הלכות ברכות הנהנין – ברכות השתייה ושיעור ברכה אחרונה

- - - לא מוגה! - - - 

אני עובר לסעיף זין

השותה מים לצמאו מברך שהכל, ולאחריו בורא נפשות רבות.

אבל אם חנקתה אומצה ושתה מים להעביר האומצה,

אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו.

המשנה בברכות מ״ד אומרת

שמברך על מים שהכל.

יש שם מחלוקת תנאים.

האם הברכה הראשונה היא שהכל או הברכה הראשונה בורא נפשות רבות?

ההלכה היא כדעת הנקמה, ככה מנהג פשוט,

שהברכה הראשונה שהכל, ברכה אחרונה, בורא נפשות.

אינה נפקא מילה במחלוקת הזו,

אומר הגאון חידה,

אם האדם הזה טעה וברך ברכה ראשונה, בורא נפשות.

האם בדיעבד יצא או לא? בדיעבד יצא.

כלל גדול בידינו, ספק ברכות להקל.

אמנם הרמב״ם מפנו באלפי הסוזותא אומר שגם בדיעבד לא יצא,

פוסקים במאה אחוז כתנקמה,

אבל כמה שהגאון חידה אומר שבדיעבד יצא, לכן אומרים בזה,

ספק ברכות להקל.

אבל כולם מודים שלכתחילה חייבים לברך ברכה ראשונה על המים שהכל נהיה בצברו.

רק ברכה אחרונה מברך בורא נפשות רבות.

אחר כך יחזור ויברך עוד פעם בורא נפשות.

אדם שרוצה לשתות מים אבל לא לצמאו, לא מברך. לכן הדיוק של הלשון, השותה מים נצמאו, דווקא אם הוא צמא הוא נהנה מהמים. עליו אחי, אם האדם הזה לא צמא, לא מברך. כגון כותב, אמר שם בדעת תורה בשם אשל אברהם מבוצ'אץ',

שאם האדם הזה אינו צמא אבל הוא צריך לצאת לדרך,

יוצא למסע רגלי, מזג האוויר חם, הוא יודע עוד מעט, הוא יהיה צמא.

במקום שיתחיל לחפש בכל שעה קיוסק,

לפני שהוא יוצא ממלא את המחסניות וממלא את הקרס שלו, חמישה כוסות מים.

אפילו הכוס הראשון שהוא מתחיל,

הוא לא צמא.

הוא לא צריך גם את הכוס הראשון.

רק כדי למנוע שלא יהיה צמא אחר כך, לכן הוא שותה.

בזה זה לא נקרא שותה מים לצמאו כי הוא לא צמא,

לא יברך את ברכת שהכול בהתחלה,

לא מברך כלל ועיקר.

כך המסקנה למעשה.

כי כאן אין לו הנאה.

כך גם לגבי אדם שאינו מרגיש טוב וצריך לבלוע כדור.

הוא לוקח מים כדי שיהיה לו נוח לבלוע את הכדור עם המים.

אם הוא צמא, הוא יברך שהכול, כי הוא נהנה.

אבל אם האדם הזה לא צמא,

עוד לפני דקה הוא שותה שתי כוסות מים, עכשיו הוא שותה עוד רק בשביל הכדור.

בזה הוא לא נהנה כלום מהמים, ממילא.

לא יברך על זה את ברכת שהכול,

אלא יבלע את הכדור והמים מבלי לברך כלל ועיקר. כך הוא הדין.

אדם שאוכל עוגה או דבר אחר,

ובאמצע עמד לו בגרון, יבש מדי, עוגה יבשה,

וזה לא נבלע.

לכן הוא לוקח מים כדי להעביר את העוגה, להוריד אותה למטה.

בזה חנקתי ומצאה.

שוב, המים האלה אין לו בהם שום הנאה אלא כל מטרת השתייה בחיי גוונה.

כדי שיוכל להוריד את האוכל שעמד לו בגרון,

לכן גם בזה לא יברך לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה.

אומנם לגבי ברכה אחרונה יש מחלוקת, אבל המסקנה היא, כמו שאמרנו,

שגם ברכה אחרונה אינו מברך, כיוון שלא היה כאן כוונת שתייה והנאה מאותה השתייה, ולכן לא יברך.

במה דברים אמורים כשהאדם הזה שותה מים?

