הלכות ברכות: שתיית מים, תה, קפה, מאכלים נמסים וזמני השיעורים

 

- - - לא מוגה! - - - 

השותה מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא נפשות.

אבל אם חנקתה אומצה ושותה מים להעביר האומצה, אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו.

אדם שותה מים כשהוא צמא בוודאי מברך שהכל ובשור בורא נפשות.

רק בדיעבד אם הפך יצא, כמו שאמר הגאון חידה.

אמנם הרמ״ם מפנו אומר גם אם הפך בדיעבד לא יצא,

אנחנו פוסקים כאחידה,

ספק ברכות להקל.

לעניין מה אנחנו אומרים שאם הפך יצא משום ספק ברכות להקל,

רק לגבי הברכה הראשונה,

ברך במקום שהכל, ברך בורא נפשות.

אבל אם אחרי זה הוא ישאל אותנו,

לא נתיר לו בסוף לברך שהכל אחרי זה. גמרנו.

אתה חושש לאידך גיסא, ואומרים בזה ספק ברכות להקל.

הדיוק של המשנה שותה מים לצמאו דווקא אם האדם צמא,

כשהוא נהנה מהמים זה סימן שהוא צמא, ואז מברך. אבל אדם שאינו צמא הוא שותה כדי שלא יצמא אחר כך, הוא רוצה להקדים רפואה למכה.

אבל בינתיים בהווה באשר הוא שם אינו צמא, ממילא אינו מברך על מים כלל ועיקר.

לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה.

אמנם רב צמח גאון ורב עמרם גאון סוברים שדווקא ברכה ראשונה לא יברך,

אבל ברכת בורא נפשות,

גם אם הוא לא צמא,

יוכל לברך.

אבל אנחנו פוסקים, כדברי התוספות, הראש ורוב הפוסקים,

שלא מברך לא ברכה ראשונה ולא אחרונה.

כי אם כל הדין הוא ברכה ראשונה, פשיטא.

האדם הזה נתקע לו בגרון חנקטה ומצא.

הרי הוא אנוס, איך הוא מסוגל לברך, גם אם ירצה לא יוכל.

אלא ודאי, בעיקר החידוש הוא על ברכה אחרונה,

כיוון שכאן לא התכוון לשם שתייה,

לכן אינו מברך גם ברכה אחרונה לבסוף.

כל דין ברכה אחרונה, ברכת בורא נפשות, בתנאי ששתה רביעית בבת אחת.

אבל אם האדם הזה לא שתה רביעית בבת אחת,

לא יוכל לברך ברכה אחרונה.

הן לגבי אוכל והן לגבי משקה יש הגדרה של כמות וגם הגדרה של זמן.

באוכל, אמרנו, המינימום שיאכל כזית, אז יוכל לברך ברכה אחרונה,

בורא נפשות, או ברכה מעין שלוש.

פחות מזה לא יוכל לברך.

גם לגבי הזמן האדם מוגבל,

הוא לא יכול לברך כשהוא אוכל לאט-לאט.

הוא אוכל במשך שעה כזית, הוא לא יכול לברך ברכה אחרונה,

אלא חייב להזדרז ולאכול את הכזית בתוך ארבע דקות,

בלשון חכמנו, כדי אכילת פרס.

לגבי שתייה יש מחלוקת.

האם הזמן הוא ארבע דקות או ארבע שניות?

זו הנפקא מינה לעניין זה.

כי התורה הבדילה באדם שאוכל דבר איסור,

אכל כזית מבלה,

לוקה, מקבל מלקות.

אבל אם שתה דם,

גם את זה התורה אסרה,

שם לא רואים כזית שלושים גרם,

אלא צריך שישתה רביעית בבת אחת.

רק אז הוא יכול לקבל את המלקות.

אתה רואה שהתורה הבדילה בין אוכל מוצק,

שם דקה זית, לבין שתייה שזהו רביעית.

דבר שני, שם, כדי אכילת פרס, ארבע דקות.

צריך שאוכל את זה במשך ארבע דקות, אז חייב.

בשתייה לא אדם רגיל, שותה מהר,

ולכן רק אם הוא שתה את זה,

בתוך ארבע שניות הוא חייב, הלא וכי לא.

