פרפראות וחדושים לפרשת חקת חלק ב' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

ליאורת בת פנינה,

שתזכה לברכה, הצלחה וישועה במבחן, בט' בתמוז,

ותעבור אותו בהצלחה לצורך קבלת הרישיון.

זה לא רישיון נהיגה, ביררתי בהצלחה.

לינוי בת נירית,

תזכה לבן זכר, לשלום בית, פרנסה בשפע ולידה קלה על דרך הטבע,

אמן.

איילת בת אילנה ובעלה יזכו לתאומים

עוד השנה,

והשם ישמור עליהם ועל בנותיהם,

שילכו תמיד בדרכה של התורה ויתברכו בכל הברכות שבתורה, אמן.

אההה.

אנחנו ממשיכים.

חלק ב',

פרפרות וחידושים לפרשת חוקת שנת תשפו,

אור החיים הקדוש.

למה כינתה התורה מצווה זו של פרה אדומה בשם כולל את כל התורה כולה?

ואמרה,

חוקת התורה.

הייתה צריכה לומר חוקה חוקת הטומעה,

חוקת הטהרה,

כמו שנאמר זאת חוקת הפסח.

אבל אמרו בנזיר סא',

וכך פסק הרמב״ם, מלכות טומעת מת, פרק י״ג,

שאין הכותי נעשה תמא מת.

שאם נגע במת

או נשאו

או האהיל עליו,

הרי הוא כמו שלא נגע.

הלא, מה זה דומה?

לבהמה שנגעה.

בהמה שנגעה במת

ולא נטמת,

גם גוי לא.

זה בהלקות טומעה, פרק א' הלכה ה'.

והנה ההבדל בין עם ישראל לשאר אומות העולם

הוא באמצעות קבלת התורה,

ללא התורה,

ככל הגויים, בית ישראל.

אז זאת אומרת, מה עשה אותנו,

קדושים

ושונים מכל אומות העולם.

זה שקיבלנו את התורה

ומעתה

טעמנו צוף דבש

במה שנאמר זאת

חוקת התורה.

היינו,

חוקה זו של טומאה

בתנאי טהרתה

היא נובעת מהתורה

כי על ידי שקיבלו כלל ישראל את התורה

הם התקדשו והתעלו

עד שהדברים הרוחניים השפלים,

הכוונה למזיקים וכוחות הסטרא אחריו,

עד שהדברים הרוחניים השפלים שהם מסובבי הטומאה, שהם מקור הטומאה,

הם תאבים להידבק בהם

בחייהם ובמותם.

על כן ישראל

הנוגע במת

או מאהיל עליו,

תדבק בו טומאת המת ולא תיפרד ממנו,

אלא רק אם יעשה את האמור בפרשת פרה אדומה אשר ציווה השם

הזאב בשלישי ושביעי ומקווה בשור.

וגם במותו של אדם מישראל תתרבה הטומאה,

כמו שדרשו חכמים, זיכרונם לברכה,

על הפסוק, אדם כי ימות.

אתם קרויים אדם,

ואין אומות העולם קרויים אדם.

בחלקי ישראל מטמאים באוהל

ולא שאר אומות.

משל,

למה הדבר דומה?

לבעל הבית יש שני כלים, אחד מלא דבש ואחד מלא זבל.

במקרה זה אני רוצה להגיד לכם משהו על טראמפ.

טראמפ אמר,

מגה,

מגה, make America great again,

מגה.

כשכל הזמן הוא הולך עם המגה,

הוא יהפוך את אמריקה להיות

גדולה ועצומה וחזקה,

שוב פעם כמו שהייתה המעצמה הכי גדולה.

ואני אומר לו, מיסטר טראמפ,

אתה הפכת את אמריקה ההפוך.

make America garbage,

again.

עם הסכמים.

כאלה ואיומים כאלה

שהם חרטא ברטא,

עשית את אמריקה גרביץ'.

יערב לך,

ביי.

טוב,

אנחנו ממשיכים, כי הזכרנו זבל,

אז נזכרנו במי שעשה זאת.

אז יש אדם שיש לו שני כלים,

באחד יש דבש ובשני יש זבל.

והוא רוקן את התוכן,

ונשארו רק הכלים ככה.

מייד באים הזבובים, הרמסים והכול

אל הדבש.

