מעשה אבות | אלישע בן אבויה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 20.07.2012, שעה: 07:13
20-7-12
...לפיכך לא נתקיימה תורתו בידו, לפי שנאמר "טוב אחרית דבר מראשיתו" קהלת ז'.
עוד מסופר במסכת קידושין ט"ו, פעם אחת היה אלישע בן אבויה יושב ושונה, וראה אדם אחד שקיים מצות שילוח הקן ע"י שעלה לראש הדקל, נטל את הבנים ושילח את האם, וכשבא להביאם לביתו נפל ומת, אמר, כתוב דברים כ"ב, "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" היכן טובתו של זה האיש, והיכן אריכות ימיו שהתורה הבטיחה למקיים מצוה זו? ולא רצה להאמין בדרשה שדרש רבי יעקב, למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. אני לא יודע מאיפה הוא מביא פה את הקטע הזה, כי כתוב שזה רבי עקיבא, נכון, הוא פספס גם, הוא פספס את השיעור, הוא לא היה בשיעור, ובגלל שהוא לא היה בשיעור הוא לא ידע שהדרשה נדרשת לא בעולם הזה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.
אז ז"א מי שמפספס שיעור יכול לפספס את החיים שלו, ככה הוא יצא לתרבות רעה, אם היה שומע את הדרשה לא היתה לו שום קושיה על זה שהוא נפל, כי הבטחה של התורה היא לא על אריכות ימים בעולם הזה, אלא לעולם הבא.
יש אומרים שיצא לתרבות רעה לפי שראה את לשונו של רבי יהודה הנחתום, שהיה מעשרת הרוגי מלכות נתון לפי כלב, ויש אומרים שזה חוצפית התורגמן, קידושין ל"ט. אמר הלשון הזו שיגעה בתורה כל ימי חייה היה כך לשון שאינו יגע בתורה על אחת כמה וכמה. ויש אומרים שלשונו של חוצפית התורגמן שהיה גורר אותה דבר אחר, דבר אחר אתם יודעים מה זה, מה שאסור לאכול. אמר פה שהפיק מרגליות ילחך בעפר? אמר אם כן מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא ולא תחיית המתים, ויש אומרים שנעשה כך לפי שכשאימו היתה מעוברת היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין, ואכלה ממנו והיה אותו המין מפעפע בגופה כארס של נחש, תוספות בחגיגה ט"ו על פי הירושלמי חגיגה פרק ב' הלכה א'. אז יש אומרים שהיא רק הריחה, פה כתוב גם ואכלה. אז חמישה טעמים יש. שהיו ספרים חיצוניים נופלים מחיקו. וגם בגלל שהיה שומע זמר יווני, זמרים פסולים.
מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, זה אחרי שהוא התפקר, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו אחר, מאיר, חזור לאחוריך, כי כבר שיערתי בעקבי סוסי שעד כאן תחום שבת, אמר לו רבי מאיר, אף אתה חזור בך, ז"א אם אתה מקפיד עוד בשבילי על תחום שבת אז תחזור גם אתה, תחזור בתשובה. אמר לו, והלא כבר אמרתי לך ששמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אחז רבי מאיר את אחר והכניסו לבית המדרש, אמר אחר לתינוק, פסוק לי פסוקך, הפסוק שלמדת היום, אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים. ישעיהו מ"ח, הכניסו ב-13 בתי מדרשות, וכל התינוקות היו אומרים לו פסוקים לא טובים. בבית המדרש השלש עשר שאל תינוק פסוק לי פסוקך, אמר לו "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי", תהילים נ'. אך זה התינוק היה מגמגם בלשונו, ולפיכך היה נראה לאלישע שהתינוק אמר, "ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חוקי", במקום ולרשע - ולאלישע, ככה הוא שמע. יש אומרים שסכין היה בידו וקרע אותו ושלח אותו לשלשה עשר בתי כנסיות, ויש אומרים שאמר, אם היה בידי סכין הייתי קורעו, חגיגה ט"ו.
כששמע אלישע בן אבויה את הבת קול שאומרת "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", אמר הואיל ואין לי תקוה לשוב בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא לפחות אהנה מהעולם הזה ואצא לתרבות רעה. מצא בחורה ה' ירחם ותבעה לדבר עבירה. אמרה לו, וכי אין אתה אלישע בן אבויה, ואתה רוצה לעשות כן? מה עשה, עקר צנון מן הערוגה בשבת ונתן לה. אמרה אחר הוא. זה לא אלישע בן אבויה, אם הוא עקר צנון בשבת זה אחר הוא, זה לא זה.
מסופר כשנטה אחר למות, בא רבי מאיר לבקרו, וביקש ממנו שיחזור בתשובה. אמר לו אלישע בן אבויה, ואם אשוב האם יקבלוני? אמר לו רבי מאיר, כתוב "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", תהילים ד'. ופירשו חכמים, עד דכא - עד דכדוכה של נפש מקבלים בתשובה. באותה שעה בכה אלישע ונפטר מן העולם. והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר, דומה שמתוך תשובה נפטר רבי. ירושלמי חגיגה פרק ב' הלכה א'.
