הלכות ומנהגי ראש השנה: סדר הסימנים, תשליך, אמירת הלל, ואבינו מלכנו בשבת

 - - - לא מוגה! - - -

הגמרא, בכריתות ו', הגמרא אומרת סימנה מלתאי. זאת אומרת, מה שאנחנו עושים בראש השנה זה סימן לכל השנה כולה. ולכן הגמרא אומרת שטוב שהאדם יהיה רגיל למחזה את אותם הפירות או אותם הירקות שאנחנו רגילים להביא על השולחן בלילי ראש השנה, אותם הירקות בדרך כלל צומחים מהר, לא לוקח הרבה זמן, והלוביה צומחת מהר, הקרטה, הסילקה, כל אותם הדברים צומחים מהר, ולכן אנחנו מביאים אותם על השולחן בלילות ראש השנה לסימן טוב. הלשון של הגמרא יהיה רגיל למחזה, ולכן אדם שקשה לו לאכול. חלק מהדברים הוא לא אוהב אותם, אין חובה שיכריח את עצמו, יאנוס את עצמו ויוכל, אלא ייקח את הצלחת בידו ויאמר את יהי רצון, גם בזה יש את הסימן טוב ולא חייב בדווקא לאכול. כל עם ישראל נוהגים במנהג הזה. הספרדים, האשכנזים, התימנים, כולם עושים את מה שנאמר בגמרא ובדברי הפוסקים, כולם מביאים על השולחן את התמרים, הרימון והדברים האחרים. ההבדל היחיד הוא, אנחנו הספרדים והאשכנזים מביאים על השולחן טילטן דהיינו רוביה, לוביה, זה מה שאנחנו מתרגמים, את המילה טילטן. לעומת זה, אחינו בני ישראל התימנים, הם מביאים על השולחן חילבה, ולמה? את המילה טילטן לפי התרגום של ראשי ורבנו עובדיה מברטנורה, זה מה שנקרא בערבית חילבה, ולכן הם מתרגמים את הרוביה שנאמר בגמרא, את הטילטן, הם מתרגמים את זה, שזה הכוונה על החילבה. כל אחד יעשה כפי המסורת שלו, ואם האדם רוצה, יביא את שניהם, יעשה לחומרה, גם את הלוביה וגם את החילבה, למה לא? שיעשה, אין בל תוסיף בדברים הללו. הזמן שאדם מביא את הפירות והירקות האלה הוא. אדם עושה קידוש, סועד, מברך ברכת המזון, אחרי ברכת המזון, מיד אחרי זה יביא את התמרים ויתחיל בסדר שמרן אומר. מברך ברכה ראשונה העץ, על הירקות, אם יש לו לוביה או דברים אחרים, מברך עליהם בורא פרי האדמה. ובסוף ברכה אחרונה בורא נפשות רבות ברכה שאחריה ברכת מעין שלוש על התמרים והרימונים שאכל מברך ברכת על העץ ועל פרי העץ כך שהוא יכול לברך ארבעה ברכות אחרי ברכת המזון וזה דבר טוב מבחינת ההלכה, הוא לא מסתבך אבל כל מה שאני אומר שזה דבר טוב מבחינת ההלכה אבל הילדים הקטנים קשה להם לחכות, עד אחרי ברכת המזון יחכה עד שייתנו לו את הרימונים זה מאוחר מאוד, קשה להם ולכן אנחנו רוצים להקדים בגללם. השאלה היא איך נוכל לסדר את הברכות בצורה שלא יהיה ספק ברכה לבטלה העצה היא שיאמר את הקידוש מיד אחרי הקידוש שותה מהיין לוקח תמרה מברך עליה ברכת בורא פרי העץ ותועם אחרי זה נטילת ידיים המוציא יאכל כזית ואחריה אכילת כזית מהלחם ייקח את התמרה השנייה ויאמר ירצום מלפניך השם אלוהינו ואלוהי אבותינו שיטמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו וכן ימשיך גם בכל הדברים האחרים. מדוע ולמה הקדמנו את התמרים? מדוע אמרנו שלפני נטילת ידיים יברך על התמרים בורא פרי העץ? הסיבה לדבר אדם שבירך המוציא ואחרי שטעם מהלחם רוצה לאכול תמרים. לפי דעת התוספות במסכת פסחים קטו ספר החינוך במצווה תל פרשת עקב שניהם אומרים שאם האדם הזה ברחם מוציא ואכל מהלחם אסור לו לברך בורא פרי העץ על התמרים אלא יאכל את התמרים ללא ברכה. טעמם ונימוקם כמו שבלחם יש הרבה קלוריות גם בתמרים יש הרבה מאוד קלוריות ולכן זה בכלל מטה ימנה ואתה לא צריך לברך בורא פרי העץ אם באמצע הסעודה הוא מברך על התמרים בורא פרי העץ לפי דברי התוספות והחינוך הברכה היא ברכה לבטלה הבעיה היא לא רק בליל ראש השנה בכל השנה כולה הדברים אמורים בספר פרח שושן שהובא בגינת ורדים חששו לדברי התוספות והחינוך גם בספר שמי שמעון ועוד הביאו את הדברים הללו והגאון רבי חיים פלאצ'י כתב את הנושא