זה הדין שנאמר בתוספתה.

אלא שהראוות חולק. הוא אומר שהגמרא שלנו בכריתות יג חולקת על דברי התוספתה,

ולפי דברי הגמרא אין הבדל בין אכילה לשתייה.

לכן,

אם האדם הזה אוכל אוכל בתוך ארבע דקות, אתה אומר לו לברך בורא נפשות.

אם כן, הוא הדין גם לגבי משקה.

גם שם, בתוך ארבע דקות, אם הוא שתה את המשקה,

זה בסדר,

יכול לברך ברכה אחרונה.

אבל דעת מרן בהלכות יום הכיפורים בסימן תריב סעיף י,

כדברי הרמב״ם,

כך דעת רבי יצחקי בן גיאת, הרבא מגיד, המאירי ועוד,

שיש הבדל בין אכילה לבין שתייה.

ולכן,

לגבי שתייה, אפילו אם שתה רביעית בארבע דקות, זה לא שווה. לא יוכל לברך ברכה אחרונה,

אלא אם כן שתה רביעית בארבע השניות כדי שתיית רביעית באדם ממוצע,

ולא יותר מזה. אם לקח לו יותר מזה זמן,

לא יוכל לברך ברכה אחרונה.

נפקא מינה שם, לגבי כיפור,

מתי מתחייב כרת.

ראה נפקא מינה בזמן הזה.

חולה שיש בו סכנה שמותר לו לאכול.

אומנם מותר לו לאכול, אבל כדי שלא יגיע לכרת, לכן הוא אוכל פחות-פחות מכשיעור.

אם כן, בחי גוונה,

האדם הזה שאוכל פחות-פחות מכשיעור,

הוא שואל אותך לגבי שתייה, איך אני נוהג?

זה הנפקא מינה בין הרמב״ם להראווה.

לפי הרמב״ם, הוא חייב להמתין עשר דקות.

ישתה ארבעים גרם,

יחכה עשר דקות כמו באוכל, ואחר כך עוד פעם, עוד עשר דקות.

זה יהיה הדין בדיוק כמו אוכל.

לפי הרמב״ם לא, יהיה לך שם כולה גדולה,

בכל ארבע השניות יהיה מותר לו לשתות ארבעים גרם.

למה? כי יש חילוק בין זמן אכילת אוכל לבין משקה, משקה אדם שותה יותר מהר.

מעיקר הדין,

מרן פסק שם כדעת הרמב״ם,

רק לחומרה משום חומר יום הכיפורים,

חשש מרן לכתחילה לדברי הראב״ם,

כי אין כאן מה להפסיד.

החולה הזה הרי לא מחכה עד שיגיעו מים עד נפש,

הוא לא מחכה עד שיבוא לידי סכנה ממש.

הוא יודע שאם יצום יהיה סכנה, לכן בבוקר הוא קם,

הוא מתחיל לשתות.

אם כן, ישתה כל עשר דקות, ישתה ארבעים גרם, לאט-לאט, בצורה מסודרת,

לא יהיה לו שום בעיה, וזה מה שמדריכים אותו.

אבל פה אתה לא יכול לפסוק כדעת הראב״ד לחומרה.

פה זה ברכה לבטלה אם יעשה כדעת הראב״ד.

אדרבה,

אתה צריך ללכת על עיקר הדין, ועיקר הדין כהרמב״ם,

ששיעור שתייה זה רק ארבע שניות. לכן,

גם בקידוש, הבדלה וכיוצא בהם,

כשאדם חייב לשתות מהיין,

הוא לא יכול לשתות לאט-לאט. הוא יטעם עשרה גרם, ואחר כך עוד חמישה גרם, לאט-לאט.

הוא חייב לשתות,

כי אם לא דוגמב בבת אחת, זה המינימום שהוא חייב בבת אחת לשתות,

ואסור לו להפסיק באמצע.

אם יפסיק,

הוא בוודאי לא מקיים את מצוות הקידוש כהלכתה.

