שיעורו של הרב שלמה רביבו באגדה לקראת חודש הרחמים והסליחות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו עכשיו עברנו את תקופה, תקופה מאוד

חשובה וקשה לכלל ישראל.

עברנו את תשעה באב,

אנחנו מתכוננים לאלול,

אבל צריכים לדעת

יש כמה נקודות שאנחנו פספסנו בדרך

ואותם אני אולי רוצה לדבר עליהם, דברים חשובים

שהרבה לא שמים לב את הדעת עליהם.

ואחד הדברים החשובים ביותר

זה דבר שכולנו צריכים לו, זה הקביעות בלימוד התורה ומה שאתם עושים פה עכשיו בשעות האלו.

אתם יודעים שהגמרא אומרת למה נחרב בית ראשון?

בגלל שכלל ישראל עבדו עבודה זרה,

שפיכות דמים וגילוי עריות.

שלושה העבירות הכי חמורות.

מצד שני יש גמרא אחרת,

שהגמרא אומרת למה נחרב הבית ראשון בגלל שלא למדו תורה, תראו את הסוגיה בנדרים, שלא בירכו בתורה תחילה,

וזוהי סתירה שעומדים עליה.

למה נחרב הבית ראשון?

בגלל שלושה העבירות הכי חמורות,

או בגלל ביטול תורה.

אז פה רבותיי אני רוצה להביא לכם מה שאלשך הקדוש אומר, דבר נורא,

אומר האלשך הקדוש,

ומביא מעשה שהיה,

אומר האלשך,

היה מלך

שהיה אוהב מאוד מוזיקה,

מאוד מאוד,

כל מיני יצירות חדשות,

היה אוהב לשמוע אותן.

והנה הוא שומע שלמדינה שלו הגיע איזה כנר בעל שם עולמי

שמגיע לאותה מדינה, אז הוא לעשות כמה אירועים.

אז המלך ביקש שאחרי האירועים של אותו נגן,

אם אפשר להגיד לנגן שיגיע אליו למלך, הוא רוצה לשמוע כמה יצירות והוא ישלם לו.

אותו נגן הגיע למלך,

אחרי זה עשה לו כמה יצירות.

המלך כל כך נהנה,

המלך שהיה מבין במוזיקה.

ואז הוא שואל את הנגן, תאמר לי,

מה העסק שלך תמיד? אתה במקום מארץ לארץ, ממדינה למדינה, הולך, מנגן, מרוויח, אמנם סכומים יפים,

אבל כמה אתה מרוויח לחודש? בוא נשמע.

אמר למלך את הסכום.

המלך אמר לו, יש לי עצה בשבילך,

אני לא נותן לך פי שלוש או פי חמש,

פי עשר ממה שאתה מקבל כל חודש,

אני גם בונה לך ארמון לידי,

ואני גם שם אותך תפקיד חשוב אצלי במדינה.

ורק העבודה שלך,

כל ערב תבוא לנגן לי, שעה, שעה וחצי,

כשאני שוכב על המטען,

שעה וחצי, מספיק.

נו, כזה רעיון,

למי לא יקשום כזה רעיון במקום להסתובב בכל העולם?

פי עשר משכורת, גם משרה, הכול.

ודאי שהוא הסכים, וככה היה, המלך בנה לו ארמון, המשפחה הגיעה,

גרו ליד המלך,

והוא מנגן למלך כל ערב, שעה וחצי.

המלך כל כך נהנה, הוא באמת היה נגן בעל שם עולמי.

והשנים עושים את שלהם, והמלך הבטיח לקדם אותו, והמלך קידם אותו, וקידם אותו,

עד שהוא הגיע לפסגה.

הוא נהיה שר הביטחון של אותה מדינה.

שר הביטחון. הכול יש לו, לא חסר לו כלום.

היי, אבל אתם יודעים, רבותיי,

חז״ל אומרים לנו, אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

יש לו מנה, רוצה 200. זה שיש לו 100, רוצה 200, אבל זה לא רק 200, עוד 100. זה שיש לו מיליון, רוצה 2 מיליון, אצלו הבעיה היותר גדולה.

כמה שיש לבן אדם יותר, הוא רוצה יותר הרבה.

