דיני ברכות וכשרות על מוצרים המזיקים, תרופות, עישון ומשקאות חריפים

- - - לא מוגה! - - - 

על חומץ יין מברכים שהכול אם הוא מעורב עם הרבה מים

אבל על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו.

הכלל הוא כל דבר שמזיק את האדם אין על זה ברכה אפילו אם האדם הזה אוהב את זה בשבילו זה טעים אפילו הכי כיוון שזה גורם נזק בלתי הפיך לכן אין על זה ברכה.

הגמר לברכות למודו הביאה לנו דוגמה ראשונה של שמן זית

הגמרא לא אומרת למה זה מזיק הרופאים היום אומרים זה גורם כיף כבה אולכוס

יכול לעשות לו חור במעין או החומץ החומץ יין זה ממש כמו חומצה

אם תיקח את החומץ הזה ותשפוך אותו כאן על הרצפות

הרצפות נהיה בהם חורים יהיה כל הצבע במקום לבן הצבע יהיה אדום כמו החומץ כל כך זה חריף יש בו כל כך חריפות גדולה

אז כמו שברצפות זה עושה חורים גם במעין של השוטה גם כן זה יכול לעשות חורים אין ספק שדבר כזה מזיק ולכן אותו אדם גם אם הוא טיפש ורוצה לשתות מזה אפילו שהוא נהנה מזה אין הווה עמנה שיברך על זה ברכה דבר שמזיק לא מברכים אלא אם כן אם הוא רוצה לשתות ממונדה

מה הוא עושה? לוקח מהחומץ הזה מערב את זה עם הרבה מים וסוכר כאן זה כבר לא יזיק

כאן יש לך הרבה מים וסוכר החומץ הזה כמעט ולא יזיק בזה אין בעיה יוכל לברך שהכול אבל

איך היין נעשה חומץ?

יין ביתי שמחמיץ החיידקים והתולעים הם שהופכים את היין לחומץ אם יש בו תולעים אתה לא יכול לשתות דבר כזה ולכן צריך קודם כל לסנן

יסנן קודם כל את החומץ אחרי שגמר לסנן אחר כך יערב אותו עם הסוכר והמים ואז כן יהיה רשאי לברך עליו שהכול אבל אם הוא לוקח את החומץ כמות שהוא כמו שאמרנו על דבר כזה דבר שמזיק אין הווה עמנה לברך. גדולי הפוסקים דנו לגבי הסיגריות

האם מברכים על הסיגריות או לא?

כל השאלה הזו נמצאת בדברי האחרונים

לא תמצא לזה זכר לא בגמרא ולא בראשונים וגם לא בדברי מראינו שולחן ערוך

ולמה לא?

בזמנם לא היה הדבר הזה.

המגפה של העישון עדיין לא הייתה קיימת.

כשגילו את אמריקה ראו שהאינדיאנים אוהבים לשתות קפה ולעשן מרגילה זה מה שהם היו רגילים ומשם נפיצם השם הביאו את התרבות הזו גם לירושלים.

אבל הרופאים כולם פה אחד אומרים לך, העישון הזה מזיק,

גורם לאדם מחלות סרטן לסוגיו,

התקפי לב, אירוע מוחי,

עשרות דברים שגורמים לאדם נזק בלתי הפיך.

לפי הטענה של הרופאים,

מדי שנה בשנה מתים בארצנו ובארץ ישראל עשרת אלפים בני אדם מהנזקים של העישון.

אנחנו שומעים על איזה פיקוח,

אם יהודי נהרג באיזה פיגוע אנחנו כולנו נחרדים, מזדעזעים,

כואב לנו נורא על כל נפש מישראל ובצדק.

פה זה לא אחד, זה לא שניים.

פה זה עשרת אלפים מדי שנה בשנה. תראה איזה מספר מדהים ועדיין יש אנשים טיפשים שעדיין לא נגמלו, עדיין ממשיכים בתאווה הזו, בתאוות העישון.

אבל אם הוא נשאל אותך אותו הטיפש הוא רוצה גם לברך שהכל נהיה בדברו,

או אולי הוא רוצה לברך, ברוך שורף ממונו בידו, אולי יעשה תקנה מיוחדת.

בוודאי שאין הוה אמנה לברך.

תראו בספר עמודי אור הוא דן לגבי הנושא של העישון ביום טוב.

הוא הראשון שכתב לפני 120 שנה,

הוא כבר כתב שהעישון הזה מזיק והיום, כמו שאמרתי, היום כל הרופאים פה אחד מדגישים שזה מזיק מאוד,

ולכן אין הוה אמנה לברך על העישון.

הכנסת הגדולה מגן אברהם דני מסיבה אחרת,

כי הגמרא לברכות יהודנית אומרת,

המטעמת אינה צריכה ברכה.

למה? כי אתה פולט את מה שאתה אוכל.

גם כאן את העשן שהכניס לתוך הריאות הוא פולט את זה,

ולכן אם דנו מאותה סוגיה שלא מברכים.

