חיזוק לפרשת השבוע מפי הרב שלמה רביבו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שופטים תיתן לך.

שופטים ושוטרים תיתן לך. מה זה לך רבותי? כתוב פה יסוד גדול.

מה זה לך?

לכל אדם ואדם לפי הדרגה שלו הוא צריך לתת את השוטרים ואת השוטרים שיעמדו.

מה זה לפי הדרגה שלו?

אדם צריך לדעת ולהכיר את הכוחות שלו.

כל אחד יש לו את הכוחות שלו.

יש גמרא במסכת חולין, למשל, קה.

שם הגמרא אומרת

כמה ממרות, שזה חשוב שנראה אותן ונבין מה זה המושג לפי הכוחות של כל אחד ואחד.

הגמרא פה אומרת דבר מאוד מעניין.

הגמרא אומרת בחולין כך,

שאחד מהמוראים אמר, אני לגבי אבא שלי כמו חומץ לגבי יין.

חולין דף קה.

למה חומץ כמו חומץ לגבי יין?

כי אבא שלי, אומרת הגמרא,

כשהוא היה אוכל בשר,

כל היום כולו הוא לא היה אוכל חלב.

אני רק שש שעות לא אוכל חלב.

אז אני כמו חומץ לגבי יין.

הגמרא גם עונה כל מיני דברים, שאחד אומר לגבי אבא שלו, אני רחוק מאבא שלי.

אבל אחד הדברים שהגמרא אומרת פה, שאומר המנדה אמר הזה, אני לגבי אבא כמו חומץ לפני יין. למה?

כי אבא היה אוכל בשר, כל היום לא היה אוכל חלב. אני רק שש שעות.

מה הבעיה? אז גם אתה, אל תאכל.

אל תאכל כל היום, מה קרה?

זה הכוחות שלו כנראה, לא?

הנה זה הגמרא פה. עומר מרוגווה,

אנא לאה מילתא,

אני לגבי הדבר הזה,

חלה בר חמרה, אומר מרוגווה, אני כמו חומץ לפני יין.

לגבי אבא. למה דאילו אבא, כי אהבה אכיל בישרה אבא, כשהיה אוכל בשר,

עידנא, היום, לא אהבה אכיל גבינה עד למחר, הוא לא היה אוכל חלב עד מחר.

ואילו אנא,

אם הייתי אוכל בסעודה הזו, לא אכינה רק את הסעודה האחרת.

אמר שמואל, גם אני לגבי אבא שלי כמו חומץ לגבי יין.

למה? והגמרא מביאה כל מיני מימרות.

כל אחד לגבי אביו, למה הוא חומץ לגבי עין. מה הבעיה? אז גם אתה, אל תאכל כל היום חלב.

אכלת בשר, אל תאכל כל היום חלב. מה, זה בעיה בשבילך?

יש במדרש של רב שמעון בן גמליאל,

שהוא היה מכבד את אבא שלו בצורה מיוחדת.

היה ידוע רב שמעון בן גמליאל מכבד את אבא שלו.

אומר המדרש, עם כל מה שהוא כיבד את אבא שלו, הוא אמר,

אבל אני לא כמו עשיו. למה?

כי הוא היה בא לפני אבא שלו כל יום עם בגד מיוחד, היה לו בגד מיוחד, בגדי החמודות,

שהוא היה בא לאבא שלו.

הוא לא היה בא ככה עם בגדים רגילים,

הוא היה בא עם בגד מיוחד, בגדי החמודות, לאבא שלו.

אז מה הבעיה רבן שמעון גמליאל? תקנה לך גם אתה בגד מיוחד ותבוא עם הבגד הזה לאבא שלך.

כתוב פה יסוד רבותי וזה יסוד גדול.

הוא יכול לקנות ולבוא, אבל הוא לא הרגיש שהוא בדרגה הזאת.

אני יכול לא לאכול חלב כל היום אחרי שאכלתי בשר,

אבל אם אני לא בדרגה, סתם לחכות דבר, בלי להרגיש את זה,

חיקוי מילתא בעלמזלו. שופטים ושוטרים, תיתן לך, לפי המצב שלך.

אל תנסה לעשות דברים שזה לא בכוחך ולא שייך אליך.

ומה ששייך אליך, אתה חייב לעשות.

כל אדם יש לו את הכוחות שלו.

אדם רואה מישהו ענק, אדם אמר, אני גם מהיום,

אני מתחיל כל היום ללמוד, מבוקר עד לילה, אחרי שעה וחצי הוא נשבר.

כי זה לא הכוחות שלך, לאט-לאט, בהדרגה, תעלה.

כל דבר צריך לפי הכוחות,

האדם לפי הכוחות שלו צריך לעשות.

יש סיפור מאוד מעניין שהיה פעם,

היה איזה סוס שהיה מאוד מפריע לו כשהוא היה רואה איך שבעל הבית שלו,

הכלב קופץ על הבעל הבית, מתפנק עליו, בא סלון, נכנס בבית, אוכל.

הוא תמיד בעורבה, והכלב בפנים הבית,

הוא רואה אותו מציץ בספה,

קופץ על זה, על המיטות, משחק עם בעל הבית, נותנים לו אוכל טוב,

מפנקים אותו. הוא אומר, אני כל היום עובד, אומר הסוס.

בערב מחזירים אותי לאורווה,

מבוקר עד לילה עובד,

ובסוף, מה הוא מביא לי? איזה קש ותבל,

לא מכניסים אותי אף פעם הביתה, לא כלום.

הוא אמר, אני חייב לתפוס איזו שיחה עם הכלב.

ויום אחד הוא רואה את הכלב, אמר, תגיד לי, מה, איך זה אתה זוכר לכזה יחס כזה מיוחד?

אמר לו, מה זאת אומרת? אני, כשבעל הבית בא מהעבודה, אתה לא רואה איך אני מלקק אותו?

אני קופץ עליו, שמח, הוא שמח, אני מלקק אותו, הכל.

אז אמרו לו, ככה צריך לעשות, מה אתה חושב? אתה כל היום בא בעל הבית, אתה מחייך, אתה מבסוט, אתה קופץ עליו וזה?

אמרו לו הסוס, אתה יודע מה, אני עושה את הרעיון. למחרת בעל הבית בא,

הסוס עומד על המדרגות למעלה. איך שבעל הבית נכנס להיכנס לבניין,

הסוס התחיל לחייך, וקפץ עליו קפיצה.

מסכן בעל הבית, נפל.

תפס מקל, ברזל, נתן מכות לסוס, צרחות, כל הבית

הסוס שבור רגליים בתוך העורבה, מסכן, בוכה, צועק, בא הכלב לבקר אותו, מה קרה?

אמר לו, מה איזה עצה נתנת לי?

אני גם קפצתי עליו, תראה מה עשו לי, רציתי לעשות כמוך

אמר לו, בשביל

לקבל יחס כזה, גם ללקלק צריך לדעת,

אבל מי שמלקלק אמר לו זה כלב

אבל הסיפור שאנחנו צריכים להביא מפה, המסר הוא, רבותיי,

כל אחד לפי הכוחות שלו, המהות שלו,

כלב, זה פשוט צריך לתפקיד שלו לקפוץ על בעל הבית,

סוס אתה תקפוץ אליו ואתה תהרוג את בעל הבית, כל אחד זה משהו אחר,

שופטים ושוטרים ניתן לך לפי הכוחות שלך, אל תחפש, יש כאלה שמחפשים,

הוא ככה, אני חייב להיות כמוהו, זה טוב,

קנאת סופרים תרבה חוכמה,

אבל תכיר את הכוחות שלך ולאט לאט בהדרגה תעלה ותגיע בסוף,

אבל אדם שינסה לעלות בסולם,

מהשלב הראשון יקפוץ ארבעה שלבים, הוא ייפול, עולים שלב, שלב, שלב בסולם, תנסה לעלות חמש שלבים בסולם,

אתה תיפול,

לאט ובטוח.

שופטים ושוטרים ניתן לך לפי המצב שלך,

בדברים שלך תשמור עליך ואחרי זה תעלה עוד קצת ותעלה עוד קצת,

וככה תתחיל לעלות ויעלות ולגדול.

ודאי, תוכל להגיע לכל, אבל לאט, ומה שהתחלת לעמוד בזה,

אתה תוכל להגיע להכל, אבל מה שקיבלת לעצמך, לא מוכרח להתנפול מזה.

כתוב, פיתחו לי פיתחו של מחט ואני אפתח לכם פיתחו של אולם.

מה זה פיתחו של מחט, אתם יודעים?

מה זה פיתחו לי פיתחו של מחט?

קטן, נכון?

מה הבעיה? כולנו פתחנו בחיים.

הרי כל אחד מאיתנו ניסה להתחזק, ופתח והתחזק, ואחרי זה הוא נופל. איפה דברי חזל האלו?

חזל הבטיחו לנו, פיתחו לי פיתחו של מחט,

ואני אפתח לכם פיתחו של אולם.

פתח שקרונות עוברים שם, איפה זה?

אה, איפה זה?

אתם יודעים למה לא רואים את זה?

כי הפתח של מחט, תנסו לסגור אותו.

מישהו יכול לסגור את החור של מחט, הוא חור קטן,

אבל הוא חור יציב. תנסה לסגור את המרט עם האצבעות, לא תצליח את החור.

חור של מחט הוא חור יציב.

אנחנו עושים שינוי,

אחרי יומיים חוזרים עוד פעם.

באים, מקמים כמה ימים נץ,

אחרי זה יום אחד עייף, לא יכול.

איך אתה סוגר את המחט?

אתה עושה כמה דבר, בא לשיעור כמה זה, פתאום אחד עזוב, אני עייף עכשיו, לא מתאים.

אז השינוי הזה, זה לא רציני.

פיתחו לי פיתחו של מחט, משהו אחד תקבל,

שאתה עושה בו שינוי,

אבל שיהיה יציב כמו מחט, שלא ניתן לסגור אותו.

אם אתה תעמוד בזה, הצלחת. תראה איזה סייתא דשמיא.

עוד דבר אתה מקבל בחיים, אבל תעמוד בו. אתה לא קבל דבר שאתה לא יכול לעמוד בו.

אם אתה מקבל דבר ושאתה עומד בו,

כמו מחט חזק, תראו את ההצלחה.

וזה אדם צריך לדעת לאט-לאט ולעלות במעלות השם, ואז הוא יוכל להגיע ולהגיע ולהגיע.

אבל שלב-שלב, תראה אחד שירצה לעבור תיאוריה, ילמד ביום אחד כל הספר, התבלבל.

כמה ימים, כל יום קצת, שעה זה, תראה, כל דבר בחיים.

קצת, קצת, לא במכה ככה, אתה תתבלבל, אי אפשר.

גם בדרגות רוחניות.

עולים בסולם שלב-שלב.

שוטרים ושופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.

אבל רבותיי, שימו לב.

ראוי לנו חזל.

לך אל הנמלה, הצל.

אה? במשלי. שלמה המלך אומר לנו את זה במשלי.

לך אל הנמלה, הצל.

נו, ומה אני אלך, ומה אני ראה אצלה?

ראה דרכיה וחכם, תלמד את הדרכים שלה ותחכם. לך תלך אל הנמלה, הצל,

ותלמד מהדרכים שלה.

נמלה, אתם יודעים כמה החיים של נמלה, רבותיי?

שש חודשים, נכון?

כל החיים של נמלה, שש חודשים.

שש חודשים כל החיים שלה.

וכמה היא צוברת שם אוכל?

אה, איך הגמרא, איש מדרש, עומר רב שמעון בר יוחאי,

פעם פתחנו, פתחו מחילה של נמלה ומצאנו שם 300 קור, רב שמעון בר יוחאי אומר,

300 קור, אתם יודעים מה זה 300 קור?

300 קור לפי חשבון זה 51,000 קילו.

רגע, רגע.

היא חיה שש חודשים, כמה היא אוכלת כל החיים שלה, אתם יודעים?

גרגיר חיטה וחצי.

גרגיר חיטה וחצי, זה כל האוכל שלה לכל החיים.

כמה היא עושה?

לא, לא טיפשו, עוד מעט נלמד למה היא עושה את זה.

אתם יודעים למה היא עושה את זה? עוד מעט אני אראה.

אה, אומר הירושלמי, כן.

היא עושה כמויות, הרי היא חיה שש חודשים רק.

והיא אוכלת כל החיים של החיתה וחצי.

אז מה את צובבת כל כך און?

אולי השם ייתן לי פתאום עוד חיים, ירחם עליה.

אולי הקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד חיים.

אז היא מכינת, לנו יש חיים, אנחנו מכינים לעצמנו, מכינים משהו לעולם הבא,

לאוכל הרוחני שלנו.

כמה אנחנו מכינים?

אדם עושה כל היום דברים,

כמה הוא דואג לרוחניות שלו, לחיי העולם הבא שלו.

כמה אדם דואג.

יש גמרא שאני מחפש בחולין.

כמדומני בן ענוזיין, לא?

כן, הנה.

גמרא שאתם צריכים להבין.

הגמרא אומרת,

לך אל הנמלה עצל.

רד רכיה וחכם.

טוב, מה זה וחכם?

סתם שזה ראשי תיבות וחכם.

מה זה ראשי תיבות וחכם?

אז הוו זה שש, כן?

שש אחרת זה חודשים.

שש חודשים כל מחייתה.

זה הכווה המים.

שש חודשים כל מחייתה.

שש חודשים היא אוכלה.

מכל מקום

ממשיך הפסוק במשלי ואומר, אשר אין לה קצין ושוטר. לנמלה אין קצין ושוטר.

והיא עושה, אין לה קצין ושוטר, ובכל זאת מה?

אין אצלה גזל, אומרת הגמרא.

אין לה קצין ושוטר ומושל.

מה?

זה אני ממשיך לדבר. למה אני מביא את זה על הפרשה? על זה.

כל שכן, לה אין שופר, שוטר ושוטר. זה כתוב בפסוק.

למה אני מביא את זה על הפרשה שלנו עכשיו? בשביל ההמשך הזה.

לך אל הנמלה- הצל, ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין ושוטר.

אין לה שום קצין ושוטר, היא עושה מה שהיא רוצה,

ובכל זאת, תראה, הגמרא אומרת, אם הייתה נמלה אחת,

הייתה נמלה אחת שהפילה גרגיר של חיטה, עברו כל הנמלות, ראו, הריחו שנמלה אחת, לא נגעו בזה. אין גזל אצל הנמלות.

נגעה נמלה במשהו, אף אחד לא תיקח, וזה אוכל, והם עובדים על זה שעות.

נמלה אחרת נגלה?

אומרת הגמרא, אם לא היה גזל, היינו לומדים על גזל מהנמלה.

כן?

ואין לה שוטר וקצין. לנו שיש שוטר וקצין,

ובית דין, והכול, כמה אנחנו צריכים,

והתורה מזהירה, והכול,

מזהירה אותנו כמה אנחנו צריכים ללמוד ממנה להתרחק מגזל, מכל העבירות.

לה אין שוטר וקצין.

מי אמר שאין לה שוטר וקצין? הפסוק, שלמה המלך.

נכון? שלמה המלך אומר שאין לה שוטר וקצין.

אה?

כן.

אומרת, אבל היה אחד, חכם האוראים, שרצה לבדוק את זה.

רבי הגמרא בחוי נז, אומרת הגמרא, רב משרשה, רצה לבדוק את זה. אין לה שוטר וקצין? בוא, אני אבדוק.

אומרת הגמרא פה בנ״ז שרב מישר רשיעה הלך לשחור של נמלים באמצע היום חם,

לקח מעיל, שם מעל,

יעצל.

אז פתאום הוא רואה נמלה אחת יוצאת,

איך שהיא יצאה ותפס אותה,

קשר לחוט אדום ברגל ושחרר אותה.

היא חזרה למטה,

אמרה לה חבר'ה, רבותיי, צא למעלה. איך הוא ידע? עוד מעט תראו.

אמרה להם, רבותיי, צא,

אפשר לצאת.

היא יוצאת ואחריה הנמלים יוצאים. איך שהם רואים את הנמלים יוצאים,

מראים את זה, פתאום היא השמש.

הוא רואה, רב משרשיה בודק את זה, והוא רואה שהנמלים תפסו את הנמלה הזאת, וכולם שקרנים, כי לא מדברים, אבל הרגו אותה על השקר.

אמר רב משרשיה, אשמה מינה שאין לה קצין ושוטר,

כי אם היה להם שוטר וקצין,

אז לא היו הורגים אותה בלי קצין,

שוטר, להגיד לו.

זה אומרת הגמרא, בחולי נ״ז עמוד ב'.

הוא אמר רב משרשיה, הוא עשה את הניסיון ובדק את זה,

שזה גמרא, את אמרה, אזל בתקופה אסתומוס,

פרסל אגלימה,

תחת המיעיל שלו,

וכולי וכולי. תראו את הגמרא, כל מה שסיפרתי לכם.

אז אומרת הגמרא, הוא אמר שאם היה מלך, אם היה לה קצין,

לא היו הורגים אותה.

אז אין לה קצין ושוטר, אין לה שום דבר,

והיא לא נוגעת במשהו לחברתה.

חברתה נגעה בזה, כל הנמלים יעברו אף אחד, לא עד שבא אותה אחת, זו החלטה שלה.

היא לא תנגע בשל חברה, של חברתה. אין לה בחירה, זה לא מעניין.

אז כל שכן אדם,

שיש לך, אתה צריך, אין לך, יש לך לבן אדם, יש

שוטר וקצין, התורה מזהירה אותך, אתה צריך לשמור.

זה סתם שאלה, איך הם עשו את זה.

יש פה אפילו, נראה לי, כמדומני, שתוספות צריך לעמוד על השאלה הזאת,

ופה אולי תוספות פה.

הרי יש, כן, הנה, פה תוספות, עזיל ואחזה, תוספות שואל,

הרי כולנו מכירים את הגמרא בברבתרא דף ע'-א,

שהיה תלמיד אחד,

שרבי יוחנן אמר שיש אבנים יהלומים גדולים בצורה, בגודל כזה ענק,

ואותו תלמיד נסע בספינה וראה,

ואחרי זה הוא בא,

ואמר לרבי יוחנן, תשמע, אני רואה שדברי החיים נכונים, ראיתי את זה במו עיניי, אז המלאכים שזה,

אמר לו, עד שלא ראית, לא האמנת, אתה צריך ללכת לראות,

נתן עיניו בו ונעשה גל עצמות אותו אמורה.

אז איך זה אתה הולך לבדוק, הרב משערשיה?

איזה תוספות פה שואל במקום, איך הוא הולך לבדוק את זה, חכמים אומרים...

אז הוא אמר, או, רחמים אתה גאון.

הרב רחם אם אתה אומר טוב, תוספת לא מטרד את מה שאתה אומר,

תוספת אומר שאני אֶך שבא לבאר הדבר ולהודיע איך ידע שלמה,

הוא רצה להגיד איך ידע את זה שלמה,

כי הרי שלמה אמר את זה, אז איך ידע את זה שלמה?

אבל מה שאתה אומר אומר אמר רם שיף,

אומר אמר רם שיף משהו אחרים אומר. שמעתי את זה מהרב,

מני? לא. מהרב, מהרב. אה, יפה. אז אמר רם שיף אומר את מה שאתה אומר. אומר?

אז אמר רם שיף אומר את הריסוד הזה.

אומר אמר רם שיף, לך, שלמה המלך אומר לך אליהם על העצל, לך תראה. הוא רוצה שאנחנו נעשה ונבדוק את זה כדי שניווכח בעיניים ונראה.

אז זה שלמה המלך אמר לנו.

כששלמה המלך אמרנו, אז לכן מותר לנסות. מכל מקום, אנחנו רואים פה יסוד אחד, רבותיי.

רואים פה יסוד.

לך לנמלה, צריך ללמוד מהנמלה.

אסור להיות עצל. היא ממלה כל הזמן,

וכמה אנחנו צריכים למלות?

מה אנחנו צריכים למלות, רבותיי?

תורה ומעשים טובים.

אנחנו צריכים לדעת מה זה רגע אחד של תורה, רבותיי.

בזמן שהיה גזרה על גיוס בנות,

לצבא,

אז היה

בזמן הרב, לא מזמן, כן, כן, כן.

אז היה הרב ידלר בירושלים.

המגיד, המגיד בירושלים, הרב ידלר. בן ציון רבי ידלר, כן?

מי? הרב ידלר?

כן. יכול להיות.

הוא מגיד, המגיד. היה מגיד גדול, תלמיד חכם ירא שמיים.

והוא שמע את הגזרה הזאת של הגיוס.

אז היה הנשיא של מדינת ישראל, קראו לה נשיא בן צבי.

בן צבי היה הנשיא.

אז הרב ידלר היה איש פה, רב זאב ברלין, אם אתם יודעים, מישיבת גאון יעקב, לאבא שלו קראו רב חיים ברלין.

אז הרב ידלר אמר לי, רב חיים ברלין, תשמע,

תלך ללשכת הנשיא,

תגיד לו שאני רוצה להיפגש איתו.

הוא אמר לו, כבוד הרב,

להיפגש עם הנשיא זה תור, זה חודשים, זה זה, זה לא ככה.

אמר לו, אמרתי לך, תלך השם יעזור. הוא הלך לשם,

אמר לדובר נכנס, יש שם מזכירים, כן, רוצה להיפגש, הרב ידלר רוצה להיפגש עם הנשיא,

הרב ידלר.

אמר לו, תשמע, מה זה הרב,

מעניין אותנו פה הרב רוצה, יש פה סדר,

תקווה. אמר לו, הרב פה מירושלים,

לא משנה לנו מירושלים,

לא מירושלים,

יש סדר, אתה צריך להזמין, לקבוע תור זה שבועות, חודשים, זה לא הולך ככה.

הוא חזר לרב, אומר לו, הרב, אמרתי לך

‫אמר לו, מה אמרת להם? ‫אמרתי להם שהרב רוצה להיפגש, ‫אמרו לי.

‫אמרו לו, הרב ידלר, ‫אתה תלך, תגיד להם שאמרתי ‫שמיד אני רוצה להיפגש איתו,

‫ועכשיו שיגידו לנשיא שאני ביקשתי ‫שאני מיד רוצה להיפגש איתו.

‫אמר לו, הרב, מה, אני אעשה צחוק מעצמי?

‫אמרתי לך, תגיד לו, ‫אומר לו הרב ידלר, ‫תגיד לו שאני רוצה מיד.

‫טוב, הוא חוזר.

‫הוא בא למזכיר, הוא אומר לו,

‫תשמע,

מיד תגיד לנשיא שהרב ידלר אמר שהרגע אתה ניגש אליו ומבקש שהוא רוצה פגישה.

שתגבר בפגישה בימים האלה, דחוף.

השליש אמר, מה זה מי? טוב, הוא אמר להיכנס, נכנס לנשיא. אמר לו, תשמע, יש פה איזה אחד

אומר שהוא רוצה פגישה מיד בימים האלה, לא יודע מה הם רוצים, הרב ידלר.

מי? הוא אומר לו, הרב ידלר.

הרב ידלר?

תגיד לו מתי שהוא רוצה.

אני מוכן, מתי שהוא רוצה.

אפילו עכשיו הרגע הוא יכול לבוא.

השאלישי אבדם, חוזר, אומר לו, מתי שאתה רוצה, הרב אמר, אפילו עכשיו.

הוא חוזר לרב ידלר, אומר לו, לא, אתה רואה? יאללה, בוא, שם את המיל, הולכים.

נכנסו לרב ידלר, נכנסו לנשיא,

הנשיא אומר לו,

לא, לא החזונאי, יש הרב ידלר עם הרב ברלינר, בחיי אבא של רב זאב, נכנס איתו, בא איתו,

ואז הנשיא אומר לו, תשמע, אני רוצה להגיד לך דבר אחד,

אין אצלי כאנס ככה, לא רב ולא מעניין אותי כלום.

אתה יודע למה אני אכנס איתך מיד?

אז היה בתקופת הבריטי, הוא אמר לו, אתה זוכר שאני הייתי מפקד פלוגה,

ואז באו אליך מההגנה ואמרו לך, נפטר חייל, אז בוא להספיד אותו?

ואז היה סיפור שהרב ידלר סיפר, היה באמת אז חייל שנפטר,

באמת מההגנה,

ואז באו לרב ידלר שיספיד אותו, אמר לי, לא מכיר אותו, חילוני, מה לי מלהספיד אותו?

אמרו לו, ההגנה, כדאי לך להספיד אותו, ולא סתם אנחנו רוצים שתעשה לו הספד,

שתבכה בהספד, שיהיה בכי.

והוא אמר, אני הכרתי את ההגנה, פחדתי להסתבך, אז היה שם זה,

אמרתי להם, בסדר, טוב.

‫שהוא יספיד.

‫והוא אומר, והרב ידנר מספר ‫שהוא יספיד שם באמת.

‫מה הוא יגיד?

‫מה הוא מספיד? ‫מכהתחיל להוניע הכול מההגנה.

‫אז הוא התחיל לדבר, ‫וצריך לבכות, לא סתם להספיד. ‫אמרו לו לבכות.

‫ואז הוא אומר לו,

‫הנשיא בן צבי, ‫כמה לילות לא ישנתי איך עם מה שדיברת.

‫אז אמרתי, אני חייב לראות ‫את הבן אדם הזה עכשיו.

‫לכן קבעתי לך מיד פגישה.

‫אבל מה הוא הספיד? ‫בואו נחזור למה הוא הספיד.

‫איך הוא הספיד אותו? ‫הוא הביא את הגמרא בעבודה זרה, ‫על רב לזר בן דורדיאן, ‫כולם יודעים את הגמרא הזאת.

‫הוא היה חוטא, או-הו, מה שהוא עשה, ‫כל העבירות.

ומה קרה איתו אחרי זה?

‫אומרת הגמרא, ‫שהוא קלט את הסיפור, ‫מה הוא עשה?

‫הדחי ישב ושם את ראשו ‫בין ברכיו ובכה ועשה תשובה.

‫בכה ועשה תשובה, עד שהוא מת מרוב בכי.

‫יצא בת קול ואמרה, ‫מזומן רב אליעזר בן דורדיאן, ‫למה?

‫לחיי העולם הבא.

‫אומרת הגמרא, רבי שמע את זה? ‫התחיל רבי לבכות. מה לבכות?

‫יש קונה עולמו בשעה אחת.

‫צריך לבכות? תשמח.

‫ברגע אחד בן אדם קנה את העולם שלו, ‫מה הבעיה?

‫למה אתה בוכה?

‫ואז אומר הרב ידלר, ‫אתם יודעים למה רבי הוא בכה?

‫אם בשעה אחת קנית עולם הבא, ‫איזה בושה תהיה לך למעלה?

‫אלפי שעות איבדת, ‫עשית שטויות אלפי שעות.

‫רק בשעה אחת כבר קנית עולם הבא, ‫אתה נכנס. איפה כל השעות? ‫איזה בושה תהיה לך? ‫אדם יגיע לשמים, שרף שעות, שעות, שעות על שטויות. ‫איזה בושה, על זה רבי בכה.

‫ואז הרב ידלר התחיל להתפרץ. ‫אוי, החייל שלנו,

שרף 30-40 שנה, שרף אותם,

‫וברגע אחת הוא מת עכשיו על קידוש השם. ‫איזה בושה תהיה לך? ‫אני בוכה עליך, איזה בושות. ‫דקה אחת רק עשית קידוש השם. ‫מה עם כל החיים שלך?

‫זה היה ההספד של הרב ידלר.

‫והוא רצה, הנשיא רצה לראות ‫את הרב ידלר הכריע הזה.

‫כמובן, הוא דיבר איתו וכולי וכולי ‫על הנושא של הגיוס,

‫והיה סייעתי תשמעיה.

‫אבל אנחנו רואים פה מה זה רגע אחד, רבותיי.

‫מה זה רגע אחד? ‫אדם ברגע אחד קונה את עולמו.

‫אז איך נאבד? ‫זה לבכות על כל השעות האחרות ‫שאנחנו יכולים לאבד.

‫אפשר עוד לקנות ועוד לקנות,

‫והעולם הבא זה דרגות והיכלות ‫ועוד בפנים ועוד בפנים.

‫אדם יכול להשיג ולשים.

‫איך מרן, הרב שטיינמן, אמר,

‫יהלומים על הרצפה, ‫רק תתכופף להרים אותם. ‫תתכופף, כל רגע זה יהלום. ‫אתהמנצל את זה לתורה, ‫אתהמנצל את זה לחסד,

‫למצווה.

זה יהלומים.

‫בואו נלמד, רבותיי, מה זה רגע.

‫וברגע שאנחנו עושים דבר טוב,

‫נלמד לעצמנו שחס ושלום,

‫לא נפסיד

הרבה רגעים בחיים. ‫שיהיו לנו בושה למעלה, יגידו לנו, ‫מה עשיתם עם כל... בסדר, זכיתם ברגע הזה,

‫הוא זכה, קידוש השם,

‫לחיי העולם הבא, ‫אבל איזה בושות יהיו לו. כולם יגידו, מה שרבת?

כל הרגעים שלך.

כל אדם צריך לחשוב על הרגעים שלו, ‫על הזמנים שלו,

לא לשרוף אותם, להתעסק רק בעבודת השם, ‫תפילה, תורה, חסד.

והקדוש ברוך הוא יעזור, ‫שנזכה בזכות זה לבניין אריאל,

אמן ואמן.