הלכות תקיעת שופר, זמני המצוות, תקיעה במקום מטונף, שבת, וחירש ואו מכשיר שמיעה

 

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן תקפח

יש לנו מצווה לתקוע בשופר,

יום תרועה יהיה לכם

המצווה היא דווקא ביום ולא בלילה

גם בשעת הדחק אדם לא יכול לתקוע בשופר בליל ראש השנה

אלא חייב דווקא ביום

יום נקרא

עמוד השחר, ברגע שהגיע עמוד השחר

חמש ורבע הוא נחשב ליום לכל דבר

המשנה הגמרא מפרטת לנו עוד כמה וכמה דוגמאות שבכולם שייך את הכלל הזה

גם לגבי לולב ולקחתם לכם ביום הראשון

אי אפשר בליל טו לנענע בלולב

אלא אך ורק

מהבוקר ביום שוב עמוד השחר מהתורה נחשב ליום

מילה ובין שמונת ימים

ימים ולא לילות

וגם שם אי אפשר למוד את הילד בליל השמיני

אלא רק ביום השמיני

מדאורייתא כבר בעמוד השחר חמש ורבע בימים האלה אפשר לקחת ולמול זה הדין מדאורייתא

אבל מרן אומר ומצוותה משעת הנצח המה ואילך

ואם תקע משעלה עמוד השחר יצאה

זאת אומרת

חכמינו באו ואמרו לנו שלכתחילה אל תתקע מוקדם בשעת הנצח המה

אלא

אל תקדים בעמוד השחר אלא רק אחרי הנצח המה

והסיבה היא בזמן עמוד השחר עדיין יש חושך

אז לא היה להם לכל אחד שעון על היד ואם תתיר בשעה חמש ורבע אולי בטעות הוא יקדים ויעשה את התקיעות שופר בשעה חמש

אולי הוא ייטעה ויקדים לפני עמוד השחר

ולכן מה עשו חכמינו אמרו לנו רק אחרי שגלגל השמש יוצא נצח המה והלאה

וזה כבר אי אפשר לטעות אף אחד לא יטעה לחשוב שהאור של הירח הוא אור של השמש

בזה אתה מסתלק מכל חשש זו התקנה של חכמינו גם בשופר גם בלולב גם במילה

אך ורק אחרי הנצח המה

רק בליעבד אם הקדים לפני כן יצאה

כך גם לגבי התפילה

גם זמן התפילה

מעיקר הדין אפשר היה להתפלל תפילת שחרית

כבר בעמוד השחר

אבל גם שם יש את התקנה של חכמינו כמו שאמרנו כאן

ולכן הזמן של התפילה בלכתחילה הוא אך ורק הנץ החמה יראוך עם שמש ולפני ירח דור

גם שם בדיעבד או שעת הדחה כדיעבד אפשר כבר להתפלל מעמוד השחר, כגון

פועלים שעובדים בבוקר מוקדם,

הפועל הזה לא יכול להגיע לעבודה בשעה שמונה בבוקר,

הוא חייב להגיע מוקדם לעבודתו

וכדי להספיק להתפלל הוא רוצה להתחיל ברוך שאמר והיה העולם בשעה חמש

ברבע.

מייד אם עמוד השחר רוצה להתחיל, מותר לו.

כמו שאמרנו, שעת הדחה כדיעבד.

להם,

לפועלים, יש להם היתר בלכתחילה להתחיל מייד עם עמוד השחר את ברוך שאמר.

אבל להתחיל ברוך שאמר בשעה חמש לפני עמוד השחר,

אי אפשר.

בזה אין לנו אפשרות

גם בשעת הדחה, גם לפועלים,

לא יכולים להרשות להם להקדים לפני עמוד השחר,

ולכן יתחילו, ברוך שאמר, בימים האלה בשעה חמש ורבע,

ואז התפילה שלהם יכולה להתקבל לפני בורא עולם.

יש לפעמים שהפועל הזה יכול להסתדר,

להתפלל עם הנצח המה ולא יאחר לתפילה, כגון

אם ליד מקום העבודה יש שם מניין שמתפללים עם הנצח המה.

הוא צריך לנסוע מכאן לתל אביב,

לעבוד בתל אביב בשעה שבע.

מי אמר שהוא ייסע מכאן אחרי התפילה?

שיסע מכאן לפני.

אם הוא יוצא מכאן בשעה חמש,

הכביש עדיין ריק.

כשהכביש ריק, הוא נוסע ארבעים, ארבעים וחמש דקות,

הוא יגיע לבית הכנסת שליד מקום העבודה,

התפלל שם עם הנצח המה.

