פרפראות וחידושים לפרשת כי תבוא חלק ג' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת ברכה בצלם סוברי

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים

ובניה ובנותיה וכל יוצאי החלציה ילכו בדרך השם יתברך

לעילוי נשמת שלמה בן סעדיה זנדני

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים בניו וחתניו ילכו בדרך השם יתברך אמן

פרפרות וחידושים לפרשת כי תבוא חלק ג' תשפו

וענית ואמרת

פירש רש״י

בקול רם

וענית ואמרת בקול רם.

מבאר בחנוכת התורה

מה רצה רש״י בזה.

אלא יש לפרש על פי מסכת ברכות

שאסור להגביה קולו בתפילה

לפי שנראה מקטני אמנה

שסובר שהקדוש ברוך הוא אינו עונה לחש

ובוחן לבבות ומחשבות, חס ושלום.

זאת אומרת מי שמגביה את קולו

זה מראה שהוא כאילו לא מאמין כל כך

כי הוא חושב שאם הוא ידבר בלחש

אז הקדוש ברוך הוא לא עונה ללחש וגם הוא לא בוחן לבבות וגם לא בוחן מחשבות, חס ושלום. לכן הוא מגביה,

שהוא ישמע אותו כאילו באמת,

באמת המרחקים הם ממש

אז אם הוא יגיד בצעקות אפילו, כן, ואם הקדוש ברוך הוא בשמי השמיים

אז איך הוא ישמע עד שמה? כזה קול גדול יש לו?

אפילו אם הוא יצעק.

ואם הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, נט עטר פנוי מיניה, אז מה אתה מרים את הקול בכלל? מה אתה לא יודע שהוא נמצא פה לידך?

אז איך אתה אומר ברוך אתה?

ברוך אתה זה מי שנמצא לפניך.

מה אתה צועק?

מה אתה צועק?

לפי זה אם אדם אומר בתפילתו דבר שנודע מזה לכל העולם,

שהקדוש ברוך הוא בוחן לבבות ויודע מחשבות,

אז רשאי להתפלל בקול רם.

אין חשד עליו.

כולם יודעים שהקדוש ברוך הוא בוחן לבבות ומחשבות,

אז באמת, אם הוא יגיד בקול רם.

אז אין בזה בעיה.

וכאן כשהוא אומר בווידוי בביקורים ארמי עובד אבי

שלבן ביקש במחשבה שלו

לעקור את הכל,

והקדוש ברוך הוא הצילנו מידו

כי ידעת מחשבתו ובחן את לבבו.

אז לכן כאן רשאי לומר בקול רם.

אז כשאומר רשאי

על וענית ואמרת בקול רם,

הוא בא להגיד שפה כיוון שהדבר ידוע שהקדוש ברוך הוא בוחן לבבות והכול,

אז אפשר להגיד בקול רם,

כעשרים שנה.

אם לא הקדוש ברוך הוא מציל את יעקב,

הרי בסוף הוא אמר לו במפורש הבנים בניי והבנות בנותיי

בצונך צוני ובכל אשר לך, לי הוא.

זאת אומרת, כאילו לא עשית פה כלום, מי אתה בכלל?

הכל זה שלי.

גם הילדים שלך, הכל שלי.

זה מפגר משהו מיוחד.

אז רואים שבספר הוא אומר ככה, אז מה הוא חשב ברשע?

אז מי הציל אותנו?

הם לא היינו פה היום, הם לא שמר על יעקב אבינו.

וזה שפרש רש״י, וענית ואמרת בקול רם, וקשה, קשה,

הלא אסור להגביה קולו בתפילתו, לזה אמר ארמי עובד אבי,

משום הכל מותר להגביה את קולו כנזכר, כי זה ברור

שהקדוש ברוך הוא קרא את מחשבותיו וכולי.

ארמי עובד אבי וירד מצרימה.

שאלה, בהגדה של פסח

מובאת כל הפרשה של מקרא ביקורים

ומתחיל מארמי עובד אבי עד סוף הפרשה.

האגדה דורשת כל דבר ודבר, כל פסוק ופסוק.