כך גם לגבי כל דיני ברכות, כמו שאמרנו,

הן לגבי ברכת על הגפן ביין,

הן לגבי ברכת בורא נפשות על מים מצמחה יוצא בהם.

רק עם משתה רביעית בבת אחת היינו בתוך ארבע שניות,

רק אז אוכל לברך עליו, אחי, לא.

אלא שיש מחלוקת גדולה באחרונים לגבי תה וקפה.

אני שותה את התה לאט-לאט,

ולא רק אני,

כל העולם לוקחים כוס תה חם,

שותים את זה לאט-לאט כי זה חם.

יש אנשים בודדים יוצאים מן הכלל שאוהבים את התה שזה חם מאוד,

מברכים שהכול נהיה בדברו,

גומעים את זה בבת אחת ולא נודע כי באו אל קרבנה.

טוב, יש אנשים בודדים שיודעים לשתות חם. יש להם כנראה מעין, מפלסטיק, מנחושת, אני יודע.

הם לא רגישים. אדרבה, הוא נהנם מאוד אם זה חם.

אם זה לא יהיה חם-חם,

אם זה יהיה חמישים מעלות, הוא ישפוך את זה.

אבל רוב העולם לא כך.

רוב העולם שותים את זה לאט-לאט.

ולכן, משום זה,

חידשו האחרונים, כנסת הגדולה בגינת ורדים.

כאן דרך העולם הוא כך לשתות לאט-לאט.

אפילו אם שתה את התה החם הזה במשך ארבע דקות, דינו כדין אוכל.

כמו שאתה אומר, באוכל אדם אוכל בארבע דקות כזית, זה הדרך. גם פה, אדם שתה רביעית במשך ארבע דקות,

אז ממלאי יהיה צעד להטילו לברך ברכת בורא נפשות.

כך מעיד מארם שיק על רבו החתם סופר, שכך היה עושה.

אחרי תה אוכפה היה מברך בורא נפשות.

כך מעידים גם על השואל ומשיב הגאון וביוסף שאול נתנזום, שגם הוא היה עושה כך.

וכך פסקו הרבה מגדולי האחרוני האשכנזים בעיקר,

מלמד לרועיל ועוד.

אבל לעומתם,

הגאון רבי יעקב אבו אלעפיה היה לפני כארבע מאות שנה.

הוא כותב לו,

אין הבדל בין שתיית מים לתה.

כמו במים צריך רביעית בבת אחת גם פה.

ופה זה חם, אי-אפשר, לכן המסקנה היא,

אדם ששותה תה לאט-לאט,

אסור לו לברך בורא נפשות.

כדברי רבי יעקב אבו אלעפיה, כך הסכימו רוב ככל האחרונים,

המגן אברהם, הפרה חדש,

הגאון חידה,

הגאון רבי אברהם יצחקי בספרו זרע אברהם,

והעידו האחרונים שכך הוא המנהג בארץ-ישראל,

שאפילו האדם ששותה בארבע דקות כוס תה חם או כוס קפה חם לא מברך ברכה אחרונה.

כך הסכימו להקת האחרונים, בן איש חי, כף חיים, כמעט כל הפוסקים האחרונים הספרדים הסכימו שאסור לברך בורא נפשות,

וכך המסקנה למעשה.

ולכן,

אם אני שומע איזה אדם אשכנזי שמברך על עטי ברכת בורא נפשות,

אני לא אוכל לענות אחריו אמן בצורה רגילה,

אלא תגיד את הפסוק, ברוך ה' לעולם, אמן מאמן.

הסיבה היא,

אנחנו חוששים, אולי זו ברכה לבטלה.

הרי יש לנו מנהג,

כדברי הגאון חידה,

שלא לברך על הקפה או על התה.

הוא, יש לו מנהג אחר, בסדר, יבושם לו.

אבל איך אני אסתבך בספק אמן יתומה?

אם תומא שהברכה היא לבטלה אמן, אלא גם האמן יתומה.

ולכן, שב ואל תעשה עדיף,

בזה אל תענה אמן, אלא תגיד את הפסוק, ברוך ה' לעולם.

אבל,

עד עכשיו דיברנו כשהתה והקפה היו חמים.

