גודל הרושם הנעשה בנפש האדם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מוכן?

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אהב.

פרש רשי מלאכים ממש

וירא יעקב מאוד וייצר לו.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

נתמעטו זכויותיי

על ידי החסדים והאמת שעשית עימדי.

לכך אני ירא שמא

משהבטחתני נתלכלכתי בחטא

ויגרום לי להימסר ביד עשיו.

קשה מאוד לצייר

איך מגיעים למעלה גבוהה כזו

להיות כל כך דבוק בשם

עד שיהיה אפשר להשתמש במלאכים

כמו בבני האדם

להיות שלוחיו ועושי רצונו.

אבל עוד יותר קשה

להבין

איך זה אפשר שאדם כזה,

שהמלאכים

הם עושי דברו והוא אדון עליהם להשתמש בהם כחפצו,

יפחד עוד שמא יגרום החטא

ויימסר הוא ובניו ביד עשיו.

מלאכים משרתים אותו. אדון על הבריאה

חוסק רצונו וחושש

שמא יהיה לו חטא

עד כדי כך

שאם יהיה לו חטא הוא פוחד שהוא יימסר

הוא ובניו ביד עשיו.

אותו דבר מצינו אצל משה רבנו

שהוא פחד מעוג

בגלל שהייתה לו הזכות

שהוא הודיע לאברהם

שנשבע לוט.

והפליט

זהו עוג.

כשבא לאברהם לבשר אותו שנשבע לוט הוא התכוון לרעה

כדי שאברהם ילך למלחמה וימות חלילה

ואז הוא ייקח את הרעה.

זו הייתה התוכנית.

ועם כל זה משה רבנו פחד שיש לו את הזכות הזאת כי למרות שהכוונה הייתה רעה אבל הייתה פוצת זכות כי בסוף ניצל לוט

פחד משה רבנו

פחד שהשם הרגיע אותו

אל תדאג ממנו.

הצדיקים יודעים ממה לפחד אתם רואים?

לא כמו הטיפשים מרשעים שלא פוחדים אתה יודע מי אני, אתה יודע מה אני עושה, אתה יודע איזה מצוות יש לי בכלל, תאמין מי אני.

הצדיקים יודעים מה זה חטא קטן,

חטאון.

הלא נפלא הוא

יעקב אבינו בחיר האבות שצורתו חקוקה תחת כיסא הכבוד.

ובשעה שהוא נמצא וחי בעולמות רמים כאלה,

בהיותו דבוק בשם במידה כזו

עד כדי לצוות על מלאכי מעלה,

באותה שעה יפחד ויירא השם הנפגם בחטא במידה כזו,

עד אשר למרות ההבטחה

שהבטיחה השם והנה אנוכי עמך וכל אשר תלך,

יפול הוא ובניו ינע עשיו.

וייבטל בזה כל עניין התעודה הנשגבה והיינו הייעוד הנשגב של כלל ישראל על ידי שלושת האבות מרכבת השכינה.

הוא חשש

שמחטאון קטן

לא יהיה עם ישראל בכלל,

כי הוא ובניו יהיו בסכנה,

ואז כל עמל של אברהם ויצחק ירד לטבעה.

ואף אם נאמר

שרצון השם בבריאתו היה נתמלא באופן אחר ועל ידי האחרים,

אפילו אם נאמר, טוב,

אז נגיד שחלילה יעקב ובניו

נמסרו ביד עשיו, אוי ואבוי,

אז אפשר היה לומר שרצון הבורא ותכלית ותעודת העולם תצא על ידי האחר,

לא על ידו. אפילו אם נאמר כך,

בכל זאת, הלא נורא הוא

שכל התעודה הנעלה שהחלה להתגשם על ידי האבות והשבטים,

שבטי יד, תיבטל ותיפסק.

ולא עוד,

אלא שכנראה לא ידע יעקב

מה פשעו ומה חטאתו.

