פרפראות וחדושים לפרשת בלק תשפ"ו - חלק א'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, לטהרת הלב, המחשבה ושיפור כוח המדמה, לתורמים, בעילום שם בתוך כלל ישראל, אמן. אמן. ליאת הודיה בת הדסה, רפואה שלמה, זיווג הגון, ובעזרת השם יהיה זרע חיים קיים, אמן. אמן. לעילוי נשמת ג'י שמעון בן ברוחה, מנוחתו עדן, תהא נשמתו צרורה וצרור החיים, אמן. אמן.

פרפראות וחידושים, לפרשת בלק תשפ"ו.

"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר" (במדבר כב, ב),

שלוש פרשיות סמוכות זו לזו. קורח, חוקת, בלק. בכולם האות קוף מופיעה. קורח, הקוף בתחילת הטבע. חוקת, הקוף באמצע הטבע. בלק, הקוף בסוף הטבע. מה זה אומר? קורח. הקוף בתחילה, כי קוף זה לשון קודש. הוא היה קדוש בהתחלה, ואחר כך הוא סטה מן הדרך. לכן הקוף מופיעה בתחילה. בלק היה רשע, אבל בסוף יצאו ממנו רות המואבייה, והיא הייתה קדושה, ודוד ושלמה. לכן הקוף היא בסוף, הקדושה הגיעה בסוף. בחוקת, הקוף באמצע. מדובר על כלל ישראל, על טהרת כלל ישראל. אצל כלל ישראל המרכז זה הקדושה. ולכן, הקוף באמצע לרמוז על המרכז של כלל ישראל. ביער בלק בן ציפור. החפץ חיים הקדוש אומר, בזוהר הקדוש ובספרים נוספים מבוארת נבואת בלעם. על פי קבלה בכמה אופנים בסודות נרמזים עמוקים. אבל בלעם עצמו לא הבין בכוונות, אלא הוא היה כמלקט, כמו הילקוט, וכל אשר ישים השם בפי אותו אדבר. זאת אומרת, הוא רק מעביר, כמו האדם שמלקט הלכות וכותב על זה ילקוט. והוא לא יודע את כל הסודות ואת כל המקורות ואת כל הדברים. לפיכך, לא מוצאים בפרשה של בלעם פרשה פתוחה, פרשה סתומה, כמו שיש בפרשיות בכל התורה. למה יש פרשיות כאלה פתוחה וסתומה? נתת הפסקות למשה רבנו כדי שיוכל להתבונן בסודות, ברמזים ובכוונות בין פרשה אחת לחברתה. אבל בלעם לא זקוק לכך, כי הוא לא מבין כלום, הוא רק מלקט. אז ממילא הוא לא צריך לא סתומה ולא פתוחה, כי הוא סתום ואין מה לעשות איתו. זה אומר האפץ חיים. והעיד החסיד הקדוש, הרב אברהם הלוי, שפעם הארי הקדוש ישן, וראו שהוא מרחש בשפתותיו מתוך שינה. והוא התעורר, מה, מה אתם עושים? שמענו שכבודו לוחש רצינו לשמוע. אז הוא אמר, מעיד אני עלי שמיים בארץ. אלוהית, חי שמונים שנה רצופות. כדי לומר מה שלמדתי בפעם הזאת, בשנה הזאת, בפרשת האתון של בלעם, לא הייתי יכול לסיים. שמונים שנה. בלעם לא הבין אפילו מה האתון אמרה לו. היא אמרה לו סודות של שמונים שנה. הסתום הזה, בכלל לא מבין מה היא אומרת, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך זה מה שהוא יודע. איי איי איי, בושה וחרפה לגויים. ביער בלק בן ציפור על הפסוק הזה לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו מביא החתם סופר שהפסוק מדבר על מעשה בלעם ובלק. כלל