פרעה לא מכיר את שם הויה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ומשה עבדו.

אז אנחנו רואים פה את שם הוויה ברוך הוא שלוש פעמים בפסוק.

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים

ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ומשה עבדו.

השם יתברך גאל את ישראל ממצרים בשני שלבים

השלב הראשון היה בעיקר

יציאה גופנית שבאה בעקבות מכת מכורות

אבל עדיין לא הייתה זו גאולה שלמה

מפני שכל עוד היו פרעה ומלכותו קיימים

קיימת הסכנה שפרעה ינסה בכוח הזרוע להחזירם למצרים ולשעבדם

כפי שאכן קרה,

כמו שכתוב, ויאגד למלך מצרים כי ברח העם

וירדוף אחרי בני ישראל

ורדיבה זו הכניסה פחד בלבבות.

ככתוב, ויישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נושא אחרים ויראו מאוד

ואף הביאה חלק מבני ישראל למסקנה שעליהם לחזור למצרים.

כמו שאמרו החכמים זיכרונם לברכה

ארבעה כיתים נעשו על הים, כיתות

ואחת אומרת לשוב למצרים.

אז הגאולה הייתה בשני שלמים.

שלב ראשון זה היה הגאולה הפיזית, להוציא אותם אחרי מכת בכורות, אבל זה לא גאולה סופית.

זה רק שלב ראשון, כי עדיין יש את הפחד.

כיוון שפרעה ומצרים קיימים עלולים לרדוף, כמו שכתוב,

ואז יכולים להחזיר אותם אולי ולשעבד אותם.

והיו כאלה אפילו שפחדו ורצו לחזור.

אז זה היה השלב הראשון.

השלב השני של הגאולה היה בקריעת ים סוף,

כאשר השם יתברך יטביע את כל המצרים.

את כל המצרים הרודפים יטביע.

לא נשאר בהם עד אחד.

על ידי זה נסתלקה מעליהם הסכנה

שהם יוכרחו לחזור לבית עבדים.

וכדי להפיק מליבם של ישראל את כל החששות והפחדים,

פלט הים את המצרים על שפתו,

כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולים מצד אחר,

רחוק ממנו, וירדפו אחרינו.

אז זאת אומרת, כדי להסיר מהם את החשש.

השלב השני של הגאולה

זה היה להטביע את כל המצרים הרודפים,

וגם להראות שכולם טבעו.

אז כל מצרי שעיני יהודי,

הים פלט אותו לרגליו,

שיראה ויזהה אותו.

ואז הוא יודע שאין לו שום בעיה,

ככה גמרו את כל הסיפור,

והביאו את הכלבים שלהם ללוקת דמן, ודרכו עליהם, ועשו וכולי.

ועל ידי זה הייתה גאולה שלמה, הן במעשה והן בהרגשת הלב.

אז גם הם יצאו, וגם ראו, והרגישו שהם רגועים, זהו, נגמר הסיפור של המצרים.

יש להבין,

מדוע הוא צריך

השם יתברך

לחלק את הגאולה לשני שלבים?

מדוע לא גאל אותם מיד ביציאתם ממצרים, גאולה שלמה?

היה מאבד אז את המצרים במצרים,

בלי להביא אותם אל הים,

ולקרוע אותו, ולהטביע אותם בתוכו, בנס גדול כזה, 12 גזרים, שכולם יפלטו וכולי.

עוד יש להבין

את הכתוב, וחיזקתי את לב פרעה

ורדף אחריהם,

ויכבדה בפרעה

ובכל חילו,

וידעו מצרים,

כי אני אדוני.

הכתוב אומר שהשם חיזק את לב פרעה לרדוף אחרי ישראל,

וזאת כדי שיכבדה בפרעה

ובכל חילו.

וידעו מצרים, כי אני השם. רגע לפני שהם ימותו, שידעו כי אני השם.

כי אני אדוני, שם הוויה.

וכי רק אחרי הניסים של קריעת ים סוף

למדו המצרים לדעת את מציאות השם,

ולפני כן לא ידעו.