אומרם, קצת יש כאלה זבובים ירוקים שהם אוהבים את הזבל,

אבל זה קצת ביחס ל...

אז כוחות הטומאה, כשיש להם גוף

קדוש

שהייתה בו נשמה קדושה והוא מלא.

ועכשיו יצא הכול, אבל נשאר שאריות, דבוק, עדיין דבש,

והנשמה שיצאה השאירה רושם.

הם עטים על הגוף הזה

והם מטמאים אותו עוד יותר ויותר ויותר מכוחו.

אז כמו כן, אדם מישראל שמת,

מחמת היותו מלא בקדושה מתוקה וערבה.

בצאת נפשו מן הגוף

מתקבצים כוחות הטומאה

שהם תאבים וצמאים להתקרב לקדושה.

בעל כן, נטמא האוהל.

מה שאין כן.

מי שאינו מזרע ישראל,

היות ולא שרתה בו הקדושה,

אנחנו אשר קדישנו במצוותיו, קדישנו במצוותיו, קדישנו במצוותיו מתוספת קדושה על קדושה מכל מצווה ומצווה.

הם אין להם

לא ציווי ולא קדושה.

אז ממילא,

לא שרתה בהם קדושה,

אז אין מה לינוק מהם, אין מה.

הטומאה אין לה מה ללכת אליהם.

לכן הוא אינו מטמא בו.

ולכן הקדימה כתוב לבאר את טעם הדבר שטומאת מת.

הן גם

בחיים.

והן במתים שייכת רק לישראל.

ולכן נאמר, לא נאמר זאת חוקת הפרה, זאת חוקה, זאת חוקת הטהרה, הטומאה.

לא, נאמר זאת חוקת התורה.

למה? כי כל הטומאה וכל הטהרה נובעים מכוח התורה.

אחרי שזאת חוקת התורה, שקיבלנו את התורה,

נתקדשנו,

ואז יש דיני טומאה ויש דיני קדושה ויש את כל הסיפור הזה.

ורק בזכות התורה נבדלו ישראל מן העמים.

זה דברי אורח עם הקדוש.

בשם החידושי הרים

מובא טעם למה נאמר על מצוות פרה אדומה,

חוקת התורה.

שזה בא לאורות,

שכמו פרה אדומה,

שאנחנו לא יודעים את הטעם שלה,

חוץ ממשה רבנו, אפילו שלמה המלך לא ידע.

והמצווה הזאת של פרה אדומה היא חוק.

אומר חידושי הרים, כך כל מצוות התורה הן בגדר חוק.

ואפילו

שיש מצוות שיש להן טעם ידוע.

נגיד ציצית, אז כתוב, למען תזכרו.

אבל זה לא סוף הטעמים, זה

נותנים לנו טעם.

יש, יערב לנו.

כמו אוכל.

יש אוכל

שהוא בריא עם ויטמינים, עם כל מה שצריך בשביל בניין הגוף.

ואז הקדוש ברוך הוא נתן גם טעמים.

בשביל שנתעווה לזה ונשיג את העיקר, לא את הטעם.

הטעם זה רק כמו בתרופה.

אם התרופה מרה, יש כאלה שימנעו.

אז היום מוסיפים טעמים, טעמתו אותם,

וככה זה עובר.

אבל זה לא העיקר.

זה גם לא אחד.

אז לכן,

אפילו שיש מצוות שטעמן ידוע,

אבל כלפינו כל המצוות הן בגדר חוק.

וזאת הכוונה של התורה, זאת חוקת התורה.

שזאת החוקה של פרה אדומה,

החוקה הזאת היא בכל התורה כולה

שאנחנו מצווים לעשות.

משום רצון השם, בלי הבנה, בלי ידיעה, זה הציווי, זה מה שאתה עושה.

הוא מובא

בשמו של חידושי הרים,

שחכמים זיכרונם לברכה מביאים

על דאמה בן נתינה.

זה היה גוי באשקלון,

קראו לו דאמה בן נתינה,

שבשכר מצוות כיבוד אב,

שלא העיר את אביו,

למכור אבן לחושן,

שהיו מוכנים ישראל לשלם 600 אלף דינרי זהב, ביליונים,

והמפתח

של הכספת היה מתחת לכרית שאבא שלו ישן.

