מוסר מפי הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

רע

בפשטות,

הפסוק בא לומר כך

מה הקדוש ברוך הוא מבקש מעם ישראל?

מה השם אלוקיך שואל מעימך?

כי אם לי רע רק לי, שיהיה לך יראת שמיים.

הגמרא שואלת

אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא?

חי יראת שמיים זה דבר קטן.

איך אפשר לומר על יראת שמיים?

כי אם לי רע, רק לי רע.

הלוא כמה אנשים נופלים בעניין הזה של יראת שמיים.

הדרגה הנמוכה ביותר של יראת שמיים זה יראת שכר ועונש.

כמה אנשים מפחדים שיקבלו עונש על מעשיהם?

כמה?

החובת הלבבות אומר,

יראתי ממך הסירה ממני את כל היראות.

אם אדם מגיע למצב של שלמות ביראת שמיים,

אז זה גורם שלא תהיה לו יראת אחרת,

רק את היראה הזו.

מי לא מפחד מזה ומזה ומזה ומזה?

מכל מיני דברים שקיימים בעולם.

זה כבר לבד מוכיח שהיראת שמיים שלך היא לא כזו גדולה.

אבל גם בלי שנלך לזה,

כמה באמת אנחנו מדקדקים במעשינו לבדוק שיהיו בצורה מושלמת.

ללכת ועל כל צעד ושעד לשאול את הרב, את הפוסק ההלכה,

האם זה מותר?

האם ככה וככה זה בסדר? האם זה מושלם?

ישנן חובות שהן מצוות שהן מעשיות, תלויות בחיי המעשה.

ישנן מצוות שהן תלויות בדיבור.

יש מצוות שהן תלויות בעיניים.

ויש מצוות שהן תלויות במחשבה.

לא תשנא את אחיך בלבביך. נו, נו.

מי יכול לומר מאיתנו,

כן?

מספיק מאיתנו,

שהוא לא עבר על האיסור שלא תשנא את אחיך בלבביך.

הוא שונא את פלוני בגלל איזושהי נקודה מסוימת שהוא ראה אותה כשלילית אצלו,

ואת פלוני בגלל הנקודה האחרת. וכן הלאה, על זה הדרך הלאה. אין סוף לתירוצים ולסיבות.

אבל תמיד כשאומרים לבן אדם, נו, נו, אבל זה אסור. לא, לא, לא.

התורה לא תיפולך על זה.

אחד כזה מצווה לשנוא.

מוצאים היתרים.

ממה זה נובע?

זה נובע מזה שהבן אדם לא ירא שמים.

כי אם הוא ירא שמים,

אז ללא שיהיה בטוח במאה אחוז

שזה עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא, אולי היה עושה.

גם אם יש לו סיבות להיתלות,

אבל הסיבות הללו לא קיימות כל זמן שהוא לא קיבל על זה חותמת.

זה בסדר, זה הכשר, זה כשר.

הוא היה מפחד.

אני יודע שאוכל, כל זמן שאני לא בטוח שהוא לא בסדר, שהוא בסדר, אני לא אוכל אותו.

למה?

כי לי ברור הדבר שאוכל שאינו קשר זה רעל.

רעל אני אוכל? לא.

ספק רעל אני אוכל? גם לא.

אז מתי אני אוכל אם כן?

רק במקום שברור לי הדבר שזה בסדר.

למה אנחנו לא מדקדקים ככה בכל המצוות כולן?

התשובה היא, כי אין לנו מספיק את היראת שמיים.

אז אם אין לנו מספיק את היראת שמיים,

אז מה זה שהתורה אומרת?

כי אם לירא אנחנו מבקשים מעם ישראל, התורה מבקשת מעם ישראל רק יראת שמיים.

האמת שהשאלה הזו נשאלה בגמרא,

גם במסכת ברכות

וגם במסכת מגילה.

הגמרא עונה תשובה

שהיא לא מובנת.

הגמרא עונה אין.

כן, כן.

כן, יראת שמיים זה דבר קטן.

לגבי משה, מילדא זוטרותא היא.

לגבי משה זה דבר קטן.

לא באור הדברים.

מה זה לגבי משה?

מבקשים מאיתנו

דבר כזה, שאצל משה זה דבר קטן.

מה זה עוזר שאצל משה זה דבר קטן, אבל אצלנו

זה דבר גדול ועצום וקשה להגיע אליו.

אז איך זה שמבקשים מאיתנו דבר כזה שהוא כל כך כל כך קשה?

וזה, אני מדבר על יראת שמיים הנמוכה בדרגה הנמוכה ביותר,

שזה יראת שכר ועונש.

