משפטי התורה ופסיקת ההלכה: עקרונות הכלל "אילו ראה מרן", מנהגי שילוח הקן, הוצאות מעלית, והלכות ימים נוראים

- - - לא מוגה! - - -

הלו? הלו. כן, בבקשה. שלום, הרב. שלום, בבקשה. מדבר משה כהן מטבריה. כן. ידועה היא שיטת מרן הרב, שאם מרן היה רואה איזה ראשון שנעלה ממנו, אם זה מחמת שנתפס כעת או כיוצא בזה, היה חוזר בו. השאלה אם זה כל ראשון או יותר מראשון אחד, או שזה רק לאותם הראשונים שמרן ייסד את פיהם חכם, את פסקיו, כגון הרמב״ם, הרעיף, הראש. לפני שנענה לך על השאלה הזו, לפני שהתחלת לדבר, הייתה פרסומת, כן. וכשאומרים את הפרסומת באמצע השיעור בהלכה, אז יכולים לחשוב שאנחנו גם מזדהים עם הפרסומת. אין לי שום דבר נגד כרמל מזרחי, אבל יש טוענים שהכשרות שם לא מהודרת. יש כל מיני קושיות ותירוצים, ולכן אין לי חלק בנושא של הפרסומת. הנושא של הפרסומת, קודש לערוץ, זה עניין שלהם, עניין מסחרי. לנו אין קשר לעניין, אנחנו לא סומכים מידינו על כל הבעיות שיש שם, אם יש בעיות, אין בעיות. זה לא היה כרמל מזרחי, כבוד הרב. איך? זה לא היה כרמל מזרחי. הם הזכירו את השם כרמל מזרחי. לא, זה אשפר בשר. ההתחלה היה אשפר, נכון, אבל אחר כך הסוף היה כרמל. ועל זה אני אומר שיש כאלה שיש להם טענות ומענות, ולכן אנחנו לא קשורים לנושא הזה, אנחנו שייכים לנושא של שאלות ותשובות נטו בלבד. כן, בהחלט. עכשיו לעצם השאלה שלך, הכלל שאתה שואל, אם מרן היה רואה, הוא כלל שהוא מסובך מאוד, שנוי במחלוקת גדולה בין גדולי האחרונים. אתה זוכר בוודאי את דברי ההורים מתומים, איך הוא מגדיר את הפסיקה של מרן ב'שולחן ערוך', שאדם בשר ודם לא מסוגל לחבר חיבור כזה כמו שעשה מרן. זה רק אדם שיגיע לדרגת רוח הקודש יכול לחבר חיבור כזה. אז אם זה קרוב לדרגת רוח הקודש, אז מה ייתן ומה יוסיף שיהיה עוד איזה ראשון לכאן או לכאן? ולכן יש טוענים, אפילו אם יתחדש לנו איזה ספר, איזה פוסק שמרן לא ראה, אנחנו לא נשנה. פסיקה של מרן, הייתה, היה, הווה ויהיה, עד ביעד גואל צדק. הרבה מגדולי האחרונים הלכו בדרך הזו, ומי שמבסס בדורנו זה את ההלכה הזו, מורנו ורבנו חכם ינציון אבא שאול, ויבדל החיים ידידנו הגאון רבי יעקב חיים סופר, הוא הוציא חיבור שלם על הנושא הזה והולך בדרך הזו, בגישה הזו. אבל יש חולקים. מרן החידה, בכמה מקומות הוא כבר נכנס בשאלה הזו, ומשמע מדברי הגאון חידה, שלפעמים אנחנו כן יכולים לומר את הכלל הזה. לדוגמה, מרן בהלכות בית כנסת דן, אני רוצה לבנות דירה מעל בית הכנסת ולגור שם. האם הדין שנאמר בגמרא לגבי בית המקדש, אם גגים ועליות התקדשו או לא התקדשו, שם השאלה היא בדאורייתא. פה אצלנו, הדוגמה, השאלה מתחילה בדרבנן. האם פה אצלנו אנחנו יכולים להתיר לו שיוכל