זאת אומרת,

לא אומר שיש לו חטא, שמא יגרום החטא.

אם יפול לידו איזה חטא,

ככה יהיה.

ואם כן יש להשתומם,

האם אפשר הוא

שלכלוך כזה,

שאינו ידוע ומורגש,

אפילו ליעקב אבינו קדוש השם,

יוכל לגרום עונש מר כזה?

הרי זה נורא,

זה מבהיל.

אולם יש לומר

שלא חשש יעקב אבינו שמא נתחייב בדין,

ונפסק עליו עונש מר כזה בשביל חטאו.

אלא אחר שנמצא במצב של סכנה גדולה,

שעשיו הולך לקראתו ו-400 איש עמו,

והחכמים אומרים שזה 400 ראשי גייסות.

עשיו הולך לקראתו ו-400 איש עמו,

ובדרך הטבע לא יוכל להימלט

רק בדרך של נס בפלא.

אם כן ידע יעקב אבינו שצריכו לזכויות גדולות ורחמים מרובים, שיעשה הנס.

ולכן היה ירא וחושש,

שמא נתלכלך בחטא,

וירד ממדרגתו,

עד כדי שלא תעמוד לו ההבטחה שהבטיחו השם,

כשאמר לו,

והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך.

אתם שומעים?

אז למה זהו כל כך חשש?

וסתם הוא לא חשש,

אבל כשהוא הולך לקראתו, והוא בא לקראתו עם 400 איש, והוא בא להורגו,

בשביל להימלט ממצב כזה צריך ניסים.

אז לכן הוא אומר, אולי הס ושלום יש עוד משהו,

זה יכול להכריע את הכף.

אך עדיין יש להתפלא ולהשתומם

עד היכן מידת הדין מגעת,

שבשביל חטא קל שאינו מורגש ואין להבחין אותו,

ייפול האדם ממדרגתו הכי רמה וניסאה

ויאבד את כל אשר לו ותינתה לתעודה הנשגבה ממנו ויכלה הוא וזרעו.

אבל באמת, אפילו הדברים הכי קלים ופעוטים שאין אדם מכיר ומבחין בהם מפני דקותם,

הנה בהיותם מוצגים לאור פני השם,

נראים הם באופן אחר ודמות אחרת להם לגמרי.

זה לא רק עצם החטא,

זה מאיזה שורש הוא בא.

חוסר זהירות, חוסר תשומת לב, זלזול,

עצלות,

מאיזה מידה זה בא, כאילו חטא זה בא מאיזה מידה.

המידה אפשרה את זה.

אז זה תלוי מאיזה מידה. אז כשמסתכלים על זה באור פני מלך, זה נראה אחרת.

זה לא התוצאה.

יכול להיות שהתוצאה תהיה כלילה,

אבל עצם זה של ההזנחה במידות

שהביאה על דבר זה,

זה הבעיה, כי ברגע שיש שם איזה סדק קטן במידות,

זה יכול להתפשט לדברים יותר גדולים.

בשמיים הדברים נראים יותר גדולים ויותר בולטים,

עד שיש להכיר ולהבחין למדי את רישומם בפועל בנפש האדם,

ללכלך אותה ולהפסידה.

זאת אומרת, הרושם

בפועל הוא איפה? בתוך הנפש עצמה,

שהנפש יכולה להתלכלך ולהיפסד.

כי כל רגש ותנועה קלה שבנפש האדם,

ואפילו כזו

שהאדם בעצמו אינו יודע מהם,

הם נבחנים לפני עיני השם המשוטטות בכול.

ולכן היה ירא יעקב שמחטא באיזו מחשבה,

או רגש דק מן הדק,

מה שעלול להיות כל עוד היותו מלובש בחומר.

וכשנראה החטא הזה לעיני השם,

יש בכוחו לגרום הסרת השגחה מיוחדת

להצילו מיד עשיו

דרך נס ופלא,

ויפול חס ושלום ובניו ביד עשיו.

