רמז המצה על הנהגת הטבע | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חמץ ונחרצה נפש ההיא בישראל מיום הראשון עד יום השני.

אשר מתברך חסר עלינו בשבועת ימי הפסח את אכילת החמץ וציוונו לאכול מצה

ועלינו להתבונן במהות החמץ והמצה כדי שנאמן מהם יסודות באמונה

מהחמץ והמצה אנחנו לומדים יסודות באמונה.

חמץ הוא תוצאה של תהליך,

כי חימוץ עיסה קשור בהתפתחות הנעשית על ידי גורמים טבעיים חיצוניים

המחמיצים ומלבחים אותה במשך זמן מסוים.

זאת אומרת, הם מערימים את העיסה עם שמרים וזה כבר אין להחמיץ

ומנבחים אותה במשך זמן מסוים.

נמצא שהחימוץ מתהווה בדרך קמעי של סיבה מסובבת.

אם כן,

החמץ מסמן את הנהגת הטבע המסתירה מהאגן

בסיבה הראשונה השם יתברך.

כיוון שזה הולך בדרך טבעית ובדרך של סיבה ומסובבת,

פעולה ועוד פעולה יוצרים פעולה שלישית ומפודדת.

וכך הטבע,

הוא פועל בהנהגתו הטבעית.

ממילא הטבע מסתיר את הסיבה הראשונה השם יתברך כי

מאז זה כבר השתלשלו דברים והם נעים בסדר של סיבה מסובב כל הזמן.

אז החמץ

הוא מסמן לנו את הנהגת הטבע שמסתירה את הסיבה הראשונה השם יתברך.

לעומת זאת, המצא מצוותה שתעשה במהירות

כדי שתיראה כאילו נוצרה בפתאומיות למעלה מן הזמן.

ונצטווינו בה כדי לזכור את החיפזון של המהירות של יציאת מצרים.

דיבי לא יעשו ענמי מצרים.

כאמור,

שמעת ימין תאכל עליו מצות לחם עוני,

כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים.

אז גם אכילת נחם עוני שנעשה במהירות,

וגם להזכיר לנו את החיפזון שיצאנו מארץ מצרים,

שאז לא הורשינו לקחת חמץ.

המצא מלמד אותנו על הנהגת השם הישירה שמעל לטבע,

בלי סיבה ומסובב.

ובלי המשך של זמן.

והיא באה לידי ביטוי ברור בחיפזון שהיה בצאתה ממצרים.

משם נתבונן ונלמד שתמיד השם ידברך הוא המנהיג אותנו,

אלא שיש מסך המסתיר זאת,

הוא הטבע.

אז החמץ מסמל את הטבע,

והמצה מסמנת את השגחת הבורא, את מלאכת הסיבה הראשונה שפועלת מאחורי הטבע.

המחמץ

מסמן טבע והמצה מסמנת את הנהגת הבורא המיידית הישירה הבלתי-אמצעית.

היסודות האלה מקורם בדברי המהר״ל.

המהר״ל נפרד לגמורות ה׳.

אומר כי מה שהיו יוצאים בחיפזון,

בלי המשך זמן.

למה היו צריכים לצאת בחיפזון ונוסעים בלי המשך זמן, לא לאט לאט, תוך כמה ימים.

מורה שיצאו במדרגה ובמעלה עליונה,

ובא להורות שעם ישראל יצאו מארץ מצרים במדרגה ובמעלה עליונה.

והפועל שבא משם נעשה בלי זמן.

לא כמו דברים טבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן,

אבל כאן הייתה פעולתם שלא בטבע.

מרקח היה בחיפזון בלי זמן.

זאת אומרת, כל דבר שנעשה בחיפזון בלי זמן,

ולא בדרך טבעית של השתלשלות של משך זמן,

זה מורה על מדרגה ומעלה עליונה.

וכאן אפשר להבין שגם מי שחוזר בתשובה בבת אחת,

זה מדרגה עליונה,

מעלה עליונה.