אז הוא לא רצה להעיר אותו,

וחכמים הבינו שהוא לא רוצה למכור, אז הם הלכו.

ולמה הוא עשה זאת?

שלא לצער את אבא שלו

כשהוא ישן.

כיבוד אב ואם, איזה דרגה.

מה הוא זכה?

ששנה אחרי זה נולדה לו פרה אדומה,

וחזרו חכמים עוד פעם.

מה זה מורה לנו, אומר החידושי הריב?

שאת מצוות כיבוד אב הוא קיים כמו מצוות פרה אדומה.

שבמצוות פרה אדומה אין טעם, אין היגיון, אין שכל.

לא בגלל הבנת השכל, כי על פי שכל,

אבא שלך ישן,

מה הבעיה? תזיז אותו רגע.

אולי לא יתעורר.

ואם תעיר אותו גם,

מה, הוא יקלל אותך בגלל שאתה אערת אותו ואתה מביא לו מיליונים?

אולי הפוך, אם הוא יקום משמע שאתה לא אערת אותו?

אז הוא יגיד לך, איזה כיבוד אב ואם זה? מה, אתה טמבל? בשביל מה הבאתי אותך לעולם?

אבל הוא עשה בלי שכל, כמו מצוות פרה אדומה.

אז הוא קיבל

פרה אדומה,

ואז שילמו לו את כל הכסף שהוא כביכול הפסיד,

שהוא לא עשה.

אז רואים איך הקדוש ברוך הוא משלם

שמי שעושה משהו

כמו שצריך,

בלי שכל, בלי כל מיני...

הקדוש ברוך הוא פורע לו.

ויש מסבירים

שהיה קטרוג גדול בשמיים

מהדם הבנטין הזה.

למה?

כי איפה, מי עושה מצוות כאלה בישראל?

שמוכנים להפסיד מיליונים,

לא להעיר את האבא לרגע, לרגע, לא כאילו קום, יאללה,

תתקלח ותזוז רגע עם הכרית רגע.

זה היה קטרוג גדול.

אז מה עשו מן השמיים?

בשביל לבטל את הקטרוג,

הביאו לו פרה אדומה, חזרו החכמים,

ואז הם ביטלו את הקטרוג. למה? הם היו מוכנים לשלם

סכום אדיר, 600 אלף דירה זו,

בשביל מצווה שלא יודעים בכלל מה היא פועלת, מה היא עושה,

למה היא עושה,

מה זה יהיה, קול הפוך, מטהרת, מטמא, מה?

על זה אתם מוציאים כסף? כן.

וזה מראים שעם ישראל, כשהשם מצווה אותם משהו, איפה יש עם כזה שישלם

סכומים כאלה על דבר בלתי ברור, כמו שאומרים, חוקה.

גזירה גזרתי,

ואין לך רשות לערער אחריה.

זה ביטל את הקטרוג.

אז לכן דווקא באותו אחד,

שיראו, הוא עשה את זה עם טעם, שאבא, כבוד וזה, ופה

אין טעם, אין הסבר, אבל יש לנו גם אבא,

ואנחנו עושים לו כבוד, הוא ביקש,

אם יש פרה אדומה,

לשלם מה שצריך לשלם.

מובא בשם הרבי, רבי השיל,

על מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

ששלמה אמר,

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

והכוונה שלו הייתה על פרה אדומה.

היה פה ילד שקוראים לו, אנחנו נותנים לילדים

הקטנים גיל שמונה, תשע, עשר, אפילו שש,

אפילו יש יותר קטנים,

שיגידו חידושים בתורה.

מקבלים סוכריות,

לא סתם.

הם יכולים לבחור גם.

‫אז אילת דוד גינסר

אמר חידוש,

‫ששלמה המלך אמר, ‫אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

‫אז חכמים אמרו, זה פרה אדומה.

‫אז הוא אומר, זה רמוז.

אמרתי אחכמה והיא רחוקה,

‫והיא רחוקה,

‫גימטריה,

פרה אדומה.

‫אז זה רמוז בתוך זה.

‫והיה פה עוד ילד, קוראים לו יוסף,

‫פיקדו,

פיקדו.

‫והוא גם כן אמר חידוש.

‫הוא אמר שמשה היכה בסאלה

‫שתי פעמים, פעמיים,

‫הוא היכה בסלע,

‫ויצאו ממנו מים.