יש מחלוקת נוספת, מה יעדים

אם האדם הזה לקח כוס תה פושר,

היה בזה רק ארבעים מעלות,

או שהיה יותר קר,

ושתה את זה רביעית בבת אחת.

האם תה קר או קפה קר,

והוא שתה את זה רביעית בבת אחת,

גם בזה לא יברך?

בטלה דעתו אצל כל אדם, ואנשים לא שותים קפה קר,

או נאמר לו, כשהוא קר אפשר לשתות רביעית ואפשר לברך.

שוב, מחלוקת שנייה.

גם בדבר הזה, להלכה

אם שתה תה רביעית בבת אחת יברך בורא נפשות

הסיבה היא, לא שייך לומר בזה, בטלה דעתו אצל כל אדם כי יש הרבה מקומות בעולם והרבה אנשים ששותים תה פושר רביעית בבת אחת תראה במצרים, אם תבקר היום,

תראה אנשים יושבים בבית קפה בקיץ,

לוקחים כוס תה עם קרח, לא חם, קר, שותים את זה

בכל אירופה.

כל אירופה היום תה קר, תה עם קרח,

תה עם קפה וקרח.

ממילא, אם רוב העולם דרכם בכך, הנה חנא מה.

תוכל לברך על זה דרכה אחרונה,

כי התה גם כשהוא קר יש בו טעם טוב, אנשים נהנים, לכן שתה את זה רביעית בבת אחת,

אפילו ספרדי יהיה רשאי לכתחילה לבער בורא נפשות, אין בעיה.

אבל לגבי הקפה,

הקפה בפרט, אם לא הרתיחו אותו טוב,

איך זה נקרא בלשון האנשים, קפה בוץ.

אז כל הגרגירים מעורבבים עם זה,

ואדם לא יכול לשתות את זה כך,

בצורה כזו שזה קר.

האדם נגעל מזה. בקושי הוא שותה את זה לאט-לאט ככה,

אבל לשתות בבת אחת רביעית, זה עומד בגרון, הגרגירים.

ולכן רוב העולם לא רגילים לשתות כוס קפה קר רביעית בבת אחת.

ממילא,

שייך לומר בזה,

בטלה דעתו אצל כל אדם,

ואפילו אם הוא שותה רביעית בבת אחת, לא יברך בהכרח עונה.

אני הייתי מסכים איתך,

אם באמת תבדוק טוב בכל העונה ותראה,

כולם לוקחים מעט קפה, מערבבים עם מים קרים,

שותים את זה ככה ועד בבת אחת,

אם יהיה מציאות כזו,

בסדר?

אבל אני לא יודע אם יש דבר כזה.

שוקו כן, או נס קפה כן, קפה נמס, כן. זה תה נמס.

או,

קפה נמס, תה נמס, אני מסכים איתך. שם שמים עליו את הקרח, שם באמת אין מה שיעמוד לו בגרון, זה נמס לגמרי,

זה לא דומה לקפה, ולכן שם באמת אני מסכים.

שם יהיה כדאי באמת

להתיר לו שישתה רביעית בבת אחת ויוכל לברך בורא נפשות.

אבל על כוס קפה, כמו שאמרנו, זה יהיה הגרוע שבאינו.

אלא אם כן האדם הזה כבר טעה ובירך בורא נפשות,

סוף סוף יש לנו כאן כמה ספקי ספקות,

לכן יהיה אפשר לענות אחריו אמן. לפחות את האמן יוכל להתיר לו,

כי כאן מדובר בדבר קר.

מה שאסר לנו אפילו לענות אמן זה על קפה חם,

אבל פה זה קר והוא שותה רביעית בבת אחת, לכן בידי עבדנו.

מהי דאבה עבד?

אבל לכתחילה,

אפילו אם שתה רביעית בבת אחת על כוס קפה,

לא יוכל לברך ברכת בורא נפשות.

כך הוא הדין.

אדם ששותה כוס קפה וחלב ושתה רביעית בבת אחת,

לא יוכל לברך ברכת בורא נפשות.

שוב, מהטעם שגם בכוס קפה וחלב אין דרך לשתות רביעית בבת אחת. רוב האנשים לא רגילים בזה.