מי שצריך לקחת את הזמן, זו מדרגה טבעית.

ועוד כתב שם,

דע כי אי אפשר שיצאו ישראל מן השעבוד,

כי אם על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו,

ולא מצד המזל,

ולא בשום צד זולת זה.

ולפיכך לא יצאו ישראל ממדרגה שיש בה זמן.

רק במדרגה שאין בה זמן.

כי כל צד שהיה צריך להוציא את ישראל ממצרים באופן טבעי,

בין אם זה על ידי המזל או גורם אחר,

זה לא יכול להיות בקטע פתאום.

זה בדרך טבעית.

צריך משא ומתן עם המלך, או איזה מלחמה,

או איזה מרד, או איזה משהו.

זה לא הולך פתאום, קמים והולכים.

ולפיכך לא יצאו ישראל במדרגה שיש בה זמן,

רק במדרגה שאין בה זמן.

ולכך מסר להם החמץ

שהווייתו נעשה בזמן.

לכן גם ביציאתם מסר להם את החמץ.

כי מה, החמץ מורה

חוויה שנעשה בזמן, וזה ההפך

ממה שהם יצאו שלא בזמן.

וציווה על המצע שהווייתה בלא זמן.

ישראל יצאו לחירות במדרגה אלוהית שאין בה זמן.

וכיוון שהם יצאו במדרגה אלוהית שאין בה זמן,

אז גם הם יאכלו מצע שמורה על השגחה אלוהית שאין בה זמן.

דהיינו, בעל הטבע.

הלימוד מאיסור החמץ

ומצוות המצע הוא

להתבונן לקיר

שבאמת אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה.

משה גילמן יגיד את הלך טבעי.

כאילו מה אתה יכול לצפות?

זה לוקח זמן, אבנים, זה לוקח זמן.

הסתברתי, אז מה אני אעשה את שבו?

כל מיני מושגים כאלה.

אבל איננו צריכים להתבונן להכיר שבאמת אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה, אלא שכל הנעשה הוא פעולת השם יתברך.

כמובן

שיש דרגות רבות בהכרה הזאת עד להשגה של המדרגה בשלמות.

אבל ראשית ההכרה היא מתבוננות באיסור אכילת החמץ.

למה נאסר עלינו לאכול חמץ?

כי החמץ מסמל את הנהגת הטבע שמסתירה את השם יתברך שהכל ממנו.

ונאסר עלינו לאכולו בפסח.

כדי שנשליש בליבנו שהמחשבה שהכל מתנהג בטבע מבלי יד השם המכוון בכל רגע זה פסול.

מחשבה כזאת היא פסולה.

בשלמות ההכרה היא על ידי מצוות אכילת המצה,

וכל מצה שזה מורה על הנהגה הניסית הגלויה ששוברת את גדרי הטבע,

כפי שבאה לידי ביטוי ביציאה בחיפזון ממצרים,

שהשם יתברך הכריח למצרים לשלח את בני ישראל.

זאת אומרת,

כיוון שהטבע כביכול מסתיר את הנהגת הבורא מהשגחתו בכל עת ובכל רגע, כשהכל הוא פועל יוצא ממנו,

והוא סיבת הסיבות לכל מה שמסתובב סביבינו.

בפסח, כשיצאנו לחירות במדרגה עליונה,

במדרגה אלוהית,

בפתח פתאום, בחיפזון,

כשהשם הראה שהוא שולט בעולם, הוא המנהיג ואין טבע,

הוא שבר את הכול, הראה שהוא הבורא, הוא המנהיג, הוא הגואל,

לכן הוא אמר לנו שנוצא בחיפזון, שנראה מדרגה זו, וגם שנאכל אוכל של חיפזון.

שבה כאילו בפתח פתאום היא המצב.

זאת אומרת,

זה מורה שאין זמן,

ואין זמן מורה שהסיבה הראשונה זה האלוקים.

אין טבע, אין תהליך.