כתוב שאברהם אבינו,

כשדיבר עם עפרון,

אז באותו יום הוא נעשה שר ומושל עליהם.

למה הוא היה באותו יום שר ומושל עליהם?

מה אכפת לאברהם אבינו לדבר עם סתם בן אדם?

חכמים מלמדים אותנו שנפשו של האדם מתפעלת

בלי שירגיש

מכל דבר.

אם הוא מדבר עם אדם

שנגיד הוא לא נקי בבגדיו,

זה אחרת ממה שהוא ידבר עם אדם שהוא מצוחצח בבגדיו.

זה משפיע עליו.

אם הוא ידבר עם אדם פשוט, הוא ידבר עם אדם בעל מעלה, זה משפיע עליו.

ונדנות קטן בנפש,

בתוך המשא ומתן בין עפרון לאברהם,

כשהוא ידבר עם אדם פשוט לעומת אדם שהוא בעל מעלה,

שבאותו יום הוכתר להיות שר ומושל,

זה יכול להשפיע.

חכמי ירושלים לא היו יושבים

עם כל בן אדם, היו בודקים עם מי הם יושבים.

כי יש השפעה.

עם מי אתה הולך? עם מי אתה מדבר?

כל דבר הנפש מתפעלת. כל דבר.

ערעור לכאן, ערעור לשם. מבט לפה, מבט לשם. מחשבה לפה, מחשבה לשם. כל דבר הנפש מתפעלת.

מתפעלת פירושו לא התפעלות. וואו, וואו. מתפעלת זה נפעלת על ידי הדבר, בין לטוב בין למוטב.

בלי, בלי.

זה מה שהוא אומר.

כשמא נתלכלך, הוא לא יודע. הוא לא מרגיש כרגע משהו.

אבל אם יש משהו שהוא לא מרגיש,

זאת אומרת, הנפש התפעלה והוא לא הרגיש.

אז מה יהיה?

לכל שתסור ממנו השגחה.

ואומנם רואים אנו,

הנה, אתה רואה כמה יש, אנשים.

זה מתפעל כל אחד, ההוא בא, הוא לא בא, הוא אחר, ההוא לא אחר. זה, כולם מתפעלים אחד מן השני.

זה לא סתם אדם מחליט ככה, מחליט ככה, מחליט ככה. זה הכל מתפעלות.

רק הוא לא למד בשביל להבין איך זה קרה לו.

אתה חושב סתם ככה, לא, לא הייתי עייף, זה השעון, קשקושים. זה לא ככה, זה הסכמה מדעת מראש.

שאם אני לא אבוא, לא נורא, גם ההוא מאחר, גם ההוא לא בא, גם ההוא לא יודע, אתה מבין, זה ככה.

זה לא,

לא התוצאה הסופית היא שמה, זה מתחיל הרבה לפני.

בטח.

ואומנם

רואים אנו שהיה לו ליעקב מקום לפחד.

כי הלוא באותה שעה גופה

שפגש את עשיו,

חטא יעקב

ופגם בזה שקרא לעשיו שמונה פעמים אדוני.

הנה דוגמה.

ממה שהוא חשש?

הוא בעצמו נכשל שמונה פעמים,

קרא לו אדוני.

וגרם על ידי זה

שיעמדו מבניו של עשיו

בגלל השמונה פעמים, שמונה מלכים קודם לבני יעקב.

המלכויות של הגויים

האריכו שמונה פעמים,

שמונה מלכים מהם, עד שניתנה מלכות לישראל.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בירקוד שמעוני וישלח.

באותה שעה

שקראו יעקב לעשיו

אדוני

אמר לו הקדוש ברוך הוא

אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון

שמונה פעמים

אני מעמיד ממנו

שמונה מלכים קודם לבניך

דכתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום

לפני מלוך מלך לבני ישראל.

מה יצא מפה שלך? שהוא אדוני?

