גדר יין בהלכה: אחוזי היין הנדרשים לברכת "הגפן", מעמד מיץ ענבים ופתרונות לספק ברכות

 

- - - לא מוגה! - - - 

סימן רש״ד סעיף ה׳.

בשני הסעיפים האלה מרן עוסק

מה נקרא יין.

פעמים רבות אדם מערווה,

כשהיין מתערווה עם דברים אחרים.

מה נקרא עדיין יין שברכתו בורא פרי הגפן,

ובאיזה שלב הוא כבר לא יין אלא הפך להיות כמו

שיכר או כמו פטין.

הגמרא במסכת דבה בת רע בדף צ״ז, הגמרא עוסקת

ביין שני.

יש יין ראשון, אתה סוחט את הענבים, יוצא לך יין, זה יין ראשון.

יש שלב ב' שהוא יין שני,

שגם ממנו אפשר לעשות יין.

מה נקרא יין שני?

גמרת לשחות, לסנן, אתה לוקח את החרצנים והזגים,

שורה אותם במים,

אחרי כמה ימים אתה סוחט שוב, יוצא לך יין שני.

או הדוגמה של הגמרא,

אחרי שסיימנו את הכול,

חלק מהיין עדיין ספוג בשמרים.

יין סמיך, הוא לא יורד במסננת.

מה עושים כדי שגם זה יהיה יין?

אתה לוקח כוס מים, מערבב עם השמרים,

ואחרי כמה ימים אתה בא וסוחט.

האם מה שנסחט,

האם כל זה יהיה יין או לא?

אלה הדברים שהגמרא דנה,

ומרן מסכם לנו את זה להלכה כאן.

שמרי יין, מברך עליהם בורא פראי הגפן.

מתי?

כשהיה 25%.

שמת 750 גרם מים.

אחרי הסחיטה יצא לך ליטר,

בזה זה יהיה ברכת בורא פראי הגפן.

אבל אם הוא שם 750 גרם ויצאנו רק 900 גרם, יברך על זה שהכול.

אלה דברי הגמרא.

תלמידי רבנו ינב ורבנו מנוח כתבו על זה.

זה היה נכון בזמן הגמרא,

לפני 1,800 שנים הענבים היו חזקים מאוד, היין היה חזק.

מספיק 25% מהיין כדי להתגבר על 75% מים,

והכול נהפך להיות יין.

אבל בזמן הזה הענבים שלנו, היין שלנו חלש.

ואם יש לך רק 25% זה לא יהיה יין, לא יהפוך את הכול ליין.

וכך מרן מסכם לנו להלכה ולמעשה.

אני קורא לכם את לשון מרן,

והיינו בעינות שלהם שהיו חזקים.

אבל עינות שלנו שאינם חזקים כל כך,

אפילו אם יש 25% אינו מברך בורא פרי הגפן.

וכך ההלכה,

רוב ככל הפוסקים הלכו בדרך הזו.

השאלה היא,

אתה אומר ש-25% לא מספיק.

כמה כן, כמה צריך?

יש לנו כמה דעות בנושא הזה.

דעה ראשונה, המחמיר ביותר, העלייר הבא.

לפי העלייר הבא, אפילו אם יהיה לך 51% יין,

זה עדיין לא מספיק.

עדיין הברכה שהכול.

דעה שנייה, הממוצעת, והיא דעת רוב הפוסקים,

התשבץ,

עולד תמיד,

מחצית השקל, פרי מגדים, כף החיים,

הם אומרים, הולכים לפי הרוב.

יש לך 51% יין,

זה מתגבר על המים, ואז תהיה הברכה הגפן.

אם אין לך רוב, הברכה היא שהכול.

דעה שלישית,

דעת החזון איש צריך שליש.

34%. דעה רביעית,

העגור והרמה.

מספיק

שיהיה לך 1 מ-6.

יש לך 18% יין, זה בסדר.

הרי שעות מלקו בסימן יג' מביא דעה יחידה שאם זה יין חזק מאוד,

אפילו 10% יין מספיק.

ודאי שבזמן הזה אין לנו ענבים כאלה, אין הווה אמנה,

שיהיה מספיק ב-10%.

אלא, כמו שאמרנו, הדעה הממוצעת,

מה שכתב לנו התשבץ בחלק ג' סימן פה, רוב,

וכך הסכימו רוב הפוסקים, וכך המסקנה להלכה ולמעשה.

לפי דעת האחרונים,

חטאים מגדים, מחצית השקל, כל אותם האחרונים שדנו בדעת מרן,

הם הבינו שיש מחלוקת בין מרן להרמה.

לפי מרן צריך רוב.

אבל לפי הרמה, הוא מביא לנו את דברי העגור,

לא צריך רוב.

אלא, הרמה נוקטת 18% יין ו-82% מים, מספיק.

אפשר לברך על זה, ברכת דבורי פרי הגפן,

זו השיטה שלהם,

שיש מחלוקת בין מרן להרן.

אבל הגרע,

הגאון מבינה, כשדן בנושא הזה הוא אומר,

גם מרן סובר ש-18% יין מספיק ואפשר לברך עליו ברכת בורא פרי הגפן.

איך זה?

הרי קראנו קודם, בתחילה, דברי מרן.

מרן אמר שבזמן הגמרא היה צריך 25% יין,

והיום יותר.

אז איך ייתכן לומר שמרן סובר 18%?

מסביר ואומר הגרע הבדל פשוט.

הוא אומר, יש הבדל בין יין ראשון ליין שני.

אתה סוחט את העלבים, יין ראשון זה יין חזק מאוד,

מספיק 18%. אפילו אם יש 82% מים,

הכול מתהפך ונעשה יין.

מה שמרן קטן לנו את דברי הגמרא זה ביין שני.

אתה רוצה להוציא מהשמרים לעשות מהם יין.

שם אתה צריך שיהיה הרבה יין,

שמה צריך שיהיה 51%. אבל בדוגמה שלנו יין ממש,

יין ראשון,

מספיק 18%. יש כאן אחוז מספיק שיהפוך את הכול, שהכול יהיה יין.

ויאללה דבר, מאיפה הוא יודע לומר כך

בדעת מרן?

אז הוא אומר, תראה, מרן בבית-אסף כתב לנו את דברי העגור.