לפי האמור יש להבין מדוע חייבה התורה לאכול מצות רק בלילה הראשונה.

לא חייבים לאכול מצות כל השבועת ימים.

מילות החמץ

עשרה כלשהו עד ימי הפסח.

למה לאכול מצות חייבים בלילה הראשון?

ואם לא תאכל מצות אחר כך תאכלו את הכוח אדמה,

אין שום בעיה. אבל חמץ,

שמחה תלמד את הלא-אכולה.

למה זה?

לשניהם יש מטרה זהה.

לחזק בלבנו את האמונה,

ושהשם יתברך לבדו מנהיג ופועל הכול.

אנחנו צריכים לחזק אצלנו

בלב את האמונה שהשם יתברך לבדו מנהיג ופועל הכול.

יש לבאר את הדבר על פי מה שאמרו בהגדה.

מה אנחנו אומרים בהגדה?

מצה זו שאנו עוברים על שום מה,

על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ,

שנאמר, ויאבבו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות, כי לא חמץ,

כי גורשו ממצרים.

הכל דמות פה.

הכל כתוב.

למה? בשביל להראות

שזה בפתע פתאום,

שזה הנהגה אלוקית עליונה ולא בדרך של טבע.

אז לכן, מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, למה צריכים לאכול מצות?

על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.

למה הוא לא הספיק?

השם מסר עליהם.

אם הם צריכים לצאת מחיפזון,

אז לא מספיק להחמיץ.

וזה מה שהוא רצה, שלא יחמיץ.

למה שלא יחמיץ?

שנאמר, ויאבבו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות,

כי לא חמץ,

כדי שלא יהיה חמץ.

כי גורשו ממצרים, כי זה הולך עם המדרגה של גורשו ממצרים.

כמו שמצרים היציאה הייתה בחיפזון,

גם המצה צריכה להיות בחיפזון, כי זו אותה מדרגה עד-טבעית,

שמורש הנהגת הבורא שולטת בפריעה,

ולא בדרך של טבע והסתר, בדרך של סיבה ומסובה,

שהיו תהליכים שקדמו לפני כן,

והמורדים פעלו בשביל להוריד את אסד, וכאילו הם הורידו את אסד וכולי וכולי וכולי.

היה הקדוש ברוך הוא לתת לו בראש,

אבל הם לא רואים בהנהגה כזאת נסית, כמו שעם ישראל צריכה לצאת ככה לחופש.

אז לכן הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לאכול את המצה.

אם כן, לפי הפשט, מצוות המצה

באה להזכיר לנו את הגאולה,

שהתחילה בכך שגורשנו ממצרים בראשיתה בליל הפסח.

וכמו שכתוב, מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב,

כך אמרת הגמרא בברכות ט.

לכן מצוותם בערב הראשון של פסח,

שפרעה קם באמצע הלילה ואמר קומו צאו מתוך עמי,

מתוך,

מה זה מלך מגרש עם שלם מיליונים,

מפסיד כוח עמודה כזה ושמיע קומו צאו.

כל כך הרבה מכות קיבלת עד עכשיו, ולא שחזקת, לא עלרת עמי, חזקת אותה.

כשהגיע הרגע הגאולה שקבע הקדוש ברוך הוא לפני ששלומי מלמד שעריך ומעלה,

אז קם פרעה ואומר קומו צאו בתוך עמי.

אז זאת אומרת הגאולה מתי תפילה מבערת.

אז לכן אנחנו חייבים לאכול מצה בליל פסח.

למה דווקא? כי שמה זה מורה בדיוק שהגאולה היא על ידי הקדוש ברוך הוא לבדו.

אני ולא אחר.

אני ולא מלאך.

אני ולא שליח.

אני הוא.

זה מה שזה בא להורות.

ועוד יש לבאר בעומק העניין.

הגירוש ממצרים,

שבו השם יתברך פעל לבדו במהלך טבעי,

והכריע בפתאומיות למצרים לגרש את ישראל כנגד רצונם,

ללמד באופן גדול וברור על שלטון השם, על הבריאה,

בצורה ישירה, בלי סיבות טבעיות.