לבנות מעל בית הכנסת ולגור שם, או שחלילה וחס יש קדושה, אסור לישון שם, ומי שישן שם חלילה וחס יכול אולי להיפגע, כמו שכותב התורה זהב. התורה זהב מספר שקרה לו אסון עם הילדים, והוא תלה את העניין הזה בזה. הלשון של מרן בסימן קנא סעיף יב, מרן מעתיק שם את לשון מרדכי והמעריק, כי יש להיזהר מלהשתמש בעלייה שעל גבי בית הכנסת, תשמיש קבוע של גנאי, כגון נשכב שם, אלה דברי מרן שם. הרמב״ם בפאר הדור נוקט שגגים ועליות לא יתקדשו, ולכן הגאון חידש שם, דן אם מרן היה רואה את התשובה הזו, אם מרן היה חוזר בו או לא. בכל אופן, הרמב״ם הוא אחד מעמודי הוראה, ולא רק אחד מעמודי הוראה אלא הוא העמוד העיקרי. הכנסת הגדולה בהקדמתו כותב שיסוד השולחן ערוך הוא על-פי הרמב״ם. לא רק התוכן אלא מרן משתדל, אם אפשר, גם להעתיק את המילים של הרמב״ם. ולכן שם יש לנו הווה אמנה, אם מרן היה רואה את הרמב״ם יכול להיות אולי שמרן היה נוקט אחרת, ולכן אנחנו מעלימים עין מאלה שגרים מעל בית הכנסת, מזהירים אותם שהמיטה לא תהיה מעל ההיכל, אלא שם יהיה ארון ספרים. שם אנחנו עוד יכולים להבין את הטענה, אולי מרן היה חוזר בו, כי מרן תמיד הולך בעקבות הרמב״ם. אבל עכשיו, ברוך השם, לאחרונה יצאו לאור עשרות כתבי יד של גדולי הפוסקים. חלק מהם, ברור לנו, אנחנו יודעים מי חיבר אותם, חלק מהם זו השערה, ואין כאן דבר ודאי. וצריך לבדוק גם את הפוסקים שמרן כן ראה. אז אם נניח שיש 30 ראשונים שמרן כן ראה אותם, אז אם יש איזה פוסק אחד שמרן לא ראה אותו, אם מהרים מברונה אומר איזו פסיקה באיזה הלכה, אז מרן, אם היה רואה את המהרים מברונה, היה עוזב את כל הפוסקים והיה הולך כמו מהרים מברונה או כמו מהריקולון או מישהו אחר, מי אומר? ברור שצריך לבדוק לגופו של דבר, באותו מקום שמרן מדבר, כמה ראשונים מרן כן ראה. מה מרן אמר באותה הלכה אם פסק לנו בסכינה חריפה בבית יוסף, בשולחן ערוך, ורק לפי זה אפשר להחליט? אין כלל לומר בכל המקומות במאה אחוז כך או כך. גם למי שאומר שאומרים אילו מרן היה רואה, אבל לא אומרים את זה לאורך כל הדרך. הטענה של חכם מן ציון שלא אומרים אותה קבוצה של הפוסקים שאומרים שלא, בכל מקרה לא. אבל אני מדבר גם לאלה שאומרים כן, לא תמיד זה כן. כמו שאמרנו, צריך לשקול כאן בפלף, בשביל זה צריך להיות פוסקן, מורה הוראה מובהק, שבקיא היטב בחדרי תורה, בהלכה, כדי שאוכל לפסוק בכל דבר ודבר הלכה למעשה, ואי אפשר לשלוף בכל דבר ולומר, אילו מרן היה פוסק, זה כלל שהוא צריך להיות במידה, במשקל ובמידה. תודה. תודה רבה. תזכה להגדיף תורה ולהדירה. יפוצו מעיינותיך החוצה, גם בטבריה, גם במקומות אחרים, תעשה חיל, עוד כהנה וכהנה. תודה. אמן. חזק ועמד לך, שנה טובה. כל טוב. מאזין