הזה פעמיים גם במועד לכל חי וגם ברוח חיים לעומת זה בעל הלכות גדולות ורוב הפוסקים אמרו אדם שבא לאכול תמרים אחרי שאכל מעליהם צריך לברך על התמרים בורא פרי העץ למרות שרוב הפוסקים אומרים כך להלכה ולמעשה אבל כשאנחנו מגיעים מחלוקת בענייני ברכות הכלל בידינו תמיד ספק ברכות להקל אמנם הבן איש חי ועוד מהאחרונים טענו שכאן הדעה של החינוך הוא שיטה יחידאה ובמקום יחיד אנחנו לא חוששים גם לספק ברכות כי יחיד ורבים הלכה כרבים אבל הרבה מהאחרונים אמרו שהחינוך הוא לא יחיד בדבר ולא יחידאה אלא גם התוספות בפסחים קטו אומרים כן אמנם התוספות עצמן בברכות מימי אלף כתבו אחרת אבל עדיין הכלל של ספק ברכות להקל קיים מה אנחנו עושים? לעקוף את המחלוקת אם נפנה לטילת ידיים ואתה לוקח תמרה ומברך בורא פרי העץ האם יש מישהו שיגיד שהברכה בורא פרי העץ היא לא טובה? בזה אין לנו מה להסתפק אין לנו שום מחלוקת אליבא דכולי עלמא אתה חייב לברך בורא פרי העץ ולכן אמרנו להקדים לאידך גיסא אם תקדים ותאכל את כל הדברים תעשה את כל הסדר הזה לפני נטילת ידיים גם זה לא טוב כי ברגע שהוא אוכל כזית מהתמרים והרימונים הוא מתחייב בברכת מעין שלוש על העץ ועל פרי העץ האם באמת צריך לברך מיד או שבסוף הוא מברך ברכת המזון? ברכת המזון שלושה ברכות ממילא בכלל מתי ימנה וממילא לא צריך לברך פעמיים גם זה מחלוקת בין גדולי האחרונים מר איש הבא בו, פרח שושן, גינת ורדים ועוד ולכן כדי לא להגיע למחלוקת הזו אם יצטרך לברך ברכה אחרונה לכן אנחנו מעדיפים לא לאכול כזית אלא לפני הנטילת ידיים יאכל רק תמרה אחת ותמרה אחת אין כזית ומיד אחרי זה נטילת ידיים והמוציא אני אומר בדרך כלל בתמרה אחת אין כזית היום יש חלק מהמטעים בארץ שמקיימים את הפסוק ארץ זבת חלב ודבש יש שם תמרים גדולות כל תמרה כפשוטו ככותבת הגסה יש בכל תמר ארבעים גרם אנחנו לא רואים את התמרים האלה שולחים אותם לייצוא שולחים אותם כדי לקבל עליהם דולרים, יורו אבל יש גם דבר כזה מי שיש לו תמרה כזו שלא יאכל את הכל אלא יאכל רק מחציתה כדי לא להגיע למחלוקת הזו שלא יאכל ממנה כזית אלא אחרי שיאכל כזית מהלחם ואז ימשיך בסדר הזה לוקח אחרי זה מהרימון ואומר שיהיה לנו בעזרת השם שנה טובה ונרבה את הזכויות כרימון אמנם הגמרא אומרת על רקת שאפילו רקנים שבה מלאים מצוות כרימון שם הכוונה היא שבכל החיים הם עושים מצוות כמו רימון אחד אנחנו מקווים מתפללים לבורא עולם שבכל שנה נעשה הרבה מצוות כרימון ולכן רמז הדבר אנחנו מביאים את הרימון בלילות ראש השנה לא רק בלילה הראשון אלא לסימן טוב אנחנו עושים את כל הסדר הזה גם בלילה השני אנחנו מביאים את כל זה כדאי שכל אדם ילך מחר לשוק ויקנה את כל הדברים האלה ולא יחכה עד ערב ראש השנה אם אתה הולך מחר אתה מוצא בשפע את כל הדברים האלה במחיר סביר אם אתה הולך בערב ראש השנה המחיר הוא בשמיים ולא כל הדברים נמצאים, חלק מהם כבר אזלו. כך גם על הראש כבש, כדאי שאדם ישתדל להזדרז. אם הוא רוצה לקנות חתיכה מהראש כבש כדי לומר שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאלו של יצחק אבינו, בינו של אברהם אבינו, עליו השלום. אתה רוצה את זה? תלך היום, מחר, אתה יכול להשיג אצל הקצב. בערב ראש השנה, מן הסתם שלא תוכל להשיג, ואם כן תשיג אז יכול להיות שהמחיר יהיה לא לפי משקל גרם, אולי הם ימכרו לנו את זה כמו המשקל של היהלומים לפי הקראט, לפי זה ימכרו לנו את אותו הראש כבש. ולכן כדאי שאדם יהיה זריז, לא יחכה, לא יתעכב לרגע האחרון בקנייה של כל הדברים הללו, אלא יהיה זריז ונשכר. אנחנו אוכלים מהלוביה או מהדברים האחרים, ולא מברכים עליהם. הכלל הוא, כל שהוא עיקר ואימו תפילה, מברך על העיקר על הלחם ופוטר את התפילה. הלוביה נאכלת עם הלחם. כל