דיני שינויי התפילה בעשרת ימי תשובה, דיעבד בדיני טעויות, ומעלת זיכוי הרבים לזכר חכם מנחם מנשה זצ"ל

- - - לא מוגה! - - -

אני אומר בסימן תקפ״ב סעיף א׳ גמרן מדבר כאן בסימן הזה את ההלכות של תפילות הימים הנוראים ועשרת אמת תשובה לפי הגמרא במסכת ברכות בדף יב הגמרא אומרת שבעשרת אמת תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואפשר לסגור את החלונות שלא יהיה לנו רעש התוספת שאנחנו אומרים המלך הקדוש המלך המשפט כל זה נאמר בגמרא אבל יש לנו עוד כמה וכמה תוספות שאנחנו מוסיפים באותם הימים עשרת ימי תשובה אבל התוספות האחרים הן מתקופת הגאונים לפני שאנחנו אומרים בבוקר השם מלך השם הלך בשחרית אנחנו מוסיפים השם הוא האלוקים חוזרים פעמיים אחרי השתבח מלך אל חי העולמים אמן אנחנו אומרים אחרי זה שיר מעלות ממעמקים בתפילה, תפילת השמונה עשרה, אנחנו אומרים בברכה הראשונה זוכרנו לחיים בברכה השנייה מי כמוך אב הרחמן בברכת מודים אנחנו מסיימים וכתוב לחיים טובים ברכה אחרונה בשים שלום ובספר החיים ברכה ושלום חותמים המברך את עמי ישראל בשלום בסוף אומרים עושה השלום במרומיו אחרי זה אבינו מלכנו כל הדברים האלה הם תקנת הגאונים שעם ישראל ספרדים אשכנזים תימנים כולנו אומרים אותם גם בתפילה של ראש השנה ויום הכיפורים הוסיפו הגאונים בתוך ברכת אתה קדוש את הקטעים ובכן יתקדש עמך כל הקטעים ובכן כל זה תוספת של הגאונים הגמרא לא הזכירה אבל אנחנו נוהגים על פי דברי הגאונים ההבדל בין מה שהגמרא מזכירה לבין מה שהוסיפו לנו הגאונים ההבדל הוא לגבי דיעבד אם אדם שכח לא אמר השם הוא האלוקים והתחיל ברוך שאמר לא חוזר אחרי שנגמור עושה שלום במרומיו תאמר אחר כך השם הוא האלוקים זה לא דחוף אבל לגבי המלך הקדוש שם אם טעה ולא אמר המלך הקדוש שם באמת צריך לתקן, שם חייב לחזור. זה דינא דגמרא, מה שאין כן לגבי התוספות של הגאונים. כך גם לגבי שיר המעלות ממעמקים. גם בזה שייך את אותו כלל ואותו דין. לפעמים החזן שכח ואמר את הקדיש, אמר ברכו, התחילו יוצר אור ובורא חושך. אסור להם להפסיק באמצע הברכות קריאת שמע לבוא ולומר שם את שיר המעלות. אלא, יגידו שיר המעלות ממעמקים, יגידו את זה אחרי החזרה, אחרי שיגמרו השם צורי וגואלי. כך גם זוכרנו לחיים. שכח לא אמר, לא חוזר. אלא מאי, הגאון רבנו יוסף חיים בספרו תורה לשמה מחדש, הוא אומר, שואל אדם צרכיו באמצע שומע תפילה. כך למדנו בעבודה זרה, דף זין. גם הבקשה זוכרנו לחיים, אדם יכול לשבץ את זה במקום שאנחנו אומרים ענינו בתעניות. במקום ענינו, תאמר את הקטע, את הבקשה, זוכרנו לחיים, זה מה שאפשר לנהוג ולעשות. אבל, אם לא אמר מי כמוך, זה שבח. לזה אין תקנה באמצע התפילה, אלא כמו שאמרנו, רק לאחר מכן. לגבי אדם שטעה במלך הקדוש או במלך המשפט, יש מחלוקת בראשונים איך לסכם את הגמרא בברכות יב. יש לנו ארבעה דעות. הדעה הראשונה, עריף הראש הרמב״ם ומרן, גם במלך הקדוש, גם במלך המשפט ימשכך, חוזר. דעה שנייה בשניהם לא חוזר. דעה שלישית, אוספות רבי יהודה החסיד, אומר, בהמלך הקדוש לא חוזר, בהמלך המשפט חוזר. שם בגמרא, כשהגמרא