פרפראות וחדושים לפרשת חקת חלק ד' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לשם יחוד קודשא בריכו מושכינתה

שהנציב יום יהיה

לתיקון עוון גזל שלא ניתן להשבה,

אמן.

רינה בת מזל תזכה לבריאות שלמה ואיתנה,

והכאבים מהגב יעברו לארדואן מהרה ויהיה לה נחד מיוצאי חלציה.

עדן בת ימימה תזכה עם בנה לתשובה שלמה,

בריאות הנפש והגוף, פרנסה בשפע,

ילכו בדרך האמת תמיד, יצלחו בכל מעשי ידיהם,

זיווג הגום והצלחה בדיון, אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת חוקת, חלק ד'

תשפו

המן הסלע הזה נוציא לכם מים

אומר רבי מנחם מנדל מקוצק

זכר צדיק לברכה

בספר כפתור ופרח עמוד רחד

‫מובא בשם האדמו״ר מקוצק.

פלא הוא שבתוך מילוי אותיות סלע

נמצא מים.

ס׳ זה ס׳מ״כ באמצע זה מ׳.

ל׳ ל׳מ״ד באמצע זה מ׳.

ע׳י״ם זה ע׳י״ד נ׳.

באמצע ה׳י״ד.

אז יוצא שבאמצע המילה סלע יש מים.

ומש׳ הכה בסלע וביץ וממנו מים מים.

רק כשהוא הכה בסלע נפלו הצדדים של האותיות סלע

ונשאר המים באמצע.

מדהים.

‫ליקמיד דלורי מיזר בורייתא.

‫בי יצאו מים רבים בתשת העדה ובעירם.

‫המשך חוכמה מדייק

בפסוק ח'.

נאמר והשקיטה את העדה ועט בעירם וכאן בפסוק יא' בפרק כ'

כשהוא בא לתאר את המעשה אז הוא אומר ותשת העדה ובעירם

אין עט

בעוד שינוי

בציווי נאמר והוצאת להם מים

וכאן כתוב ויצאו מים רבים

אז הוא מדייק כמשך חוכמה

אדם לא אמור לשתות מים כבהמה

כמות גדולה

אלא לרבות את צמאונו

אבל אחרי שחטאו

נמשל כבהמות נדמו

כשאדם חוטא הוא ממש כמו בהמה

ואז הוצלחו כבר למים רבים

ולכן אין הפסק בהבדל בינם לבין מקניהם

העדה ובעירם אותו דבר

וזה ממש כמו שהתאונן אדם הראשון אחרי החטא

מה הוא אמר?

אני וחמורי נאכל באבוס אחד

זאת אומרת קודם החטא מלאכים צולין לו בשר ומשכין אותו יין

אחרי החטא הוא נתקלל בזיעת אפיך תאכל לחם קוץ ודרדר תצמיח לך וכו' וכו'

ואז הוא צריך להתחיל לאכול

כמו בהמה

מה בהמה אוכלת אבן וגרגיר ופטרוזיליה וכוסברה

אז הוא ממש אמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד הוא מבין שירד מהדרגה שלו אחרי החטא

אז גם פה ויצאו מים רבים בטשט העדה ובעירם

שווים העדה ובעירם

הבעלי החיים הם שווים לכן הם שתו

מים רבים

בדרך כלל לא צריך לשתות בין אדם על בין

יש רופא שפעם אמר לי, שאלתי אותו כמה צריך לשתות, הוא אומר כמה שאתה מוציא

נחזיר בחזרה שלא יחזק

‫כל מה שאתה מוציא, אתה פולט מהגוף, ‫יש אנשים מזיעים הרבה וזה קרוב.

‫יש אומרים, עשר כוסות ביום, ‫12 כוסות ביום, כל שעה משהו ככה, ‫מים, מים, אבל מים, מים, מים.

‫תשמעו עכשיו משהו מדהים.

‫לא יאומן כי יסופר, ‫חנוכת התורה מסביר.

‫יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני העם.

‫אז הוא כותב בספר חנוכת התורה,

‫לכאורה קשה, למה? למה באמת ‫נענש משה רבנו שהיכה בסלע

‫ולא היה מדבר אליו?