אם מרן חולק על זה, מרן יכתוב, ולטע.

הרבה פעמים מרן חולק על העגור.

מרן לא פחד לחלוק על דברי העגור.

כאן מרן מביא אותו בשתיקה.

זאת ועוד, לא רק בבית-יוסף.

יורד דעה, סימן קלד. גם שם מרן כותב על שולחן ערוך את דברי העגור.

שם הדוגמה היא כך.

גוי שמוזג לנו יין,

היין הזה נעשה יין נסך ואסור בשתייה.

אבל אם הוא מוזג לך הטמפו,

קולה,

מוזג לך בירה,

זה לא נעשה.

כשהיין מעורג עם המים,

עד איזה ש...

שלב עד איזה דרגה זה עדיין יין,

ואם הוא שפך לך הגפן הזה נעשה יין נסך ואסור,

ומאיזה שלב לא,

מרן שמע מביא את דברי ההגור,

אם זה עד 18% זה נקרא יין,

ומה שהגוי מזג זה יין נסך, אסור.

אם היה פחות מזה 17%,

15%,

זה כבר לא יין,

אם הוא מזג,

גאים אותה.

הנה, אתה רואה,

מרן שמע הולך לפי שיטת ההגור.

אז כמו שם, הוא עדין גם פה, גם לעניין ברכה.

לפי זה,

אין מחלוקת בין מרן להרמה. מה שהרמה הביא לנו כאן את דברי ההגור,

גם מרן סובר ככה. בבית-יוסף מרן העתיק את זה,

ומרן לא חלק על זה, גם בשולחן ארוך מרן לא חולק.

מה שמרן כתב לנו בתחילת הסעיף,

זרק על יין שני.

אתה בא לעשות יין שני מהשמרים,

שם יש לך הגבלה.

הגמרא אומרת 25%,

אנחנו אומרים ביין שלנו לא מספיק,

אתה אומר צריך 51%. רק בזה.

אבל לא לגבי יין ראשון שסחטת ישר מהענבים.

היין הזה הוא חזק מאוד,

מספיק שיהיה 18%. זה הוויכוח שיש בדעת מרן.

איך ההלכה?

המשנה ברורה על המקום בסעיף קטן כט הוא הולך לפי שיטת הגרא.

בדרך כלל המשנה ברורה נמשך אחרי הגרא,

ולכן אצלנו בסעיף קטן כט הוא מפרש את מרן בדרך שכתב הגרא. אני אקרא לכם חלק מהדברים.

הוא אומר,

מתי אנחנו אומרים שצריך שיהיה רוב?

דווקא בשמרים,

ומשום דלכלוכית היין שיש בהם אינו חשוב כל כך.

אבל יין גופה שיצא מדריכת הענבים, יין ראשון,

אם שפך עליהם מים,

אם יהיה 18% זה בסדר.

כך הוא מפרש בדעת מרן.

היה לו חבר שהוציא ספר,

פני אריה החי.

והמשנה ברורה פגשתי אותו באחד מהימים,

אז הוא אמר לו, תראה, בספר פני אריה החי,

אני הבאתי את המחלוקת,

אבל אני לא כתבתי כמו המשנה ברורה.

אני חלקתי עליך.

אני כתבתי מחלוקת בהסבר דברי מרן.

ספק ברכות להקל.

אם נאמר, כמו ההסבר, שנעולה תמיד ופרי מגדים,

אם אתה מברך על קוקו-קולה, בורא פרי הגפן,

זה ברכה מבטלה, זה שקר.

אבל אם אתה אומר הפוך, אפילו אם נחשיב את זה יין למאן דאמר,

אם אדם מברך על היין שהכל נהיה בדברו יצא, ספק ברכות להקל.

איך אתה כותב במשנה ברורה שב-18% יין זה בסדר, זה יין, מברכים הגפן?

כך הוא הקשה עליו, על בעל המשנה ברורה,

איך הוא העז לפסוק לכתחילה כדעת הגרל.

בעל המשנה ברורה היה יהודי ענויתן, לא היה מתווכח,

איך אומרים, ראש בראש.

הוא ענה לו ככה בבדיחותה.

הוא ידע כמה הרב מרוויח,

אמר לו,

לא כולם מרוויחים משכורת 10,000 שקל שיש להם ממון לקנות יין מהודר, יין משובח. יש עניים, אין להם. כתבתי בשבילהם שגם 18% יין, גם זה מספיק.

טוב,

יש לנו אם כן מגוון דעות.

הזכרנו חמישה דעות בפוסקים בתערובת מים ויין, עד כמה הוא נשאר בשם יין.

זה הוויכוח שיש להלכה.

אנחנו מצריכים לעולם רוב.

אבל אני מזכיר את דברי ההגרע והמשנה ברורה, נפקא מינה לגבי דיעבד.

הרבה פעמים בא אדם שעדיין לא למד.

העולה החדש הזה מגיע, רואה בקבוק יין לפניו,

לקח וירך על זה הגפן.

אתה מסתכל על הסטיקר, אתה אומר לו, תשמע, היין הזה אנחנו יודעים,

זה לא אמיתי, יש בזה רק 18%. הוא אומר, לא ידעתי, מה, בארץ הקודש?

אצלכם זה לא יין טוב?

הוא טמא.

בסדר, אחרי שהוא בירך הגפן ושתה.

מה הדין? בדיעבד.

תגיד לו, הדרכה הייתה נבטלה, ואחזור עוד הפעם לברך שהכול אלוהו?

לא, לא נגיד לו שיחזור.

למה? אולי ההלכה, כמו שאומר הגאון מווינה והמשנה ברורה, בדעת מרן,

ש-18% מספיק, כמו שאמר העגור,

ולכן לא נוכל להגיד לו שאחזור עוד הפעם לברך שהכול.

אלא אם כן, אם הוא רוצה להחמיד, יש לה עצה פשוטה.

ייקח מעט סוכר, יברך על הסוכר שהכול,

וימשיך לשתות מאותו היין.

זו העצה כדי לעקוף את המחלוקת.

אבל אם אין לו דבר אחר לעקוף את המחלוקת,

לא נוכל להתיר לו שאחזור עוד הפעם לברך שהכול.

