פרפראות וחדושים לפרשת דברים חלק ב' תשפ''ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת דוד בן סוליקה,

דינה בת ניסים ומשה זאב בן הרב אריה לייב,

מנוחתם עדן,

ולהקמת שכינתה מעפרה

ותודות לפעילות כולה,

אמן.

אמן, אמן.

פרפרות.

וחידושים לפרשת דברים חלק ב'

שנת תשפוא.

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר,

בערבה, מול סוף,

בין פרן ובין תופל

ולבן בחצרות בדי זהב.

אומר רש״י,

לפי שאין דברי תוכחות

הוא מנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן,

לפיכך סתם הדברים,

והזכירם ברמז

מפני כבודן של ישראל.

ונשאלת השאלה,

מה קשור פה הכבוד של ישראל?

כשמוכיחים

צריך שמוכיח אשכול דברים לפי הבנת המוכח.

אם הוא אומר לו בלשון קצרה

והמוכח מבין במה מדובר, אין טעם לפרט

את כל החטאים.

ואם לא,

אז ודאי שהוא צריך להעריך

בשביל שהבן אדם ידע על מה הוא מוכיח אותו.

אז למה זה תלוי

בכבודן של ישראל?

כתוב שזה דברי תוכחות,

הוא מזכיר להם את המקומות שהם הכעיסו,

ולפיכך הוא סתם את הדברים

והזכיר ברמז מפני כבודן של בני ישראל. מה זה קשור?

תוכיח אותם

בארוכה או בקצרה,

ברמז או בפירוט.

מה זה שייך לכבוד? לא כבוד.

טבע העולם,

כשאדם חווה,

הוא עובר,

מאורעות

חשובים ומכריעים בחייו,

הם לא משים מזיכרונו,

ומספיק רמז קל בשביל להזכיר לו את האירוע.

אבל אם זה פרטים שוליים

לא חשובים,

הם נדחקים מזיכרונו,

ורק אם ירבו בפרטים ויסבירו, אז הוא אומר, אה, עכשיו אני נזכר, כן.

עבור דור המדבר,

דור דיעה,

שהם חטאו בסך הכל 40 שנה עשרה חטאים,

ולא הכל לציבור, חלק אנשים פרטיים.

כל מאורע שהיה להם, כמו

עגל, כמו מרגלים וכו',

זה ודאי דברים שאי אפשר לשכוח אותם

ולא משים מזיכרונם.

הרי בעוון המרגלים הם היו קוראים

כל תשעה באב קברים ומתים.

איך אפשר לשכוח את המאורע והעגל

וכן הלאה.

וזה עמד לנגדם, כמו שאמר דוד מלכנו, וחטאתי לנגדי תמיד.

ודי באזכור קל,

ומיד מבינים מה הכוונה, כשאתה אומר,

בין פרן ובין תופן ולבן וחצרות ודי זהב, אתה אומר רק את המקומות,

הם כבר מבינים מיד.

אז זה מה שאומר רשי.

רשי אומר לפיכך,

סתם הדברים,

זאת אומרת לא ארחיב ולא פרץ,

והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.

זה כבוד לישראל שהחטאים לא משהו מזיכרונם והם זוכרים ומתחרטים עליהם מאוד מאוד.

זה הכבוד, אבל אוי ואבוי.

מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? מה, מה?

אה, אה,

זה בושה וחרפה, כאילו תרווה.

עשית מעשים כאלה איומים ואתה לא זוכר בכלל, כאילו זה לא נחשב אצלך.

אז זאת אומרת, זה שהוא הזכיר להם ברמז זה משום כבודן של ישראל שהם אנשים מכובדים שאחרי שהם חטאו זה לא משהו מזיכרונם והם יודעים את חומרת המעשים שעשו ומתחרטים עליהם.

זה אומר עיסא ורחא.

עכשיו,

כתוב וחצרות ודי זהב.

רש״י אומר,

וחצרות הוא הזכיר להם את המחלוקת של קורח

ודי זהב

הוכיח אותם על העגל.

עכשיו ידוע שחטא העגל קדם

למחלוקת של קורח,

אז למה משה רבנו מקדים בדברי התוכחת

את מחלוקת קורח בהזכרת חצרות,

ששם היה המעשה,

לדי זהב,

חטא העגל שבעצם היה מוקדם,

למה הוא מאחר אותו באזכור?

גם בתהילים, פרק כ״ו,

כתוב, ויקנאו למשה,

ותפתח הארץ ותבלע,

מעשו עגל בחורב,

הקדים גם כן את מעשה קורח

לחטא העגל.

ברש״י, בפרשת יתרו כ״ב,

מביא את דברי ריבותינו במדרש.

הם מבארים למה נאמרו הדברות הראשונות

אנוכי

ולא יהיה לך בלשון יחיד.