ישראל באותה העת לא ידעו בכלל מה חורשים נגדם בלק ובלעם ושהוא נזכר לקלל את ישראל והם עמדו על הרים כדי לקלל את ישראל בלי שישראל יודעים כלל ממה שמתרחש כמו שהיום חורשים מזימות עלינו מהבוקר עד הערב רואים איזה מנהרות הכינו, איזה ציוד ואיזה מה להיכנס לחדור לעשות שבעי, שבעי באוקטובר עוד אחד ועוד אחד. וואי וואי וואי וואי. אבל הקדוש ברוך הוא מעיד לנו מה היה שם. אנחנו באותו זמן לא ידענו בכלל מה היה. וזה מה שכתוב, לא עושה נפלאות לבדו. הוא רק יודע איזה נפלאות הוא עושה להציל אותנו מכל התכנונים של האויבים מסביבנו וכו'. אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. זה אומר החתם סופר. וירא בלק בן ציפור. מה הוא ראה? וירא. מה ראה? בעל הטורים מביא שהוא ראה שעמדה חמה למשה. איפה עמדה לו? במלחמת ציון. ויש להתבונן. מה הוא ראה דווקא בנס הזה שעמדה חמה יותר מכל הניסים שנעשו על ידי משה רבנו? עשר מכות, קריעת ימסור וכולי. הרבה מסאטמר, רבנו יואל, זכר צדיק וקדוש הלכה, אמר כוחו של בלעם היה לכוון לשעה שהקדוש ברוך הוא זועם בכל יום. ‫מתי השעה הזאת? ‫בקריאת הטורנרול. ‫זה בשעה שהחמה זורחת, ‫ואז מלכי מערב משתחווים לה, ‫היו עובדים לשמש. ‫במזה נטיירה בלק. ‫למה? ביער. מה ראה? ‫שעמדה חמה למשה רבנו. ‫אז אם הוא מעמיד חמה, ‫לא יאכל בלעם לכוון נשעת הזריחה ‫שאין זועם בכל יום באותה שעה, ‫ואז לא שווה כל הבלעם הזה. ‫הוא לא יאכל לקלל ולפגוע בעם הזה. ‫לכן דווקא החמה הפריעה לו. ‫המופת הזה של משה רבנו נעשה. ‫ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא. ‫צריך לומר, ‫ויגר מואב מפני העם מאוד כי רבים הם. ‫ולמה? בלשון יחיד. ‫אומר הישמח מוישה. ריבותינו אומרים, ‫כי אם ישראל בחבורה, באהבה, יחד, ‫אין אומה ולשון ‫יכולים לשלוט בהם. ‫כמשל חבילה של קנים שלא ניתן לשוברם. ‫ומצינו, כל פעם שהתורה מזכירה את ישראל ‫בלשון יחיד, ‫זה מצב שהם באחדות. ‫ככתוב, וייחן שם ישראל נגד ההר, ‫וייחן לשון יחיד, ‫ללמד כאיש אחד בלב אחד. ‫לכן אומרת התורה, ‫ויגר מואב מפני העם. ‫למה? למה? ‫כי רב הוא. ‫אפילו שהם רבים, זה לא העניין כמה הכמות. ‫אלא שהם מאוחדים. ‫לכן אין שום אומה יכולה לשלוט בהם. ‫אז זה גם היה פחד, ‫שהוא רואה שעם ישראל מאוחדים, ‫אז זה בעיה. ‫מה גרם ל-7 באוקטובר? ‫המחלוקת של החילונים נגד החרדים והדתיים ‫וכו' וכו', ‫וזה גרם שאומה יכולה לשלוט בהם. אנשים חגרים הגיעו ועשו מה שהם רוצים במשך שעות ואין מניד עפעף. הבן יהוא ידע. הבן ישחי הקדוש כתב שבלעם, אם פותחים את המילה בלעם, ב', ל', עין, מ' בגימטריה, צרות. כל המהות של בלעם לעשות צרות. נושא בלעם. עמלק, למה בא להילחם נגד ישראל? שמענו פה חידוש של אחד הילדים. מי זה היה? יוסף. יוסף. יוסף פיקדו. הוא אמר