הידור מצווה עיקרו של חג חנוכה

מצות הדלקת נר חנוכה הוא נר איש וביתו. כדי לפרסם נס חנוכה על כל עניניו די בנר אחד לבית. גמרא בשבת כ"א. 

הנס המיוחד לחנוכה הוא בהיותו בתוך הגלות. בנוהג שבעולם, כאשר מגיעה שעת שמחה ליהודי, הוא עומד ומהלל את הקב"ה, ואילו כשמגעת שעת צער הרי גם אם הוא אומר 'גם זו לטובה' הרי זה מתוך הרגשה של בדיעבד, אך אליבא דאמת הורו לנו חכמים ז"ל, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה, והביאור בזה כי מי שברור לו כי הרע אין לו מציאות, מבין כי גם הגלות הוא דבר טוב כשם שהניתוח לחולה הזקוק לכך היא רפואה. אז ז"א, נס חנוכה הוא דוקא בתוך הגלות, אדם מהלל בשעת הטובה ואם הוא גם בעל מדרגה ואומר 'גם זו לטובה' אז זה בדיעבד, אבל מי שיודע שאין רע בעולם ואין לו מציאות, אז הוא מבין שהגלות היא דבר טוב כמו שניתוח לחולה הזקוק לכך היא רפוה, כמו שאמרו חכמים, כשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה, בשמחה. 

בנס חנוכה הראה הקב"ה כי דוקא מתוך הגלות מגיעה גאולה. אי אפשר היה להתעלות במסירות נפש אלמלא לא היו שרויים תחת 'וצר להם לישראל מאד מפניהם" כמו שאומר הרמב"ן, אז הוטבעה בישראל הדרגה של מסירות נפש וממנה שאבו כל מוסרי נפשם שבמשך הדורות, ונמצא שאלמלא גלות יוון לא היה נבנה בנין זה של מסירות נפש. אז כל מוסרי הנפש שאבו את כל כוחם במשך הדורות מנס חנוכה. אז מכל גלות יוון נבנה הבנין של מסירות נפש מכאן ולהבא. 

בתוך מצות הדלקת נר חנוכה מאירה מסירות הנפש של ישראל, לפיכך נכללת מצות נר חנוכה בין המצוות המתקיימות כבר אלפיים שנה יותר משאר מצוות, שמאחר והנר מורה על המסירות נפש שבגלות יוון, חל עליו הכלל שאמרו בגמרא, כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומזלות ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. אז ז"א, כל מצה שמסרו ישראל עצמם עליה למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומזלות ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. אמנם לשם פרסום נס חנוכה על היחוד שבו, די נר איש וביתו, אלא שהוסיפו במצוה זו גם הידור והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. 

ההידור בנס חנוכה נהגו יותר מבשאר מצוות, ועלינו לברר את מקומו המיוחד של ההידור מצוה בנר חנוכה. בתור הקדמה יש להסביר את הענין של 'זה אלי ואנווהו' - התנאה לפניו במצוות, כמו שאומרת הגמרא בשבת קל"ג, והלא המחייב של קיום המצוה אינו מגיע אלא לקיום גוף המצוה, ולאחר קיום המצוה כבר יצא המקיים ידי חובתו ונפטר, מה מקום אפוא לדבר נוסף - הידור מצוה? קיום מצוה מוגבל הוא בצורתו, המגרע מצורת המצוה עובר על 'בל תגרע', המוסיף בצורת המצוה עובר על 'בל תוסיף', אפילו הכוונה הנעלית ביותר וההידורים ביותר, אין בכוחם להחליף את צורת המצוה, המניח במקום תפילין דבר הדומה לתפילין ויכוון כל הכוונות שיאמרו בהנחת תפילין לא עשה כלום. כל מה שפועלות קיום המצוות בעולמות העליונים ובהורדת השפע אינן נפעלות אלא בהנחת תפילין באותה צורה שהקב"ה ציוה עליהם. על מצות תכלת גילו חכמים ז"ל את הטעם שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, וכיון שכך יבוא אחד ויאמר, מה בין תכלת לקלא אילן, והלא שניהם גוון אחד להם עד שאי אפשר להבחין בין שניהם, באה על זה אזהרת התורה "אני ה'" - אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, ואני עתיד להבחין בין מי שמטיל בבגדו קלא אילן ואומר תכלת הוא. 

כיוצא בזה המחסר אחד מסממני הקטורת, גם אם הריח לא השתנה ע"י זה, ואפילו אם נשתנה לטובה חייב מיתה. למדנו אפוא כי צורת מעשה מצוה אין לה שום זיקה לכוונה של המקיים, כי אין בכוחם של הפעולות הנפעלות בקיום מצוה להפעל אם לא ע"י האמצעי שגילה לנו הקב"ה בתורתו, ועל פי הפירוש של חכמים ז"ל. תוכנו של הידור מצוה הוא תוכן אחר מאשר מעשה המצוה. הידור מצוה היא תוצאה של אהבה שבלב כלפי המצוה, כיון שמעשה המצוה אינו מחייב יותר מאשר קיום עיקר הדין, אבל האהבה למצוה מחייבת הידור, לפיכך נאמרו בו גם שיעורים, שיעור למהדרין ושיעור למהדרין מן המהדרין, כי מאחר וההידור עבודה שבלב היא לא שייך בה שיעור קבוע, ולאחר שהתברר לנו ענין הידור מצוה כעבודה שבלב אנו נכונים למצוא את מקומו במצות נר חנוכה, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל, מבואר בזה כי הראיה בנרות חנוכה מביאה אל ההודיה וההלל, ולהלכה נפסק, מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה וגם אין מדליקין עליו בביתו, כשרואה נר חנוכה מברך "שעשה ניסים". מהלכה זו נתחדש לנו כי שלא כבשאר המצוות, כי אולי העבודה שבלב שאינה קשורה למעשה ההדלקה שבנר בעיקר מצות נר חנוכה, כי הלא אין הראיה מעשה מצוה, ומכל מקום מברכין עליה משום שמתקיימת על ידה "אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל", ותוך החלק של העבודה שבלב הלא נכלל הענין של הידור מצוה גם כן, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין יום ראשון מדליק כך וכך. 