לא חסר לו כלום, אבל

כמה שיש, רוצים יותר, אשמר לכם.

ואז אותו נגן, בשביל בצע כסף,

בשביל בצע כסף, גילה סודות מדינה למדינה עוינת

של אותה מדינה שהוא נמצא,

עבור בצע כסף.

נו, כשעלו על זה, השב״כ של אותה מדינה, כשעלו על זה,

כמובן בית המשפט שפט אותו 13 שופטים,

והחליטו פה אחד שגזר דינו למוות.

אדם כזה,

שכל כך בוגד בממלכה שלו,

המלך גידל אותו מכלום,

נתן לו ארמון, שם אותו שר הביטחון, הכל.

משכורת גבוהה.

בשביל עוד כסף הוא מוכן לבגוד?

גזר דינו מוות.

רק אתם יודעים שבמדינה שיש מלך צריך את החתימה של המלך.

הכל טוב ויפה, אבל צריך את החתימה של המלך.

טוב, הולכים להחתים את המלך, והם יודעים שהמלך אוהב את הנגן הזה לשמועת המוזיקה המיוחדת שלו.

אז,

אמרו למלך, אגב, שכדאי שהמלך יחתום על זה,

כי אנחנו חוששים שהעם יעשה מרד אם לא.

כזה בוגד,

כזה בוגד.

חוששים ממרד.

כדאי שהמלך יחתום, צריך להרוג אותו.

ואז שימו לב מה המלך אומר להם.

הוא אומר להם, המלך,

אתם רוצים לתלות אותו?

כאילו אתם תולים אותי.

אין בעיה, אתם רוצים לתלות אותו? תדעו לכם שאתם תולים אותי, אומר להם המלך.

אה,

שופטים אמרו שזה בנפשו של המלך.

כאילו תולים את המלך, עד כדי כך.

לא היה ברירה ונתנו לו חנינה.

כמובן,

המלך השאר אותו מהתפקיד הרם שלו, כבר לא בתפקיד,

לא שר הביטחון, לא כלום,

אבל

התבטל הגזר הדין מוות,

והוא ממשיך כרגיל לבוא כל יום לנגן למלך.

וזו ממשיך עוד תקופה ועוד תקופה, עוד שנה ועוד שנה ועוד שנתיים.

והנה, רבותיי,

אחרי כמה שנים,

באחד הנסיעות שלו החשובות,

הוא עשה תאונת דרכים, תאונת דרכים קשה.

הוא שכב בבית חולים בלי הכרה,

אבל אחרי שבוע שהוא התעורר,

ולאט לאט התאושש,

המצב של הנזקים,

שכפות הידיים שלו נקטעו מהתאונה,

שברים קצת ברגליים, אבל זה מתאחר על שברים ברגליים.

והשאלות הראשונות שהוא שואל את המשפחה, אם המלך כבר בא לבקר אותו,

אמרו לו, מה, היית בלי הכרה, מה יבוא?

הוא אומר, אבל עכשיו, אז תודיעו לו שאני כבר עם הכרה, שהכל בסדר,

אולי יבוא לבקר, אולי ישלח מכתב.

המלך, המלך.

טוב, הודיעו למלך כמובן, ואז באמת,

אחרי יומיים מגיע מכתב מהמלך.

אומרים לו, הגיע המכתב מהמלך.

הוא כל כך שמח.

תפתחו, תפתחו, הוא לא יכול לפתוח.

תגידו לי מה המלך כותב.

הם פותחים את המכתב, המשפחה,

וחשכו עיניהם.

כתוב במכתב שהמלך אומר לו, תתכונן,

שבוע הבא ביום זה וזה,

תולים אותך בכיכר המרכזית.

מה?

תולים אותי.

הוא לא הבין מה שקורה פה.

אותו מכתב שלח המלך גם לכל חבר השופטים.

הוא מיד מבקש מהמשפחה, תיקחו אותי עם האלונקה ישר למלך עכשיו.

חייב לדבר איתו, מה קורה פה? יש פה איזו טעות.

יש פה טעות, לא יכול להיות. אני בשנים האלה שירתי את המלך בנאמנות.

לוקחים אותו למלך, וגם חבר השופטים לא מבינים מה קרה פתאום.

המלך עכשיו היה איזה סיפור.