הלא ראו את כל המכות בניסי היציאה ממצרים.

זה לא סיבה מספקת להאמין ולדעת את השם?

כדי לבאר זאת, עלינו להקדים שאלה נוספת.

כאשר באו משה ואהרון לראשונה בשליחות של המקום אל פרעה,

מה נאמר?

ויאמרו אל פרעה,

כה אמר אדוני,

שלח את עמי ויחוגו לי במדבר.

מענה פרעה,

מי אדוני אשר אשמע בקולו

ושלח את ישראל?

לא ידעתי את אדוני,

וגם את ישראל לא אשלח.

אחרי מה שאומר פרעה,

אומרים משה ואהרון את הבקשה שוב בסגנון אחר.

ויאמרו

אלוהי העבריים נקרא עלינו

נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה

פן יפגענו בדבר או בחרב.

והם מתכוונים עליו, על פרעה.

רק בלשון נקייה אמרו כי פן יפגענו.

יש להתבונן בשינויים.

יש פה שינויים רבים בין אמירת משה הראשונה לשנייה.

בראשונה הם אמרו אדוני אלוהי ישראל.

בשנייה הם אמרו אלוהי העברים, השמיטו את השם הוויה.

בראשונה הם אמרו שלח את עמי.

דהיינו, שחרור מלא, בלתי מוגבל בזמן. שלח, זהו.

בשנייה אמרו נלכה נא דרך שלושת ימים. צמצמו את זה לשלושה ימים.

ובשנייה גם אמרו לפרעה שאם לא ימלא את בקשתם הוא מסתכן פן נפגענו, פן נפגעך הכוונה בדבר או בחרב.

ואילו בתחילה הם לא הזכירו שום איום.

מההבדלים הללו נראה

כאילו משה ואהרון נבהלו מהתשובה של פרעה.

ולכן הם יתנו את הבקשה שילכו רק לשלושה ימים. ככה נראה.

וכדי לשכנע את פרעה שכדאי לו למלא את משאלתם,

הוסיפו לו נימוק על הסכנה שבסירוב,

דהיינו שהוא ייפגע בדבר או בחרב.

ויש להבין האם באמת זו הסיבה

או שמא יש טעם אחר בדבר.

האם זה בגלל שהם נבהלו מתשובתו של פרעה או שזו סיבה אחרת.

העניין התבהר על פי דברי הרמב״ן שמפרש את מאמר פרעה. לא ידעתי את אדוניי.

וכך כתב הרמב״ן.

והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלוהים ומודה בו.

אבל לא היה יודע את השם המיוחד.

וענה, לא ידעתי את אדוניי.

והם נזכרו וחזרו ואמרו לו, אלוהי העיוורים נקרא עלינו.

זאת אומרת, זה שאתה מכיר.

לכאורה דברי הרמב״ן אינם מובנים. אם אכן האמין פרעה באלוהים,

מדוע לא שילח את ישראל?

בעוד, מה ההבדל אם פרעה מודה במציאות אדוניי כאלוהים

או כהוויה?

לגבי הנכונות לשמוע בקולו. מה זה משנה?

אם קוראים לו כך או קוראים לו כך, מה זה משנה?

התשובה טמונה בתוכן של שני השמות הללו.

כי הוויה פירושו המילולי

היה, הווה, יהיה.

והוא כולל במשמעותו, בעומק העניין,

שהשם יתברך הוא המציאות ההכרחית האמיתית היחידה.

ומציאות כל הנבראים וקיומם בכל עת

תלויים בשם יתברך. כי הוא היה, הווה ויהיה.

לפי זה נכלל בשם הוויה שהוא מהווה את כללות הבריאה בכל רגע.

ואפס זולתו. אין אף אחד חוץ ממנו, אין עוד מלבדו.

אין בבריאה שום כוח עצמאי מבלעדי השם יתברך.

אבל המובן של השם אלוהים

זה שהוא בעל כוח.

ואפילו מי שמאמין שהוא יתברך בעל כוח,

ואפילו יותר מאחרים,

אינו שולל שיש עוד בעלי כוח אחרים.