כמו שאמרנו קודם,

בגלל המחלוקת ספק ברכות להקל.

אבל,

יקב שבא אלינו ואומר,

אני רוצה לעשות יין כשר.

תן לי הוראות, מה על-פי ההלכה,

אתה מדריך אותו בראש ובראשונה,

לא פחות מ-51%.

הבעיה היא שאתה צריך לראות את הנולד.

הרי הם מנקים את כל מה שיש ביקב,

שוטפים את המכל, שוטפים את כל המכונות.

אחרי שאתה גומר לשטוף,

נשאר מעט מים בתוך החביות, בתוך המכלים.

אתה לא לוקח פן לייבש את זה,

ולכן אתה לא יכול להגיד לו מספיק 51% יין.

למה?

אתה שם 51% עם המים של השטיפה שנשאר בתוך החבית,

זה יגיע ל-48%, 47%. ולכן, ההנחיה הראשונה,

אתה אומר לו, לא פחות מ-55% יין.

זה הדבר הראשון.

דבר שני,

האחרונים דנו בדעת הרמה, בהסבר דברי הרמה.

הביאו מה שכתב הרמה ראש ב', אצלנו ראש ד',

ושאלו לכאורה דברים לא שווים.

והתירוץ,

האחרונים אומרים שהרמה הולכת בשיטת התשבץ,

והתשבץ מחלק מה אתה מערבב.

זאת אומרת,

אם אתה שם מים,

49% מים,

נהפכים כולם ליין.

אבל אם לקחת וודקה,

שמת 49% וודקה,

51% יין.

תיתן לאיזה אדם שלא יודע מה עשית. אתה אומר לו, תטעם.

הוא טוען, מה הוא אומר לך?

זה וודקה בטעם מתוק,

וודקה טעים, צבע אדום, כך הוא אומר לך.

אתה אומר לו, אל תגיד וודקה,

אני שמתי 51% יין.

הוא אומר לך, אני לא יודע מה שמת, אבל הטעם זה טעם של וודקה.

למה?

האלכוהול, הוודקה, הוא דבר חזק מאוד, חריף.

הוא מתגבר על היין, שובר את היין, והטעם העיקרי יהיה טעם של וודקה.

כך גם לגבי שאר הדברים.

אלכוהול או תמציות,

גם התמציות יש להן כוח גדול, עצום ורם.

אני לוקח כוס מים,

אני שם בו רק 3% תמציות.

אחרי זה אני נותן לאדם, ואני אומר לו, תטעם.

הוא טעם, מה זה יין? יין טעם, יין נפלא.

אתה אומר לו, תשמע, זה 97% מים,

אבל התמציות, יש להן כוח מרוכז, כוח נפלא.

ולכן אם לגבי השיכר חששנו,

גם לגבי התמציות אותו דבר.

הוא הדין גם לגבי הסוכר.

אתה מערבב בשעה שהיין תוסס, אתה מערבב סוכר,

אחרי כמה ימים שהסוכר נמס הוא הופך להיות אלכוהול,

ואלכוהול הזה, כמו שאמרתי, כוחו גדול, עצום ורב לשבור את היין.

ולכן לא מספיק שאתה אומר לו שיהיה לך רוב של יין,

אלא צריך גם לבדוק מהו המיעוט.

אם המיעוט זה רק מים,

כמו שאמרתי, למים אין טעם,

ולכן היין מתגבר עליו,

שובר את הכוח של המים,

הופך את כל המים האלה, הכול נעשה כאילו יין, ולכן הברכה הגפן.

אבל מה שאם כן, אם אתה מערבב משקאות חריפים,

אתה מערבב אלכוהול, יין שרף,

תמציות, סוכר וכיוצא בהם,

אפילו אם יהיה לך רוב יין, אולי תהיה הברכה, שהכול נהיה בדברו.

ולכן, אם אותו בעל עקב הוא אדם ירשמים שמעוניין

לעשות יין שיהיה כשר לכתחילה לכל הדעות,

אפילו אם הוא שם רוב יין, עדיין אתה צריך להעמיד אותו על מקומו.

תשאל אותו מה המיעוט,

מה אתה מערבב עם זה,

כדי לדעת אם באמת היין הזה יהיה כשר לקידוש והבדלה,

שנוכל לברך עליו בורא פריה גפן ומקדש השבת אם הוא יין שמשמח אלוהים ואנשים,

כמו שכתוב בספר שופטים,

או שזה משהו שדומה כאילו יין.

צריך להבחין בין זה לזה.

אלה הכללים שכתבו לנו רוב הפוסקים,

וכך המסקנה למעשה.

תראו בספר חזון עובדיה על פסח חלק א',

אור לציון חלק ב',

ורוב ככל חכמי דורנו כולם הלכו בדרך הזו שצריך שיהיה רוב יין.

וכך ההנחיה,

גם ההנחיות של הרבנות,

גם ההנחיות של הבדצים, כולם אומרים,

אתם חייבים להניח, להשים,

שיהיה בתערובת רוב.

אבל השאלה אם באמת הם מקיימים.

ההנחיות על הנייר,

כולם מודים, זה תואם את ההלכה.

השאלה היא אם בביצוע זה מתקיים או לא.

אני אספר לכם מעשה שהוא אומר הכול.

לפני שנים רבות היה שר המסחר והתעשייה,

היה השר משה נסים.

הוא הבן של הראשון לציון, הרב יצחק נסים, עליו השלום.

אדם דתי שיודע את כל הבעיות האלה.

הוא ניסה להתמודד, לפתור את הבעיות.

מה הוא עשה?

יש חוק בין-לאומי,

אתה מוכר ריבה, אתה מוכר מצרכי מזון,

אתה חייב לכתוב על הסטיקר מה זה מכיל.

אז הוא רצה לעשות חוק,

כל בקבוק יין יהיה חייב לכתוב על הבקבוק כמה אחוזי יין יש שם,

ואז נוכל לדעת, נוכל להתמודד.

למחרת, אחרי שהוא הגיש את הצעת החוק,

באו אליו משלחת מלאכי רעיון,

באו אליו נציגים של כל היקבים מהארץ,

הקווים הגדולים, הקטנים, כולם באו אליו.