שהמסילת ישרים,

ספרי המוסר קוראים ליראה הזו יראת נשים ועמי הארץ.

הולוואי שיהיה לנו את היראת נשים ועמי הארץ,

שזה יראת שכר ועונש.

להגיע ליראה גבוהה יותר שנקראת יראת הרוממות,

לא ניכנס עכשיו לכל זה,

זו יראה שהיא עמוקה יותר,

גבוהה יותר, מדובר לאנשים גבוהים,

לאנשים מורמים מעם,

אבל אפילו היראה הפשוטה, שהיא היראה הבסיסית לכל יראת שמיים,

גם זה אין לנו.

אז מה זה שאתה אומר רגע במשה?

אז אני אגיד לכם,

נאמרו כמה וכמה אתם רוצים בזה.

אנחנו ננסה פשוט לקרב את הדברים אלינו.

המגיד מדובנה מנסה לתרץ זאת

על דרך משל.

הוא אומר,

נתאר לנו שישנו איזושהי סומה שנתנו לו אישור

לצאת מהארץ לצורך איזשהו ניתוח דחוף בחוצה לארץ.

זאת אומרת, עיוור.

בשביל לקבל את האישור יציאה, צריך הוא לפנות לאיזשהו משרד ממשלתי ולקבל אישור בכתב שהוא רשאי לצאת מהארץ לחוצה לארץ.

בסדר.

הולך איתו בן אדם,

מגיע לנמל התעופה,

ושם בנמל התעופה,

איך זה נקרא, הרשויות הללו שחוסמות את הבן אדם, אני כבר לא זוכר.

משטרת הגבולות.

משטרת הגבולות.

אז הם עוסרים אותו ואומרים לו, אומרים, רק רגע, מה קורה איתך?

אתה,

יש לך אישור? לא, אני איתו.

אני מלווה את הסומה.

אומרים לו, כן, כן, אבל הסומה,

יש לו אישור יציאה מהארץ לחוצה לארץ.

אבל אתה, אין לך את האישור הזה.

אז מה אתה רוצה לצאת?

אומרים לו, תגידו לי, אתם טיפשים?

סומה יכול לצאת לבד בלי מלווה מאז חוצה לארץ?

הוא לא יכול לצאת לבד.

לא סומה, נכה,

יכול לצאת.

אז מה זה אומר?

אם נתנו אישור על סומה, פירושו של דבר שזה גם כולל את המלווה.

כי בלי מלווה הוא לא יכול להגיע לאותו מקום.

אז זה כלול בפנים.

אומר המגיד בדומנה,

זה המשל והנמשל.

אדם צריך לדעת

שבלי שיידבק לתלמידי חכמים,

בלי שיידבק לאנשים צדיקים ויראי שמיים,

הוא לא יכול להגיע לשום מקום.

אומר המגיד בדומנה,

זה פירוש הדבר אין לגבי משה מלתזות רתאי.

אתה שואל שאלות, איך אפשר להגיע ליראי צמיים?

קשה מאוד.

אפילו העירה הפשוטה.

אין לי כמה מאבקים יש לי, כמה ניסיונות יש לי, על הבוקר.

אני צריך לקום בבוקר לתפילה,

ואז היצר כבר אז בא לשגע אותי. כן לקום,

לא לקום,

כן לקום,

לא לקום, עוד חמש דקות,

עוד עשר דקות,

עוד חצי שעה, בינתיים עובר זמן, קריאת סימן, בינתיים עובר זמן תפילה,

וגם כשאני מגיע לתפילה,

התפילה היא ב...

איך אומרים? למחסר ושושל רביע,

והכל, מי עושה את זה?

היצר רע.

זה נכון.

אם אתה נמצא במצב כזה שאתה בלי תמיכה,

בלי ספר תורה חי בצדך,

אתה לא תוכל להתקדם.

אם כן, כשהתורה אומרת,

כשהתורה אומרת, כי אם ליראה,

פירושו של דבר לגבי משה, אתה צריך לדעת איפה להיות,

כשתהיה אצל משה,

בסביבתו של אדם גדול,

ממילא אתה תזכה לקבל יראת שמיים.

כי כשבן אדם רואה מול עיניו אנשים יראי שמיים,

זה משפיע עליו.

והיו עיניך רואות את מוריך.

הגמרא מביאה

במסכת ערובין,

שרבי אמר,

רבי אמר,

כל מה שזכיתי לגודל חוכמתי,

זה הכל בגלל שראיתי את רבי מאיר מאחוריו.