כשאומרים אלוהים,

פירושו שהוא בעל כוחות,

אבל יש עוד כוחות.

זה לא שהוא יחידי.

כשאומרים שם הוויה,

זה היחידי.

היה, הווה ויהיה בן זולתו.

את השם הזה לא מכיר פרעה.

הוא מודה שיש אלוהים,

שיש כוח שברא את העולם, זה הכל הוא מודה.

אבל יש עוד.

אבל יש עוד.

פרעה לא האמין שהשם יתברך הוא הוויה בעל הכוח היחידי המהווה את הכל. זה הוא לא האמין.

אלא האמין וידע שהשם יתברך הוא אלוהים בעל כוח ושליטה.

וייתכן אפילו שהוא יותר חזק וגדול מאלוהי מצרים.

אבל עם כל זאת אלוהים אחרים הם גם בעלי כוח ואינם בטלים לעומת השם יתברך.

זו כוונת הרמב״ן שהסביר, נחזור על דבריו.

והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלוהים ומודה לו.

דהיינו שיש לו כוחות ואפילו יותר מאלוהי מצרים.

אבל לא היה יודע את השם המיוחד.

וענה לא ידעתי את הוויה שם השם.

למה? שהוא היחיד ושולט בכל ואין בלתו.

והם נזכרו, משה ואהרון,

וחזרו ואמרו לו, לפי מה שהוא מבין, אלוהי העיוורים נקרא עלינו. בסדר, בסדר. אתה לא מכיר אותו, בסדר. אז אלוהי העיוורים נקרא אלינו.

לפי היסוד האמור, נסביר את הפסוקים הנזכרים.

בתחילה, משה ואהרון, אמרו לו פרעה, כה אמר אדוני אלוהי ישראל.

לא רק שהוא המהווה והוא אין בלתו, הוא גם האלוהים הפרטי של ישראל. הוא אלוהי ישראל.

כפי האמונה האמיתית של ישראל, שהוויה הוא המהווה הכל בכל רגע, ואין שום כוח היכול לעמוד נגדו. ולכן אתה, פרעה, שלח את עמי ויחוגו לי במדבר בלי הגבלה של זמן.

ומכיוון שבאו בהנחה שפרעה מודה באמת הזו,

אז לא צריך לאיים עליו, לא צריך להפחיד אותו בעונש, על מנת שיוציא את בני ישראל כציווי השם. כי זה ברור. מה, אתה יכול לעשות משהו נגד מישהו כוח יעיד?

על כך ענה להם פרעה, לא ידעתי את אדוני.

לא מכיר את השם הזה, לא.

כלומר, אני אומנם מודה שהשם יתברך, הוא אלוהים בעל כוח,

ולו יהיה אפילו שהוא בעל כוח גדול,

אבל אני אינני מכיר בכך שהוא הוויה, דהיינו הוא מהווה הכל,

שהוא הבעל כוח היחידי המהווה את הכל.

ולדעתי גם אלוהי מצרים הוא בעל כוח,

ולכן, וגם את ישראל לא אשלח.

אז אני לא משלח.

מכיוון שראו משה ואהרון שפרעה אינו מודה,

ואינו מכיר שאין עוד מלבדו,

והוא מכיר רק בכך שהשם יתברך הוא אלוהים בעל כוח.

ניסו לשכנע אותו לפי האמונה שלו,

שישלח

וישלח את ישראל.

לכן שינו ואמרו,

אלוהי העבריים נקרא עלינו. ואתה הרי מאמין שהוא בעל כוח גדול וחזק,

ואולי אפילו יותר מאלוהים מצרים. אם כן,

למה לך לסרב לבקשתו להוציא את בני ישראל לשלושה ימים בלבד?

ובמיוחד כאשר המטרה היא כדי לזווח לאלוהים הזה קורבנות,

ועוד אפילו לפי אמונתך אתה מסתכן,

כי שמא אלוהי העברים הוא בעל כוח גדול יותר מאלוהיך,

והוא יעניש אותך בדבר ובחרב.