לכן המצב מביא אותנו להכרה שלמה בשלטון השם.

אין בכך שהיא מזכירה לנו את הגירוש ממצרים.

למה אנחנו עוברים בהצעה? כי כשגורשנו ממצרים,

בצקה

טרם החמיץ.

לא יכול להחמיץ, תקופת המהירות. אז זה מזכיר לנו את הגירוש ממצרים.

ואמרנו שהגירוש מה הוא? בא להגיד,

הנהגה אלוקית לפתע פתאום לא בדרך טבעית.

טבעית. והן בכך שהווייתה בלא זמן אז לא רק מזכירה לנו את הגירוש ממצרים שהיה על ידי הקדוש ברוך הוא שפרעות ציינו אלא היא גם מזכירה לנו שההוויה שלה, איך מהווים מצב,

בלי זמן.

זה מסמל את הנהגה הניסית.

אין זמן.

אם תהליך טבעי,

אם אדם יחכה ולא יקרה לו נס,

הוא יכול למות.

מתי הוא מביא לו נס

שאין מקום לטבע להמתין? אם תמתין על פי טבע ולא ייכנס לנס הרגע,

לא יהיה בן אדם.

מתי נזקקים לנס?

מתי שהטבע,

אם יתרחש לפי טבעו,

על אך הבן אדם.

רק נס יכול להציב.

אז זאת אומרת, המצה מורה בלא זמן את הוויית,

נס.

את הנהגה הניסית.

כאמור, הכרה נלמדת מהמצה היא פסגת השלמות והאמונה.

המצה מורה לנו על פסגת השלמות והאמונה,

שאין עוד מלבדו.

כאמור, ההכרה נלמדת מהמצה.

ההכרה הזאת שנלמדת מהמצה היא פסגת

פסגת שלמות האמונה,

כשבעצם אין טבע כלל,

מהכל וברצון השם בכל רגע,

ואין עוד מלבדו.

ולכן כאשר ניגשים לעבודת האמונה שלשמה נועדו עם ימי הפסח,

מותרת על האדם החובה בראשונה לברר לעצמו את ההשקפה הנכונה והשלמה.

מהי השקפה הנכונה והשלמה?

ההשקפה הנכונה והשלמה שאליה צריכים אנחנו לשאוף לאי המחלב על פי הקווים זו השקפה שאין עוד מלבדו והכל ברצון השם הוא חובר גם באין טבע בכלל.

ומטעם זה מצטווינו מיד בתחילת חג הפסח,

בערב תאכלו מצות.

כי על ידה נקנה את המבט האמיתי על הנהגת השם בבריאה.

על ידי זה שאנחנו יכולים לצות בערב אנחנו קונים בזה את המבט האמיתי על הנהגת השם בבריאה.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לך בזוהר,

אתה ראשון תצווה דף קפה ג',

כת נפקו ישראל ממצרים לא הווי ידעי עיקרה ורזה דמהימנותה.

יצאו ישראל מצרים לא יודעים

את העיקר והסוד של האמונה.

אמר קודשא בריחו יתעמון ישראל עשיבתה.

אמר הקריאה לו יתעמו ישראל את הרפואה.

ועד דאכלון הסבתה דא לא תחזיר להון מחלה אחת.

בעד שהם יאכלו את הרפואה הזו לא יראה להם לאכול שום מאכל אחר.

כיוון דאכלו מצה מאה-הסבתה כיוון שהם אכלו את המצה שהיא הרפואה

למעל ולמנדע ברזה דמהימנותה.

דאכלים את המצה זוכים לעלות ולדעת בסוד האמונה.

אדוני אכילת המצה זוכים להבין את הסוד

ולעלות

ולדעת את סוד האמונה.

המצה היא הרפואה למחלת חוסן האמונה.

אדם שאין לאמונה תלוי להסתכל על המצב, אתה רואה?

