פרפראות וחידושים לפרשת כי תבוא תשפ"ו - חלק א'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת אברהם, ישעיהו בן מיכאל, שלום,

מנוחתו עדן.

אמן. זיווג הגון יעקב חיים בן חנה,

פרנסה בשפע עד בלי דין,

בהתעלות ברוחניות וגשמיות,

וסיעתא דשמיא במעשה ידיו. אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת כי תבוא שנת תשפו.

והיה כי תבוא.

בעל התורים אומר,

הסמיכות של פרשת כי תבוא אל הארץ לפרשת עמלק, שהייתה בסוף הפרשה הקודמת, כי תצא,

כי נצטווינו למחות זרעו של עמלק בזמן ביאתנו לארץ ישראל.

לכן מוזכר עמלק ואחר כך הביאה לארץ,

ואז מגיע הזמן של מחיית עמלק.

עמלק

ידע שייכנסו ישראל לארץ ישראל, יצטוו למחות את זרעו.

רצה בגלל זה לעכב ביאתם אל הארץ.

והוא זה שיגיד לפרעה שברח העם ממצרים כדי לעכב את כניסתם לארץ ישראל.

וכן הוא זה שיגיד ללבן שברח יעקב.

ולפי זה מובן הסמיכות

של פרשת עמלק לכי תבוא אל הארץ,

כי רצה לעכב הכניסה.

וכן מובן שאומרים בווידוי של הביקורים,

ארמי עובד אבי,

כי הוא סיפר ללבן שברח יעקב.

יפה מאוד.

אחידה מביא בשם רבנו אליעזר מגרמיזה על הפסוק ויוגד ללבן

כי ברח העם כי ברח גמטרי העמלק.

מדהים.

רבי אליעזר זה בעל הרוקח.

והיה כי תבוא אל הארץ.

והיה כי תבוא.

בדרך כלל כתוב כי יביאך השם.

מה קרה פה כי תבוא?

הראשונים מבארים.

כל טעם הבאת הביקורים זה להשטריש בלב האדם כי לאדוני הארץ.

ואתה רק אריס.

וכמו ש...

אריס

נוהג להביא לבעל הביתה פירות הראשונים,

כך ציווה השם על ישראל להביא ראשית הביכורים אל הכהן,

כדי שיכירו שכל הארץ שייכת לשם.

אריס זה פועל שמקבל תמורת העבודה שהוא עומד בשדה חלק,

והוא נותן חלק לבעלים.

אז כמה שקובעים ככה זה,

אז הוא תמיד נותן קודם כל את הפירות הראשונים לאדון,

לבעל השדה.

אז ככה, דבר ראשון, אתה בא,

אתה צריך להביא ביקורים,

אתה מגיע לירושלים,

ואז אתה נותן את הביקורים,

ובזה אתה מראה שהבעלים על הארץ זה לא אתה,

אלא הקדוש ברוך הוא.

לכן, אומרת התורה, והיה כי תבוא אל הארץ,

אתה מרגיש שאתה באת אל הארץ,

ואתה בעלים על הארץ,

לא כי הביא לך השם,

אתה, כי תבוא, אתה בא בשמחה, והיה כי תבוא אל הארץ,

ואתה ירשת אותה בכוחך העם.

אז אומרים לך, ולקחת מראשית כל פרי האדמה,

ואתה עולה לירושלים להביא ביקורים,

כדי לדעת שלשם הארץ הוא מלואה.

אז הפעולה הזאת מגלה לך,

תרגע,

הארץ שייכת לקדוש ברוך הוא, ואתה מביא כאריס.

והיה כי תבוא אל הארץ,

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ושמת ותנא.

תנא זה סל נצרים ששמים בו את הפרות.

אור החיים הקדוש דורש את הפסוקים האלה בדרך רמז. אתם יודעים שיש רמזים בתורו.

הוא אומר, והיה כי תבוא אל הארץ

אשר אדוני אלוהיך נותן לך.

זו ביאתו של האדם לעולם העליון.

ולשם אתה צריך להביא את כל פרי האדמה,

את כל המצוות שאתה עשית פה.

אשר תביא מארצך, מפה, מהעולם הזה.

חכמים זיכרונו לברכה אמרו לאחר שאדם מברך ברכת הנהנין,

אז נאמר והארץ נתן.

על נבנה אדם.

אז לכן נאמר מארצך,

כיוון שאתה עשית מצוות וברכת על הפירות ועל האוכל ועל הכל,

זה נקרא ארצך.