וגם מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

וזה על פי המשנה בפסחים,

פרק יוד משנה ד'.

ודורש, כך כתוב שם, ודורש בארמי עובד אבי.

כאילו כל הפסוקים שבאים אחרי זה.

ותמוה,

תמוה להפלים מה שבעל האגדה טורח לדרוש כל פסוק וכל מילה

בפרשת כי תבוא,

בחומש דברים,

ומלמד את סיפורי...

יציאת מצרים בטילי טילים של דרשות על כל קוץ וקוץ

בשעה שיש פסוקים שלמים בספר שמות

בפרשיות שלמות

בפרשיות שמות והערה בו בשלה ששם הכל ערוך ומסודר בעניין

למה בעל ההגדה

יצא לדרוש דווקא מפרשת כי תבוא למה דילג על שמות והגיע לדברים בשביל משמה לדרוש

ועוד יותר

בעל ההגדה דקדק

את כל הדקדוקים בפסוקים

מהפסוקים של ספר שמות

אז למה לא הבאת משם את הכל

אלא נראה

כמו שהתבהר שעיקר מצוות סיפור יציאת מצרים הוא הודאה

העיקר זה להודות לקדוש ברוך הוא על יציאת מצרים

וזה חלוק

מזכירת יציאת מצרים

אנחנו חייבים לזכור כל יום יציאת מצרים שחרית וערבית

אבל זה נובע ממצוות האמונה

שאנחנו מאמינים באמונה שלמה

ביציאת מצרים

אבל פה בפרשת כי תבוא זאת הפרשה היחידה בתורה שמעשה יציאת מצרים מובא בתורת הודאה

להכיר טובה

בעת שאתה מביא את הביקורים

שאתה לא כפוי טובה

ולכן בעל אגדה בחר להביא דווקא מפרשת הביקורים בפרשת כי תבוא

וראינו ברמב״ם פרק זר מלקוט חמץ ומצה

הלכה רביעית

הוא אומר ידרוש מארמי עובד אבי

עד שיגמור כל הפרשה

וכל המוסיף ומעריך מדרש פרשה זו הרי זה משובח

רואים

שיש קפידה לדרוש דווקא בפרשה הזו של פרשת כי תבוא

ולא בתחילת חומש שמות

ששם זה פרשיות יציאת

‫עד מצרים.

‫אז זאת אומרת,

גם הרמב״ם אומר שמתחילים ‫מהארמי עובד אבי.

‫בנפקא מינא לדינא,

‫בחיי אדם כלל,

‫ק ל', סעיף יא כתב,

‫מי שאין בידו אגדה,

‫אין, לא מצוי, ‫הוא לא יכול להשיג אגדה. ‫עכשיו הוא תקוע באיזשהו מקום, ‫אין לו אגדה.

אז מה יעשה? ‫יקרא בליל הסדר בחומש שמות

‫את הפרשיות של יציאת מצרים.

‫אבל לפי מה שאמרנו,

‫אדרבה, יקרא בחומש דברים,

‫וידרוש בפרשה הזאת של קריאת הביקורים,

‫כמה שידו מגעת.

‫ושם אומר הרמב״ם, ‫כל המוסיף ומעריך בדרש פרשת זוהר, ‫איזה משובח. ‫אז נפקא מינא לדינא, מה לקרוא?

‫מי שאין לו אגדה,

‫כמו שאומר אחיי אדם ‫או כמו שאומר הרמב״ם,

‫שאומר מהרמי עובד אבי.

‫ועכשיו החידה הקדוש אומר ‫כמה דברים יפיפיים.

‫כתוב, ויביאנו אל המקום הזה.

‫ויתן לנו את הארץ הזאת.

‫פירש רשי,

‫ויביאנו אל המקום הזה, ‫זה בית המקדש.

‫ויתן לנו את הארץ כמשמעו.

‫אבל לכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך. ‫קודם ויתן לנו את הארץ, ‫ואחר כך הביאינו למקום, אל בית המקדש.

‫קודם נכנסים לארץ,

‫ואחרי זה מגיעים לבית המקדש.

‫מה עוד שבית המקדש היה ‫מאות שנים אחרי שנכנסו לארץ.