הם באו, חלק מהם הגיעו גם לשמוע מהמלך מה קרה.

ואז הוא מגיע למלך, ואז הוא אומר למלך, כבוד המלך,

אני לא מבין.

אז, כשלא הייתי בסדר והייתי בוגד ואמרתי, השארת אותי בחיים,

עכשיו אני כמה שנים נאמן לשירות שלך,

מנגן הכול, הכול כמו שצריך, לא עשיתי שום דבר רע בתקופה הזאת, בשנים האלו.

מה קרה גזר דין מוות?

אומר לו המלך, תראה,

לפני כך וכך שנים שבגדת, היה גזר דינך מוות.

למה השארתי אותך בחיים?

כי לא הייתי יכול בלי הנגינות שלך.

הייתי שבוי בקסם המדהים של הנגינות שלך.

לכן השארתי אותך.

השארתי אותך בשבילי,

כי לא יכלתי בלי הנגינות האלו.

אבל עכשיו שכפות ידיך קטועות,

אתה לא יכול לנגן לי.

אז אני עכשיו כבר, אני לא צריך אותך.

אז חוזר הפסק דין שהיה אז,

שהדין שלך זה דין מוות.

לכן,

לביצוע, אומר המלך, וביצעו את הדין ותלו אותו.

אומר האנ שלך, קדוש רבותיי, דבר נורא.

כלל ישראל, כשעברו שלושה העבירות החמורות,

עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות,

נחתם דינם שייחרב הבית.

הבית לא יכול להחזיק,

כשכלל ישראל עושים את העבירות הכי חמורות שיש.

אבל, אומר הקדוש ברוך הוא,

אני לא יכול לעשות להם את זה.

כי אני שבוי במנגינה שלהם.

הם לומדים תורה.

לומדים תורה, כשהם לומדים תורה, אביי ורובה את כל הסוגיות.

אז המנגינה הזאת, היא אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול בלעדיה.

תראו את הלשון של האלשך נורא, האלשך הקדוש.

אני לא יכול בלעדיה.

בלי המנגינה הזאת.

אז הוא השעה את הדין.

לא מחריב את הבית, כי אני לא יכול להרחיב את הבית,

כי אני לא יכול בלי המנגינה הזאת של לימוד התורה.

אתם צריכים לדעת במאמר המוסגר, שמאז שנחרב הבית,

לימוד התורה ירד בדרגות, הגאון כותב,

שכל התורה שהיה בזמן הגאון, שהגאון הרי ידע, אולי נדבר על הגאון עוד,

הוא אומר זה כתרקב,

מה שהיה בזמן הבית.

היה כל כך, כל כך ירידה עצומה בתורה,

כך אומר הגאון. כי כל השערים נסגרו, אנחנו בלי הבית, אתם יודעים מה שהיה כשהיה בית המקדש?

כל הלימוד, הכול היה פורח, אדם היה מבין, מגיע להשגות, להבנות.

היום חורבן הבית.

בקושי, בקושי, המבינים הגדולים בקושי מבינים, משיגים מה שחושבים שבקיאים, אבל זה כלום מה שהיה בזמן הבית.

ואומר אלשיך הקדוש, אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול.

אני שבוי במנגינה של אבייה ורובה של עם ישראל שהם לומדים תורה, אני לא יכול.

אבל, אומר אלשיך, כשהיה ביטול תורה אחרי זה,

זו הגמרא השנייה, אין סתירה בסוגיות,

אין סתירה בין הגמרא ביומה לגמרא בנדרים.

אחרי זה, כשהיה ביטול תורה,

לא בירכו בתורה, לא עירכו את התורה ולא למדו תורה.

אומר הקדוש ברוך הוא,

מה שכתוב, שבגלל זה נחרב הבית, הכוונה היא,

שאומר הקדוש ברוך הוא,

אני מחזיר את הגזר דין הראשון. כל מה שאז ויתרתי כי לא הייתי יכול בלי המנגינה הזאת שלכם,

בלי אבאי ורבא.

אבל עכשיו שאתם גם את זה לא עושים ולא לומדים תורה,

אז חוזרים לפסק דין הראשון.

ולכן נחרב הבית.

זה המעשה שמביא לנו האל שלך, קדוש.