‫אז הוא אומר,

‫סלע

זה אותיות סמ״ך ל״ע.

‫עכשיו, אם נסתכל במילה סמ״ך,

סמ״ך מ״ם כ״ף,

ס״מ״ך,

‫מה יש לנו באמצע מ״ם?

‫סלע ל״מֶד.

‫ל״מ זה ל״מ״ד, ד״לת.

‫מה יש לנו באמצע מ״ם?

‫סלע,

ע״ן בסוף.

‫אותיות ע״ן, י״ד, נ״ון.

‫מה יש באמצע י״ד?

‫אז מה יש באמצע?

‫מים!

‫משה היכה פעמיים בסלע,

‫פירק את כל האותיות הקדמיות,

‫פירק את כל האותיות האחוריות,

‫ומה נשאר באמצע? ‫המים, משמה יצאו המים.

יא פאפאפאפ.

‫לא שווה סוכריה?

‫מובא ברבי האשל,

‫מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, ‫אמר שלמה.

‫אמרתי, החכמה והיא רחוקה ממני,

‫בכוונתו על עניין פרה אדומה.

‫כשהוא ראה שאין ביכולתו ‫להשיג טעם של פרה אדומה,

‫אז הוא בא להחלטה

‫שהטעמים של שאר מצוות התורה ‫שהוא חשב עד כאן,

כעת

שהוא מבין אותם

גם כן רחוקים ממנו.

וזה נרמס בזאת

חוקת התורה.

כלומר, על ידי מצוות פרה אדומה באים אנחנו להבנה שגם כל מצוות התורה הן חוקה כמו חוק של פרה אדומה.

מי יש מסבירים את זה בפסוק?

אמרתי, אחכמה בכל המצוות,

והיא ספציפית

פרה אדומה רחוקה ממני.

אז כולם שווים אצלי עכשיו חוקה

ואין בהם טעמים וכולי, כי הוא גם נכשל

בגלל טעמים של שלוש מצוות

שנצטווה מלך, לא ירבה נשים, לא ירבה לו כס וזר, לא ירבה לו סוסים,

והוא ירבה.

הוא ירבה, אמר אני, הרבה ולא אסור, לא אסור.

והוא נכשל, ובשביל זה זרקו אותו מהכיסא שלוש שנים גלות,

והתיאורים לא מחמיאים

מה שעבר שלמה המלך.

ואם אנחנו כבר אומרים את זה,

אז כתוב שהיוד,

היוד,

היא באה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה, מה זה?

הוא זרק אותי,

זרק אותי מהתורה, מה זה?

אני, כתוב, ירבה, לא ירבה, לא ירבה, לא ירבה.

הוא הוריד את היוד ואמר, הרבה, הרבה, הרבה.

מה זה?

למה היוד באה וצעקה והכול? אנשים הרבה עושים איסורים,

והאותיות לא באות לפני הקדוש ברוך הוא, הוא זרק אותי, הוא לא...

מה קרה זה? דווקא היוד הזאת באה.

אז מסבירים,

כשאדם עושה עבירה,

בסדר, הוא עשה עבירה, יקבל עונש,

אבל אחרים קיימו את המצווה ולא עברו עבירה.

אז לא התבטלה המצווה, המצווה קיימת.

אבל מלך,

רק לא יהיה שאתה לא ירבה, לא ירבה, לא ירבה.

ואם הוא מבטל את המצווה, היא כאילו נעקרת המצווה.

אין משמעות ליהוד, לכן היא צועקת.

והיהוד צודקת.

ריבונו של עולם,

בזכות היהוד, בזכותי,

הוא בכלל מלך.

אבא שלו, דוד,

והשושלת שלו,

מתחילה מאצל בועז ורות.

יום לפני נפסק בבית דינו של בועז

עמוני

ולא עמונית,

מואבי ולא מואבית. לא יבוא עמוני ויבוא

עמוני ומואבי, בקל השם, עד עולם.

אז אמרו חכמים, עמוני לא יבוא במואבייה, כן תבוא.

אז בגלל היוד

של עמוני,

הוא בכלל יכול להיות מזרע ישראל,

אחרת הוא לא היה בכלל בא בכלל ישראל.

אחרת הוא לא היה בא בכלל ישראל.

