"וגר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצרים" חובת האדם להרגיש בשמחת חברו ובצערו כשם שהוא מרגיש כשהם נוגעים בו. חובה על האדם להרגיש בשמחה של החבר שלו כשם שהוא מרגיש שיש לו שמחה. חובה על האדם להרגיש בצערו של חברו כשם שהוא מרגיש כשהוא בצער כמו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" כמוך ממש. דבר זה אי אפשר עד שיביא את עצמו לידי הרגש חברו, שירגיש בקרב נפשו השמחה או הצער באותה מידה שחברו מרגיש בהם. זאת אומרת מתי זה יהיה אפשרי שהוא יקיים "ואהבת לרעך כמוך" כמוך ממש? זה כשיביא את עצמו לידי הרגש חברו שירגיש ממש מה בקרב נפשו של חברו, זה השמחה שלו או הצער שלו.טוב.. זה דין בפני עצמו.

הנה בלחץ הגר.. כתוב "וגר לא תלחץ" בלחץ הגר אי אפשר לאדם להכיר כהוגן את טעמו של הגר ומה הוא מרגיש. מתי הוא יוכל להרגיש? כי אם בהיותו בעצמו גר כמותו. נגיד.. בעל תשובה לפעמים בקרב הקהילה החרדית נחשב כמו גר והוא מרגיש במבטים,לפעמים בזלזול.. עם חוסר אמונה.. כל מיני דברים.. ברישום למוסדות וכו'... אז אין בן- אדם שיכול להרגיש אותו אם הוא לא בעל תשובה ועבר בדיוק אותו תהליך. אותו דבר גר.. אם אתה לא גר, איך תרגיש מה גר מרגיש? על כן מעירה התורה כי בנדון זה יש לנו- לעם ישראל-  יש הכרה שלמה בלחצו של הגר, מפני שגם לנו היה לחץ כזה. "וגר לא תלחץ" למה? כי גרים הייתם בארץ מצרים ורק על ידי הזכרה הזאת נוכל להגיע עד סוף האזהרה של לחץ הגר. הכלל הזה הוא לא משמש בתור עצה בלבד, זאת אומרת "וגר לא תלחץ" אז מה העצה שתדע איך לא ללחוץ אותו? ניזכר ש"גרים הייתם בארץ מצרים". זה לא בא רק בתור עצה בלבד לזכור לחץ עצמו כדי להיטיב לגר, כמו שהיינו אנחנו בלחץ- עבדים היינו לפרעה אח"כ יצאנו וזהו. כי אם זה עצם החיוב, זה לא עצה זה חיוב. היחס לזולתו אינו גמור בלתי אם הרגישו על עצמו שהוא עצמו וזולתו כאילו במצב אחד, כאילו הוא חולה אתו, כאילו הוא שמח אתו, כאילו הוא התחתן עכשיו אתו.. כאילו.. צריך להרגיש ממש.. ממש.. כמוך ממש, צריך שיהיו שניהם במצב אחד ממש. ורק אז ייקרא שיש יחס ביניהם. לפיכך כשאדם מצטער שכינה מה אומרת:"קלני מראשי קלני מזרועי", קלני זה כאילו 'קל לי', אבל זה בעצם לשון נקיה לומר 'כבד עליי.. כבד עליי'.. "קלני מראשי קלני מזרועי" השכינה מצטערת בצערו אפילו של הפושע של הרשע.. מצטערת.. שכינה מה אומרת. מקור הטוב מתאחד עם האדם להשתתף כביכול בהרגש שלו ע"י "קלני", לומר שיש שם למעלה אותו רגש שהאדם שקוע בו, כי רק על ידי זה באה ההשתתפות. זאת אומרת אפילו כלפי שכינה נאמר שהיא מרגשת כפי מה שמרגיש הסובל וכו'.