נוסף, שלום, ערב טוב. ערב טוב. בבקשה. ערב טוב. ערב טוב, בודה רבה. אני מדבר יוסף חיים מן יציבות. כן. רציתי לעשות כבר שתי שאלות. השאלה הראשונה לגבי מצוות שילוח הקן. מי שגר בקומה הרביעית ויש לו שם יונים והם קנינו בחלון, האם אפשר לקיים בזה מצוות שילוח הקן? ואם כן, אם צריך לעשות הפקר או אם אין הפקר? ושאלה שנייה, לגבי מעלית, אלה שדרים בקומת קרקע, האם הם מחויירים בתשלום המעלית? הם לא משתמשים. זאת אומרת, גם בקומת קרקע בדרך כלל הם לא משתמשים. כל מצוות שילוח הקן שייכת אך ורק כשהכול הפקר. אבל אם הקן, היונים, הביצים או האפרוחים אינם הפקר, בזה אין את המצווה כלל ועיקר. כך כתב לנו מרן ביורדי עשימן רצדיק ב', שאם זה שייך לאיזה אדם, ממילא אין כאן את המצווה. והרי הכלל הוא, חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ברגע שהקן נבנה בתוך הבית, על החלון, ליד החלון, אבל הכל הוא של בעל הבית או של הסוחר, לא משנה אם זה בשכירות או בקנייה, אבל זה שייך למי שהוא, ובזה אין את מצוות שילוח הקן. ולכן, אם אתה רוצה לקיים את המצווה, אז אני יכול עכשיו לעמוד בפני שלושה בני אדם, ואני אומר, הקן שיעשו בחלון, אני מפקיר אותו. לא רוצה מעיקרה לזכות בו. אני לא רוצה מעיקרה שיהיה שני. לא הקן, לא האפרוחים, לא הביצים, לא היונה. ואז כשהיא תראה את האם רובסת על האפרחים או על הביצים, הנה כדומה, אז בזה יהיה לך את ההזדמנות לקיים את מצוות שילוח הקן. אבל הלאה וכי, אם לא הפקרת, ברגע הזה אתה רואה שהאימא רובסת על האפרחים או על הביצים, אין על מה לדבר, אתה לא חייב במצווה. עכשיו, ואם אני לא רוצה לזכות מלכתחילה, אני לא רוצה, זה מפריע לי. יש את דברה כזאת, רציתי להגיד שזה כן יקרה? כן, נכון. אם היא יקרה, האדם הזה לא היה מעוניין, אין לכאן המה, אדם לא זוכה בדבר נגד רצונו. זה מפריע לי, מלכלך. אבל הרבה פעמים אנשים כן מעוניינים בדבר כזה. בשביל המצווה. כן, לפעמים או בשביל סיבה כזו או אחרת. ולכן, כשאתה מבאר את דעתך באיר היטב. אתה עומד לפני שלושה בני אדם ואומר להם, אני מפקיר, זה הכי טוב. לפני שלושה אתה עומד ואומר את הדברים האלה, ואז יהיה לך את ההזדמנות לקיים את המצווה. ידוע מה שמסיים על זה בספר החינוך. שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך. אדם זוכה בזכות זה, שיהיה לו בעזרת השם, בנים זכרים של קיימה. זה ההבטחה, אוכל מפירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. התורה מסיימת שם בדברים פרק כב, פסוק ז, למען יתב לך והארכת ימים. אז קודם כול, הוא יזכה להאריך ימים. דבר שני, יהיה לו גם בעזרת השם אוכל מפירותיהם בעולם הזה, שיהיה לו בעזרת השם בנים זכרים של קיימא. אבל, כמו