לעבוד את הקב"ה בשמחה

- - - לא מוגה! - - - 

אשר ישלחנו אדוני בך ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוואריך עד ישמידו אותך.

נשאלת השאלה, למה מגיע פסק דין גדול עבור חסרון שמחה?

אם אדם לא עובד את השם בשמחה או בטוב לבב מרוב קול,

העונש שלו שהוא יעבוד את האויבים שלו,

שהשם ישלח אותם אליו,

איך הוא יעבוד אותם?

ברעב, בצמא,

בערום,

בחוסר כל,

כנגד הרוב קול שהיה לו,

חוסר כל,

ולא עוד אלא נתן עול ברזל על צוואריך עד ישמידו אותך.

מה זה?

אפילו בעובד עבודה זרה לא מצינו כזה דבר,

שיהיה כזה סדרה של מכות כאלה קשות?

כל זה בגלל שהוא לא עבד את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה.

צריך לעבוד את השם בשמחה.

אז למה מגיע פסק דין גדול כזה?

העניין, כי אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בראתי יצר הרע,

בראתי לו תורת ולין.

מה זה אומר?

שהקדוש ברוך הוא אומר, אני בראתי יצר הרע.

כשאני אומר הרע,

אין יותר רע ממנו.

אם תחפש יותר רע, אין.

זה הרע בהא הידיעה. ואני בראתי אותו, אני יודע מה בראתי.

הוא הולך להתפטר עכשיו מדבר כזה.

איך מתפטרים מדבר כזה?

אז הוא אומר, בראתי תורת ולין לו.

צריך את יצר הרע.

לא צריך להרחיק אותו לגמרי.

אלא צריך להשתמש בו, אבל לטבל אותו.

אדם לא יכול לאכול סלק חי.

אבל אם שמים תבלינים,

אפשר לעשות אותו סלק מתוק, סלק חמוץ.

כמה טעמים.

זה נקרא תבלין. מטבלים אותו ומקבלים את מה שצריך.

אז אומר בראתי יצר הרע.

בראתי תורת ולין לו.

איזה תורה?

דווקא כשהתורה היא שלו.

אם התורה היא שלך,

אז אתה יכול להשתמש איתה כתבלין, לטבל אותו.

אם התורה היא לא שלך, אז זה לא יועיל לך כלום.

מה זה תורה שלך ולא שלך?

אם נגיד שיש לאדם הרבה מעות, מאה מיליון שקל,

והוא לא נהנה מהם,

זה כמו שהם אינם שלו,

רק הם מונחים אצלו,

והוא שומר עליהם,

כמו קופאי בבנק ותו לא,

עד שיבוא מי שראוי וייקח אותם.

אז כל ימיו הוא עושה וכונס לטוב ממנו.

אז זה לא שלו, מה עוד?

אם הוא לא נהנה מהם, הוא לא יכול להשתמש בהם.

קופאי בבנק מקבל הרבה כסף כל יום. כל אחד בא להפקיד, להפקיד, להפקיד, להפקיד.

הוא שמח?

הוא לא שמח.

למה הוא לא שמח?

זה לא שלו.

אדם שכל יום היה מתרבה לו כסף,

כל יום מתרבה, בטח שהיה שמח.

כל הזמן היה שמח.

אבל אם זה לא שלו, על מה ישמח?

זה רק טרחה בשבילו.

אז תורה שלו זה כשהיא שלו.

מה נקרא ובתורתו יגיע יום ולילה כשהוא מקיים מה שלומד?

זאת אומרת, הוא נהנה מן הלימוד.

אחרי שהוא למד,

הוא מקיים, הוא נהנה מעצם הלימוד שהוא יכול לקיים את מה שלמד.

אבל אם הוא אינו מקיים אז התורה לא שלו,

היא רק מונחת אצלו בראש, זה הכול.

הוא בגדר חמור נושא ספרים.

אפילו חכם הוא לא יקרא.

חמור נושא ספרים.

הקופאי, נחזור אליו.

אתה שואל אותו, כמה יש לי בחשבון?

הוא אומר לך.

כמה הבקדתי אתמול? הוא יודע.

כמה השני אף הפקיד, הוא יודע.

כמה הוא צריך להכניס, הוא יודע. הכול הוא יודע.

יש בן אדם שיודע את כל הגמרות.

הכול הוא יודע,

אבל הוא לא משתמש בזה.

הוא לא מקיים.

אם הוא לא מקיים זה לא שלו.

והנה כשאינם שלו הוא לא שמח במעות.

אז כמו כן,

בתורה,

בעבודה,

בתפילה.

