פרפראות וחדושים לפרשת פנחס תשפ"ו - חלק א'

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום התורמת תזכה לאהבת התורה ולכבד אותה כראוי

ותלמד תורה מתוך קדושה וטהרה, אמן.

אמן.

פרפרות

וחידושים לפרשת פינחס,

שנת תשפו.

מספרים על חזן מפורסם שהתפלל בבית הכנסת הגדול

בעיירה של הגאון בעל האפלואה.

קראו לו רבי פנחס הלוי הורוביץ, בעל האפלואה.

רבי פנחס הלוי הורוביץ, בעל האפלואה.

רבי פנחס הלוי הורוביץ,

בעל האפלואה. שם התפלל החזן המפורסם.

בין, נהנו מאוד מתפילתו והחליטו לקחת אותו באופן קבוע.

חלפו חודשים,

החליטו להוסיף לו על המשכורת.

חלפה שנה,

הוסיפו לו עוד משכורת.

עד שהשתבע במשכורת לרבי פנחס הלוי הורוביץ, בעל האפלואה.

סיפרו את זה

לרבי פנחס,

אז הוא אמר בחיוך,

עושה מעשה זמרה ומבקש שכר כפנחס.

בשם האמרי ברוך מובא מדוע פנחס המעשה שלו מחולק בשתי פרשיות.

המעשה עצמו של פנחס בפרשה הקודמת, בלק,

מסכר בפרשה הזאת

פרשת פנחס.

למה צריך לחלק את זה?

אז הוא אומר כי על מעשה קנאות

צריך לחכות שבוע שלם

כדי לדעת אם לתת שכר.

האם זה היה לשם שמיים או לא?

זאת אומרת...

אחד עושה מעשה קנאות, איפה אתה יודע שזה הקנאות לשם שמיים? צריך לחכות לפחות שבוע לראות

מה קורה אחרי זה עם הבן אדם וזה, ואז אתה יודע.

אז לכן גם הפרשה מחולקת, המעשה בבלק, מחכים שבוע, מגיעים לפנחס ואז נותנים שכר.

כי רק אז יודעים

אם מגיע לו.

פניחס בן אלעזר,

בעל יסוד העבודה מסלוני,

היה צריך תרומה

לבניין

אז הוא פגש איזה נגיד מהחסידים שלו

ורצה ממנו סכום לבניין.

אז הוא ראה שהנגיד

חוכך בדעתו לתת, לא לתת.

אז הוא אמר לו, פניחס בן אלעזר.

פן חס

פן

חס על הכסף.

בן, עליך להבין

אלעזר הקדוש ברוך הוא יעזור לך בזכות הצדקה.

פניחס בן אלעזר, מה אתה דואג?

מי שנותן צדקה, קדוש ברוך הוא אוזן.

בן, בן תבין.

אשיב את חמתי מעל בני ישראל, אומר הגאון מווילנא.

זה אמר לנו אחד מהילדים פה,

וחידושי התורה,

את החידוש הזה.

רק הוא לא אמר לנו שזה בשם הגאון.

בתיבת מחצית,

האות האמצעית היא צדי,

זאת אומרת צדקה,

והאותיות חי סמוכות לאצדי,

והאותיות מת נמצאות בצדדים של המילה.

זאת אומרת, מ' וטו

זה מת,

וחי זה קרוב לצדי.

אז ללמד שעל ידי מעשי הצדקה אדם הוא קרוב לחי.