אבל אם האדם הזה שותה מיץ,

יש למיץ טעם מתוק,

בין אם האדם הזה צמא, בין אם האדם הזה לא צמא,

יברך שהכל נהיה בדברו.

ההבדל, מיץ מתוק, אדם נהנה מזה גם כשהוא לא צמא.

צמא זה טעים, זה טוב, ולכן על הסירופים למיניהם בכולם יש אפשרות להתיר לו לכתחילה לברך את ברכת שהכול, אפילו אם הוא לא צמא או כל כוונתו לבלוע כדור, אין הבדל, אף על פי כן יברך על זה את ברכת שהכול נהיה בדברו אבל במים, כשאין בהם שום תערובת, בזה אמרנו את ההבדל בין אם הוא צמא או לא

בחוץ מזה האוכל הזה נשאר בפתרון כאילו, אם הוא יברך בלתיים, אבל הוא יורד מצד השני, הוא נכון,

הוא חוקר.

אז מה אתה מציע? איזה פתרון?

שיקיא את זה. לפעמים הוא יכול להקיא, אבל לפעמים זה נשאר באמצע, אי אפשר להוציא את זה.

אדם ששותה מים כדי רביעית יכול לברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות.

כך מרן מפרט לכמן שיש הבדל בין אכילה לבין שתייה.

באכילה אדם אוכל כזית מברך בורא נפשות אבל לגבי שתייה לא מספיק כזית אלא צריך שיהיה רביעית.

דבר שני,

לא מספיק שהאדם הזה ישתה רביעית לאט-לאט,

אלא חייב לשתות רביעית בבת אחת.

מהו השיעור? יש מחלוקת בין הרמב״ם והראב״ד.

הדעה הראשונה,

דעת הרמב״ם.

כמה לוקח לאדם ממוצע לשתות רביעית?

87 גרם.

אם נאמר אדם ממוצע שותה חצי כוס כזה,

חצי כוס מים בצורה כזו בבת אחת לוקח לו שלוש שניות,

אם כן,

אנחנו דורשים מהאדם הזה שישתה בבת אחת את המים, ותוך שלוש שניות יגמור רביעית.

ואם במקום שלוש שניות סחב את זה ארבע או חמש שניות,

לא יוכל לברך ברכה אחרונה.

בכל מקום,

אפילו אם נאמר בהתחלה, כשהתחיל לשתות היה הכוס מלא,

התחיל לשתות, שתה לאט-לאט,

אבל בסוף נשאר לו רביעית.

את מה שנשאר בסוף, כשאתה בבת אחת רביעית,

על זה לבד אוכל לברך ברכה אחרונה, בורא נפשות.

מה אכפת לי? מה היה בהתחלה?

אכפת לי יותר גם מה שהיה בסוף,

ואז כן היה רביעית. לכן, בין אם זה היה בהתחלה או בסוף,

יש לו אפשרות לברך בסוף ברכת בורא נפשות רבות.

יכול האדם הזה לכתחילה לברך.

אבל מה שאין כן אם האדם הזה לא שם את ליבו,

או לפעמים היה כוס מים קרים,

והיה לו קשה לשתות בבת אחת.

אבל הוא שתה לגימה ועוד לגימה, עד שגמר את הכוס לקח רבע שעה,

ומחזר בך אכפת גוונה, לא יוכל לברכה לבדיקו לעלמא.

אם יברך בורא נפשות הברכה היא ברכה לבטלה.

פירוש הברכה ברכת בורא נפשות היא,

בורא נפשות רבות וחסרונן, הכוונה היא על הלחם והמים.

זה המינימום שהאדם חייב לאכול כדי לחיות.

ההמשך, על כל מה שבראת,

הקדוש ברוך הוא נתן לנו לא רק לחם ומים,

לא רק את המינימום,

אלא הקדוש ברוך הוא ברא בעולם,

פירות, ירקות, יש לנו אבטחים והרבה דברים טובים.

ממילא צריכים להודות גם עליהם.

זהו מה שכולל בהמשך, על כל מה שבראת, לאכול בהם נפש כן חי, ברוך חיי העולמים.

זהו נוסח הברכה שכל אדם חייב לברך.

אם אכל כזית ירקות,

או כזית פירות שאינם משבעת המינים,

או שתה רביעית מים או משקה אחר בבת אחת,

בזה יוכל לברך את הברכה ברכת בורא נפשות רבות.

בזה יפתור את עצמו בצורה מ...

אף אחד לא גומר את זה שלוש שניות

נו?