שהדגשנו, כל זה אך ורק במקום שהוא הפקר. התורה אמרה כי ייקרא פירת עם זומן. הלא וכי, אם זה שייך לך, אין את החובה, ולכן תפקיר את זה, ובזה תוכל לזכות במצווה. אדוני היושב-ראש, דרך אגב, באותו עניין, אם נניח אדם מצטער מאוד מהיונים שנמצאים בחלון, או שזה מפריע מאוד לשכנים, כגון כשהם מלכלכים למטה, מדוגמה כזאת היא, האם יש בזה עניין לגרש אותם, האם יש בזה צער בעלי-חיים או משהו כזה? כן, אין לכן או מה. אין לכן או מה. כן. כדאי לא להפריע לשכנים. כן? היד בעלם היבא חסידה לקיים ילדים זיקין. אז כדאי באמת לפרק את הקן מעיקרץ. אתה רואה שהם מתחילים לבנות את הקן, נפרק להם את זה, כדי שזה לא יהיה מטרד לשכנים. נכון. עכשיו לגבי השאלה של המעלית כתוב. בנושא של המעלית הרבה מחכמי דורנו מגדירים שהולכים בזה לפי המנהג. וכיוון שהמנהג בעולם כולו, גם בארץ, שגם מי שלא משתמש בפועל במעלית, גם הוא משלם על חדר המדרגות את כל מה שיש הוצאות, כולל המעלית, ממלע גם פה, גם מי שגר בקומה ראשונה ולא משתמש במעלית, גם הוא צריך לשלם. ההסדרה של הטוענים היא כך. אם לא היה מעלית, היינו בונים בבניין הזה סך הכול שתיים או שלוש קומות. הקרקע בתוך הערים היא יקרה מאוד. היוקר של הקרקע הזו, אם נניח הקרקע הזו שווה מיליון, היית מחלק את זה לשלושה דיירים, לארבעה או לשלושה, אז כל אחד היה צריך לשלם על הקרקע הזו 250,000 או 300,000. ברגע שיש מעלית, אנחנו יכולים לבנות, במקום שתיים-שלוש קומות, אנחנו יכולים לבנות עשר או 12 קומות. ואז את ההוצאה של מחיר הקרקע אתה מחלק את זה בין כל הדיירים, ואז זה עולה, הקרקע הזו עולה לכל אחד 70-80,000 ולא יותר. אז נמצא שאני קניתי את הקומה הראשונה. במקום לשלם על הקרקע 300,000 אני שילמתי על הקרקע רק 80,000, רק 90,000, בזכות זה שיבנו עוד דירות. מי היה קונה דירה בקומה עשירית אם אין מעלית? כל מה שאפשר לגור בקומה עשירית זה אך ורק בזכות המעלית. ולכן, אין מקום להקל בדבר שאותו אדם יתחמק ויאמר, אני לא משתמש במעלית, אני לא משלם. הוא עושה מצד אחד כאילו אין לו שום עניין עם זה, אבל במציאות היה לו מזה טובת הנאה גדולה שהוא קנה את הדירה שלו, הרוויח על הדירה הזו הרבה כסף, שילם הרבה כסף פחות, הוא חסך הרבה כסף, ולכן צריך לחייב אותו לשלם גם על המעלית. כשיש סכסוך בין השכנים בנושא הזה, אדם חכם בנבון ייגש לבית דין. כיוון שאנחנו כולנו בני תורה, אפשר לגשת לבית הדין, ילמדנו רבנו, שני הצדדים באים, יושב ראש ועד הבית עם אותו הדייר, ניגשים לבית הדין, יגישו את כל המסמכים, יספרו את כל העניין, בית הדין ישמע את שני הצדדים, גם את התובע, גם את הנתבע, ואז מה שבית הדין יפסוק, יעשו, כך מתנהגים אנשים בני תורה תמיד, ובפרט