הדברים האלה, בלשון הגמרא, באים מחמת הסעודה, ולכן לא מברכים עליהם, לא ברכה ראשונה וגם לא ברכה אחרונה. כך גם אלה שלוקחים, מבשלים את הסילקה או את הקרטה. מה זה הסילקה? יש טועים וחושבים שהכוונה היא לסלק האדום. זה לא נכון, זה טרל. אלא הסילקה, מה שקוראים הירקנים בשם פזי. הירק הזה, את צבעו יירקרק, והוא הסילקה שנאמר בגמרא. כשלוקחים את זה אומרים שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. אפשר לא רק לומר בלשון כוללת שהסתלקו אויבינו ושונאינו, אלא כדאי גם לפרט. סבבונו כלבים. יש לנו הרבה כלבים מסביב, בצפון, בדרום, במזרח, שאגיד את כל השמות של נסראללה, איך קוראים לגוי הפרסי, שם שמאיים עלינו בפצצה, וכן. וכן הלאה, תזכיר את כל השמות שלהם, רק אני לא בקיא, לא יודע את השם של האימא שלו. צריך לברר במודיעין. בסדר, תגיד כך. העיקר הוא שהקדוש ברוך הוא יקבל את התפילות של העם ישראל במהרה ויסלק את כולם מהעולם כדי שנוכל להמשיך להתקיים. כבשה אחת בין שבעים זאבים. כמו שעם ישראל שרד שלושת אלפים שלוש מאות שנה, נקווה שגם אנחנו נשרוד בקלות והקדוש ברוך הוא יבאר את כל הרשעים האלה מן העולם ויפה שעה אחת קודם. לוקחים תפוח עץ וטובלים אותו בדבש. לפי דעת המקובלים הדבש הוא גבורות וזה לא מתאים בראש השנה. לכן הם לוקחים סוכר. היום חלק מהבתי חרושת לדבש פתרו לנו את הבעיה. הדבש שלהם זה לא אמיתי, זה גם עשוי מהסוכר, כך שלא צריך לחפש דבר אחר, גם הוא בסדר, גם הליבה די המקובלים. אנחנו אוכלים ראש כבש ואומרים שנהיה לראש ולא לזנב, וגם זכר לאלו של יצחק אבינו, בנו של אברהם אבינו, עליו השלום. כל זה לפי דברי המדרש שעקדת יצחק הייתה ביום ראש השנה ושם אחרי העקדה נאמר שאברהם אבינו ראה והנה איל אחר נאחז בשיבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בלו. לרמוז את זה לכן מביאים את הראש כבש את האיל אבל דברי המדרש לא מוסכמים. יש ארבעה מדרשים בעניין זה. הדעה הראשונה, המדרש שהובא בשיבולי הלקט והתניא, שעקדת יצחק הייתה בראש השנה. הדעה השנייה, שהגאון חידה בכף אחת מוי בשם האחרונים, מביא מדרש שעקדת יצחק הייתה ביום הכיפורים. גם באי רצון שאנחנו אומרים לפני תפילת מנחה של יום הכיפורים, שם באותו יהי רצון, גם בפתיחת ההיכל, הגאון חידה שיבץ שם את המשפט וזכור לנו עקדת יצחק שהייתה בעת הזאת. דעה שלישית, סדר הדורות מביא מדרש רבה שאומר שעקדת יצחק הייתה בחודש ניסן. דעה אחרונה, חודש חשוון. ארבעה דעות, אבל למאן דאמר זה היה בחודש תשרה בראש השנה ולכן אם יש, כדאי שאדם ייקח ראש כבש. לא תמיד האדם מוצא, לפעמים במקום שהוא נמצא, אין שם ראש כבש בשר חלק, אלא הוא מוצא ראש כבש רק כשר. הוא שואל אותנו, האם כדאי להתפשר לוותר על חלק ולקחת ראש כבש כשר? כאן זה לא חובה לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא מנהג ולא כדאי להתפשר ולכן יוותר על הראש כבש, ייקח ראש דג וכיוצא בזה ויאמר עליהם שנהיה לראש ולא לזנב כי מה שאנחנו אומרים כשר לפי דעת מרן ביורד דעה סימן למיטי סעיף י' מרן הלך בשיטת הרשב״א שהכשר הזה הוא למעשה טריף ולכן לא כדאי לאדם להתפשר אם הוא מוצא ראש כבש, בשר חלק, גלאט בהכשר של אחד הבדצים, מצוין. לא מצאת? אין. אומר לך הקצב יש לי רק ראש כבש כשר, תגיד לו אם כך אני מוותר, אל תיקח ראש כבש, תיקח ממנו ראש דג וגם על הראש דג אפשר לומר שנהיה לראש ולא לזנב. תמיד הכלל אנחנו עושים חומרה, עושים מנהגים, אבל לא עושים חומרה דעתה לידי כולה. שיצא מזה הפסד, אין הצאר שווה בנזק המלך. זה כלל גם פה, קל וחומר, בכל ימות השנה. פעמים רבות אדם מתארח או באולם שמחות או במקומות אחרים, ותמיד צריך להיזהר גם אם אומר לך המשגיח הכל בסדר, כאן הבשר הוא כשר. אפילו להאכיל