‫הוא אומר שהוא כן היה מוכרח ‫להכות אותו

ולא לדבר אליו.

‫כי מובא בחכמים, זיכרונם לברכה, ‫כל מה שעשה אברהם אבינו, ‫עליו השלום,

‫והטריח את עצמו להביא לפני המלאכים ‫שהתארחו אצלו,

‫אז הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ‫שילם לבניו בעצמו.

‫מידה כנגד מידה. ‫עשית בעצמך, גם אני אעשה.

‫לבניך.

‫מה שאתה נתת להם על ידי שליח,

‫כגון המים שאמרת להם, ‫יוכח נא מעט מים, ירחצו רגליכם.

‫הוא לא הביא להם את המים.

‫הוא אמר להם שיקחו מעצמם. ‫אז גם השם אמר על ידי שליח.

‫מי השליח? משה רבנו.

‫הוא ייתן להם מים, השליח לא אני.

‫מן, הנני ממתיר. ‫נתת להם לחם, אז אני ממתיר.

‫כל מה שאתה עשית בעצמך, אני עושה.

‫כל מה שעשית על ידי שליח, ‫היהיה על ידי שליח.

‫אז מה יצא?

‫שהמעשה של אברהם אבינו קבע ‫שבעצם המים

‫שיינתנו לעם ישראל במדבר ‫יהיו על ידי שליח. מי הוא? משה רבנו.

‫על כן אמר הקדוש ברוך הוא למשה ‫שהוא ימציא להם מים,

‫ולא הקדוש ברוך הוא הזמין להם בגזרה.

‫הוא מובא בכמה מקומות

‫שהשכינה הייתה מדברת ‫מתוך גרונו של משה רבנו.

שכינה מדברת מתוך גרונו,

אז קשה.

למה הוא נענש שלא דיבר אל הסלע?

הלוא אם היה מדבר,

מי היה נותן בסוף מים? הקדוש ברוך הוא.

למה? כי אם שכינה מדברת מתוכו,

אז כשהוא היה אומר את מה שהוא אומר,

מה היה קורה?

שהשכינה הייתה עושה זאת, ואז לא על ידי שליח,

אלא השם בעצמו עשה.

אבל הגזירה הייתה מההתחלה שמה שנעשה על ידי שליח יעשה על ידי שליח.

אז לכן משה מבין,

אני לא יכול לדבר,

כי אז לא יתקיים מה שהשם אמר על ידי שליח, כי הוא מדבר, לא אני מדבר, הוא מדבר.

אז לכן צריך מטה.

ואז, לעקוד במטה, זה על ידי שליח.

אומר חנוכת התורה, אמנם האמת כך,

אבל כתוב,

מי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.

מי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.

זאת אומרת,

הטעות שמשה דימה, כן, באמת בליבו,

שצריך

להקוד

בסלע על ידי המטה.

אבל זה היה טעות בגלל שהוא כעס על ישראל ואמר להם, שמעו נא המורים,

והכועס, שכינה מסתלקת ממנו.

אז אם השכינה מסתלקת, אז אתה יכול לדבר. ואם אתה תדבר, זה יהיה על ידי שליח.

אבל בגלל שהוא כעס,

אז הוא התבלבל, בא לכלל טעות.

זאת אומרת, זה היה הטעות.

לפי זה הוא מסביר את הפסוק בתהילים בפרק כ״ו.

ויקציפו על מי מריבה

ויירע למשה בעבורם

כי המרו את רוחו

וייבטא בשפתיו.

מהכוח של ישראל שהקציפו על מי מריבה

טענו טענות.

מזה נהיה רע למשה רבנו בגללם

ונתגלגל מזה שהוא הכה את הסלע

ונגזר עליו שימות בחוץ לארץ.

אבל קשה.

למה נענש?

היה מוכרח להכות בסלע כדי שיהיה על ידי שליח, כמו שאמרנו קודם.

על זה נאמר בתהילים

כי הלא המרו את רוחו.

מה זה המרו?

החליפו.

המר ימירנו.

החליפו את רוחו.