אומרת את ההלכה, הגמרא מביאה דעה שבהמלך הקדוש ייתכן גם לומר הפוך. הרי הפסוק אומר, ויקבע השם צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה. מתי זה ויקבע השם צבאות במשפט? זהו, באותם הימים, עשרת ימי תשובה. ואפילו אחי, הפסוק לא אומר, והמלך הקדוש נקדש בצדקה, אלא האל הקדוש. ולכן, לפי דעת אותם הפוסקים, תלמידי תוספות רבי יהודה החסיד וחבריו, הם אומרים שבדיעבד, אם לא אמר המלך הקדוש, לא חוזר. והמלך המשפט כן חוזר. דעה ערבית, תלמידי רבנו יונה, הם אומרים, והמלך הקדוש אם שכח חוזר, אבל אם לא אמר המלך המשפט, שם לא חוזר. ולמה? ואומרים לנו מה כל הבעיה שלא אמרת המלך הקדוש גם בחתימה גם כשאתה חותם המלך המשפט או מלך אוהב צדקה ומשפט בכולם יש את המילה מלך מה ההבדל אם אמרת המלך המשפט או שאמרת מלך אוהב צדקה ומשפט גם פה יש מילת מלך ולכן לפי תלמידי רבנו יונה בדיעבד אם לא אמר המלך המשפט לא חוזר הרמ״א דן בהלכה הזו למעלה בסימן קי״ח והרמ״א פוסק ספק ברכות להקל ולכן הוא אומר אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט בדיעבד לא חוזר כדברי הרמ״א עוד מאה אחרונים הלכו בדרך הזו וכך פסק גם הבן ישחי אבל הרבה אחרונים מאחרוני הספרדים פסקו כדעת מרן והסיבה היא נכון שבשניהם יש לך את המילה מלך אבל התוכן הוא שונה כשאתה אומר מלך או אוהב צדקה ומשפט הכוונה היא שאנחנו זה חוזר על עם ישראל שאנחנו נעשה את צדקה ומשפט שנעשה את מה שנאמר בפרשת ואלה המשפטים אבל התוכן של המלך המשפט זה כבר חוזר על הקדוש ברוך הוא שהוא המלך הוא המשפט כך שאומנם בשניהם יש לך את המילה מלך אבל התוכן הוא שונה לגמרי מנין לנו הדבר? ההסבר לזה תראו בדברי המדרש המדרש הובא בדברי הבית יוסף סימן קייב ושמה המדרש נותן לנו את ההיסטוריה של הברכות מתי נתקנו אותן הברכות המדרש אומר כשאברהם אבינו נזרק לאור כשדים ויצא חי מכבשן האש אז אמרו ברוך אתה השם מגן אברהם כשיצחק אבינו נעקד על גבי המזבח ונשאר חי אמרו ברוך אתה השם מחיי המתים כשעקב אבינו התגושש והקדישו את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל עם אותם המלאכים אמרו ברוך אתה השם האל הקדוש כשיוסף הצדיק למד בלילה אחת שבעים שפות זה לא לפי הטבע אמרו ברוך אתה השם חונן הדעת כשראובן בלבל את שועה אביו וחזר חזר בתשובה אמרו ברוך אתה השם הרוצה בתשובה כשיהודה הודה ולא בוש ואמר צדקה ממני אז אמרו ברוך אתה השם חנון המרבה לסלוח כשהקדוש ברוך הוא שמע את התפילה של העם ישראל מת מלך מצרים והעם ישראל צעק ואז משה רבנו אמר להם וגלתי אתכם אמרו ברוך אתה השם גואל ישראל. כשאברהם אבינו נימול, הקדוש ברוך הוא שלח את המלאך רפאל שירפא אותו, אז אמרו רופא חולה עמו ישראל. כשיצחק אבינו ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ואברכהו השם, אז אמרו ברוך אתה השם מברך השנים. כשיעקר אבינו פגש את יוסף במצרים, כל המשפחה התאחדה, תריסר שבטי ים, אז אמרו מקבץ נדחה עמו ישראל. כשניתנה פרשת ואלה המשפטיים, אז אמרו ברוך אתה השם מלך אוהב צדקה ומשפט. פירוש המילים הקדוש ברוך הוא