו למעלה?'

הרב: 'אין 'למעלה' – "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת ט י) שמה, זה כבר אין! '

שואל: 'אז איך הוא בוחר לחזור?'

הרב: שמה, זה רק לקבל שכר או עונש. אתה לא יכול לפעול שום דבר.

שואל: 'הוא ניסה. לא רוצה לחזור'.

הרב: 'אתה יכול, כן. אתה יכול. בשכל שלך אתה יכול, במציאות אתה לא יכול!! 

שמה כבר כולם מתחרטים ואומרים: 'זה, וזה...' 

אומרים להם: 'אבל מאוחר, אחרתם את הרכבת!'. זהו. אין מה לעשות. 

(שואל: מה זה שאומרים כולם גלגולים?)

הרב: 'בשביל זה לומדים עכשיו את הכל, בשביל לתקן עכשיו. לא שמה מתחילים ללמוד מה צריך לעשות. אם תתחיל ללמוד שמה מה צריך לעשות - זה כבר מאוחר!'. 

שואל: 'למה נגזר מפה מה יהיה למעלה?'

הרב: 'מה? הסברתי. אין שָׁמָּה שום מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן ושום כלום-כלום. אין-אין לך בחירה בכלל. נגמר! מה יש להבין? זה עולם הבחירה והעשיה. שלום! זה הבנת? שָׁמָּה – לא! זה עולם השכר והגמול. אז שמה כבר מאוחר. מהרגע שיצאת - אחרת הכל. ש-ל-ו-ם! 

כמו שאומרים: 'עלית לרכבת, שלום...' 

- 'אֶה! שכחתי את התיק' 

- 'שלום....' 

- אתה יכול לעשות לו ככה... 

- בי בי, 

- לצעוק! זה... 

- לא עוזר.'

שואל: 'שמה זה תוצאות על המעשים שעשינו פה'. 

הרב: 'מה?'

שואל: 'שמה זה תוצאות על המעשים שעשינו פה'.

הרב: 'עולם השכר והעונש'. 

שואל: 'אם בן אדם לא זוכר את כל החובות שלו?'

הרב: 'יתן כסף ל'שופר'...'

שואל: 'והוא גומר?'

הרב: 'והוא גומר. יעריך כמה הוא גזל, או לווה ושכח...'

שואל: 'יתן יותר..'

הרב: 'כן. יתן יותר.'

שואל: 'ונמחל?'

הרב: 'ואז נמחל לו.'

שואל: 'אבל מה קורה עם הנגזל?'

הרב: 'מה?'

'לא. אז לא צריך, זה הפתרון. כי זה יגיע בדרך כל שהיא לנגזל. מן השמים דואגים שהוא יהנה ממנו. 

שואל: 'אבל עדין יש את התחושה של הגזל.'

הרב: 'למי?'

שואל: 'לנגזל'.

הרב: 'לנגזל? יהיה לו אולי הקפדה עליו, יהיה לו אולי דבר כזה. אבל את הגזלה גם אם הוא יחזיר, גם אם אתה נותן לבן אדם, אתה משיב לו את הגזלה, זה לא אומר שהוא לא מקפיד - צריך גם מחילה'. 

שואל: 'נו, אז מה תעשה עם זה?'

הרב: 'זה בעיה! זה בעיה. לכן מי שאתה יודע מה אתה חיב לו - צריך לחפש אותו לתת לו. רק מי שאתה לא יודע או לא זוכר, או לא יודע איפה למצוא אותו - אז זה מועיל מה שאתה נותן ל'שופר'. 

שואל: 'אז מה, אין פתרון על הקפדה?'

הרב: 'מה?'

שואל: 'אין פתרון על הקפדה?'

הרב: 'אם אתה לא יודע ממי, אז מה תעשה?!'

שואל: 'אם אתה.. בן אדם גזל ממישהו והנגזל...?'

הרב: 'אתה צריך להתפלל... אתה צריך להתפלל: 'שהוא יחזור בתשובה, ויגיד את הנוסח שהוא מוחל לכל אדם'. ואתה צריך להתפלל. כן תתפלל... - אולי זה יעזור'. 

שואל: 'הרב, אם הוא גנב מתי שהערך של הכסף היה של השקלים הישנים?'

הרב: 'לפי הערך הישן.'

שואל: 'זה היה אולי עשרים (20) אגורות, חצי שקל (50 אגורות)'.

הרב: 'יכול להיות. מה שהיה הערך אז'.

שואל: 'אבל פעם זה היה משכורת?'

הרב: 'מה שהיה הערך אז'. 

שואל: 'הרב, אם הוא חוזר בגלגול על משהו קטן, אז עכשיו הוא מתחיל את כל הדרך מהתחלה, הוא יכול לעשות מלא קלקולים?'

הרב: 'נכון.'

שואל: 'אז מה, אין לו.. אבל הוא צריך לחזור...?'

הרב: 'נכון.'

שואל: 'מה נכון?'

הרב: 'אז הוא צריך לשמור על כל מה שצריך ו...'

שואל: 'הוא תינוק יצא עכשיו?'

שואל: 'יצא עכשיו..'

הרב: 'אז מה אתה רוצה?! אז מה אתה רוצה? אני אשם שאתה החלטת להתגלגל?'

שואל: 'לא אני'. 

קהל: 'חחחח....'

שואל: 'אז לא. אבל הקב"ה יכול לשים אותו במשפחה נגיד, דתי, חילוני, דברים כאלה?'

הרב: 'במקום שתשאל: 'מה יקרה?' – תתקן! וזהו. זהו.'