אז אני, שעשיתי אותו, כמו שאומרים, מלך,

הוא זורק אותי ככה החוצה.

תארו לכם אם עוד אחת

באה בטענות כאלה,

מה יהיה כשאדם יגיע לעולם האמת?

כמה אותיות יצופו ויגידו מה הוא עשה איתנו?

וואי וואי וואי.

טוב,

זאת חוקת התורה אשר ציווה השם לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה.

לכאורה היה צריך לכתוב,

זאת חוקת הפרה.

למה נכתב חוקת התורה?

אומר רבי דוד מללו, זכר צדיק וברכה.

משמיענו הכתוב שהתורה היא אותו עניין כמו פרה אדומה.

כשם שפרה אדומה מטהרת את הטמעים ומטמאה את

הטהורים גם התורה הקדושה זכה נעשית לו שם חיים לא זכה

שם המוות.

ושמתם אותם, שמתם,

שם תם, שם מת.

זאת אומרת,

התורה יכולה להפוך אותך ממת לחם.

חי מחי למת.

קורח היה מקיים את כל התורה כולה, אחד מהגדולים,

גדולי הדור היה.

טעות אחת?

גיהינום אלפי שנים.

יתרו?

וישמע יתרו, פעם אחת שמע מה שצריך,

בא והתגייר.

נהיה חותם משה, ושושלת.

הקני.

למדו עם יעבץ,

וזכו ללשכת הגזית.

אז התורה יכולה להעלות את האדם משפל

לרום המעלות, ויכולה להוריד מרום המעלות למטה.

שם חיים ושם מוות.

אומר רבי דוד מילא לו, כמו חוקת התורה,

כמו חוקת הפרה, אותו דבר.

זה מטהר את הטמאים, מטמא את הטרורים.

והשלה הקדוש.

הוא התחטא בו ביום השלישי

וביום השביעי ידהר.

יש בפסוק הזה רמז גדול.

גם בזמן הזה, שאין אפר פרה,

אדם יכול לתאר את עצמו

אם הוא ידבק בתורה.

אם הוא לומד, הוא מלמד

על מנת לשמור ולעשות ולקיים.

אז אמרו ריבותינו שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה.

התורה ניתנה באלף השלישי.

בשנת 2448 ניתנה התורה.

אז זה באמצע אלף השלישי.

אז מי שמתחטא ביום השלישי

עושה חיטוי.

מתחטא ביום השלישי.

כלומר, מטהר את עצמו על ידי התורה שניתנה ביום השלישי של הקדוש ברוך הוא.

ביום השלישי זה האלף השלישי.

אז ביום השביעי טהר.

זאת אומרת, באלף השביעי

תיגמר טהרתו בעולם הבא שהוא שבת המנוחה באלף השביעי.

ואם חס ו...

שלום לא התחטא ביום השלישי,

אז ביום השביעי לא יתאר, אם הוא לא ישתמש בתורה שניתנה ביום השלישי של הקדוש ברוך הוא בימי השלישי,

אז הוא לא יתאר ביום השביעי,

לא יהיה לעולם הבא, כי מי שטרח בערב שבת,

הוא יאכל בשבת,

ומי שלא טרח בערב שבת,

הוא יאכל,

הוא יאכל,

הוא יאכל אותה.

כן, זה השלילה הקדוש היה.

ואומר סבא מקלם,

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, אתם קרואים אדם

ולא הגויים.

אומר הסבא מקלם,

לכאורה איך למדים שדווקא אתם

קרואים אדם?

אמנם כתוב פה, אדם כי ימות באוהל, זאת אומרת,

אדם כי ימות באוהל, באוהלה של התורה.

אז,

זה רק אנחנו,

מי שלומד תורה.

מי שלומד תורה, זאת התורה.

אבל, הוא אומר, מצד הסברה,

היה אפשר לומר שדווקא גויים נקראים אדם.

למה?

כי האדם מן האדמה לוקח.

אבל ישראל, שהם נתעלו מעל החומר,

מעל חומר האדמה, עם נשמה קדושה, מתחת כיסא הכבוד.

הם לא נקראים אדם.

זה הקושייה, כאילו.

ואז הוא מבאר ככה.

תקשיבו מה אומר הסבא מקלם.