לא תווה לו ולא תשמע. אנחנו לא טועמים מהכשר, נזהרים בכל ימות השנה. קל וחומר בתחילת השנה, ראש השנה, שצריך להיזהר בדבר. אם אנחנו אומרים סימנה מילתא היא, ובעיקר מבחינה רוחנית, אנחנו לא רוצים שחלילה במשך השנה ניכשל באחד מהדברים האלה, ולכן יעמוד בתקיפות, יאמר לו לקצב, אני לא לוקח מזה, זה לא מתאים לנו, זה לא שייך לנו, שאנחנו זהירים בכל דבר, כדעת מרן השולחן ערוך. כותב הרמ״ה, יש נוהגים שלא לאכול אגוז, אגוז בגלתריה חטא. זאת ועוד, האגוז תמיד נשאר בין השיניים מתפורר ומרבה לאדם כיכה ונאה, וזה מפריע לאדם הן בתפילה והן בלימוד התורה, ולכן כדאי להימנע. יש נמנעים גם מלאכול דבר חמוץ. לא אוכלים לא מלפפון חמוץ ולא לימון חמוץ וכיוצא בהם. והסיבה היא, כשאדם אוכל מהחמוצים, תראה את הפנים שלו, מבעוס, מר לימון חמוץ. אנחנו רוצים שיהיה כל השנה שמח, ולא יהיה חלילה דואג עם פרצוף חמוץ, ולכן נמנעים משום זה. יש כאלה גם נמנעים, לא אוכלים דברים מלוחים. גם אם בכל השנה הוא אוהב לאכול מהפיצוחים, אבל בראש השנה נמנעים מזה, למה לא? מי שיכול להחמיר, תבוא על הברכה, אבל זה בגדר חומרה, חסידות. מעיקר הדין, מי שרוצה לאכול מהפיצוחים, אין שום עוון, לא עוון לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ולכן אלה שאוכלים יש להם על מה לסמוך, ולא צריך. תשליך למחות בידם. דבר נוסף שגם הוא לסימן טוב, הולכים אל הנהר לומר את התשליך. הטעם לדבר על פי הפשט, כשאברהם אבינו התקדם והגיע קרוב להר הבית יחד עם יצחק בנו, ידע השטן שהזכות העצומה הזו שאברהם אבינו עומד בניסיון, לא רק שזה יגן עליו באותו דור, זה יגן גם על זרעו אחריו אלפי שנים. גם היום אנחנו אומרים בכל בוקר את פרשת העקדה, ויהיה אחר הדברים האלה כדי לזכור את עקדת יצחק. ולכן הוא ניסה למנוע את זה. איך הוא ניסה? לא רק על ידי שמפתה אותם, וזה לא הצליח, לא עבד, אלא הוא יצר שם אגם נהר מלאכותי. אבל אברהם אבינו לא נרתע ונכנס לתוך המים עד שכמעט והסתכן. צעק הושע האלוהים כי באו מים עד נפש. ואז הקדוש ברוך הוא גער בשטן והמקום מתייבש. רמז הדבר אנחנו עושים על ידי התשליך. טעם שני, בעיקר על פי דברי המקובלים, וכתוב לנו במחזור את כל הסדר שלפי הקבלה צריך לאומרו. תיקונה כדמעה והלאה. אנחנו מסיימים בפסוקים מאל כמוך נושא עוון ועובר הפשע. חוזרים על היג מידות שיש שם שלושה פעמים, ובסוף אומרים את ההיא רצון שכתב לנו האחידה. כל זה מוזכר במחזורים. אשריהם ישראל כולם נוהגים ועושים את הדבר הזה. בשנים רגילות עדיף לעשות את התשליך ביום הראשון של ראש השנה, אבל השנה הזו יחול יום הראשון של ראש השנה ביום שבת. יש לנו בעיה קשה של איסור דאורייתא, הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. תמיד, בכל השנים, אנחנו שומעים תקיעת שופר ביום הראשון של ראש השנה. השנה אין. למה אין? למה אתה לא תוקע ביום ראש השנה שהוא יום שבת? מרן נקמן בסימן תקפח סעיף ה מצטט לנו את דברי הגמרא והפוסקים כיוון שאנחנו חוששים שמא יעביר את השופר ארבעה מות ברשות הרבים. הרי אמרה התורה בחומש שמות פרשת בשלח שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו אל יצא אל יוציא אדם שיוציא את השופר יתחייב סקילה ולכן למרות שהיא מצווה תעשה מן התורה ביטלו חכמינו את המצווה כדי שלא יבוא לידי איסור כך גם בעוד חודש יום טו בתשרי יחול השנה ביום שבת והיה צריך שננענע את הלולה ביום שבת, כך הדין מדאורייתא. שוב גם שם ילך לבקי ללמד אותו איך מנענעים את הלולב ויעביר את הלולב מהבית לרחוב ארבעה עמות ברשות הרבים ויבוא לידי איסור דאורייתא לכן השנה לא ננענע את הלולב ביום שבת ט״ו תשרי אלא פעם ראשונה נברך שהחיינו רק ביום ראשון ט״ז בתשרי אז כך גם לענייננו