באו שם נציג של כרמל מזרחי,

ברקן או דברים אחרים,

שור, חמור, כולם באו.

אמרו לו, אם הצעת החוק הזו עוברת,

מחר אנחנו סוגרים את כל היקבים,

אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

טוב, הוא ראה שכולם נגדו,

הוא אחד, לא יכל להילחם נגד כולם,

הוא גנז את הצעת החוק.

אם תגיד לי, יש לך יין ביתי,

תרשום על הבקבוק כמה אחוזים.

אני אשמח, אני ארשום על הבקבוק 98% 99%. אני אחתום, מה אני פוחד?

אני יכול לנהוג בשקיפות מוחלטת.

אלה שלא רצו את זה,

ונסתרה, והיא נטמעה.

זה אומר דרשני, זה אומר הכול.

אתה מבין, לא רק היקבים הקטנים,

אלא גם היקבים האחרים שיש להם שם יותר טוב,

גם הם יתנגדו לאותה הצעת חוק,

וגם הם לא הסכימו לכל המהלך הזה.

ולכן אנחנו נבוכים, יש לנו סימני שאלה בחלק מהיקווים.

אולי זה טוב,

אולי ההשגחה של המשגיח שם עונה על כל הדרישות של ההלכה, הכול בסדר,

ואולי לא.

זה הספק שיש לנו.

מה אדם עושה, אדם ירא שמים, לפתור את הבעיות האלה?

פתרון קל מאוד.

בחודש אב, אוגוסט, יש לנו חופש.

נותנים לנו חופש לא בשביל ללכת להשתטח על החול בשפת הים,

אלא יש לך חופש, יום אחד תקנה ענבים ותעשה יין.

אדם עושה במו ידיו יין ביתי,

זה יותר כשר,

יותר בריא ויותר זול.

תענה לך כל בקבוק 4-5 שקלים,

זה הדבר הכי קל, הכי טוב.

אתה לוקח כוס יין, אתה יודע שזה יין אמיתי,

זה הפתרון הטכני, זה הדבר הכי טוב.

כביש עוקף מחלוקת, כביש עוקף ספקות.

שלא יהיו לך ספקות,

זה מה שצריך, זה מה שראוי לנהוג ולעשות.

לפעמים אנחנו מכירים את בעל היקל, מכירים את המשגיח,

יודעים שהאנשים האלה, בני תורה,

הוא לא ימכור את נפשו לשטן בשביל בצע כסף.

לפעמים הבד״ץ אומר לך, כזה ראה וקדש, טוב, אתה יכול לסמוך עליו.

אבל לפעמים יש לנו ספקות.

אתה לא יודע מי זה, מה זה,

מי ספק אם אתה מסופק?

יותר טוב, יותר מהודר, וברך על זה שהכול.

אתה מברך על זה ברכת שהכול, והיה.

אם זה לא היה יין, אין כאן ברכה לבטלה, שהכול.

אם זה היה יין,

גם על היין נברך שהכול נהיה בדברו יצא.

ולכן עדיף שאדם יברך שהכול,

ולא יברך על זה את ברכת בורא פרי הגפן,

כדי שלא ייכנס בספק ברכה לבטלה.

אדם הולך לפעמים, מתארח, שבת חתן,

או יש ברית מילה או דבר אחר.

הוא אומר לך, מה יש שם? אני לא יודע. איזה יין יביאו לי?

תענה לתשובה פשוטה.

כשאתה הולך לשם, אל תבוא עם זר פרחים לכבוד החתן.

במקום זה תביא אתך מהבית יין ביתי, יין טוב, מהודר.

תביא להם את זה, יהיה קידוש על יין טוב, זה מה שצריך,

זה מה שכדאי לנהוג ולעשות.

אבל,

לא היה.

אם לא היה הדבר הזה,

כבר הגיע לשם, והוא לא יודע.

מכבדים אותו.

תיקח, תגיד, סבי מרנן.

שיגיד להם, תראו, יש לי ספק,

אני לא יודע אם זה יין אמיתי או לא.

יספר להם שיש חלק מהיקבים שעושים מלאכה במים רבים.

הם רוצים להשתדל שדברי הנביא לא רק היה, אלא גם יהיה הווה.

הוא אומר לו, כספיך היה לי שיגים,

עוננו שובעך, מהול במים.

יסביר להם את הכול, כולם יבינו מה הוא אומר.

אם כן, מה עושים?

יעשה נטילת ידיים לפני שיתחיל את הקידוש.

סבי מרנן, שהכול נהיה בדברו.

יברך את הברכה השנייה,

ישתה.

אחרי שגמר לשתות, לא ידבר.

מייד יברך המוציא לחי מן הארץ ואת העם.

והיה.

אם נאמר שזה לא היה יין אלא שחר,

הברכה מקדש השבת לא הייתה ברכה לבטלה.

כמו שאפשר לקדש על היין,

אפשר לקדש על הלחם.

כאן הוא בירך מיד המוציא,

אז הקידוש חל על הלחם,

זה הפתרון לשער.

חירום, כשאין לו יין כשר, הוא נמצא באיזה מקום נידח,

נמצא בצבא או מקום אחר,

והוא לא יודע היין הזה אם הוא טוב, אם הוא לא טוב, יעשה את הפתרון הזה,

זו העצה הייעוצה בלכתחילה.

אבל בלכתחילה אדם משתדל להשיג יין טוב,

יין שאין עליו ספקות,

זו העצה הייעוצה בלכתחילה.

יש חלק מהיקבים שאנחנו סומכים עליהם.

יש בבני-ברק

יקב של הרב נדל.

כאן בירושלים יש לנו יקבי ציון,

ובדרך כלל הם בסדר,

יש שם רוב של יין.

בזמנו, כשמצות יהודה ומצות הלפרין,

ביקשו לעשות מצה עשירה.

בימים האלה הם לשים,

עושים מצות מצה עשירה, ומוכרים את זה בעיקר לחוץ-לארץ.

והגמרא אומרת

שמי פירות לא מחמיץ.

זאת אומרת,

אם אתה לוקח רק יין נטו,

ויחד עם הקמח הכשר, זה לא יהיה חמץ.

אבל אם אתה מערבב,

היין הזה הוא לא יין אמיתי,

אלא יש בו תערובת יין ומים,

דבר כזה עליבא דקול עלמא מחמיץ.