כל אדם שיוצא מהמדינה שלו,

הוא נקרא על שם המדינה שלו.

לדוגמה, ז'ורדן,

הוא בא

מצרפת,

אז הוא נקרא צרפתי.

צרפתי.

אבל בצרפת לא קוראים לו צרפתי.

הוא נמצא שם, זה לא... רק כשהוא יוצא, אומרים הוא צרפתי.

זה איטלקי.

אז לפי זה יש לבאר.

אדם

נקרא אדם.

כי מהאדמה הוא לוקח.

זאת אומרת, אדם שנלקח מהאדמה, הוא יצא מהמדינה, כמו שאומרים,

לקחו אותו משם,

ונתעלה

הוא נקרא אדם,

על שם מקומו הראשון

של האדמה.

אבל גוי,

שעדיין לא לוקח מן האדמה,

הוא ארצי, הוא כל הזמן שקוע באדמה,

הוא כל הזמן שקוע באדמה,

בעניינים של החומר כל הזמן,

לכן הם עוד לא יצאו משם,

אז לא קוראים להם אדם,

רק מי שיצא, על שם המקום שהוא יצא, אז הוא נקרע.

אנחנו יצאנו מן האדמה ועלינו למדרגה רוחנית,

אנחנו נקרעים אדם.

הם עדיין לא יצאו, בהמיים, הכל זה, זה, זה, זה, דולרים, חבית דולר,

כמה עולה דולר, זה,

ימותו היהודים, לא אכפת לו,

העיקר שהדולר, והזה, והדלק,

זה, זה, זה מה שמעניין אותך, זה, בהמיות,

בהמיות.

אבל אם ימות אמריקאי אחד,

גיהנום, אני פותח עליהם,

טוב,

אז לפי זה,

אומרים על בחור שעזב ישיבה,

השיבישר.

זאת אומרת, על שם המקום שהוא יצא ממנו, השיבישר,

כן?

תולדות יעקב אומר, מקשים התוספות בנזיר נ״ד לשיטת רבי שמעון בר יוחאי,

שקברי גויים אינם מטמאים.

זאת אומרת, כהן יכול להיות בבית קברות של גויים.

בשיטת רבי שמעון בר יוחאי, קברי גויים אינם מטמאים.

למה?

לפי שאתם קרואים אדם, ולא הגויים קרואים אדם.

ומצינו אבל בכמה מקומות שיש טומאה בקברי גויים.

כמו ששאלו אנשי אלכסנדריה במסכת נידה עין,

על אשתו של לוט,

מה היא שתטמא?

היא הפכה להיות נציאת מלח, ומי שמגיעה לשם ומצא אותה.

אז מה הדין?

אז מביאים התוספות תירוץ

שהדין הזה שמחלק בין ישראל לגויים,

מתי זה התחיל?

ממתן תורה.

ואז נקבע הדין שרק קברי בני ישראל מטמאים כי הם קרויים אדם ולא הגויים.

אבל קודם מתן תורה היו כל הקברים מטמאים.

אז לפי זה מבאר רבי יעקב איילנבורג מקרוקה,

זכר צאתם גריכה בספר תולדות יעקב,

כי החידוש הזה מרומז בפסוק.

זאת התורה,

החל ממתן תורה.

אדם,

רק אדם, נחשב כי ימות באוהל.

רק האדם, זאת אומרת, רק היהודים.

הם, אבל לפני מתן תורה,

כולם היו בכלל טומאת אוהל המת

והיו מטמאים גם הגויים.

אז זה רמוז פה, זאת התורה.

אחרי שיש את זאת התורה,

אז יש את הדין שאדם זה ישראל,

כי אמות באוהל, אז זה מאהיל וטומאה וכו' וכו'.

אז זה כתוב במפורש,

גם כן בתוך הפסוק דליקא מידי דלורם ויזה באורייתא.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אל קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אל קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אל קדוש כשם.

‫והכל יודוך והכל ישבחוך ‫והכל והכל והכל והכל יאמרו.

‫אין קדוש כאשר.

‫הרי נמכון כי אין צורך.

‫כבד את אביך ואת אמך דאוריית ‫לעשון נחת רוח, ‫לקדוש ברוך הוא ולעשון נחת רוח.

‫לתנא הקדוש יהיו שפתיו דוברות ‫בקבר.