ריבותינו אומרים במדרש, למה?

למה עשרת הדיברות בלשון יחיד ולא רבים?

ליתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריה במעשה העגל.

הקדוש ברוך הוא בכוונה אמר בלשון יחיד.

כדי שיבוא אחרי מעשה העגל,

משה רבנו וילמד סנגוריה על ישראל ויאמר לקדוש ברוך הוא

למה יחירי עפך ועמך?

הרי לא ציווית להם.

לא יהיה לכם אלוהים אחרים,

אין ציווי כזה.

רק לבדי אתה אמרת,

לא יהיה לך אלוהים אחרים.

אם היית אומר לא יהיה לכם,

אז ודאי שהם חייבים

אם הם עשו עגל,

כי נאמר להם במפורש לא לעשות אלוהים אחרים.

אתה לא אמרת ככה, אתה אמרת לא יהיה לך.

אז זה אומרים חכמים שהקדוש ברוך הוא בכוונה אמר בלשון יחיד,

ניתן פתחון פה למשה רבנו ללמד זכות

על עם ישראל, לכן הוא כאילו מתפלל למה יחריה פחה בעמך.

אז כל הזכות של ישראל בחטא העגל

הייתה בשל הטענה של משה רבנו,

שאיסור פסל הוא מסכה,

נאמר רק לא.

אבל הייתה בעיה.

קורח ועדתו באו וטענה כי כל העדה כולם קדושים.

רש״י אומר, מה הם אומרים?

כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה.

כולנו שמענו

מפי הגבורה, מפי הקדוש ברוך הוא.

את עשרת הדיברות.

לא אתם לבדיכם שמעתם בסיני אנוכי אדוני אלוהיך.

כל העדה שמעו.

אז מה הם אומרים?

שהם הבינו שמה שאומר הקדוש ברוך הוא זה לך לכל אחד ואחד מעם ישראל,

ובטענה הזאת שלהם הם השמיטו את הבסיס של הסנגוריה של משה רבנו,

אם משה רוצה להגיד

לי אתה אמרת, להם לא אמרת,

באו קורח ואמרו מה אתה מבלבל?

הוא אמר לכולנו.

אז נופלת כל הסנגוריה,

זאת אומרת עם ישראל מבינים שזה דובר עליהם, אז איך עשיתם עגל?

אה, זה חטא גדול.

אם לא,

היה מקום שלא להזכיר את זה בתוכחות.

אבל מי גרם שיזכירו את זה בתוכחות?

קורח ועדתו.

לכן הקדים להזכיר את קורח, כי בגלל קורח נהיה...

ודיזהב

נהיה עניין העגל שירבו

זהב לעגל

אבל אם לא,

אם לא היה מעשה כה רע

לא היה מזכיר את המעשה של העגל כי היה סניגוריה על זה

אז לכן הקדים בחצרות ואחר כך ודיזהב אפילו שזה לא לפי סדר האירועים

אבל זה הגורם שיהיה העוון של העגל כזה חמור

זה אומר חנוכת התורה

אחר כך

כתוב בן פארן

ובן תופל ולבן

בחצרות ודיזהב

בן פארן

זה על מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים

חטא המרגלים היה בפארן

בחצרות

אומר רשי דבר אחר

אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות

בשביל לשון הרע

ואתם נדברתם במקום דיברתם עליי

כי חזק הוא ממנו דיברתם עליי לשון הרע שהעם היושב

בארץ ישראל הם יותר חזקים מהקדוש ברוך הוא ולא נוכל לעלות

אז אומר בן פארן

ואחר כך מזכיר בחצרות

אז רואים מפה

לפי דברי רשי שמשה רבנו הוכיח אותם פעמיים

על החטא של המרגלים

פעם אחת הוא אמר איפה זה היה בן פארן

פעם שנייה הוא מזכיר מה נעשה למרים בחצרות

זאת אומרת הוא פונה אליהם ואומר להם הייתם צריכים ללמוד ממה שקרה למרים ואתם נדברתם במקום

זאת אומרת חטא המרגלים שהם אמרו כי חזק הוא ממנו

למה צריך להוכיח אותם פעמיים

פעם אחת להזכיר להם שהם חטאו בפארן ופעם אחרת שעליהם ללמוד בחצרות ממרים

ולא להגיד לשון הרע למה צריך

אלא זה תוכחה בפני עצמה בחצרות

מלבד החטא החמור של המרגלים

שהיה בפרן,

עוד תביעה עליהם

בראויה לתוכחם בפני עצמם.

אם ראיתם מה קרה למרים

בעבור ראשון הרע על אחיה,

אז היה לכם ללמוד ולא לחזור על אותו חטא עוד כלפי קודשא בריחו,

כי הרואה חטא בעונשו,

ואינו נוטל מוסר,

הרי זה חטא ועוון בפני עצמו.