חיים כי החי קרוב לצדיק והוא רחוק מן המוות

כמו שכתוב הוא צדקה תציל ממוות

פנכס הצדיק הכניס את עצמו לסכנה גדולה

שהוא בא לנקום את נקמת השם צבאות

אומרת הגמרא בסנהדרין פב

ויעמוד פנכס ויפלל

שעשה פלילות עם קונו

כדי שלא יאבדו ישראל

וסיכן עצמו מהפגיעה של שבט שמעון

וגם מהפגיעה של זמרי

כי אם היה הופך פניו זמרי והורג אותו היה פטור

למדנו זאת בהרחבה בשבת

אם כן במעשהו של פנכס

אין צדקה גדולה מזו

כל כולו חסד וצדקה לכלל ישראל

ויעמוד פנכס ויפלל ותעצר המגפה

זה נחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם

וזה נרמז בפסוק השיב את חמתי

ראינו שבמעשה הצדקה שלו

הוא השיב את האותיות חמתי

התיבה הזו הפוכה מהתיבה מחצית

בחמתי אותיות מת הן קרובות זו לזו

באותיות חי הן רחוקות זו מזו

בפנכס השיב את חמתי

זאת אומרת

הוא החליף את האותיות

והוא גרם שהמת

יהיה באמצע והחי בחוץ

זאת אומרת

הוא הפך את זה למחצית

אבל הפוך

זאת אומרת שהחי

נשאר בחוץ והמת נבלע בפנים והציל אותם ממוות לחיים זה אומר הגאון

ואור החיים הקדוש

אומר

בקנאו את קנאתי בתוכם למה צריך לכתוב ולדקדק

וקנאו את קנאתי

בתוכם, ואם זה לא בתוכם,

ואם הוא קנא את קנאת השם, לא בתוכם.

מה צריך להגיד בתוכם?

וגם, למה צריך להגיד

הדגשה קנאתי?

אפשר היה להגיד, פניחס בן עזר הכהן השיב את חמתי בקנאו.

למה צריך להגיד קנאתי?

אבל התורה באה לבאר

באיזה כוח הוא הצליח להשיב את חמת השם יתברך מעל כלל ישראל.

אומר אור החיים הקדוש, שלושה דברים הביאו לכך.

דבר ראשון,

פניחס קנא וסיכן את חייו.

לכן,

התורה מדגישה בקנאו.

זאת אומרת, הכתוב מייחס את הקנאה

לשם יתברך לפנחס.

מי קנא את הקנאה

שהיה צריך לקנא השם?

פנחס קנא.

דבר שני,

הקנאה הייתה רק לכבוד השם יתברך,

בלי כוונות אחרות.

מצווה מושלמת

שהקדוש ברוך הוא התרצה בה.

לכן ציינה התורה את קנאתי.

צריך להגיד קנאתי.

כי מטרת הקנאה הייתה לקנאתי,

לכבוד השם יתברך ולא משהו אחר.

ודבר שלישי,

זו לא הייתה פעולה בהיחווה, בחדרי חדרים,

אלא בפרהסיה, בגלוי.

כל שבט שמעון מקיפים את האוהל.

ושם הוא דוקר את שניהם.

מעורג את הנשיא שלהם בתוכם.

זאת אומרת, בתוך קהל ועדה. לכן התורה מציינת את זה שהוא עשה קידוש השם בפרהסיה.

לכן צריך את כל הדיוקים האלה בקנאו

ואת קנאתי ובתוכם.

זה השלושה דברים שגרמו,

שהקדוש ברוך הוא השיב את חמתו.

והשפת אמת אומר

שהוא כל כך עשה את המעשה

לשם שמיים,

שעל ידי זה הוא...

הכניס בלבבות של עם ישראל מידה של קנאות

שלא יוכלו לסבול עוברי עבירה.

ומציינת את זה התורה בקנאות קנאתי בתוכם,

הוא הכניס להם את זה, לתוכם הוא הכניס להם את זה.

שככה צריך להתנהל כשרואים עוברי עבירה.

הכניס להם את הקנאות בתוכם.

ורבי יצחק מבורקה,

הוא אומר שיש פה עוד רמז,

שהתורה מציינת פה,

אחרי שהוא עשה מעשה גדול כזה,

והקדוש ברוך הוא נותן לו ברית שלום,

ואף אחד לא יכול לגעת בו,

אף אחד לא יכול להרוג אותו.

הוא חי לעולם.

איך הוא צריך ללכת ברחוב?

מי יאכל עליו?

מי גדל כמוהו?

אומרת התורה, לא.

אפילו שהוא קנא קנאת השם צבאות, הוא לא התגאה ונשאר בתוכם.

כמו כולם,

בתוכם, בלי שום הבדל.

לא התנפח ולא...

הבועל הארמית, קנאים פוגעים בו.

למה דווקא בעבירה הזו ההלכה שקנאים פוגעים בו?