נמצאנו למדים

שהאמונה באלוהים בעל כוח,

והאמונה בהוויה שהכל תלוי בו ואפס זולתו זה שני דברים נפרדים.

כי יש המאמין באלוהים,

אך אינו מאמין בהוויה.

אך לא פרעה בלבד האמין כך,

אלא זו הייתה אמונת העם המצרי וחכמיו בכלל.

ולכן אמר השם יתברך בעת קריעת הים,

וידעו מצרים כי אני אדוני שם הוויו.

בי כבדי בפרעו, ברכבו ובפרשיו.

כי עד עתה האמינו המצרים רק באלוהים.

וכדי שהמצרים ישתכנעו ויאמינו שהשם יתברך הוא הוויה בעל הכוח היחידי.

עליהם לראות את נישאי קריעת הים שעל ידם התגלה והתברר לעין כל שהשם יתברך הוא הוויה שליט הבלעדי.

ומה המיוחד בנישאי קריעת הים שבהם התברר ייחוד השם

והתגלה כבודו התברך עד למדרגה כזו שאף המצרים ידעו כי אני אדוני שם הוויה.

על זה כתב בית הלוי

בביאור הפסוק

באנוכי העלך גם עלו.

זה לשון בעל בית הלוי.

כאן באה לו ההבטחה הגדולה שבכל ההבטחות

שיהיה נקרא שמו על ישראל.

והכוונה בזה דלעולם

לא יפרסם שם כבודו בעולם על ידי מעשה יוצא חוץ מדרך הטבע

רק באמצעות צורך ישועתן של ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר אני לא אעשה נס

שיוצא חוץ לטבע רק באמצעותן של ישראל.

לעולם

לא יפרסם השם כבודו בעולם על ידי מעשה שיוצא חוץ מדרך הטבע רק באמצעות צורך ישועתן של ישראל.

ועל ידי ישועת ישראל יתפרסם שם כבודו בכל העולם.

זה מה שאמר ואנוכי העלך גם עלו.

כשאהיה מעלה אותך אז על ידי עלייתך יתפרסם גם שמי בכל הגויים ויהיה עלייה לכבודי.

ואנוכי,

כשעלך אני אהיה גם עלו.

גם שמי יתפרסם בכל הגויים כולם.

זאת אומרת, זו ההבטחה שנתן

הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו.

זו כוונת חכמים, זכרונו לברכה, בירושלמי בתוכנית.

אמר

רבי שמעון בן לקיש

בשם רבי ינאי

שותף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל

משל למלך

שהיה לו מפתח קטן.

אמר המלך, אם אני מניח

את המפתח כמות שהוא,

הוא יאבד לי.

שמפני קטנותו הוא ילך לאיבוד.

אלא הרי אני עושה שלשלת

שאם אעבד השלשלת תהיה מוכחת עליה. יהיה קל למצוא.

כמו בבתי מלון נותנים לך איזה בוקסה כזאת.

אין מפתח כזה קטן שלא תאבד להם את המפתח שעולה שתי שקלים.

אלא הרי אני עושה לשלשלת שאם תאבד המפתח השלשלת תהיה מוכחת עליה.

מה הכוונה?

שפרסום שם כבודו שיתף

שיהיה רק על ידי ישועה של ישראל.

וזה ביטחון גמור שלא יאבדו חלילה.

זאת אומרת, קשר אותנו בו,

באותו בנו.

ממילא, כדי שיתפרסם שמו בעולם,

זה יהיה רק דרך ישועתם של ישראל בלבד.

ואם השם ישבור את מחיצות הטבע ויעשה נסים חוץ לטבע,

זה יהיה לצורך ישועתן של ישראל.

באנוכי העלך גם עלו.

גילוי כבוד השם ופרסום שמו

הוא המטרה של הבריאה.

ככתוב ולכבודי פרטי.

זאת אומרת, הכרת מציאותו יתברך מעולם זה הכרת כבודו.

כשיודעים את כבודו של הקדוש ברוך הוא העולם, מכירים את מציאותו.