לנו שעמלק חשב שיש רמז בשם שלו, למה הוא יכול לנצח את ישראל אחרי כל המופתים והניסים שעשה ישראל ומצרים? איך אתה מעלם דעתך? הוא אומר, עמלק זה האותיות של עמרן. משה, לוי, קהת, כל הקדושים האלה, כולם נמצאים אצלי בשם. אם אני הולך עם שם כזה, בטח אני יכול עליהם. אבל הוא לא ידע מה סופי תיבות. בסוף של עמרן מה זה? מ'. בסוף של משה מה זה? ה'. בסוף של אל, לוי, יו'. בסוף של קהת, ת'. מיתה. זה מה שחיכה לו. זהו. הכל הולך אחרי החיתום. אז זאת אומרת, רואים שיש רמזים בשמות וכל מיני דברים. כי ליקא מידי דלא רמיזי בורק. אבל מה? כן. מה אתה חושב? שדורות ראשונים ידעו הרבה חוכמות? מה שהיום לא יודעים. בכל התחומים. הנה פירמידות, ניסוי הסינים לעשות, לא הצלחו. עם כל הטכנולוגיות החדשניות והכל זה, לייזרים, בייזרים, שום דבר לא הצלחו. חנותים, היום יודעים לעשות חנותים. הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ. בלק אומר, הנה עם יצא, וכי לא ידועו לכל העולם שעם ישראל יצאו? ומה גם, הוא צריך להודיע לבלעם? נביא כזה גדול? זה הופיע בכל החדשות בכל העולם, הרי כתוב, שכל העולם פחד ורעד. אז מה, מה זה, הנה, הנה עם יצא. וגם הוא אומר, הנה כיסה. הנה כיסה. היה לו לומר, וייחס. אז מה הוא צריך להודיע לבלעם את כל זה? שולח לו, הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ. איי איי איי יורחיימה קדוש. מה הוא רואה בתוך הפסוק הזה? מה הוא רואה? חכמים זיכרונם רכה גילו לנו, שהיו שלושה יועצים לפרעה. ובלעם אמר, הבה נתחכמה לו. הוא יעץ רעה עליהם, והוא העמיד כישופים שלא יוכלו לברוח ממצרים. והוא הבטיח שלא יצא עם ישראל ממצרים. מצרים זה מם פתוחה, להיכנס אפשר, והסוף זה מם סתומה, אי אפשר לצאת. אז מה שולח לו בלק? הנה העם יצא ממצרים. אתה אמרת שלא יצאו, עשית כישובים, עשית זה שהם לא יצאו ממצרים. בינתיים, הנה העם יצא רע מצבועים. כל כוח הכישופים שלך בטל ומבוטל. ועוד הוא אומר לו, והנה כישובים שלך בטל ומבוטל. ועוד הוא אומר לו, והנה כישובים עין הארץ. אתה יעצת לענות אותם למעלה. ולהרוג את הזכרים ולשחט את הבנים. לא רק שלא נתמעטו אלא נתרבו תראה כיסא את עין הארץ. איפה כל הכוח שלך? ועוד הוא אומר הוא יושב ממולי. רואים שהם מתכוונים? לרשת, את הארץ. והם נראים מזוינים בכלי זין נגד מואב. איי איי איי. מה הטעם הזה? למה הוא גילה לו את כל זה? הנה העם יצא וכיסה, למה הוא אומר לו את זה? הוא חשש, אם הוא שולח לבלעם, הוא יגיד, בשביל מה אני צריך ללכת עד בלק? אני יכול לעשות את המעשים מפה, איפה שאני נמצא. כן, כמו שיש היום זום. לא צריך ללכת ללמוד ולא צריך לעבוד. עכשיו בבית ותזמזם. וגם חשש בלק שהוא ירגיש בכשפים לדעת, לדעת כי לא ירעו ולא ישחיתו בגבול מואב, הוא לא ירצה