שואל: 'אז איך זה שאומרים שכולם יכולים...?'

הרב: 'מה זה איך אומרים? זה המצב!'

שואל: 'למה?'

הרב: 'כיוון שאין נשמות חדשות כבר'. 

הרב: 'לא, לא באים רק על גזל, באים גם על עברות אחרות. רק נתתי דוגמא מגזל – שעל זה וודאי מתגלגלים'. 

שואל: 'יום כיפור מכפר?'

הרב: 'על מה מכפר?'

שואל: 'על עברות...'

הרב: איזה עברות? 

שואל: 'של בין אדם לחברו'.

הרב: 'בין אדם לחברו - זה לא מכפר אם לא החזרת את הגזלה. ולא רק זה. זה שיש יום כיפור, כולם חוזרים בתשובה?! אז איך זה שעושים עוד פעם עברות?'

שואל: עד יום כיפור הבא...

הרב: 'ואתה חושב שההוא אומר: 'אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב" - מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה?!' (הרמב"ם הלכות תשובה, פרק ד, הלכה א). – הרי 'הָאוֹמֵר: 'אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב" - אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה!'

שואל: 'זה מדקה לדקה...'

הרב: 'מי אמר לך שזה מדקה לדקה? ומשה לשנה, זה לא 'אֶחֱטָא וְאָשׁוּב?'

שואל: 'דף חדש' כאילו.'

הרב: 'דף חדש' אתה חושב שאתה עושה דף חדש... צריך לחזור בתשובה אמיתית!'.

ובכן 'מפסידי הזריזות, הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם' דהיינו; אדם אוהב-אוהב את העידונים בליבו. ומה זה בתשלום כל תנאיהם? שלא יחסר שום פרט שעשוי לענג אותו! הוא רוצה, לא סתם עינוגים ועידונים, ככה דליקטס' - זה המפסידים הגדולים לזריזות. 'כי הנה אדם כזה, ודאי שתכבד עליו העבודה לפני הבורא כובד גדול! כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב...' דהיינו; להיות מיושב לשבת כמו שראוי, מפה ועוד מפה קטנה, ועל יד זה לסדר את הסכו"ם והכל וזה... וככה, וככה, וככה. וווואו... – 'בכל היישוב בכל המנוחה, ולישון שנתו בלי טורד' הוא גם רוצה לישון בלי שום טרדה אתה מבין? מפעיל מזגן מסדר את הכל... מדעא'...

'וימאן ללכת אם לא לאטו' הוא הולך ככה רק לאט-לאט אתה מבין? כמו 'אדם חשוב' אף פעם הוא לא אץ ולא רצה לו הדרך, הוא הכל לאט אט: 'מה בוער, חביבי?' Take it easy הכל לאט... 'וכיוצא בדברים כאלה, הנה יקשה עליו להשכים לבתי כנסיות בבוקר, יקשה עליו לקצר בסעודתו מפני תפלת המנחה בין הערבים, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור' אם מזג האוויר והאקלים לא נוח - הוא לא יוצא למצוות כשמזג האוויר לא טוב. 'כל שכן למהר עצמו לדברי מצוה או לתלמוד תורה' ודאי שהוא לא ימהר! 'ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו ההרגל – שהוא רוצה עידונים, ואכילות ועינוגים וכל מיני... 'ויהפוך אצלו כבר ההרגל לטבע שני.' 

'ואמנם צריך שידע האדם: כי לא למנוחה הוא בעוה"ז, אלא לעמל וטורח. ולא ינהג בעצמו, אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם' והפועל מבקשים ממנו: 'עבודה מהירה ובזריזות!' 'וכענין מה שהיה אומר (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן" אנחנו שכירי יום וכל היום שלנו מסור בשכירות לעשות מלאכת המעביד. וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם (שאין אכילה מסודרת) בחיפזון ושינתם עראי - ואין שינה מסודרת. ישנים בשטח! בחול עם שק שינה? בלי שק שינה. ככה או ככה. אוכלים ב'מסטינג' (כלי אוכל צבאי גדול שיש בו צלחת, קערית וסכו"ם) עם אבק! בלי אבק... 

אין דבר כזה: 'באנה, אני רוצה מטבח, אני רוצה זה.. מה זה? מה זה?' - אין דבר כזה. 

'כאשר אכילתם בחיפזון ושינתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב' רק עושים להם טזז... – ישר הם מוכנים!

בחיל האוויר נשמעת אזעקה 'ווווואיי... ' כולם למטוסים, בשניה. אזעקה - 'צ...' כולם על הטנקים. 'טינג...' - כולם. בן אדם שומע את הצלצול של השעון, הוא עושה לו 'נודניק' קודם כל. הוא דואג שיהיה לו נודניק. והוא לא סומך על הצלצול הראשון, כי הוא סומך על הנודניק. אבל אחרי שהוא יתרגל לצלצול הוא כבר לא שומע את הנודניק. וגם אם הוא שומע את הנודניק 

אז הוא אומר לו: 'יא נודניק, תפסיק כבר. שמעתי אותך קודם'... - והוא הולך לישון. למה? כי הוא לא מוכן.

 ועל זה נאמר (איוב ה ז): "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" – 'וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו ז"ל )אבות ו ד): 'כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן' דהיינו; בכל המצבים ובכל התנאים להיות ערוך ודרוך כל הזמן למלאכת שמים. 'שזה הכלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים' צריך להתרחק מכל זה.

המשך יבוא... בעזרת ה'.

הרב: 'רבי חנניא...'