דקה אחרי התפילה גמר עלינו לשבח,

הוא נמצא במקום שהוא אמור לעבוד.

אין לך דבר יותר טוב מזה,

גם זכה להתפלל עם הנצח המה,

ולא נתקע בפקקים, לא שרף את הזמן שלו בכבישים הסואנים.

זה מה שכדאי לייעץ לאותם הפועלים,

שליד מקום העבודה יש להם, ברוך השם, בית כנסת.

בארץ, ברוך השם,

יש מאות בתי כנסת מדי בוקר, שיש שם מניין עם הנצח החמה,

גם בירושלים, גם בתל אביב, בני ברק, כמעט בכל מקום.

אז שיבדוק ויתעניין,

כדי שיהיה לו תפילה בלכתחילה למהדרין.

אבל אם אין שעת הדחק,

אז יכולים להתיר להם, לאותם הפועלים, כדי שלא יפסיד את פרנסתו.

אפילו בעמוד השחר בחמש ורבע,

יהיה לו היתר לבוא ולהתחיל את התפילה ברכת ברוך שאמר והלאה.

הזמן של תקיעת שופר נמשך כל היום,

ולכן

אדם שהולך לתקוע או בבית חולים או בבית אבות,

לא היה להם מישהו שיתקע בבוקר,

הוא לוקח את השופר, הולך לתקוע לשר.

לאבא שלו, לכל אותם הזקנים.

יש לו זמן כל היום כולו.

אפילו אם הוא יגיע שם

שלוש-ארבע אחר הצהריים,

אין שום בעיה.

יכולים לקיים את מצוות התקיעות בברכה,

עד השקיעה.

עד השקיעה אין ספק.

יכולים לקיים את המצווה כהלכתה עם ברכה.

אבל אם האדם הזה הגיע מאוחר,

הגיע ביום ראש השנה בשעה שש וחמישים.

ספק יום, ספק לילה.

הוא לא יכול לברך.

הוא רוצה לתקוע, אין מה להפסיד. אולי זה עדיין יום, אולי בין השמשות עדיין זה יום.

בסדר, שיתקע להם.

אבל לברך, אי אפשר לברך.

בשנים רגילות שיש לנו תקיעת שופר ביום הראשון שהוא דאורייתא,

יש מתירים, המחתם לדוד, רבי דוד פרדו,

התיר לתקוע בברכה,

כיוון שיש שם ספק ספקה לחומרה בדאורייתא.

אבל השנה אין לנו תקיעת שופר ביום הראשון בדאורייתא, אלא רק ביום השני.

ממילא הספק ספקה לחומרה בדרבנן, למי שאומר לא עבדנה נא לבעדי הרמב״ם בתשובה,

ממילא אי אפשר יהיה לברך, יש כאן ספק ברכה לבטלה.

ולכן כל אדם שיודע ברוך השם לתקוע,

והוא רוצה לזכות את הרבים, רוצה ללכת או לבית חונים או לבית אבות לתקוע להם,

ידע מראש שאחרי השקיעה יש בעיה אם לברך,

ולכן ישתדל להקדים.

ילך כמה שאפשר יותר מוקדם כדי שיסיים את כל השלושים קולות, יסיים את הכול לפני שקיעת החמה.

אם הוא תוקע בבית חונים כל קומה הוא תוקע מחדש.

אז שיביא בחשבון זה לא נגמר בתוך חמש-עשר דקות.

מהקומה העליונה עד הקומה התחתונה זה יכול לקחת לו יותר מחצי שעה.

ולכן ייקח רווח זמן,

יגיע מוקדם ויסיים את כל התקיעות לפני השקיעה,

ואז עליבדי כול עלמא הם רשאים גם לברך,

יקיימו את המצווה כהלכתה בברכה,

זה מה שרצוי להנחותם הדרך,

כך ראוי לנהוג להלכה ולמעשה.

אדם שהתחיל לתקוע ולא הלך לו,

לפעמים היה לו איזו תקלה ובסוף הצליח להתגבר.

אפילו שהתקיעות לא היו בבת אחת,

אפילו אחי יצא.

גם תקיעה לסירוגין גם כן יוצא.

בלשון הגמרא,

שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, כמו שלמדנו גם לגבי קריאת שמע,

הוא הדין גם פה. ולכתחילה השתדר שהכל יהיה רצוף,

אבל בדיעבד, לא נורא,

יוצא ידי חובה גם אם הוא תקע לאט לאט.

גדולי האחרונים,

הגאון חידה ושאר האחרונים,

דנו לגבי אדם שנמצא במקום לא נקי.

מה דינו לגבי מי צודק?