אז איך זה הוא יכול להגיד, מקבלים אותי בתשובה, הרי הוא אמר שהוא שמע מאחורי הפרגוד שאין מקבלים אותו בתשובה, את כל העולם כן חוץ מאחר. אלא מסבירים, מה שהוא שמע מאחורי הפרגוד זה מה שהוא רצה לשמוע, זה לא היה, כי כשאדם רוצה לעבור עבירה הוא שומע מה שהוא רוצה לשמוע והוא מבין מה שהוא רוצה להבין. ובאמת הרי כתוב, אם יאמר לך בית הבית צא אל תשמע לו, אם יאמר לך בעל הבית צא אל תשמע לו, אל תצא, אומרים את זה על הקב"ה, ככה אומר הגאון, אם יאמר לך בעל הבית - זה הקב"ה בעל הבית, צא ממחיצתי, אל תשמע לו, כי תמיד יש תשובה. גם אם תשמע אותו אומר צא ממחיצתי אל תשמע לו, תמיד יש תשובה, והתשובה מועילה אפילו למי שכופר בעיקר. אבל כשהוא היה נוטה למות כבר לא היה לו את הכוחות התוססים של העבירות ושל היצר הרע, אז הוא שאל יקבלו אותי? אז הוא אמר לו בטח, אפילו בדכדוכה של הנפש, אז הוא בכה ונפטר. אמר רבי מאיר, דומה שנפטר מתוך תשובה.
מסכת חגיגה ט"ו מסופר שכשמת אחר, אמרו בשמים, לא נוכל לדון אותו לגיהינום, לפי שעסק בתורה. גם לא נוכל לזכות אותו לעולם הבא, לפי שחטא. אמר רבי מאיר לתלמידו, עדיף שידונו אותו בגיהינום בכדי שיוכל לזכות לחיי עולם הבא, ואמר מתי אמות ואעלה עשן מקברו, ז"א אמר רבי מאיר, כשאני אמות אני אדאג להכניס אותו לגיהינום כדי שיתקנה ואח"כ יזכה לגן עדן. כשנפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר.
אמר רבי יוחנן, וכי זה דבר גדול לשרוף את רבו? דהיינו מה הגדולה בכך שרבי מאיר הביא את רבו לגיהינום, אחד היה בינוינו ויצא לתרבות רעה, ואין כח ביד כולנו להביאו לחיי העולם הבא? אם אוחז אני בידו להביאו לחיי העולם הבא מי יקחנו מידי? אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו, דהיינו אוציא אותו מהגיהינום ואכניס אותו לגן עדן. כשנפטר רבי יוחנן נפסק העשן מקברו של אחר, כיון שהוציאו מהגיהינום. והספדן הספיד את רבי יוחנן ואמר, אפילו שומר הפתח של גיהינום לא עמד בפניך רבינו בבואך להוציא את אחר משם. כוחם של חכמים.
מעשה בבתו של אחר שבאה לפני רבי יהודה הנשיא ואמרה לו, רבי פרנסני, אמר לה בתי, בת מי את? אמרה לו בתו של אחר אני, אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם? אמרה לו, זכור את תורתו ואל תזכור את מעשיו, באותו רגע ירדה אש מן השמים וסכסכה ספסלו של רבי. בכה רבי ואמר, ומה למתגנים בה כך למשתבחים בה על אחת כמה וכמה. אם התורה שומרת עד כדי כך על המתגנים בה, שהפך ופקר, אז אלה שמשתבחים בה ושומרים על כבודה של התורה, מה שכרם.
למרות שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה וקראו לו חכמים בשם אחר, אעפ"כ לא עזבו רבי מאיר תלמידו ולמד תורה מפיו. מסופר בגמרא שרבא בר רב שלה מצאו לאליהו הנביא, אמר לו מה עושה הקב"ה? אמר לו אומר הוא הלכה מפי כל החכמים ומפיו של רבי מאיר אינו אומר, אמר לו מפני מה? אמר לו משום שלמד תורה מפי אחר, אמר לו ומה בכך? רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אמר לו עכשיו הוא אומר, מאיר בני אומר, עכשיו הקב"ה התחיל להגיד רבי מאיר אומר. חגיגה ט"ו.
הוא היה אומר, אלישע בן אבויה היה אומר, הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעים בדמיו ויוצאים מפיו מפורשים, אתם שומעים, צריך כשקטנים רק לגרוס לגרוס לגרוס, אח"כ יצא הכל מפורש. והלומד תורה בזקנותו, אין דברי תורה נבלעים בדמיו ואין יוצאים מפיו מפורשים. וכן המשל אומר, אם בנערותך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותך, אבות דרבי נתן כ"ד.
אלישע בן אבויה היה אומר, יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה ולשכוח בשתי שנים, כיצד? ישב שישה חדשים ואין חוזר לאחריו נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, שני חדשים ולא חזר לאחריו, נמצא משכח ראשי...