‫אז איך הוא אומר? ‫קודם כול, ויביאנו למקום הזה, ‫שזה אומר רשי בית המקדש,

‫ואחר כך ויתן לנו את הארץ הזאת.

‫תרץ,

הרב הגאון רבי חיים אבו אל עפיא,

‫זכר צדיק וברכה,

‫בספרו עץ חיים, וכן החידה.

‫בנחל קדומים,

‫בשם מורנו,

‫הרב רבי יעקב מולכו,

‫זכר צדיק וברכה,

‫שבתרגום יונתן בן עוזיאל,

‫מובא על הפסוק בפרשת יתרו,

‫וַאֵשָה אֶתְכֶם עַל כַנְפֵיֶה נְשָׁרִים.

‫כשהיו ישראל במצרים,

‫נשאו אותם העננים.

בליל פסח לבית המקדש

כמו שנושאים מנשרים בכנפיהם

כדי לאכול שם קורבן פסח

בהחזירם למצרים

אז יוצא שהם היו בהר המוריה

עוד בהיותם במצרים ועוד לא קיבלו את הארץ

אז לכן ויביאנו למקום הזה בתחילה

עוד בהיותם במצרים

והביא אותם לשם לאכול קורבן פסח

לפי זה מדוקדק

ויביאנו זה בית המקדש

בעודן במצרים ואחר כך יתן לנו את הארץ יפה נפלא

ולכאורה פלא

עדיין לא הלכו שם

ואיך אמר נהלת בעוזך

ועוד יותר קשה

נאמר מיד שמעו עמי מרגזון

משמע ששייך

למה שהוא הביא אותם לבית המקדש מזה שהם שמעו דבר כזה שהוא הביא אותם לבית המקדש

שמעו עמי מרגזון חיל אחז יושבי פלשת וכו׳

למה הם פוחדים מזה מה אכפת להם אם הוא לקח אותם לבית המקדש

אלא מובן היטב

משבח הכתוב

שהקדוש ברוך הוא הביא אותם לבית המקדש בליל פסח

ומזה רגזו כל העמי

שהקדוש ברוך הוא יכול לקחת את כל העם שלו ברגע אחד להעיף אותם ממצרים על עננים

ולהביא אותם לארץ ישראל

ומדוע מוליכם דרך המדבר

אלא שידעו גדולתו יתברך ולכן פחדו, פחד פחד

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא יכול לקחת את העם הזה להוציא אותו ככה לעשות אותו ככה

אז בטח שיוכלו לעשות גם לעם אחר, לקחת אותו ככה, להכניס אותו לים ולעשות לו ככה

מדהים, אז רואים שגם פה, גם בשירת הים,

יש את הרמז הזה,

שמזה הם פחדו,

שהם הגיעו לבית המקדש עוד לפני שנכנסו בכלל לארץ.

מדהים.

ויש עוד מי שאומר,

שאם נדייק בפסוק,

כתוב נהלת,

שזה לשון עבר, נהלת בעוזך נביא קודשך.

אחר כך כתוב, ותביאמו, ותטעמו בהר נחלתך, זה כבר לשון עתיד.

אז מה היה קודם?

בית המקדש.

מה היה אחר כך?

אז זה כתוב גם בלשונות של עבר ועתיד.

ובעל האימרי אמס הוסיף לבאר בזה,

בליל הסדר נוהגים לשים כוס חמישי כנגד והבאתי אתכם אל הארץ.

הוצאתי והצלתי וגאלתי וכולי, ארבע לשונות, ארבע כוסות.

וכוס חמישית זה כנגד והבאתי.

מה הקשר בין יציאת מצרים לבהבאתי?

אלא וההבאתי הזה הוא הבהבאתי כשהם היו במצרים.

כשהיו במצרים, הקדוש ברוך הוא הביא אותם

להר המוריה, והחזיר אותם כשהם עוד במצרים, אז זה שייך עדיין לאותה גאולה שהייתה ממצרים.

ועכשיו אור החיים הקדוש המפורסם,

לאלה שלומדי תורה, ודאי שיודעים,

הוא כותב על הפסוק, ושמחת בכל הטוב.

ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה, ושמחת בכל הטוב, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי תעזובו, אין טוב אלא תורה,

ושמחת בכל הטוב זה התורה.

אומר אור החיים הקדוש,

אם היו בני אדם מרגישים

במתיקות וערבות

טוב התורה,

היו משתגעים ומתלהטים אחריה,

ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה,

כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

נו, בסדר, מי שלמד תורה ככה,

וידע לפרש כל...

פסוק שמונים ושלוש פירושים.

אז זה להשתגע

מרוב אהבת התורה

בערבות שלה.

אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ובערבות טוב בתורה,

היו משתגעים ומתלהטים אחריה.

טעמו ראו כטוב השם, טעמו.

אה, אשתי עשתה עוגת גבינה, משהו, משהו.

מה אתה אומר?

מה, מה?

איך הטעם? לקחה קמח ושמה זה והביאה גבינה וזה.

טוב, אבל איך הטעם? איך זה? משהו, משהו.

אפשר לטעום ככה?

טעמו זה, תיקח את החתיכה עכשיו,

תכניס לפה, תטעם.

אתה רוצה לדעת כמה התורה מתוקה? שב, תלמד.

לא פעם אחת.

תראה איך המתיקות הזאת, וואי וואי וואי, איך אתה מחכה לרגע שאתה שוב פעם תוכל לשבת ליד הספר.

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אדוני.

אומר התפארת שלמה.

מה אומר הפסוק?

אומר ושמחת בכל הטוב,

עיקר השמחה צריכה להיות לא מהטוב,

אלא ממי שנתן לך את הטוב.

כמו שאדם מקבל מתנה ממלך,

יותר חשוב לו זה שהמלך נתן לו, ולא מה המתנה שהוא נתן. גם אם ייתן לו משהו ששווה עשרה שקלים.

אבל מלך נתן לו את זה.

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אדוני. תשים לב מי הנותן.

אנחנו נושמים.

אין מתנה כזאת בעולם, בלי זה אי אפשר לחיות.

אז אתה צריך לשמוח שהשם נתן לך אפשרות לנשום. יש חולי אסתמה מסכנים,

יש כל מיני בעיות של נשימה או דלקת ריאות, בלאגנים.

והשם נותן לך.

נותן לך. נותן לך לראות, נותן לך לשמוע, נותן לך לדבר, נותן לך הכול.

אז תשמח בכל הטוב,

אבל לא החלק של הטוב הוא העניין של השמחה. החלק הוא של מי נתן לך את הטוב.

וואי וואי וואי, זה פי כמה וכמה יותר מהטוב עצמו.

תודה רבה.

כי תכלל לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה שלישית, שנת המעשר.

ונתת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך ושדעו.

למה דווקא השנה השלישית נקראת שנת המעשר?

כי תכלל לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית, שנת המעשר. מה?

שנה ראשונה ושנייה זה לא שנים של מעשרות?

אלא מלמד הכתוב,

שנתיים ראשונות

כשהתרגלת לתת,

לתת מעשר.

זה לא נקרא עדיין נתינה גמורה.

מה אתה נותן?

שנה ראשונה ושנייה אתה נותן מעשר ראשון

ללוי

ועימו אתה לוקח גם מעשר שני, שזה בשבילך.

אתה עולה לירושלים ואתה אוכל את זה בירושלים.

זה מעשר שני.

אז בשנים ראשונה ושנייה

אתה נותן,

אבל לא נתינה גמורה,

נתינה ללוי אבל גם נתינה לך.

זה לא נתינה גמורה לגמרי.

אחר כך, בשנת המעשר, השנה השלישית,

כל המעשרות זה לאחרים.

מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים, כי בשנה השלישית ושישית זה מעשר עני.

ואז אתה מקיים ונתת ללוי,

לגר וליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו.

אתה לא מקבל כלום.

זאת אומרת, הנתינות,

כל הנתינות הן נתינות לאחרים.

מדהים.

ועכשיו,

ביארתי הקודש מן הבית.

במשלי יש פסוק, אמת

קנה ואל תמכור.