אדם שנמצא בצינוק של בית הסוהר

הוא לא חופשי לעצמו לבחור מה הוא רוצה

והרבה פעמים המקום שם מטונף, המקום לא נקי

תפילה הוא לא יכול להתפלל,

קריאת שמע הוא לא יכול לקרוא,

דברי תורה אסור לו,

לזה אין ספק, התורה אומרת

בחומש דברים פרשת כי תצא,

והיה מחניך קדוש

על זה אין ויכוח

השאלה היא, לתקוע בשופר בלי ברכה

האם לפחות את המצווה הזו רשאי לעשות או לא?

לא יבוא ולא יהיה, יש אנשים שגרים במושב ליד הרפת, ליד הלולים,

וגם שם המקום מסריח מאוד.

שוב, אותה הבעיה, האם יכולים לתקוע בלי ברכה?

אם הוא אדם בריא,

יכול לקחת את השופר ולהתרחק.

ילך כמה קילומטרים,

ילך לקצה השני של המושב,

יתרחק מהבית האחרון של המושב 950 מטר,

אם שם הריח לא מגיע,

אז יוכל שמה לברך ולתקוע.

אבל לפעמים יש שם הרבה רפתות, הרבה לולים,

וגם כשהוא מתרחק מהבית האחרון 960 מטר,

עדיין יש ריח רע.

אם כך,

להתפלל ולברך, מצוון ולשמוע קול שופר,

הוא לא יכול.

השאלה היא האם לפחות לתקוע בלי ברכה אפשר או לא.

כמו שאמרנו, יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים.

לגבי הפרשת תרומות ומעשרות,

הפרשת חלה או כיוצא בה,

שחיטה,

זה לא חובה מדאורייתא לשחוט.

אתה לא רוצה לאכול בשר, אל תשחט.

אלא מה שהתורה אומרת לנו, וזבחת,

אדם שרוצה לאכול בשר, שילך לשחוט.

אז הפוסקים מגדירים את זה, זה יותר הכשר מצווה מאשר מצווה.

דבר כזה אפשר לשחוט גם במקום לא נקי.

אבל לעשות ממש מצווה, כמו תקיעת שופר,

לנענע בלולה וכיוצא בזה,

בדברים האלה יש לנו ספק, מחלוקת גדולה.

ובעיקר, הספק הוא גם עליבת הזוהר הקדוש.

הגאון חידה בספרות טוב עין ועוד מאחרונים מצטטים לנו את דברי הזוהר הקדוש.

ולכן, אם מראש הוא יודע את הבעיה,

ישתדל לא להיות ביום ראש השנה במקום הזה.

אם זה בידו,

ישתדל לעזוב את אותו המושב, ללכת למקום אחר,

כדי שיוכל לתקוע, לעשות את המצווה כהלכתה במקום נקי.

אבל בשעת הדחק, אין לו ברירה.

טוב שיתקע,

איך אומרים בערבית, אחסן מבלש יותר טוב מכלום. אולי לבנדה אמר, אולי זה טוב,

ולכן יעשה את הדבר הזה כשאין לו ברירה.

אבל כשיש ברירה,

אדם צריך לעשות את המצוות אך ורק במקום נקי,

כדי שהמצווה תהיה לפני בורא עולם,

הכל יהיה בצורה מושלמת.

המשנה בראש השנה כט והגמרא ביבעמות צדי מפרטים לנו את הנושא שחל השנה,

ראש השנה א' תשרי החול בעוד עשרה ימים ביום שבת.

המשנה אומרת במקום שאין בית דין אסור לתקוע והסיבה היא

כולנו חייבים במצוות תקיעת שופר, יש חשש שמא ייקח את השופר

ללכת לבקיש שילמד אותו איך לתקוע ואז יעביר את השופר ארבעה עמות ברשות הרבים,

יעבור על מה שאמרה התורה בחומש שמות פרשת בשלח,

שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו אל יוציא ואז חלילה יעבור על איסור דאורייתא שהעונש עליו הוא סקילה.

שמא יגיע לדבר הזה לכן חכמינו ביטלו את המצווה בשב ואל תעשה אין תקיעת שופר.

אותו דבר גם לגבי לולב, בעוד חודש ט״ו בתשרי יחול בשבת.

יש לנו מצוות עשה מן התורה ולקחתם לכם ביום הראשון יש לנו מצווה לקחת את הלולב לברך ולנענע אבל גם שמה כולנו חייבים במצווה לא כולם בקיאים איך לנענע גזירה שם יעביר את הלולב ארבעה עמות ברשות הרבים

ולכן גם שם הפקיעו חכמינו את המצווה.

גם לגבי ברית מילה אם המוהל שכח להביא את הסכין ליד התינוק מערב שבת אלא הסכין נמצא בכרמלית למרות שכרמלית זה רק דה רבנן דוחים את הברית מילה משבת לראשון גם שמה לא יכולים להתיר דבר כזה וכן כיוצא בזה הגברה מביאה שם עשרה דברים שחכמינו הפקיעו

מצווה מן התורה בשבי אל תעשה אליו תשמעון אנחנו מצייתים לדברי חכמינו אפילו בחי גוונה ולכן מעיקרה כאן אין לנו השנה את המצוות האלה

אלא אם כן אם יבוא מלך המשיח אולי נזכה למצווה תקיעת שופר.

מה זה קשור למשיח?

המשנה שם בראש השנה כט אומרת

במקום שיש בית דין יכולים לתקוע בשופר שמה לא גזרו חכמים את הגזרה

מה זה בית דין?

לפי הריף גם בית דין של ימינו יפתח בדורו כי שמואל בדורו גם בזה אפשר

לפי דעת הרמב״ם ורוב הפוסקים דווקא סנהדרין בית דין סמוכים

והיום אין לנו סנהדרין אין לנו בית דין סמוכים כך שהיום אנחנו לא יכולים לקיים את המצווה

יבוא המשיח

בוודאי שהוא יקים מיד את הקבינט הרוחני של עם ישראל דהיינו הסנהדרין ואז אולי נוכל לזכות אנחנו הירושלמים נהיה נגור ליד הסנהדרין נוכל ללכת לשם ולשמוע את קולות השופר אבל עד כי יבוא שילה עד ש...

רבו המשיח,

בינתיים אין לנו את היכולת הזו לבוא ולתקוע ביום שבת.

לפני כמאה ועשרים שנה

היה כאן בירושלים הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר.

הוא היה מהתלמידים של הכתב סופר,

הוא היה תלמיד חכם גברה רבה ויש לו בספר לב העברית תשובה.

לפי דעתו אפשר היה לסמוך על דברי הריף

כיוון שיש כאן בירושלים דיינים תלמידי חכמים גדולי תורה,

לפי דעתו היה אפשר לתקוע גם בראש השנה שחל בשבת.

הוא לא רק אמר אלא ניסה גם לעשות.

הלך לראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר.

הלך ודיבר איתו בעניין.

אמר לו אני רוצה שכבודו יבוא ביום שבת א' תשרה ראש השנה לבית הכנסת רבן יוחנן בן זכה,

יחד עם הדיינים.

הלך אחר כך לרב של ירושלים של האשכנזים הגאון רבי שמואל מסלנט.

גם איתו הוא דיבר רבנו יבוא יחד עם הדיינים שלו ואז יהיו בתי הדין כל הדיינים של ירושלים בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכהי.

כאן אליבא דקול עלמא יש כאן בית דין, בית דין הגדול ולפי הריף נוכל לבוא ולתקוע.

זה היה המהלך שלו.

כנראה שחלק מהרבנים לא רצו להתווכח איתו מפני הכבוד.

לא כולם אמרו לו בפירוש את המילה לא.

אבל בפועל כשהוא הגיע לבית הכנסת רבן יוחנן בן זכהי, בפועל אותם מדיינים לא היו.

ולכן הוא לא יכל לתקוע באותה השנה.

גם היום אנחנו,

אם לא יבוא המשיח לא נוכל לתקוע.

אין לנו את הרשות לבוא ולחלל את השבת כי אם אין חובה ממלא יש איסור דה רבנן לתקוע בכל שבת.

גם באותה שבת שחל ראש השנה גם כן אנחנו פטורים ולא נוכל לתקוע.

התוקע שתוקע מוציא את כולם ידי חובה.

הוא מכוון אליהם והם מתכוונים אליו, שומע ומשמיע יחדם מכוונים,

ולכן כולנו יוצאים ידי חובה על ידי התקיעות של התוקע.

בתנאי שהתוקע הזה הוא בעצמו חייב,

יכול גם להוציא אותנו.

אבל אם התוקע הזה הוא גוי,

נניח שאימא שלו גויה,

אפילו אם האבא שלו יהודי דינו כדין גוי,

אפילו שהוא תקע יפה, הרב אומר לך הכל היה מדויק.

זה אפס.

אדם צריך לשמוע תקיעות של מצווה.

כאן, מה שהוא תקע זה לא של מצווה,

זה תזמורת כלי נשיפה.

זה לא תקיעות של מצווה,

ולכן גם בדיעבד שתקע לנו הגוי זה אפס.