בין כך ובין כך, בין אם זה מאותה סוגיה או מהטעם השני שערבנו,

בוודאי שאין הוה אמנה לאדם שחוטא ועובר על ונשמרתם מאוד בנפשותיכם.

ויעשה דבר שגורם לו נזק, לפעמים לא רק לו,

אלא גם לסביבה שהוא מעשן.

עכשיו הימים האלה ימי חורף קרים,

החלומות סגורים,

כשהוא פולט את העשן,

כל אלה שלידו נושמים את אותו העשן,

והרבה פעמים הם נזוקים.

מתוך העשרת אלפים שאמרנו שהולכים לעולמם בכל שנה,

מתוכם יש אלף חמש מאות שאף פעם לא עישנו,

אבל הם נשמו את העשן של אותו הרשע שעישן,

ולכן גם הם הלכו לעולמם, גם הם נזוקו.

חלק מהם מבוגרים, חלק מהם ילדים קטנים, תינוקות,

כל זה בגלל הסיגריה המסריחה של אותם האנשים,

ולכן אדם ירשמיים, אדם בן תורה,

בוודאי שצריך להיגמן מכל זה,

ויפה שעה אחת קודם, וכמו שאמרנו,

אין הווה אמנה לברך ברכה על דבר כזה,

וכלל יסודי, כל דבר שמזעיק את האדם, אין עליו ברכה.

אבל אדם ששותה משקאות חריפים צריך לברך,

והסיבה היא,

נכון הדבר שאם האדם הזה שותה בכל יום,

בקבוק קון יעק וויסקי,

אז בחצי ימה ויעזמנו הכבד שלו הולך לאיבוד וילך לעולמי מהר.

כל זה כשהוא שותה הרבה.

אבל אם אתה שותה בכל יום שלושה-ארבעה גרם, זה הכול.

אחרי שהוא גמר את האוכל, שותה ארבעה גרם.

בזה זה לא מזיק כמעט,

ולכן על זה, אם הוא נהנה,

שייך לברך.

אני לא מברך, תביא לי קוניאק,

בשבילי זה לא טעים.

אתה מביא לי כוס תה, זה טעים, מזה אני נהנה.

מהוויסקי, אם תביא לי, אני לא נהנה. בשבילי זה לא טעים.

אז אני בוודאי לא אברך. אפילו אם האדם הזה יבוא לי עם הכשר הכי טוב, יש על זה את הבדץ הכי טוב, ואני כן...

מפני הכבוד,

אמרו לך, אם אתה לא נהנה, אתה לא מברך.

כך הוא עדין גם לגבי תרופות.

אדם שלא מרגיש לו משתעל וכיוצא בזה,

הרופא רושם לו בריצפט שישתה גם סירופ.

שוב, יש אנשים נהנים מהסירופ. אתה נותן הילד הקטן מהסירופ,

אחרי שהוא טען כפית אחת, הוא אומר לך, תביא עוד, זה מתוק.

מי שנהנה, יברך על זה שהכל נהיה בדברו.

אבל אם האדם הזה לא נהנה מהסיר, אולי פה הוא שותה את זה רק בגלל שהוא משתעל,

אין לו ברירה,

אז בחיי גוונה,

בכל אותן התרופות שהאדם לא נהנה מהן,

אין על זה ברכה,

לא יברך כלל ועיקר.

על הוויסקי, קוניאק, וודקה, כל הדברים הללו צריך הכשר.

אסור לנגוע בכולם אם אין הכשר.

פעם היו אנשים יכולים לקנות מאותם הדברים בלי שום הכשר. היו מביאים ערק מלבנון, יש שם עיירה זחלה,

ערק זחלאווי, היה ערק משובח.

שום הכשר לא היה.

וכל הרבנים, כל האנשים היו שותים מזה,

ידעת ממה זה עשוי.

חומר יסוד, תאנים וכן הלאה, אתה יודע ממה זה עשוי, אין כאן חשש שהיא נסך.

ולכן, בזמנם, בתורותם, היו יכולים ליהנות גם מזה, גם מהוויסקי, והיה צריך שוב הכשר.

היום המציאות השתנתה.

היום מערבבים אלכוהול או דברים אחרים,

ולא פעם האלכוהול הזה הוא עשוי מיין נסך.

בעיקר בארצות דרום אמריקה, יש להם שמה שטחים עצומים,

כרמים,

יש להם הרבה יין,

ואין קונה.

מה הם עושים מאותו היום? בגלל שאין להם למי למכור,

הם הופכים את זה לאלכוהול.

האלכוהול הזה שבא מלא עם נסך גם הוא אסור בשתייה ובהנאה.

לצערנו, גם בארץ זה מגיע,

מייבאים אוניות שלמות, מייבאים במכלים אלפי ליטרים בכל יום מאותו סוג, מאותו אלכוהול.

אז אם אותו היקב, אין לו הכשר בדץ,

אין עליהם פיקוח ולא משגיח,

אז הם יקחו מהאלכוהול הזה שהוא זול מאוד,

יערבבו את זה בערק,

בקוניאק, בליקר או בוויסקי.