זאת אומרת,

בזה שהם גרמו שהוא כעס,

אז הם החליפו את רוחו.

מה שכינה בעקבות זה נסתלקה ממנו.

ולכן,

ויבטא בשפתיו.

זאת אומרת,

לפי זה הוא היה יכול לבטא בשפתיו.

וזה היה נחשב שניח,

כי יצאה השכינה בגלל שהוא כעס שהם הקציפו,

הכעיסו אותו והירעו לו והמירו את רוחו,

ומזה יכול היה לבטא,

ולא היה צריך להכות.

מדהים.

איזה חשבון, איזה דברים.

הנציב הקדוש

אומר שהקדוש ברוך הוא בא בתביעה למשה רבנו,

למה מיענתם לקדישני בימי מריבה.

משה רבנו היכה לסלע ויצא מים.

הוא לא דיבר, כמו שהקדוש ברוך הוא אמר לו,

ורבים תוהים,

האם הכהת הסלע או הוצאת מים זה לא קידוש השם?

זה לא

הפך מהמציאות והטבע?

ממתי בסלע יש מים ואתה יכול להוציא ממנו?

ולמה זה פחות מדיבור?

אומר הנציב פירוש נפלא.

איזה דיבור!

ביקש הקדוש ברוך הוא שיאמר.

סתם דיבור?

יגיד לה לה לה לה לה לה לה? מה יגיד? איזה דיבור?

מה יגיד?

כתוב במדרש,

שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שימו לב,

שני עליו משנה אחת,

הלכה אחת והסלע יתן מים.

תגיד משנה אחת,

אוהל לך אחת,

ואז הסלע ייתן מים.

למה?

על המטה יחקוק שם המפורש.

עם שם המפורש אפשר לשנות את הטבע.

את זה כבר ישראל מכירים איך הוא פעל עם המטה במכות וכו'.

את זה לא רצה הקדוש ברוך הוא.

הוא רצה להראות מה זה כוח של משנה אחת,

הלכה אחת.

הוא רצה להראות שבלימוד תורה של יהודי הוא יכול לשנות את הטבע,

בדיוק

כמו שם המפורש החקוק במטה.

לכן נאמר,

מאנתם להקדישני בעיני כל ישראל.

שמעתם יהודים,

כתוב שאם אדם חולה,

או שנגזרה עליו גזירה.

אם היה רגיל ללמוד פרק אחד,

ללמוד שני פרקים.

ואם היה רגיל משנה אחת, ללמוד שתי משנים.

זאת אומרת, בכוח משנה

לרפא,

לפתור בעיות, לסלק צרות.

בכוח המשנה.

משנה אותי עוד נשמה.

היא מטפלת בנשמה.

משנה שקולה

לשם המפורש החקוק על המטה.

הוא אומר, אני לא רוצה שתפעל עם המטה.

זה כולם כבר מכירים.

אבל

אני רוצה שידעו מה זה משנה.

אתמול בערב, היום בבוקר, נתנו לי עוגה.

העוגה הזאת הייתה לרגל סיום פעם השבע עשרה

של הילד אוריאן.

אוריאן חיים בן אסתר למשפחת

טסאמה,

שגמר שבע עשרה פעמים בגריסה את כל המשניות בש״ס.

שבע עשרה פעמים, והוא בגיל

אחת עשרה וחצי.

איזה שינוי בעולם הוא עושה. אם משנה אחת יכולה להוציא מים מתוך הסלע,

זה לא משנה בעיון.

למשנה.

תגיד משנה אחת או הלכה והוא ייתן.

שאיזה כוח יש במשניות.

כל זה הוא אומר לא הקדשתם את שמי, לא היה קידוש השם. אני רציתי שידעו

מה תורה יכולה לעשות אפילו בקטנה,

משנה או הלכה.

משנה.

הלכה.

הנפרד מחברו.

מה אומר? לא דבר הלכה.

מה דבר הלכה?

יחיד ברבים, הלכה כרבים. מה זה מועיל?

להציל אותו בדרך.

הוא יוצא לדרך, מה הוא אמר לו? ארבע מילים?