כך הוא הדין גם יהודים שאינם חייבים במצווה, כגון

יהודי שלא עלינו איוב, לא בדעת ידבר, אותו האדם שוטר.

הוא פטור מהמצווה ואותו השוטה לא יכול לתקוע לנו

אין הבדל אם השוטה הזה נולד משוגע או שהוא היה נורמלי עד לפני חודש

נפגע בתאונה בראש וכעת הוא לא מיושב בדעתו לא חשוב למה ואיך

במציאות כעת הוא לא נורמלי אדם כזה פטור הקדוש ברוך הוא לא חייב אותו

אם הוא לא חייב בוודאי שאין לו את הכוח לבוא ולתקוע לנו להוציא את האחרים ידי חובה גם בדיעבד שהוא תקע לא מועיל לא עשה ולא כלום

הגמרא מפרטת את ההלכות האלה גם לגבי דין שוחט

כל יהודי יכול לקחת סכין למד את ההלכות שחיטה יודע לתקוע שייקח יברך וישחט עוף או בהמה

אבל שוטה אסור לו לתקוע והגמרא מפרטת את הדוגמאות את הסימנים של השיגעון

יש אדם שהולך ויושן לבד בבית הקברות או קורע את הבגדים או מאבד מה שנותנים לו אלה הם הדוגמאות שהביאו חלק מסימני השיגעון

ואידך זיל גמור

יש משוגעים עם תסמונת אחרת עם כל מיני שיגעונות אחרים

מה שהגמרא הביאה לא רק זה אלא ואידך זיל גמור

ולכן אדם שהוא משוגע לא יכול גם לגרש את אשתו

לגרש צריך להיות אדם נורמלי ולא אדם שהוא שוטה

אדם שהוא משוגע לא יכול לגרש

היום יש הרבה משוגעים שמסתובבים באזור של הכותל המערבי

השיגעון שלהם הוא

בין הדמיון והחלומות

לבין המציאות

לנו יש הבדל.

אדם חולם חלומות נעימים בלילה, הוא קם בבוקר, הוא יודע, היה חלום יפה אבל הוא יודע להבדיל בין המציאות לבין החלומות לבין הדמיונות

מה שאין כן,

אותם המסכנים אין להם את הכישרון הזה והם מערבבים

בין הדמיון לבין המציאות

חלק מהם אומרים שהם משיח, חלק מהם אומרים שהם אליהו הנביא.

אחד אומר הוא דוד המלך, כל אחד עם השיגעונות שלהם.

הבעיה היא שהמחלה הזו אין לה תרופה.

אדם יש לו שפעת, יש לו איזה מחלה, יש תרופות.

לדברים האלה הבעיה היא הרבה יותר מסובכת

וקשה לרפא את האנשים האלה ולכן אי אפשר למנות אדם כזה,

לא חזן, לא שוחט,

ולא תוקע.

סיפר לנו חכם מנציון, עליו השלום,

הוא הלך פעם לבקר מישהו, אדם מסכן, בכפר שאול.

ראה שניים לבושים מחלצות,

מדברים איזה עברית עשירה, מדברים יפה מאוד.

הרב רצה לדעת מה הם עושים שם,

אז הוא שאל אחד מהם,

תגיד לי, מה עושה האדם הזה לבוש כל כך יפה,

מתורבת? הוא נשמע לי כמו פרופסור.

אולי הוא מתאים להיות בקבינט, מה הוא עושה כאן?

אז עונה לו, אומר לו, אתה לא יודע, הוא משוגע.

מה השיגעון שלו? מי אמר לך שהוא משוגע?

אז הוא אומר לו, הוא אומר שהוא משיח.

אומר לו הרב, אולי באמת הוא משיח? מי אמר לך שלא?

אומר לו, אני אליהו הנביא, לא שלחתי אותו.

אז הרב הבין, מה השניים האלה עושים שם?

הם לא אורחים אלא קליינטים קבועים באותו מקום ולצערנו יש הרבה משוגערים כאלה כל אחד עם השיגעון שלו

אז גם אנשים כאלה אי אפשר למנות אותם גם בשעת הדחק

לא חזן ולא שוחט לא תוקע ולא כיוצא בזה

הוא הדין גם לגבי חירש

תמיד אנחנו אומרים

חירש שדיברו בה חכמים שאינו שומע ואינו מדבר

כאן אצלנו אפילו אם האדם הזה מדבר אלא שאינו שומע גם כן פטור ממצוות תקיעת שופר ולא יכול להוציא אותנו ידי חובה