אוהב שאנחנו עם ישראל נקיים את פרשת ואלה המשפטיים שאנחנו נעשה צדקה ומשפט זה חוזר עלינו. כך יוצא לפי המדרש ואילו המלך המשפט הוא המלך הוא המשפט. מרן אומר את הפרשנות הזו בשתי שורות. מרן אצלנו כאן לא אומר את כל המדרש, הוא סמך על מה שכתב בסימן קאב והמבין יבין. ההמשך, כשעם ישראל עברו ביבשה בתוך הים והמצרים טבעו בים סוף, אמרו שובר אויבים ומכניע זדים. כשיוסף הצדיק התחייב ליעקב אבינו שיביא את אהרונו ממצרים לארץ ישראל אמרו משען ומבטח לצדיקים וכן הלאה. כל הברכות לכל ברכה היה את ההיסטוריה, את הזמן, את העיתוי. בואו אנשי הכנסת הגדולה וסידרו לנו את הסדר של הברכות לפי האסמכתה של הפסוקים כמו שהגמרא מספרת במגילה יז ששמעון הפקולי הוא שתיקן את הסדר הנכון אבל כאן זה לא דבר של מה בכך בגלל מילה אחת מלך אלא התוכן הוא שונה. ולכן כדי לא להסתבך במחלוקת הקשה הזו אדם נבון וחכם לא יתפלל בעל פה בעשרת אמת תשובה. זו עצה בכל השנה קל וחומר בעשרת אמת תשובה כדי שחלילה וחס לא ישכח אלא הכל יהיה בצורה מסודרת הכל יהיה בצורה נכונה ולא יבוא לידי טעות כך עושה כל אדם נבון וחכם אדם שיודע כמה העניין הזה מסובך אם יטעה חלילה אף פעם לא ישכח תמיד לעולם יאמר את הכל בצורה מסודרת. שכח ולא אמר זוכרנו לחיים וחתם ברוך אתה השם מגן אברהם לא חוזרים. אם הוא אמר רק את המילים מלך עוזר ומושיע ומגן הוא עדיין יכול לתקן אבל אם הוא הזכיר שם שמיים אין לו ברירה אלא ימשיך הלאה הוא לא יכול לבוא ולומר אני אומר בין ברכה לברכה בין החתימה מגן אברהם לאתה גיבור, אני אומר שם זוכנו לחיים. אין דבר כזה. אלא, מרן בסימן רצד פסק לנו כדברי הראשונים שעל דבר שלא חוזר אי אפשר לאומרו בין ברכה לברכה. שם הדוגמה היא, אדם שלא אמר אתה חוננתנו, בדיעבד יצא. למה? כי יש לפניו הבדלה על הכוס. אבל האדם הזה חתם חונן הדעת ועדיין לא התחיל להשיבנו. האם רשאי לומר בין ברכה לברכה? מה נאמר שלא? על דבר שלא חוזר, לא יכול לומר בין ברכה לברכה? משם נלמד גם פה לענייננו. לא אמר זוכנו לחיים, לא יכול להשלים את זה אחרי מגן אברהם. לא אמר וכתוב לחיים טובים, לא יכול להשלים את זה אחרי שיחתום הטוב שמך ולכן נאה להודות, אלא הפסיד את אותה האמירה, כך הוא הדין גם בשאר המקומות. ליל ראש חודש, שכח לא אמר יעלה ויבוא. וסיים, חתם, ברוך אתה השם, מחזיר שכינתו לציון, ועדיין לא התחיל מודים. למרות שלא התחיל מודים, אין לו רשות, אין לו היתר לומר בין ברכה לברכה יעלה ויבוא. שהרי בליל ראש חודש לא מחזירים על שכחת יעלה ויבוא. רק ביום שאם לא אמר חייב לחזור, שם אנחנו סומכים על עיקר הדין, ואומרים לו לאדם הזה שיאמר את יעלה ויבוא בין ברכה לברכה. בלילה לא. או ביום צום, שכח ולא אמר ענינו, ונזכר רק לאחר מכן. נזכר אחרי שחתם, שומע תפילה. לא יכול לומר אחרי זה את ענינו, הפסיד. או ביום תשעה באב, שכח ולא אמר נחם. לא אמר בתפילת המנחה נחם וחתם בוני ירושלים. לא יכול לומר בין בוני ירושלים לעת צמח דוד עבדך, לומר שם את נחם. כי גם על דבר כזה לא מחזירין אותו, גם על זה אינו חוזר. כך הוא עדין גם לגבי