שיעורו של הרב אבנר עוזרי בין מנחה לערבית

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

משמעות הפסוק מורה שכביכול להשיג ירעת שמיים זה קל.

מה הקדוש ברוך הוא מבקש?

כי אם לירא.

אטו ירעת שמיים מילתא זוצרתא היא.

וכי זה דבר קטן להשיג ירעת שמיים?

עצם העובדה שאנו לא רואים כל כך הרבה ירעי שמיים זה אומר שזה דבר שקשה להשיגו.

אז הגמרא עונה.

עונה הגמרא אין לגבי משה מלתא זוצרתא היא.

בארנו אתמול את הדברים על פי דרכו של המגיד מדובנא, מה זה לגבי משה מלתא זוצרתא היא.

אנו כשמסתובבים ונמצאים בצלם של תלמידי חכמים, של צדיקים,

של אנשים מורמים מעם ורואים את הנהגותיהם,

רואים את זיו פניהם,

אז ברור שזה משפיע וקל לאדם יותר במצב כזה,

אשר מסתופף הוא בצל הקדושה,

בצל אנשים כאלה שהירת שמיים ניכרת על פניהם, שגם אתה תהיה ירא שמיים.

אבל בסייעתא דשמיא נראה שיש פה דרך אחרת להסביר, והכל אמת, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

למעשה,

מובא במדרש

על דוד המלך.

דוד המלך אומר,

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש.

שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו.

כי הצפנני בסוכו,

ביאמראי אסתירני בסתר אוהלו, בצור אירו ממני.

שואל הקדוש ברוך הוא את דוד המלך, דוד,

אתה אומר, אחת שאלתי מאת השם.

ומה אתה ממשיך? שבתי בבית השם, לחזות בנועם השם,

לבקר בהיכלו, כי הצפנני בסוכו.

אמרת אחת.

איפה זה האחת? זה אחת.

אומר עוד דוד המלך להקדוש ברוך הוא, ממך למדתי.

אמרת ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה.

אחר כך המשיך הפסוק ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו.

אמרת כי אם ליראה,

לכת בכל דרכיו ולאהבה אותו.

איך זה מסתדר?

מה התשובה שהשיב דוד המלך והקדוש ברוך הוא?

בסדר, ממך למדתי.

אבל היכן תמונה התשובה?

למעשה השאלה נשאלת גם על הפסוק דידן, מה שאנחנו מדברים עליו, וגם על דוד המלך, מה התשובה שהשיבו?

דוד המלך אומר לו כך,

אני למעשה מבקש

את הדבר שמכוחו ניתן להשיג את כל הדברים הבאים.

אני מבקש שבטי בבית השם כל ימי חיי. זה האחד שאלתי מאת השם, אותה אבקש.

התוספת

שכתוב שם בהמשך, לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו,

זה כבר התוצאה והיוצא מכוח השבטי בבית השם.

אבל הדרך היא על ידי שבטי בבית השם כל ימי חיי.

אומר לו דוד המלך, כשאתה אמרת כי אם ליראה, מה אמרת?

כי אם ליראה.

איך זה שאתה משיב ואומר, או לעבר, או לעובדו,

אמרת כי אם.

התשובה,

כי אם אדם יש לו יראת שמיים,

אז מתוכו הוא מגיע גם לשאר הדברים.

אם כן,

זו כוונת

הגמרא שעונה,

אם לגבי משה מילתא זוטרתאי.

משה רבנו, הוא הגיע לשלמות האנושית.

כמה שאפשר שתהיה שלמות אנושית, הגיע משה רבנו.

הוא הגיע לשיא השלמות האנושית.

משה רבנו, כשדיבר והשכינה דיברה מתוך גרונו,

בא לומר,

כל המעלות וכל השלמות האנושית באה כתוצאה

מהדבר הבסיסי והיסודי.

מהי?

יראת שמיים.

אם יש יראת שמיים אמיתית, אבל לא מזויפת,

באמת יראת שמיים אמיתית,

יוכל האדם להגיע לשלמות האנושית.

יש בהמשך הגמרא שם דבר שעורה אותי לחשוב ולהתבונן, האם אכן נכונים הם הדברים.

הגמרא מביאה,

כדי לתרץ ההסבר, מה זה לגבי משה, אומרת הגמרא, משל לאדם

שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו,

דומה עליו ככלי קטן.