הסיבה לדבר אומר לנו התשבץ

החובה מצוות תקיעת שופר היא תלויה בשמיעה

אנחנו מברכים וציוונו לשמוע קול שופר

אותו המסכן לא שומע כיוון שהוא חירש

הוא עצמו פטור אם הוא פטור הוא דומה לדוגמאות הקודמות שאמרנו

ולכן הוא לא יכול להוציא אותנו ידי חובה

גם בדוגמה הזו אין הבדל אם הוא נולד חרש או הוא נולד היה נורמלי הכל היה בסדר

אלא רק אחרי זה עבר איזה תאונה ולפני חודש נעשה חרש לא חשוב במציאות כעת הוא לא שומע

כיוון שהוא לא שומע הוא פטור הנוסרא המנה פטרי אם הוא פטור הוא לא יכול גם לבוא ולהוציא אותנו ידי חובה גם בדיעבד שלא ידעו את ההלכה וכבר הוא תקע אפילו הכי אומרים להם

התשבץ אורחות חיים הכל בו מרן השולחן ערוך כולם אמרו שהאדם הזה לא יכול להוציא אותנו ידי חובה

ולכן יחזור עוד פעם אותו האדם יחזור ויברך ויתקע כדי לשמוע את קולות השופר ויצא בזה ידי חובה

היום הרופאים עשו דבר חדש של שתל שנקרא בשם כוכלרי זה השם של הניתוח

עושים ניתוח והאדם הזה חוזר כאילו לשמוע והשאלה היא אדם כזה שעשה את השתל הזה שתל כוכלרי

האם חזר להיות כאדם כמונו שחיה בתקיעת שופר או לא?

המסקנה היא שלא עדיין אותו האדם נחשב כחירש פטור מהמצווה, פטור ממצוות תקיעת שופר וממילא לא יכול להוציא אותנו ידי חובה גם אם

הניתוח הצליח הרעיון של הרופאים מה הם עושים

אנחנו אנשים רגילים,

יש לנו באוזניים 30 אלף שערות קטנות

שגלי הקול מנענעים אותן ויחד עם אור התוף

מעבירים את ההד החשמלי לעצב של המוח,

העצב של השמיעה ועל ידי זה אנחנו שומעים,

מתרגמים את מה שאנחנו שומעים זה לא רק רעש בעלמה אלא אתה קולט בדיוק מה מדברים איתך.

אותו החירש המסכן אין לו את זה,

האוזן שלו סתומה, אין לו את כל זה.

מה הם עושים הרופאים?

הם מחברים לעצב של המוח,

מחברים את המכשיר שהוא במקום האוזן

וזה נותן את הגירוי החשמלי שאותו האדם כאילו שומע,

אבל הוא לא שומע באוזן אלא הוא מבין במוח.

אם היינו מברכים מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להבין קול שופר,

אז האדם הזה מבין קול שופר, היינו יכולים לחייב אותו.

אבל המציאות האמת אינה כן,

אלא המצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לשמוע קול שופר.

שמיעה הכוונה היא אך ורק באוזן,

והאדם הזה לא שומע באוזן.

אם נניח האדם הזה היה לפני חודש שומע,

עבר תאונה ועשו לו את הניתוח הזה,

תשאל אותו, תגיד לו,

לפני חודש היית באירוע, שמעת את התזמורת,

שמעת איך משה חבושה מנגן.

עכשיו אתה שומע אותו עוד פעם, זה אותו דבר?

הוא אומר לך לא, לא אותו דבר.

הוא בעצמו מבחין ומרגיש,

הוא אומר, אז הייתי שומע את הקול היפה, הייתי נהנה,

היום זה קול אחר, משהו דומה.

כמו שאמרתי, הוא לא שומע באוזן,

אלא הם מצליחים ליצור את הגירוי בעצב של השמיעה במוח,

אבל זה לא ממש, אין על זה דין של שמיעה.

ולכן, גם אחרי שהשתילו לאדם הזה את

המכשיר הזה עדיין דינו כחירש,

פטור ממצוות שופר,

פטור ממצוות מקרא המגילה וממילא לא יכול להוציא אותנו ידי חובה.

במצוות מקרא המגילה,

לא מספיק שאדם יקרא את המגילה בבחינת רק שפתיו נאות וקולו לא יישמע,

אלא צריך להשמיע לאוזן את כל זה.

למה?

משום פרסומי דניסה.

ולכן אדם חירש שלא יכול להשמיע לאוזנו,

למרות שהוא מדבר,

פטור ממצוות מקרא המגילה לפי דעת עריף הרמב״ם ומרן בסימן תרפט,

ולכן לא יכול גם להיות חזן להוציא אותנו ידי חובה.

אפילו אם הוא נולד נורמלי, רק לפני חודש הוא עבר תאונה והוא לא שומע,

גם בדיעבד שהוא קורא לנו את המגילה, לא מוציא אותנו.