על הניסים. לא אמר על הניסים וחתם. הטוב שמך ולך נאה להודות. לא יכול לומר על הניסים בין ברכה לברכה. אלא הפסיד את אמירת על הניסים. יכול לומר את זה באמצע אלוקי ניצור לשוני מרע, כמו שאמרנו גם לגבי הדוגמאות הקודמות. אבל לומר בין ברכה לברכה, דבר שאם לא אמר לא חוזר, אינו רשאי. אדם שלא אמר ברך עלינו בקיץ. בקיץ, אם האדם הזה אומר חלילה במקום ברכנו, ברך עלינו, חייב לחזור. זה קילל. הפוך, בחורף, אם לא... לא אמר ברך עלינו אלא טעה ואמר בחורף אמר ברכנו יכול עדיין לתקן בין ברכה לברכה יכול לומר ותן תל ומתה לברכה אפילו חתם סיים שומע תפילה יכול להוסיף ותן תל ומתה לברכה כאן אם לא אמר על הגשם בחורף זה דבר שהוא לעיכובה חייב לחזור כדי שלא יסתבך שכל הברכות יהיו לבטלה לכן שם אנחנו משאירים אותו על קו הדין בין ברכה לברכה יאמר ותן תל ומתה לברכה שם כן רשאי אבל אם בחורף שכח ולא אמר בברכה השנייה משיב הרוח ומוריד הגשם שם זה יותר קל למה כי אצלנו אנחנו הספרדים אומרים מוריד התל כל השנה אז אם הוא לא אמר את משיב הרוח אבל אמר מוריד התל זה בא במקום וממילא אם לא אמר משיב הרוח לא חוזר ולכן לא יכול לומר את משיב הרוח ומוריד הגשם בין ברכה לברכה זה הכלל שמנחה אותנו דבר שחוזר אומר בין ברכה לברכה כמו ותן תל ומתן לברכה או יעלה ויבוא דברים שלא חוזר כמו הדוגמאות שהבאנו לא רשאי לאומרם בין ברכה לברכה אדם שבר מינן נמצא במקום נידח, אין לו יין להבדלה. לא יין ולא חמר מדינה. הוא יודע שלא יהיה לו אפשרות לקיים מצוות ההבדלה. לאותו אדם אנחנו כן נתיר לומר את אתה חוננתנו בין ברכה לברכה. אצלו זה אחרת. יכול להיות שהוא חייב לחזור, ולכן שם אנחנו נתיר לו. הלאה וכי, לא.

הלילה, ליל הפטירה של חכם מנחם מנשה. אנחנו מכירים את הספר שלו, ספר אהבת חיים. יש חלק מהחברים שאולי גם זכו להכיר אותו. הרב נפטר לבית עולמו לפני ארבעים ואחת שנים, עליו השלום. הרב היה לובש מלבוש פשוט. מי שזוכר, לא היה לובש לא פרק ולא מגבעת. היה לובש קסקט. אבל, בערה בו האהבה לזכות את הרבים. הוא היה מכתת את רגליו. בכל מקום שהיו מזמינים אותו, היה הולך ואומר דברי תורה, דברי אלוקים חיים, וזכה לקרב הרבה יהודים לאבינו שבשמיים. הוא לא היה מגדולי הדור, הוא לא היה ענק בתורה, אבל את הכוחות, כוחות הנפש שלו, מה שהוא כן יכל, הוא עשה. יש הרבה אנשים שיש להם יכולת מסוימת, אבל יושבים בשקט, איך אומרים? יושבים בארבע פינות שלהם, ארבע עמות שלהם. מי אני? אני לא מגדולי הדור. הם חושבים שרק הרבנים הגדולים, גדולי הדור, הם שחייבים לעשות והם יושבים להם בשקט. הדוגמה שאני אומר על חכם מנחם הוא לא היה מגדולי הדור אבל היה לו מעלה לשון, היה לו מתק שפתיים והיה הולך לכל מקום והיה מרביץ תורה ברבים. דברי אגדה, מוסר וכיוצא בזה וחלק מהדברים הוא גם כתב באותם הספרים מאהבת חיים, ספרים שהם מתוקים מדבש. התועלת בהרבצת תורה דרבים, דבר כזה, זכרו גדול, עצום ורב. כל אחד ואחד לפי הכוחות שלו לא צריך לשתוק, לא צריך להחריש, אלא את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו יעביר גם לאחרים. איך המשנה באבות פרק ה' משנה יח' אמרה לנו, כל המזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו, זכות הרבים זה דבר גדול. לבעל חובת הלבבות ממשיל משל יפה ואומר, היו שניים שלמדו את המקצוע ללטש יהלומים, שניהם למדו את המקצוע בצורה נכונה. גמרו, עכשיו צריך ללכת לעבוד, להתחיל את העבודה. האחד החליט, אני עוסק רק ביהלומים גדולים. אני אפתח חנות, אני אמכור יהלומים גדולים. כל יהלום שווה 50 אלף דולר, 100 אלף דולר, משהו יפה מאוד, דברים מדהימים. השני אמר, לא, אני לא הולך על היהלומים הגדולים, אלא רק על היהלומים הקטנים. כל יהלום 200 דולר, 300 דולר. אותו האדם שהיה עוסק ביהלומים הגדולים, מטבע הדברים לא באו אצלו הרבה קליינטים. למי יש לתת 100 אלף דולר על יהלום? למי יש? בודדים. רק המיליארדרים היו באים אצלו, אז פעם בחודש או פעם בחודשיים היה בא מישהו וקונה, והיה לו מזה פרנסה. לעומת זה, השני שהיה עוסק עם היהלומים הקטנים, 200 דולר, גם אנחנו יש לאל ידינו. אז החתן שרוצה לקנות לארוסתו איזה משהו, נכנס, קונה לה טבעת עם יהלום. כך שהחנות שלו הייתה סואנת ולא היה מקום, קנה חנות יותר גדולה. והעסקים שלו התחילו להסתעף. אז הוא עשה חשבון, למה אני אקנה מאותו הסוכן, מאותו הסיטונאי? אני בעצמי יכול לקנות את כל המלטשת יהלומים, אני קונה את החומר גלם מההתחלה עד הסוף. כך העסקים שלו הלכו והסתעפו, והיו לו עשרות חנויות בכל הארץ כדי לשווק את הסחורה, כי זה דבר עממי שכל אחד ואחד לוקח. לימים נפגשו שני החברים, למדו יחד. על ספסל הלימודים את המלאכה וכל אחד מספר לשני, נו מה נשמע, מה קורה אצלך? אז הוא אומר לו, אני מוכר יהלומים, משהו מיוחד הקליינטים שבאים אצלי, אנשים מיליארדרים, משלמים לי מאה אלף דולר. טוב, יפה מאוד. כמה אתה מוכר? פעם בחודש, פעם בחודשיים? אז הרווחת חמשת אלפים דולר פעם בחודשיים. אבל אני בכל יום מרוויח את הסכום הזה. באים אצלי אלפי אנשים באותן החנויות ובכל יום אני מרוויח את הסכום הזה. אלה דברי המשנה, אדם שעוסק לא עם אחד עם התורה האישית שלו, אלא הוא עוסק עם הרבים, עם עם ישראל. זכות הרבים תלויה בו, אין לך דבר גדול מזה. תראו את הלשון של מרן באורח חיים סימן פטט לגבי האדם שלומד לפני התפילה. מרן נקל שמה, אמר זכות הרבים דבר גדול, אפילו לפני התפילה מרן נקל שישב וילמד את האנשים ולא חוששים שמא ישכח את התפילה. איך מרן מתבטא שמה בסגנון חריף כזה, מכאן אנחנו נלמד כל אחת ואחד לעצמנו שכל אדם משתדל לחשוב לא רק על עצמו אלא לחשוב על הגן עדן של אחרים. יש אדם, יש לו מענה לשון, זכה, כמו אותו המנוח שאמרתי, חכם מנחם. יש אדם לא זכה. יש לו פחד מהאנשים, ואתה דציבורא הוא לא יכול ללמד. אבל הקדוש ברוך הוא נתן לו. יש לו חנויות של יהלומים, כמו שאמרנו קודם. אז הוא יכול במקום זה, מבחינת יששכר וזבולון. אז הוא יכול לאמץ לעצמו שיעור של רבים. נניח העלות של השיעור הזה 500 דולר בחודש, 700 דולר לחודש. זה אומר לגבאי, זה השיעור שלי. את כל ההוצאות של אותו השיעור אני משלם, בבחינת יששכר וזבולון. גם דבר כזה