הוא יכול להציל אותו בדרך כי זה ראשי תיבות שם קדוש

שמלווה אותו מלאך.

נברא מלאך.

אתה אומר, הלכה איזה אורך.

ארבע מילים.

ארבע מילים, תראה מה אתה יכול לעשות.

זה מה שרצה הקדוש ברוך הוא. לא יאומן כי סופר.

זה הנציב הקדוש אומר.

על פי המדרש.

וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום.

כה אמר אחיך ישראל.

לא יאומן כי יסופר מי זה משה רבנו. כמה שנלמד ונלמד ונלמד, לא נשיג מעלתו.

אז פה כתוב, וישלח משה

מלאכים

מקדש

אל מלך אדום. כה אמר אחיך.

עברה בארצך. הוא רוצה לעבור דרך שמה.

לקצר את הדרך להיכנס לישראל. לקיים את הבטחת הבורא לעם ישראל שירשו את הארץ.

אבל יש להבין, אומר התפארת יהונתן,

רבי יהונתן אייבשיץ.

אצל סיחון כתוב,

וישלח ישראל מלאכים אל סיחון.

אבל פה למלך אדום שלח משה ולא ישראל.

למה?

אלא

ישראל ששמעו בקדש

שנגזרה גזירה על משה שלא ייכנס לארץ,

אז הם לא מיהרו

ללכת

כדי להיכנס לארץ.

כי מי קדש

לארץ ישראל,

אם עוברים דרך אדום?

אדום זה מזרחית לאילת.

הרי אדום שמה, להגיע שמה

לנהר הירדן בשביל להיכנס לארץ.

ולכן הם יענו לשלוח תחילה למלך אדום,

כי אם כן הם יקרבו את מיתתו של משה רבנו.

ולכן

משה שלח

אל מלך אדום,

כי היה חביב עליו שייכנסו מהר לקיים הבטחת הבורא יותר מגופו,

יותר מחייו.

ולכן הוא מיהר לשלוח מי קדש דווקא,

אף על פי שזה יגרום למותו מוקדם יותר.

כמו שהשם אמר לו, נקום נקמת מדיין.

באחר תיאסף.

זה היה יכול להמתין, לא בוער.

למה? איך שהוא יסיים את זה, הוא מת.

ועם כל זה הוא מיהר את זה מיד, לעשות את רצון הבורא.

זה האיש.

זה לא איש, זה מלאך.

מה שאומר מלאך.

מלאך.

איפה כתוב?

כתוב.

וישלח מלאך

ויוציאנו ממצרים.

אומר רש״י זה משה.

זה המלאך.

כותב

רבי זלמן סורוצקי בספר אוזניים לתורה,

שהוא שמע

מהמחותן שלו רבי אליעזר גורדון מטלז,

זכר צדיק ברכה.

שבווילנה

כיהן

כרב

רבי אבא פסה מילר,

זכר צדיק ברכה.

הרבי אבא מילרץ.

שהיה גאון עצום וענו מפורסם.

פעם הלך

בדרך

והבחין בעגלון בור ועם הארץ.

שהוא רתם שור וחמור יחדיו לעגלה.

גער בו.

אסור.

עזב שתיית, אמר לו העגלון.

ניסה להסביר לו את חומרת האיסור

והוא לא נשמע לו.

צעק עליו רבי אבא.

אתה יודע עם מי אתה מדבר?

אני הרב הראשי של בילנה.

מכל קצווי תבל משגרים אליי מכתבים,

שאלות ותשובות בכל מקצועות התורה.

אם לא תציית לדבריי,

אכניס אותך לחרם.

והדברים מיד עשו פעולתם.

העגלון נרעד ונפחד,

ובהכנעה התיר את הבהמות.

ככה הדבר גם כאן.

משה רבנו היה ענב מאוד,

אבל הוא ידע שעם שיחון

אי אפשר לדבר דיבורים רפים,

אלא לדבר בחוזק.

לכן, עמד ואמר, אני מלאך,

ואותי שלח הקדוש ברוך הוא להוציא את בני ישראל ממצרים,

ועליך להיזהר מפניי.

והוסיף רבי יניעזר גורדון,

שבכל זאת, בסוף

זה לא הועיל.