אף אחד לא גומר את זה שלוש שניות אף אחד לא גומר? לא, זה מהר, אם ניסינו

יש לך שעון טוב?

טוב, אני אנסה עכשיו. תסתכל טוב, הנה

ארבע שניהם. כמה? ארבע שניות. ארבע. בסדר.

הוספת שנייה.

תה ויין קצת יותר קשה. חמש מאות. לא, אין הבדל, אין הבדל. תה ויין, אין הבדל. אין הבדל בין ה... אלא אם כן זה יין חריף מאוד.

יין חריף מאוד, אני מסכים איתך, בגלל החריפות קצת קשה.

אבל בדרך כלל יין רגיל, אדם שותה את זה כמו מים. אין כמעט הבדל.

טוב, מכל מקום, אני בא להדגיש,

כשאדם סוחב את זה בהרבה זמן,

חמש, שש שניות, ואנשים לא שמים לב על עצמם.

שותה על המהלו, ובסוף בורא נפשות. מה זה בורא נפשות? זה ספק ברכה לבטלה.

לכן, בחיי גוונה, תשים לב ותיזהר.

אומנם הראב״ד משווה אכילה לשתייה. הוא אומר, כמו לגבי אכילה,

כדי אכילת פרס, אם אכל בתוך ארבע דקות כזית מברך,

אז הוא אומר, גם פה.

אבל מרן פסק, כדעת הרמב״ם.

ולכן, אנחנו חוששים ספק ברכות להקל.

ולכן, משום זה אי-אפשר להתיר לאדם הזה לברך ברכה, אלא אם כן שתה את זה בשיעור שאמרנו מקסימום ארבע שניות.

אם יהיה יותר מזה,

לא יוכל לברך, אלא אם הוא רוצה לומר ברוך אתה והרהר שם בלבו,

ולהמשיך בצורה כזו יאמר.

אבל לומר שם שמים בפה אי-אפשר.

מחלוקת שנייה נחלקו עגינת ורדים ושאר האחרונים לגבי שתיית תה.

יש לי תה חם ושתיתי רביעית לא בבת אחת, אלא לקח לי ארבע דקות.

אז האם נשווה את זה למים או נאמר לא?

כאן הדרך, כשהאדם רוצה ללכת ולשתות כוס תה חם,

שותה את זה לאט-לאט בהפסקות ממילא.

בזה בחי גוונה, כיוון שכך הוא הדרך, אולי גם אם שתה את זה בארבע דקות זה בסדר.

או נאמר שלא.

המסקנה היא ספק ברכות להקל.

במה דברים אמורים, אם באמת שתה את זה חם לאט-לאט, אבל אם זה היה פושר והיה לו רביעית שהייתה בבת אחת,

הנה חנמיה, לבדי כול עלמא,

יוכל לברך כאן ברכת בורא נפשות משום ספק ספקה.

אולי אפילו במים הזמנו כדי אכילת פרס, ואולי התה ידרכו בכך, בפרט אם זה פושר,

ולכן אפשר לברך.

במה דברים אמורים לגבי תה,

אבל הקפה, אין דרך לשתות קפה מהר בבת אחת,

אפילו אם זה קר, אנשים קשה להם להתאמץ ולשתות בבת אחת.

רוב האנשים, אין דרכם בכך,

ממילא אותם האנשים, מיעוטה דמיעוטה, שעושים את זה,

בטלה דעתם אצל כל אדם. צריך לראות את רוב העולם, איך דרכם. בתה כן.

ולכן הקלנו שיברך בורא נפשות,

אבל מה שאין כן לגבי הקפה, שם הדבר חמור יותר, ולכן אינו רשאי לברך את הברכה בורא נפשות רבות.

לגבי ברכת שהקול, האדם הזה לא יברך אפילו אם שותה אחרי רבע שעה.

נניח בקיץ האדם הזה יש לו בחנות בקבוק מים.

שותה לגימה, ואחרי רבע שעה עוד לגימה.

למעלה הזכרנו את המחלוקת והמסקנה,

כדעת רבי חיים גגין, עליבת הרמב״ם,

שאפילו כל היום לא צריך לברך אם לא יצא מהחנות.

אין הפסק.

ברגע שיצאת ואתה חוזר,

אתה חוזר, אתה חייב עוד פעם...

אם אתה לא רואה את המקום שברכת,

שינית את המקום, אתה לא רואה את מקומך הראשון. ברוך ה'