ישנם אנשים המקיימים מצוות בכל דקדוקיהם, אבל ללא חלק העבודה שבלב הנוספת למעשה המצוה, האמצעי היחידי שאפשר להגיע בו לדרגה של מהדר במצוות מבואר במשנה "ולא עם הארץ חסיד", אין בכוחו של עם הארץ להתעלות אלא למדרגה של צדיק המקיים את עיקר הדין, אבל למדרגה של חסיד המתחסד עם קונו אי אפשר להגיע אלא בכח לימוד התורה מתוך עמקות ויגיעה, וכשיש בידו כח זה הרי זה מחייבו לפעול יותר מעבודת הלב ויותר בהידור מצוה. 

מצות נר חנוכה נקראת בשם "פרסומי ניסא", ומכאן שההידור שבהוספת המצוות היא גם הוספה בפרסום הנס, ולכאורה יש לשאול, כיצד מתפרסם הנס יותר על ידי נר נוסף? והלא כל ענין הפרסום הוא בזה שהעובר רואה את הנר ושואל לטעם ההדלקה, ומה הוספה יש בשאלה של העובר או בהסבר של נר נוסף יותר ממה שיש בנר הראשון? 

לפי דרכנו אנו מבארים, הלא אין תכלית עבודתה של ראיית הנר אלא עבודת הלב של להודות ולהלל. ונהי שידיעת הנס שוה היא, שהיא באה ע"י ראיית נר אחד כמו ע"י ראיית נר נוסף, אבל במידת ההודיה והלל חלוקין הם, כפי מה שמוסיף בהידור המצוה, באותה מידה הוא רואה את חביבות הנס ואת הבטחון והאמונה, וממילא הוא מודה ומהלל יותר ע"י הוספת הנר. 

למדנו מכאן שנר חנוכה מלמד אותנו, כל זמן שמרגיש אדם בעצמו שמבקש רק לצאת ידי חובת מצוה, יעד שעדיין הוא עומד במדרגה שונה בעבודת ה', והרי חייב אדם להיות במצב של עליה, וביחוד הכלל האמור לבני ישיבה, שאם בשנות לימודם בישיבה אינם במצב של עליה הרי ביציאתם אל העולם ואפילו בעולם של שומרי תורה הם יבואו לידי נסיונות וירדו מטה מטה, עד שהם נשארים כיהודים פשוטים בתכלית ולא נשאר בהם שום רושם של חמש ושש שנות לימוד. אם גם בין כתלי בית המדרש היה במצב של עומד, איך יוכל להיות עולה דוקא מחוץ לבית המדרש? שונה הוא בזה שבהיותו בישיבה הוא במצב של עולה הרי זה מוסיף בו כח גם לשנים הבאות ואת זאת עלינו לשאוב בימי החנוכה לתועלת השנה כולה ולשנים הבאות. 

היום בבוקר למדנו שמנס חנוכה קיבלנו כח לכל אלפיים שנות גלות, נס חנוכה היה הראשון לניסים שיבואו אחרי זה, אמנם הדורות הולכים ומתמעטים והתורה שלנו הרבה יותר ירודה אבל היא מתרבה לאין שיעור, אמנם האיכות יורדת אבל הכמות גדלה. אמנם אנחנו רחוקים יותר מהנביאים, אבל אנחנו זוכים לניסים הרבה, מרגע שפסקה הנבואה התחילו ניסים, ומה שמחזיק את עם ישראל מנס חנוכה זה הניסים הגדולים. אז ז"א, לא מספיק לעשות מצוות, צריך לעשות מצוות בצורת המצוות ובדיוק רב, אבל צריך עבודה שבלב שההידורים יוצאים משם, זה מה שגורם לעליה של האדם, אבל לא עם הארץ חסיד, הוא יכול להיות אולי צדיק, לקיים מצוות כמו שצריך, אבל רק מי שלומד בעמקות את התורה ואת ההלכות והכל, משמה הוא שואב עד כמה צריך להדר לפני הקב"ה, ועד כמה צריך להוסיף, ולכן זו מצוה שיש בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין, עיקר הנס הוא מהדרין ומהדרין מן המהדרין, כי באמת לא היה צריך את נס חנוכה בכלל, כי ציבור יכול להקריב גם שמן טמא, אין טומאה בציבור, היו יכולים להקריב שמן טמא, אבל הקב"ה רצה להורות על העקרון הזה של המהדרין ולא לחפש קולות ולא היתרים כמו שלמדנו השבוע. 

אז אם כן היוצא לנו זה שצריך לחפש עד כמה שיותר לקיים מצוות בדקדוק ולהוסיף הידורים ככל שאפשר, עיין ערך המעקה שמאחוריכם. בכל מקרה, צריך מאד מאד להדר במצוות עד כמה שאדם יוכל, ועל זה מקבלים שכר בעולם הזה, על הידור ותוספת במצוות לא בבחינת לא תוסיף ולא תגרע, מקבלים שכר גם בעולם הזה, שכר מלא וגדוש, זה צריכים לדעת. אז לכן כל המהדר במצוות יזכה גם לראות נחת וישועות ונחמות אמן ואמן.