בימים האלה, ימי הרחמים והסליחות, אנחנו צריכים תמיד לנהוג לפנים משורת הדין, קל וחומר בפרט הזה. ולכן ייגשו לבית הדין, בית הדין יגיד להם פשרה שהיא קרובה לדין, כיצד עליהם לנהוג ולעשות. אבל עקרונית, כמו שחזרתי ואמרתי קודם, המנהג בכל העולם לחייב גם את מי שגר בקומה הראשונה, גם הוא חייב להשתתף בהוצאה. תודה רבה, כבוד הרב. בבקשה. תודה גם לכם ושנה טובה ומבורכת. מאזין נוסף, שלום, ערב טוב. הלו, ערב טוב לרב. ערב טוב. רציתי לשאול לגבי אתרוג. לגבי ספק חסר, האם מחשיבים אותו כמעודר כשאכל סוכות בשבת? עוד שאלה, באתרוגים התימנים יש בחותם שלו נקב. האם צריך לבדוק אותו או להסתמך על רוב שאין הנקב מגיע עד לגרעיינים? יש את האמירה המפורסמת בשם הגאון רב דוביד בהרן. היה אחד מגדולי הדור לפני 80 שנה. וכשבא מישהו וקנה מלכתחילה אתרוג חסר, זה היה בשנה שטו בתשרי אחת בשבת. אז ממילא אין את המצווה דאורייתא, אלא רק המצווה מדרבנן ביום השני, וביום השני גם חסר, אין כאן את הדין של לקחתמה ולקחתם, ולכן זה כשר. אז הוא מיד העיר לו ואמר לו, אולי יבוא משיח, יבוא משיח, נקיים את המצווה מדאורייתא. אתה, כשקונה דבר כזה מלכתחילה, אתה כאילו אומר, אני בטוח שהשנה לא יבוא משיח. זה לא מתאים לאנשים בני תורה שמתפללים כל יום, כי לשועדך קיווינו וציפינו כל היום. ולכן אנשים בני תורה משתדלים גם בשנה כזו לקנות אתרוג שלם. נכון שהשנה זה דא רבנן, בפרט שזה ספק חסר, אתה יכול להגיד ספק דא רבנן לכולה, אין לנו שום חשש לברכה לבטלה השנה וכו', כל זה יהיה נכון אם המשיח לא יבוא. ולכן, אדם שברוך השם הקדוש ברוך הוא חנן אותו הון ועושר בביתו, הוא מסוגל לקנות אתרוג שלם, יש לנו בבן פורת יוסף, יש לנו מיליונים של אתרוגים. ארץ ישראל, ברוך השם, ארץ זבת חלב ודבש, לא רק חלב ודבש, אלא בארצנו הקדושה מגדלים למעלה מ-10 מיליון אתרוגים, כן ירבו. יש חלק מזה שהולך לייצוא, יש כאן שפע עצום, אתה יוצא לשוק, אתה רואה, ברוך השם. אז למה לקנות דבר כזה, ללכת ולקנות דבר שהוא בסימן שאלה כזה? עדיף, כמו שאמרנו, לקחת את הטוב ביותר. אבל אדם שקשה לו, אדם עני מרות, טוב, יש לו על מי לסמוך, אין בעיה. אני שאלתי את הרב, הם מסווגים לו כמהודר. ספק חסר, הם מסווגים אותו כמהודר. יש דבר כזה, אפשר להגיד דבר שהוא מהודר? בוודאי שהוא לא מהודר, אם הוא ספק חסר. אבל השאלה אם הספק הזה הוא ניתן לפתרון או לא. אתה נותן אותו לאדם שיש לו ראייה חדה, אדם שהוא מקצוען, כמו שאומרים, הוא יכול להגיד לך בוודאי אם זה כן חסר או לא חסר. וספק חסרון ידיעה הוא לא בגדר ספק רגיל, הוא ספק גרוע מאוד. ולכן, מי יקרה ולכתחילה אל תקנה. אבל אם כבר האדם הזה קנה, שילך לתלמיד חכם שיש לו ראייה טובה