הנה, פה כל הסוד של כל האמונה בעולם.

למה צריכים לעבוד את זה מהר?

למה מהר?

למה מהר?

אתה הולך וגיד, אה, כזה משלמים, שטפח הבצק,

רק אתה עוזר,

לא, זה טרמה, זה כולם מדיימים.

סוד המצה לא כולם מדיימים.

סוד המצה זה לעשות מיד, כאלף עין, פתאום זה מופיע עליהם, נהיה מיד, תעלה למאפייה פה,

פחות מעשר שניות יש לך מצה.

עשר שניות.

שמים את הבצק בתנור,

עשר שניות הם מוציאים, אם לא היו צרופה לגמרי.

עשר שניות יש לך מצה.

יש לך ללכת לא, עשר שניות, מי עוזר על המצב הזה?

רק היום,

עשר שניות. למה זה?

להראות לך שהקדוש ברוך הוא פתאום יכול לעשות הכול, ופתאום,

פתאום,

פתאום יגיע האדון אל החלום, פתאום יופיע האדון, פתאום יופיע האדון.

פתאום יוצאים ממצרים, מי חולה?

210 שנה עבדו פתאום באמצע הלילה מחירים כולם, יאללה, יוצאים, לאן יוצאים? הלו, מה, מה, מה קרה?

יוצאים, בסדר.

מי עשה? מה היה התהליך?

מי דיבר? מה עשו?

מה דיברו? איזה הסכמים? מה היה הסכם? מה היה?

משום דבר, אדוני יוצאים.

פרעה יצא עם פיג'מה, אמר קום וצאו לתוכם, יאללה, קדימה.

מי משחרר? משלושת השערים.

איך יכול להיות דבר כזה? משלושת השערים משחררים.

ופרעה הקריב את העם ישראל בתשובה.

בקיצור, יהודים עיקריים, המצה זה סוד האמונה.

זה בא לראות שיש הנהגה אלוקית ניסית,

בפתאום פתאום, בין רגע, לא טבעי כלל וכלל.

זהו, אכילת המצה זה הסוד שיש במצה.

המצה היא הנכונה למחרת חוסר האמונה.

שכאשר מתבוננים בעת אכילתה,

שמתבוננים אבל, בעת אכילתה במהותה,

מה המהות שלה?

בעשייתה, אופן עשייתה.

אז מהותה זה בא להראות לנו את יציאת ישראל ממצרים שיצאו בחיפזון, שזה בא להראות הענגת החורא יתברך,

לא טבעי באופן עשייתה, שזה במהירות להראות גם כן את אותו עניין שמתבוננים בשעה שאוכלים,

את המצה,

ומה היא באה להזכיר לנו?

מקבלים מיד את הראייה הבריאה והנכונה,

שכל מה שנראה לנו כמתנהג מאליו בדרך הטבע,

על פי האמת השם מתברר,

הוא-הוא המנהיג הדבר הזה.

ההשקפה המתבררת מאכילת המצה היא השיא של שלמות האמונה.

השקפה מתבררת, אם זה יתברר לך,

וזה כבר מבורר לך הדבר,

ואתה מבין עכשיו את כל הסוד שאמרנו פה,

השקפה שמתבררת מאכילת המצה,

למה צריך בכלל לעשות מצה לאכול מצה ובלילה ראשון?

זה השיא של שלמות האמונה.

ועלינו להבין זאת בשכלנו כבר בתחילת העבודה,

כדי לשאוף ולעמול בהדרגה,

להגיע לחיות עימה בלבבינו ומעשינו בדמידות וראו מסולם העבודה,

עבודת האלוקים.

אבל אין באפשרותנו להחזיק בפסגה הזו מכל מעשינו בתחילת העבודה מיד ולתמיד.

נו, הנה, עכשיו הבנו את זה, אז בן אדם כבר יכול לחיות כל הזמן שהוא מרגיש שהכל זה אין טבע והכל זה מיתו יתברך, הכל בנס ובהשגחה,

והקדוש ברוך הוא בכל רגע,

הוא המחולל את הדברים.