לבוא. ומשם הוא ישלח לומר, אל תדאג, הם לא יצורו אתכם ולא יתגרו בכם. לכן הוא הקדים בתחילת השליחות ואמר לו, הלו, הלו, העם הזה יצא והעם הזה כיסה. ואתה לא יכול לסמוך על הכשפים שלך כפי שאתה יודע כבר מה יהיה ומה לא יהיה. עזוב, עזוב, תהיה רציני. בוא, בוא לפה, בוא, בוא. זאת אומרת, אתה צריך לבוא לכאן ולטפל בעניין מקרוב. לכן הוא הודיע לו את כל הדברים האלה. ועתה, לכאן נער לי את העם הזה. למה לא ביקש בלק, במקום שהוא יקלל את עם ישראל, שיברך אותו. למה צריך לקלל? משמע, שאין לו ספק אם יצליח. ‫כי ידעתי, ‫את אשר תברך יבורך, ‫ואת אשר תאור יואר. ‫מהלשון הזה משמע שהברכות ‫בקללות מועילות של בלעם. ‫אז למה הוא אומר, אולי אוכל נקה בו? ‫מה זה אולי? ‫זה ספק, אז תחליט. ‫אתה מסופק בכוחו? ‫או אתה מודע לכוחו. תחליט. ‫בספר מאמר אברהם אומר שרש״י פירש ‫כי ידעתי על ידי מלחמת סיחון ‫שעזרתו להכות את מואב. ‫אתה עזרת לסיחון להכות את מואב. ‫זאת אומרת, זו ידיעה ברורה ‫שהעזרה שלך הועילה. ‫וגם מובא ברש״י, ‫בפרשה הקודמת, פרק כא, ‫פסוק כז, שהוא קילל את מואב. ‫נמצא שמואב כבר מקולל, ‫ובלק הוא מלך למואב בעת ההיא. ‫לכן לא שאר שיבקש שיברך אותו, ‫כי הוא מקולל, ‫אלא ביקש שייכלל את ישראל, ‫ואז יהיו שקולים. ‫יש קללה למואב, ‫יש קללה לישראל, ‫אז הם שקולים. ‫לכן אולי הוא חל נקה בו. ‫כשנהיה שווים, ‫אז אולי. ‫אז הוא שמח על הקללות שלו ועל הברכות שלו, ‫אבל מכיוון שמואב כבר מקולל, ‫אז הוא לא יכול לבקש ממנו, ‫תברך אותי, ‫כי הוא מקולל, כבר גמרנו. ‫אז לפחות תקלל אותם גם, ‫ואז נהיה שווים, ‫ואז אולי אוכל נקה בו. ‫איי, איי, איזה פירוש יפה מאוד. ‫מהחפץ חיים אומר, ‫כשיהודי נתון בצרה, ‫הוא הולך לבקש ברכה מצדיק, ‫שהתפלל השם, ‫שיעזרהו. ‫אבל גוי, רשע, ‫בלק בן ציפור, מלך מואב, ‫פוחד מעם ישראל. ‫במקום לבקש ממלעם, תברך אותי, ‫הוא דורש ממנו, תקלל את ישראל. זה גוי. מחפש לקלל את השני. ‫לא להתברך, אלא לקלל. בזרע השמשון כתוב כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר. למה בברכה כתוב מבורך, שזה לשון הווה, ולמה בקללה כתוב לשון עתיד יואר? אומר הזרע השמשון מידה טובה מרובעה ממידת פורענות. כשיש מידה טובה הקדוש ברוך הוא ממהר להביא ולכן כאשר תברך באותו רגע מבורך. בפורענות לא כך. אשר תאור יואר. הקדוש ברוך הוא לא ממהר להביא פורענות. סבלנות, לאט לאט, אולי יחזרו בתשובה, אולי זה. יש לו ערך אפיים. אז לכן בברכות זה בא מיד בהווה ובקללות זה הולך יותר מאוחר. וקסמים בידם תראו מה זה מי שלומד תורה ומביט בה, כמה הוא יכול ללמוד לחיי היום-יום היום. כותב רשי וקסמים בידם כל מיני קסמים היו בידם שלא יאמר אין לי כלי תשמישי עמי. זאת אומרת בשביל להתחמק הוא יגיד לא יש לי בעיה לא