מי אמר לך שלא?

מי יכול להבטיח לך שאותם היקבים לא יעשו את זה?

כיוון שזה מחיר זול מאוד,

ולכן אנחנו חוששים מאוד ולא נוגעים באותן משקאות אם אין על זה הכשר בדץ.

שם באחת המדינות,

במקום לתדלק בתחנת הדלק בבנזין,

שם שמים להם אלכוהול, האוטו נוסע על האלכוהול הזה.

זה יותר זול מהבנזין.

עד כדי כך זה נעשה שם נפוץ.

אולי לדידן, אולי יהיה אסור לנסוע באותו הרכב.

היה נסך אסור בהנאה,

אז אולי גם בנסיעה אולי יש מקום להישאר.

מכל מקום, לענייננו, לגבי השתייה,

צריך לשים לב,

גם בזה צריך הכשר הבדץ, כמו שאתה מקפיד בכל מאכל, כך גם בזה.

לא רק בימי הפסח, בכל השנה כולה היה נסך אסור בשתייה והנאה,

ולכן רק אם יהיה הכשר של בודץ אתה יכול לנגוע באותו הערק,

עליו אחי,

לא בקוניאק ולא בדברים האחרים,

אי אפשר לנגוע בהם. דבר שאסור בשתייה, אין עליו ברכה.

מרן כותב לנו את ההלכה הזו פעמיים באהבה,

למעלה בסימן קופצא תקווה וגם אצלנו בהמשך,

דבר שמותר באכילה,

על זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה ברכה.

דבר שאסור באכילה,

על זה לא תיקנו אנשי הכנסת הגדולה ברכה,

ולכן אם אין על זה הכשר בדץ.

ולמרות הכול אותו אדם מעיז ורוצה לשתות, הוא לא עושה לנו חשבון,

חי גוונה,

יכול להיות שהברכה שלו אולי היא ברכה לבטלה.

ולכן לפני שאדם לוקח לשתות בדברים האלה,

תסתכל קודם כל על הסטיקר.

הבירה השחורה או הבירה הלבנה תוצרת ישראל,

יש על זה הכשר בדץ.

זה נוח מאוד,

אתה יודע שזה כשר, אתה רוצה בבקשה, תשתה לבריאות.

אבל על הדברים האחרים, ההשקעות החריפים,

לא על כל דבר יש הכשר.

הרבה פעמים זה תוצרת חוץ, יבוא,

והרבה פעמים יש בזה תערובות של דברים שאסורים בשתייה,

או לפעמים גם אסור בהנאה,

ולכן שומר נפשו ירחק מזה, ייזהר שלא להיכשל.

לוויסקי משהו בסקולטן, זה בסדר?

לא, זה לא בסדר.

גם מזה אדם צריך להיזהר, אלא אם כן, אם יהיה הכשר בדץ.

אין כאן הכשר של הבדץ עדה חרדית.

על זה בוודאי הם לא ייתנו הכשר.

לפעמים יש שם איזה בדץ ששם הם מפקחים על אותו היקר.

יכול להיות שיש בדץ טוב שם,

ששם יגידו לך שזה בסדר.

אם אתה לא מכיר את הבדץ הזה, תשאל.

תשאל רבנים שמכירים.

בדרך כלל הבדץ, העדה החרדית, שם הרבנים מכירים גם את הבדצים שנמצאים בחוץ לארץ.

הם יגידו לך אם זה בדץ אמיתי, בדץ טוב,

או שכל זה כאילו יש גם זייפנים שמשתמשים בפירמה של בית דין צדק, בפירמה של בדץ,

וכל רוח אין בקרבם.

ולכן צריך חקירה ודרישה בדברים האלה,

ולא ימהר האדם לשתות,

גם אם הוא אוהב את הטיפה המרה,

אבל צריך להיזהה, לעמוד בניסיון,

כדי שלא ייכשל בדברים הללו.

הסירופ, יש פה בעיה של שומן מן החי, גליצורין,

וגם עליו היה צריך להיות הכשר, ואין, אין הכשר.

אין בדעת שייתן על הסירופ.

ולכן העצה היא פשוטה מאוד,

כיוון שזה ספק ולא ודאי,

ערך השולחן,

בדעת הרמב״ם,

הוא כותב את זה ביורי דעה סימן צדיקתא,

סעיף ה',

הוא אומר שמותר לבטל את זה בשישים.

אז תיקח את הכפית סירופ,

תשים את זה בתוך הכוס תה, כאן יהיה בוודאי בטל בשישים,

בצורה הזו יהיה מותר לך לשתות.

אבל מה שאין כן, לשתות את הסירופ כמו שהוא,

לקחת את הכפית,

גם על זה יש לנו סימן שאלה,

וכמו שאמרתי, עדיין על זה אין לנו הכשר של בדאץ.

הלילה יורצאית של הגאון הצדיק