אז לכן,

כיוון שזה קשה לאנשים בתחילת העבודה,

עבודת השם,

מיד ולתמיד כבר שההכרה הזאת תיכנס,

לכן אכילת המצע היא חובה רק בלילה הראשון.

בתחילת העבודה אתה חייבתי על ההכרה הזאת, אחרת לעולם לא תגיע לזה.

אז לפחות בהתחלה אתה יודע את זה.

ואחר כך עלינו לעבוד בהדרגה

על ידי זה שנימנע מאכילת החמץ,

וההתבוננות באיסורו.

אתה לא אוכל שבוע ימים חמץ,

ואז אתה מתבונן רגע, אבל למה אסור, למה אסור לאכול חמץ?

אם המצווה לאכול בלילה הראשון,

אז למה בשבעת הימים

יש איסור לאכול חמץ?

לא, אנחנו לא יכולים להכריע אותך שאתה תהיה בדרגה של הבנת המצע, כמו שלמדנו,

מכאן ולהבא עד היום האחרון שלך.

אני יודע אם שיהיה לך קשה,

אבל אתה יודע מה, אתה מצא תאכל בשביל שתכיר מה זה המחיפזון,

ומה דרך עשייתה.

אחרי שאתה מכיר,

אם יהיה לך קשה להמשיך עם ההכרה הזאת בכל דבר,

אז אנחנו נמנע ממך את אכילת החמץ,

ואז אתה תתבונן באיסור. למה אסור חמץ?

כי חמץ מורה על דמח, על תהליך טבעי.

אז תנו לנו להאמין שהעולם הזה מתנהג באופן טבעי ואין לא משגיע ואין בורא שהוא הסיבה הראשונה לכל דבר.

אז אם אתה לא יכול להיות כאילו במדרגה כבר מההתחלה,

לפחות תדע שהמניעה היא בגלל שאתה חושב שהעולם מונהג בטבע.

בזה אתה צריך לצדק מעצמך.

גם אם אתה לא יכול לחיות ברמה של מצע,

כל החיים, כמו שאומרים,

אז לפחות שתדע מה איסורו של החמץ.

כל זה כדי להתרגל במבט שלא הטבע מנהיג את העולם,

אלא כל רצון השם בלתי אמצעי, בלי שיעור אמצעי.

זה מה שאתה רואה שיש כאילו אמצעים בתענית נכון?

זה נקרא הסתר.

זה ההסתר שיש בטבע.

זה ההסתר.

אנחנו אומרים,

מלוך אתה השם אלוקינו מלוך העולם,

כן?

ואנחנו אומרים, מלוך אתה

לנוחה, כן?

אלוקינו מלוך העולם, שעקו נהיה מדברו.

מדברים עכשיו ונסתר.

מצד אחד אומרים אתה לנוחה, מצד שני אומרים לנסתר.

למה?

משום שזה,

תמיד בעולם הזה יש גלוי ונסתר.

הנס זה הגילוי של הקדוש ברוך הוא.

כשאין את הנס הברור שניכר לעין אז הכל נסתר.

גם מצווה.

מצווה

זה שם השם.

חצי ראשון נסתר, חצי שני גלוי.

מצווה,

מ צדיק.

בו' והאי.

הוו' והאי זה שם השם.

מה חסר לנו?

התחלה של שם השם.

מ. בצדיק, ב.ט.בש זה י.מ.

אתם יודעים מה זה א.ט.בש?

א' וטו. כל הכל הראשונה והאחרונה באלפא ב.ט.

ב.

וש.

ג.

ור.

ד.

וקו.

זה נקרא א.ט.בש.

אם אתה עושה ב.ט.בש. מ.

זה י.

בצדיק.

זה אי.

אז מה יש לנו?

י.ו.

ו.ה.

ו.ו.

ו.ה. שם השם.