עגלון, עגלון,

בור ועם הארץ, יהודי,

זה עבד עליו.

ללמד אותך שהעגלון הנחות שבבני ישראל,

הלב שלו רך וקשוב יותר מטראמפ,

מהמהולל ביותר בין אומות העולם.

הגאווה שלהם לא נותנת להם.

הם מנצחים אפילו כשמפסידים.

וזהו.

ויאמרו אליו בני ישראל, תקשיב,

במסילה נעלה,

רק אין דבר ברגלי אעבורה.

מנסים לשכנע אותו.

השפת אמת אומרת.

בני אדום טענו,

אתם הולך הענן לפניכם ומיישר את כל ההרים ומגביה את הגאיות,

אז אנחנו לא מוכנים שאתם תעברו,

כי אתם תיישרו לנו פה את הכל, מה זה? זה D9 ענק.

מה?

אנחנו לא מוכנים, אתם תהרסו לנו את המדינה.

מה ענו להם בני ישראל?

אמרו להם אנחנו נעשה תנאי מענן,

שבימים שנעבור אצלכם בארץ אדום,

נלך ברגליים,

ברגליי עבורה,

בלי שעמוד הענן יעזור לנו בהליכה, אני אשר את הדרכים.

זה לא עזר.

כתוב

מה הוא עונה להם, לא תעבור.

ולמעלה,

בפסוק יח,

זה פסוק כ',

לא תעבור.

פסוק יח,

הוא אומר, לא תעבור בי.

למה פעם לא תעבור בי ופעם לא תעבור?

בתחילה הם ביקשו ישראל ללכת בתוך העיירות,

במסילות,

בין השדות והכרמים.

אז הם אמרו, לא תעבור בי, בי, בתוך.

לא.

אז אמרו להם, ישראל, טוב, נלך חוץ לעיירות.

שמה לא נאמר במסילה נעלה.

מה הם אמרו להם? לא תעבור.

בכלל לא תעבור.

זאת אומרת, לא הסכימו לא בי בפנים ולא מבחוץ בכלל.

אז זה השינויים, לא תעבור בי זה בפנים.

אמרו, ישראל, נלך בחוץ.

אמרו, לא, בכלל לא תעבור.

כן.

ויסעו מקדש,

ויבואו בני ישראל כל העדה, הור ההר.

אף על

כפי שענן הלך לפניהם ויישר הרים ובורות,

נשארו שלושה הרים.

הר סידאי

לא יישר אותו ענן.

למה הוא נשאר?

בשביל מתן תורה.

הר נבו

לא יישר אותו ענן

בשביל שיהיה לקבורת משה רבנו.

והשלישי, הור ההר,

נשאר לקבורה של אהרון.

ולכמידא דלא רמיזה באורייתא,

איפה זה רמוז,

והסנא איננו עוקל.

עוקל זה לא נאכל,

כן?

מי לא נאכל? הסנא. מי זה הסנא?

שלושת ההרים.

סיני, נבו,

הור ההר.

הור ההר.

איך התורה דואגת שכל דברי החכמים יהיו בתוך התורה בפנים,

בתוך הפסוקים.

זה לא יאומן כי מסופר.

ה, ה,

כל יום דוכר,

והכל יישר מבוכר,

והכל יום רובה,

והכל יום רוב, אין קדוש כשר.

ה, כל יום דוכר,

והכל ישר מבוכר,

והכל יום רוב, ועד כל יום רוב.

אין קדוש כשר,

ישמחו במלאכותיכם שומרי, שומרי, שומרי, שומרי שבת וכל יום עונג,

שבת וכל יום עונג שבת.

אה, מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה שמירי, שבת.

עד עד עד, מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה, שמירי, שבת.

חזק ברוך, הרי אני מכבד.

כן, מצד חכם דאורייתא ושמחה דאורייתא.

דומל נפשו איש עש את דאורייתא, כבד את הביחודים, דאורייתא.

לעשות נעת רוע לקדוש ברוך הוא, לעשות נעת רוע את תנא הקדוש.

שיהיו ספטותיו דוממות בקבר ביחד.