הוא בגדר תורה דרבים, ואז בזכות זה הקדוש ברוך הוא ייתן לו מלוא חופניים, שימשיך להיות צינור שמוביל את השפע. בכבוד, חכם דוד יעלה ויבוא וימכור. אתה לא הכרת את חכם מנחם, לא זכית. שמעת. חאוד. 200 שקל נר, 200 שקל חכם מנחם, מנחם, רבותיי ורבותיי. רבותיי, רבותיי, תעזרו למקום הגדול והקדוש הזה, תתמכו בו מהבוקר עד הלילה. מהבוקר עד הלילה, יש כאן שעורי תורה. 200 שקל. 200, 1. רבותיי, סיועים בעין טובה. לא שומע. 200 שקלים נר. מיליוני, נר וחכם, מנחם, מנשה, לתמיכה במקום. 200 שקל. 200 שקל. 200. 200 שקלים 1, 200 שקלים נאם 2, 250 250 נאם 1 250 מי שבירך רבותינו הקדושים והטהורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך את הנדים הנכבד שזכה שחפץ ועילום שמו, שהקדוש ברוך הוא ייתן לו אושר ואושר, בריאות איתנה, נאורה מעלייה, ימשיך לזכות את הרבים בעזרת השם, יזכה שיראה נחל מכל יוצאי חלציו, בבריאות איתנה ונאורה מעלייה, יזכה להגדיל תורה ולאדירה, אמן ואמן.

יש אצל ידידנו ברוך, יש לו ספר, פיתוחי חותם, של הגאון הרב גד יזדי. מי שרוצה, הרי השיעור יכול לקחת ממנו ספר יפה. אני חוזר לנושא, אדם שהיה לו טעות ואמר במקום המלך המשפט, אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, ומיד הוא תיקן. מיד אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, המלך המשפט. כיוון שתיקן תוך כדי דיבור זה מועיל, כך גם לגבי המלך הקדוש. ומה הדבר דומה? אדם שאמר עדות בבית הדין. אמרתי שראובן לבא משמעון אלף שקל. אני בא למחרת, אני אומר, לא, סליחה, טעות, זה היה אלפיים. בית הדין לא מקבל. כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל אם באותו רגע שהוא אמר את האלף, מיד הוא תיקן את עצמו תוך כדי דיבור. הוא אמר כך, אלף, סליחה, אלפיים. מיד. לא עבר זמן אמירת שלוש תיבות, שלום עליך רבי ותיקן. אז בעניין העדות, ההלכה היא שהעדות הזאת טובה ומחייבים אלפיים. גם כאן אצלנו יש אפשרות לתקן מיד הן לגבי המלך הקדוש והן לגבי המלך המשפט. בשניהם התיקון בתוך כדי דיבור יכול להועיל. אבל אם עבר זמן כדי דיבור, אחרי שתיים או שלוש שניות, רק אחרי זה הוא בא ואומר המלך המשפט, לא יועיל הדבר ואין לו ברירה אלא עוד הפעם לחזור לברכת השיבה. אמנם הכלל בידינו תמיד, אנחנו אומרים ספק ברכות להקל, אבל כאן ספק ברכות להקל בתפילה אולי לא אומרים. זאת ועוד, הגאון רבי יוסף עדיד מעיד שהמנהג פה בירושלים, שגם אם לא אמר המלך המשפט, גם על זה חוזר. ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, ולכן אם לא תקל... את עצמו מיד בתוך כדי דיבור יש לו בעיה יצטרך לחזור לברכת השיבה. כל זה לאדם רגיל. יש לנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל לגבי חזן. חזן שטעה בדיעבד לא חוזר אם היה הדבר בתפילת הלחש. כגון אמר מלך אוהב צדקה ומשפט והמשיך לא שם לב רק כשהגיע לברכת אשים שלום טובה וברכה נזכר שלא אמר המלך המשפט. מה עושה אדם רגיל? חוזר לברכת השיבה. כאן לא. לא צריך לחזור לברכת השיבה אלא יכוון על התפילה שאחריה, תפילת החזרה