http://live.shofar-tv.com/videos/3374
1-12-13
...ישראל בגזרותיהם, שהיתה אומרת להם "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" - זה רוחו של מלך המשיח, באיזו זכות ממשמשת ובאה? בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר "שפכי מים ליבך". עד כאן דברי המדרש.
מלכות יון נדמתה לחושך הממלא כל חלל העולם, בזה שהיא בא הלעקור את האמונה באלהי ישראל, החושך הוא דבר הנראה לעיניים אפילו לגסי השכל, אבל הרוח המרחפת בקלות מעל אינה נרגשת מרוב דקותה, אלא לבעלי חושים עדינים ששמים ליבם עליה. ככה הוא העולם הזה, עולם השקר, מבחוץ רואים רק את החושך של רשע, שהשעה משחקת לרשעים, את הערפל של טשטוש הדעות, ורק המשכילים יחדרו להבין בשכלם את האור הגנוז תוך תוכו, שאכן קיים בעל לבירה ויש דין ויש דיין. העם היהודי שהיטיב להעמיק ולהגיע לסוד הבריאה נפרש ונבדל מיתר העמים בעלי המבט השטחי, כמו שנבדל האור מהחושך. ישראל שמכירים באחדות האל ועובדים לו, אינם נמשכים אחר הכזבים של העולם ובזכותם יש לעולם קיום. אבל האומות הנדחות נדחות בקש של פיתויי העולם, אינם מהווים שום תועלת אמיתית לבריאה, ובעצמם הם נמשלים לתבן וקש. אלה דברי המדרש.
נמשלו ישראל כערמה, איזו ערימה? ערימה של חיטים. מה החיטים הללו נכנסות לאוצר במנין, כך אמר הקב"ה, שיהיו ישראל נמנים בכל שעה, אבל התבן והקש אינם נמנים ולא נמדדים. כך עובדי כוכבים ומזלות נמשלו בתבן ובקש, למה? שאין להקב"ה הניה מהם, אבל ישראל יש לקב"ה הניה מהם, קוראים קריאת שמע ומתפללים ומברכים שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל יום, לפיכך הם נמנים בכל שעה. לכך נמשלו בחיטים, עד כאן לשון המדרש.
מצינו בגמרא שביקש משה מלפני הקב"ה שתשרה שכינה על ישראל וניתן לו, ושלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים וגם זה ניתן לו, צריכים להבין למה היתה עינו צרה באומות העולם, הרי אם לא יהיו ראויים בודאי לא תשרה עליהם שכינה, ובמידה שיהיו ראויים מה אכפת לו אם באמת תשרה עליהם שכינה? אולם פשר הדבר שדרכם של האומות להתכופף בפני כל רוח שנושבת, ובעיתים שהנהגת הקב"ה היא גלויה אז מודים הם בקב"ה ומתמלאים בהתלהבות, אבל ברגע שחולפת ההנהגה הניסית אז חוזרים לסורם ושוקעים בבוץ של תאוות העולם הזה.
כזאת ראינו אצל אנשי סדום, שניצלו על ידי אברהם אבינו, שנצח את כדרלעומר וחבריו בדרך נס, ושחרר אותם והחזיר להם את רכושם, כל אנשי סדום. ומובא במדרש שבאותו מעמד נתאספו כל העמים והמליכו את אברהם אבינו עליהם, ואז הוחל תקופת השלוה של סדום. וכל כך קלקלו והשחיתו את מעשיהם עד שנגזר עליהם כליה, ולכן התפלל משה רבינו על זה, שאף שמידתו של הקב"ה לדון את האדם באשר הוא שם, בכל זאת אפילו בשעת צדקן לא תשרה שכינה על האומות, משום שהם לא השיגו את הכרתן ע"י עמל, אלא בין רגע היה ובין רגע אבד. אז רואים שאנשי סדום ניצלו ע"י אברהם אבינו, והמליכו אותו, ואחרי זה הפכו להיות סדום ועמורה המפורסמים, שכלו בעשן, ז"א אין להם השפעה שתחזיק לאורך זמן, התלהבות ודעיכה, בין רגע היה בין רגע אבד, כמו הקקיון. כמו שעם ישראל אינם רודפים אחרי הצלחות העולם, כמו כן בשעה שהמזל משחק להם אינם מתגאים בהצלחתם. עם ישראל אצלם ההכרה היא הכרה שנשארת לאורך זמן, ועם ישראל לא רודפים אחרי הצלחות העולם, וכמו כן בשעה שהמזל משחק להם לא מתגאים בהצלחתם, כמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם", אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר "ואנכי עפר ואפר". למשה ואהרן, אמרו "ונחנו מה", לדוד, אמר "ואנכי תולעת ולא איש", אבל עובדי כוכבים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר "הבה נבנה לנו עיר" לפרעה אמר "מי ה'", לסנחריב אמר "מי בכל אלהי הארצות", לנבוכדנצר אמר "אעלה על במותי אב", לחירם אמר "מושב אלהים ישבתי בלב ימים".