אם זה עושה רושם בו,

הרי אלו שלו,

הוא שמח בהן.

אחד הלך ברחוב, פתאום הוא רואה איזו חבילה של מאות דולרים זרוקה על המדרכה,

ואין אף אחד בסביבה. הוא שמח או לא שמח?

הלב שלו מתמלא.

איך הוא משתטח על הרצפה ואוסף.

אחרי כמה מטרים הוא הולך, ורואה עוד פעם חבילה.

הוא שמח או לא שמח?

עשר פעמים ככה.

אתם מאמינים שאחרי כמה פעמים יגידו, אוף, נמאס לי כבר לאסוף?

ובן אדם, כשהוא אוסף כסף, לאיזה מטרה הוא אוסף?

להשתמש, לא?

לעשות ערימות אצלו, שיתפוס לו את חלל הבית וללא מקום לישון?

בשביל מה?

אדם לומד.

אתה צריך להשתטח על הרצפה.

יש לפניך תורה,

אתה יכול לזכות לחיי העולם הבא, לא בחמשת אלפים דולר,

בחיי העולם הבא. צריך להשתטח על הרצפה,

לשמוח שמחה גדולה כמוצא שלל רב.

אבל אם אתה לא בקושי בא ככה לשיעור, בקושי גורר את עצמך, הכול בקושי נרדם ככה,

מישהו באמצע איסוף כסף ירדם?

ישר מתחילים דברי תורה, הוא צולל.

יש כאלה נוחרים גם.

תמיד יש אנשים מסוימים, אני יכול להגיד לך מראש, זה וזה וזה, אלה ירדמו. תראה איך אני מתחיל, הם מתחילים לישון.

כאילו אני נומי נומי.

מה זה הדבר הזה?

פעם אחת מהתלמידים הבכירים של הארי הקדוש,

תמיד כשהארי היה מדבר בענייני הסוד וכו' וכו',

הוא היה נרדם.

אז הוא שאל את הארי הקדוש, למה זה קורה לו?

למה דווקא כשהוא מתחיל לדבר הוא נרדם?

הוא אמר לו, כיוון שהחלק הזה שאני מדבר בתורה לא שייך לנשמה שלך.

אז הוא נרדם.

אני לא יכול להגיד את זה על אלה שנרדמים פה,

אבל אחד אמר לי הצליל של הקול שלך מאוד מרגיע ומרדים.

אתה כל כך רגע.

לא תמיד.

בכל אופן,

אם בן אדם לא שמח במעות,

אז הם לא שלו.

ואם הוא לא שמח בתורה, בעבודה ובתפילה,

אם זה לא עושה עליו רושם אז הרי אלו לא שלו

כיוון שהוא לא שמח בהן אבל אם אדם לומד וזה עושה ברושם הוא שמח ומשמח וקם מיד לעשות

נתנו לך עצה אתה הולך מיד לעשות אם אני אגיד לכם עצה איך מרוויחים כסף עכשיו

כולם ירוצו מיד אחר כך לעשות את זה בפרט אם זה דבר שהוא מיידי ונגיש מי לא יוכל לעשות את זה

אם כן אדם שהוא לא שמח בתורה אין לו תבלין יצר הרע כי התורה לא שלו

וממילא נשאר לו היצר הרע כי הוא לא הצליח לטבל אותו במעשיו

ועכשיו ברור הפסק הגדול על חסרון שמחה

כי זה מורשת תורה ועבודה אינן שלו ולרפואה ליצר הרע

ממילא יצר הרע הרי רוצה רק רעות להביא על האדם

ואז מתחילה סדרת חינוך של יצר הרע

היה לך את הכלים לטבל אותו,

להשתמש בו לתועלתך ואתה מניח אותו כמות שהוא וודאי שהוא ישאף לחסן אותך

אז זאת אומרת, היה לך רוב כול

יש אנשים, אני חוזר עוד פעם,

שהולכים לעבוד

בשמחה

ואתה שומע את הזריזות וההשתוקקות ללכת ליום עבודה ואתה אומר לו, תשב עוד פעם, לא, אני חייב להתחיל לעבוד, מה פירוש? אני חייב להתחיל לעבוד.

אני לא יכול לאחר, לא יכול לאחר, לשיעור לא נורא, אבל לעבודה הוא לא יכול לאחר.

כמה אתה מרוויח שם שאתה לא יכול לאחר? 25 שקל שעה.

בן אדם נורמלי,

בגיר,

מוכר שעה מהחיים שלו בשביל 25 שקלים.

שמעת דבר כזה שאפשר לקנות חיים של בן אדם ב-25 שקלים לשעה?

אם הוא יושב ולומד,

כל מילה שהוא מוציא מהפה,

תרי״ג מצוות.

עוד מילה תרי״ג מצוות.

עוד מילה תרי״ג מצוות.

הוא יכול לגמור שעה במיליוני מצוות שעל מצווה אחת, אם ייתנו לו את כל חללו של עולם,

לא שילמו לו עדיין מה שמגיע לו.

כי תורה היא נצחית והשכר נצחי, אז איך אפשר להמיר את זה אפילו בכל העולם ל-70-80 שנה?

זה לא הוגן, זה לא תשלום.

אז יש לך אפשרות לקבל שכר ללא סוף, ללא גבול,

ויש לך שכר,

לא 250 דולר שעה,

אלא 26 שקלים.

והוא מסכים ושמח,

והוא לא מאחר לעבודה.

אחרי 20 שנה הוא יקבל אולי תעודת מצטיין,

ששווי התעודה 50 שקלים.

ואיך הוא יהיה מאושר כשיעלו אותו על הבמה ויגידו לו, כל הכבוד, אתה העובד המצטיין של המפעל,

ויתלה את זה אצלו בסלון,

50 שקלים קיבל.

אמרו לו שהוא עובד מצטיין.

נו, זה לא עובד מצטיין?

20 שנה עובד ב-25 שקלים?

עובד מצטיין מאוד.

היה יכול להיות בעל הבית כבר 20 פעם,

ונשאר עובד מצטיין.

נישט צייכל.

גם בחנוכה.

מי שהנס שלו מרגיש שהנס של חנוכה שלו הוא שמח.

בחנוכה הוא שמח.

הנס שלו,

מי שנעשה לו נס לא שמח?

שמח מאוד.

אז אם הנס של חנוכה זה שלך, אתה צריך להיות שמח.

מי שהנס אינו שלו, הוא לא שמח.

כך בכל הנסים,

אותה בחינה.

מה זה נקרא חנוכה שלו?

העניין,

כי השם יתברך יאיב חוכמתה לחכימין.

הקב' ברוך הוא נותן חכמה לחכמים,

לא לטיפשים, כי הם יבזבזו אותה.

הוא נותן לחכמים שתאומה להשתמש אתה.

מי שאוהב חכמה, הקב' ברוך הוא אוהב לשא וליתן עמו.

אה, אתה אוהב חכמה?

בוא.

אז הקב' ברוך הוא שמח לשא וליתן עמו.

וזה,

מי שרוצה לדעת את השם,

את גדלותו,

את רוממותו יתברך,

הקב' ברוך הוא מראה לו נסים למעלה מן הטבע,

למען ידע אותו יותר.

אה, אתה משתוקק לדעת אותי את גדולתי ורוממותי?

בטח שאני אראה לך.

וגם זכות הוא לו שיתפרסם גדלותו יתברך בעולם על-ידי זה שהוא רוצה לראות.

הוא יהיה הגורם להרבות דעת בישראל,

שכולם הנסים שנגרמו על-ידו יתרבו בדעתם,

יכירו את האלוקים.

למה?

כי הוא חכם.

הוא רוצה להכיר את הבורא יותר.

הוא רוצה גם להכיר אותו לאחרים.

הוא רוצה לפרסם את הנס.

הוא לא רק שמח בנס לבדו,

הוא רוצה גם לפרסם את הנס.

לכן מי שרוצה לדעת את השם יתברך,

כשיבוא יום הנס אז הוא יתבונן. איך חמישה אנשים ניצחו עם רב וחזק, עצום מאוד,

ממלכת יוון שלא בנוהג שבעולם?

איך יכול להיות דבר כזה?

זו לא שמחה גדולה שיהודי יודע שגם אם הוא יהיה לבד הוא יכול לפרק מעצמה.

כמו אברהם אבינו שנלחם נגד המלכים וניצח אותם בשליחו עליהם חול.

והקדוש ברוך הוא הפך את זה לבליסטראות וכידונים.

נו, לא צריך להיות שמח כשמגיע הזמן והעת?

ויבין כי בורא עולם הוא המושל בכול,

הוא משגיח בכול ורואה אותו במעשיו ומשלם שכר ליראיו,

גם לעולם הזה, גם לעולם הבא.

איך אתה לא שמח אם אתה יודע שיש לך אבא כזה שנותן לך הכול?

זה נקרא חנוכה שלו.

אבל מי שאינו תאם לדעת אותו ולא חסר לו ידיעת השם יתברך,

הרי זה כמו איש ששמו לפניו לחם לאכול בעת שאינו רעב,

אז הלחם אינו שלו, כי הוא אינו אוכל.

אם היינו פוגשים את הארי הקדוש,

זכר צדיק בקדושת ברכה,

מה אתם חושבים שהייתם שואלים או מבקשים ממנו?

סידרו לכם פגישה עם הארי הקדוש.

או אם ראיתם אותו בחלום,

הוא אומר, מה אתה רוצה, בני?

מה הייתם אומרים, מבקשים, שואלים?

מה התיקון?

מה?

מה התיקון?

מה התיקון?

כן, מה עוד?

זהו, נגמר החלום.

הארי חזר למקומו ולא ביקשתם כלום ולא שאלתם כלום.

פלא פלאות.

השאלה שצריך לשאול את הארי הקדוש זה איך אני אהיה כמוך?

מה הוא היה עונה לכם?

אין צ'אנס, נגמר כמוהו.

הרבה למדו,

הרבה למדו.

שאלו אותו איך זכית לכל מה שזכית,

הוא אמר הייתי עושה כל מצווה בשמחה.

אם אתה מקבל מתנה ממישהו,

או, תודה, תודה.

יש לו חשק עוד לתת לך?

אחרי שהוא טרח ויגע והכול?

או, תודה, תודה.

אבל אם אתה, אוי, אוי, אוי,

אשריך, אשריך, כמה טרחת, כמה זה, ופה,

פה, פה, פה, פה, פה.

זאת אומרת, זה יודע להעריך.

אה, פעם הבאה שאני בא אני נותן לו מתנה יותר גדולה.

הקב' ברוך הוא נותן לנו מצוות, זה מתנות.

כשאתה מקבל את המתנה בשמחה,

הקב' ברוך הוא רוצה לתת לך עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

את מי הוא שלח לו, הקב' ברוך הוא? אתם יודעים את מי הוא שלח לו?

כשהוא ראה שהוא רוצה ללמוד בשמחה?

הוא היה מתבודד ביער

שבע שנים.

הולך מיום ראשון עד יום שישי, בא הביתה,

ואחר כך חוזר חלילה.

אליהו הנביא,

שבע שנים למד איתו.

שבע שנים חברו אותה אל יום הנביא.

נו,

היה רואה בן אדם, יודע את כל הגלגולים שלו, כל מה שעשה בימי חייו, כל התיקונים שצריך לעבור, מה היו הגלגולים הקודמים שלו, הכל הוא היה יודע.

לא שמענו דברים כאלה מעולם.

מבהיל על הרעיון.

רוצה לדעת משהו, יוצא לתנא רבי עקיבא, הולך לקבר שלו, משתטח על הקבר שלו,

עושה ייחודים מסוימים.

ורבי עקיבא מדבר איתו ואומר לו את כל הקושיות שהוא רוצה לדעת, וזהו.

קשר ישיר.

דברים מדהימים.

אבל כל הזמן הוא היה בשמחה.

עובד את השם בשמחה, בשמחה, בשמחה.

כמוצא שלל רב.

אז אם נותנים לבן אדם כאלה זכויות, הכל מונח לפניו. קח, תחטוף, חטוף ואכול, חטוף ואכול.

קח.

היה עלמא דמא לבי הילולה.

העולם הזה זה כמו בית חתנות.

אתה נכנס לחתונה,

אם אכלת במזנון, בשלוש... נטלו לך את הבנות, אכלת, הרווחת, לא אכלת, נגמר, סגרו את האולם, שלום, אין כלום.

העולם הזה כמו חתונה. הכול, יש ערוך, הכול, תראה, יש מסרון פה, יש פה, שם. זה, אפשר לקבל תוספות, הכול.

מצוין.

תעלה, תאכל, למה לא?

לבריאות.

רק תשאל איזה השגחה, כן?

לא בגלל שהם כולם אוכלים, גם אתה אוכל.

קיצורו של דבר,

שמחה. אין שמחה עונש. איזה עונש?

יא ביי, יא ביי.

האויבים ישולחו אליך ותעבוד אותם בעירום,

בחוסר כול, ב-25 שקלים שעה.

יא ביי, יא ביי, לא גומר את החודש. יא ביי, ההוצאות למעלה מההכנסות.

אבל אם הוא עומד את השם בשמחה,

הקדוש ברוך הוא מעתיר עליו, משפיע עליו, נותן לו, בלי סוף. הוא יכול להיות הארי הקדוש.

עכשיו תעלו איתו, מה אתם רוצים להיות?

שמחים בעבודת השם?

או עצובים ומדוכדכים?

כמה אנשים אתם מכירים שמחים בעבודת השם?

רבי חנן יאמר רגע שהוא אומר, עשה הכול שברוך את זה כל ישראל.