עד כדי כך שיש תשובה של המעריט,

רבינו המעריט,

המעריט בתשובה כותב שהחזון איש כותב על המעריט, מי שיודע מה זה המעריט,

כותב עליו דברים נוראים ביותר.

הוא כותב המעריט, איך אפשר, הוא גומר, הוא לא בשם האל שלך, הוא מביא שמישהו אומר כן לדברים כאלו.

הוא אומר איך אפשר להגיד כזה דבר,

שמי שעובד עבודה זרה,

גילוי עריות, שיחות דמים,

אז הקדוש ברוך הוא רוצה לשמוע, רוצה את התורה שלו,

ועל זה הסביר מרן הרב שך,

מרן הרב שך, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אמר מרן הרב שך

שהכוונה של האלשך זה שלא פשטו אותם אלה שעבדו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים,

הם, הקדוש ברוך הוא, לא יאכלו בלי התורה שלהם.

אלא הקדוש ברוך הוא רצה להחריב את בית המקדש בגלל שהיו בכלל ישראל אלה שעבדו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. הרבה בכלל ישראל עשו את זה.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר, אני לא מחריב,

כי יש עוד אנשים בכלל ישראל שלומדים תורה.

יש בעם ישראל עוד אנשים שלומדים תורה,

ואם אני מחריב את הבית הזה, הם מפסידים את החלק של התורה שלהם,

ואני לא יכול בלי המנגינה הזאת.

אז לכן הוא לא החריב. אבל ודאי שאלה שעשו את העבודה זה רק גדולות ושפיכו דמים.

אז אם הם לא חוזרים בתשובה בעבירות האלה, התורה שלהם לא שווה.

עמוס חצרי בעתם? זה ודאי שלא, רק אם עושים תשובה זה משהו אחר, חוזרים על מה שהם עשו.

חוזרים בתשווין מה שהם עשו.

אבל רבותיי, כתוב פה יסוד גדול ונורא נוראות. אתם שומעים מה כתוב פה?

כתוב פה בעל שיח הקדוש, שהקדוש ברוך הוא כביכול שבוי. הוא לא יכול בלי הקסם הזה של הבא אל ורבא, בלי הלימוד שלנו.

בלי הלימוד.

נו, אז הדבר הגדול שמתכנסים פה ללמוד כל פעם,

ובכל מקום שאדם נכנס לשיעורים, אתם יודעים מה שזה שיעור של תורה?

אתם יודעים מה שזה?

הקדוש ברוך הוא לא יכול בלי המנגינה הזאת.

יותר מזה, רבותיי, אני רוצה להגיד לכם בשביל להבין קצת מה זה.

הסבא מקלם אמר שכדאי לחיות

כל השבעים שנה

בשביל

שאדם יגיד

פעם אחת

ברוך הוא ברוך שמו כשאומרים בתפילה.

ואמר הסבא אלף פעמים ברוך הוא ברוך שמו זה שווה לאמן אחד.

ואלף פעמים אמן זה שווה לאמני אש מרבה אחד.

ואלף פעם אמני אש מרבה זה שווה למילה אחת בתורה.

אז אתם יודעים מה זה לימוד תורה?

אתם יודעים מה זה לימוד תורה?

רק מה היצר, רבותיי, עושה?

הוא לא נותן לנו מנוחה.

הוא יודע שתלמוד תורה, שאנחנו כל בוקר אומרים, ותלמוד תורה כנגד כולם, כולם אומרים את זה בתפילה בבוקר,

ותלמוד תורה כנגד הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, כולם אומרים את זה.

לכן היצר הרע עובד על זה הכי הרבה.

שבן אדם לא יהיה לו חשק ללמוד,

שיהיו לו סידורים,

שיהיו לו הפרעות,

העיקר שאל תלמד.

העיקר להפריע לבן אדם מללמוד.

יש גמרא מאוד מעיינת במסכת יומא.

הגמרא אומרת

שלעתיד לבוא,

כשאדם בא לשמיים,

כל אדם אומרים לו,

עסקת בתורה?

מה אומר להם? איש כאלה אומרים, רבותייך, הגמרא אומרת, איש שאומרים,

הייתי, אחד אומר, הייתי עשיר, היה לי כסף וזהב,

לא היה לי זמן.

אומרים לו, וכי היית עשיר כמו רב אליעזר בן חרסום, שהיה לו פווווווווווווווווו כל כך אוניות והכול.

אחד בא ואומר שהוא היה עני.

אומרים לו, וכי היית עני כמו הלל, כמו שהגמרא מביאה שם, הלל שהיה מרוויח פרוטה, חצי היה נותן לשמש של הבית כנסת להיכנס,

וחצי היה מתפרנס מזה,

ופעם אחת לא היה לו כסף לשלם,

והיה על הגג, ועם הקרח, כולם מכירים את הסיפור הזה.

היית עני כהלל.

ואחד ששואלים אותו, עסקת בתורה, והוא יגיד, רבותיי, אני הייתי טרוד ביצרי.

הייתי טרוד ביצרי, היה לי יצר הרע גדול.

אומרים לו, וכי היית טרוד ביצרך כמו יוסף,

שאשת פוטיפרה הייתה כל יום

ועסק בתורה?

ופה הוא שואל שאלה גדולה.

פה הוא שואל שאלה גדולה מאוד, רבותיי,

ואני אסביר לכם את השאלה.

אני רק אביא אולי דוגמה להבין את השאלה. אדם נוסע במהירות 120 קמ״ש,

תופס אותו שוטר,

עוצר אותו, מה אתה מנוסע במהירות?

הוא אומר לו, סליחה כבוד השוטר, זוז, אני עכשיו באמצע שוד.

עזוב, אל תפריע לי, זוז, אני הולך לשדוד.

טיפש, אז נשדוד?

אם עכשיו רק להוריד לך נקודות

או דברים כאלה, עכשיו לשים לך אזיקים, שודד.

מה הפסט בגמרא?

אומרים לו, למה לא עסקת בתורה?

הייתי טרוד ביצרי, היה לי עבירות בראש, הייתי כל היום סביב עבירות.

מה זה, יותר גרוע!

אומרים לבן אדם, עסקת בתורה, מה הוא אומר? הייתי טרוד ביצרי, הראש שלי היה בעבירות כל היום.

הייתי טרוד בעץ הרע לעשות עבירות כאלה וכאלה.

מה אתה אומר, אתה עונה? אתה עושה יותר גרוע.

איזה תשובה זה? זה כמו שאדם, השוטר תופס אותך, למה אתה נוסע על מהירות?

אתה אומר לנו באמצע שוד. זה יותר גרוע. מה ענית בזה?

מוסיף חטא על פשע.

לא, אבל זה עדיין סיבה, שכאילו לא יעשו את העבירות.

אבל לכן אם אתה עושה את העבירות, יש לך עונש על זה עצמו, על העבירות האלה, שאתה אז טחקת בהן.

בטח יודעים, אבל מה אתה אומר את זה? מה אתה מתרץ בזה? זה נקרא תשובה?

מה שאתה מתרץ תירוץ?

זה נקרא תירוץ?

זה דבר שיותר גרוע אתה מביא.

אומר רבי צלם מפונוביץ' זצ״ל,

כשאדם מגיע לשמיים,

יש שם תעריף של כל העבירות.

העבירה הזאת מקבל עונש כזה, החמורה כזאת, העבירה כזאת, עונש כזה.

פתאום הוא רואה שם שהעבירה של ביטול תורה, העונש הכי חמור מהכל.

הוא אומר, רבותיי, תענישו אותי על כל העבירות, הייתי עסוק ביצרי. העיקר אל תענישו אותי על ביטול תורה.

כי למעלה בתעריף, לא תעריף, זה נקרא...

מחירון הוא קורא לזה.

למעלה רבותיי,

הוא אומר, הכל רשום מהאנשים.

אדם רואה את העונשים החמורים שיש על העבירות, ועל ביטול תורה זה יותר גרוע מהכל.

הוא אומר, רבותיי, תענישו אותי על מה שאתם רוצים, העבירות, תהיה תשקוע ביצרי,

אבל לא על ביטול תורה.

זה כוח של ביטול תורה רבותיי.

מה זה לימוד תורה?

אנחנו חייבים לנצל את הזמן שלנו.

לכל אדם יהיה זמן קצוב בחיים,

ואחרי זה הוא צריך לתת חשבון על הזמן, מה הוא עשה איתו.

לתת חשבון.

יש בכל רגע שלנו לעשות, איך אמר מרן הרב שטיימן, אפשר להרוויח מיליונים, אתה רק תתכופף ותרוויח יהלומים מהרצפה. כל רגע של לימוד זה עולמות.

לא יודע, הוא ישן,

מחפש לצאת לפה, מחפש לצאת לשם,

מחפש לעשות את זה ולעשות שם.

הרופא של רב אורחבר, רבותיי, אתם יודעים מי זה רב אורחבר?

רב אורחבר זה היה תלמיד של רב חיים מבריסק.

אחד הספרים החשובים היום בישיבות, קוראים לזה ברכת שמואל, הספרים הקשים ביותר.

זה רב אורחבר מחבר אותם. היה אחד שכל כולו עסק ו...

בתורה בצורה שאי אפשר להבין, עד כלות הכוחות,

חידש חידושים נוראים.

ואמרו עליו שבגללו השואה התעכבה עד שהוא מת, כי כוח עמל התורה שלו, אמרו גדולי ישראל,

לא נתן השואה להתחיל.

עד אחרי שהוא נפטר התחיל השואה, כי כוח עמל התורה שלו, של רבי אורך בר,

לא נתן השואה להתחיל.

היה כל כך עמל בתורה.

ורבי אורך בר, הגאון הגאונים הזה,

שואל אותו יום אחד, הרופא שלו, שואל אותו שאלה,

הוא אומר לו, כתוב בגמרא סוכה,

הוא למד בדף האימי והוא רואה בגמרא בסוגיה דף כח הגמרא שם אומרת שרבי יוחנן ידע את הכל הגמרא אומרת רבי יוחנן היה תלמיד הקטן והוא ידע את הכל ספרי ספרו הכל משניות שיחת שדים שיחת כלים הכל הכל רבי יוחנן ידע המעשה הגדול והמעשה הקטן הוא ידע

שואלת הגמרא מה זה מעשה גדול ומעשה קטן

אומרת הגמרא מעשה גדול מה זה?

מעשה מרכבה

מה זה מעשה הקטן?

והיות אביי ורבא. גמרא שאנחנו לומדים.

אז שואל הרופא את רבו אוחבר, אני לא מבין.

אז למה אתם בישיבות לא לומדים מעשה מרכבה?

זה המעשה הגדול?

כל הישיבות לומדים גמרות.

זה המעשה הקטן כתוב פה.

אבל היות אביי ורבא.

בואו אולי תחליפו.

הרב אוחבר לא יכול להירדם.

שתי לילות.

שתי לילות הוא לא יכל להירדם.

לא יכל להירדם.

שאלה שהציקה לו.

לא יכל להירדם.

אחרי שתי לילות הוא קורא לרופא, אחרי זה. עלה לו, התיישב בתשובה,

והוא אמר לנו, רוצה לספר לך לרופא שתי סיפורים.

סיפור אחד, סיפור פשוט.

היה אדם שנסע ברכב.

ופתאום עובר ילד, רץ בכביש.

אז אותו אדם, אותו נהג, אסם ברקס, עצה, הילד עבר.

זה סיפור אחד.

סיפור שני, אומר לו,

יש אדם עשיר גדול שמשקיע הרבה, מצליח מאוד.

והנה, באחד מהימים הוא ניגש לאחד מהידידים שלו. ידיד טוב, לא היה ידיד מיוחד.

הוא אומר לו, תשמע, ידידי היקר,

אני לא רוצה שידעו מזה ושיתפרסם הדבר.

אני לפני נפילה גדולה.

הוא אומר לו, אין לך מושג איזה ביזיונות יהיו לי, בושות, הכל ייפול לי.

אתה יכול לעזור לי. אם אתה מלווה לי מיליון דולר,

זה יכול להעמיד אותי בחזרה.

אבל תדע לך ש-50% המיליון דולר האלה יציבו אותי, 50% גם איתם אני נופל.

ככה אני נופל 100%. אם אתה מלווה לי את המיליון דולר, יש 50% שאני יכול להחזיק את עצמי ואחרי זה אני אחזיר לך את זה.

אותו אדם חושב שיש 50% אבל שהוא מפסיד את זה, ואז הוא מפסיד את הכול.

מצד שני אומר, הבן אדם אומר שהוא מתבייש,

ביזיונות, עשיר, חבר שלי כזה עשיר והכול.

אה, אני לא יכול לך, כואב לי על המסכן. ככה ייפול בפח והכול, ו-50% זה גם הלווה לו את המיליון דולר.

מתעסק בזה וזה, ברוך השם, הצליח, הצליח, היה, ה-50% של ההצלחה עמדו לו.

ברוך השם. רבותיי, הוא שואל רבו חברת הרופא,

מי עשה מעשה יותר גדול?

נו, תגידו לי אתם, רבותיי,

מי עשה פה מעשה יותר גדול?

זה שעצר את הרכב, או זה שילווה את ההלוואה?

מה אומרים הציבור?

זה שילווה. זה שילווה. מישהו חולק עליו?

כולם מסכימים פה?

או, שתיקה כיודעה.

ודאי,

הוא עשה פה מעשה יותר גדול.

מה זה לעצור? לעצור, אתה חייב לעצור.

אה, אומר לו רבו עורבר, לרופא של אורו,

תגיד לי, ואיפה התוצאות יותר גדולות?

אתה תגיד לי, נו, מה השם שלך?

גולן. איך? גולן. גולן, מה התוצאות יותר גדולות?

למה?

אם הוא לא היה עושה את הברקס, מה היה קורה?

היה עורק בן אדם ילד.

והאור, אם הוא לא היה עושה את הברקס, עולה עליו.

לא, אבל לא בטוח שאני בן.

והאור, איזה 50 אחוז, נוסע במהירות על ילד.

כמו במקרה השני.

אז, והאור, רבותיי, שמה,

אם הוא לא היה מלווה לו, מה היה קורה?

רק בושות,

ביזיונות,

לבנת פנים, קצת לא נעים, בושות.

נו, איפה התוצאה יותר גדולה?

בטח פה, אציל חיים,

נכון?

אבל המעשה שהוא עשה הוא מעשה קטן.

אמר רבו חבר,

בלי הוויוטה באי ורע ובלי ללמוד גמרא,

זה כי התוצאות, השמר החרם, זה מיתר וחורבן לעולם.

בלי זה אי אפשר לחיות.

המעשה אומנם מעשה קטן,

אבל התוצאות הן תוצאות גדולות ביותר. זה חיים של כל כלל ישראל, אמר לו רבו חבר.

מעשה מרכבה, המעשה הגדול, זה מי שבדרגה כבר לומד עוד, אחרי שהוא גמר את כל זה, אחרי שמילא קרסו בשס ופוסקים, והוא בדרגות גבוהות.

אז הוא יכול ללמוד מעשה מרכבה,

אבל התוצאות של זה, זה אחד שלא למד את זה, זה לא ארז ולא מיתה בלי זה.

פה בלי לימוד הגמרא זה מיתה.

התוצאות של בלי התורה, רבותיי, היא שמיתה, השם ירקלים לעולם.

הלימוד התורה זה המצהיר, זה החיים, זה ההוויות אביי ורבא.

ככה אמר רבו חבר לרופא שלו.

שוב אנחנו רואים מה זה, רבותיי, לימוד התורה.

כוח התורה שלנו.

כל אחד צריך לדעת, אני רואה שהגיע הזמן,

אני מסיים, כל אחד צריך לדעת

שבכוחו

אין אדם שהוא פטור מזה, ואין אדם שאין לו כוח, בכל אחד בכוחו ללמוד

ולקבוע עתים לתורה.

והגמרא אומרת בכתובות, כי בתל אורות עליך,

שאין אדם קם לתחיית המתים,

אלא בתל של תורה. יעשה את כל המצוות שיש בעולם.

לעולם התורה, אין לו תחיית המתים.

כי בתל אורות עליך,

אומרת הגמרא, הנדם, כאן מתחילה את המתים אלא בתל של תורה.

זה מחייב אותנו לקבוע עיתים לתורה,

לעמוד על הזמנים שקבענו בלימוד התורה,

כי התורה היא תלמוד תורה כנגד כולם.

רבי חנניה בן הקשיע אומר...