אז ככה יהיה.

אדוני שמונה פעמים.

מילים, חושבים מילים זה סתם, אין מילים סתם.

זה הכרעת דין

מה שאדם מוציא מפיו.

הכרעת דין.

גם כריתת הברית עם אבימלך וגם כריתת הברית עם לבן

כל אלה לא היו נצרכים.

בדרגת הביטחון של יעקב אבינו הוא לא היה נדרש לזה.

אומנם חכמים מסבירים שיעקב

מוסס אותו.

את עשיו פרק אותו.

גמר עליו.

השקיע אותו.

דרך עליו.

איך?

בא עשיו

ואיך הוא מוסס אותו.

אמר לו אדוני מעבדך יעקב. לאדוני עשה מעבדך יעקב.

לאדוני עשה מעבדך יעקב.

רק כשהם נפגשו כבר אחרי שהוא שלח לו משלחות שיגידו לו ככה.

עכשיו מה, הוא ירביץ לו?

הוא יהרוג אותו? מה יגידו 400 איש איתו?

הוא אמר לך אני חבד שלך, אני כלום, אני אפס, אני שום דבר. אתה אדוני, אתה אין כמוך, אתה.

מה רצית? כבוד, לא כך, כך, כמויות, כך, חבילות, כך, כך, כך.

אני כלום, אני כלום.

אז מה כתוב?

שהוא רץ אליו, חיבק אותו ונשק אותו.

הבנתם? למה הוא ידע מה זה מידות של רשע? אז הוא ידע איפה לנגוע לו, איפה לעשות.

הוא ידע שהוא תאב לבצע, הוא צריך כבוד, אז הוא הביא לו דורנות,

הביא לו מתנות,

הביא לו...

אתם מבינים?

אבל עם כל זה לא היה צריך יעקב להגיע לזה בביטחונו.

לכן כשהוא אומר שמונה פעמים, אדוני,

מלכו שמונה מעשיו, מלכים לפני מלכי ישראל.

הרי שבשביל דיבור שיצא מפיו של יעקב אבינו

בדברו על עשיו,

נדחתה ממשלתם

של מלכי ישראל שמונה דורות.

שהשפיל יעקב את עצמו לפני עשיו,

וקראו אדון,

נעשה זה רושם בנפשו,

ונפגם בו כוח המלוכה.

ורושם זה נשאר אחר כך

בבניו דור אחר דור, עד שמונה דורות.

שמלכו מלכים מבני אדום,

ועדיין לא היו בני יעקב ראויים למדרגת המלוכה.

רואים אנו

מזה

מה גדול הוא הרושם

הנעשה בנפש האדם

על ידי כל דבר,

אפילו אם קל ופעוטו.

ומה גדולות הן התוצאות

שיכולות לבוא בשביל זה במאורעות חייו הוא ובדורותיו אחריו.

ההשפעה היא גם לדורות.

מה שאתה אומר, מה שאתה עושה, מה שאתה פועל,

הכל משפיע עליך ועל צאצאי צאצאיך עד סוף הדורות.

צריך לקחת אחריות, חבר'ה, זה לא צחוק.

מה?

אז על זה שהוא הביא את הדורונות לא שמענו שהייתה בעיה.

הוא הכין את עצמו לדורון

למלחמה ולתפילה.

אז הוא התפלל ושחרר את הדורונות, ואם לא הייתה ברירה הוא גם היה מוכן למלחמה.

אבל בסך הכללי עצם זה שאתה קורא דבר שאף אחד לא חייב אותך. מי חייב אותך להגיד לו אדוני?

עצם זה שקבעת שהוא אדוני, אז בסדר. השפלת את עצמך, אז הוא יהיה אדוני שלך.

אדון.

אתה מבין?

רבי חנניה ברגנשי אומר,

תעשו הקודש ברוך את זה לכל ישראל.

נפיקו חרמונות רמנסות.