אם כן, מכיוון שתלה השם יתברך את פרסום כבודו בעם ישראל,

בזה מובטח כי אומם הנצחי.

כל הבריאה לא נבראה אלא לכבודו,

ברתיו לכבודי.

אז כל מי שנברא בשמי ולכבודי, ברתיו, אף עשיתי וכו'.

אז אם כל הבריאה היא התכלית הזאת והוא קשר כביכול את עצמו בנו,

שכבודו יתפרסם רק על ידי זה שהוא יעשה ניסים חוץ לטבע, רק לישראל.

נמצא שעם ישראל חייב להתקיים לעולם.

כי אחרת לא תהיה תכלית לעולם. כי איך יתפרסם כבודו, וכבודו איך מתפרסם? כשהוא משנה את הטבע, ולצורך מי? לצורך רשועתן של ישראל.

וזוהי הכוונה במה שכתוב, ידעו מצרים כי אני אדוני.

מוכח דעת עתה לא ידעו עדיין את אדוני.

וכיוון שישראל נצרכו אז לישועה,

כיוון שישראל נצרכו אז לישועה, ואמרנו שהקדוש ברוך הוא עושה חוץ לטבע,

רק לישועתן של ישראל,

באה התביעה על מצרים בפרסום הנס הגדול.

אז התביעה על המצרים הייתה בפרסום של הנס הגדול.

שעל ידו התפרסם שם כבודו יתברך,

ורק אז אפילו המצרים למדו לדעת את שם

הוויה מהווה הכל לבדו תמיד.

מתי ידעו המצרים? כשהם פרפרו על החוף.

אך עדיין יש להבין,

במה התגלה השם הוויה בקריעת ים סוף

יותר מאשר בעשרת המכות בכלל ומכת בכורות בפרט?

התשובה היא,

שאף על פי שבוודאי עשה הקדוש ברוך הוא ניסים גדולים ועצומים בלב.

ליציאת מצרים

כמו שמבואר בחכמים זיכרונם ברכה

שמהם למדו גם המצרים את רוב כוחו וגבורתו של השם יתברך

ובמיוחד שבאותו הלילה הקדוש ברוך הוא היכה את אלוהיהם עימהם

מי שהיה של עץ נרקב של אבן נמס

של כסף ושל זהב של נחושת התיחן בכל אלילים שבעולם עבדו

ועל ידי כך הכירו כולם במלכות השם ושלטונו על הכוחות בבריאה

אבל עדיין היה חסר בשלמות ההכרה שהשם יתברך הוא בעל הכוח היחידי

למה?

שהרי גם לאחר מכת בכורות והיציאה ממצרים

שבה עשה הקדוש ברוך הוא באלוהיהם שפטים נשאר אליל מצרים

בעל צפון הוא נשאר קיים

ובו טעו המצרים,

הקדוש ברוך הוא השאיר אותו בשביל להטעותם את המצרים

וכמו שכתוב וכמו שאמרו חכמים זכרונו לברכה, לפני בעל צפון

הוא נשאר מכל אלוהי מצרים כדי להטעותן שיאמרו קשה יראתן

שזה היראה שלהם העבודה הזרה הזאת היא קשה

הנה לא יכול הקדוש ברוך הוא להכניע אותה, היא נשארה

כלומר מכיוון שבעל צפון נשאר טעו לחשוב שהוא בעל כוח חזק שאותו השם יתברך לא היה יכול לאבד

אם כן היה חסר עדיין בבירור ובהכרה שהשם יתברך הוא הוויה המהווה הכל בכל עת לבדו

גם בני ישראל בעת שראו נישא קריעת ים סוף

התחזקו והתעלו באמונתם בייחוד השם לדעת את אחדותו יתברך עד למדרגה של בהירות נבואית

ובמצב הזה הכירו ואמרו אדוני ימלוך לעולם בעת

אדוני שם הוויה ימלוך לעולם בעת

בכך הם ביססו וחזקו את מלכות השם השלמה בבריאה

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך

עד שאמרו בניך שירה

משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז

נתיישבה מלכותך וחסאך נכון.