כלי קטן ואין לו, דומה עליו ככלי גדול.

מה פירושם של דברים?

פירוש הוא כך.

יש באדם, יש לו דבר שהוא יקר ונדיר,

ולא שכיח, לא מצוי.

מבקשים ממנו את זה.

בעיני זה שיש כבר אצלו את הדבר הזה,

את הדבר הגדול הזה,

דומה מעיניו ככלי קטן.

הוא לא מרגיש כל כך את התועלת הגדולה מזה, כי זה כבר קיים אצלו.

לעומת זאת,

אם מבקשים מאדם דבר קטן, דבר שמבחינה ערכית

הוא לא גדול,

אבל אין לו את זה.

אין לו את זה.

דומה עליו ככלי גדול.

עצם החסרון שיש לו, גם לאותו דבר קטן,

הוא מרגיש את החסר כל כך חזק,

שדומה לו כביכול שחסר לו כלי גדול.

מה השייכות ללידון דידן קל נגדה יראת שמיים? בפשטות, חז״ל באים לומר שאצל משה רבנו באמת,

כיוון שהוא הגיע לשיא השלמות האנושית,

ראוי היה שיאמר, כי אם לירא, כי מאחר שהוא הגיע לשיא השלמות האנושית,

היראת שמיים שכבר קיים אצלו,

דומה בעיניו ככלי קטן.

אנו השואלים,

את הוא יראת שמיים, מילתא סוטרתא היא,

בגלל שאצלנו זה עדיין לא נמצא,

אז דומה בעינינו ככלי גדול.

אבל נראה יותר מזה, לפי מה שביארנו,

יוצא שהדברים הם כך.

כאשר אנו רואים את משה רבנו,

הוא הגיע לשיא השלמות האנושית,

האם פירושו של דבר שבכל מעלה ומעלה הוא הגיע להיות אדם חדש,

או שהוא הוציא מן הכוח אל הפועל את מה שהיה קיים בתוכו?

אין בריאה חדשה.

הקב' ברוך הוא מטביע באדם כל מיני כוחות

שהכוחות הללו נמצאים וטמונים בו בכוח,

אבל עדיין צריך הוא ועבודתו וחובתו להוציאה מן הכוח אל הפועל.

צריך לדעת שאם משה רבנו הגיע לשיא השלמות האנושית,

וכבר בהזדמנות דיברנו להבין מה זה אדם גדול,

קשה בעינינו. החזון איש אמר, כך שמעתי,

שהוא אמר שגם אם אנחנו ננסה לקלוט מהי גדלותו של אדם גדול,

לא נגיע להבין אלא גדלותו של אדם גדול מלפני 300 שנה,

אבל להבין גדול מדורות שקדמו להם,

דורות לפני 300 שנה,

לא נוכל לקלוט. הספר שלנו לא יקלוט.

ואם אנחנו באים לתאר גדול מלפני 400 שנה,

אין לנו את ההבנה לקלוט מה זה הגדלות של אדם כזה.

אז אם 400 שנה אנחנו לא יכולים לקלוט,

אז 500 שנה כן יכולים לקלוט,

800 שנה יכולים לקלוט.

את הראשונים יכולים,

את גדולי הראשונים, הריף, הרי מגש,

את הגאונים שקדמו להם, את הסבוראים שקדמו להם,

את האמוראים שקדמו להם, את התנאים שקדמו להם.

זה בכלל זה, זה, זה, עולמות, עולמות, עולמות שלא שייך בכלל לתאר ולהסביר.

אבל התורה דיברה לכל דור ודור ולכל אדם ואדם ואומרת לו אדוני, מה אתה, מה אנחנו מבקשים ממך? אתה, אתה,

אתה, אתה, השלוהים-אלי הקטן, כן, גם אם אתה חושב שאתה צוחקת על ה' אתה שלוהים-אלי הקטן וגם אם אתה סעדיה הקטן זה לא משנה.

מה אשם אלוקיך שואל מימך כי אם נירא.

משה רבנו הגיע לעלות להר לקבל תורה.

ארבעים וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה.

איך הגיע למצב הזה?

איך הגיע למסירות נפש כזו?

היה טמון בכוח שלו.

אהבה לקדוש ברוך הוא,

להרגיש שכל חיותו זה מהקדוש ברוך הוא?