יודע איפה הכלים שמתי אותם וזה. כל מה שאני צריך בשביל לעשות קסמים לא נמצא. אז הם באו מוכנים עם כל הקסמים, עם כל הכלים והכל עימם. טוב, מעשה היה בימי הגאון מווילנה, זכר צדיק וברכה. למה לא יאמר? שהגיע אדם לחצר בית הכנסת הגדול בווילנה והתחיל לעשות מופתים. והתחיל לגלות סודות ועתידות על כל אחד שם שעומד. רצו לספר לגאון. הוא לא התפעל מזה. הוא אמר תבדקו האם... בשעה שהוא עושה את הקסמים הוא אוחז בידיו חפץ כלשהו. ואז נודע שאכן הוא אוחז במקל. אמר, תקחו לו את המקל ומיד יפסיק הכוח שלו. וככה היה. לקחו לו את המקל, נו תגיד מה אתה אומר עליו? אין לו מה להגיד. והוא הסביר הגאון מאיפה הוא יודע. הוא אומר שהוא למד את זה פה מהפסוק, מזקני מדיין. נאמר, וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם. ואומר רשי, וקסמים בידם כל מיני קסמים. שלא יאמר אין כלי תשמישו עמו, הוא צריך כלים. בלי כלים הוא לא יכול לעשות. ולכן שר כוחו של הפלוני הזה שהיה שם בבית כנסת. תלמד איך לומדים את ה... הכל כתוב. כתב רשי, קסם זה נטלו בידם זקני מדיין. אמרו, אם יבוא עמנו בפעם הזאת, יש בו ממש. ואם ידחנו, אין בו תועלת. לפיכך, כשאמר להם, לי נופו הלילה, אמרו, אין בו תקווה, הניחוהו והלכו להם. שנאמר, וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדיין הלכו ל... מה זה הלשונות? יש בו ממש, אין בו תועלת, אין בו תקווה. הם אומרים בהתחלה, אם ידחנו, אם הוא ידחה אותנו, אין בו תועלת. כלומר, שיבוא עימהם, הוא מסכים לבוא, ורק ידחה אותם לאיזה זמן. אז אמרו, אין בו תועלת. ולבסוף אמרו, אין בו תקווה. זאת אומרת, אין בו כלום. הוא לא שווה גורנישט מתגורנישט. הכוונה של מואב הייתה להביא את בלעם, לגבור על כוחו של משה, המנהיג של ישראל. ישראל שכוחו היה בפיו מדרגת משה רבנו למעלה מכל הנביאים והקדוש ברוך הוא נגלה אליו בכל עת ובכל זמן שהוא רוצה מדבר עם השכינה שנאמר עמדו בהשמעה מי יצווה אדוני בלעד משתבח בעצמו שהוא יותר ממשה כי הוא יודע דעת עליון הוא לא צריך לשאול אותו בכלל עמדו והשמעה אני לא צריך לשמע כלום אני יודע מה דעתו כמו הוא מאלעד שהשם כל הזמן מדווח לו מה קורה דהיינו הוא לא צריך בכלל לשאול מפי הגבורה כי הוא בעצמו יודע דעת עליון זה מה שאמרו זקני מדיין אם יבוא עמנו בפעם הזאת זאת אומרת שהוא לא צריך לשאול בכלל יש בו ממש הוא לא צריך לשאול כלום הוא בא מה כי הוא גדול ממשה משה צריך לשאול, הוא לא צריך לשאול אז אם הוא בא מיד כי הוא לא צריך לשאול אז יש בו ממש ואם התחנו זאת אומרת הוא צריך להתמהמה כדי לשאול קודם את פי הגבורה אם הוא יכול ללכת או לא יכול ללכת אז עכשיו הוא במדרגה של משה רבנו אז אין בו תועלת, למה? כי שניהם שווים, אז אי אפשר לדעת מי ינצח. הם שווים, רק אם