אבל חצי נסתר וחצי. ובכל מצווה

יש צד הנסתר וצד הגלוי.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לעבוד, להכיר את הדבר הזה, והמצה עושה לנו את זה. היא סוד האמונה שבראה שאנחנו גורשנו בפתאום, בבהילות, במהירות, בחיפזון,

להראות שאין טבע, אין השתלשלות.

השם עושה ומייד.

זה גילוי.

החמץ מראה תהליך.

אז לכן צריך לאכול מצה ולא לאכול חמץ.

זאת אומרת, אבל אם לא יכול אדם מדרגה זו ראשונה להמשיך הלאה ברוב המדרגה,

אז לפחות שלא יאכל חמץ, ואז כל הזמן יזכיר לו למה לא אוכלים חמץ.

כי זה תהליך טבעים. תהליך טבעים מורה שיש תאולם כאילו אין סיבה ראשונה.

אז אתה לא, אתה צריך להתרגל.

תתחיל להתרגל.

תתחיל להתרגל כל הזמן.

לכן איסור חמץ הוא שבעה ימים כדי לקנות בשלבים את ההכרה הנכונה בשלטון השם לבדו בבריאה שהוא שולט לבדו.

ואין בלתו.

על ידי העבודה המעשית בשבעת ימי הפסח,

שזה סיבוב שבועי שלם,

נשריש בלבבינו לכל ימות השנה,

שכל הקורא עימנו בכל שעה ופעולת השם לבדו.

יוצא מזה מה שלבדנו בפסוק.

כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי.

אדם שאוכל חמץ,

אדם שעכשיו הוא מה שהבננו,

הוא חושב שהעולם הוא טמא ואין מי שמגיב את הבריאה ונכרתה הנפשיים.

אדם כזה נחרד מהעולם הבא כי הוא לא מאמין שלא כי הוא מנהל את העולם הזה.

הוא חושב שהעולם טמא.

זה היוצא.

בפועל אסור לאכול חמץ. אבל מה זה, מה זה,

בא לאורות.

זה בא לאורות שאם אתה אוכל חמץ אתה אומר הכל הולך בתהליכים טמחים.

אין פה השגחה, אין פה אלוקים,

אין פה סיבה ראשונה.

אחד כזה עונשו חמור ביותר ונחלטה אליהם של... אין לו שום חיבור לקדוש ברוך הוא. הוא נחרט.

במקום להיות דבק,

הוא נחרט.

והמצע שאדם אוכל ומכיר ומתבונן ויודע מה שאתם יודעים היום לא הרבה אנשים מנהלים.

מה שאתם יודעים היום זה ההבנה הכי גדולה.

זה הרב הגדול, זה סוד האמונה שאיתנו מצה, והיא נקראת על פי אזור הקדוש רפואה.

הרפואה, מצה זה רפואה, רפואה לאמונה.

מי שעשה אמונה,

תן לו לאכול מצות, תסביר לו מה מדובר,

זה הרפואה שלו.

עם שלם לא יכול לצאת ממצרים מן רגע.

אין מן רגע, זה תהליכים.

אתם רואים?

כל המהפכות שהיו מסביב ועדיין ממשיכות, תהליכים.

אבל כשאנחנו מתגייסים, היא החלמת.

הכל פתאום,

פתאום, יבוא האדון אל אחדו. פתאום.

זהו.

ראשון לציון,

הנה גם.

ולירושלים הוא נעשה יותר.

ראשון לציון, המשיח אמרו, מי נהיה דם?

עם עשרת השבטים,

עם הכל, פתאום.

הם יהיו חוץ לעיר, אף אחד לא ירגיש אפילו שהם התקדמו. מיליונים, מיליונים, מיליונים.

פתאום, מי נעלם? מאיפה הוא בטח? מאיפה הוא דיבר לבר? סתם, סתם, סתם. לא, ראשון לציון אמין הוא המצב אם גלה לנו את הסוכת לדבר הזה.

טוב או לא טוב?

תודה רבה.