קל וחומר כאן לגבי מצוות תקיעת שופר שגם כאן אותו האדם לא יכול להוציא אותנו והניתוח הזה הוא דבר נפלא הוא דבר טוב שאותו אדם יוכל לבוא לכאן לשמוע דברי תורה דברי אלוקים חיים אבל זה לא יפתור את הבעיה לגבי השופר והמגילה מי שרוצה לראות את המקורות

בהלכה הזו נראה בחוברת נזר התורה מלפני שנה אלול תשס״ח שם יש מאמר 50 דף

כתבו בנושא הזה להסביר יפה קודם כל הם מסבירים את הצד הטכני

איך הניתוח הזה עובד איך זה משפיע על אותו האדם שהוא נעשה כאילו שומע אבל מגיעים למסקנה לפרטי פרטים שדיברנו עתה

ולכן אין על מה לדבר אותו האדם גם אחרי שהניתוח הצליח לא יכול לבוא ולתקוע לנו

יש אנשים שחיים כך עשרות שנים זה ממש הציל אותם את האנשים האלה מחזיר אותם למעגל החיים ובכל התורה כולה דינו כפיקח לכל דבר

אתה רוצה לצרף אותו למניין כדי לומר קדיש או קדושה

כדי לומר נברך אלוקינו שאכלנו משלו בזימון

הוא מצטרף למניין וכל התורה דינו כפיקח הגמרא אומרת בגיטין עין א' שיכול אדם כזה שלא שומע אבל הוא מדבר יכול לגרש את אשתו אין דינו כדין שותה

לגבי כל התורה כולה אתה מחשיב אותו כפיקח לכל דבר

הוא חייב להתעטף בציצית חייב כל יום להניח תפילין להתפלל הכל

רק לגבי שני דינים

שופר ומגילה רק שם יש את הבעיה שם צריך לשמוע והאדם הזה לא מסוגל לשמוע לכן פטרנו אותו הנוסח המנה פטרי אבל מה שאין כן לגבי שאר המצוות

כל הדברים כולם דינו כדין פיקח לכל דבר אם הוא קנה ממך את הבית

המקח הוא ממכר תופס וכן כל כיוצא בזה רק בשתי

ההלכות האלה אמרנו שעדיין הוא נחשב כחירש

יש אנשים שהם שומעים חלש פעם אנשים כאלה היו צריכים לקחת בכיס כמו חצוצרה

כך מספר הלכות קטנות

כשאתה מדבר הוא שם את החצוצרה באוזן ומרכז את גלי הקול לתוך האוזן כדי שישמע

במקום חצוצרה היום יש להם רמקול קטן באוזן

המכשיר שמיעה הזה עוזר להם לשמוע היטב

בכל השנה כולה למה לא?

שישמע במכשיר דברי תורה דברי אלוקים חיים אין לנו בעיה

שוב אם אותו האדם רוצה לשמוע את תקיעת השופר באמצעות המכשיר

לא יוצא ידי חובה גם בדיעבן

והסיבה

יש במכשיר הזה גם את המברנה.

יש בכל מכשירי השמיעה שאנחנו שומעים בכולם, יש את המברנה ברדיו,

בטלוויזיה,

בלוויין, בלוויין יש חמש מברנות.

או מכשיר קשר,

טלפון,

רמקול,

או הרמקול הקטן, המכשיר השמיעה,

גם שם יש את המברנה.

אדם ששמע מגילה דרך הרדיו אפילו שהחזן היה הקול בשידור חי לא יצא ידי חובה גם בדיעבד ולמה המברנה היא קולטת ומשדרת לך מיד ולכן לא יצא ידי חובה.

אדם שייקח קלטת שיש שם 101 קולות של השופר.

אני מחבר את זה, את הטפ, לשעון שקע יום ראש השנה ב-10 בבוקר

השמיעה לי 101 קולות.

האם יצא ידי חובה?

ממה שמעת? שמעת מהפלסטיק.

האם הפלסטיק חיה בתקיעת שופר? בוודאי שלא.

ולכן גם בדיעבד ששמע בצורה הזו זה אפס.

המברנה היא קולטת ומשדרת מיד.

ואין הבדל אם ההקלטה הזו היא מלפני שנה או מלפני חצי שנייה.

שניהם אותו דבר,

ולכן גם אדם ששמע מהרדיו בשידור חי את מקרא המגילה לא יצא.

כך גם אם הוא שמע באמצעות מכשירי השמיעה שבאוזניו הוא שמע את המגילה,

גם בזה לא יצא,

וכך הוא עדין גם לגבי מצוות תקיעת שופר.