זה טמון בבן אדם, טמון בכל יהודי ויהודי.

אבל הסקליפות, ואז סובב אותו,

מגמד ומעפיל ומחשיך את מאור נשמתו.

אבל נשמה שנתת בי תורה היא.

ואם אנחנו אומרים תורה, הגמרא מביאה שהנשמה,

הרי זה בבחינת ההקבלה לקבלו.

מה הקבלו ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף הנשמה רואה ואינו נראה, והגמרא מביאה במשכת ברכות כמה וכמה דברים שהם מקבילים.

לומר שזה דבר רוחני,

שהוא טהור בטהרה גמורה וקדוש בקדושה גמורה,

שכל יהודי ויהודית טמון בו איזשהו שורש של אותה הנשמה.

כמובן שזה תלוי בדרגות ולא ניכנס לזה, תלוי במה שורש הנשמה שלו, מאיזה עולם.

זה תלוי בהרבה הרבה מצבים.

אבל בכל יהודי ויהודי...

טמון איזשהו חלקי קטן של אותה נשמה שהיא למעשה כוח גדול בו רק שצריך להשתמש בכוח העצום הזה

לדעת שמכוח אותה נשמה שהיא קטנטנה בעינינו אבל למעשה זה האדם זה כל האדם.

כל מה שאנו רואים מסביב עולמות מושלמים

רואים עולם מעשייה מלא בבניינים במטוסים בכל מיני דברים

זה כלום כעין וכאפס כלפי דבר רוחני.

אתם יודעים למה?

פשוט מאוד.

כי כל מה שיש בעולם מה שמקיים אותם זה החלק הרוחני שקיים בהם.

בלי זה הם מתים אז מהו החי ומהו המת?

החי זה החלק הרוחני מהו המת

זה אותם חלקים שהם גשמיים כאשר החלק הזה הוא גשמי כמה שיהיה גדול

כמה שיהיה גדול זה כעין וכאפס כי זה מת כלפי חי נו יש בכלל מה להשוות תנו לי מת ותנו לי חי יש מה להשוות

כל מה שאתה רואה שמתנועע כאן זה מכוח אותה

נשמה דקה אותו חלק רוחני דק שקיים באותו נברא

לא משנה אם זה בבני אדם אם זה בבעל החיים אם זה בעצמים למיניהם לא משנה אבל יש איזה חלק רוחני שקיים הוא הגורם להם הוא המחזיק אותם הוא המקיים אותם

אז אם אנחנו נקראים בני אדם והאדם זה מבחינת אדמה לעליון אנחנו יכולים להיות נדמים במעשינו לעליון

על כורחנו משום שבכוח נמצא בנו השלמות האנושית בכוח

אלא מה?

תאמין במה שאתה יכול להגיע

ואם אתה תאמין במה שאתה יכול להגיע אז דע לך

כי אם לירה.

עוד יותר

כדי להבין את הדברים יותר בעומק לו יהיה שאני אבוא לבן אדם ואני אגיד לו תשמע

בשביל להשיג את הדירה הזאת אתה צריך לשלם 100 אלף דולר

אז בואי יגיד

מאיפה יש לי 100 אלף דולר?

אבל אם אני אגיד לו שבאותם 100 אלף דולר אתה יכול להשיג

בניין שלם נו זה כבר יתגמת בעיניו 100 אלף דולר בשביל להשיג בניין שלם בין כמה דירות?

ואם אני אגיד לו שבאותם 100 אלף דולר אתה לא תשיג בניין שלם אתה תשיג שכונה שלמה נו יש מה לעשות בכלל

ככל שההישג הוא גדול יותר ככה ההשקעה היא קטנה יותר אז אם באים ואומרים לך אדוני

אם אתה תעסוק ביראת שמיים,

אתה תקבל פה אהבה לקדוש ברוך הוא,

אתה תגיע להדבקות לקדוש ברוך הוא, שזה עולמות רוחניים גבוהים ועצומים מאוד,

והכול תמורת יראת שמיים.

זה באמת מתגמר.

זה כוונת חזה לגבי משה.

אם אנחנו רואים את גודל השכר,

את התוצאה הגדולה מהיראת שמיים הזו,

נכון שזה דבר קשה בפני עצמו,

אבל כשאנו רואים מה התוצאה,

ברור הדבר.

אם אני הולך ואומר לבן שלי, יהיה יקר,

לך תגנה לי לחם מהמכולת.

קצת קשה לי.

אבל אם אני אגיד לו,

לך תקבל מאה שקל בבעל המכולת.

פה כבר יהיה קל לו יותר.

ואם אני אגיד לו, תשמע,

הוא ייתן לך אלף שקל,

חבל הזמן, הוא יתחיל לרקוד ברחוב.

ואם זה יותר מזה,

עוד יותר.

בקיצור, אותה הליכה שקיימת,

השאלה אבל מה מקבלים תמורת ההליכה הזו.

כלומר, ישנו קושי, אבל זו השאלה,

הקושי נמדד יחסית למה, מה אתה מקבל בתכל'ס מה הדברים האלה.

זה מה שמבקשים מאיתנו, תדע לך.

אם אתה תגיע להיראת שמיים,

אתה תגיע להשגה גבוהה מאוד.

תמורת עירת שמיים להגיע לכאלה מעלות.

אלא מה?

אנחנו אולי פה, ואולי השומעים אותנו,

לא מבינים כל כך.

מה לאהבה, ליראה,

לעבדו בכל לבבכם, בכל לשכם.

אין לנו הבנה מה זה עבודת השם.

אין לנו הבנה מה כל משהו, משהו שקונים בעבודת השם,

כמה זה הפרש בעולם הנצח.

כמה זה הפרש בעולם הנצח.

אתם חושבים שכל בני אדם שווים.

זה מניח תפילין, זה מניח תפילין. כולם אותו דבר.

כן?

צריך לדעת קודם כל, שאפילו במצווה אחת,

יש באדם מניח תפילין ויקבע על זה שכר נמוך מאוד,

ויש באדם מניח תפילין ויקבע על זה שכר גבוה. אפילו בלי שם עושים משהו.

לפעמים זה תלוי אפילו בשורש הנשמה. שורש הנשמה של בן אדם הוא גבוה יותר,

ואז יוצא שפעולות המצוות שלו הן פועלות יותר.

אז אפילו בלי כוונה,

לכל שכן שהוא מכוון במצווה.

אז אותה פעולה שבחלק המעשי, מה שאנחנו רואים מול העיניים,

רואים את זה כדבר שווה.

שניהם פועלים את אותה פעולה, הנחת תפילין, נכון?

אבל הכוונה משנה הרבה.

ואם הבן אדם הזה הוא עובד השם ככה בכל מאודו,

אז חוץ ממה שהוא מכוון,

יש פה את המעלה של האדם שמניח את התפילין.

אז מעלתו גדולה יותר.

אז ודאי וודאי שככל שמשיגים מעלות גבוהות ועמוקות יותר,

הרי זה מקטין בעינינו את הקושי להשיג.

ככל שאנו מקבלים תוצאה ושכר יותר גדול,

כך הקושי מתגמד ונהיה ממש כלום.

אז אומרים לנו, מה מבקשים ממך?

צריך רק פשוט קצת ללמוד להבין איזה שכר אתה תקבל,

אם אין לך דבקות, אם תהיה לך עבודה מכל הלב,

ואם, כמו שכתוב שם, לעבוד את הקדוש ברוך הוא מתוך אהבה.

מעלתו של אדם שעובד מאהבה זה מעלה עצומה ביותר.

והכול תמורת עבודה קלה, יראת שמיים.

יראת שמיים.

ומבקשים מכל בן אדם ואדם.

המדרגה הבסיסית, יראת שמיים, זה יראת שכר ועונש.

שהמסילת ישרים קורא לה יראת נשים ועמי הארץ.

אבל בכל זאת,

אם כתוב כאן יראת שמיים,

אז זה הדבר הבסיסי שמכוחו אתה יכול להתקדם הלאה.

אז למה בכל זאת אנחנו לא משיגים את זה?

למה?

עשרות שנים,

עשרות שנים אנחנו משתדלים לעבוד את הקדוש ברוך הוא,

ובכל זאת לא מגיעים לאותן השגות.

אנחנו עומדים בתפילה, רק בתחילים אשר משפתיים תפתח.

וכבר מטיילים בניו יורק.

הם יודעים שהיה פעם איזשהו יהודי שרואה את חברו מתפלל לשמונה עשרה,

ובסיום התפילה הוא אומר לו שלום עליכם,

שלום עליכם, מה הוא אומר לו מה שלום עליכם?

הוא אומר לו, באת מחוץ לארץ, לא?

שלום עליכם, ברוכים הבואים.

מה באתי מחוץ לארץ? אני פה כל הזמן.

לא, לא, אבל התחלת, אתה יצאת לטיסה בתחילת התפילה,

ועכשיו נחתה, חזרה פה.

כאן, נחתה, אז עכשיו אני אומר לך, ברוכים הבריאים.

שואלים עליכם.

נו,

כמה מאיתנו יכולים לכוון את התפילה מראש ועד סוף? כמה?

אפילו לכוון בברכה ראשונה, שזו שאלה של נפקא מינה, לדעת אם התפילה היא תפילה או לא.

בברכה ראשונה זה קריטי לגבי העניין הזה של לצאת איתו חובה.

כמה יכולים לכוון?

אז למה באמת אנחנו לא משיגים את זה?

אתם יודעים מה התשובה?

אומר לכם גלול,

אין לנו מספיק יראת שמיים, זה הכול.

קשה אולי לומר את זה, אבל אין לנו מספיק יראת שמיים.

כי אם היה לנו יראת שמיים,

זה היה נותן לנו התקדמות הלאה והלאה.

אני רואה הבדלים בין אדם לאדם,

ובמשך עשרות שנות חיי ראיתי אנשים שגדלו להיות גדולים.

אותם אלה שבצעירותי ראיתי אותם בהתחלה יותר קטנים,

אבל בוצין, בוצין מכתבי ידיעה, כבר ראית איזשהו הנהגות וגינוני מלכות בבן אדם?

לאט לאט הוא התפתח עוד יותר,

ועוד יותר, ועוד יותר. אני לא מדבר על אלה שרק מתלמדנים,

לא יכול להיות למדנים,

שמתבטא בידיעת התורה בלבד.

אני מדבר באמת לגדול להיות אדם,

לגדול להיות

חכמים אמיתיים,

תלמידי חכמים אמיתיים, צדיקים יראי שמיים.

ניכר, ניכר, רואים,

אבל זו עבודה רצופה של שנים.

איפה זה, איפה היה טמון השורש לגדלותם של אלה?

איפה היה?

שהם ידעו לקחת את החיים ברצינות.

לא בזבזו את הזמן, חפלב כזה.

כן, יכול להיות בן אדם, אתה מבין, מדבר בדרשות, כמוני עכשיו, אתם רואים,

מדבר דרשה,

אבל בתכלס, רק עוזב את הבית מדרש.

זהו, גמרנו את התפקיד, גמרתי, עכשיו אני עובר.

עובר תפקיד אחר, מה?

אוי לו מה זה, לחזור לאוי לו מה זה.

יש הרבה כאלה, לדרוש שהם יהיו טועים.

אבל בתכלס, כמה הם קשורים לעבודת השם?

אז מה, צריך להיות באמת אדם אמיתי, שבאמת תהיה לו יראת שמיים עצומה.

זה מתבטא בכל חלק וחלק מחלקי החיים.

אבל לדעתי, דוד המלך גם בא לומר את הדרך.

אתה רוצה להשיג ירעת שמיים, נכון? אתה רוצה להשיג ירעת שמיים.

אבל איך תשיג?

איך תשיג?

במה שתסתובב בחוץ?

במה שתראה כל מיני דברים שלא צריכים לראות?

במה שתשמע כל מיני דברים שלא צריכים לשמוע?

אומר דוד המלך, אני מבקש,

את מה שאתה מבקש, אמר דוד המלך הקדוש ברוך הוא.

אתה אמרת כי אם לי ראה,

אז אני מבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי.

תזכה אותי שאני רוצה באמת להיות ירעת השמיים.

אז איך?

על ידי שבטי בבית השם.

אבל אם להסתובב בחוץ להשיג יראת שמיים, באמת קשה.

איך אפשר?

רואים שם כל מיני דמויות,

שעצם הראייה בדמויות האלה כבר מקררת לך את היראת שמיים.

להסתכל בדמות אדם רשע, אתם חושבים שזה לא פועל את הפעולה?

פועל בצורה פשוטה.