גם פה האנשים לוקחים את המחזור כדי לומר את התשליך ליד הים ליד הנהר ליד המעיין או ליד הבור מהבית הכנסת עד המקום ששם יגידו את התשליך בינתיים הוא לוקח בידו מחזור ובינתיים הוא עלול להגיע לידי איסור דאורייתא הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ולכן טוב יעשו הרבנים די בכל אתר ואתר שיגידו מראש לאנשים השנה הזו במקום יום הראשון אנחנו נאמר את התשליך ביום השני ביום השני אין לנו את הבעיה של איסור הוצאה כמו שהמשנה לימדה אותנו בביצה ח' מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה גם הוצאה שלא לצורך אוכל נפש כך שגם להוציא את המחזור לרשות הרבים יש היתר ביום השני זה מה שרצוי לעשות ברוב העולם יש מקומות בודדים בעולם יש שם עירוב מהודר, עירוב משוכלל כך שמעיקר הדין באותו מקום לא תהיה לנו בעיה כגון עצמנו כאן בבית הכנסת בחצר בית הכנסת יש לנו כאן בור אז אנחנו בכלל לא יוצאים לרשות הרבים אלא יוצאים מבית הכנסת לחצר ובשכונה שלנו יש עירוב מהודר כיוון שיש כאן עירוב ממלא החשש שמעבוד ידי איסור דאורייתא החשש הזה לא קיים ולכן אנחנו כן יכולים לומר את התשליך כבר ביום הראשון ביום שבת אבל זה שייך רק לנו כמו שאמרתי מקומות בודדים רוב העולם אין להם עירוב אתה הולך לגוש דן שם יש לך רשות הרבים דאורייתא והגמרא בעירובין ז׳ אומרת מקום שיש רשות הרבים דאורייתא לא מועיל העירוב צורת הפתח גם לא יכולה להועיל ולכן שם הבעיה היא חריפה ביתר שאת ועדיף יותר שלא יעשו את התשליך ביום שבת אלא אם כן אם הם ילכו בשיטה האחרת של המקובלים בספר זברת הארץ הוא היה מגדולי החסידי בית אל מגדולי המקובלים בבית אל לפני 120 שנה הוא מספר ואומר ששם בבית אל היה להם בחצר בור ולא היו יורדים אף פעם לומר את התשליך ליד הבור אלא בכל השנים בין אם ראש השנה יחול בשבת או בחול היו נשארים בתוך בית הכנסת ובתוך בית הכנסת היו אומרים את התשליך לפי הקבלה צריך אדם לעמוד עם הפנים לכיוון הים. הים הקרוב ביותר לנו הוא ים המלח. זה הים הכי קרוב לירושלים. היו עומדים עם הפנים לצד מזרח והיו אומרים את כל התשליך בתוך בית הכנסת. אני יודע שלא כל האנשים יסכימו למה שאמר זמרת הארץ. אני ראיתי פעם אדם דחף את האנשים כדי להגיע לפתח הבור וניער את המעיל שלו, את כל הכיסים, בטח הוא בא עם כיסים מלאים עוונות, ניער אותם, פחד שלא יגיע לבית עם איזה עוון. זה הדמיון של האנשים שאם יש בור פתוח יש איפה להכניס את המטמונים ואת כל העוונות שהיו. אבל כמו שאמרתי המקובלים לא הצריכו את כל זה אלא גם אם הוא יעמוד בבית הכנסת עם הפנים לים המלח, גם זה טוב. אני אומר דוגמה, למשל, מה שעשו אנשי בית אל בירושלים, הים הקרוב ביותר אלינו הוא ים המלח. יש מקומות שהים התיכון הוא הקרוב ביותר, או אנשי צפת יש להם את ים הכנרת. כל אחד יש לו את הים הקרוב ביותר, ויגידו גם בתוך בית הכנסת הדבר יכול להועיל. וגם השנה הזו שאסור לנו להוציא את המחזורים לרשות הרבים, אם הם נשארים בתוך בית הכנסת, אין בעיה של איסור טלטול והוצאה, ממילא יכולים לומר כבר ביום הראשון, מיד אחרי מנחה, יכולים לומר את התשליך, אם ירצו לעשות כך, בוודאי יש להם על מה לסמוך. אם החברים זוכרים, לפני חמש שנים הייתה לנו שביתה של עובדי התברואה, וליד הבור היה ריח רע מהזבל. ושוב הייתה לנו בעיה, לא יכולנו לומר שם את התשליך. אמרנו פה, בתוך בית הכנסת אמרנו את התשליך וקיימנו את המצווה למהדרין, גם בזה אנחנו עושים את הכל, אליבא דקולה עלמא. כך כדאי להנהיג במקום שיש חשש, שמהחומרה של התשליך יבואו לומר דברי תורה במקום לא נקי, עוברים על מה שאמרה התורה והיה מחנך הקדוש, וזה גרוע מאוד. לכן השתדלו למצוא את הדרך הטובה ביותר והחכם ינחה אותם, ואם צריך כדאי שיישארו