מה התקנה לאותו האדם?

צריך להושיב אותו ליד התוקע.

יוציאו מאוזניו את מכשירי השמיעה והוא שומע את קול השופר בצורה טבעית.

אפילו אם הוא אומר, תראה, אני שומע חלש מאוד.

מה שהוא שומע חלש הוא יוצא ידי חובה,

אבל מה שהוא ישמע חזק מאוד באמצעות המכשיר הוא שומע דרך המברנה,

ולכן אמרנו שזה אפס.

את הדברים האלה כותב הגאון הרב אוירבך במנחת שלמה,

והעתיקו אותו גם שאר חכמי דורנו.

כדי להמחיש את הדברים,

אדם כזה שהוא שומע רק באמצעות מכשירי השמיעה.

אם הבטרייה, המצבר נגמר,

ומכשירי השמיעה נמצאים באוזניו,

תושיב אותו ליד הבוקסה הגדולה.

יש בוקסות,

הקוטר שלהם מטר וחצי.

אנחנו שומעים קילומטר אחרי.

הוא לא ישמע כלום.

למה?

האוזניים שלו אטומות, סתומות במכשיר.

כשהבטרייה כן טובה,

איך הוא כן שומע?

דרך המברנה.

זאת אומרת,

אם לא היה לך את הבטרייה והמברנה,

האוזניים שלו אטומות לגמרי, זה סותם בפקק את הקול,

ונמצא לא רק שזה לא הועיל,

אלא זה גם מגריע.

ולכן,

אותו העל.

האדם חייב קודם כל לחלוץ את מכשירי השמיעה ואחר כך לשמוע קול שופר

כך הוא הדין גם לגבי קידוש, הבדלה, מקרא מגילה,

שמיעת פרשת זכור, פרה, גם שמה יחול אותו כלל

אם האדם הזה מסכן היה עם הארץ ולא ידע

היו המכשירים באוזניו והוא שמע את הקידוש

ואחר כך הוא בא לשאול

אומרים לו לא יצאת ידי חובה גם בידי עבד

איך הוא שמע את הקידוש?

באמצעות המברנה

האם אדם שומע תקליט

שומע את ברכת מקדש השבת של הקידוש על ידי קלטת, האם יצא ידי חובה? בוודאי שלא

גם המברנה אותו דבר כמו שאמרנו לגבי שמיעת מקרא המגילה ברדיו בשידור חי שזה אפס כי שמעת מהמברנה כך גם מכשיר השמיעה

מה התקנה?

תגיד לו שייקח עוד פעם כוס יין ויחזר ויקדש הוא אומר לך אבל ספק ברכות להקל תגיד לו אין כאן ספק

אין מי שיחלוק על דברי המנחת שלמה כל מי שיודע מה זה מכשיר שמיעה כולם יגידו לך פה אחד את אותם הדברים

יכול להיות אולי שיש איזה מישהו שלא יודע מה זה מכשיר שמיעה הוא לא יודע שיש שם את המברנה

והוא יכול לטעות ולהגיד לך לקשקש לומר דברים אחרים

אבל אדם שיודע כולם יגידו פה אחד את הדברים שאמר מנחת שלמה ולכן אין כאן ספק

חייב עוד פעם לקחת כוס יין ולחזור על הקידוש או ההבדלה כך הוא הדין גם מקרא המגילה זכור פרה כל דבר שצריך להיות דין

שומע כעונה הוא חייב לשמוע בלי המכשיר שמיעה ולכן

יוציא מאוזנו את מכשיר השמיעה

ויעמוד קרוב מאוד ליד המקדש שהמקדש יצעק לו באוזן ואולי יש תקווה אז יהיה דין שומע כעונה או שהוא בעצמו יקדש זה הפתרון לאותו האדם

אבל אם הוא לא עשה כן כמו שאמרנו לא יצא ידי חובה גם בדיעבד

הלילה הזה

אני לא שומע החירש חייב בכל המצוות חירש אילם מה שאתה אומר זה לגבי חירש אילם אבל חירש שמדבר הוא כן חייב רק בשופר ומגילה פתרנו רק בשני אלה ולכן דנו לגבי הפרטים מי נקרא חירש וכולי האדם הזה לא נקרא חירש אדם שהוא כבד השמע הוא כן חייב בשופר אבל

הצורה שיצא ידי חובה צריך להיות בצורה טבעית או שיביא את החצוצרה זה כן יכול לעזור לו בחצוצרה אין שם את המברנה אבל במכשיר השמיעה זה אחרת

הלילה הזה יורצייט של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ

היה גדול עצום ורב הנחיל לנו מורשה