אם מישהו אומר לא פעל, סימן שהוא לא מכיר את עצמו, הוא כנראה מטורנב שהוא לא מבין מה זה.

אדם שהוא קדוש מרגיש מיד,

זה התנגדות.

אדם רשע זה התנגדות אליו, הוא לא מסוגל, הוא לא מסוגל.

הוא לא מסוגל,

כי הוא מרגיש באמת שזו סתירה למהותו.

זה דבר אחר בכלל, הוא לא מסוגל.

זה בן אדם, אשיבתי בבית השם כל יום לחיי.

אבל בנוסף דיברנו גם בשבת על העניין הזה,

שאחד מהדרכים גם כן שיוכל האדם,

יהיה לו תזכורת יומיומית בזה,

כמו שחז״ל דורשים על הפסוק ועתה ישראל

מה השם אלוקיך הגמרא במנחות מביאה מכאן סמך למאה ברכות בכל יום. חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

אומרים חז״ל, מה השם אלוקיך שואל מעימך?

אל תקרא מה אלא מאה.

נו, חסר מה בתורה?

חסר מה?

אם תפתחו את התורה הקדושה, כמה פעמים תמצאו מה?

למה תפסו דווקא את המה הזה?

חז״ל בא לגלות לכם.

אתה רוצה להשיג רצה מים?

אה?

דרך המאה ברכות.

אבל לא סתם לברך ככה מהשפה ולחוץ,

אלא אתה מבין מה אתה אומר.

ככל שאתה תתבונן ותכיר שהכול מאיתו יתברך.

הכול, הכול, מראש ועד סוף.

אין לך כלום בדילך.

אז באמת אתה תרגיש את עצמך מי שעומד לקדוש ברוך הוא, כי באמת הכול, הכול תלוי בו, הכול תלוי ברצונו.

אם לא ירצה, ברגע אחד.

אבל מה בן אדם מדמיין לעצמו? רק רגע, מה אני שונה מכולם?

כולם חיים, כולם לושמים, כולם זה.

מה אני שונה?

מי אתה? אתה יודע בכלל מה חובתך בעולמך?

אולי אותך, לך נתנו תפקיד גדול?

ואשר על כן כל פעולה קטנה שלך יכולה להפיל אותך.

בן אדם שנתנו לו תפקיד להיות רמטכ״ל,

והוא נהיה בסוף איזשהו חייל פשוט, טוראי,

הורדו אותו להיות רמטכ״ל, נו, הוא לא יקבל עורש על זה?

נתנו לו את כל הכלים בשבילות להיות רמטכ״ל.

אם נתנו לך תפקיד להיות גדול,

ואתה בסוף יוצא אדם פשוט?

מה זה?

כל כך הרבה נתנו לך, הרבה השפענו עליך.

נתנו לך לגדול בסביבה של אדם גדול,

נתנו לך תכונות שיכלו להוביל אותך להיות גדול,

נתנו לך סביבה כזו שיכולה לחזור לך בעניין,

נתנו לך את כל התנאים הגשמיים בשביל שאתה תהיה נסיך,

בן מלך, נסיך, בן מלך.

אבל מה אתה מתעסק?

תן לי כסף.

הראש שלו רק רואה כסף וכבר מתבלבל.

נו, נו, נו באמת.

ברור, אני לא אסטרונלד, צריך כסף,

צריך עולם הזה.

אבל איפה זה מונח? היכן זה מונח?

זה עיקר החיים שלשמם באת לעולם?

זה דבר נלווה.

אתה צריך לדעת, ורואים על בן אדם באמת מה חשוב אצלו,

מה העיקר אצלו.

כמה שיותר עיקר אצלו, כך הוא תופס את זה יותר.

זה ברור לי.

זה ברור לי.

אם אדם מרגיש באמת שהרוחניות זה הדבר העיקרי, ובלעד איזה חייו אין להם חיים,

אז ברור לי שבזה הוא יעסוק יותר ויותר.

הוא יברח,

הוא ייקח, איך כתוב שם מסבב דשרים?

ייקח מהעולם הזה כפי הצריך לו,

ואחר כך יברח לחיי הנצח, חיי הרוחניות.

כי מה שהוא עושה, הוא עושה את זה בהכרח,

לא שהוא רוצה את זה.

אז אני חושב שבזה אני אסיים, כבר הגיע הזמן ערבית,

כן?

יש לנו עניין?