אז אתה צריך להביא מארצך למעלה.

ושמת בתנא, או פה יש רמז.

את כל המצוות שאתה צריך להביא למעלה,

אתה יכול להביא אותם רק אם עשית אותם לפי כל הדרשות של חכמים זיכרונם לברכה.

אם אתה מקיים את כל המצוות, וזה לא על פי,

וואי וואי וואי. אם זה בלי הדרשות של חכמים, אלא אתה עשית משכלך.

ואתה הבנת את התורה כמו שאתה מבין, אומר אור החיים, אז אתה תשרף אתה והם.

וואי וואי וואי.

עכשיו, בש״ס יש שישים מסכתות.

לכן נאמר, ושמת בתנא, תנא זה שישים.

את כל המצוות אתה צריך לשים בתנא.

אם זה הכל נכנס בתוך הטנא, בשישים מסכתות, שכתוב שם איך עושים כל דבר,

אוה, זה אתה יכול להביא ביקורים.

אבל אם לא, אוי ואבוי, אוי ואבוי.

כי רק על פי ביאור הש״ס אפשר לקיים את המצוות.

ואם עשית ככה,

והלכת אל המקום אשר ימחר אדוני אלוהיך לשכן שימוש עם בעולם העליון.

ולכן,

מי שיודע את כל הש״ס נקרא גאון,

כי גאון זה גם כן שישים.

אז בתנא זה שישים מסכתות, ומי שיודע אותן הוא גם גאון.

ועל הפסוק הזה פרש רבי יעקב מולכו,

על פי הדין המובא בקידושין,

זה אחד מהחכמים שהיה לפני כ-300 שנה בירושלים.

כאשר מדובר באדם חשוב, שימו לב,

הרי גם אם האישה נותנת לו את כסף הקידושין,

בדרך כלל הוא צריך להביא, לקדש אותה בכספו שלו.

אבל אם האישה נותנת לו כסף קידושין, והוא אדם חשוב,

היא מתקדשת ומקנה את עצמה באותה הנאה שיש לה מכך

שאדם חשוב כמותו מוכן לקבל ממנה מתנה.

אז זאת אומרת,

נגיד...

לאדם החשוב הזה אין לו כסף.

אז היא אומרת, אני אביא לך.

וכשהיא מביאה לו את זה, היא נקנית לו.

למה? כי כשנותנים לאדם חשוב כסף,

אז ההנאה שיש לה ממנו, שהוא מסכים בכלל לקבל ממנה,

זה מקנה אותה אליו.

זה כאילו הוא נתן.

כי הוא נתן לה את ההנאה הזאת שהוא מסכים לקבל ממנה.

עכשיו שימו לב, בביקורים מה כתוב.

אומר הכתוב, ולקחת מראשית כל פרי האדמה.

זה שאתה מביא לי את הפירות,

זה אתה לוקח, אתה לקחת,

אתה לא הבאת.

אם אתה מביא, זה שלך.

אבל אם אתה מביא ואתה מביא לאדם חשוב,

לכהן שהוא שנייה של הקדוש ברוך הוא, אתה מביא לו,

בעצם אתה מקבל. אז אתה לקחת,

כמו בקידושין.

אז אומר הפסוק, ולקחת מראשית כל פרי האדמה, הגם שזה שאתה מביא את הביקורים,

מכל מקום זה לקיחה שאתה לוקח, שהרי השם יתברך נותן לך את היכולת לקיים מצווה זו להביא את הביקורים.

ולכן, בעת האמירה לכהן נאמר,

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה,

היינו מה שאני הבאתי זה בעצם ולקחת,

זה לקיחה אשר נתת לי.

מה שאני הבאתי זה אתה נתת לי,

אז זה נקרא לקיחה, כי זה נתינה מאיתו יתברך.

זה אומר החידה.

בספר המאור שבתורה מובא לכאורה,

למה אומרים הבאתי מפרי האדמה?

הלא הרוב שמביאים ביקורים זה משוועת המינים,

והם פרי העץ.

והיה לומר, הבאתי מפרי העץ.

למה מפרי האדמה?

אז בעל הראש יוסף מביא, זה הבעל הפרי מגדים.

וככה מובא גם בתוספתא, וככה כתוב גם ברמב״ם.

איך היו מניחים בטנן?

למטה צריך להניח את השעורים,

מעליהם את החיטים,

מעליהם את התאנים,

ולבסוף את הרימונים.