זה פרק כ״ג, פסוק כ״ג.

נראה,

זה נרמס שם,

שיראה האדם לקנות ספרים ככל יכולתו,

אומר הפלא יועץ, בערך ספר,

ומוסיף גם שאם יש לך

ספרים כפולים,

אל תמכור,

קנה אמת

ואל תמכור.

אבל אם אתה רוצה רק לקנות ספרים אחרים, אם יש לך כפולים,

אתה לוקח את הספר הכפול

ואתה קונה בו ספר אחר, מחליף.

זה בסדר.

ופה הוא כותב שמביא מספר חסידים,

מעשה באחד שהיה לו ספר הזוהר מיותר ומכר אותו.

וקראו לו בחלום בהמה.

לא הבין מה זה, הלך לפותרי חלומות, ואמרו לו שזה ראשי תיבות של הפסוק,

ביערתי הקודש מן הבית.

אתה מכרת ספר הזוהר,

שהוא ספר קודש,

וביערת אותו מן הבית, זה ראשי תיבות בהמה.

ביערתי הקודש מן הבית, זה בהמה.

על פי זה,

יש ספר ימצא חן של הרב גוטמן,

שהוא מביא את הגמרא בבבא מציע נו,

שרבי יהודה אומר, אף המוכר ספר תורה, בהמה ומרגליות,

אין להם הונאה.

לכאורה,

ראוי היה להעמיד את הבהמה ברשימה לצד המרגליות ולא להצמיד לספר תורה.

כתוב, עוד פעם,

המוכר ספר תורה

ומוכר בהמה

ומוכר מרגליות, הכוונה, אין להם הונאה.

למה?

הערך שלהם שונה, זה לא מחירים קבועים בשוק, כשאתה מונה את הבן אדם ומעלה לו יותר משישית.

אז הוא אומר, אף המוכר ספר תורה, בהמה ומרגליות. למה צריך להצמיד את הבהמה לתורה?

תגיד,

אף המוכר ספר תורה, מרגליות,

בהמה,

אין הונאה.

אתה לא מונה את ה...

לוקח.

אלא הוא אומר, אלא אדרבא,

כשעוסקים כבר במוכר ספר תורה,

מתאים להציב לו בצמוד ההגדרה אודותיו, שהוא בהמה.

כמו שמובא בספר חסידים.

חיפשנו.

אם יש דבר כזה בספר חסידים או אין,

לא מצאנו.

ועלתה פה שאלה על ידי נת...

שאומר איך ספר חסידים,

שזה היה אחד מבעלי התוספות,

איך הוא מספר

על הזוהר הקדוש שנתגלה לפני כשבע מאות שנה

במצרים על ידי רבי משה דה-לאון,

איך זה מסתדר?

אפשר לסדר את זה.

אבל כשהיה כבר הספר,

אז זה הרי היה ידוע גם לפני כן לכמה אנשים בודדים, כן, זה עבר.

אבל הספר עצמו, היות שנתגלה,

דווקא הספר הזה, אז זה לא יכול להיות בעל החסידים.

אז מצאנו שהרב פרמישלן מביא את הדברים,

ומצאנו עוד שהחידה מביא את המעשה בלי השם ספר חסידים, אלא

ספר,

כתב יד ישן, ולא אומר מי בעל הספר, בספר כתב יד ישן שמסופר את הסיפור הזה.

אז אנחנו נצלצל למחבר, להגיד לו מאיפה הגעת לזה שהספר חסידים פעמיים הוא בא.

כשגם הרב גוטמן כאילו מזכיר את זה וגם זה,

אז חשבתי לו להגיד, אולי זה מביא מספרי חסידים,

כי אם הרב פרמישלן מביא את המעשה הזה,

אז זה מספרי חסידים, אבל פעמיים כתוב ספר חסידים, ספר חסידים, אז טועים פעם אחת, לא טועים קבוע.

אנחנו נברר ונראה מה, ונודיע לכם, אם יש מה להודיע. בינתיים ישמחו במהלכות אחד שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת ישמחו במהלכות אחד לבבה שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הקדוש יהושב את אותם לאומיים.