אבל אם הייתי רואה אותו מפניו,

עוד יותר הייתי מחכים בתורה.

קשה קצת להבין מה השייכות של החוכמה בתורה ליראה.

בסדר, יראה הייתי יכול להבין. אם הוא היה רואה את אור פניו של רבי מאיר,

יכול להיות שהיה משפיע עליו שפח, כמו שאנחנו רואים בבני אדם קדושים,

אז זה נותן לנו איזשהו אום.

קשר.

איזושהי הנאה. אתם חושבים שהקשר הזה הוא סתמי?

לא.

אלא ישנו קשר רוחני שבא על ידי ראיית העיניים.

זהו קשר רוחני. כשאני מסתכל בדבר טוב וכשר וצדיק,

זה פועל באופן דו-סטרי.

כשאני מסתכל עליו, אז הוא משפיע עליי.

דרך העיניים אנחנו מתחברים.

הקדושה שבו משפיעה עליי.

ראיית העיניים, ומאידך חלילה גם הפוך.

אם אדם מסתכל על רשעים,

אז גם כן משפיע עליו לרעה.

לא מקפידים כל כך בזה.

למה?

לא, נו.

אבל בן אדם שהוא קדוש,

הוא לא מסוגל להסתכל על בני אדם רשעים.

הוא לא מסוגל.

גם בלי האישור, הוא לא מסוגל להסתכל.

הוא מרגיש

היום נורא.

הוא מרגיש קרירות.

מה אתה רואה בפנים הזה של הרשע הזה? מה אתה כבר רואה?

אל תשאל שאלות כאלה.

כי כשבן אדם הוא צדיק,

אז כל כולו סביב קדושה.

כל כולו סביב קדושה, אז באמת כשיש את ההתנגדות הגדולה על ידי ראיית פני הרשע,

זה אז הוא מרגיש את ההתנגדות,

את הקושי.

אבל לא משנה.

אדם שנמצא בסביבתו של אדם צדיק, אדם ירא שמיים,

אז הוא יכול ויש לו תמיכה ויש לו את הכוח ויש לו את כל היכולות בשביל שהוא יוכל להתקדם.

אבל כשהוא נמצא בחוץ

והוא חושב, כן, כן, כן, ירא שמיים, ירא שמיים, ירא שמיים.

ירא שמיים, אבל בתכלס הוא עושה את כל הדברים הגורמים למעט ממנו ירא שמיים.

זה הוא לא יעשיק.

כבר דיברנו בליל שבת.

בן אדם משקר את עצמו.

פעם הוא מדמה על עצמו, כן, אני בסדר,

אני בסדר. הוא טובח על עצמו תמיד על השכם, אני בסדר.

ולמה זה ככה באמת?

פעם כשאני הייתי בחור צעיר,

פגשתי את זה,

אני למדתי פה בישיבה בפונרביז, היה לי מישהו, חברו אותה,

היינו לומדים,

אבל שמתי לב שלסדר מוסר הוא לא מגיע, הוא לא לומד.

זה בנותו של אדם חשוב מאוד פה בבני ברק.

שאלתי אותו, ידידי,

למה אתה לא לומד סדר מוסר?

אתם יודעים מה שהוא אומר לי?

הוא אומר לי, אני לא מסוגל.

למה אתה לא מסוגל?

עוד מעט נראה, עוד מעט נראה מי יותר גרוע, חכה.

אז אמרתי לו, למה אתה לא מסוגל?

אז הוא אומר לי, תשמע, אני לא מסוגל

לפתוח ספר,

והספר הזה כל הזמן מקל לי על הראש ואומר לי, אתה לא בסדר,

אתה לא בסדר,

אתה לא בסדר.

הספר מוסר הזה תמיד, כל הזמן, כל מה שאני קורא בו,

אדוני,

אתה לא בסדר.

ושוב אני ממשיך לקרוא, אתה לא בסדר.

ושוב אני קורא, אתה לא בסדר.

תגיד לי, אתה מסוגל לסבול כאלה בקורות, כל הזמן מישהו אומר לך, אתה לא בסדר ואתה לא בסדר?

לא מסוגל! אז אני סוגר.

אתם שומעים?

עכשיו אני שואל שאלה.

מי עדיף על מי?

אדם שקורא מוסר

והוא לא מקיים,

לבין אדם שלא לומד מוסר, כי הוא מבין שהספר מוסר הזה מדריך אותו ומבקר אותו.

ונותן, עומד מאחריו כאיש ביקורת.

מי יותר חמור בעיניכם?

שני.

מי זה השני?

זה שלא קורה בכלל.