גם עליבא דמרן בסימן תסב שמצה עשירה מותרת, על איזה מצה עשירה?

כשאין בה מים.

אם יש מים, זה בוודאי יחמיץ.

ולכן הם פנו לבדץ.

הבתי-החרושת האלה,

מצות יהודה ואלפרין, הם תחת הפיקוח של הבדץ.

תנו לנו יין שהוא מאה אחוז, שנוכל ללוש בזה את המצות.

הם נתנו להם את היין הזה, עקבי-ציון, שעליו הם סומכים,

שהיין שם הוא באמת נקי, אין בו תערובת מים,

והם נשים את הקמח בזה ועושים מזה מצה עשירה.

מי שירצה לאכול דבר כזה, אנחנו הספרדים,

פוסקים כדעת מרן, מותר. אין בעיה, תברך על זה מזונות ותאכל.

האשכנזים מחמירים. הם לא אוכלים מצה עשירה בכל מקרה.

אבל אנחנו מקינים כדעת מרן,

וכאן, כיוון שהיין הזה הוא מאה אחוז,

אין פחד שזה מחמיץ.

אותן המכונות, אותו מסוע, הכול אותו דבר.

מהרגע שהיין נוגע בקמח ונילוש

עד שנגמרת האפייה, ארבע דקות.

הולך מהר מאוד, כך שאין פחד שיחמיץ.

אותן העוגיות שאמרנו שהן חמץ,

שם המסוע לוקח עשרים ושבע דקות

עד שיתנפח, עד שיגיע לתחנה הסופית.

לא, לא, פה הם לא מחכים שיתנפח,

הכול נגמר בארבע דקות, ולכן, כיוון שהיין הזה הוא יין טוב,

ולכן מזה תלמד גם לכל ימות השנה שהיקו הזה הוא שונה מיקווים אחרים.

אבל כשאין לך מהיין הזה, כמו שאמרתי, הזדמנת למקום שאתה אורח.

יש לך דבר שהוא ספק, תעשה את העצה שאמרנו,

ואם המדובר הוא כעת בימי החול,

אתה יכול לברך עליו שהכול.

כך גם לגבי חתונה.

הרב מגיע לנישואין, לפעמים הרבה של החתן

מביא לחכם בקבוק יין ביתי.

אומר לו, כשהבחור הזה נולד, עשיתי יין,

והיין הזה נהיה בן 20, מביא לו, כבודו יברך על זה עכשיו,

בסדר, זה נפלא, יין ביתי, סברי מרנן יגיד על זה הגפן למהדרי.

אבל לא תמיד האבא של הבן הכין יין.

לפעמים באים לאולם, והאולם הזה יש לו יין פשוט.

החכם לא יודע, זה יין אמיתי, זה לא יין אמיתי,

אולי יש שם הכשר בדארץ, אבל אולי האחוזים מהם 18%. אולי הם הלכו למאן דאמא.

אולי לאה הוא מסופק, מה יעשה?

הוא לא צריך לדחות את החתונה, הוא לא צריך להגיד להם,

אני לא עושה חתונה עד שתביאו לי יין טוב. לא.

הוא לא צריך לעשות כך.

לפי הדין אפשר לעשות חופה וקידושין מייד,

רק תשנה ברכה אחת.

הברכה הראשונה, שמים על הנעל,

במקום בורא פרי הגפן, שהכול נהיה בדברו.

תמשיך הלאה, את כל שבע הברכות, הכול בסדר.

אבל אם הוא יברך שהכול,

הרבה אנשים שלא יודעים מה קורה יתחילו לצעוק צעקות, בורא פרי הגפן. הם לא יודעים שהחכם הזה לא טעה,

אלא הם חושבים שיש כאן טעות.

אז כדי שלא יהיו צעקות, יגיד להם קודם כול שיעור בהלכה.

לפני שיתחיל סביב הרנן, יגיד להם,

אחינו בית ישראל שבאו,

פעם היה יין אמיתי,

היום הם משתדלים לקיים את דברי הנביא, להחזיר עטרה ליושנה.

חלק מהיקווים מקיימים, שובעך מרול במים. יגיד להם את כל הבעיות, כל הספקות, ולכן הברכה הראשונה, תדעו, אני מברך שהכול זה לא טעות,

אלא כך צריך להיות כשאדם מסופק.

מי ספק, אומרים שהכול,

ואז יגיד את כל השבע הברכות, הוא לא צריך לדחות את החתונה,

הוא יכול לנהוג ולעשות כן, זה הפתרון כשאין לו דבר טוב.

אבל אם הוא יכול,

כדאי שיהיה לו יין טוב, כדי שיהיה הכול מוסכם,

אליבא דקולה עלמא, שיהיה למהדרין, בוודאי שהיין הטוב, המשמח אלוהים והאנשים,

הוא המהודר ביותר,

ועליו ראוי לכתחילה לברך את כל השבעה ברכות.

אולי יפציות,

אמרו שעבר היו נפני שום ולא היו יפציות?

לא.

על מיץ ענבים לא כדאי לכתחילה לקדש.

על מיץ ענבים יש שלושה בעיות, ואני אפרט את הבעיות,

ולכן במסקנה אדם שיכול ישתדל להימנע, לא לנגוע בזה.

הבעיה הראשונה,

מערבבים בתוך המיץ ענבים, מערבבים גופרית.

בשביל מה הם שמים גופרית?

הסיבה היא פשוטה,

כדי שלא יחמיץ.

יש הרבה אנשים בתקופת הקיץ,

קונים ביום שישי מעט ענבים,

סוחטים במיקסר ועושים מיץ ענבים.

זה כשר. הגמרא אומרת שם, בווד רצ״ז,

סוחט אדם משקול ענבים, ואומר עליו קידוש היום.

כאשר לכתחילה אתה יודע שזה מיץ ענבים אמיתי.

אבל תבוא ביום שני, תוציא מהמקרר את המיץ הענבים שהיה, אתה רואה איזה התקלקל, התעפש.

למה? יין נשאר.

40 שנה, 50 שנה, למה זה התקלקל?

כשהיין תוסס באותם 40 יום, החיידקים נהרגים,

נאכלים בתסיסה.