משה רבינו זכה למה שלא זכה שום ילוד אישה, ובשעה שחטאו ישראל בעגל אמר לו הקב"ה, "ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", מי מכל מלכי מזרח ומערב לא היה קופץ על מציאה כזאת? אבל משה לא נתפעל, והשיב בקור רוח, שאם כסא של שלש רגליים זה אברהם יצחק ויעקב, אינו יכול לעמוד בשעת כעסו יתברך, שהרי הקב"ה רוצה לעשות בהם כליה, אז בודאי כסא של רגל אחד לא יצליח לעמוד, אם ה' רוצה להעמיד את כל עם ישראל מחדש מזרעו של משה, ולא עוד, אלא שהוא מתבייש מהאבות, שיאמרו שהפרנס שהעמיד עליהם ביקש גדולה לעצמו ולא ביקש עליהם רחמים, ואם אין מחני נא מספרך. ואמר שמואל שמסר עצמו למיתה עליהם, עד כאן בגמרא בברכות ל"ב. אפילו בשעה שחוטאים ישראל שבים בתשובה ומתחטאים לפני בוראם, כמו שמצאנו אחרי חטא העגל שכתוב "ולא שתו איש עדיו עליו", פירש הרמב"ן שקיבלו על עצמם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל, וזוהי תשובה גדולה וחרטה בחטאם. מלכות יוון באה לקעקע ביצתן של ישראל ולהחשיך את כל העולם, אבל מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ונקודת האמת שבלב החשמונאים הכניעה אותם, סילקה את כל החושך, 'באנו חושך לגרש'.
כמו כן עלינו להתאמץ בבקשת האמת, גם בדורנו יש מלא מלא חושך. צריך להתאמץ בבקשת האמת ולהתחזק בתשובה על מיעוטנו בעבודת ה', בזה אפשר להחיש את קץ הפלאות ואז תגלה לעין כל רוחו של משיח, והרשעה כולה כעשן תכלה. עכשיו יובן מה שנאמר בתחילת המדרש, "וחושך על פני תהום" זו מלכות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם, שהיתה אומרת להם "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל", ז"א, חושך בכל העולם, השקר שולט בעולם, השקר רוצה לכבוש גם את אנשי האמת, ומבקש מהם ותובע "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". אבל ממשיך המדרש, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", - זה רוחו של מלך המשיח. דבר רוחני הוא דק, לא כולם זוכים להרגיש אותו, אבל גם בשעה שיש חושך יש מלא שקר, רוחו של משיח מרחפת, ובאיזה זכות ממשמשת ובאה ומתגלה? בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר "שפכי כמים ליבך", רק עכשיו הסתרא אחרא השתלטה על אנשים כדי למנוע את אפשרות התשובה, ולא מהחילונים אלא מהחרדים, זה לא יאומן כי יסופר, שמי שרוצה למנוע את התשובה זה מי שאמרו להחזיר עטרה ליושנה, ועכשיו הם עושים להחזיר עקירה ליושנה. בשבת קודש קרעו מודעות פה של פתיחת בית הכנסת והכנסת ספר תורה, בשבת קודש פה בשכונה קרעו מודעות, שלש מודעות קרעו בשבת. בהליכה לבית הכנסת היו קיימים, בסעודה שלישית כבר לא היו קיימים, קרועים, וחושך על פני תהום, יש יוונים ויש מתייוונים, וצריך לדעת בתוך כל השקר הגדול הזה יש רוח שמרחפת, מי שזוכה קולט את הרוחניות ואת האמת, ואם זוכים לעשות תשובה מביאים בזה את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
רבי חנניא בן עקשיא....