בתוך בית הכנסת ויגידו את התשליך במקום כדי שלא יבואו לידי תקלה או איזה עוון. עוברים נביאים בלי להיגמרו. בסדר, שיעשו, שיעשו. יש אנשים הולכים ליד האקווריום. יש להם אקווריום של דגים, ושם עוברים את התשליך. בסדר, שיעשו, אין בעיה, אפשר בכל זה. העיקר הוא, כמו שאמרנו, שאנשים ייזהרו שלא תצא תקלה, שלא יהיה חלילה מהתשליך, חומרת דעתן ידי כולה. יש כאלה שהולכים ליד הים. לפני מאה שנה, אם היית הולך ליד הים, לא היו שם נשים פרוצות בלבוש. מינימלי, אלא היית הולך ליד הים והיית אומר את כל זה. היום איך אפשר ללכת ליד הים? יש שם אנשים כמו חווה לפני החטא. אז איך אפשר ללכת למקום כזה? איך אפשר לומר שם דברי תורה? איזה הווה אמנה. אלה שלוקחים את האנשים ליד הים כדי לומר את השליך, בוודאי שהם עושים פשע, וזה כבר לא נפקא מינה בין היום הראשון או ליום השני של ראש השנה. שניהם אותו דבר, יש בזה, לאו דאורייתא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מי יתיר להם לעשות את הדבר הזה? אלא, כמו שאמרנו, באותם המקומות יגידו את התשליך בתוך בית הכנסת. אם אתה רוצה שיפתחו איזה ברז עם גיגית, בסדר, שיעשו את זה. אני לא מתנגד, אבל היזהרו שמהחומרה הזו לא תיווצר חלילה איזה נזק רוחני, שלא יהיה חומרה דעתה לידי כולה. עוד דבר נוסף אומר לנו הירושלמי, לא טוב לישון ביום ראש השנה. אדם שישן ביום ראש השנה, המזל שלו ישן כל השנה כולה. ולכן אנחנו משתדלים לקום מוקדם ולהיות ערים ביום ראש השנה. אדם מסיים את הערוכה בליל ראש השנה, יזדרז לישון מהר, כדי שיקום בחמש ורבע כבר בזמן עמוד השחר. אלה שקמים בשמונה, שמונה וחצי, הולכים להתפלל במניין השני. השמש לא עוצרת את מהלכה. אין שמה שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. אין דבר כזה. השמש זורחת, ואותו אדם עדיין ישן, והמזל שלו יהיה ישן כל השנה כולה, בפרט בבוקר. ולכן כדאי שהאדם נבון וחכם ישתדל לקום מוקדם. היינו כבר עם עמוד השחר חמש ורבע, ישתדל להתפלל עם הנץ החמה, יראוך עם שמש, יתחיל את השנה ברגל ימין. אין לך דבר יותר טוב מזה. גם ביום הראשון, גם ביום השני. אלא שלרבנו ארי, כל האזהרה הזו דווקא לפני הצהריים. אבל אם האדם הזה רוצה לישון אחר חצות, רבנו ארי אומר שבזה אין לנו בעיה. ולכן אדם שהוא עייף מאוד, לא מסוגל להחזיק מעמד, גם אם הוא רוצה לישון הוא נרדם על הספר אחרי חצות, 12 וחצי בצהריים והלאה, יכול מעיקר הדין לנוח ולישון קצת. אבל לפני הצהריים כל אדם יעשה מאמץ, לא נירדם, יש לנו ברוך השם את התפילה. מסיימים את התפילה, אחרי זה אנחנו טועמים, אוכלים סעודת יום טוב, אחרי זה ילך ויעסוק קצת בתורה עד שיגיע לפחות חצות היום, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. זה לא דין, זה לא איסור דאורייתא. אדם שהוא חולה, לא מרגיש לו, מותר לו לישון. אבל כמו שאמרנו קודם, לסימן טוב, אנחנו משתדלים להיזהר גם בדבר הזה. השנה הזו, שיום הראשון של ראש השנה חל בשבת, יש לנו עוד סיבה להקדים ולהשתדל להתפלל מוקדם. הסיבה השנייה היא, יש לנו מצווה לאכול בליל יום טוב השני, סעודת יום טוב. אותם האנשים שבכל שבת רגילים לאכול סעודה שלישית בשעה שש, שש וחצי, איך יהיה לו תיאבון לבוא בשעה שמונה לאכול סעודת יום טוב? לא יהיה מסוגל אחרי שעתיים לאכול עוד פעם. לעומת זה, אותם האנשים שקמים מוקדם עם הנץ, מסיימים מוקדם, אוכלים ארוחת בוקר, הארוחה הראשונה, היינו הסעודה השנייה של שבת בשעה עשר, גומרים תפילת מנחה בשתיים, הולכים לאכול סעודה שלישית בשעה שתיים, עד שמונה בערב עוברים עוד שש שעות, יהיה לו תיאבון לאכול שוב עוד סעודה, יש רווח בין הסעודות, יהיה לו תיאבון, יוכל לקיים את המצוות הללו כהלכתן, ולכן כדאי מאוד שגבאי בתי הכנסת יארגנו את המניין של הנץ החמה, כדי לסייע בעד כולם לקיים את כל המצוות כהלכתן. לפעמים זה לא נוח לכל האנשים. אם בבית הכנסת יש שתי קומות, כדאי שהגבאי יפצל את המניין לשניים. לא כולם רוצים נץ החמה, יש חלק רוצים בשעה שבע, יש חלק רוצים בנץ. אם יש שם שתי קומות, יש שם אולם שמחות או דבר אחר, שיחלקו את המניין לשניים, יעשו מניין ראשון עם הנץ החמה, מניין שני בשעה שבע, יש להם ברוך השם מקום, בקלות רבה יכולים לעשות את שתי האפשרויות הללו, כדי לאפשר לאנשים להחמיר ולצאת ידי חובה למהדרין, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. הגמרא בראש השנה ל״ב מספרת ששאלו מלאכי השרת את הקדוש ברוך הוא, למה ישראל לא אומרים הלל בראש השנה וכיפור? הרי אדם שבר מינן הוא אבל, כמו שפסח שבועות סוכות מוציא אותו מדין שבעה או מדין שלושים, כך גם ראש השנה וכיפור מוציא אותו משבעה או משלושים. אם כן, מדוע ולמה ישראל לא אומרים הלל בראש השנה? ענה להם הקדוש ברוך הוא. מלך יושב על כיסא דין. ספרי חיים, ספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה. העיתוי הוא לא נכון, ולכן לא כדאי ולא טוב לומר את ההלל בראש השנה. השאלה היא, מה אכפת למלאכי השרת אם אנחנו כן נאמר או לא נאמר? מה זה נוגע להם? התשובה לדבר, הרי שאנחנו עם ישראל אומרים הלל, יש להם רשות לומר את ההלל כמו שנרמז בפסוק ברון יחד כוכבי בוקר, קודם אנחנו, והדר ויריעו כל בני אלוהים היינו מלאכי השרת והסיבה לדבר, הקדוש ברוך הוא נהנה מאוד מהאדם, מעם ישראל שאומרים את ההלל, יותר ממלאכי השרת הרי הפסוק אומר בחומש בראשית נעשה אדם כצלמנו כדמותנו שואל הרמב״ם במורה הנבוכים הרי אין להקדוש ברוך הוא גוף או דמות הגוף, אז מה זה בצלמנו כדמותנו? אומר הרמב״ם הכוונה היא כמו שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שרוצה, יש לו בחירה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ונתן לו כוח לבחור ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים זה הפשט, זו הכוונה לצלמנו כדמותנו דווקא משום זה שהאדם חלילה יכול ללכת בדרך לא טובה יכול לבחור ברע והאדם הזה ברוך השם בוחר בדרך הטובה והישרה לכן הקדוש ברוך הוא מתאבד לתפילה שלנו לאמירת ההלל שלנו מה שאין כן מלאכי השרת הם כמו חותמת גומי, להם אין את הבחירה כל כך ולכן משום זה קודם כל ברון יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלוהים זו הסיבה שהקדוש ברוך הוא רוצה קודם כל אותנו, זו הסיבה שמלאכי השרת גם שאלו מדוע ולמה עם ישראל לא אומרים שירה בראש השנה אלא כמו שאמרנו זה יום הדין ולא מתאים לבוא ביום הדין ולומר שירה, לומר את ההלל. בזה הסבירו גם את דברי המדרש. המדרש מספר על הנס שעשה יחזקאל הנביא שהחיה 200 אלף איש מבני אפרים. והגמרא שואלת מה שירה אמרו? והגמרא עונה שהם אמרו את הפסוק השם ממית ומחיה מוריד שאול ויעל מקימים מעפר דל, מהשפעות תרים אביון. מדוע ולמה הגמרא שואלת רק עליהם, על אותם 200 אלף הגיבורים? הרי היו הרבה ניסים ונפלאות בספר התנ״ך או בגמרא, במדרשים, עליהם אף אחד לא שואל מה שירה אמרו. שמשון הגיבור לקח את לחי החמור והרג בו מאות אנשים מהפלישתים. ערמות ערמות בלחי החמור, חמור חמורותיים. כמו שנאמר, ויצברו אותם חומרים חומרים. חומרים מלשון ערמות. נו, אחרי זה, מה שירה הוא אמר? למה שמה לא שואלים על הנס שנעשה לו מה הוא אמר? אלא בכל אותם הניסים, פשוט מאוד, כל אחד לקח סידור ואמר הללויה ללא עבדי ה... השם אמרו את ההלל אבל אותם 200 אלף הגיבורים בני אפרים שהחיה אותם הנביא קמו על רגליהם תחיית המתים הייתה ביום ראש השנה יום ראש השנה אי אפשר לבוא ולומר הלל ולכן הגמרא שואלת מה שירה אמרו ועל זה הגמרא עונה שבמקום לומר הלל שזה היה מנוע מאיתם אמרו את הפסוקים שאמרה חנה הנביאה את אותם הפסוקים אנחנו אומרים בהפטרה של יום ראש השנה אנחנו אומרים השם ממית ומחיה וזה רומז על אותם 200 אלף בני אפרים הם עשו חשבון של 400 שנה ו-30 שנה לפני יציאת מצרים הם חשבו שהגיע זמן הגאולה ויצאו ממצרים פרעה לא יכל עליהם הם היו גיבורים אבל כשהגיעו לארץ פלישתים שם הפלישתים מיכו אותם ונהרגו זה שהפסוק אומר ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים כי קרובו כי אמר להם פן ינחם העם ברעותם מלחמה ושבו מצרימה יפחדו שיקרה להם מה שקרה לבני אפרים מאז שנהרגו עד שבא יחזקאל הנביא היה יותר מ-900 שנה שנשארו כך כדומן על פני השדה עד שבא יחזקאל הקדוש ברוך הוא הראה לו את כל אותם העצמות היבשות הד תחיינה העצמות היבשות האלה ובסוף היה נס תחיית המתים וקמו על רגליהם חיל גדול וכבד וכל הנס הזה כמו שאמרנו היה בראש השנה יש בגמרא מחלוקת אם עוד הפעם חזרו ומתו או לא רבי יהודה בן ביתרה אומר לו חזרו לבתיהם והולידו בנים ובנות הוא היה מצאצאים מבני בניהם הוא מעיד אלה התפילין שהוריש לאבי הבא כך שהיה תגבורת לעם ישראל בבת אחת עוד 200,000 וכל זה היה הנס הגדול בראש השנה שנזכה בעזרת השם עוד הפעם בני בבל רגילים הבבלים לקרוא תהילים ביום ראש השנה ביום הראשון גומרים את כל ההלל פעם אחת ביום השני אומרים את ההלל פעם שנייה ביחד יש 300 פרקים בתהילים יש 150 פעמיים באהבה 300 גים תריא כפר אותם האנשים שאומרים את התהילים יכולים לומר גם את המזמורים של ההלל הללויה הללו עבדי השם כל מה שאמרנו שלא אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים הכוונה היא דרך אמירת הלל בנגינה ושירה וזמרה אבל כאן הם אומרים את זה בדרך תחינה ולכן אין צורך לבוא ולדלג יכולים לומר את ההלל את הכל כרגיל מבלי לשנות בעשרת ימי תשובה מראש השנה עד כיפור אנחנו מוסיפים אחרי התפילה אומרים אבינו מלכנו כמו שנרמז בגמרא בתענית כה, שם הגמרא מספרת היה להם עצירת גשמים וירד רבי אליעזר לפני התיבה ולא נענה. כשרבי עקיבא אמר אבינו מלכנו חתן מלפניך רחם עלינו אבינו מלכנו אין לנו מלך אל עטה ואז נענו מיד וירד גשם. ראינו שהאמירה אבינו מלכנו היא דבר טוב שחביב לפני בורא עולם ולכן גם אנחנו נעזרים ואומרים במטבע לשון זו בכל עשרת ימי תשובה. אחינו האשכנזים הולכים לפי הרמה, הרמה אומר שלא אומרים אבינו מלכנו בשבתות, אבל אנחנו נוהגים כן לומר. מחלוקת בין הריבש, הרן ושאר האחרונים והמסקנה היא גם על פי הקבלה צריך לומר אבינו מלכנו. אלא מאי? אנחנו לא מתחילים בקטע חטאנו לפניך רחם עלינו, אינה ממשיכים אין לנו מלך אל עטה. גם את הקטע מחול וסלח לכל עוונותינו אנחנו לא אומרים בשבתות, מדלגים את הקטעים האלה, אבל את שאר אבינו מלכנו אנחנו נוהגים לומר. בבבל לא היו אומרים אבינו מלכנו בשבתות, והגאון רבנו יוסף חיים בספרות תורה לשמה אומר שעל פי הקבלה כן צריך לומר תמיד הרב היה זהיר מאוד בענייני מנהגים ולא היה מבטל מנהגים. כאן על המנהג הזה הוא אומר אי האישר חילי אבטלי נא אני אבטל ואומר להם שכן יגידו אנחנו ברוך השם נוהגים לומר ולכן גם אדם שהולך להתפלל אצל האשכנזים לפעמים אין לו מניין אצל הספרדים הולך בשבת ישובה או בראש שנה הולך להתפלל איתם גם אם החזן האשכנזי הוא לא אומר אבינו מלכנו אנחנו כן אומרים בלחש לא שייך בזה לא תתגודדו אלא כל אחד ואחד יאמר את הנוסח שלו לפי המסורת של אבות אבותינו ונקווה בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יקבל את כל תפילותינו ברצון גם את מה שאנחנו מבקשים בקטע אבינו מלכנו אמן ואמן רבי חנניה בן העקשיאה אומר שכן, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, שתודה רבה,