יש אומנם אנשים בבוקר ממהרים מאוד לעבודה, הוא פוחד שהכרטיס שהוא יחתים ירשום לו איחור,

יאבד את האוטובוס הזה, צריך לחכות לאוטו השני, זה בעיה, טוב.

אז האנשים האלה לוקחים בבת אחת, שמים הרבה חלב שיהיה קר, ויאללה, שותים ורצים.

מהם אין ראייה. מהממהרים האלה אין ראייה,

לא לכולם ולא לחומרה. אל תלמד מהם.

העולם כולו לא ממהר.

לעולם יש זמן, ושותים בנחת.

אז כוס קפה וחלב, לא רגילים האנשים לשתות רביעית בבת אחת, ולכן גם בו לא יברך לכתחילה את ברכת בורא נפשות. בסיכום,

אדם ששותה תה, תה חם, לא יברך בורא נפשות.

ואם הוא רוצה לצאת ידי חובה לבדיקו לעלמא, כדאי הדבר שישאיר קצת יותר מחצי כוס, יהיה לו רביעית,

אותו ישאיר שיהיה פושער,

ישתה אותו בבת אחת,

ואז הוא יוכל לברך ברכה אחרונה לבדיקו לעלמא, אז זה טוב. בזה יפתור את הבעיה, זה מה שרצוי לעשות.

אבל אם שכח, לא חשב על זה, רק כשהגיע לסוף נזכר.

שום, מאי דאבה הבא, כיוון שלא שותה רביעית בבת אחת,

אין לו ברכת בורא נפשות על זה.

כך הוא הדין גם לגבי גלידה, שמנת, אשל, גבינה רזה,

כל הדברים הללו דינם כדין משקה,

והיה צריך לשתות רביעית בבת אחת כדי להטיל ולברך את ברכת בורא נפשות.

במציאות,

האנשים לא אוכלים את הארטיק והגלידה הרביעית בבת אחת.

אוקקים את זה לאט-לאט,

אפילו אם יהיה איזה אדם שאין לו זמן, הוא ממהר, לקח ובלע את הגלידה הרביעית בבת אחת.

בטלה דעתו אצל כל אדם. אנשים אוכלים את הגלידה לאט-לאט ולא בולעים את זה בצורה כזו.

מי שייך למשפחת הבלעי, אין הרבה.

ולכן בחי גוונה לא יברך על הגלידה ברכת בורא נפשו.

אלא אם כן יש היום דבר שדומה לגלידה בשם אספרסו,

זה מעורב כמה דברים ביחד עם נס קפה ועוד כמה דברים, ואותו באמת גומעים רביעית בבת אחת. הנה כדומה.

דבר שהדרך לגמוע בבת אחת רביעית, כי הוא לא קרה הרבה,

שם כן.

אבל מה שאין כן לגבי הגלידה,

שם באמת בגלידה לא רגילים לגמור רביעית בבת אחת.

ולכן אין לברך לא על הגלידה ולא על הקסטה,

כל הדברים הללו אוכלים אותם ברכה ראשונה ואין על זה ברכה אחרונה משום שאין כאן רביעית בבת אחת.

כמו שאמרתי לגבי קפה קר, אפילו אם שתה רביעית בבת אחת,

כיוון שהקפה לא נעשה לשם זה ואנשים נגעלים לשתות את זה בבת אחת כך,

אין על זה ברכה אחרונה, בורא נפשות.

כשהגלידה נמסה הטעם של המרגרינה ניכר מאוד ולכן לא רק שהיא לא טעימה, יש אנשים נגעלים לאכול ממנה.

אם הוא אוכל את זה לאט לאט, נו,

לגמוע בבת אחת רביעית המרגרינה עומדת פה בגרון וקשה לאכול כך.

ממילא,

בזה בחי גוונה,

אין ספק שלא רגילים כך,

ואם איזה אדם גומע את הגלידה בצורה כזו,

בטלה דעתו אצל כל אדם. זה דומה יותר לדוגמה של הקפה. איזה גבינה תשע אחוז, גבינה? גבינה תשע אחוז, גם היא. אין לך מה ללעוס, אתה לוקק את זה, אין לך שם דבר ללעוס.