הוא מעל משה רבנו, יש בו תועלת. אבל אם לא, אין בו תועלת. ולפיכך, כשאמר להם, לי נופו הלילה, הבינו שבעצם הוא הרבה הרבה קטן ממשה רבנו. למה? כי הוא נגלה אליו השם רק בלילה, ולמשה הוא נגלה ביום. אז את אומרת, הוא פחות, אז איך הוא ינצח? איך הוא ינצח את משה רבנו? לכן אמרו, אין בו תקווה. כלומר, לא יועל כלל, ואין לתלות בו כלום, ואין תקווה, לכן הנייחוהו והלכו להם. זה אומר רבי עקיבא איגר, זכר צדיק קדוש לך. ערב ועקיאלה. וחזון איש מה לומד מפה? תסתכלו, הם מסתכלים בתורה והם יודעים בדיוק מה לעשות. רבי דוד פרנקל, הכרתי אותו. היה לו פאות ארוכות עד הרצפה ולמעלה. הוא היה שם אותם. פה כאלה עבות. זה משהו לא יאומן. היית רואה בן אדם הולך עם פאות שהולכות ככה עד לכאן ואחורה. משהו ככה. רבי דוד פרנקל, בערוב יום מספר קבוצת עסקנים נכנסה למרן החזון איש. זכר צדיק קדוש לך. להתייעצות בנושא שעומד על הפרק. והתקבלו החלטות שונות על פי הדרכתו. החזון איש אמר, מה צריך לעשות? אבל החזון איש פחד, חשש שהם לא ימהרו לבצע את המשימות והם ירצו לדחות את הביצוע למחר או לאחר זמן. אז הוא אמר להם ככה. לי נופו הלילה זו עצה של בלעם. החלטות ראוי לבצע מיד ולא לדחות. אם תחכו עד מחר וזה, אז אתם ממש כמו בלעם. מספר לכם סיפור מדהים. העוזר, הרב לוינשטיין, שהיה עוזר של הרב שטיין מהנחלה במחלה, ובאו אליי אחיו ועוד שני עסקנים, ואמרו מה אפשר לעשות. אמרתי להם, אני בדיוק עושה עכשיו מבצע של האנציקלופדיה, אם אתם תיתנו שני מיליון שקל בשביל כל המבצע הזה, אז אפשר שהוא יינצל, אבל כבר אמרו שזהו, הוא בסוף כאילו. בסוף, כאילו, זהו, הם באו בסוף. למה באתם עכשיו? שאלתי. הם אסיים ראו שכל מה שהם עשו עצות והכול לא עזר כלום, אז הם באו בסוף. אז אמרתם, בשביל לעשות מצב כזה, כאילו מוות ודאי, לפי המציאות, אז את הזכות של האנציקלופדיה, מה שיחזיר מאות ואלפים של יהודים, אז תיקחו על עצמכם. אז הם אמרו שהם יחזירו לי תשובה. מה קרה? הם הלכו לרב קנייבסקי ואמרו לו, האם לעשות זאת או לא? האם זה יכול להציל, להושיע או לא? אז הוא אמר להם פעמיים, אפשר, אפשר. שזה אפשרי, אפשר. הם עוד לא הספיקו לעשות שום דבר, יומיים אחרי זה הוא נפטר. אפילו אם היו באים ומתחייבים, כן? נותנים דמי קדימה, שתי שקלים נגיד, ואומרים, אנחנו לוקחים על עצמנו. כבר הזכות הזאת הייתה נרשמת על השם שלו, זכות כזאת של לחלק מיליון ושבע מאות חמישים אלף דיסקים בכל בתי אב בישראל. זכות כזאת, אם זה לא מחייה מתים, אז מה כן? אז הוא אמר להם, אפשר. אפשר, אבל הם לא הזדרזו. וזהו. אז לכן צריך תמיד החלטות, ראוי לבצע מיד ולא לדחות. הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוחה והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם