שיעורו של הרב אבנר עוזרי בספר שערי תשובה בין מנחה לערבית

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן,

היום יום רביעי למעשה אנחנו מתקדמים לקרוא את פרשת רעה, פרשת השבוע בשבת בעזרת השם.

הפרשה מתחילה, רעה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם והקללה אם לא תשמעו.

פשטות,

נראה הכוונה שהקדוש ברוך הוא מבטיח שאם יקיימו עם ישראל את המצוות

אז יזכו לברכה

ואם חלילה לא יקיימו אז תהיה ההפך.

אבל יש,

על פי הדרוש נראה לומר

שייתכן,

עוד מעט נראה לזה מקורות

מתוך דברי ראשונים.

עצם הדבר שאדם זוכה שתהיה לו אוזן שומעת

בזה זוכהו לכל הברכות.

ואם חלילה בן אדם

אוטם את אוזניו משמעו אז יכולו להגיע למצב שהרבה קללות יבואו עליו כתוצאה מהנהגה פסולה זו.

אם האדם שומע אז בראש ובראשונה הרי זה מורה שהוא אדם

שמוכן להבין שהוא לא אדם מושלם.

אדם שאינו שומע הרי הוא מרגיש בעצמו,

אין מי שיעיר לו הערות, אין מי שיגיד לו,

אין מי שיבקר אותו,

מלשון ביקורת, כן?

אין צורך שמישהו יעיר לו בכלל, הוא מושלם.

עד כדי שיש כאלה שאם אתה בא בצורה הכי מכובדת

ומעיר להם,

כועסים עליך.

מי אתה בכלל שאתה תער לי?

אני חושב שאין טיפשות גדולה מזו

שבאים אליך ומתקנים אותך ואתה אומר מי אתה שתער לי.

אם אתה אדם שבאמת מאמין ומבין

של לעשות עבירה ולעשות איסור,

לעשות דברים שהם נגד השם,

זה הגיהינום,

זה עונשים איומים שהם יותר קשים מחיי העולם הזה, השפלים, שהם מוגבלים בזמן מסוים.

זה נצח.

אם אתה באמת מאמין,

היית צריך לקחת את אותו בן אדם שמער לך ולנשק אותו

חזק מאוד,

בגלל שאתה מבין מה הוא עשה לך.

אלוהים בא עם בן אדם והציל אותך, חלילה, כן?

לא עלינו.

בן אדם הולך לתבוע, בא מישהו והציל אותו.

הוא יודה לו או לא, או שיגיד לו,

מה אתה מתחרב? מה אתה מער לי? מה אתה עוזר לי?

הוא יגיד לו כך? ברור שלא.

כי הוא מבין שהוא הציל אותו.

אז למה אתה כועס על מי שמער לך?

אתה לא מבין שהוא בא להציל אותך?

רק מה?

קורה ובן אדם חושב שבזה שהוא מעיר לי הרגל מרגיש את עצמו בזה מושלם.

המעיר, הוא מושלם, הוא יותר טוב ממני.

נו, אז מה אכפת לך? שיחשוב שהוא מושלם.

מה אכפת לך?

מה זה משנה לך?

ומה אכפת לך לתת את ההרגשה לבן אדם שהוא יותר גדול ממך?

אתה מפסיק עם זה משהו? אתה יודע כמה אתה מרוויח בזה?

אחת מהשאלות ששואלים את האדם ביום הדין,

האם המלכת את חברך בנחת רוח?

מה זה המלכת את חברך בנחת רוח?

האם אתה נתת לו את ההרגשה עד כדי כך שהוא מלך עליך,

וגרמת לו הרבה נחת רוח בעניין?

עד כדי כך. נו, פה אתה לא צריך הרבה להתאמץ.

לתת לו איזשהו קומפלימנט,

לתת לו איזשהו דברי שבח מסוים,

ובזה הוא ירגיש טוב.

בזה אתה תעשה לו את היום, כמו שאומרים.

מה אכפת לך?

רק מה מפריע?

לא, הגאווה של בן אדם לא נותנת לו.

לא נותנת לו לתת את ההרגשה לשני שהוא גדול ממנו.

אין לך טיפשות גדולה מזו.

זו ההרגשה שלי.

אתה לא מפסיק מזה כלום.

בסך הכל,

אתה קונה לעצמך את כל חיי הנתח שלך בדברים קלים ביותר.

אבל לא משנה, נחזור לעניין שאנחנו מדברים עליו,

עניין האוזן שומעת.

נאמר אוזן שומעת בקרב חכמים טלין.

כשאדם יש לו אוזן שומעת,

הרי זה מוכיח שהוא אדם חכם.

אדם שלא מוכן לשמוע, זה מוכיח את ההפך.

רבנו יונה בשערי תשובה

מביא את העניין הזה של אוזן שומעת.

הוא מביא לזה ראיות

כמה מעלה גדולה יש במה שהאדם מוכן לשמוע.

אומר רבנו יונה בשערי תשובה, שער שני,

פסקה י',

הוא אומר כך, הדרך השלישית,

כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים,

יקשיב וישמע וייכנע ויחזור בתשובה,

ויקבל בלבו כל דברי התוכחות

ושלא יגרע דבר מדבריהם.

אדם שמרגיל את עצמו לשמוע את המוסר של אותם חכמים מוכיחים

שמטרתם ללמדו,

שמטרתם ללמדו

לשנות את דרכו,

אולי לתת לו איזושהי שלמות יותר במעשים מסוימים, בהנהגות מסוימות.

ומכוח אותה שמיעה יקשיב וישמע.

הוא כבר יקשיב, זאת אומרת, תהיה לו התבוננות יתרה במה שהוא שומע.

וייכנע, ומכוח זה הוא נכנע וחוזר בתשובה, הוא מתקן בעצמו

את מה שהוא צריך לתקן, ויקבל בלבו כל דברי התוכחות,

ושלא יגרע דבר מדבריהם.

אחד כזה שיש לו את המעלה הזו שהוא מוכן לשמוע,

מוכן להיכנע,

מוכן להבין שהוא רוצה להיות אדם מושלם,

להשלים את דרכו ואת עצמו.

אומר רבנו יונה, אתם יודעים מה המעלה של האדם הזה?

והנה האיש הזה ברגע קטון יצא מאפלה לאור גדול.

מה ההפרש בין אפלה לאור גדול, אתם יודעים?

אני כבר יודע מה ההפרש בין אפלה ללא אפלה.

די במה שאנו יוצאים מאפלה למקום שהוא קצת מואר.

מרגישים את ההבדל.

אז כאשר יש אור בעוצמה יותר חזקה, ודאי וודאי.

הוא אומר אור גדול.

אור גדול, אין לך גבול,

אתה לא יכול לאמוד מהו האור גדול שאמר רבני יונה.

אבל זה אור גדול, אור עצום,

שהוא ניכר ההבדל העצום בין מה שהיה לפני שהוא שמע לבין מה שיהיה אחרי שישמע.

ברגע קטן.

עצם זה שהוא הפך להיות אוזן שומעת,

הוא מוכן לשמוע מה שאומרים לו,

כבר יצא מהפרש לאור גדול.

מעלת השמיעה זה כבר מעלה בפני עצמה שהוא קנה אותה לעצמו.

עצם מעלת השמיעה.

עכשיו הוא מוסיף להסביר עד כמה הוא מרוויח בעצם השמיעה.

זה פחד, פחדים לראות לאן האדם מסוגל ומה הוא קונה לעצמו בזה שהוא הופך להיות אוזן שומעת.

כי עת אשר יאזין ויסכית

ולבבו יבין

ושב ויקבל ביום שומעו את דברי המוכיח.

באותו זמן שהוא ישמע את הדברים ויקבל את מי שדבריו מוכיח אותו ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורו תופסי התורה מן היום הזה ומעלה.

ואז תהיה לו קבלה בתוך תוכו שמהיום כל מה שהוא ילמד,

כל מה שיורו לו חכמי התורה,

הרבנים והפוסקים,

יקיים את זה.

להיזהר כאשר יזהירו ידעי בינה לעיתים עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר.

זהו,

זה בן אדם אחר.

בן אדם אחר.

איפה הוא היה קודם?

הוא היה קודם באפלה,

בחושך.

אבל ברגע אחד,

הנה הוא הופך להיות באור גדול.

ולא סתם אור גדול,

אלא הוא עצמו הופך להיות משהו אחר.

במה?

בעצם זה שאתה קיבלת על עצמך,

שמהיום כל מה שאתה תלמד,

כל מה שאתה תשמע מהמוכיחים, מהרבנים, מהפוסקים,

אתה תקיים את דבריהם,

ברגע קטן אתה הפכת להיות אדם אחר.

זה מה שאמר רבי.

בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת,

זה אחת.

מהשעות

שאדם יכול לקנות את עולמו

במה שהוא מסכים לשמוע.

ומאה את אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו,

קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצוות והמוסריים.

הוא קיבל על עצמו לקיים את כל המצוות שהוא ישמע את

מה שאומרים לו הרבנים ומה שילמד,

אז הוא קנה לעצמו שכר על כל המצוות המוסריים שיקיים אותם בעתיד והוא עדיין לא קיים.

העצם זה שאתה מקבל על עצמך שכשאתה תשמע כל מצווה ומצוות, כשאתה תשמע אותה אתה תקיים אותה,

אז היום אתה כבר מקבל שכר על המצוות הללו.

יש לכם הבנה מה זה, מה עושה העניין של אוזן שומעת?

היום אני מעורטל חלילה, כן, ממצוות.

קיבלתי על עצמי שמעכשיו מה שאני אשמע,

מה שאני אשמע, אני מקיים,

יש לי ביד 613 מצוות התורה ו-7 מצוות הרבנן על כל פרטיהם, על כל דקדוקיהם, על כל סעיפיהם,

מצד כל העניין וכל ההנהגות הנכונות שנתנו לנו חכמים, כי אני קיבלתי על עצמי,

קיבלתי על עצמי מספיק.

כבר הגעתי להיות בדרגה כזו.

זה בזכות האוזן שומעת.

אומר רבנו יונה, ואשריו, כי צידק נפשו בשעה קלה.

אשרי האדם הזה,

שהיא זכה להפך להיות צדיק,

בזמן קצר כזה.

שואלים אותי,

איך אפשר להיות כזה צדיק?

איך אפשר?

בגלל שהם מדמים לעצמם להיות כזה צדיק.

צריך אולי לעשות טבילות במקווה מדי יום ויומו,

צריך לעשות איזשהו גלגולי שלג.

צריך איכשהו ללכת ולהישמר מאוד מאוד שלא להסתכל ימינה ושמאלה.

זה נכון איך של עצמו,

אבל יש לנו אפשרות שברגע קטן יהיה צדיק.

מה?

העצם זה שהוא מקבל על עצמו קבלה גמורה,

שמהיום הוא ישמע לכל מה שהוא ילמד,

לכל מה שיוראו אותו חכמי התורה ומנהיגי התורה.

אז למה באמת,

אדם נמנע מזה, למה?

כי על זה בא יצר רעב, הוא אומר לך,

נו באמת, נו, נו, נכניס אותו איזשהו,

איך אומרים, יטוס של טיטוס במוח,

שמנקר לו במוח, לא, לא, בשביל לא להשלים את העניין הזה.

מביא רבנו יונה מקור נפלא ממשנה במסכת אבות.

כתוב במשנה במסכת אבות,

כל שמעשיו מרובים מחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו,

אין חוכמתו מתקיימת.

תגידו לי אתם, איך אפשר ואיך יכול להיות מצב שמעשיו מרובים מחוכמתו?

אם האדם יודע בחוכמתו איך מקיימים שישים מצוות,

איך ייתכן שהוא יעשה שמונים מצוות?

אם הוא יודע שישים מצוות, איך ייתכן שיהיו לו שמונים מצוות?

כדוגמה.

אומר רבנו יונה, אתה יודע מה הפירוש ממעשיו מרובים מחוכמתו?

עצם זה שהוא קיבל על עצמו לקיים את כל מה שילמד מכאן והלאה.

אפילו שעכשיו הוא עדיין עמד ארץ ולא יודע כלום,

זה נקרא מעשיו מרובים מחוכמתו.

כי עכשיו הוא קנה לעצמו זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים

שהוא ילמד מכאן והלאה ויקיים אותה כבר היום,

בשעה כזו.

הוא הופך להיות כזה צדיק.

הגמרא מביאה מסכת קידושין.

מי שלומד גמרא יודע שאם האדם אמר לאישה, הרי את מקודשת לי,

על מנת שאני צדיק גמור.

שמעתם?

עומד פה אחד כמו ירבעם בן נבט,

ואומר לאישה בפני שני עדים,

הרי את מקודשת לי, על מנת שאני צדיק גמור.

מה הייתם אומרים?

מקודשת או לא מקודשת?

מקודשת.

מקודשת?

הוא רשע. ספק, ספק מקודש. יודעים שהוא רשע.

אמרתי, ירבעם בן נבט.

מקודשת.

דקה.

הוא, ירבעם בן נבט, ניכר לכל שהוא רשע.

רשע מרושע.

רשע מפורסם ברשעו.

הולך ואומר לאישה, תשמעי, את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור.

שאני צדיק גמור.

הגמרא במסכת קידושין, דף מ״ט עמוד ב׳ אומרת,

ההרי זו מקודשת.

כלומר, ספק מקודשת.

חי שינן, שמא הרהר תשובה בדעתו.

אבל איך אפשר?

הפוך להיות, להחשב כצדיק.

צדיק גמור. הלוא מה הוא אמר?

את מקודשת על מנת שאני צדיק גמור.

יכול להיות שבאותו רגע שהוא שם באצבעה את הטבעת

ואומר את הנוסח הזה, באותו זמן הוא מערער תשובה.

ומה הוא מחליט?

הוא מחליט שמעכשיו נגמר, הוא בן אדם אחר.

הוא יקיים את כל מצוות התורה.

כי אם אדם אומר,

אני אקיים את הכל חוץ.

זה לא צדיק גמור.

אין חוץ.

צדיק גמור פרושו של דבר שהוא מקבל את הכל.

דאורייתא, דרבנן,

כל סעיפי ההלכה, פרטיהם ודקדוקיהם. את הכל הוא מקבל. רק ככה אפשר להיות צדיק גמור.

כי בלי זה אי אפשר לקרוא לצדיק גמור.

ובכל זאת,

הקבלה, עצם הקבלה הופכת אותו להיות צדיק גמור.

עד כדי כך.

זו שאלה של דבר שבערווה. אתם יודעים שבדבר שבערווה זה חמור מאוד.

זה לא פשוט.

לבוא ולומר שייתפסו קידושין,

הקידושין יחולו כאן.

מספק אומנם.

כי אני לא יודע אם הוא עורר תשובה.

אבל על הצד שהוא עורר תשובה,

אז היא עדיין מוקדסת.

לו הייתה לנו איזושהי אפשרות לבחון אם הוא מאכין עורר תשובה,

אז פשוט הדבר שהיא הייתה מקודשת.

רק למה בכל זאת נפסק להלכה שהיא ספק מקודשת?

משום שאני לא יודע אם הוא עורר תשובה או לא.

אבל לו היה ברור לנו שהוא עורר תשובה,

ברור הדבר שהיא הייתה מקודשת, ודאי.

והיא הייתה אשת איש,

ומילא אם חלילה מישהו חטא איתה, הוא היה חייב חנק כדין אחד שוחטה עם אשת איש.

היו פוסקים את דינו למיתה על סמך זה שהוא קידש אותה בהרהור תשובה.

כאילו שגמורים.

רואים את המעלה הגדולה של אדם שמשכית ומוכן לשמוע את דברי התורה הקדושה.

יש לאדם עושה את זה מסיבה אחרת, אבל גם זה טוב.

סוף סוף הוא הגיע לעניין הזה.

לא יהיה לו את המעלה הזו,

אבל יש לו איזה כבר שייכות בעניין.

הגמרא מביאה על רבי יהושע,

רבי שמעון בן לקיש, ראש לקיש,

עם רבי יוחנן.

כששמע את המעשה,

כן, פעם אחת אז הוא כבר יודע.

מובא שם שרבי יוחנן הלך לרחוץ על זה שהוא באיזשהו מקום, בית ההר מצויין.

והגמרא שם מביאה במציאה בה,

שהיה שם אחד שנקרא ראש לקיש.

הוא היה ראש חבורת השודדים.

הוא ראה את רבי יוחנן מהעבר השני של הנער,

והוא חשב שזו אישה.

רבי יוחנן, אדם מאוד מאוד יפה, הגמרא מנסה לתאר לנו את

יופיופותו של רבי יוחנן, את היופי העצום שהיה בו.

הוא מנסה כבר שם לתאר את היופי, הוא היה

היו אנשי ירושלים היו יפים, הגמרא אומרת שרבי אבאו, יופיו של רבי אבאו, כשהופרד רבי אבאו, כשהופרד יעקב אבינו,

יעקב אבינו כשהופרד

זה האדם הראשון וכן הלאה.

אז גם רבי יוחנן, למה לא מנעו את רבי יוחנן, הגמרא אומרת? בגלל שלא היה לו חזרת פנים.

לא היה לו את הזקן.

על כל פנים, הוא טעה בורש לקיש, הוא חשב אותו אישה,

והוא נתן קפיצה מעבר אחד של הנער לעבר השני.

הוא אמר לו, אוי, חשבתי,

חשבתי שעשיתי פה עסקה טובה,

אבל אני מגלה,

אומר לו רבי יוחנן, תשמע,

אם אתה תחזור בך,

אני אתן לך את אחותי,

שהיא יותר יפה ממני.

והוא אכן קיבל עליו,

והתחיל ללמוד תורה והתחיל לגדול בתורה.

אומנם שם התוספות מביאים בשם רבנו תם,

שהוא היה פעם

יהודי תורני שלמד תורה ועסק בתורה ובמצוות,

אבל לא עם הזמן התקלקל,

כמו שקוראים לזה היום, חזר בשאלה,

ושוב, כתוצאה מהשיח, אמר רבי יוחנן, הוא חזר בתשובה.

תסתכלו שם בתוספות מי שיכול לפתוח את המסכת במציאה.

אבל על כל פנים, הוא בא מתוך מגמה,

אמנם לא כל כך כשרה,

אבל עם כל זה זה נתן לו את המעלה הגדולה,

שהוא זכה להיות תלמיד חבר לרבי יוחנן, דרגה של תלמיד חבר.

אז רבי יוחנן לא היה חל בלעדיו,

מובן שהיה איזשהו מעשה שהוא הקפיד עליו,

לא ניכנס לכל זה מה,

ואז ראש לקיש נפטר,

והוא היה הולך ברחובות של העיר שבה היה,

והיה צועק, היכה אדבר לקישא, היכה אדבר לקישא.

איפה אני לא יכול מלעדיך?

כי תורה,

היא יכולה ללמוד עם ראש לקיש,

הייתה לו את האפשרות לברר את האמת עם החברותא כזו כמו ראש לקיש.

עם כל זה שהוא מתחיין, היה רוששות עדים,

אבל כנראה שהיה לו פוטנציאל נפלא,

שהוא גדל להיות רמי חכם אדיר,

עד כדי כך שהיה יכול ללמוד חברותא עם רבי יוחנן,

שהגמרא מכנה את רבי יוחנן ברנפחא,

זה אדם שהוא ענק בתורה,

לא היה סתם, רבי יוחנן הוא היה ענק בתורה.

מגדולי הדור הוא היה.

הוא זכה עם כל העבר שלו להגיע להיות חברותא שלו.

עד כדי שרבי יוחנן הרגיש חייו בלי ראש לקיש אינם חיים.

בגמרא מובאה בהמשך,

שניסו קצת לרכך את הקושי ואת הצעה של רבי יוחנן,

הביאו לו אמורה אחת בשם רבי אלעזר בן פדת.

רבי אלעזר בן פדת,

כל מימרה ושמועה שהיה אומר רבי יוחנן,

היה אומר לו, תן לי עקבתך,

כן כן יש ברייתא שממנה מוכח כמו שאתה אומר.

אומר לו רבי יוחנן, מה אתה חושב את עצמך ברנקיס?

חזיר התקפה לרבי אלעזר בן פדת.

הוא אומר לו, מה אתה חושב שאני לא חושב שאני אומר אמת? בטח שאני לא חושב שאני אומר אמת,

אבל אני צריך מי שיקשה עליי קושיות.

בר לקיש היה מקשה עליי קושיות,

ומתוך זה מתנצחים אנו בהלכה, וככה היה מתברר האמת.

אבל כשתבוא ותגיד לי כהן בטח, אתה צודק, אתה צודק, אתה צודק.

כל אחד חושב שהוא צודק.

אני מעוניין מי שיקשה עליי,

מי שיפריך את דבריי.

למה?

כי הוא מחפש באמת את האמת.

לא מפריע לו, לא חושש מזה.

אדרמה.

אדם שהוא אמיתי,

אדרמה.

הוא מחפש מישהו שיבוא ויגיד לו האם הוא בסדר או לא בסדר.

האם הדברים שהוא אומר הם נכונים או לא נכונים.

והוא מסוגל להודות על האמת ולהיכנע.

וזו עבודה קשה,

ורק אנשים גדולים אחר עבודה מסוגלים להגיע למצב שזה קל בעניין.

אני נוכחתי כמה פעמים בעניין הזה אצל מורי ורבי הרב שך,

שכך הוא נהג.

אני שמעתי שיעורים בישיבה בפוניביש,

והיה מצבים שבאמצע השיעור הוא עזב את השיעור וחזר למקומו.

זה בושה בסך הכל,

כי יש פה כמה וכמה מאות

בחורים ואברכים,

תלמידי חכמים,

שמחכים לשמוע מהראש ישיבה הגדול, רבן של כל ישראל, שיעור.

פתאום עומד, יכול לעמוד במצב כזה שבחור משיעור א',

בחור במשבע עשרה וחצי, לקסות קושייה,

והרב שך רוחש שהקושייה הזו היא אכן קושייה,

והדברים שהוא אומר הם לא נכונים.

אז הוא יורד והוא חוזר למקומו, הוא צודק.

מי מסוגל לזה?

אני נוכחתי במצבים שהיה בא אליי איזשהו מישהו ושואל אותי שאלה בגמרא על מה שהוא לימד.

אז אמרתי לו שהפירוש הוא כך וככה.

אמר לי, אוי,

ואני הסברתי שזה לא נכון.

אז אמרתי לו, אז מה הבעיה?

אז מה הבעיה?

עכשיו תחזור ותגיד להם שמה שאמרת אתמול,

טעות.

אז מה הוא אמר לי?

לנעים.

מה?

לשקר את התלמידים

בגלל שלא נעים לך?

הלא, עכשיו אתה נוכחת שאתה לא דיברת אמת,

שאתה לימדת אותה בצורה לא נכונה.

אבל אין מה לדרוש ממנו, כנראה שהוא לא הגיע לגדלות כזו,

כמו שראינו אצל הרב שך.

בדרך כלל בן אדם לא אוהב, לא אוהב,

לא מסוגל להודות על האמת שהוא טועה.

זו עבודה לא פשוטה.

זה המסר שאנחנו צריכים ללמוד אותו היום.

להיות אוזן שומעת.

אם נזכה לזה,

אז כמובן שכמו שהתורה אומרת, את הברכה אשר תשמעו. אתה רוצה להיות מבורך?

בזה שאתה תקבל על עצמך לשמוע.

מצוי בדרך כלל שבאים אפילו אנשי צוות בישיבות לבחורים, אומרים להם, תשמע,

פה אתה לא בסדר, פה אתה לא בסדר.

תגיע לתפילה בזמן, תתפלל כהוגן,

תלמד ככה, תלמד ככה.

מה בחור בדרך כלל מגהיל?

עוד אחד.

בתכלס,

אם זה אמת, זה אמת.

אם לא אמת, לא אמת, אבל אם זה אמת,

תבדוק.

לפי האמת אפילו יבוא אליך ילד, ילד, הנה, אתם רואים, הנה הילד הזה.

יבוא אליך ויגיד לך, תשמע, אני חושב שאתה פועל לא נכון.

לא נכון, בשולחן ארוך כתוב לא ככה.

אם הוא צודק, אתה יגיד לו תודה, אני מאוד מודה לך שחמדת אותי, עלת אותי.

תבדוק את הדברים.

הלוא הוא בא להציל אותך. לו יש פה איזשהו כוס,

יאמרו לך, זה לא, זה כוס אקונומיקה,

זה לא כוס של בטן, זה אקונומיקה.

אתה תנשק אותו, לא תנשק אותו.

בטן לא תנשק אותו, הוא יציל אותך.

תן לך לזכר אז גם במצב הזה, אז מה זה משנה?

טוב, השם יזכה אותנו באמת, שאנחנו נזכה לה,

מעלה הגדולה הזו,

שיהיה לנו אוזן שומעת.

חצוף חצוף חצוף.