זאת אומרת כל זמן שעוד היו המצרים קיימים ביציאת מצרים אחרי כל המקום

אז זה עדיין מלך שצריך להילחם

אבל אחרי שהקדוש ברוך הוא טיבע את המצרים במצרים ולא נשאר מהם עד אחד

אז אחרי זה כבר מלכותו נתיישבה

רואים שהוא ניצח את כולם

אז זה כמו מלך שיושב כבר על הכיסא ומלכותו התיישבה לא כמו מלך שעומד

על הלוח עם כידון ועוד עומד אלוהים

חכמים זכרונם לברכה הדגישו פה שעל ידי נשאי קריעת ים סוף

והשירה נתיישבה מלכות וכיסא השם

במובן של ישיבה

זה קביעות של דבר ויציבותו

וזו כוונת חכמים זכרונם לברכה שעל ידי הניסים של קריעת הים

נתגלתה שליטתו הבלעדית והיחידה של השם יתברך

שבגללה אמרו ישראל שירה והמליכו את השם יתברך עליהם ועל כל הבריאה

בכך נקבעה והתייצבה מלכותך וכיסאך מבוסס וחזק.

הבהירות הגדולה וההכרה הברורה בייחוד השם ומלכותו

שזכו לה בני ישראל בעקבות ניסי קריעת ים סוף

לא באו רק כתוצאה מראיית הניסים הגשמיים הרבים כמו קריעת הים לשני מעשר דרכים

ועמידת המים כחומה

בחזרת החומה למים

והטבעת המצרים בתוכם בייסורים גדולים

ופליטתם מתים אל היבשה ועוד

אלא שבעת שעשה השם את הניסים הגשמיים בו בזמן עשה ניסים גם רוחניים גדולים

כי הראה הקדוש ברוך הוא לבני ישראל מראות נבואיים נשגבים

החורגים מכל גדרי ההשגות וטבעיות של השכל האנושי

ואפילו יותר מהשגות נבואיות רגילות באותה שעה.

כתוב שראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה הנביא

שלא היו רואים

אלא מתוך מראות.

הנביאים ראו רק מתוך מראות,

לפיכך לא היו מכירים את כבוד יוצרם.

אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים היו רואים בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירים כבוד יוצרם.

דומה כאילו רואים בעיניהם

ואפילו עוללים ויונקי שדיים היו רואים כבוד יוצרם.

הוא מרין אותו באצבע ואומרים זה לי

וענבהו בחסד השם ובניסיו הגיעו כל הנמצאים

בקריעת הים למדרגת נבואה עליונה מאוד

שעל ידה התבהרה להם אמונת ייחוד השם ומלכותו בוודאות כזו

כאדם המראה באצבעו על דבר הסמוך לו.

בשעה זו הגיעו לשלמות כזו של הכרה בכבוד השם,

שחכמים זיכרונם לברכה הגדירו את השגתם אז כגדולה יותר ממדרגת משה רבנו.

וכך אמרו,

בואו ראה כמה גדולים יורדי הים.

משה,

כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תוכל לראות את פניי.

ובסוף הראה לו, בסימן,

בהשגה לא מושלמת.

החיות הנושאות את הכיסא אינן מכירות את הדמות.

ועולה ים, כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר,

זה אלי ואנבהו.

אין ראייה בקדוש ברוך הוא, אלא בראיית הלב אמרנו ובראיית הנשמה.

ההשגה המופלאה הזו באמונתה היא שהביאה אותם לאמירת שירה בשבח

של השם יתברך והודיה על נפלאותיו,

שתוצאותיה ושיאה היו המלאכת השם יתברך כשאמרו בסיום השירה,

אדוני ימלוך לעולם ועד.

לפי מה שנתבהר

על ההשגות הנבואיות המופלאות שזכו לעם ישראל בשעת קריעת הים,

עכשיו מיושב היטב מדוע השם יתברך חילק את הגאולה הגשמית והרוחנית ממצרים לשני שלבים.