והנה אין לך שעה בעולם שלא יהא בה צער ושמחה בבת אחת, שמחה מאיש זה וצער מאיש אחר ועל כן אין במקור הטוב שמחה שלמה ותמיד מתערבב בה צער. לפיכך אמרו חז"ל: "ישמח ה' במעשיו"- שמח לא נאמר אלא ישמח .רק לעתיד לבוא תהיה כל הבריאה שלמה ושמחתה שלמה בלי שום תערובת קלקול וצער, רק אז "ישמח ה' במעשיו". אולם עכשיו לא לבד שאין השמחה שלמה מפני שבשעת שמחה מאיש זה, יש צער מאיש אחר, אלא גם בלא זה אין השמחה גמורה מצד אדם זה בעל השמחה, למה? דתנא דבי אליהו: "הקב"ה מוחא כף על כף ואומר: מתי יתמלא כל העולם כולו כאברהם אבינו?".. מתי יתמלא העולם כולו כאברהם אבינו? אז אליהו הנביא אומר שהקדוש ברוך הוא מוחא כף אל כף.. יאוו.. מתי יתמלא העולם כולו כאברהם אבינו? לפי זה אף כי יגיע אדם למעלה רמה שבוראו ישמח בה, כמו שמובא 'קודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא'- הקדוש ברוך הוא שמח בפלפול התורה, בלימוד התורה ואף אם יגיע בגדולתו למעלת שלמה מלך ישראל המאושר בחכמה ובכל טוב, אף על פי כן באותה שעה עצמה אין קץ לצער שמצטערים עליו למעלה.. על אותו אחד שהגיע לשלמה המלך והוא חכם כמו שלמה ויש לו כל טוב כמו שלמה.. עד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה "מוחא הקב"ה כף אל כף" כאדם שאין לו תנחומין ,הוא בוכה ומכה בכפות ידיו להכריז על צערו הנורא, מדוע לא זכה אדם זה להיות כאברהם אבינו?! מדוע לא הגיע למדרגה היותר רמה?! והנה נתחייבנו ללכת בדרכי ה' וללמוד ממידותיו ולכן אף אם יראה אדם את חברו בתכלית האושר שבזמננו ואפילו אם יראנו שהוא דומה לשלמה מלך ישראל בכל גדולותיו בחכמה ובמלכות, בעושר ובכבוד והן ודאי צריך הוא להכניס בלבו שמחה רבה ונפלאה על האושר של חברו, מכל מקום באותה שעה עצמה הוא צריך להצטער ולמחוא כף על כף "מתי תזכה להיות כאברהם אבינו?!" בין בגוף בין בנפש בין בחכמה בין בהצלחה. כל שלא הגיע למדרגה של אברהם אבינו עדיין הקדוש ברוך הוא מוחא כפיים כף אל כף בצער.למה אתה לא כמו אברהם אבינו?! חייב אדם לומר 'מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם, יצחק ויעקב'.

החפץ חיים היה נותן מוסר לעצמו עומד מול הספרייה והיה אומר: "ישראל מאיר.. ישראל מאיר.. מה אתה חושב לעצמך? אתה יודע את כל הספרים פה.. הכול אתה יודע? את כל הספרים אתה יודע..? אתה לא יודע את כל הספרים.. ישראל מאיר .. מה אתה ישראל מאיר..?" חה.. חה.. חה.. חה.. אי.. איי.. איי..

ואכן נזכרה הלכה זו במשנה למעשה, אתם שומעים? אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו אין אתה יוצא ידי חובתך. אדם שלוקח פועלים וסגר איתם שהוא נותן להם לאכול, גם אם יעשה להם סעודה כשלמה בשעת מלכותו אין אתה יוצא ידי חובתך כלפי פועל יהודי. אין יוצאים ידי חובה לגבי פועלים במזונותיהם בלתי אם יגיע אותם לאושר של אברהם אבינו ואם לא עלתה בידו לעשות כן, אפילו אם ירוממם עד מעלת שלמה המלך אין זה מספיק. איפה זה כתוב? משנה מפורשת- ש'אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו אין אתה יוצא ידי חובתך'!! זאת אומרת, גם הסעודה של שלמה המלך זה עדיין לא יוצא ידי חובתו!! אז לאן צריך להגיע? לסעודתו של אברהם אבינו!  שאברהם אבינו נתן לכל אחד לשון בחרדל, שחט שור ונתן את הלשון רק, שלושה שוורים הלכו בשביל שלוש לשונות. זה הרבה יותר מהסעודות  הגדולות שהיה עושה בכל יום שלמה המלך במלכותו. לפיכך הורו לנו חכמים ז"ל תורת השמחה ובקשתה בסעודת חתן וכלה על פי הכללים המבוארים בזה, אם יסב איש בסעודת שלמה מלך ישראל היושב על כיסא מלכותו והוא חכם מכל אדם וה' נראה אליו ולשמחתו ולאושרו ביום חתונתו ושמחת לבו אין כל דמות בכל העולם, הורו לנו חז"ל שעוד יצטער האיש הסועד מסעודה זו ויפיל תפילה לפני קונו.. מה הוא אומר? 'שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם'.. למה? הוא צריך להרגיש השמחה אינה שלמה כלל. מה אומרים לו? שה' ישמח אותו כמו ששימח את אדם הראשון בגן עדן. זאת אומרת גם אם אתה עכשיו נמצא בסעודה הכי טובה הכי גדולה, הכי יפה.. הכי... הכי.. הכי.. הכי.. אפילו של שלמה המלך.. עדיין לא.. רק 'כשמחך יצירך בגן עדן מקדם' וצריך עדיין למחוא כף אל כף מדוע לא הגיע שלמה המלך למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא!? כי השמחה שתהיה לעתיד לבוא היא השמחה השלמה שהייתה לבחיר הנבראים קודם חטאו. כי אז תשוב כל הבריאה לתיקונה ורק על מצב זה נאמר: 'ישמח ה' במעשיו' כי זוהי שלמות האדם כמו הכוונה האמיתית שהייתה לקדוש ברוך הוא בתחילת הבריאה ורק המצב הזה ראוי לשמחה גמורה. 'שמח' לא נאמר אלא 'ישמח'.. 'ישמח ה' במעשיו'. צריכים להתבונן עד היכן הדברים מגיעים, כי הנה לפי דברי חז"ל הללו, לא הייתה שמחה כביכול לפני הקב"ה מראשית הבריאה ועד עתה וגם לא תהיה עד לעתיד לבוא.. לא תהיה עדיין שמחה שלמה. למה? גם בזה נכלל זמן מתן תורה, אמנם אז נשתלמו ישראל שלמות גמורה ופסקה זוהמתם וחזרה עטרת האנושות ליושנה כמעלת אדם הראשון לפני החטא והקב"ה נתגלה לפניהם וכולם שמעו מפי הגבורה דברי אלוקים חיים, אף על פי כן גם על אותה שעה 'קאי האי כללא' שמח לא נאמר. עדיין הכלל הזה ש'שמח' לא נאמר רק 'ישמח' לעתיד. אכן במתן תורה הייתה שמחת ישראל גמורה ושלמה בלי שום פגם ואביהם שבשמים כביכול נענע להם בראשו ושמח עמהם, אבל במסתרים לא הגיעה עוד השמחה האמיתית לעצם טהרתה, מפני שהייתה עדיין האפשרות לסור מן הדרך כמו שהיה אח"כ. זה לא שמחה שלמה כל זמן שעדיין יש אפשרות שהם יסורו מהדרך הישרה כמו שבאמת קרה עם העגל.. אין השמחה שלמה. מציאות האפשרות לסור מן הטוב גם זה לא טוב והשמחה נפגמת בכך. רק לעתיד לבוא כשתגיע האנושות לרום תכליתה בלי אפשרות לסור הצידה אז 'ישמח ה' במעשיו'! לפי זה נבין כי חובת האדם לשמוח בשמחת חברו, איננו שיהא מלא שמחה מאושר חברו, שהרי זה אינו מתאים כלל אל האמת, כי לפי השקפה הנכונה אין חברו מאושר כלל בחלקו וכל זמן שלא הגיע למעלת אברהם אבינו בגוף ונפש עודנו חסר ועני והרבה יש להצטער עליו! ואיככה ישמח זה על מצבו של עכשיו? אלא שחובת השמחה היא רק בתורת 'נשיאת עול עם חברו' מאחר שהוא עתה סוף כל סוף במצב זה, אז צריכים אנו לכל הפחות להטיב את לבו ולשמחו בכדי שישכח את רישו שהוא עדיין תפרן ולא חכם מספיק.. ועדיין רחוק רחוק מאברהם אבינו, ואל יעלה על דעתו מה שחסר לו שישכח את רישו.. אנחנו מצווים להשכיח את רישו.. את עוניו.. ושלא יעלה על דעתו שעוד עדיין חסר לו. ועל כן צריך שתהא בלבנו דאגה וצער עליו, אבל בפנינו תהיה שמחה... בפנינו תהיה שמחה.. אבל בפנים עוד צריכים להצטער עליו ועלינו שלא הגענו עדיין למדרגת אברהם אבינו ואם אנחנו שמחים בקצת אגוזים וקצת זה.. ומבסוטים כאילו עולם ומלואו בידינו.. זה כמו ילד שקנו לו גולות.. או ג'ולות.. או גוגאים.. קשקושים.. זאת אומרת בן- אדם בכלל לא יודע מה ה' מצפה ממנו.. הוא רוצה שתהיה אברהם אבינו ואתה מסתפק במי שאתה ומבסוט.. קנית בית.. קנית אוטו.. קנית זה.. גמרת מסכת זה.. יאוו.. איך אתה מבסוט.. וזה.. כאילו זהו סוף העולם... סוף העולם.. ואיפה אתה ואיפה מה שאתה צריך להגיע.. ומה מצפה ממך הקדוש ברוך הוא. והתנא דבי אליהו אומר שהקדוש ברוך הוא.. איי.. איי.. איי... מוחא כף אל כף ואומר מתי יתמלא כל העולם כולו כאברהם אבינו! נו.. אפשר להתחיל לעבוד עכשיו לכיוון.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר..."