נמצא שבתחתית הסל נמצא פרי האדמה,

זה מה שהוא לוקח בראשונה.

לכן התורה אומרת לך, ולקחת מראשית כל פרי האדמה, קודם אתה לוקח.

מהאדמה ואחר כך אתה עולה עולה עד שאתה שם את פרי העץ

אז הלקיחה בהתחלה היא מפרי האדמה, לכן אומר

עכשיו השורש של הנידון זה גמרא בברכות דף מין

מחלוקת במי שברך בטעות האדמה על פרי הגדל בעץ

האם הוא יצא בדיעבד?

הגמרא מבארת צדדי הספק שתלוי במחלוקת

שנחלקו התנאים לגבי ביקורים

מה המחלוקת? מי שנקצץ האילן, האם מביא וקורא?

מה זה נקצץ האילן?

זאת אומרת התייבש.

הנידון האם יכול להודות על הפירות כשהאילן התייבש?

האם העיקר הוא בפרי

הוא האדמה?

שזה נשאר קיים.

או העיקר בפרי, שזה האילן.

וזה התייבש.

אז האם אתה יכול להביא מזה?

אתה יכול להודות על זה?

והגשו האחרונים,

כמו שאמרנו הראש יוסף,

מפורש בפסוק שהתורה קוראת לפרי העץ פרי האדמה.

הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה.

וגם פרשש אפשר לראות.

אז הוא אומר שזה מפורש, שפרי האדמה.

אז לפי זה כאילו אפשר להביא.

החיה אדם ונשמת אדם סוף כלל נח' כתב חידוש גדול,

שצריך לפסק את הפסוק.

הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי.

הדברים מחודשים מאוד,

וזה לא כל כך מסתדר עם הטעמים של הכתוב.

ולסיום,

ולקחת מראשית כל פרי האדמה.

בפרשת הבאת הביקורים, הוא בא במתניתין,

בביקורים ג' א' וגם ברשי כאן,

כתוב אשכול שביקר,

ביקר זה הראשון, בכור.

אשכול שביקר,

כורך עליו גמי.

למה נבחר חוט גמי?

הלוא יש כל מיני חוטים, אני לא יודע אם זה בדיוק חוט.

הרמב״ם אומר שגמי זה מלשון גומה.

יש עצי גומה שהם גם מרפאים, שמים אותם

לרפואה וכו'.

מכל מקום, למה נבחר חוט גמי? הלוא יש כל מיני חוטים.

אלא שזה יזכיר

את הפסוק, גדולים מעשה אדוני.

גמי,

גדולים מעשה אדוני.

זאת אומרת, כשאתה עכשיו

רואה פעם ראשונה פרי שביקר, יוצא לך פרי ראשון,

אז אתה צריך להביא אותו הראשון. את הביקורים אתה צריך להביא, את הבכורות, את מה שיצאו ראשונים אתה מביא.

וזה כשאדם תעב כל כך, מחכה מתי העץ כבר ייתן, חכה שלוש שנים.

וכבר באה שנה רביעית, סוף סוף הוא יכול לאכול מהפירות.

אומרים לו, הלו,

הראשונים הולכים לירושלים,

לקדוש ברוך הוא,

אז הוא צריך לקשור עליו.

גמי,

נסמן אותו, שלא ישכח שזה היה הראשון, ואותו יביא את הבכור, כי מביאים ביקורים.

אז צריך להביא את הביקורים.

אז למה את החוט הזה, דווקא של הגמי,

יכול להביא פשתן, יכול להביא משהו אחר,

למה?

אומר, גדולים מעשה שפשש.

אחרי ארבע שנים, אני ראיתי את האבוקדו, יצא לי בשנה השלישית,

איזה אבוקדו,

עשרות ככה, צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק. איזה יפים, יבביי.

בגלל זה היינו צריכים להוריד אותו,

ולהשליך, אסור להיענות.

שנה רביעית עכשיו יבוא בעזרת השם, וואי וואי וואי וואי וואי.

אז זה,

את הראשון צריך להביא לקדוש ברוך הוא, וגדולים מעשה השם, אתה רואה, מעץ, פתאום יוצא לך פרי, אננס, ואבוקדו,

ומנגו, ותפוע, וזה, מה זה גדולים מעשה השם, ייס, אנחנו כמעט כולם.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה.

הרי אני מכוון.

‫תודה רבה.