פה המיץ הענבים הזה לא תסס,

והחיידקים האלה הורגים את המיץ הענבים, הורגים את היין, וזה מתקלקל מהר.

אז אצלנו המיץ הענבים מתקלקל.

למה אצלנו, אצל היקבים, לא מתקלקל?

אז אומר הבטחאן, עונה לך,

סימן שזה לא מיץ הענבים, סימן שזה מים, מים לא מתקלקל.

טוב, זה בדיחותה, אבל האמת,

יש להם תשובה לדבר.

הם מערבבים גופרית.

הגופרית, החומצה הזו, הורגת את החיידקים,

ולכן המיץ הענבים הזה יכול להישאר הרבה זמן.

מבחינת ההלכה יש לנו בעיה.

כשאתה מערבב את הגופרית,

זה מקלקל באותו רגע את הטעם של המיץ הענבים.

אתה בא לטעום, אתה מרגיש טעם של נפט.

והשאלה היא,

ברגע שזה קרה,

זה נשבר?

נשבר הכוח של המיץ הענבים והברכה היא שהכל או לא?

בספר מועדים וזמנים חלק ג', הוא מביא את השאלה הזו והוא פוסק

מיץ ענבים ששמו בו גופרית, הברכה היא שהכל נהיה בדברו.

מה תגיד לי? אבל אחר כך הם מעבירים את זה על השיד, מזככים,

ועכשיו אין בו גופרית, עכשיו הטעם הוא טוב, אין בו טעם של נפט.

ברגע שהיה מקולקל, היה בו טעם של נפט,

פקע ממנו דין יין.

אחר כך מה שעשית אותו מתוק זה, פנים חדשות באו לכאן,

זה לא יין, זה פטל מתוק.

זו הטענה של הרב.

היסוד של הנושא, פנים חדשות באו לכאן, נאמר בגמרא בתמורה ל״א.

שם הגמרא מדברת,

אתה לוקח ביצת נבלה, ביצה טריפה,

אסור לך לאכול מזה,

אבל אם הוא שם את זה תחת התרנגולת ויצא מזה אפרוח,

אחרי 21 יום יצא אפרוח,

הגמרא אומרת, האפרוח הזה כשר.

תגיד, למה? הביצה הייתה אסורה,

היוצא מן הטמא טמא.

אבל שלושה ימים אחרי שהיא דוגרת, הביצה מתקלקלת.

היצירה של האפרוח לאחר מכן, פנים חדשות באו לכאן,

האפרוח הזה מותר בשחיטה, באכילה,

כך פסק מרן ויורד לעשימן, פבה.

מזה למדו הרבה מגדולי האחרונים גם דוגמאות אחרות.

דיברנו לפני חודש

על צבע מאכל אדום שעשוי מהג'וקים,

ג'לטין שעשוי מחזיר או אבקת חלב של גוי.

אתה מאדה את החלב, עושה מזה אבקה.

חלק מהפוסקים התירו.

תפארת צבי, שאלות ותשובות אחיעזר,

שאלות ותשובות מרחשת.

הם אמרו, ברגע שזה נהיה אבקה,

האבקת חלב לא ראויה לאכילה,

פקע מעל זה האיסור.

אפילו אם אני אקח עכשיו את האבקת חלב ואני אערבב אותה עם מים וזה יהיה טעים,

זה דבר חדש, פנים חדשות באו לכאן.

לפי אותה השיטה,

פה אצלנו היין הזה נשבר, זה לא יין, זה לא מתענבים.

ברגע שקידון את הטעם של הנפט, של הגופית, גמרנו.

מה שהצלחת אחר כך לזכך אותו עם השיד,

מה שהחזרת לו את הטעם זה יצירה חדשה,

ועל היצירה החדשה הזאת לא מברכים על גפן, אלא שיעקב.

זו הטענה של הרב.

טענה שנייה,

הגופרית לא תמיד מצליחה להרוג את כל החיידקים.

זה הורג חלק,

אבל עדיין יש מעט חיידקים.

מה הם עושים לגמור את הסיפור שהמית הענבים הזה יאריך ימים ושנים?

יש להם עוד עצה.

הם נותנים לו מכת חום.

זה עובר פסטור בחום של 84 מעלות.

יש כאלה עושים פסטור פעמיים,

74, 84,

והחום הזה הורג את החיידקים,

ואז המיץ הענבים הזה נשאר שנה-שנתיים, לא קורה לו כלום.

שוב, גם בזה יש לנו שאלה.

האם יין נבושל, האם הוא כשר?

האם ברכתו הגפן או יין נבושל ברכתו שהכול?

רב צמח גאון, רב האי גאון, רב פלטוי גאון,

הרייף, הרמב״ם,

יותר מ-17 ראשונים אמרו שהברכה היא שהכול נהיה בדברו.

יש חולקים,

אבל אין לנו כאן ספק ספקה.

הספק הראשון, אולי בגלל הגופרית נהיה שהכול, כמו שאמר, מועדים וזמנים.

אפילו אם טובה כדברי החולקים,

אולי המכת חום הזו, הפסטור הזה,

אולי הופך את המיץ הענבים הזה כמו משקי הענבים,

שברכתו שהכול נהיה בדברו.

אלה הם שתי הבעיות.

בזמנו,

כשביקרתי באחד היקווים,

ראיתי פעם ראשונה את הגופרית.

אמרתי לו, מה אתם צריכים את הגופרית, לנקות את הכלים?

הוא אמר לי, לא, את זה אנחנו שמים בתוך המיץ הענבים.

מאוד הופתעתי,

אבל לא אמרתי כן, לא אמרתי לא. אמרתי לו, נראה, נעיין בדבר.

בלילה הייתי בחתונה שמסדר הקידושין היה הגאון הרב אוירבך.

היה החתונה של השכן שלי,

הוא הרב, היה דיקן מאוד.

אמרו לו, החתונה ב-20.

הרב הגיע ב-20.

החתן והכלה עוד לא הגיעו, אז צריך היה לחכות.

היום אתה נכנס לאולם שמחות, יש שם תזמורת, כמו דיסקו,

רעש מחריש אוזניים, לא יודע מי נהנה מזה.

אז הייתה תזמורת value נמוך, כמו אנשים מתורבתים,

היה משהו עדין.