זה שלא קורה בכלל.

מה אתם אומרים?

אני גם חושב.

אה? כי בסופו של דבר, אם אתה לומד, זה יפעל דבר אחד, טק, מכה, עוד מכה, עוד מכה, בסוף נשבע.

אני שומע. ואם זה לא יפעל?

לא יפעל בכלל.

זה לא יפעל במשהו אחר, אבל עדיין,

אז אני אגיד לכם משהו. למה לא הפוך?

למה לא הפוך? זה שלא לומד, זה שלא ישמע ולא ישמע.

זה שלא לומד.

לא, זה שלא לומד.

זה לא משפיע. אה, זה לא שלא הפוך. אתה טוען שהוא יגיע לדרגה עוד יותר גבוהה.

אז כולכם מסכימים,

בחד אמרת,

שעדיף ללמוד אף על פי שאתה לא מקיים,

מאשר לא ללמוד בכלל.

אוקיי?

אני אסביר לכם,

בעומק הדבר, למה אתם צודקים, אפילו בלי כל הסיבות שאתם הזכרתי.

אתם צודקים.

אבל אני אוחז שגם בלי זה.

פעם היה איזשהו בחור בישיבה,

למד בישיבה והתקלקל.

התקלקל.

כעבור שנים אחר כך, עשרות שנים,

הוא פוגש את חבר שלו שלמד איתו בישיבה.

הוא אומר לו, תאמן לי,

חיי אינם חיים.

כך אומר לאותו בחור שהתקלקל,

שהוא כבר נהיה מבוגר בשנים.

הוא אומר לו, למה?

הוא אומר, תאמין לי, המשגיח אצלנו הרס לי את החיים.

המשגיח הזה הרס לי את החיים.

למה?

הוא אומר, אני כבר לא מסוגל ליהנות משום דבר מעולם הזה.

אני רוצה לעשות הכול בשביל להנות,

ומייד עומד כנגדי, הדמות של המשגיח, זאת אומרת,

תיזהר, אל תהיה בהמו, תיזהר, תיזהר, תשמור על עצמך.

אז כל הזמן זה מקרסם לי, אני לא יכול להנות באופן מושלם.

אז עדיף ללמוד

ולא לקיים מאשר לא ללמוד בכלל. כשבן אדם לא לומד בכלל,

אז אין לו כלום.

אז הוא גם נהנה מלעשות עבירות.

אין לו סיבה שימנע ממנו את ההנאה.

האחר, גם אם יעשה עבירות,

אבל זוהים,

אומרים ביידיש קרחץ, קרחץ זה ההנחה.

הם הנחה בתוך הלב.

הוא הולך ואוכל, דבר שאסור לאכול, אבל בתכלס,

אה, הוא נהנח.

כאילו, הוא אומר בליבו, מה לעשות, התגבר עליי שוב.

ושוב הוא נופל, ושוב הוא מתחרט.

אז נכון שברור הדבר שעדיף שהלימוד יביא אותך לידי קיום מלא,

אבל זה כבר פועל שהעבירה שאתה עובר לא תהיה עם שיא ההנאה,

אלא קצת לגמד את העניין.

זה על ידי שאתה נמצא

ליד ספר מוסר,

ליד אנשים צדיקים,

בסמוך אליהם, לומד בדרכם,

מקווה שאתם לא,

שהאדם הוא לא סומה.

אם האדם טיפש ממפגר, אז הוא לא רואה מוענף כלום. מה הוא רואה?

הוא רואה את כולם, מהלכי שתיים,

והוא לא מבחין בין זה לזה. אבל אדם שהוא נבון, אדם שהוא פיקח,

הוא מבין, תשמע, יש פה מישהו שהוא בעל מעלה.

יש פה אדם שהוא שונה מהנוף הרגיל.

בוא, בוא, אני רוצה לבדוק.

מעניין אותי לדעת מיהו ומהו,

בשביל לקבל ממנו.

זה אדם שהוא נבון, קצת, לא צריך הרבה.

אז הוא מבין שיש בני אדם שהם שונים, בעלי מעלה,

והוא רוצה להשתופף בצלם,

רוצה ליהנות מחוכמתם,

רוצה לקבל מהם איך הגיעו למה שהגיעו.

זה מה שמתכוונת הגמרא לגבי משה מלתזות רדיי.

יש עוד אריכות של דברים שחשבתי לומר,

בסיעתא שמיא,

אבל אולי בהר,

בעזרת השם, כבר הגיע הזמן של תפילת ערבית. אז מחר בעזרת השם,

נשלים את הדברים, בסדר?