שבה הוא יוצא ידי חובה. ולמה אתה לא מרשה לו לחזור לברכת השיבה לתקן? הסיבה היא בגלל טורח ציבור. זאת אומרת, אם הוא יחזור משים שלום, יחזור אחורנית, זה עוד שתי דקות או שלוש דקות שהוא יעמוד בתפילה. ואנשים ממהרים בימי החול. כל אחד מתחיל להסתכל על השעון. מה קרה לחזן שלנו היום? מה זה כיפור? או ערב כיפור, מה קרה? אנשים מחכים וממהרים לצאת למלאכתם. בגלל טורח ציבור הקלו חכמים בדבר. אלה דברי הרמב״ם, ומרן מצטט אותו להלכה בסימן קכו סעיף ג'. הדוגמה שדיברנו בה לפני עשרה חודשים הייתה בחורף אנחנו חייבים לומר ברך עלינו. מי שאמר ברכנו ונזכר באמצע עשים שלום, חוזר לברכת ברך עלינו. אין לו ברירה כדי לתקן. כל זה שוב לאדם רגיל. אבל אם המדובר הוא באותו החזן בתפילת הלחש, נזכר באמצע עמודים או באמצע עשים שלום, אם יחזור לברך עלינו, עוד הפעם יהיה טורח ציבור. משום טורח ציבור פסקו לנו הרמב״ם ומרן שאינו חוזר. אם כן, איך הוא יוצא ידי חובת התפילה האישית שלו? הרי לא יוצאים ידי חובה אם אמר בחורף ברכנו, יכוון על תפילת החזרה שאומר את זה לא רק לציבור אלא אומר את זה גם לעצמו. אלה הדברים שנאמרו שם גם לגבי הדוגמה של ברך עלינו וגם לגבי הדוגמה שלנו כאן לגבי הנושא של ברכת השיבה, כך שהחזן פטור מלחזור. השאלה היא, הוא בא לגמור את התפילה, האם הוא יכול לסיים ברוך אתה השם הטוב שיבך להזכיר שם שמיים? האם כשהוא גומר את הברכה האחרונה, ברוך אתה השם, מברך את עמו ישראל, יזכיר שם שמיים או לא? מחלוקת ולמסקנה. יאמר ברוך אתה, יהרהר שם השם. את כל הברכה שים שלום הוא אומר בפה, אין בעיה. רק לגבי החתימה יש לנו בעיה, ספק, ולכן יאמר ברוך אתה, יהרהר שם השם, ויסיים, יחתום המברך את עמו ישראל בשלום, וכמו שאמרנו, יכוון בתפילת החזרה שבה יצא ידי חובה, בזה הוא יוצא ידי חובת התפילה באותו יום. לפעמים יש לידו חזן מצוין. האדם הזה אומנם התחיל את החזנות, אבל עומד לידו חזן אחר, ובמקום שהוא יתחיל אחרי ערבית יהי שם, כדי לומר קדיש תתקבל, הוא רומז לחבר שלו החזן השני, מראה לו על ברך עלינו, או על המלך המשפט. החבר קלט, הוא אומר לו אני אמשיך. אז הוא יכול לחזור, לתקן, והחבר שלו ימשיך את תפילת ערבית. השני יאמר יהי שם, יאמר קדיש תתקבל, שיר למעלות. יש מי שימשיך ולא יהיה כאן טורח ציבור, בזה אין לנו בעיה. אבל בבוקר בשחרית לא כל אדם יודע לומר יפה את תפילת החזרה. לא כולם, יש להם היגוי טוב. אולי יש שם לידו איזה אשכנזי שהוא ייקח במקומו את החזנות. אבל אותו אשכנזי, במקום לומר מלך אוהב צדקה ומשפט, במקום זה הוא יגיד מלך אויב, וכן הלאה. איך תיתן לאדם הזה שייקח במקומך? זה לא מסתדר. לכן לפעמים אין לו ברירה. כמו שאמרנו, יסמוך על דברי הרמב״ם ומרן, ובעזרת השם יצא ידי חובה בתפילת החזרה. אדם שמסופק, יש לו ספק, אולי אמר המלך הקדוש, אולי לא, מספק חייב לחזור. אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו, רבנו יעקב חיים סופר, ראש ישיבת כף החיים. ספק חייבים בברכה את מורנו ורבנו ורבנו. ספק חייבים בברכה את המורנו ורבנו ורבנו ורבנו ורבנו ורבנו.