שתי תוכחות ושני עונשים.

כל בן אדם

שעושה עבירה,

ועוד,

היה לו ללמוד ממעשה שכבר קרה למישהו אחר ולא למד, יקבל עונש פעמיים,

כי יש תוכחות פעמיים. זה אומר המהר״ל מפראג, זכר צדיק לברכה.

בחצרות,

ועל החידושי הרים מסביר

למה נקראת המחלוקת

של כל החצרות.

ידוע ששלמה המלך עליו השלום תיקן עירובי חצרות,

וזאת לאחד בין כמה משפחות שדרים בחצרות הרבה, העירוב

מאחד את החצרות לרשות אחת.

קורח רצה לבטל את העירוב בין העם,

לעשות מחלוקת, לחלוק

ולהפריד,

כמו שכתוב בהצותו,

מצה ומריבה.

להרבות מחלוקות בין המשפחות בכיתות השונות, לכן זה מוזכר עניינו בחצרות.

אז צריך לשים לב שגם היום קוראים לכל מיני אדמווריות חצרות.

חצר של הרבי הזה והרבי הזה והרבי הזה. השאלה אם זה חצרות עם עירוב או שזה בלי עירוב.

אחת עשר יום מחורב.

אומר הכלי יקר על דרך הרמז,

אחת עשר יום מתאבלים.

על החורבן.

מראש חודש

שיהיה הערב,

חודש אב,

עד תשעה באב,

זה תשעה ימים.

ביות זן

זה התחילה לחורבן,

ועשרה בטבת.

אז אלה הימים, זה אחת עשר, תשעה ועוד שניים,

אחת עשר יום מחורב, מהחורבן, שצריכים להתענות על זה.

דיבר משה אל בני ישראל, אל כל בני ישראל. הואיל משה באר את התורה.

למה כופלת התורה והוא אומרת שהוא דיבר וגם באר?

יש שתי בחינות

של לימוד התורה לישראל.

אחד בתור נביא, זה דיבר.

וידבר השם אל משה, דבר אל בני ישראל, זה נבואה.

והוא היה גם הרב והמורה הוראות של עם ישראל, אז הוא צריך ללמד אותם.

כמו שולחן ערוך.

ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם.

כמו שולחן ערוך, פרוס, סלטים מוכנים, הכול אתה צריך לתת להם.

כמו מרן הבית יוסף, שאנחנו יודעים קוראים לזה שולחן ערוך, כי הכול ערוך ומסודר לפי כל עניין ועניין.

אז הוא צריך גם לבאר,

לבאר. לא מספיק שתגיד להם פעמיים שלוש, תפסו, תפסו, לא תפסו.

מצטער.

אין דבר כזה. אתה צריך לבאר

כמו ריבי פרדה,

שלימד התלמיד

ארבע מאות פעם עד שהוא הבין.

זה חיוב, צריך ללמד עד שבן.

אז זאת אומרת, זה דיבר, וגם באר.

לכן התורה כופלת,

דיבר משה,

ובאר.

זה אומר הגריס מבריסק,

זכר צדיק וברכה.

אחר כך

עוד פעם, על הפסוק הזה יש ספר קוראים לו כפתור בפרח

והוא מביא בשם

ספר הכושלום.

ספר קושיות

זה אחד מהראשונים באשכנז בין דורם של תלמידי המהר״ם מרוטנבורג

הוא אומר ככה

תיק שלך

מפני מה אנו אומרים בכל התלמוד עד שיבוא אליהו ויתרץ קושיות ובעיות תיקו

למה נאמר

למה אנחנו אומרים בכל התלמוד מנין

תראה לי

מיניין מן התורה שאליהו עתיד לבאר את הספקות

למה הוא יותר משאר הנביאים?

איפה זה?

ליקא מידי דלור מזבורתא, תביא לי מקום שכתוב בזה

תרץ מורנו הרב טרושטלין

כתוב הואיל משה באר את התורה

משה אומר מי שיש בשם שלו הואיל הוא יבאר את התורה

הואיל זה אליהו

אותיות אליהו משה רבנו אומר אליהו יבוא ויבאר את התורה

זה ליקא מידי דלא רמיזה באורייתא הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישמחוך

והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל ידוך והכל ידוך והכל ישמחוך והכל ישמחוך והכל ישמחוך

כל מאה, כל מאה, כל יאמרו, אין קדוש קשה.

הרי אני מכוון קיים צד החלום דאוריתא, בשמחה דאוריתא.

גומל נפשו יש חסד דאוריתא, כבד את אביך ותימך דאוריתא.

לעשות

נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות

נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דומות בקבר.