בין פורת יוסף, והוא יוכל לענות תשובה מדויקת על אותו היתרוק, כמו שאמרתי, לגבי שנים אחרות. או עם השנה הזו, בעזרת השם, יבוא המשיח ויבשרנו הגאולה. עכשיו, נקב החותם של האתרוגים התימנים, האם צריך לבדוק אותו, או להסתמך על הרוב שאין נקב מגיע לגרעינים? תמיד אנחנו הולכים לפי הרוב, כשהרוב הזה הוא רוב במציאות, ולכן אם אין שם על העץ תולעים, אז בדרך כלל אין מה לחשוש. הרבה פעמים הם מרססים היטב, במקום שמרססים אין שום חשש שיש שם תולעים, ולכן הוא לא טעון בדיקה. אבל יש מקומות שבכל אופן יש תולעים, ולכן אלה שנזהרים לוקחים איזו סיכה, אבל לא מכניסים את הסיכה בצד החד, מכניסים את זה דווקא בצד הרחב, מכניסים את זה בצורה זהירה מאוד כדי לדעת מה קורה שם, אם זה בסדר או לא, וזה חומרה. מצד הדין אנחנו לא חוששים בדברים כאלה, כי בדרך כלל רוב העצים, אותם עצי האתרוג, עוברים ריסוס. אמרתי, נקבתי במספר של מיליונים של אתרוגים, רובם הגדול מטופלים על ידי הפרדסנים בצורה מקצועית, בצורה טובה מאוד, והם דואגים לרסס היטב את העצים כדי שלא יהיו שם תולעים, ולכן החשש שאתה טוען הוא חשש לא של 40% או 30% אלא זה ספק שהוא פחות מ-10%. הרי רוב האחרונים נקטו, כדברי המשכנות יעקב מקרנין, שהמיעוט המצוי שמצריך אותנו לברר, אם הוא 10%. פה אין 10%. יותר מ-90% מהאתרוגים האלה הם בסדר. כמו שאמרתי, זה בסדר בגלל שברוך השם מרססים היטב. ולכן, מעיקר הדין אין חובה לבדוק. אתה יכול לקנות דבר כזה, לקנות ולברך עליו אפילו ביום הראשון שהוא דאורייתא טו תשרה. נעצורות, כל שנים אבות, מה טובה. תזכה ותחיה בשנה טובה ומבורכת. אנחנו לקראת סיום התוכנית. כבוד הרב, נפנה למאזינים הנוספים והאחרונים. מאזין נוסף, שלום. ערב טוב למאזין. כן, שלום לכבוד הרב. שלום. רציתי לשאול, כשלוקחים איזה בית בשכירות כדי להתפלל שם בימים נוראים, מה התנאים שצריכים לעשות שהבית הזה לא יקבל עכשיו קדושה של בית-הכנסת, או שאם לא אמרו, אמרו סתמה, התחילו, סתם הוא שם עושה, אם זה רק שכירות לימים הנוראים, אינה ואמנה שהמקום יתקדש. כל מה שדיברנו, הזכרנו את דברי המרדכי, השולחן הארוך, כל מה שדיברנו בתחילת השיעור במקום שזה בית-כנסת קבע. אבל אם שוכרים דירת ערעי לכמה ימים, אין שום ספק שאין שום קדושה, אבל צריך לבדוק היטב שלא יפריע לשכנים. לפעמים יש שם תינוקות, הם מתפללים מוקדם בנץ החמה, תוקעים בשופר, התינוקות נבהלים, צריכים לקבל רשות הסכמה. מפורשת של כל השכנים. הקדוש ברוך הוא שונא גזל בעולה, כמו שדרשו חכמינו בסוכה כט, והבאתם גזול וכולי, ולכן, רק אם יש להם הסכמה מפורשת של כל השכנים, אין בעיה, יסכימו... אז זה יכול לחזור לחולין, למקום חולין, כרגיל. כן, פשוט, ודאי, זה לא