אמרנו, בשלב הראשון הוא הוציא אותם פיזית.

נכון?

בשלב השני הוא חיסל את המצרים בתוך הים.

שאלנו למה צריך שני שלבים?

למה להשאיר את המצרים קודם בהתחלה,

ואחר כך להביא אותם לים ולהרוג אותם?

תעשה את זה מחד המחתא, תהרוג את המצרים במצרים ותביא אותם ישר, בלי פחד, בלי שייתקחו, בלי כלום.

אלא עכשיו ברור לאור מה שלמדנו.

כי לא היה די רק בהריגת המצרים,

זה אפשר היה לעשות במצרים.

אלא היה צריך גם את כל הגילויים שהם ראו,

מה שראתה שפחה על הים, השכל בן בוזי,

היו צריכים גם את כל הגילויים שנלבו להריגתם.

למדרגה עילאית כזו לא הייתה אפשרות להגיע באותה עת שיצאו ממצרים.

למה?

הן מחמת המקום שהיו בו אז, שהוא מלא גילולים,

מלא עבודה זרה וגילויים עליונים לא יכולים להיות.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על פרשת החודש שנאמרה למשה ואהרן בארץ מצרים, וזה לשונם.

בארץ מצרים, חוץ לכרך,

מפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך?

מפני שהייתה מלאה שיקוצים וגילולים.

ואם משה, גדול הנביאים,

שהיה מוכן תמיד לנבואה, לא היה יכול לקבל נבואה בגלל טומאת מצרים,

על אחת כמה וכמה בני ישראל שהיו במדרגה פחותה ממשה,

להם בוודאי הפריעה טומאה של מצרים מלקבל נבואה,

ובמיוחד נבואה במדרגה עליונה יותר משאר הנביאים, ואפילו משל משה,

כמו שזכו בעת קריעת ים סוף.

גם בחמת מצבם הרוחני של בני ישראל עצמם בעת יציאת מצרים, שהם עדיין היו שקועים במ״ט שערי טומאה,

זו סיבה נוספת.

לא היו יכולים להגיע אז למדרגות עליונות שהגיעו באמירת השירה.

ואף על פי שהקדוש ברוך הוא בחסדו הוציאו אותם מטומאת מצרים בליל הפסח,

עם כל זה עדיין לא היו במדרגה רוחנית כזו.

שיהיו מסוגלים לקבל מיד אור רוחני עליון, כמו שקיבלו בקריעת הים.

אלא היו צריכים להתעלות במדרגתם ולהתקרב אל השם במשך שבעה ימים,

ורק על ידי הכנתם היו יכולים להשיג את המעלות הרוחניות העליונות

בקריעת הים באמירת השירה.

לסיכום, מה שראינו פה,

שהקדוש ברוך הוא,

הפסוק כתוב,

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים,

ויראו העם את אדוני,

ויאמינו בה אדוני ומשה עבדו.

זה שם הוויה, ברכו,

וכל זה הם השיגו בני ישראל, מה שפרעה לא השיג, כי הוא הכיר את האלוהים ולא הכיר את שם השם.

ולכן היה שינוי בלשונות של משה ואהרון שבאו אליו,

שהם הבינו שהוא לא מכיר אותו,

אז הם חזרו לדבר איתו אלוהי העברים וכולי,

ומתברר לנו למה הייתה כל ההשתלשלות ולמה היה צריך להיות בשתי גאולות.

גאולות.

גאולות.

אחת פיזית וגאולה אחת רוחנית שתהיה על הים.

נמצא שכשקוראים את הפסוקים לא מבחינים בין אלוקים, אלוקי

שם הוויה וכו'.

וכל הסודות בעצם טמונים בתוך השמות האלה, שצריך לדעת להבחין בהם ולהבין. אם לא חכמים, זיכרונו לברכה, שהם פותחים לנו להבין,

היינו כמו סומים

בתוך ארובה של אורעים ולא יודעים בין ימינם לבין צפונם.

אשרנו מתום חלקנו ומנעים גורלנו, אמן.