רק הגבינה קשה,

רק היא אתה לועס אותה ואוכל.

אבל גבינה תשע אחוז, אתה לא לועס כלום.

זו ההגדרה שכתב הגאון נוביליהו ישראל, בדיוק דברי הרמב״ם,

וככה העתיקו הבן איש חי ושאר האחרונים להלכה, ולכן אין צעד לומר שזה נחשב כאוכל, אלא כמשקה.

גם הקוטאץ' הזה, גם כן הוא, לא לועסים אותו. שוב, לוקקים אותו.

יש חתיכות, אתה לועס אותן בשיניים, צריך ללעיסה, אם לא תלעס.

בוא נבחן אנשים שאין להם שיניים מה עושים. אוכלים גבינה כזו או לא?

הם צריכים אבל לטחון את זה עם החניכיים.

פה לא, פה לא צריכים לטחון את זה עם החניכיים.

הוא לא צריך, לא זקוק ללעיסה, הוא נמס מיד בפה.

ולכן יהיה דינו קל יותר.

אין ברכה אחרונה.

ברכה ראשונה תופסת לכל היום, אם לא יצא החוצה.

איך אני שומע את מנחם המשטר? מה זה משנה?

אם אני רוצה לדבר על 100 מעלות שלך, זה באמת משנה אם זה משנה.

הרי נאמר כלל,

בטלה דעתו אצל כל אדם.

לא מסתכלים מה שהאדם עשה,

מסתכלים מה דרך העולם,

אתה מסתכל לשתי הקצוות,

שלא יאריך יותר מדי, אם במקום ארבע שניות עשה את זה שמונה לא שווה,

וגם במשקה חם,

שלא יקצר יותר מדי.

אם יקצר יותר מדי,

בוודאי שאין שום צעד להקל לאדם הזה ששתה את התה הרותח הזה.

אתה מסכים אתי שרוב העולם לא שותים תה רותח?

מסכים אתי או לא מסכים?

מסכים. אי-אפשר לומר עליהם, בטלה דעתם אצל כל אדם שהם משונים?

אדם מרגיש על התה הרותח הזה, אנחנו שותים דבר משטויות, איך הוא לא משאול?

על מה?

אשכנזוס עוברים על קצווי.

בסדר, אתה נולדת ספרדי או אשכנזי?

ברוך השם, נולדת ספרדי, ויש לך מנהג או לא?

כן, נהגנו כדעת הגאון חידה,

שלא מברכים על כל שתי ממילא,

כאן בחי גוונה, לא יברך לכתחילה.

מרם עמאס, יש לדעת על הווירוס?

כן. תענה אחריו, כן. אין בעיה.

בואי נולדת ספרדי, מים ובית מנהגים שתייה ככה פסול.

שום דבר.

ולמה דועה בברכת המזון אנו אומרים עד שיתעקל המזון שבמעלה?

למה שתייה דומה? כל עוד איננו שמים וכל עוד תל אביב, בואי נעשה את זה. עד שיהיה שמים להם.

הן באכילה והן בשתייה ההגדרה היא שווה באמת. אם הוא אכל נורמלי, אכל רצוף,

אז באכילה עד שיתעקל, גם בשתייה אותו דבר,

ולכן אם לא עבר שעה ו-12 דקות ולברך ברכת המזון,

גם לגבי שתייה, אם הוא עדיין לא צמא, סימן שלא יתעקל השתייה, יכול לברך בורא נפשות.

לא אמרתי שיש הבדל,

אבל התורה כשאמרה ואכלת ושבעת וברכת, לא מספיק שהאדם יהיה שבע,

צריך גם לאכול ואכלת,

שתהיה שבעה מחמת אכילה, ואכילה נורמלית.

ראינו לאכול רצוף כדי אכילת פרס,

גם בשתייה. כמו שנאמר הכלל הזה לגבי דיני איסור,

כך גם לגבי היתר, ראינו לגבי דין ברכת הנהנים.

אם תגמר רביעית גבינה בבת אחת הייתי מסכים איתך, אבל זה קשה, זה בלתי אפשרי. מי אוכל דבר כזה?