מתקדש. אפילו לא מדאגים זה לשנה או יותר. כל זה עראי, כל זה עראי דעראי, הנהבה מנה לאסור, אבל, כמו שאמרתי, צריך שיהיה מתואם הכול עם השכנים. לא מספיק לקבל רשות מוועד הבניין. לגשת, לדבר עם כל השכנים. אם כולם מסכימים, שיערסו בעצמך. עוד שאלה קצרה, אם אפשר. יש יישוב שיש בו מניין מצומצם, ויש כאלה שרוצים לצאת בימים נוראים, וככה הם יישארו, השאר שנשארים ביישוב, בלי מניין. אז הם יכולים לקפוט אחד את השני שלא יצאו? יותר טוב שלא יצאו, ואם הוא רוצה לצאת, שיביא במקומו מישהו אחר. איפה אפשר למצוא את המקורות לזה? בהלכות בית הכנסת, בסימן קנ', שם מרן כותב שיש בבניין בית הכנסת לא רק זכות אלא גם חובה, כופין בני העיר זה את זה כדי שיהיה להם בית הכנסת. ולא רק בית כנסת מבחינת השלד והבניין, אלא הפוסקים שם המשיכו והביאו גם את הדוגמאות הללו, ולכן נין הראוי מלכתחילה שכל אדם כזה ישים לב גם ששאר החברים שלו, תהיה להם את הזכות להתפלל במניין, ולא טוב למעט את השכינה באותו מקום. עכשיו, כששוחים את הלשנה, יש לזה קדושה שאסור לדבר וכל הדברים האלה? כן, כן. בהווה, באשר הוא שם, אנחנו צריכים להיזהר, כן. תודה רבה לכבוד הרב, תשבו לכם רבות. תזכה ותחי בשנה טובה מבורכת, מאזין יקר, מאזין האחרון, רבי אליעזר, שלום עליכם. שלום עליכם, שנה טובה וגמור החתימה הטובה לכבוד רבנו. וכן לאמור, בנים זכרים של קיימא בקרוב. אמן. וכן לאמור. השאלה שלי, שאם אדם מתפלל לכוונה עמידה בראש השנה, הוא לא מספיק את ההמשך והחזן מגיע לתקיעת השופר. האם הוא חייב להפסיק או הוא יכול להמשיך את התפילה? מה בדיוק הוא? כדאי להפסיק. ברגע שהתוקע מתחיל, אני מחכה, עוצר שם באותו מקום, שומע את קולות השופר, ואחרי שהוא מסיים את התקיעות, אני ממשיך במקום שהייתי. אבל צריך להחליק כדי להקשיב לשמוע את תקיעות השופר, כך ראוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. הקדוש ברוך הוא ייתן לך תורה וברכה. אתה מזכה את הרבים על ידי תינוקות של בית רבן, אתה מרביץ תורה בהם. הקדוש ברוך הוא ייתן לך אוכל מפירותיהם בעולם הזה. תזכה שגם לך יהיה ושיננתם לבניך. אמן. בעזרת השם, במהרה. אמן ואמן. כל טוב, כבוד הרב. חזק וימץ רבי אליעזר. גם לך, רבי אברהם. תודה. שלום, שלום. כל טוב. כבוד הרב, נסיים עם מספר שאלות שהגיעו לנו בכתב לסיום. לגבי אלה שמטענים ונוהגים לטענות בערב ראש השנה, איך הם אמורים להטענות השנה? כי זה חל היום הראשון בערב שבת קודש. האם הם אמורים לשבור את הצום לפני כניסת השבת או לאחר כניסת השבת? מרן התייחס את השאלה הזו בסימן רמ״ט לגבי טעניות שבערב שבת. וגם בתענית כזו אפשר להמתין לצאת הכוכבים. הבעיה היא כשיש חזן טוב שמנגן יפה אחות קטנה, עד שיגמור