יש עבירות יותר חמורות ולא מצאנו קנאים פוגעים בו.

מה קרה? מה נשתנה?

למה דווקא בעבירה הזאת

קנאים פוגעים בו?

אומר החתם סופר,

בכל העבירות האחרות,

כיוון שלא מתחייב מיתה האדם

על העבירה בידי אדם.

אם יש עבירה, צריך לדון בבית דין וכולי וכולי.

אבל לא,

אדם לא מתחייב מיתה בידי האדם על העבירה.

אז אתה לא יכול להמית אותו.

למה?

אולי יצאו ממנו בנים צדיקים.

בהריגת המצרי כתוב שמשה רבנו ראה כי אין איש.

ורשי אומר,

יסתכל עד סוף הדורות לראות אם יש מישהו שהתגייר מצידו

ואם היה יוצא בעוד אלפיים שנה מישהו שהתגייר, לא יהורג אותו.

כי אתה הורג את זרעו גם.

אז קל וחומר בישראל.

אז איך אתה יכול לבוא להרוג אותו?

אה.

ולמה פה אתה כן יכול לבוא להרוג אותו? זה גם ישראל ואפילו נשיא בישראל.

כי פה,

במעשה הזה לא יכול לבוא יהודי.

כי מי שעושה מעשה כזה עם גויה, יוצאים גויים.

אז אין מה להסתכל קדימה. אפשר להרוג אותו על המקום.

אז לכן רק במצווה זו קנאים פוגעים בו.

זה כל בן אדם שהוא קנאי באמת

יכול לבצע את זה, ואין לו לחוש שמא יצא מזרעו.

לא יצא כלום.

ובשם היהודי הקדוש,

מובא שקנאים פוגעים בו זה הלכה ואין מורים כן.

אז הפשט הפשוט

זה הלכה. אם אתה רואה מעשה כזה, אז אתה יכול

להרוג את מי שעושה בשעת מעשה, בדיוק, לא לפני ולא אחרי,

וקנאות לשם שמיים.

אבל לא מורים כן אם ירו לך מאיפה יודעים שאתה תעשה לשם שמיים.

איזה פויסק יכול להגיד לך לך תעשה, מאיפה אני יודע שאתה תעשה את זה לשם שמיים? אולי יש לך איזה חשבון נוסף.

אז אי אפשר להורות.

זה הפשט הרגיל.

אבל פה כתוב בשם היהודי הקדוש,

שאתה מפני מה אין מורים כן?

הוא אומר שאם יהיה הלכה שמורים כן,

אז לא יהיה קנאים.

ואז כל אחד יהיה מחויב לקיים את המצווה.

אז לא יהיה דין בכלל שקנאים פוגעים בו.

אחד ראה מעשה כזה,

שואל,

תגיד, ראיתי כזה דבר, מה לעשות?

בטח, לך תהרוג אותו.

כל אחד יהיה חייב.

המצווה תחול על כולם.

אבל ככה היא מצומצמת,

רק לקנאים פוגעים בו.

וגם למדנו שהאדם הזה שפוגע בו צריך להיזהר כל ימי חייו, שלא יימצא בו מסוג זה של מה שהוא קינא.

כי אם כן,

יעשה לו משהו הוא עושה.

כמו יהוא,

שאיבד את כל נביאי הבעל של אחאב והשאיר את פסל מיכה.

אז כל דמי יזרעאל היו בידיו.

אז לכן אדם צריך להיזהר, יש כל מיני קנאים.

יש כל מיני, כן?

אבל קשה למצוא אחד שהוא אמיתי באמת, באמת, שהוא מקנא לשם,

לשם בלבד.

קשה מאוד.

אז כל אחד ייתן לליבו קודם כל לקנא על עצמו.

כן?

נראה אותך שאתה מקנא

על עבירות שאתה עושה.

אתה מסתכל על השני שהוא עושה.

ומה איתך?

תסתכל במראה, תעשה לו.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש קשה.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

הריני מכוון כאילו סלחונים ואורייתו בשמחה דאורייתו גומל נפשי אתך

כבד את אביך ואת אימך דאורייתו לעשות נחת

רוח לתנא הקדוש יוסף שטותיו דבות בקבר.