לכן יכולתי לדבר עם החכם, מיד אמרתי לו, ביקרתי ביקב, כך וכך יש,

שמים גופרית.

אמרתי לו את המועדים מוזמנים, אמרתי לו את כל הדברים.

מה אומר רבנו?

הוא הופתע מאוד. הוא אומר, פעם ראשונה אני שומע את הדברים האלה,

תן לי, אני אעיין ואבדוק.

למחרת בבוקר הרב יתקשר אלי טרח ואומר לי, תשמע, בשעת הדחק אפשר לברך על זה הגפן.

כדי להסביר את המשל שלו,

מדוע דעתו שכן,

אז הוא אומר לי, תראה, אני אתן לך הקדמה כמשל,

לא ראייה אלא משל.

המגן אברהם בסימן ח' אומר,

מתי אדם שפשט את הטלית

יצא וחזר, חוזר לברך, עוד הפעם להתעטף בציצית?

מתי?

כשהוא פשט על מנת שלא לחזור וללבוש.

אבל אם הוא הוציא את הטלית,

פשט את זה כאן על מנת לחזור. עוד שתי דקות הוא יחזור וללבש.

יצא רגע אחד,

שתה מים, אכל משהו וחזר,

לא יחזור לברך,

כיוון שפשט על מנת לחזור וללבוש.

אז אומר הרב, גם פה,

הם לא שמו את הגופרית שיישאר שם לעולם.

שמו את זה על מנת שאחר כך יבואו ויזככו את הכול, רק כדי להרוג את החיידקים אם שמו את זה.

הוא אומר, זה שעת הדחק.

קשה לאנשים לקדש על היין,

זה שעת הדחק הגדול,

ולכן אפשר להקל בדאבן.

אבל גם הגאון הרב אלישי וגם הרב אורבך מדגישים

מה שאמרנו קודם,

מספיק 51% יין כדי להפוך את המים ליין שברכתו הגפן,

כל זה ביין.

מיץ ענבים,

אפילו יהיה לך סך הכול

10% מים,

הדרכה היא שהכול נהיה בדברו.

מה ישנה? למה? אמרנו רוב, אליבא דמרן זה בסדר,

אבל מה שאמרנו, רוב בסדר, זה ביין. היין הוא חזק מאוד.

מה שאין כן, המיץ ענבים הוא חלש.

10% מים כבר הורס את זה, כבר שובר את הכול,

ונהיה שהכול נהיה בדברו.

מי אומר לך שהמיץ ענבים שאתה תופס ביד,

מי אמר לך שהוא 100%?

אולי זה רק 90%. אולי שמו בזה תמציות ומים כדי לאזן את זה,

ויכול להיות שאולי הברכה של הכול.

אז יש לנו, אם כן,

ספק ספקה לחומרה בלכתחילה.

אם היה 100% מיץ ענבים, היינו אומרים בשעת הדחק תסמוך על מאן דאמר.

אבל כשיש לנו עוד ספק,

אולי יש בזה רק 90% ולא 100%,

ממילא אנחנו בבעיה הרבה יותר קשה.

ולכן, בדרך כלל רצוי שאדם לא יקדש,

לא יעשה את הקידוש בליל שבת על מיץ ענבים,

כי יש כאן ספק לא רק על הדרכה הראשונה, גפן,

ספק גם על ברכת מקדש השבת,

שאולי גם היא, חלילה, ברכה לבטלה.

ולכן, תשתדל לקחת יין ביתי, תיקח יין טוב,

ואל תזדקק למיץ ענבים הזה.

אבל אם האדם הזה אומר, תראה, אני עכשיו לא מקדש בליל שבת,

הרגע הזה אני רוצה עכשיו לשתות מאמיץ ענבים.

אין לי בעיה.

תגיד לו, תברך שהכל נהיה בדברו ותשתה.

יש על זה הכשר הבדץ,

אתה יודע, אין בזה שום חשש, לא יין נסך ולא דבר אחר,

שהכל פותר את הכול.

אבל תגיד לו,

אל תשתה בבת אחת רביעית.

אם תשתה בבת אחת רביעית, אתה נכנס לספק.

אם זה שהכל, אולי צריך בורא נפשות,

אולי זה יין, צריך על הגפן,

יהיה לך ספק.

תשתה את זה לאט-לאט.

תשתה בכל פעם, תלגום 30 גרם,

תשתה לאט-לאט כדי שלא תיכנס לספק ברכה אחרונה.

אז לגבי ימי החול אין לנו בעיה. אתה יכול לשתות, אתה אוהב את זה, זה טעים לך, תשתה ותהנה.

אבל מה שאין כן לגבי שבת, יש לנו בעיה בדבר.

יש אנשים שקוראים לעצמם טבעונים.

אותם האנשים לא שותים דבר כזה.

הם אומרים בשם הרופאים,

אותה הגופרית

גורמת סרטן, זה מסרטן.

ולכן הם פוחדים מהמיץ הענבים הזה, מהאדום האדום הזה, מזרים לא נוגעים בזה. טוב, אדם שלא פוחד,

יש לו על מי לסמוך, אז כמו שאמרנו,

עדיף יותר יותר מיותר לברך על זה שהכול נהיה בדברו.

בכל מקרה, לגבי הקידוש השתדל האדם שלא להשתמש באותו מיץ ענבים.

אלא אם כן יש לו יין ביתי מהודר ומעולה.

אז הוא שם מהיין הביתי 51%. על זה הוא מוסיף את המיץ הענבים הזה לתת טעם, בסדר, בזה אין לנו בעיה.

אם זה היה מים היה מותר,

תחשיב את המיץ הענבים הזה כמו מים,

אז בזה אין לנו בעיה, הוא יכול להיעזר בזה.

גם בברכת הקידוש,

ארבע כוסות, הבדלה וכיוצא בזה,

עדיין יהיה ניתן לעשות בדרך הזאת.

אבל שכל היין שלו כולו, כל כולו בקידוש, הוא רק מיץ ענבים,

יש לנו בעיה, יש לנו ספק אם נסמוך על אותם היקבים. כמו שאמרתי,

99% ממיץ הענבים שיש בעולם,

כולם משתמשים באותה השיטה, כולם שמים את הגופרית,

וחלק גדול מזה לא רק גופרית אלא גם מפסטרים,

ואולי הפסטור הוא כבישול.