אחות קטנה כבר יהיה צאת הכוכבים ברבנותיו. אז כדאי לפחות שילך להתפלל במניין הראשון של מוסאיוף. למוסאיוף יש מניין מוקדם, מתחילים בשש, ואז יגיע לביתו קצת מוקדם. אם צאת הכוכבים יתחיל מייד את הקידוש, לא כדאי להיכנס בצום אחרי צאת הכוכבים, אלא שישתדל להתפלל קצת יותר מוקדם. אבל לא כדאי לאכול בבין השמשות, אלא מי שכן צם, כדאי שיסיים אך ורק בצאת הכוכבים, שיאכל רק אחרי שבע. כן. שאלה מעניין הדברים שהרב פתח בשיעור בנושאי הכוהנים אשר נושאים את ידיהם, את ברכתיהם לעם ישראל. אז כהן שעולה לדוכן ללא גרביים, כבוד הרב, האם זה מותר? מותר. גם הכוהנים בבית המקדש היו עובדים ללא גרביים, אבל זה לא יפה. אדם פלח שאין לו טקטיקה, אז הוא עושה את הדבר הזה. אנחנו במקומות האלה, אנשים בני תורה, אנשים מתורבתים, הרבה יותר צנוע, הרבה יותר מכובד, שיהיה לו גרביים נקיות, יבוא עם הגרביים, יעלה לברך ברכת כהנים, הרבה יותר יפה. אבל אם הכוהן עולה כך, נו, אנחנו שותקים. כן. יש לנו עוד שאלה, כבוד הרב, לגבי אמירת הסליחות, שאנחנו אומרים שם את המאמר של עשה למען שמך, עשה למען ימינך, אז ישנם נוהגים לענות עשה וישנם נוהגים לענות אמן. מה לקטע חילה צריך לומר? לכתחילה את כל הסליחות, כולל גם את הקטע עשה, יאמר יחד עם החזן מילה במילה. לא מספיק להיות בדברים האלה שומע כעונה. יותר מהודר לומר ממש. זה הדבר הכי טוב. ואלה שאומרים, אומר גם את האמן או העשה, זה לא משנה. זה לא הבדל משמעותי. אבל העיקרון שמנחה אותנו בסליחות, ללוות את החזן בלחש, לומר יחד עמו, אלה הן הסליחות הטובות ביותר. בימים האלה, בימים הקשים האלה, ששונאי ישראל מזוממים עלינו, חושבים עלינו רעות, אנחנו שומעים כמה פיגועים הם מתכננים עלינו, כמה התרעות יש בכל יום ויום. הרבם תבוא בלבם וקשתותם תישברנה. אבל אנחנו זקוקים להרבה הרבה רחמי שמיים. ולכן אף יהודי לא יכול להתחמק מאמירת הסליחות. כולנו מדי יום ביומו, בעזרת השם, נאמר את הסליחות. וכמו שאמרנו, זה לא שהחזן אומר, זה לא איזה קונצרט שאנחנו שומעים את החזן שמנגן יפה ונגיד לו בסוף, סלם טומאק, חזק ברוך. זה לא קונצרט ולא ערב שירה. אלא כולנו צריכים להיות שותפים באמירת הסליחות, ואז הקדוש ברוך הוא ישמע בעזרת השם את כל בקשותינו הן אל כביר לא ימאס. הקדוש ברוך הוא ירחם על עמו ישראל, יאמר די לצרותינו, ישלוח לנו במהרה את מלך המשיח שיגאל את עם ישראל. קושי השעבוד השלים המניין שם במצרים. גם פה לצערנו קושי הפיגועים הנוראים שחווינו הצרות הגדולות שהיו די ויותר לעם ישראל. נקווה שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו, ישלח לנו במהרה את מלך המשיח שיבוא וישדר בכל האמת בעזרת השם. אמן. חזק וימץ כבוד הרב.