זה לא מוסכם.

יש מדייקים מהתשבץ שהפסטור לא נחשב לבישול, כיוון שזה לא רתח ולא התמעט.

אבל מידי ספק לא יצא. ולכן כדאי מלכתחילה, כשאדם רוצה לקדש,

שיעשה את הקידוש על דבר הכי טוב למהדרין כדי לקיים את מצוות הבורא.

זכרו קיים לבנון, נזכירה דודיך מיין.

וכאן נאמר, זכור את יום השבת לקדשו.

הגזירה השווה הזאת צריך שיהיה יין אמיתי ולא יהיה דבר שהוא כאילו יין, דבר שהוא דומה,

דבר שהוא חיקוי,

אלא תיקח דבר שהוא אמיתי וטוב,

שיהיה כאשר לכתחילה לברך עליו את הברכה הראויה.

פשוט היין מאוד אדומה. אני חוזר לסכם לגבי יין שני.

אמרנו יין ראשון, הוא חזק ובסדר,

יין שני.

איך עושים אותו?

אחרי שאדם סחט,

יש לו כאן את החרצנים והזגים.

אתה לא צריך לשפוך אותם, אתה יכול לעשות יין שני.

תמלא עליהם מים.

נניח שיש כאן עשר קילו חרצנים וזגים,

תשים רק תשע ליטר מים.

אתה משאיר את זה כך שלושה-ארבעה ימים.

כל הטעם של היין שיש בחרצנים והזגים עובר למים.

אתה סוחט,

מה שאתה סוחט זה נקרא יין שני,

כשר לברך עליו ברכת בורא פרי הגפן.

אפילו אם הוא שם תשע ליטר ויצא לו רק תשע ליטר, גמרן אומר שזה כשר.

מה שנאמר בגמרא שיהיה צריך תוספת עוד 25% זה לגבי השמרים.

אבל כאן אצלנו הזגים,

החרצנים עדיין שלמים.

כיוון שהחרצנים הם עדיין שלמים,

כאן בזה הדבר הרבה יותר קל,

אפילו אם הוא הכניס תשע ליטר מים.

משחת יצא לו רק תשע.

אבל אתה שותה את זה, אתה רואה שכל היין שהיה עצור היה בלוע בחרצנים והזגים,

נתן את הכוח שלו בתוך המים האלה,

והמים האלה נהפכו כולם, נעשו יין טוב, יין משובח,

וגם היין השני ייקשר לכתחילה לברכת בורא פרי הגפן. אין בעיה, אדם יכול לכתחילה לנהוג ולעשות כן.

אז מי שעושה יין ביתי בביתו,

לא רק סיבוב ראשון, יין ראשון זה כשר לכתחילה ומהודר,

אלא לא ימהר לזרוק את החרצנים והזגים,

גם מהם אפשר לעשות עוד יין.

הבעיה היחידה שהיין הזה לא מחזיק מעמד הרבה זמן.

את היין הראשון אתה יכול להשאיר לחתונה של הבן,

אבל את היין השני אתה לא יכול להשאיר את זה הרבה.

עד פורים תגמור מהיין השני שלא יחמיץ לך, סוף-סוף היסוד שלו מים,

ולכן לא תמיד הוא מצליח להחזיק מעמד,

ולכן עדיף להתחיל לשתות את היין השני.

תגמור את השני, תחזור לראשון,

זו העצה, אבל מצד הדין, מצד ההלכה,

גם יין ראשון, גם יין שני, שניהם קשרים מלכתחילה. בסיכום,

כשאדם יש לו יין מיקב טוב,

בעל היקב ירשמים,

המשגיח אדם ירשמים מכוחותינו,

הרב שאחראי על המקום אומר לך,

יש בזה אחוזי עין טובים, הכול בסדר, אין בעיה, אתה סומך עליהם.

אבל כשאדם מזממן לכל מיני מקומות נידחים,

ואין לנו ידיעה מהו היין הזה,

קשה לנו להתיר לברך עליו את ברכת הגפן.

אפילו אם האדם הזה אומר, תראה,

הבקבוק הזה שווה 150 שקל, זה יין יוקרתי,

והיתה התחרות והוא זכה בפרס,

זה עדיין לא אומר לנו כלום לענייננו.

יכול להיות שהיינן שלמד בסורבון בצרפת הוא מתוחכם מאוד וידע לערבב תמציות,

אלכוהול, סוכר,

ידע לערבב הרבה דברים,

וזה לא בהכרח שהענבים היו הרוב, לא תמיד.

יכול להיות שהוא הגיע לטעם המיוחד הזה בזכות התערובות האחרות שהוא שם והצליח.

ולכן המחיר, הדמים, בעניין זה,

הדמים לא מודעים.

מי שמוכר שור לחברו,

שם הגמרא אומרת, הדמים מודעים אם זה לחרישה, אם זה לשחיטה,

פה לא.

פה הרבה פעמים, כמו שאמרתי, בגלל התערובות האחרות,

לכן הוא יקר מאוד.

ולכן אדם לא יסתמך על אותם היקבים שאין עליהם הכשר טוב,

אלא קודם כול ישאל, יעשה שאלת חכם.

לפני שאתה מזמין יין, אתה קונה ארגז,

קודם כול תשאל.

אבל כשאדם עושה במו ידיו יין ביתי,

כאן אין מה לשאול, בוודאי שזה טוב.

תשאל אנשי מקצוע איך עושים את זה שזה יהיה יין משובח שלא יחמיץ.

יש לך חברים, יש להם ניסיון,

תתייעץ אתם, אבל מבחינת ההלכה הוא בטוח יודע שהיין הזה הוא 100%. דבר כזה, כאשר לכתחילה יבוא מלך המשיח,

תבוא, תביא יין, נברך, נגיד לחיים כשיבוא המשיח,

מה תביא לו?

יין של שור, של חמור, מה תביא לו? איזה יין? זה יין זה?

תכין יין ביתי מעולה, נוכל לשתות יחד עם מלך המשיח לחיים,

במהרה בימינו, אמן ואמן.

זכר כבר ברוך.